שירים ושערים (והפעם קלנאד) / בני תבורי

רחוב חובבי ציון בפתח תקווה הוא לב המושבה. הרחוב הראשון, הבתים הראשונים, החנויות הראשונות. בין קפה מילאנו לחנות החליפות של […]

רחוב חובבי ציון בפתח תקווה הוא לב המושבה. הרחוב הראשון, הבתים הראשונים, החנויות הראשונות.

בין קפה מילאנו לחנות החליפות של מאיר מאיר, ממש מול בית הכנסת הגדול, נפער פרוזדור, מה שקראו פעם פסאז', ובתוכו ארבע חנויות. אחת מהן היתה טון טון, חנות תקליטים ומוסד מלאבסי מיתולוגי, שבמשך שנות נעורי ועד אחרי הצבא היה המקום בו עוצב פס הקול של חיי.

שם גם רכשתי את האלבום הראשון של  קלנאד CLANNAD, להקת פולק אירית. החוויה שבהאזנה לא היתה רק מוסיקלית עבורי. היה גם דבר מה נוסף. תחושה שאפשר לסווג כדז'ה וו, אבל פורטה.

הצלילים הציפו בי פתאום מראות וריחות ותחושות. די מפחיד בהתחלה. הצלילים המתמשכים, שבאים כאילו מרחוק, ההמיה האנושית של התוף, יבבת הכינור. הכל נשמע לי מוכר. אירלנד הפכה לאובססיה אצלי, כולל הכל. היסטוריה, מיתולוגיה, תרבות. בעיקר מוסיקה. הדחף להגיע לשם הפך לשיגעון. הזוי לגמרי.

עשרים ושמונה שנים אחר כך, עם אוסי, זו אשתי, תכירו בבקשה, יצאנו לטיול. שתבינו, זה לא עוד טיול שההתרגשות לקראתו עזה. זה טירוף מיסטי בלתי ברור, אבל תובעני מאוד בכל הנוגע ללב. עומס וסבך של רגשות שזור בהרבה סקרנות.

המעבורת מהוליפילד שבחוף המערבי של אנגליה הגיעה לנמל דבלין קצת אחרי חצות. כלי הרכב שירדו ממנה נעלמים, הנמל לקראת סגירה, ואנחנו בשעריו. לאן עכשיו. אין נפש חיה לשאול, אין מפה, אין סלולארי, אין ג'י.פי.אס. אולי בשל נטייה פוליטית, החלטתי לפנות שמאלה ואחרי רבע שעה היינו במלון. איך? לא יודע.

היום שאחרי זה כבר היה פסיכי לחלוטין. אחרי שוטטות בעיר, כשכל מקום נראה לי מוכר כמובן, הגענו אל O DONAHUE'S, הפאב העתיק ביותר בדבלין, שפועל כבר משהו כמו מאה שנים. הפאב רק החל להתמלא. בכוך קטן בירכתיו ישבה חבורה, שניגנה על גיטרה, כינור, חליל ובוראן, התוף האירי.

 

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

הגינס הראשון שלי בחיים הביא בעקבותיו עוד. האלכוהול החל להציף מראות ותחושות. המוסיקה עושה אותי מאושר. אני לא מספר לכם משהו שלא חוויתם בעצמכם מתישהו, אני רק מדבר על העוצמות. ברור לי שלפרויד יש הרבה מה לומר בנדון.

ובכלות הדם באלכוהול, וכשהרגשות מבעבעים בעוז, אני עומד לבדי ברחבה הקטנה מול חבורת הנגנים, פיינט בידי, ואני מפזז במרץ.

אני לא יודע לרקוד. רק אנתרופולוג נועז במיוחד יגדיר את תנועותי כסוג של מחול. אבל אני רוקד. שר בקולי קולות את כל המנגינות. הכל מוכר לי.

אוסי עומדת בצד. אני מביט בה ורואה שהיא בוכה. עכשיו היא מבינה. שנים של חפירה אובססיבית בעברה של הארץ הזו, בהיסטוריה, במיתולוגיה ובתרבות, רק בגלל שהתקליט ההוא, של קלאנד, שרכשתי בטון טון ב-1973, הבעיר בי אש.

גם אני כבר נכנע לרגש, והדמעות שוטפות והחוויה עוצמתית בצורה שלא תאמן. אחד הרגעים החזקים שהיו לי אי פעם. ביני לביני, ברור לי שאני בבית.

אבא שלי, פסיכולוג קליני בהשכלתו, הלך עם הכיוון שלי והחליט לבדוק במה מדובר. לייק'ה דודלזק  היה שם הנעורים של אמו. דודלזק באידיש הוא שק חלילים. אולי חמת חלילים. השאלה מנין לה, לסבתי, ילידת כפר קטן ונידח ליד רובנו, בלארוס של היום, השם המוזר והלא שגרתי דודלזק, הפכה לנקודת המוצא של המחקר.

ההסבר בנאלי למדי: לפני כמאתיים שנים החל גל הגירה שהלך והתרחב  מרוסיה לאמריקה. ככל הנראה, כך המחקר, אחד או כמה מאבותיה של סבתי, היגרו אף הם לאמריקה, או לכל הפחות לאן שחשבו שזו אמריקה.

בין צוותי האניות שהשיטו את המהגרים לעולם החדש היו גם כאלה שזיהו מיד את הפוטנציאל העסקי והאפשרות לגזור קופון על גב המהגרים, שחלקם מעולם לא ראו רחוק יותר מהרפת של טוביה. לאחר שיט של כמה שבועות בים הבלטי, הים הצפוני והים הקלטי, נהגו האוניות לעגון בעיר קורק, עיר נמל גדולה בדרום אירלנד. כשהבינו המהגרים את גודל הברוך, היו האוניות רחוקות כבר, והצורך להאכיל את המשפחה קבע את ההוויה.

שוב ככל הנראה, אחד מאבותיה של סבתי ניחן ביכולות מוסיקליות, למד לנגן על חמת החלילים האירית ופתח באסטה עם כובע. השם דודלזק בא מאותו מקום שבאים שמות של כאלה שאנחנו לא מכירים ולא מנסים להכיר. אלה שמנגנים ברחוב עם כובע. אולי החבר'ה המציאו לו את  הכינוי. כך או אחרת, השם נדבק ונצר אחר למשפחה חזר איתו, כמה עשרות שנים אחרי כן, אל רוסיה.

זהו. עכשיו הכול ברור. יש לי קשר דם עם המקום. דז'ה וו על אמת. איך זה עובר? אלוהים יודעת ולא נעים לי לשאול. השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא מה כל כך בער לחזור לרוסיה, קיבינימאט.

*

ומה הקשר לספורט? ובכן, הפעם אין הרבה קשר לספורט. בעצם, הכדורגל הגאלי המשוחק באירלנד הוא הדבר הכי קרוב לדבר האמיתי, הכדורגל שאנחנו מכירים, זה שאסור לגעת בכדור ביד. הנה קשר.

*

הטיול נמשך שלושה שבועות. היה נפלא. אם היה לי כסף הייתי קונה בית על הים במחוז דונאגל. בקורק, אליה הגיע אותו סב-סבתי, נמצאת קהילה יהודית בת כחמישים אלף איש. ראש העיר יהודי. הזמרת המופלאה אניה היתה הסולנית של קלאנד. אירלנד נפלאה ויפה. הגינס של אירלנד שונה מכל גינס אחר בעולם. האירים נחמדים. חבל שלא אוהבים אותנו שם.

שנתיים אחר כך ביקרנו שם שוב. טרקים בצפון אירלנד. שווה.

 *

שירים ושערים / Bicycle Race

שירים ושערים / You'll Never Walk Alone 

שירים ושערים / בני תבורי Bicycle Race
ותיזהרי מהסוסים, הסברתי לה / בני תבורי

תגובות

  • ערן קאלימי

    בני, לא רק שאתה אוהד יובה ופ.צ. קוזוף לא רק שאתה מכיר את מאשקה היקרה עד מאד, לא רק שכמו אשתי אתה שדרן בכל הזלום (היא לשעבר), אתה גם מצליח לרגש עם הפוסטים האלו כל שבוע מחדש. תבורך.

    נ.ב.
    ממממ.... גינס....

  • DI

    אחלה פוסט בני
    לא תמיד צריך קשר לספורט.
    רוצה קשר - תרבות.

  • גילי פלג

    סיפור על אנשים, רגשות, נפשות, ארצות, אהבות. כל כך יפה בני.

  • יוני

    כתוב מקסים בני.
    העלית בי תהייה - האם יש קשר בין השכלת אביך למצב האימפריה בימי כהונתו? המצב קליני...

  • אסף

    כל שבת כזה פוסט בבקשה. נפלא!

  • אלון

    בני, מתי פוסט על השיר בני בני ילד רע?

  • שי

    פוסט נהדר על ארץ ירוקה ומשגעת אולם בני הזכרת לי (ואני מאמין לעוד ילידי מלאבס) פיסת היסטוריה אמיתית חנות התקליטים טון טון.

  • סימנטוב

    עם נחמד, מאוד לבביים (הלכתי פעם קצת לאיבוד בדבלין שאלתי איך מגיעים לתחנת הרכבת והאיש הלך איתי חמש רחובות עד לתחנה) היו לי כמה וכמה שיחות עם אירים הם באמת לא כ"כ מזדהים איתנו
    לגני המוסיקה התחברתי יותר לשש המחוזות Irish Heartbeat של ואן מוריסון וצ'יפטאנס נפלא (אחד הדיסקים שאקח לאי בודד...)
    אני בטוח שלא סיפרו לך אבל בבאסטה שליד זה שמכין מכסחות דשא וכתרים(לראש) משפחת קין היתה מבקרת בקביעות
    כל אירי יגיד לך מיד doesn't travel well לשתות רק באירלנד

  • IDO

    קלאנד ביצעו דואט עם בונו ב - 86 לא?

    לתופעה שקראת לך קןראים פלאש בק או דה ז'ה וו, שבו אתה מכיר סביבה שמעולם לא הייתה בא לפני זה, כולל שפה זרה! יש לזה כמה הסברים אף אחד הוא לא ממש מדעי, הסבר אחד הוא זכרון של הדי אן איי, שבעייני הוא דיי שטות כי התאים שלנו הם מתכלים ולא יכולים לזכור כמה דורות אחורה.
    הסבר שני הוא שהייתה אירי מדאבלין באחד הגלגולים הקודמים שלך. ככה שהנשמה שלך זהתה מקום מוכר.

    אישתי חוותה את זה בגוג'ארט בהודו. היא הגיעה לעיירה עם מקדש הינדי וידעה לפרטים איפה כל דבר נמצא, כולל מערות קבורה ספיצפיות.

    אם אתה מתעניין בנושא תעשה גוגל לאסכולה שנקראת LBL (LIFE BETWEEN LIFE) חומר מרתק.

  • בני תבורי

    חברים יקרים,
    התגובות שלכם נהדרות. תודה.
    יוני,
    ההשכלה של אבא שלי רלוונטית בהחלט במקרה שהזכרת, רק ששם מעדיפים באבות...
    אלון,
    ביננו, השיר הזה די מעצבן אותי, אבל יש לו אבולוציה לאורך הדורות. אולי פעם.
    סימנטוב, הדיסק שהזכרת הפלא!
    לאחד הצ'יפטיינים יש פאב בעיירה ווקספורד ובערב שהיינו שם, התקיימה הופעה שלהם. לא היה מקום לדחוף סיכה ונאלצנו לוותר.
    IDO,
    אכן כן, מיד אצרף לינק. תודה על ההסבר וההכוונה, אני הולך לעשות את זה עכשיו.

  • דורפן

    בני - אני מדמיין אותי בשבת בצהריים. אוכל את הגרטן של סבתא מארי. ופתאום השיר נקטע. שער באולד טראפורד. והמבקיע? קווין מוראן!

  • בני תבורי

    בקישור המצורף תוכלו לראות את בונו מ U2 ואת קרוליין וג'ים קור, שני רבעים מה CORSS, עושים הרבה כבוד לCLANNAD בטקס פרסי המוסיקה של אירלנד, בו הם זכו בפרס על מפעל חיים.

    http://www.youtube.com/watch?v=jb3zT1vBDE0&feature=related

  • ארנון

    תודה בני על הפוסט המרגש.

    הינה נקשר את הפוסט לכדורגל - פרנק סטייפלטון, פט ג'נינגס וליאם בריידי! כמה חבל שכל כך הרבה זמן אין לנו בארסנל אף שחקן אירי.

    אפרופו מוסיקה אירית וקלאנאד הנהדרים, רציתי לשאול איך נתפסים אצלך הפוגס - הערת שולים או מעבר לכך?

    ובהצלחה לקיבוץ שלך עם הסטיביה, קראתי השבוע שאתם הולכים ליהנות שם מאוד בעתיד הלא-רחוק, ואולי תוכל לבקר באירלנד בתדירות גבוהה יותר.

  • בני תבורי

    ארנון,
    הפוגס אינם הערת שוליים, וודאי לא בשבילי. אולי למי שציפה מהם להיות הסקס פיסטולס החדשים לאחר ההסתופפות שלהם בשולי סצנת הPאנק הבריטית. למרות המראה והמוחצנות של שיין מגוון הסולן, מדובר בחבורה מוכשרת מאוד שמנגנת בעיקר מוסיקה אירית מסורתית, גם אם בלבוש יותר רוקי. כלי הנגינה שלהם כוללים תוף אירי, חליל פח, דולצימר, באנג'ו וגיטרות. שום דבר רע לא יכול לצמוח מזה. אגב, הלהקה האהובה ביותר ומודל החיקוי של מגוון הם הדאבלינר'ס, אחת הלהקות המובילות בפולק האירי.

  • הופ

    בני, אתה כותב יפהפה, מהלב, וכל כך מלא רגש שזה מגיע עד פה.

  • moby

    בני, מתי הסרט?

  • באבא ימים

    יפהפה!

  • דוד מירושלים

    מצויין.
    תודה.

  • רוני

    וואו, מסע בין רגשות..

Comments are closed.