הפעם הראשונה – אסף שלום

ארבעים שנה במדבר ורק אז באנפילד.

hks

 

 

דקה 85 ואף אחד לא זז. 44 אלף צופים, התוצאה ידועה אף אחד לא זה. דקה 90 כולם דבוקים לכיסא. למה הם לא ממהרים לצאת חולפת לי מחשבה בראש. אף אחד לא נחפז להקדים את הפקקים. שריקת סיום וכל הקהל עדיין במקום. כולם עומדים, מריעים ושרים. אני עדיין בהלם ופתאום אני מבין. הם פשוט נהנים להיות פה. הם לא רוצים להיות במקום אחר. וככה גם אני. אני רעב, עייף, מזיע ולא רוצה ללכת.

*

כמה חודשים לפני נקנו כרטיסי טיסה לחופשה משפחתית בלונדון. זה היה עוד לפני שפורסם לוח המשחקים. אבל הפעם זה הרגיש נכון. הילד עוד מעט בן שש ואוהב את ליברפול. אני עוד מעט 40 חולה על ליברפול מגיל שש ואף פעם לא הייתי באנפילד. האכזבה הייתה רבה אחרי שהתברר שהמשחק הראשון של העונה יהיה אחרי שכבר נחזור לארץ הקודש.

אבל פתאום משום מקום צץ משחק הוקרה לקפטן והכל הסתדר. כרטיסים נקנו, חדרים במלון הוזמנו והחלה להיבנות ציפייה.

שבוע בלונדון ואני חושב ליברפול. לא התרגשתי. רק חיכיתי. מרוב משחקים ותמונות הרגשתי שאני מכיר את העיר ומכיר את המקדש. הגענו בשישי בלילה.

שבת בבוקר חדר האוכל צבוע באדום. נראה שכל מי שבמלון בא לראות את המשחק. מה שמפליא אותי זה השקט המופתי בו מתנהלים הדברים. אף אחד לא צועק, אף אחד לא דוחף ואף אחד לא מדבר בקול. מצד שני גם אף אחד לא מתיידד. כולם שקועים בחבורה שלהם. מצטלמים, שותים, מחכים למונית ומדברים בשפה שנשמעת לפעמים כמו אנגלית אבל רוב הזמן לא מבינים כלום.

*

רציתי להגיע מוקדם. המשחק מתחיל ב 12:45 ובעשר כבר הזמנתי מונית. הנהג לבוש בחולצה של אברטון אומר בידידות שהוא הבן אדם הלא מתאים לקחת אותנו לאנפילד. ובאמת הוא לוקח אותנו לגודיסון פארק. הייתי חייב להראות לכם הוא אומר בידידות. הוא די בשוק שבאנו כל הדרך מישראל רק כדי לראות משחק ועוד משחק הוקרה לסטיבן גי' שכולם בליברפול יודעים שהוא בן אדם מגעיל. לפחות הנהג מונית חושב ככה.

אבל הוא צייד אותנו בכמה עצות מועילות. הוא ביקש להוריד אותנו רחוב ליד, כי הרחוב הראשי חסום. לי נראה שהוא פשוט התבייש להראות את פרצופו ליד אנפילד. נפרדנו בידידות וירדנו ברחוב צדדי שמבט מהיר מבהיר שזה לא רחוב יוקרה ולא שכונת פאר ובעצם זה אזור מוכה עוני. הלכנו בעקבות ההמון ועצרנו בחנות המזכרות הראשונה.

הילדה הקטנה שבמשך כל הטיול איימה עלי שהיא תקנה חולצה של מנטטר יונייטד ראתה צעיף ורוד של ליברפול והחליטה שזה שלה. היא לא הייתה מוכנה להסתכל על שום דבר אחר. היא רוצה את הצעיף. והיא קיבלה אותו. וכובע גם. גם הילד לא קופח וכך הלכו עוד 300 שקלים פלוס מינוס אבל מי סופר.

*

נשפכנו לאיצטדיון. שמחתי להיות שם מוקף בים של אוהדים באדום אבל לא התרגשתי. הכל נראה לי מאד מוכר. כבר דמיינתי את זה אין ספור פעמים. בעיקר השתאיתי מהשקט ומהסדר שדברים מתנהלים. כולם עומדים בתור להצטלם עם שנקלי, כולם קונים מזכרות כולם שמחים. נכנסנו ראשונים.

אני מאד אוהב להיכנס לתוך מדרגות הבטון ואז למנהרה ואז לראות פתאום את הדשא. והדשא בליברפול ירוק מאד. ירוק אנגלי כזה. לא ישבנו בקופ אבל היו לנו מקומות מצוינים. שעה לפתיחה ואני עדיין לא מתרגש.

פיפי, נקניקייה, פיפי, פיפי. כל מי שמטייל עם ילדים מכיר את הריטואל. והנה הקבוצות עולות למגרש. לידי מתיישבים זוג בני שבעים והם לא היו היחידים. זה מקום לכל המשפחה. בכל מקום רואים הורים, ילדים, סבא וסבתא. וכולם לבושים אדום וכולם שרים. אווירה מחשמלת. הייתי במשחקים, הייתי בהופעות רוק, הייתי בטקסים ובאף מקום לא הייתה אווירה כזאת. ואז כשהקבוצות עלו לדשא החל ההמנון להתנגן. 44 אלף איש ללא הבדל דת, גזע, לאום או גיל שרים. מבט לקטנים שלי והם שרים במלוא גרונם YOU NEVER WALK ALONE ואז התרגשתי. חשבתי על כל אותם ערבים נפלאים שראיתי דרך המסך הקטן ואמרתי לעצמי הייתי צריך להיות פה. הזיכרון הטרי של סוארז מבקיע בדקה ה 96 מול טוטנהאם שאני והילד השתוללנו משמחה מול הטלוויזיה נראה כמו משהו חיוור מול הדבר האמיתי. תאר לך, אני אומר לעצמי איך הקהל השתולל פה בלייב, בזמן אמת. חיבקתי את הילד. חיבקתי את הילדה. חיבקתי את האישה והייתי מאושר.

*

על המשחק עצמו אין טעם להרחיב את הדיבור. אבל שוב הקהל הזה כל כך נהדר. משחק ידידות מול קבוצה שנראית כמו בית"ר ת"א והקהל לא מפסיק לשיר ולעודד. כשסוארז נכנס הקהל בטירוף. כשרובי פאולר נכנס הקהל באקסטזה. הוא כמעט מבקיע ואפשר לחוש איך כולם, אבל כולם רוצים שהוא יכבוש.

שעה אחרי המשחק. אני רעב, אני עייף, אני מזיע באוטובוס שלא זז מילימטר. אף אחד לא מתלונן, אף אחד לא צועק. כולם שמחים להיות פה. גם אני.

יויה
הניחו להולכים

תגובות

  • matipool

    יפה . שמח בשבילך .
    הייתי אמור להיות שם עוד 3 שבועות במשחק נגד יונייטד עם חמי והבן שלי ובגלל העבודה לא יכולתי ( למזלי הרע , המשחק נפל על השבוע הכי קריטי בשנה והם נוסעים בלעדיי ) .

  • אסף THE KOP

    כאוהד בית"ר ת"א, אני מבין שראית משחק מצוין ויריבה אימתנית.

    • אסף שלום

      אתם לא משחקים ברמלה?

      • אסף THE KOP

        בוינטר.

  • אריק

    לא חבל על הילד?. יפה מאוד :)

    • בני תבורי

      הילד עוד צעיר מידי בשביל שרימפס

      • אריק

        שרימפס היה להיט אצלנו כבר מגיל שנתיים, הבעיה זה לאכול את בסנדויץ'

  • איציק

    מזה בלי הבדל דת??? חשבתי שליברפול זו הדת וכולם שם שייכים לאותה הדת ;)

    • dtnsgl

      ובדת הזאת יש אלוהים אחד ואסף זכה לראות אותו בלייב במשחק האחרון שלו עם הקבוצה...

  • אריק החדש

    יפה ומרגש.
    הילד נראה מאד מתאים לאנגליה.
    מסכן הולך לסבול עוד ארבעים עונות במשחקי אמת.

  • מכביסט טירון

    קודם כל רציתי לברך אותך ואת ילדיך על החוויה הנפלאה. אף פעם לא הצלחתי להבין איך אפשר להיקשר כל כך לקבוצה מחול. תמיד מרגיש לי כל כך רחוק ומנותק, שאם זה לא עובר מאבא או אח גדול אז לא ברור לי איך זה מתחיל. אני מניח שאם אתה עד לאיזה משחק ענק כמו מנצ'סטר - באיירן או ליברפול - מילאן אז זה יכול לתפוס אותך. יש לי קצת חיבה לאתלטיקו מדריד, אבל בכל מקרה נראה לי שאת הרכבת הזאת כבר פיספסתי.

    • דון נאפולי

      יש אנשים (כמוני) שפשוט התחילו לצפות בכדורגל אירופי לפני שהם צפו בכדורגל ישראלי.

  • אלון

    לפחות הוא לא יצא אוהד של הפועל פ"ת....

    • בני תבורי

      אלון,
      הפוסט רק מתארח בבלוג שלי, הוא נכתב על ידי אסף שלום.

      • אלון

        ברור, אבל הערה כוונה אליך...למרות שהכל עדיף על הפועל ת"א ואסטון וילה שאני העברתי לדור הבא...

  • באבא ימים

    http://www.youtube.com/watch?v=yEJVHEPEVMs

    זה המשחק שתפס אותי. הרבה זמן חשבתי שהמשחק שתפס אותי היה גם משחקו הארחון של שנקלי כמנג'ר. שכחתי את מגן הצדקה.

    • גבע גל

      "keegan two, heighway one, liverpool three, newcastle none

      • matipool

        אוי קיגאן קיגאן ..
        האליל הראשון שלי מגיל 6 . איזה שחקן הוא היה !

  • D! בארץ הקודש

    אסף, נהדר
    לקראת סוף העונה שלפני הקודמת הגעתי פעם ראשונה לאנפילד (נצחון 3 על הסיטי) פשוט חוויה מסוג אחר, הקהל, המגרש, הלפני והאחרי (עדיף ללכת ברגל כמה שיותר רחוק או לכיוון הפוך מהכל ולחתוך). הבארים, הפנזינים, מזג האוויר - ליברפול!!!

  • עופר

    כבר יש לי צמרמורת לקראת הביקור הראשון שלי באנפילד, נגד ווסט-ברומיץ באוקטובר.
    וואו.

  • עמרי

    אני הולך למנצסטר ליברפול בראשון בסמפטמבר יש לי צמרמורת רק מלחשוב על זה , רק מקווה שאני אחזור מחוייך ....

    • אסף THE KOP

      ליברפול - מנצ'סטר.
      תבלה.

  • גבע גל

    בני היקר
    החזרת אותי שנה וחצי אחורה, עת עזבתי את לונדון ואנגליה, לאחר תשע שנות מגורים. שתי אהבות גדולות, ענקיות, השארתי שם, אך אחת הולכת ותלך איתי לעד.
    אני זוכר את המשחק הראשון באנפילד, את הכניסה למגרש, ואת שני השערים של אואן והסקי בניצחון 2-0. ויותר מכך, את חצי הגמר ב2007, עת ניצחנו את צלסי בחצי הגמר השני בפנדלים, עם פנדל ניצחון של קויט. איך ישבתי ובכיתי מאושר, הפעם הקודמת הייתה בלילה המופלא של 2005.
    ונסיעה עם חבר אוהד יובנטוס לטורינו ל0-0 הכי מהנה בחיי....
    ועוד משחקים רבים ונפלאים (הייתי שם ב8-0 עם השלושער של בניון בליגת האלופות)
    איזה כיף שהעונה מתחילה, ונקווה ונחלום על עונה מוצלחת ומפתיעה

    • גבע גל

      סליחה - לא שמתי לב שאסף הוא הכותב, תודה אסף

  • אנפינלדאי

    גם אני אוהד של ליברפול מגיל קטן ומת להגיע לאנפילד יום אחד.

    (רק שלא יקח לי ארבעים שנה כמוך) :)

  • יורם

    בהחלט מזכיר לי את חווית הביקור באנפילד, אומנם המשחק נגמר בתיקו אבל אחרי הביקור הזה השיגעון השתלט עלי סופית (ועד היום אשתי טוענת שהביקור פשוט גרם לרגרסיה שלי חזרה לילדות)

    מה שכן, שנה שעברה הביקור בלונדון נפל בדיוק על משחק חוץ בנוריץ', כמובן שנסעתי לשם וישבתי ביציע האדום - וזו חוויה לא פחות מומלצת.

Comments are closed.