נמוך

הנה מה שמתברר לך בתור לבירה באצטדיון בגרמניה: אתה נמוך.

dns

 

 

הנה תובנה עמוקה שרכשתי השבוע: אני נמוך. מה נמוך, ליליפוט.

נמוך זה לא מאיפה שמתחילים לספור, נמוך זה מה שמתברר לך בתור לבירה. מאה שבעים ושבעה ס"מ ממקמים אותי בדרך כלל בעשירון מכובד למדי בראש הזהב, בפארק הירקון, בבנקים ובכל מקום אחר שבו נשרך תור בארץ. אותם מאה שבעים ושבעה ס"מ מספיקים לי בקושי כדי להביט היישר באיפה שנמצא הסטרנום של  מרבית הסובבים אותי בתור לבירה ליד האצטדיון האולימפי בברלין. טוב, יש כמה ילדים נמוכים יותר.

בשירותים באצטדיון אני דווקא מוצא יתרון אסטרטגי בקוצרי הביולוגי. בכל זאת, לעמוד דחוס שכם אל שכם עם כמה עשרות גרמנים כשתעודת הזיהוי הבוטה והחד משמעית ביותר שלי מדלדלת חשופה לעין כל, זה לא עניין שבשגרה. אני מוצא נחמה מסוימת בעובדה שאילו ירצה מישהו דווקא עכשיו לשחזר את העבר ולמיין את הנוכחים על פי השתייכות אתנית, שיתכבד בבקשה וישפיל מבט. על הזין שלי.

חוץ מזה ומעוד כמה דברים טרוויאלים כמו למשל עמידה נינוחה בתור לכניסה, מזג אוויר מופלא – מעונן וקריר, סדרנים ושוטרים שמבינים את תפקידם ורווח עצום לרגליים במושבי האצטדיון, אני מרגיש בבית. הרטה ברלין ושאלקה, שתי הסיבות לנוכחותי כאן, לובשות כחול לבן. ההבדלים בין שני קהלי האוהדים מטשטשים ויכולתי להשתלב היטב גם אילו היה צווארי עטוי בצעיף של הפועל פתח תקווה.

מי שבולטים בסביבה בחולצות שחורות הם הג'נטלמנים של Wannsee Front שעומדים ליד. המארח מנחה אותי לשמור מרחק ואני מציית כמובן, אך לא מוותר על זכותי לבהות בהם באימה קלה. אני מאוד שמח לגלות כי יש בניהם אחד נמוך ממני. עוד לא אבדה תקוותינו, עם ישראל חי.

*

בדקה עשרים ומשהו האורחים משאלקה מבקיעים והאוהדים בכחול לבן שביציע משמאלי חוגגים ומנופפים בדגלי הכחול לבן שלהם. האוהדים בכחול לבן בשאר האצטדיון נבוכים עד מאוד ומקפלים את דגלי הכחול לבן שלהם. אחר כך, במקביל להתאוששות שחקני הרטה, מתעוררים מחדש אוהדיה בכחול לבן, מניפים מחדש את דגליהם בכחול לבן ובמחצית מתערבבים כולם ושוב אני לא יודע להבחין אם לנו הם או לצרינו. בין הגורמים הברורים לאחדות המין האנושי אפשר לרשום גם בירה ושלפוחית מלאה.

פתיחת המחצית השנייה מתאפיינת בלחץ של הכחולים לבנים של הרטה על שער הכחולים לבנים (בבמדים ירוקים שחורים, אבל למה לקלקל סיפור נחמד עם זוטות) משאלקה, וגם נרשמות מספר החמצות שאמורות היו לגרום לשיער ראשי, אילו היה לי, לסמור. בסביבות הדקה השישים ומשהו אני אומר לערן שלום ותודה ורץ את דרכי מהאצטדיון לתחנת הרכבת הסמוכה לקראת האירוע הבא של אותו יום.

*

בין שלל הז'אנרים שמרכיב את טעמי המוזיקלי מאז עמדתי על דעתי בלטו שניים בחריגותם, הרכבי כליזמרים וניגונים חסידיים, ומארשים צבאיים של תזמורות כלי נשיפה. על המדף שלי חיים בכיף שלמה קרליבך, פרחי לונדון וג'ון פיליפ סוזה. בשל כך רכשנו כרטיסים לאירוע מוזיקלי עתיר מימדים הנקרא באופן מוזר למדי Berlin Tattoo Festival.

ה O2 World ארינה של ברלין כבר חשוכה וצלילי חמת חלילים בוקעים ממנה. הסדרנית מבטלת בחיוך את מאמצי לנפק הסבר לאיחור ומשגרת אותנו למקומותינו. על אותה אדמה עליה מזיינים בימים כתיקונם המכבים את אלבה, צועדים עתהThe Royal Scots Dragoon Guards  ואני מצטמרר.

גם אם לא סיפרתי אף פעם על הקשר המוזר שלי לחמת חלילים, לא אעשה זאת עכשיו, אבל צלילי חמת חלילים מחרפנים אותי במובן הטוב של המילה. משהו בשילוב של הצלילים המופקים מהחליל הראשי (Chanter) ושלושת חלילי הליווי (Drones) ששניים מהם חלילי טנור המנגנים באוקטבה אחת מתחת לתו לה והשלישי חליל הבאס שצליליו נמוכים בשתי אוקטבות מתחת לתו לה, יוצרים סך צלילים המרגש אותי יותר מכול סאונד- דיסטורשן שניל יאנג מפיק מהגיבסון שלו, וזו אינה אמירה  שמר יאנג צריך להיעלב ממנה.

גם צלילי תופי הסנר ייחודי לתזמורות חמתות החלילים, גבוה ומתכתי יותר מהמקובל. כך הם מנגנים בשבילי את המחרוזת הידועה:The Black Bear, Scotland the Brave  ו Highland Laddie ואני בעננים.

אחריהם עולות תזמורות של צבאות שונים, גרמניה, הולנד, שוויץ, צרפת ובלגיה. לכל אחת מהן השטיק הייחודי לה. ההולנדים מציגים ארבעה גברים בשמלות וקבקבי עץ הרוכבים על אופניים וזורקים זרי צבעונים לנשים בקהל, הגרמנים בכומתות ירוקות מנגנים בין השאר את "מקהלת העבדים היהודים בשבי" מתוך נבוכדנצר של ורדי בליווי מקהלה, השוויצרים בבגדי משמר הוותיקן מנגנים מחרוזת של הביטלס, הצרפתים משלבים מארשים ושנסונים והבלגים מתמודדים בהצלחה עם גוספל ודאבסטפ.

אבל את ההפתעה הגדולה ביותר סיפקה דווקא תזמורת הכוחות המזוינים של איחוד האמירויות. בצעידה מופתית ושילוב אדיר של חמתות חלילים, תופים, בראס (חטיבת כלי נשיפה ממתכת) ודרבוקות, הם סיפקו רגעי קסם שכללו את St.Louis Blues March של גלן מילר, הקרשנדו מתוך בולרו של ראוול וסיימו במחרוזת דבקה סוערת.

*

על ביקור בשירותים ויתרתי, אבל בסוף עלו כל התזמורות וניגנו את דויטשלנד אבר אלס. נו, בטח שעמדתי. וגם כאן, עדיין, הכי נמוך.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

חייבים איזונים ובלמים בין הממשלה למרכזים
שמחות קטנות

27 Comments

אסף THE KOP 4 בנובמבר 2013

נהדר.

אגב, מי אמר שחמת חלילים לא יכולה להשתלב במוסיקת פאנק ?

http://www.youtube.com/watch?v=10agPj0Vzu4

בני תבורי 5 בנובמבר 2013

גדולים אתם עם המוזיקה אנשים! תודה.

אסף THE KOP 5 בנובמבר 2013

תודה לכולכם (אבל האמת היא שאני לא מת על מוסיקה אירית…)

אריאל גרייזס 4 בנובמבר 2013

אם אתה חושב שאתה נמוך, תנסה להבין מה זה להיות מטר שישים וקצת בהופעה של ארקטיק מאנקיז בלונדון. אם הייתי עומד על הכתפיים של אשתי עדיין לא הייתי רואה כלום

Yavor 5 בנובמבר 2013

לי סיפרו שדברים טובים מגיעים במנות קטנות, וככה אני חי בשלום עם 1.67 מ', וגם זה ביום חם ועם רוח גבית מעל המותר.

איציק 5 בנובמבר 2013

לי יש קצת יותר סנטימטרים, 187 פעם, עכשיו אולי קצת פחות. כשהיו לי עוד את כל ה-187 נכנסתי באמסטרדם לחנות ורציתי לרכוש מכנסים. המוכר הסתכל עלי מלמלע למטה ואמר באנגלית צחה, טוב, נמוך עם רגלים קצרות. היתי קצת נבוך. כשהוא עוד קרא לעוזר שלו, הבנתי עד כמה הוא צודק… הכל יחסי…

בני תבורי 5 בנובמבר 2013

איציק,
ההולנדים היו העם הגבוה באירופה עד לא מזמן, נדמה לי שהמונטנגרים מחזיקים כיום בשיא.

איציק 5 בנובמבר 2013

אכן כך, המונטנגרים פשוט התפצלו מיוגוסלביה וטפסו את ההובלה.

ארז (דא יונג) 5 בנובמבר 2013

יש צורך בחוויה מתקנת עם משחק כדורגל בתאילנד/פיליפינים

איך אבל לא עשו שם גרסת חמת חלילים ל THE BEAR AND THE MAIDEN FAIR….

זה משנה 5 בנובמבר 2013

בני, מחוץ לאצטדיון עדיין יש את דוכני הקציצות והנקניקיות בלחמניה? אני חושב ששם דגמתי את אחד ההמבורגרים הפשוטים והטעימים שאכלתי.

בני תבורי 5 בנובמבר 2013

ועוד איך יש, אבל גם יש גבול לכמה חוויות תורים שאני יכול להכיל…

משה 5 בנובמבר 2013

אני אומנם לא נמוך עם 187 ס"מ אבל באירופה גם אני מרגיש ממוצע. אם אתה רוצה להרגיש טוב עם עצמך אני ממליץ על גואטמלה, הכדורגל לא משהו אבל האנשים קטנים.

אלון רייכמן 5 בנובמבר 2013

בני, מעולה. אגב, בן שהר שיחק בהרטה?
מת לשמוע את השווייצרים בבגדי משמר הוותיקן שמנגנים מחרוזת של הביטלס.

בני תבורי 5 בנובמבר 2013

בן שהר לא בסגל למשחקים. הוא פרוספקט…

D! בארץ הקודש 5 בנובמבר 2013

ענק בני

no propaganda 6 בנובמבר 2013

1+

אריק האחר 5 בנובמבר 2013

בני תרגע
נסעתי שנה שעברה לסקנדינביה
190 ס״מ
שער מלא ( 2 ס״מ נוספים )
בחורות הסתכלו עלי מלמעלה.
חזרתי יותר צנוע.
אין פרופורציות מושלמות הכול יחסי.

בני תבורי 5 בנובמבר 2013

אריק, נרגעתי.

matipool 5 בנובמבר 2013

מצוין , בני .
אני ס"מ או שניים יותר ממך ובשבוע שעבר הייתי באמסטרדם .
זה מרגיש שם 10 ס"מ פחות .
חוץ מזה – חמת חלילים זה אחלה .

אריק 5 בנובמבר 2013

בן אדם, את הקטע עם הכדורגל הבנתי. הדבר השני נשמע הזוי לחלוטין.

בני תבורי 5 בנובמבר 2013

אריק, כך גם חשבו ההורים שלי. זו שריטה עמוקה, המוזיקה הזאת…

D! בארץ הקודש 5 בנובמבר 2013

מסקר קצר מאד נראה שהממוצע של קוראי הבלוג קרוב ל190 ומתחרה יפה מאד עם ממוצע הנשים בהולנד.
אני שמח לעזור ליבור להוריד את הממוצע אפילו עם רק בקצת.

Comments closed