הופ הופ טרללה

שישים זה זמן טוב להבין שאני ככל הנראה לא הולך לשום מקום.

dalia

 

לכבוד יום הולדתי שחל שלשום החלטתי לכתוב פוסט על הדברים שאני אוהב בארץ.

*

או קי. לסגור מחברות להניח את העטים.

לא באמת, זה לא פשוט העניין הזה למצוא מה אני אוהב בארץ. יש כאן יותר מידי גורמים מפריעים שאינם מאפשרים את תחושת הכיף המתעתעת והמשכרת שנחה עלי בביקורים בארצות אחרות.

אני לא אוהב את החום והלחות ולא אוהב את יוקר המחייה, אני לא אוהב את זה שהבנים שלי בצבא, אני לא אוהב את הדמוקרטיה כאן – ונא לא להתבלבל, ללכת פעם בארבע שנים להצביע זה לא דמוקרטיה.

לא אוהב את הכפייה הדתית, לא אוהב את איך שלוזון מנהל את הכדורגל, את העובדה שאנחנו נשלטים על ידי מנגנוני פקידים ואת זה שסדר היום הלאומי שלנו לא כולל אפילו פסיק אחד ממה שמבטיחים לנו במסעות התעמולה לפני בחירות.

אני לא אוהב שתנובה מוכרת בניו יורק ביותר זול מאשר בארץ. אני לא אוהב שאני לא יכול לקבל את מה שמקבלים אזרחים במקומות אחרים באופן ברור ומובן מאליו. לא אוהב את ההתנשאות של הפקידים, לא את האלימות של המוסדות ואת זה שאין בירה באצטדיונים.

לא אוהב את הפארטצ', את הסמוך והפסאאאדר. לא סובל שעושים דווקא, שלא מכבדים חוקים שנועדו לעשות סדר – להבדיל מהיררכיה, ולא את הלמה מי מת.

*

אבל בכל זאת אני כאן. למה? פפפ…לא פשוט, מאוד לא פשוט להסביר. זה לא ציונות, זה לא תחושת הביחדנס, זה לא צורך קיומי. אני חושב שבראש וראשונה מדובר בהרגל. נולדתי כאן, בגרתי כאן, התעצבתי כאן. התרגלתי. חוץ מזה זה אופי.

מהגר, מרצון, לא מאונס, צריך שיהיה לו אופי מיוחד. בכל זאת, לחיות במקום עם תרבות ושפה אחרות, עם פתיחות לקבלת הרגלים אחרים ויכולת הבחנה בניואנסים ייחודיים, כל אלה דורשים אופי שמאפשר לקיחת התחייבויות. אחרי הכול, מה ההיגיון בללכת למקום אחר ולהביא את ישראל אתך?

אין לי את האופי הזה. הסתובבויות בעולם הבהירו לי באופן די חד משמעי כי עם כל האהבה למרחבים של קנדה, לתחושת הבראשית של איסלנד, לאי הדרומי של ניו זילנד, לעובדה שאין נחשים באירלנד ולכדורגל של אינגלנד, אני יכול ליהנות שם מטיול ארוך או קצר. לא מחיי קבע.

*

אין לי את הביצים לאסוף את כל מה שיש לי ולהחליט שמהיום אני חי במקום אחר שבו השפה שלי תהיה שונה ושחיי התנהלו בתרבות אחרת. תרבות, דרך אגב, זה לא רק תיאטרון, זו גם קבלה של דרך ארץ וכללי התנהגות מחייבים.

אני לא רואה את עצמי מדבר אנגלית וחושב בעברית. אני לא רואה את עצמי מוותר על עמידה על המקח במקום שבו יש סיילים.

אני לא רואה את עצמי מתנהל רגוע בפקקים ולא צופר, לא משתרך אחרי נהגת ולא מקלל, לא חותך נהג מעצבן ולא אומר את מה שאני חושב בדיוק כשזה קורה.

לא רואה את עצמי משנה את הרגלי האוכל. לא רואה את עצמי מתרגל לביצים ובייקון, כשהמאנצ' שלי עובד על קוטג' חמש אחוז שמכסה לי את הסלט ירקות קצוץ דק עם שמן זית-לימון ועל יד זה חומוס וכדורי פלפל שהרגע הבאתי מבקה. אין מצב שאני לא מרים בסוף את הצלחת וגומע ברעש את מה שנשאר מהמיץ של הסלט והצהוב של הביצה.

לא רואה אותי מורח חמאה על טוסט במקום גבינה לבנה עם סחוג על לחם שחור אחיד. לא רואה איך אני לוקח את החומוס עם המזלג ושם על הקצה של הפיתה ולא מנגב בסיבוב כי לא נעים מהילידים. לא רואה איך אני מסתדר עם בלי לעשות על האש לפחות פעם בשבוע במשך שמונה חודשים. לא רואה סרט בו אני עובר לשקשוקה עם עגבניות מקופסא. עד השקשוקה.

לא רואה עצמי לא נדחף בתור לתחתית ולא מחכה בסבלנות בבנק. מה לעשות, אין לי את זה. כשאני בחו"ל אני פוסיקאט. מדבר בשקט, מתנהג בנימוס לזרים, אומר בוקר טוב לכולם, אבל אסור לבנות על זה. אופי זה אופי. אני לא רוצה שאליס תגיד עלי  שפעמים רבות ראתה חתולים ללא חיוך אך מעולם לא ראתה חיוך ללא חתול. כי זה בדיוק מה שאני אהיה. חיוך של חתול צ'שייר. חייכן אוטומטי.

*

כשנולדתי סטלמך כבר היה מלך השערים בבוגרים של הפועל פתח תקווה. כשהייתי בן שנתיים הפועל פתח תקווה כבר היו אלופים.

כשהייתי בן שלוש ההורים שלי עטפו אותי בשמיכה ונכנסו איתי לבור שאבא חפר בחצר שהמצרים לא יפגעו בי. כשהייתי בן ארבע ראיתי את המשחק הראשון בחיי וכל מה שאני זוכר זה את חודורוב עם תחבושת על הראש.

כשהייתי בן חמש המדינה הייתה בת עשר. כשאני הייתי בן עשר, אריה רדלר אמר לי שאני אהיה בלם העתיד וכשהייתי בן חמש עשרה יצחק קוז'ידלו אמר לי שיותר טוב שאלך הביתה לנגן על הפסנתר. בן שמונה עשרה התגייסתי ובן עשרים ראיתי לידי אנשים מתים.

בן עשרים ושתיים המדינה נתנה לי סמכות לשלול לאחרים את החופש ובגיל עשרים ותשע ויתרתי והלכתי להקפיץ קוים בפלחה. בסוף גם למדתי לעשות רוורס עם עגלה. בן שלושים נישאתי ובן שלושים ואחת כבר לקחתי על עצמי אחריות של אבא.

*

אז מה מחזיק אותי כאן חוץ מהרגלים וחששות? קוד שגם אני נשא שלו. קוד שצירוף המספרים שלו מובנה בתוכי ושהמבנה הייחודי שלי לא מאפשר לי לקרוא עליו תגר. קוד שמתווה את הצורך הבסיסי שלי גם לחיות באנדרלמוסיה וגם להתלונן.

קוד שמכיל מערכת ההפעלה משותפת לי ולכל אלה שאני לא אוהב. קוד שמאפשר לי להתנהג בדיוק כמו אלה שאני רוצה לפרק בגלל ההתנהגות שלהם. קוד שמרשה לי לקטר על ערסים עם יותר קצף על השפתיים. קוד שמאפשר לי לצאת מסכנות בגלל שאני והאויבים שלי חולקים את אותו די.נ.איי. הקוד שמאפשר לי להתנהג כבהמה, ולהתנשא.

הסיפור הבא ממצה את העניין: לפני כמה שבועות החלטתי לא לוותר על מקומי בתור לרמזור לשני ערסים במרצדס שחורה. טעות. הם איכשהו נדחפו לפני ואחרי הרמזור הכריחו אותי לעצור ויצאו אלי עם פרצוף שהעיד כי העליון דחה את בקשת החנינה שלי.

יצאתי לקראתם, ועוד לפני שהספיקו לפתוח את הפה עשיתי פרצוף ארוך ואמרתי: אחיםש'לי, אני חושב שיש לי בעיה עם הקרבוראטור.

תוך שנייה הם היו בלי חולצות. אחד רץ למרצדס והביא ארגז כלים והשני כבר הרים לי את המכסה מנוע. פשפשו פשפשו, לא מצאו כלום ובסוף הם שאלו אם אני רוצה שיזמינו לי מונית.

מבינים, אחיםש'לי? נסו את זה במילוול.

*

אז כן, אני כנראה לא ממש יכול לחיות חיים אחרים מאלו שהורגלתי אליהם ובסופו של דבר, בויכוח בין ההיגיון לרגש, הרגש מנצח, ואני כאן.

שלשום מלאו לי שישים. קמתי מוקדם בבוקר ורצתי לראי. כל השיניים עדיין במקומן. גם לא דיברתי אידיש והקרחת כבר מחגיגות הארבעים. אחר כך עליתי על האופניים ועפתי על עליות כמו ילד בן חמישים ותשע. אחר כך התלהבתי מההצגה של החברים מ "החזית הכחולה 06" של הפועל פתח תקווה מהמשחק נגד נתניה, התעצבנתי על נתניהו ויאיר וגמרתי את ה Walking Dead. הכול כרגיל.

אני מתכוון להמשיך לשוטט בנתיבי החיים ולנסות לא להיפגע כשאני מצויד במה שלמדתי, במה שעוד אלמד ובכמות מספקת של ילדותיות.

זהו. מתחיל מחצית שנייה. לא ילך? יש זמן פציעות.

***

את כרזת הפרסומת שבכותרת עיצבו יחד לפני שנים דליה רוזן – תבורי, חברתי הטובה והמוכשרת ולשעבר גיסתי – ועודד שפירא ז"ל. הטקסט בה מספר משהו על מעגל בחיים. כל אחד יכול למצוא בו את המעגל שלו.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

דברים שלמדנו בשבוע 4 (והימור להערב)
נחמד שם במקום הראשון-אחרי הנצחון על קריסטל פאלאס

102 Comments

Fluttershy 4 באוקטובר 2013

מזל טוב בני! אולי עוד יצא לך לראות אליפות של ליברפול ב-60 השנים הקרובות.

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

חן חן :)

oded 4 באוקטובר 2013

מזל טוב!

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

תודה

ניב 4 באוקטובר 2013

מעולה. פשוט נפלא. אולי יום אחד אני אמצא את הבית

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

תודה, ובמהרה.

B. Goren 4 באוקטובר 2013

שוב מזל טוב בני וסופ"ש נעים.

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

תודה בנצל'ה, גם לך.

Duncan 4 באוקטובר 2013

כתוב יפה ואהבתי.
בעצם אתה מודה שאתה סוג של בהמה ולא חושב שאתה מסוגל להשתנות (מי כן יכול אחרי שישים שנה?).
בגדול לא תמיד תגיד "אחים שלי" ותקבל עזרה. לעיתים זה לא ממש יעזור לך ותקבל את המכות.

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

Duncan,
תודה. אני מודה שאני ישראלי שעושה את מה שעושה ישראלי. מאחורי כל קרבוראטור מקולקל עומדים הרבה ישראלים מופלאים.

אלכס 4 באוקטובר 2013

נהדר בני, ויש משהו בדבריך…למרות שכאחד שגר עתה במישיגן, הגעתי למסקנה שהאהבה יותר חשובה מה-DNA האמור לעיל.
אבל אני מסוגל להבין ולהזדהות עם דבריך.

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

אלכס,
תודה. אני לא מפציר בך לחזור אלא לעשות את מה שטוב לך. האהבה מנצחת, זה ברור.

Yavor 4 באוקטובר 2013

נפלא בני! בעיקר הקווים בפלחה וחוסר היכולת לחיות (לאורך זמן) בקנדה. כבר מתחיל להתקרררר…

מזל טוב!

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

תודה. עברתי חורף במונטריאול ואהבתי כל רגע, אבל לא לא חכמה בבית של הדודה ועל חשבונה…

D! בארץ הקודש 4 באוקטובר 2013

בני, מזל טוב
שהדברים שעושים לך טוב ימשיכו להיות שם

"מה ההיגיון בללכת למקום אחר ולהביא את ישראל אתך?" – זה משפט המפתח מבחינתי. זה שהופך אותך לבן אדם. אם כי בסופו של דבר, כמו בכל קהילה, כל אחד תורם משהו מעצמו לתוך המערכת של הכלל ומשנה בה משהו.

ודרך אגב, אם כבר איחולי יום הולדת. אני מאחל לכל הקוראים שלך עד של-61 נוכל להחזיק את ספר הביכורים שלך ביד

(זה ותודה על העבודה שאתה עושה בניהול האתר הזה, בית הספורט שלנו)

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

תודה D.

אריאל גרייזס 4 באוקטובר 2013

מכל הפוסט הזה, הדבר היחיד שקלטתי זה שרצת (גם אם זה רק למראה). ידעתי שבסוף תשתכנע!
אחלה פוסט, מסביר בדיוק את ה-DNA שלנו. מה שכן, אף פעם לא התחברתי למשפט ההו-כה-ישראלי הזה של "בחו"ל אתה יכול למות ברחוב ואף אחד לא יסתכל עליך". אני מניח שלהגיד אותו זה גם חלק מה-DNA הישראלי

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

אריאל,
כולה שלושה מטר, לא מספיק אפילו בשביל אגל זיעה אחד…

מתי 4 באוקטובר 2013

בחו"ל נתקלתי באכפתיות ברמות שלא הכרתי בארץ. על כל פנים, מי שאומר את המשפט הזה כנראה לא פגש יפנים מימיו.

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

מתי,
אני לא רואה את המשפט הזה כיותר מהתנשאות זחוחה.

cookie-monster 4 באוקטובר 2013

Mazal Tov!

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

תודה

Martzianno 4 באוקטובר 2013

יישר כח בני!

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

:)

Amir A 4 באוקטובר 2013

מזל טוב בני. אם החום והלחות יפריעו לך יותר מדי החורף אז אולי אפשר יהיה לסדר לך איזה משלוח של שלג מקונטיקט הרחוקה.

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

Amir A,
תודה. את קונטיקט איכשהו פספסתי בשנה שהסתובבתי בצפון אמריקה, דרוש תיקון!

אלון רייכמן 4 באוקטובר 2013

מזל טוב בני!
אין כמו הפוסטים האלה שיוצאים מהקישקע

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

תודה אלון.

wazza 4 באוקטובר 2013

בני המון מזל טוב
אני לא בטוח שאתה יודע כמה אני ועוד רבים אחרים חייבים לך על פועלך באתר ורוורס עם עגלה זה לילדות תנסה דו סרני…

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

Wazza,
תודה. ניסו ללא הצלחה ללמד אותי רוורס עם דו-סרני…אוי לבושה, אבל אין עלי עם עגלת ביניים.

סימנטוב 4 באוקטובר 2013

עגלת ביניים נחלת העבר לא?
זוכר את ימי הסתיו כולם היו בחרדה שלא ירד גשם. היו ימים שהיו באים עזתים להדק את הסלסלה, אז הגיעה המהדקת עם חברתה עגלת הביניים והעזתים נעלמו אך גם לא הם לא בשדות, הכותנה בימינו מגולגלת לה במכשיר שאני לא מכיר.

wazza 4 באוקטובר 2013

המכשיר שאתה לא מכיר זה קטפת שלמעשה מחליפה גם את העגלת ביניים וגם את המהדק, אגב הקטיף הוא עכשיו ולא בטוח שנזכה לעוד הרבה כאלה בשנים הקרובות.

סימנטוב 4 באוקטובר 2013

למה לא משתלם?

אריק 4 באוקטובר 2013

בני. שוב מזל טוב. תזהר שיאיר לא יעשה לייק. ; )

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

תודה אריק.

יואב מקטמון 4 באוקטובר 2013

מזל טוב!
למרות הבדלי האהדה בינינו (יונייטד-ליברפול, קטמון-פתח תקוה), וגם 16 שנים קצרות שמפרידות, אני מוצא את עצמי מחובר לכתיבה שלך ונהנה ממנה.
ואני חושב שהסיבה לכך, וזו גם הסיבה לכך שאתה כאן ולא מעבר לים, שעמוק בפנים אתה נוסטלגיקן ורומנטיקן חסר תקנה, ואחד כמוך לא יכול לחיות במקום שלא מאפשר לו את מנת הנוסטלגיה הדרושה לו.
שתמשיך לכתוב כל כך יפה, ושנמשיך ליהנות מהכתיבה.
שבת שלום.

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

יואב,
נהדר, תודה.

Yavor 4 באוקטובר 2013

יואב,
אתה בן 76?

עירן 4 באוקטובר 2013

בני,

קודם כל, מזל טוב והמשך עשיה מוצלחת, בריאות, נחת ממה שהספקת עד הלום וממה שעוד תספיק, הנאה מהדברים הטובים והקטנים (כמו להקה חדשה למשל) ומהרבה חומוס טוב (עדיף, אגב, בנצרת…).

חוץ מזה, הפוסט נהדר ועונה יפה על שאלות שחלקנו שואלים עצמם כמעט מדי יום בימים אלו.

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

עירן,
תודה. לגבי החומוס אריק ישפוט.

אריק 4 באוקטובר 2013

העיקר זה החברה.

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

אריק,
התמנית לשופט לא לשגריר באו"ם.

אריק 4 באוקטובר 2013

למה ביומולדת?? נצרת בטח נצרת

סימנטוב 4 באוקטובר 2013

חומוס בנצרת זה חומוס רופס של אוהדי חומוס רק כשיש הצלחות
:) לכו על נימר ליד צומת גולני

אריק 4 באוקטובר 2013

ואם אכלתי שם בסוף טיול שנתי בכיתה ט??
טוב די, זה לא לפה.

wazza 4 באוקטובר 2013

חזק אריק, ראית את הראיון עם פרגוסון? מראיין די מעצבן ואין תרגום לאנגלית אבל הוא די מובן

אריק 4 באוקטובר 2013

ראיתי. והלוואי ולא יחזור וגם לא יתקרב לאולד טרפורד!!
הוא נראה צעיר בחמש שנים ומאושר. מגיע לו

אסף שלום 4 באוקטובר 2013

בשנה הראשונה הבאתי איתי את ישראל לאנגליה. נעצתי מבטים בתחתית בנשים יפות וסתם פרצופים, צעקתי על הבוס, עישנתי תוך כדי הליכה, אכלתי מחוץ למאפיה את הקרואסון ודחפתי ברכבת התחתית כדי לתפוס מקום.

ואז עוברת שנה ועוד שנה והאופי הישראלי מתחיל להישחק. אולי זה המזג האוויר, אולי זה התרבות אבל זה משפיע.

אחרי שמונה שנים כבר התנהגתי כמו אנגלי (חוץ מהמבטא כמובן) ואז החלטנו שצריך לחזור. ברגע שהרגשתי שאני מנותק יותר מדי מחללית האם הקלוקלת איבדתי כל סבלנות לאנגליה ולתרבות שלה.

שמחתי לחזור כי אני פה דג במים. אבל יש כל כך הרבה דברים בארץ שגורמים לך לרצות לברוח הכי רחוק שאפשר. ובנוסף יש לי גן בדואי שרוצה לנדוד ולנדוד.
אז אני בטוח לא אשאר פה עוד הרבה זמן אבל תמיד אחזור. כי זה הבית.

בני אתה בן 60 הכי צעיר שפגשתי. יש אנשים שבגיל הזה כבר מחכים למוות ואתה נותן תחושה שכל החיים לפניך. מעורר השראה!

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

תודה אסף.

דורון (אחר) 4 באוקטובר 2013

תמיד כיף לפתוח איתך את הסופ"ש.
מזל טוב!
מעניין להשוות בין הטקסט שלך לטקסט של אברהמי מטיים-אאוט של השבוע (שאני מקווה שיעלה גם בבלוג שלו).
עמוד 34
http://digital.timeout.co.il/activemagazine/welcome/timeout_570.asp

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

תודה דורון,
אברהמי, בניגוד לי, יודע על מה הוא מדבר כשהוא מתאר את חייו שם, אני יכול רק לנחש. כך או כך, אין לי אפילו שמץ של ביקורת על החלטות של אחרים. בנוסף, מישהו הרי צריך לדאוג להרגיע את הדודה של החומוס אצלי כשאבקר שם…

אסף THE KOP 4 באוקטובר 2013

בני מזל טוב !
עד מאה כעשרים.

YNWA

http://www.youtube.com/watch?v=Dfc-Yn43Qeg

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

תודה אסי.

איציק 4 באוקטובר 2013

ברכות חמות להגיעך למחצית הדרך…
בהצלחה במחצית השנייה…
למרות שאינך עולה מברה"מ (בעצם, כנראה שלא, אם כי אני לא בטוח, כי שם הרי כולם על סחוג) אתה מתאים לסיפור:
אדם עלה מברה"מ, ובירידה מהמטוס עיתונאי שואל אותו: איך היה ברוסיה?
העולה: לא יכול להתלונן…
העיתונאי: ואיך היה יחס המשטר אליך?
העולה: לא יכול להתלונן…
העיתונאי:…
העולה: לאיכול להתלונן…
לבסוף העיתונאי: אז למה באת?
העולה: כאן אני יכול להתלונן…
מה הינו עושים בלי התלונות שלנו… עם החומוס,… והסלט…
שןב, מזל טוב

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

תודה איציק, אני דור שני בארץ אבל הסבים שלי מרובנו…

שלו 4 באוקטובר 2013

כמובן מזל טוב,
1. יש מספר מבחנים להתבגרות -> הזדקנות.
יש גיל שסודה הופכת להיות טעימה,
פתאום אתה תופס את עצמך מנמיך את הווליום במערכת,
אתה יושב על הספה וקולט שהרגע אמרת: "וואלה, יש תכניות טובות בערוץ 1".
אבל הרגע שמגדיר אותך יותר מהכל הוא היום בו וופלים לימון הופכים להיות טעימים…

2. כמי שחי מחוץ למולדת יומיים שלושה, למדתי שאחרי שנה אתה מפסיק לפעול אינסטנקטיבית כישראלי, אחרי שנתיים אתה כבר חושב באיטלקית, אחרי שלוש שנים ברוב תחומי החיים אתה מקומי, אחרי ארבע שנים זה בית כאילו לא היה בית אחר מעולם.
ואז אתה מתרגל שביום כיפור לא קורה כלום, ואם לא שמת לב, לא חגגת שבועות כבר שלוש שנים. אתה מדבר וחשב שמונחים של אחרי חג המולד (וזה הופך להיות אחרי החגים), ובעצם אתה אפילו יודע מה העמדה הפוליטית שלך בבחירות המוציפליות הקרובות.
החיים יותר קלים, אבל באמת זה לא נכון, כי יש לך יותר כסף ופחות דאגות, אבל אתה חי כמו עץ נטוע ללא שורשים.
ואז אי לפחות התחלתי לאהוב את ישראל, אבל באמת.
לא כי נולדתי כאן, כי מתוך בחירה.
אני אוהב את העובדה שאם יהרגו אותי כאן בגלל שאני יהודי, זה יהיה עם רובה ביד.
אני חושב שאני סוציאליסטי כי אני חושב שיש גבול לכמה עשיר צריך להיות עשיר ויותר מזה כמה עני צריך להיות עני במדינה של יהודים.
אני מחזיק בדעות שאומרות שבשביל מדינה עם רוב יהודי אני מוכן לשלם מחיר גדול וכואב, אבל אני לא מבין את אלו שצוהלים כשמפרקים למשהו את ביתו אמונתו ותפיסת עולמו. אני חש כאב אמתי גם אם אני חושב שכל הגישה הייתה טעות מהיסוד.
אני אוהב את המדינה, אני אוהב את העובדה שגם אם למשהו יש תפיסת עולם הפוכה משלי אני יכול לחיות איתו בשלום.
ולמרות שברוב תחומי החיים אני איש של שוליים ולא מין סטרים אני לא יכול להסכים לתפיסות עולם שבשם חוקי החברה רוצים להרוס אותה מבפנים וזה כולל את שני הצדדים.
וזה אפשר רק כאן, בישראל.

כי באיטליה שהיא ביתי השני, נשארה לי אהבה אחת אמתית AS ROMA.

ודבר אחרון בני,
לנו יש את החו"ל הכי טוב…

מזל טוב והרבה שנים של עליות כמו ילד בן 59…

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

שלו,
תודה. סודה בברז של חדר האוכל בקיבוץ היא חתיכת נקטר, בגילי עובדים על איכות לא על ווליום, בערוץ ראשון יש לפעמים תכניות נהדרות אבל עד וופלים לימון, עד כאן. לימון זה לתה, לסלט, לדגים ונגד הצטננות.
אנחנו חולקים אותן תחושות ותובנות לגבי החיים כאן וחלוקים לגמרי בכדורגל. ולמען הסר ספק: YNWA, FORZA JUVE, כחול עולה…

צור שפי 4 באוקטובר 2013

התרגשתי בני. מזל טוב.

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

תודה צור.

matipool 4 באוקטובר 2013

בני – מזל טוב מכל הלב .
הלוואי על כולנו חיים שלמים ומלאים כמו שלך .
מאחל לך אליפות של ליברפול במהרה בימינו ביחד עם ביקור באנפילד ( רק לדמיין להיות שם במשחק הכתרה ולחגוג עד אובדן חושים בימים שאחרי בעיר ) .
וכמובן תודה על הפעילות , הניהול והכתיבה בדה באזר שכל כך משמעותי עבורי ועבור רבים נוספים .

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

תודה מתי.

matipool 4 באוקטובר 2013

ועוד משהו ( גם בהקשר ל"סערה" שמתחוללת בימים האחרונים בעקבות הדברים הלא כל כך חכמים של יאיר ) :
אני מסכים איתך בכמעט כל מה שכתבת על מה שאתה לא אוהב בארץ ( יש לי עוד .. ) .
מצד שני – אני מרגיש שקצת איחרתי את הרכבת ואין לי את הכוחות והביצים להעמיס עלי משפחה עם 3 ילדים ( הגדולים על סף צבא שזה עוד יותר מסבך את העניינים ) , לנסות לגור בחו"ל ולהתחיל הכל מחדש .

אין לי ספק שאם הייתי היום בשנות העשרים שלי , הייתי מנסה את החיים בחו"ל . אני חושב על הדור הצעיר שמשתחרר היום מהצבא ואני לא מצליח לראות את העתיד שלו ( במיוחד את העתיד הכלכלי / תעסוקתי ) .

סימנטוב 4 באוקטובר 2013

מזל טוב בני! נאחל לך אושר אך לא תארים לקבוצה האנגלית שלך…

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

תודה סימנטוב ובשביל תארים יש את רוג'רס…

פולדש 4 באוקטובר 2013

אני לא בטוח שאני מסכים עם המסקנות, אבל הפוסט נפלא ומרגש כמו שרק טקסט ש-60 שנה ניצבות מאחוריו יכול להיות.

תודה על מי שאתה ומה שאתה וחסר לך שלא תוציא ספר!!!

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

תודה פולדש. לא הגעתי למסקנות אלא לתובנות אישיות לגמרי. לא בהכרח נכון לגבי אחרים.

אדם בן דוד 4 באוקטובר 2013

מזל טוב. מצטרף לכל הקריאות (וסליחה על משחק המילים) לספר. הפוסטים שלך בשישי הפכו למאסט עם הקפה של שישי בבוקר. תודה על הכל.

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

תודה אדם.

גיל מזימבבואה 4 באוקטובר 2013

המון המון מזל טוב ותחגוג כמו שרק אתה יודע….
אגב לגבי הרוורס, לצעירים שעבדו איתי תמיד הסברתי שאם הם רוצים להצליח שיעשו הפוך ממה שהם חושבים, אז הם כמו שחקן ליברפול ממוצע (הייתי חייב…) היו מסובבים את הראש דרך הכתף ההפוכה למה שהם בד"כ מסתכלים לאחור.

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

גיל,
תודה. זה בדיוק מה שאמרו לי וזה בדיוק מה שעשיתי…ולא הלך.

דיזידין 4 באוקטובר 2013

מזל טוב בני, וכרגיל תענוג לקרוא.
אבל אתה מתעלם מדבר אחד מרכזי – הילדים.
האם בגלל ההרגלים שלנו ותאוות השקשוקה שלנו, אנחנו עושים עוול לילדינו כשאנחנו לא עפים מכאן?

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

דיזידין,
שלושה בנים כפול שמונה עשרה שנים = מספר הלילות שאתה מתהפך
ולא מוצא תשובה…
ותודה רבה.

מאשקה 4 באוקטובר 2013

אחד הטורים הכי ציונים שקראתי.
מזל טוב בני ידידי.

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

תודה מאשקה.

יוסי מזרחי 4 באוקטובר 2013

בני
רציתי לוותר לך על אליפות אחת כמתנה ולא הצלחתי,אבל,אין ברכה בעולם שאני לא שולח לך מכל הלב. ועוד אחת קטנה, מיוחדת מירושליים.
בריאות טובה וכל הטוב שבחיים.

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

יוסי,
תודה. את האליפות אני אצטרך לקרוע ממך בכוח…

י.ג 4 באוקטובר 2013

כבר כתבתי לך פעם שאתה מבוזבז..
מזל טוב מאחד מעין גנים (מול קופיקו ונגה) של פעם.
י

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

תודה.

באבא ימים 4 באוקטובר 2013

מזל טוב בני!

1. שתאריך ימים לערוך את תוכנית הרדיו המציינת את מותו של ניל יאנג שנפטר בשיבה טובה.
2. שתאריך ימים לערוך את תוכנית הרדיו המציינת את מותו של אדי וודר שנפטר בשיבה טובה.
3. מעבר לזה הגיע כבר הזמן שתערוך את תוכנית הרדיו המציינת את מותו של רוג'ר ווטרס.

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

באבא יקר,
תודה על איחולים וחשיבה יצירתית…
אני לא רוצה לראות בווטרס יותר ממה שהוא: מוזיקאי גדול שיש לו חלק רב בהתבגרות שלי ואדם קטן שבעט וריסק את החלומות שטוויתי מיצירתו. את החשבון של העם היהודי אתו אני נמנע מלעשות.

shohat 4 באוקטובר 2013

מזל טוב בני. טקסט יפה מאד.
גישתי היא שבסוף טוב כאן יותר משאנחנו מעוניינים להודות, גם אם קשה יותר.
המשך לפנק ולאתגר אותנו בכתיבה שלך.

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

תודה שוחט. זה לא עניין של טוב או רע, זה מה שגרייזס כתב, DNA.

אביאל 4 באוקטובר 2013

בני המון מזל טוב, המון שנים של שמחה וכתיבה משובחת.

בני תבורי 4 באוקטובר 2013

תודה אביאל.

יוני (המקורי, מפעם) 4 באוקטובר 2013

המון מזל טוב בני. כתוב אישי ונוגע, די כרגיל. שנזכה לספרך.

בני תבורי 5 באוקטובר 2013

תודה יוני.

פאקו 5 באוקטובר 2013

בני מזל טוב!
התגובה מאוחרת, עקב היותי בחגיגת גיל השישים של חמותי. לא מקרי בעיניי ששני אנשים נפלאים כ"כ נולדו פחות או יותר באותו היום. מה שמביא אותי לסיבה שעיקרית שאני נשאר בארץ הזאת, וזה האנשים שמסביבי.

בני תבורי 5 באוקטובר 2013

תודה פאקו ומזל טוב גם לכם.

סער 5 באוקטובר 2013

מזל טוב בני!
(שוב פעם), מי יתן ואני אכתוב פוסט כזה בעוד 39 שנים על טראבל של ליברפול.
(באמת שלא הייתי נותן לך יותר מ58 וחצי)

בני תבורי 5 באוקטובר 2013

סער,
תודה.

רוני ש 5 באוקטובר 2013

מזל טוב בני, באיחור אמנם אבל עדיף מאוחר. למראה הכותרת חשבתי שאתה הולך לכתוב טור על ערוץ הופ או משהו כזה … מהכרותי איתך דרך הכתיבה כאן וקצת האזנה ברדיו (בכל זאת בגילי אני לרב ישן בשעות שהתכנית משודרת), הכרתי אדם מקסים עם הרבה מאוד תובנות ומחשבות יחודיות ומקוריות. אדם שמקרין רוגע יחד עם אסרטיביות ועמידה על עקרונות.
המון ברכות ושתזכה להגשים עוד אי אלו חלומות שטרם זכית להגשים.

בני תבורי 5 באוקטובר 2013

תודה רוני, גם אני מת לישון כשהתכנית משודרת… :)

נתנאל 5 באוקטובר 2013

מזל טוב!
תמיד כיף לקרוא את הכתיבה שלך.
תהנה מעוד הרבה שנים של כל מה שאתה מאחל לעצמך ואף יותר.

בני תבורי 6 באוקטובר 2013

תודה.

אריק החדש 6 באוקטובר 2013

בני
מזל טוב
אריכות ימים מתוך בריאות ושפע.
ההיתי זמן רב בחו"ל ורק כעת קראתי את הטור הנפלא.
מכול הלב

בני תבורי 6 באוקטובר 2013

תודה.

אשר קשר 9 באוקטובר 2013

מקסים מה שכתבת בני. מזל טוב.

עמית 11 באוקטובר 2013

טוב מאוחר מאף פעם,
מזל טוב בני,נהדר כתמיד.
רק בריאות ואושר.

יובל 11 באוקטובר 2013

מזל טוב בני, שמחה ,אושר ובריאות

Comments closed