אחרון?

מאזן האימה על הכביש בין מכוניות לאופניים לא חייב להתקיים וגבי לרנר צריך להיות האחרון.

dch

 

 

יש דבר כזה שנקרא אופניים One Gear. מדובר בשני גלגלים שמחוברים בשרשרת יושבים על שלדה. זהו פחות או יותר. אין מעצורים, אין הילוכים, אין בולמי זעזועים, אין "תנועת סרק". אתה מפדל, אתה נוסע. אתה מפסיק, אתה עומד. הכול תלוי במה שאתה יכול להפיק מעוצמת שרירי הרגליים. יש גם רוורס.

Premium Rush, "שליחות עירונית" בעברית, הוא סרט פעולה מצוין העוסק בשליח רכוב על אופניים בניו יורק, המצליח ביום נתון אחד, להפגיש בין אם לבנה, לנטרל שוטר מושחת, להתחמק משוטר לא מושחת אבל נחוש, להביס את יריבו במאבק על ליבה של חברתו ולזכות בה בחזרה.

הספק לא רע בכלל לאור העובדה שאת כל אלה הוא עושה תוך שהוא חומק מסכנות נוראיות הנובעות מאלפי נהגים ומכשולים שונים על בסיס יומי, ומצליח גם לעמוד בלוח הזמנים הנוקשה של בעל חברת השליחים אצלו הוא מועסק.

מעבר לשליטה המושלמת שלו באופניים הייחודיות הללו – פנייה איתם למשל, מחייבת עמידה על הפדלים ו"השכבה" לכיוון הרצוי – צריך לזכור גם שהוליווד מציעה מערכות מתוחכמות של אחיזת עיניים המאפשרות לשחקן להתרווח בהנאה בעוד אנחנו הצופים נדבקים למושבים באימה.

אבל החיים הם לא סרט הגם שלעיתים הם נראים כך, ומשום כך, גבי לרנר לא שרד את רכיבתו האחרונה.

*

אני לא מכיר את גבי לרנר, אם כי בהחלט יתכן ופה ושם חלפנו זה ליד זה ברכיבות. השמועה על התאונה בה מצא את מותו הגיעה מהר ועוררה התעניינות גדולה. בכל זאת, קהילה קטנה. הפרטים נאספים והתמונה הקשה מתחילה להתבהר.

במאזן האימה המתקיים בכל רגע נתון בין רוכבי הכביש לנהגים אחרים, הסיכויים להינצל במקרה של תאונה נוטים בבירור לרעת הרוכבים. הסיבות לתאונות, יחד עם זאת, מחלקות את האחריות.

אני לא רוכב כביש. מעדיף את השטח. שקט יותר, אוויר טוב, נופים ואחריות כמעט בלעדית לגורלך. זה לא שאי אפשר להיפגע, אבל תמיד יש לך מספיק זמן להחליט אם אתה בכל זאת רוצה להתמודד עם סיכון בצורת ירידה תלולה בדרך רצופת דרדרת, או להגביר מהירות בסינגל עקלקל שפניו אינן חלקות. רוכבי כביש נמצאים תחת סכנה מהרגע בו הם מתחילים  לדווש.

*

בכמה פעמים שרכבתי על קטעי כביש, בדרך כלל רק כדי להגיע מנקודה לנקודה ובאין אפשרות אחרת, צברתי חוויות לא מרנינות במיוחד. העובדה שאני כותב על חוויותיי מעידה על כך שהמפגשים שלי עם כלי רכב אחרים על הכביש לא נסתיימו באסון, אבל בהחלט יכולים להעיד על מה שחווים רוכבי הכביש על בסיס יומי.

אפילו סתם מכונית עוקפת, גם זו שנהגה אינו מעוניין דווקא לבחון עד כמה הוא יכול להתקרב אליך בעת עקיפה, מעכירה בנוכחותה הכול כך קרובה את האווירה הטובה ותחושת הבריאות שאתה אמור לחוש בעת עיסוק בספורט. גם מכונית משפחתית הנוסעת במהירות המותרת על פי החוק ושאינה חודרת לשולי הכביש, מותירה בך עקבות של חשש רק מתנועת הרוח שהיא יוצרת לעברך.

קל וחומר כשמדובר במשאית או אוטובוס. עוד יותר קל וחומר, כשמדובר בנהג שמאוד חשוב לו לתבוע בעלות על הכביש או סתם לחמוד לצון. משהו כמו להתקרב אליך עד כמה שניתן ולצפור, או תמרון מזערי של ההגה, שיביא את חלקה האחורי של מכוניתו קרוב מאוד אליך.

*

הפרטים והנסיבות של התאונה בה מצא גבי לרנר את מותו אינם ידועים לי. אני מבין שהנהג הפוגע הסגיר עצמו למשטרה שמחזיקה גם ברכבו. עכשיו זה עניין של התמודדות שלו עם החוק. משפחת לרנר, תתמודד עם אבדן.

מה שמטריד מאוד היא העובדה שגבי לרנר לא רכב על אופניים "קשות" לשליטה. הוא גם לא רכב ברחובות עיר הומה בשעת העומס. הרכיבה לא הייתה עבורו מקור פרנסה. גבי לרנר יצא מביתו לאימון ספורט, משהו שאנחנו עושים למען הגוף והנפש.

בניגוד לרחובות מנהטן של ווילי גיבור הסרט, המסלול עליו רכב גבי הוא כביש רחב מאוד, סלול היטב, בעל שוליים רחבים ומסומן כיאות. אין בו סיבובים חדים והתעקלויות, כך שכמעט ואין שטחים מתים מבחינת שדה ראייה בכביש הזה, וזו מתאפשרת לך למרחקים.

כמות כלי הרכב המשתמשים בכביש זה, נמוכה מאוד מהממוצע לכבישי הארץ. צרכים ביטחוניים הכתיבו את תכנונו והפכו אותו לכביש שהשימוש בו, על פניו, נוח ובטוח. גבי רכב בשעות הבוקר כשהשמש האירה ומזג האוויר היה נוח.

ובכל זאת, טרגדיה. מוות מיותר. קשה לי להפסיק לחשוב מה קרה שם. מה הביא לפגיעה קטלנית של רכב באופניים בכביש כל כך רחב וכל כך ריק. איך זה שבנקודת זמן, הגיעו בדיוק  לאותו מקום רוכב אופניים ומכונית חולפת, מבלי שתנאי הדרך או מזג האוויר, יחייבו זאת.

*

מכיוון שלא נכחתי שם, אני יכול רק להניח שגבי רכב בשולי הכביש כשהוא מרוכז במאמץ הספורטיבי. רכבתי כמה פעמים על הכביש הזה כשהחורף והבוץ הכתיבו זאת. הוא אינו מציע כל פיתוי לרוכבים מלבד התמודדות עם מסלול שטוח בעלייה די מתונה אך ארוכה. אני לא רואה כל סיבה לרוכב להיכנס ולרכב במרכז הכביש כשלרשותו עומדים שוליים כל כך רחבים ונוחים.

טורדות אותי מחשבות קשות על חלקו של נהג המכונית בתאונה. גם אם עסק במשהו ולא שם לב לרוכב הבודד על הכביש, היה צריך לגרום לתנועה משמעותית בהגה כדי לפגוע ברוכב.זה לא משהו שקורה לך סתם. סטייה כזאת לשולי הדרך מחייבת עשיית מעשה שאפשר והיה מתוכנן. אולי לא תוצאותיו, אבל יתכן והייתה אמירה בצידו.

גבי איננו ועל משפחתו וחבריו נכפתה התמודדות איומה של אבדן וכאב. הנהג הפוגע ייתן את הדין וגם משפחתו תישא על גבה את הנטל.

החיים יימשכו. כנראה שעוד רוכבים ייצאו לכביש, וכנראה שעוד נהגים יחלפו על פניהם, וכנראה שמידי פעם ייווצר מפגש שתוצאותיו איומות.

או שאולי גבי היה האחרון.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

London Calling: המרתון האיכותי אי פעם
מה אתם הייתם עושים? (יניב AKA אדום עולה)

29 Comments

דובי מילר 19 באפריל 2013

תבורי, תודה על הפוסט הזה.
כרוכב כביש, בכל פעם שאחד מאיתנו מגיע לכותרות מהסיבה הלא נכונה עוברת בי המחשבה להפסיק את הסכנה העצמית הזו, ברור שזה לא שווה את זה, ובכל פעם מחדש אני מוצא את עצמי מתיישב חזרה על הספשלייזד שלי בעלות הצמיגים הדקים והשלדה הקלילה ומדווש, גם בכביש הארור ההוא, היכן שגבי נהרג.
אני לא יודע מה באמת קרה שם, אבל כמו שכתבת, אין סיבה שבעולם שאני מוצא שגבי רכב במרכז הכביש, רכבתי כבר מספיק פעמים את העלייה הזו, השוליים רחבים ונוחים, מרחב הראייה לנהגים- גדול…
המתבקש הוא אחד מהשניים- הנהג היה עסוק בדברים אחרים או שהיה עסוק בלכוון את עצמו היטב לכוון האופניים…

יהי זכרו של גבי, ברוך.

רועי מ 19 באפריל 2013

בני
הכן חזק ומרגש.
אני מאמין שהוא עסק בכיוון רדיו וויז או טלפון. אנשים מבצעים כל כך הרבה פעולות בזמן הנהיגה.

אני משתדל לעבור נתיב או להתרחק
ואם הכביש צר אני מודיע ממרחק שיזהר.

49ERS 19 באפריל 2013

בני שלום,
תודה על הפוסט ובעיקר על העלאת העניין למודעות.
אני הכרתי את גבי (הכרות שטחית ביותר, בעבר רכבתי בקבוצת אשכולות מבנימינה שבה היה חבר). באותו יום, גם אני וחברי יצאנו לאותו מסלול (כולנו מהאיזור), כשלמעשה מי שמצא אותו, היה אחד מחברי שהחליט לחזור בסיום הרכיבה, כיוון שאורות אדומים החלו לנצנץ סביבנו. לעצם העניין, המסלול המדובר מתעתע ביותר… כביש עם שוליים רחבים ביותר, רגוע יחסית שבו מעט מאד מכוניות חולפות, בתדירות נמוכה. אולם, אליה וקוץ בה – רוב הנהגים הם פלשתינים, נהגי הסעות, שמביאים נוסעים אל ומהעבודה. אין לי שום בעיה איתם, למעט העובדה שהם (יותר מהישראלים) אינם מכירים כלל בתרבות ספורט אופני הכביש. תוסיף לכך את מהירות נסיעתם המופרזת (כולם, אגב, "עפים" שם, יהודים כערבים) ואת העובדה שהכביש "מזמין" נסיעה מהירה. חמור מכך, וכאן מגיעה מעורבות הרוכב, בשעות מסויימות, השמש הזורחת עולה מההרים בצורה מרהיבה, אך קטלנית ביותר. בזמן מסויים, לא קצר במיוחד, היא מאירה ישר לעיניים בצורה אכזרית שאינה מותירה שום סיכוי לאיש, לראות אפילו עשרה מטר קדימה. אם רוכב האופניים אינו מצוייד בפנס רב עוצמה, מהבהב (ולא סתם צ'יקמוק כדי להשקיט את המצפון), יחד עם ווסט צהוב זוהר, הרי ששום נהג לא יראה אותו מרחוק. דווקא ביום התאונה השמש התחבאה מאחרוי העננים. גבי ז"ל חלף על פנינו כעשר דקות קודם והיה לבוש בהתאם, אם כי איני זוכר פנס מנצנצ מאחור. אחד מחברי הרוכב עימנו תמיד מקפיד להגיע עם פנס כזה ובשלב העליה הוא מאחור כדי שיראו אותנו. אין ספק שגבי רכב בשוליים הימנים, בצורה מהירה, אך זהירה, ללא זגזוג. מיקום התאונה, בחלק העליון של העליה, למעשה במישור, לפני הפניה ימינה למחסום, שולל את אופציית הסינוור מהשמש. יותר סביר להניח שהנהג נסע מהר מאד, הסיט את הראש לשניה ובזה נגמר העניין לצערנו. לעולם לא נדע. עוצמת המכה היתה כה חזקה, גבי הועף כעשרה מטר לצמחיה שבשולי הכביש והגלגל האחורי היה מונח כעשרים מטר קדימה. לולא התאונה – המקום נראה פסטורלי ושליו…
הסוגיה הזו, רכיבת אופניים על כבישי הארץ כבר נטחנה עד דק. איני אופטימי בעניין, לצערי הקטל ימשך.
יהי זכרו ברוך

49ERS 19 באפריל 2013

רק לשם ההבהרה…
בדרכנו למחסום, ראינו על הכביש כפפה ובקבוק מים ואת הגלגל. אולם, הגלגל היה מונח על המעקה כאילו מישהו הניח אותו שם בכוונה ועזב אותו. כמובן שירדנו מהאופניים, חיפשנו סביב (באיזור הגלגל, שהיה כאמור כמה מטרים קדימה), אך כיוון שיש שם צמחיה מרובה והראש מסרב להאמין שהיתה תאונה, לא המשכנו לחפש. בנוסף, התקשרנו למשטרה ולמד"א, לברר האם היה דיווח כלשהו ונענינו בשלילה. רק בחזור, כשכבר הגענו לסוף המסלול, אחד הרוכבים החליט שמשהו לא נראה תקין וסובב על עקבותיו. בנתיים הגיע לשם חבר רכוב אחר וביחד הם עשו סריקות מעמיקות יותר. אחרי כמה דקות, גבי נמצא, כבר ללא רוח חיים. אנחנו מתייסרים בעובדה שאולי היה ניתן עוד לעשות משהו, אם היינו מוצאים אותו כחצי שעה קודם, אם כי לדברי אנשי מד"א, הוא נהרג במקום. עצוב וחבל.

זוהר 19 באפריל 2013

http://www.hnn.co.il/gallery22076.html
בני שלום.
אני מרשה לעצמי להתבטא בנושא משום שאני נוסע בכביש זה מידי בוקר וערב לעבודתי בשחק מהקיבוץ וחזרה. כמעט מידי בוקר אני חולף על פני רוכבים בודדים ועל פני קבוצות, תמיד נזהר ותמיד מאט.
לצערי נהגים רבים (בעיקר פלישתינאים עד בואכה הסיבוב לברטעה) נוהגים בפראות ובחוסר אחראיות משווע. המשטרה כמעט ואיננה מורגשת בכביש (בד"כ מגיעים עד חריש בלבד)ונהגים עוקפים בפס לבן באופן חופשי ובלי לדפוק חשבון כי הם יודעים שאין משטרה ואין מצלמות ואין אכיפה (רק אתמול זזתי לשוליים בפעם המי יודע כמה ב4 שנים האחרונות כי ממולי בועצה עקיפה בפס לבן ב150 לק"ש לפחות – כמובן על ידי מוניות של בני דודנו בדיוק כפי זאת שדרסה את גבי ומצולמת בקישור).
אל לחשוד בי בימניות יתר ושנאת האחר כי אני גר בקיבוץ של של השומר הצעיר ותמיד הצבעתי למר"צ והתחנכתי על ברכי המשנה של אבישי גרוסמן ולכן דווקא אני מרשה לומר לך שהנהיגה של בני דודינו (כמובן לא כולם אבל בעיקר הם)היא בין חוצפה וזלזול לבין סכנת נפשות אמיתית
אני מפנה אותך לאתר של כוחות ההצלה HNN ושם יש תמונות של התאונה + סרט.
לאחר שתצפו בו ולאחר מה שתיארתי אני חושב שתבינו את הרגשתי הקשה כל יום שאני עובר שם בימים האחרונים(בדיוק כפי שאתה רמזת אך נזהרת מאוד מלומר) והספקות הרבות שבליבי אם התאונה הזאת היא אכן תאונת דרכים ולא משהו אחר……..
דרך אגב, המקום מתמלא בגלעד של אבנים, רוכבים רבים מגיעים לשם ומניחים עוד אבן בערימה. נהגים רבים עוצרים ומניחים גם כן.
יהי זכרו של לרנר ברוך ומי יתן שהוא אכן יהיה הקורבן האחרון.

S&M 19 באפריל 2013

תיקון קטן – הנהג הסגיר עצמו למשטרה הפלסטינית ולא הישראלית. למד משהו משני העבריינים שברחו לצרפת. אבל לפחות הודה במעשה, גם זה משהו בימינו.

בני תבורי 19 באפריל 2013

S&M,
הנהג מברטעה המזרחית שבתחומי הרשות הפלשתינאית.

אסף THE KOP 19 באפריל 2013

זה פגע וברח.
מהעבירות הנבזיות שיש.

אריק 19 באפריל 2013

צודק. אך אם היית פלשתינאי היית מעדיף להסגיר עצמך למשטרה הפלשתינאית ולא הישראלית. לפחות הסגיר עצמו… מוטב מאוחר. כנראה שלסייע הוא לא היה מסוגל ממילא.

ניינר 19 באפריל 2013

כרוכב מושבע אני נמנע מלרכוב בכביש ורוכב רק בשטח וברחובות תל אביב. רכיבת כביש בישראל שקולה להתאבדות ויש מספיק מקומות נפלאים לרכיבת שטח בלי שכל מיני נהגים מטורפים יהרגו אותך

MOBY 19 באפריל 2013

הזמן היום המקום והמשתתפים במאורע הקטלני הזה משאירים מקום קטן מאוד לספק.
יום לפני עוד סיפר ותיאר את האופניים שלו כאילו תיאר אהובה.

אסף THE KOP 19 באפריל 2013

בני,

אני יגיד משהו שבודאי ירגיז רבים, אבל כל עוד רוכבים ירכבו על הכביש יהיו תאונות. פשוט עד כאב.

רוצה לומר – עליה על הכביש המהיר עם אופניים, שלא בצורה מאורגנת, רכבי סימון ומלווים, היא פעולה הגיונית ורציונלית כמו רכיבה על סוס בכביש.

מה לעשות ? הכביש נועד לרכבים ואך ורק לרכבים. הולכי רגל, רוכבי אופניים, דוהרים על סוס וכיו"ב לא צריכים להימצא על הכביש המהיר. לא באמצעו ולא בשוליו.

נשגב מבינתי איך רוכבי אופניים מרשים לעצמם לשים קסדה ולעלות על הכביש המהיר, הוא לא נועד עבורם. בשבילם – הכביש הוא שדה קטל.

אני חוזר ואומר – רוצים לרכב כל הכביש, יואילו נא הרוכבים לעשות זאת בצורה מאורגנת, תוך קבלת אישורים מתאימים ונקיטת צעדי בטיחות. לצורך העניין, ניתן אף לחסום נתיב עבורם בזמן הרכיבה.

אסף THE KOP 19 באפריל 2013

יגיד = אגיד

אריק 19 באפריל 2013

חייב להסכים. למה לעזאזל רוכבי אופניים עושים את זה? בבקשה אל תסמכו על נהגים – שלא יסעו מהר, שישמרו מרחק, שלא יתעסקו עם הטלפון, של תעבור מולם משאית שתאלץ אותם לרדת לשוליים שאתה נוסעים בהם. זה לא שווה את זה.

בני תבורי 19 באפריל 2013

אריק,
בדיוק בגלל זה בחרתי ברכיבת שטח ואני נמנע מכביש, אבל זה רק אני…

ניינר 19 באפריל 2013

גמאני!

בני תבורי 19 באפריל 2013

אסי,
במרבית המדינות בהן ביקרתי, כבישים נועדו לרכב מנועי. יחד עם זאת, תרבות שכוללת גם סבלנות וסובלנות, מניחה למכוניות ואופניים לשהות יחד על אותו כביש תוך התחשבות זה בזה. ראיתי בחו"ל רוכבים בודדים שאחריהם נשרכת שיירה של מכוניות שאף אחת אינה צופרת או מנסה לעקוף וראיתי בכביש הסרגל שיירה של רוכבים מסומנת שרכבה בשוליים כשהיא מלווה על ידי רכב מיוחד שאיבדה חבר ברכיבה. לא נראה לי סביר להוציא את רכיבת הכביש מחוץ לחוק ולהפוך את הרוכבים לעבריינים, וודאי לא כשאין אלטרנטיבה ראויה.

מיקו גוטליב אהלן סבבה 19 באפריל 2013

בהנתן תרבות הנהיגה, על הרוכבים לעשות את השיקול. אף אחד לא רוצה להיות הקורבן שאחריו תרבות הנהיגה תשתפר.

איציק 19 באפריל 2013

אני לא רוכב מיקצועי, אבל בעבר היתי רוכב לעבודה וממנה על אופניים, בבאר-שבע. כמעט אף אחד לא מתחשב ברוכבים והכי חמור הם נהגי האוטובוסים. כשהם יוצאים מהתחנה הם פשוט מורידים אותך מהמסלול ולא מתיחסים אליך. פחדתי מהם יותר מנהגי המשאיות. עם הזמן פשוט הפסקתי לרכב לעבודה. גרתי שנה בשוויץ ושנה בצרפת. שם רבים נוסעים לעבודה על אופניים. זו תרבות אחרת ואין שום בעייה עם זה. אותו דבר ראיתי בהולנד ומקומות אחרים באירופה.
לגבי רוכבי כביש, כל מה שנכתב נכון, אך כשאני יוצא עם משפחתי עם הרכב, האבה פעמים אני רואה אוכבי אופנים נוסעים לא בטור כי אם אחד ליד השני, שלושה ואף ארבעה כאשר אחד או שנים על מסלול הנסיעה. אני רואה אותם מדברים, מנופפים בידים ומעבירים בקבוקים. אז נכון, ברוב המקרים האשמה על הנהג, אך גם הרוכבים צריכים להבין שיש לנסוע רק בשולים ואחד אחר השני ולא אחד ליד השני.

MOBY 19 באפריל 2013

בתור תל אביבי לשעבר שלאחר שגנבו לו את ה350 שלו מבית חולים …..כשביקרתי חבר.
נאלצתי לרכב על אופניים מדיזינגוף ירמיהו לתל השומר כל יום. לרוב בכביש, זה לא היה נורא כל כך. דווקא בכבישים הבין עירוניים וכבישי הספר למיניהם נראים לי מפחידים למדי.

D! בארץ הקודש 19 באפריל 2013

צר לי מאד על האיש ועל כמה שמקפח חייו על הכבישים בארץ.

אבל אני לא מבין מה יש לאופניים לחפש על כביש בין עירוני מהיר. לא ראיתי רוכבי אופניים על האוטסטראדה באיטליה ולא ראיתי אופניים על האוטובאהן. נכון שהשימוש הזה של רוכבים נובע בחלקו מזה שתשתית האופניים (כמו שאר תשתיות הציבור) בארץ באיכות נמוכה עד לא קיימת אבל זה גם נובע הצורך להפריד בין כלי רכב שנוסעים במהירות שעולה על מאה קמ"ש לבין אלו שזזים באיטיות. יצא לי לנסוע הרבה פעמים בדרך לירושלים כשלצד הדרך קבוצות רוכבים שאומנם משתדלים לנסוע בשוליים אך וקפים מדי פעם אחד את השני תוך כדי תנועה. מעבר לכך הם גם מסכנים את הנוסעים בכביש בדיוק באותה המידה שבה הם מסתכנים. למה מגיע לי לדרוס רוכב?

אריאל גרייזס 19 באפריל 2013

בני, אם חיפשת סיבות למה לרוץ ולא לרכב.
דרך אגב, גם רכיבת שטח היא לא בדיוק הדבר הכי בטוח בעולם. יש לי חבר ששבר את הכתף שלו לא מזמן וחבר אחר שנשאר משותק לכל החיים מתחת לצוואר אחרי ששבר חוליה בעמוד השדרה כשנפל מרכיבה בשטח.
מה שאני אומר זה שאפשר לתרץ לעצמך כל דבר על "למה לי זה לא ייקרה". רץ אומר לעצמו שהוא יודע לדאוג לעצמו ולא יקבל מכת חום או התקף לב, רוכב שטח אומר שאף אחד לא ידרוס אותו ורוכב כביש אומר לעצמו שהוא ייזהר ויעשה את זה רק בכבישים טובים וכו'. כולנו בעסק של ניהול סיכונים.

בני תבורי 19 באפריל 2013

אריאל,
סיכון קיים בכל עיסוק ספורטיבי כולל רכיבת שטח אך הוא קטן לעין שיעור מהסיכון ברכיבת כביש. ההבדל קיים באחריות שלך הרוכב או הרץ. חבר שבר את עצם הבריח כשירד בסינגל מסוכן ולא הספיק לשחרר בזמן את הרגל מהדוושה (קליט). אני מבחירה בכלל לא משתמש בקליטים וכו'. אי אפשר להשוות את זה למקרה של רוכב כביש שנתון באופן בלעדי לשיגיונותיהם של נהגים.

אריק 21 באפריל 2013

Suarez should go…

בני תבורי 21 באפריל 2013

אריק,
מוכן להתווכח אבל לא בפוסט הזה.

אריק 22 באפריל 2013

פשוט השם של הפוסט די מתאים.

בני תבורי 22 באפריל 2013

בכל זאת…

אביאל 21 באפריל 2013

איו מילים אחרי היום.

שלא נדבר על השופט, עם שש דקות תוספת זמן וקול בדקה השביעית של תוספת הזמן.

בני תבורי 22 באפריל 2013

אכן, מוזר לגמרי, אבל אני בהחלט מרוצה מהנקודה שלקחנו אחרי כל כך הרבה נקודות שהפסדנו בדרך דומה.

Comments closed