אל תספרו לי מי זה אברם (בני תבורי)

כמה חודשים לפני השחרור מהצבא קיבלתי טלפון מגדעון מרכוס. בוא ניפגש, אמר. גדעון מרכוס היה אז מנהל מחלקת הנוער של […]

כמה חודשים לפני השחרור מהצבא קיבלתי טלפון מגדעון מרכוס. בוא ניפגש, אמר.

גדעון מרכוס היה אז מנהל מחלקת הנוער של הפועל פתח תקוה, קבענו להיפגש בקפה וינה בצומת הרחובות ההסתדרות וחפץ חיים. באותו קפה נהגו לשבת, כמה עשרות שנים קודם לכן, החיילים והשוטרים הבריטים. כשהגעתי למקום הבריטים כבר לא היו שם, הזמנתי ארוחת בוקר ועד שגדעון הגיע קראתי את "חדשות הספורט". אולי אפילו משהו של מנחם לס. לא זוכר.

מרכוס הגיע. יש לנו בעיות במחלקה, הוא אמר, חלק מהמאמנים תקועים במילואים עוד מהמלחמה, אין מנהלים לקבוצות והליגה אוטוטו מתחילה.

אז מה, לדבר עם גולדה, שאלתי. לא, הוא אמר, תנהל קבוצה. חיים בכר המאמן עוד במילואים, צריך מישהו שיארגן את הילדים וייסע איתם למשחק בשבת, בכר יבוא לשם ישר מהמילואים.

ובינתיים, אני מקשה, מי יכין אותם למשחק?

נמצא מישהו, מרכוס אמר. אל תדאג.

שתי ביצים, עין, סלט ירקות עם לחם לבן ושמנת, וכבר היה בידי מינוי רשמי כמנהל קבוצת ילידי 62' בהפועל פ"ת. להזכירכם, אני עדיין חייל בצבא גולדה. מה שמאפשר את פעילותי הוא תפקיד כחובש בבית החולים תל השומר, שהצלחתי לארגן לעצמי לחודשי השירות האחרונים. אפשר לעבוד במשמרות.

חדור תחושת שליחות ומוחנף מעצם הרעיון אני מגיע למגרש הישן ברחוב אברבאנל. הילדים מחכים. על פי הנעליים אני יכול לדעת מאיזו שכונה בעיר הגיעו. העמידה על הדשא של המגרש הזה מרגשת אותי, ובמיוחד הזהות הרשמית שלי עם המועדון. אני מרגיש כמו מוטה גור בכותל.

כמה דקות מאוחר יותר מגיע בחור צעיר ממני. הוא בן שבע עשרה ומחזיק בתואר מאמן קבוצת ילידי 63'. השחקנים שלו, אגב, צעירים ממנו בשמונה שנים בסך הכול.

קוראים לי אברם, הוא מציג את עצמו, אני אחליף את חיים בכר עד המשחק.

הזמן עובר, חיים בכר חוזר מהמילואים. הקבוצה לא מי יודע מה. מוטי ברנס מפרדס כץ מסתמן כהבטחה. הוא מעולם לא קיים.

אברם חוזר לקבוצה שלו. בין שחקניו בולט ניר אלון, לימים שחקן נבחרת ישראל. הקבוצה דורסת והולכת מתואר לתואר. אברם מגייס כמה הורים, שרוכשים לילדים צ'ימידנים ובהם נעלי כדורגל, מגיני עצם, מדי אימון ומדי משחק. למעט קבוצת הבוגרים, אין אף קבוצה מדוגמת כל כך. האימונים של אברם הם מקום עלייה לרגל. המשחקים של קבוצת 63' הופכים להצגה החמה בשבתות. השם של אברם מתחיל לרוץ בין האוהדים.

השנים חולפות. אנחנו מתבגרים. אני חוזר ליציע, אברם נשאר על הדשא. יחד עם ההצלחה הגיעו גם שאר התכונות המגדירות את המותר שלנו מהבהמה: קנאה, צרות עין, רכילות זדונית. הוא אוהב ילדים, סוג של הגדרה להומו באותם ימים, אמרו עליו. אין לו חברים. הוא מבלה עם השחקנים שלו, הולך איתם לאכול פלאפל אחרי האימון. הוא בחיים עוד לא היה עם בחורה. הוא בכלל שיחק שוער בילדים של מכבי. כל מה שהדמיון יכול לברוא.

את זה שבאימונים שלו לא שמעו צעקות, שבאימונים שלו ילדים לא בכו ומהאימונים שלו אפשר היה ללמוד גם איך מתייחסים לבני אדם, אף אחד לא אהב להזכיר. היה נחמד להישאר ולראות אותו עובד. נהיינו סוג של חברים.

במשך השנים הוכיח אברם שכדורגל הוא יודע, ובמשך השנים הלכו וגאו עוצמות הטינה כלפיו. אין לי מושג למה אוהדי מכבי ת"א וחיפה שונאים אותו למרות שתי אליפויות בכל צבע. בפתח תקווה ופורטסמות' מתים עליו. אני חושב שגם בצ'לסי יש הרבה הערכה אליו.

אברם מאמן מצוין, ואני מודה שדי קשה לי עם הביקורת עליו, במיוחד זו המפרשת את הדרך בה קיבל את הג'וב בצ'לסי. נדמה לי שעיקר השלילה בהתייחסות אליו מגיע מקולגות לא מפרגנים ומעיתונאים שלא קיבלו ממנו את מה שהם רוצים. כך או כך, רשימת ההישגים שלו מדברת בעד עצמה.

לפני שלושה ימים אברם חטף שלישיה באנפילד. פייר, הצטערתי בשבילו. חבל לי שיצטרך ללכת הביתה. חבל לי גם על ווסטהאם, קבוצה סימפטית. זה לא שלא חגגתי בטירוף את הניצחון של ליברפול, אבל בהחלט חשבתי עליו, על אברם, שרק לפני שנתיים היה רחוק מרחק החלקה מאליפות אירופה ומקום אחד מאליפות אנגליה, שצריך גם היום לשמוע את גיחוכי ההנאה וקולות הצהלה של אלה שאף פעם לא ידעו לפרגן. בעיקר כי לא יכלו להשלים עם יתרונותיו עליהם בכל תחום, כמאמן וכאדם. ולהיפך.

וזה לאברם ולווסטהאם. שיהיה בהצלחה

*

גרנטיזם/ זאב אברהמי

להתפטר או לא להתפטר, זו השאלה / עמית לוינטל

גרצקי, הרגריבס, נאש ויאנג / בני תבורי
היתה לו תחושה פיצוץ

תגובות

  • d-d

    מחזק את ידיך. אין בי דיעה לכאן או לכאן בנושא גרנט, אך נעים לשמוע גם כמה מילים טובות ותמימות עליו, מעבר לעליהום הקבוע שמחטיפים בו, בצדק או שלא.

  • תומר חרוב

    בני, זה בטח לא קל לשמוע ביקורת על אדם שאתה מכיר, על חבר. אבל זה חלק מהכדורגל המקצועני, זה המחיר שהוא משלם על הפיכת משהו שאתה אוהב בכל ליבך למקצוע שלך.
    לגבי המינוי בצ'לסי- נניח שליברפול זוכה עכשיו בשתי אליפויות רצופות תחת רוי הודג'סון. בעונה השלישית של הודג'סון, פתיחת העונה סבירה והקבוצה עושה תיקו מול רוזנבורג בליגת האלופות. הבעלים מפטר את הודג'סון וממנה במקומו את מאמן נבחרת לטביה לשעבר שמעולם לא אימן מחוץ לארצו אבל הוא ידוע כמקורב לבעלים. מה אתה היית חושב על מהלך כזה?

    • גמל (סתם גמל)

      תומר- אני לא חושב זאת הסיבה. כמה אוהדים יש כבר לצ'לסי בארץ? אני חושב שהסיבות אחרות. בעיקר אינטרסנטיות של עיתונאים וכמה צפרדעים בביצה. אני חושב שיכול להיות שיש אנשים שבשבילם הליגה האנגלית היא הקרם והליגה הישראלית היא מחראה, וזה מפריע לראות שמישהו "מלכלך" להם את הסדינים. זה בערך מה שאני מרגיש כשאני רואה שהביאו איזה "כוכב" ריאליטי לתוכנית ספורט.

  • ניר

    אברם למרות המינוי הקלוקל עשה עונה יפה מאד בצ'לסי, ולמרות שלא אוהבים להזכיר את זה הוא גם השיג משהו שמוריניו הגדול לא הצליח וזה להעפיל עם צ'לסי לגמר הצ'מפיונס, אני גם זוכר באותה תקופה את הרצון העז ברחוב שצ'לסי תנצח בגמר, לא יודע למה כל כך שמחים לאידו היום, ולמה כל הזמן מחפשים אותו, אבל דבר אחד בטוח והוא שגרנט לא מאמן רע וזה באנדרסטייטמנט מאד גדול.

  • צור שפי

    יפה מאוד וכל הכבוד על הפרגון והראיה החיובית. מאוד רציתי שאברם יצליח העונה כי זו הפעם הראשונה שהוא קיבל קבוצה "נטו", הכין אותה בעצמו ולא ירש מציאות נתונה. חבל שהתוצאה עד עכשיו היא כזה כישלון.

  • jamie

    בני,
    כאחד שגם גדל במגרש באברבנאל (אך, אליהו אליהו- כמה בוטנים אמריקאים שאכלתי אצלך)- וכאחד שמאוד מעריך ומאוד אוהב את אברם (אחרי הכל, הוא העניק לי את התואר הספורטיבי היחיד שזכיתי בו אי פעם- ראש הזהב של קייטנת ספורטופ בניהולו)- מאוד מפתיע אותי לקרוא על האימונים השקטים של אברם-
    אמנם הגעתי כמה וכמה שנים אחריך, אבל אני זוכר בבירור שתמיד היה אפשר לדעת מתי הקבוצה של אברם משחקת- לפי הצעקות שהיו נשמעות היטב בכל רחבי המגרש והבריכה- והן באו מהפה של אברם.

    • בני תבורי

      jamie
      חשבתי שההבדל ברור, בין צעקות דרבון והוראות לשחקנים לצעקות שמטרתן להעליב ולהשפיל את השחקנים. טעות שלי.

  • פילוסוף רדום

    זה רק אני או שלא ברור מי הכותב?

    • איש

      פילוסוף- בדף הבית יש הפנייה עם שם הכותב (בני תבורי).
      אם הגעת מדף של אחד הכותבים האחרים דרך הקלקה על BUZZ אז באמת אין דרך לדעת.

    • בני תבורי

      פ"ר,
      בעמוד השער כתוב ובקרוב אולי אקבל חולצת הרכב...

      • פילוסוף רדום

        בני אני שמח על הציוות שלך, אבל בכל פעם שכותב פה אורח אי אפשר לדעת מיהו.
        אני מגיע דרך ה RSS וזה קצת מציק...

        • דוא"ל לא נחוץ

          יש שמועות שבקרוב בני יקבל בלוג משלו, שהעיכוב הוא טכני בלבד, וכולנו נקבל את המגיע לנו.

      • צור שפי

        איזה מספר?

        • איתן בקרמן

          סמוך על בני שזה לא יהיה מספר משעמם..

  • סימנטוב

    התקופה עם גרנט היתה נפלאה התחרנו על תארים עלו שחקנים מהנוער היא היתה המהות של מה של מה שאני מקווה מפ"ת.
    בתקופה ההיא גרנט תמיד שידר ממלכתיות ואז בא הגביע בשידור ישיר וגיא גת (הנפלא) מורחק כבר בדקות הראשונות וגרנט מאבד את זה - זה היה רגע מביך (הסדק הראשון אצלי). הבנתי אותו ואת עימנואל אופיר כשעזבו אבל אח'כ לטעמי השבשו הדברים כל המעברים החדים תמיד לאזור מרכז הכובד גרמו לי חוסר נחת. למרות הכל אני רוצה בהצלחתו אני זוכר לו חסד ניעורים.
    בני תבורך על המילים הטובות זה תמיד שווה יותר.

  • אנונימוס

    אני לא יודע לגבי העיתונאים, אני יודע למה אני לא מחבב את גרנט - בגלל הדרך בה מונה למאמן צ'לסי שרמזה שכנראה יש לא מעט בטענות לאורך השנים על נכלוליותו, ובעיקר בגלל ההתנהלות שלו בנבחרת.
    לא הפריע לי סגנון המשחק כמו שהפריעה לי ההשתעבדות לו.
    זה בסדר גמור לשחק הגנתי ובונקר ומה שלא רוצים. אנחנו לא ברזיל. אבל מתישהו האמצעי הפך למטרה.
    כשאפילו במשחק אחרון מכריע בו חייבים נצחון כדי לעלות הנבחרת שלו משחקת בלי לעבור את החצי - זה אומר שהמאמן לא חושב על ההישג המקצועי של עליית שלב, אלא על ההישג התקשורתי של "הבאתי את הנבחרת מרחק נצחון אחד מעליית שלב".
    זה כבר בלתי נסלח

  • אביעד

    בני, אני יכול להגיד לך למה אני כאוהד מכבי חיפה לא סובל אותו.
    ההתחלה הייתה בגלל הכניסה של מליקה בפץ, ובמיוחד בגלל הריצה של מליקה לספסל אח"כ כשהוא צועק בהנאה "אברם, זיינתי אותו". זה היה רגע מחליא והדיווח של מליקה לספסל נראה כמו שחקן שמתגאה בפני מאמנו על שציית להוראות שקיבל.
    ההמשך היה אחרי שאימן את מכבי חיפה. שנתיים. שתי אליפויות. הסגל הכי נוצץ שהיה פה בארץ אולי אי פעם. עם יעקובו, קלשצ'נקו, רוסו, פראליה, בניון, רפי כהן, קטן, ז'טאוטאס, באדיר, בנאדו, קייסי, חרזי, ז'אנו, אוואט/דוידוביץ' (כל אחד מהם עונה). ולמרות הסגל הנוצץ והכ"כ מוכשר, מלבד המחזורים האחרונים של 2002, הקבוצה שיחקה כדורגל מגעיל ואפור. כדורגל שמטרתו קודם לא לספוג ואח"כ נראה מה יהיה.
    שנה אח"כ בא שום. ואמנם לא זכינו באליפות, אבל איך שהקבוצה שיחקה תחתיו ואיך שהעפלנו ושיחקנו בליגת האלופות, הייתה לי לפחות ההרגשה שקיבלתי את מכבי חיפה חזרה. אובדן האליפות לא היה בגלל הכדורגל ההתקפי אלא כי שום לא חילק עומסים בצורה נכונה (רבאק, קייסי פתח גם בגביע הטוטו. הוא עשה משהו כמו 60 משחקים באותה עונה) מה שהביא את הקבוצה מותשת למחזורי הסיום. גרנט יכל לנצח גם עם כדורגל יפה. היו לו את הכלים.

    • בני תבורי

      אביעד,
      נימקת באופן ברור. אין לנו ויכוח. בפתח תקווה זה היה אחר לגמרי. עם סגל פחות נוצץ, הפועל שיחקו את הכדורגל היפה ביותר מאז שנות האליפות תחת הדרכתו של גרנט.

      • אביעד

        לדעתי ולמיטב זכרוני גרנט של תחילת הדרך היה מאמן התקפי. ההרגשה האישית שלי היא שכל זה השתנה כאשר הגיע ב-94' לקריית אליעזר עם מכבי ת"א לשחק פתוח והפסיד 5:0. מאותו רגע, אני זוכר רק כדורגל אפור מהקבוצות של גרנט.

        • דוא"ל לא נחוץ

          יש מצב, אביעד. הבחנה יפה מאוד.

  • אח שלו

    בני -
    שנינו מאותו הכפר.
    וגם אני זוכר את הדיבור על הילד-מאמן האגדי במחלקת הנוער (ועל מוטי ברנס! פרדס-כץ לא פרדס-כץ, הבחור היה פשוט רך מדי).
    ואכן, בפ"ת - וזה כולל אותי - מתים עליו (וסימנטוב - גם אחרי החתימה עם דני לאופר במכבי ת"א גרנט היה מוכן להישאר ולהילחם בפ"ת; גברי שיחק משחקי כבוד וזה לא הסתייע).
    ואכן, הוא עשה דברים אדירים בסוף השמונים תחילת התשעים.

    פה מגיע ה-אבל - אבל, אני יכול להבין את הביקורות על גרנט גרסא 2.0 (שנות האלפיים). מבחינה מקצועית - לדעתי האישית, מאז שאין לו את מליקו הוא לא אותו מאמן. ומבחינת ההתנהלות, אני לא חושב שאפשר לחלוק על כך שסיפור החלפת מוריניו - וההצהרות שגרנט פיזר סביב הבשורה ההתקפית החדשה שהוא מביא בניגוד לקודמו - זו כנראה ההמחשה הכי מפורשת שיש לכך שפוליטיקות ניצחו שיקולים מקצועיים. אתה מדגיש, בצדק - את המקצועיות, המקצוענות וההתנהלות של שנות ה-80 וה-90. אבל אנשים מבקרים, בצדק - את אברם של האלפיים.

    • בני תבורי

      אח שלו,
      אתה בעצם אח שלי אבל אתה לא יודע את זה :)
      לעצם העניין, אין לי בעייה עם ביקורת על גרנט, יש לי בעייה עם סיפורים לא מוכחים שהפכו לעובדות כמו למשל המינוי שלו במקום מוריניו. אתה באמת סבור שמולטי מיליארדר מתוחכם ילך שולל אחרי מלאבסי אלמוני? זה לא נראה קצת מופרך היכולת המאגית הכשפנית שמוענקת לגרנט? אריאל גרייזס הגדיר את זה טוב מאוד, צ'לסי היא הצעצוע שאברמוביץ' קנה בהרבה כסף והוא רוצה לשחק בו וכשמוריניו לא סיפק את הסחורה בלג"א, הוא החליף אותו בגרנט שגם הוא הוחלף לאחר שלא הביא את הסחורה, כך בפשטות.
      אגב מוטי ברנס, הוא החטיא לנו פעם פנדל במשחק נגד הפועל נתניה שהיה יכול לתת לנו (אותה קבוצת ילידי 62') מקדמה רצינית לאליפות, ומאז הוא דעך. אהבתי אותו מאוד. אגב, מי שהביא אותו אלינו היה ביונדו האגדי.

      • אביעד

        בני - ראניירי, מוריניו, גרנט, סקולארי, הידינק, אנצ'לוטי. בחר את יוצא הדופן.
        יש טיעון מצד אחד של אריאל כפי שציינת ויש את גרסת החתרנות. היתרון בגרסת החתרנות הוא שזה מסביר מדוע מונה אותו מלאבסי אלמוני לתפקיד כה יוקרתי. גרסת הצעצוע לא מספקת הסבר לכך. לפני ואחרי גרנט, אברמוביץ' מינה רק מאמנים בעלי רקורד באירופה. האלמוני שבהם בעת המינוי (מוריניו) היה אלוף אירופה כבר אז. אז למה דווקא גרנט?

        • בני תבורי

          אביעד,
          הידינק יוצא הדופן, הוא היחיד מכולם שנורא הייתי רוצה בליברפול...
          לעצם העניין, נראה לי מופרך ומוגזם כל ייחוס היכולות המאגיות לגרנט אבל לא אתווכח עם מה שאני לא יודע. מצד שני, הצגתי את ההיכרות שלי עם גרנט ותמונה קצת אחרת. אפשר גם לא להאמין לי, זה ממש בסדר.

          • אביעד

            קודם כל, התמונה האחרת הזאת מבורכת. כי כשאני מסתכל על גרנט כיום נורא קשה לזכור את הפועל פ"ת שלו ובמיוחד גמר הגביע של 92 שהיה אחת החוויות המענגות ביותר בכדורגל הישראלי שאני זוכר (שאין להן קשר למכבי חיפה היקרה לי כמובן). זה זיכרון שמאוד לא הייתי רוצה לאבד.
            אין פה שאלה של להאמין או להאמין (ואני מאמין) אלא שנראה לי שיש אפשרות די סבירה שגרנט של היום רחוק מאוד מאותו גרנט שאתה זוכר.

        • שי

          אני חושב שהמינוי של גרנט זה היה בסך הכל ניסיון של רומן להוכיח שהצלחת צ'לסי זה בזכותו.

          • איתן בקרמן

            מסכים, זה מוריניו והשיגעון גדלות שלו

  • שלו

    ובכן אברם הגיע למכבי אחרי 13 שנה ללא אליפות, עד היום אני זוכר את ארבעת המחזורים הראשונים (נכון שאלו היו ארבעה?) שבה מכבי צלעה.
    ואז הגיע הדרבי. הפועל (של סיני?) מהמקום הראשון מול מכבי.
    מכבי שיחקה אז את הכדורגל הכי יפה בארץ, למשך כמה שנים.
    הוא נתן לנו אליפות ואח"כ עוד אחת.
    ברור שאני טועה פה בחלק מהעובדות (ספר הסטטיסטיקה עדיין לא נפרק מהאריזות, ולא חיפשתי ברשת את הנתונים המדויקים).
    אבל אז הוא עזב להפועל חיפה וחזר אחרי עונה חלומית עם קשטן.
    אבל לא הוא חזר, חזר מתחזה שמאז ועד היום לא ישכנעו אותי שזה אותו גרנט.
    כלום לא נדבק עליו. הוא לא אשם ולא לוקח אחריות.
    הוא לא נכשל.
    הוא לא אנושי.
    הוא מאז לקח את מכבי שלי, המחנאות, תופעת לוני, תופעת נימני.
    הכל התחיל מאותו יום שלחש על אוזנו של לוני, "עזוב אותך קשטן, אני אבנה לך אימפריה".
    מאז הכל מתפורר.
    היו הבלחות מאז,
    הייתה ליגת אלופות עם קבוצה באמת חלשה, הייתה אפילו אליפות מתוקה עם דגו ונימני.
    אבל מכבי איבדה את זה.
    ועל זה לא אסלח.

    • בני תבורי

      שלו,
      הלחישה הזו על אזנו של לוני, זו עובדה מוכחת או אמתלה מיתולוגית בכדי לסדר את הטיעונים שכנגד?

      • שלו

        הכל פרי דמיוני, לגמרי.
        אבל ככה אברם מצטייר אצלי, לצערי.
        לצערי, מאז לכתו של עמנואל אופיר, שאותו לא הכרתי אבל נראה לי איש יקר,זה לא נראה טוב.
        כמובן זה נשען על סיפורים מפה ומשם, שום דבר שהייתי עומד מאחוריו בבית משפט.

        • בני תבורי

          על מליק יש לי באמת הרבה דברים טובים לומר, גם כאדם וגם כאיש כדורגל. לגבי הסיפורים, שמעתי כמוך מכאן ומשם ואני עושה את האבחנה שלי על סמך ההיכרות עם גרנט. חבל לי שהפך להיות שנוי במחלוקת ואני מאחל לו הצלחה. רק נראה לי שאם יצליח להתאושש עם ווסטהאם, יגידו שזה בזכות סגל שזולה בנה...

          • צור שפי

            קודם שיצליח להתאושש, אני מחזיק לו אצבעות אבל התקווה הולכת ופוחתת.

      • יואב

        אברם כבר הבין באמצע העונה מרובי שהוא לא ממשיך(ויש שמועות גם בקשר לזה).בוא ננסח את זה כך-הג'וב במכבי לא נחת עליו במפתיע.

  • דוא"ל לא נחוץ

    יש גם גירסה הפוכה: שאברם החזיק על הכתפיים את לוני כישלוני, שלנהל מעולם לא ידע, זה נמשך עוד קצת אבל תוך כמה שנים העסק התפרק

    • שלו

      הבדיחה במכבי מספרת ש:
      לוני עשה את אבא שלו מיליונר
      (כי כשהוא קיבל את העסק, סוני, אבא שלו היה כבר מליארדר).

  • הופ

    אני אוהד מכבי חיפה ואני לא שונא את גרנט. אמנם שנאתי אותו כשהייתי בטוח שהוא אישית שלח את מליקה לגמור את פץ, אבל מאז קצת גדלתי ואני לא בטוח בזה ובכלל, כעס זה עניין שמתעמעם.
    יש כאלה שאוהבים ויש כאלה ששונאים. נראה לי שמה שאתה מתייחס אליו בני זו התחושה כרגע שכולם שונאים אותו. היא נובעת מסיבה מאוד מסוימת: עמישראל אוהב ישראלים כשהם מצליחים ושונא ומתנער מישראלים כשהם מפסידים. ככה זה עם עמרי כספי, עם יוסי בניון, עם שחר פאר וגם עם גרנט.
    כאן נכנסת התקשורת שמנסה לזהות מה "העם" רוצה לראות ולקרוא כרגע, ומספקת לו את מבוקשו. זה הכל.
    אם עכשיו הקבוצה של גרנט מספקת שרשרת ניצחונות וחוזרת לעניינים, תופתע לגלות הרבה יותר אנשים שאוהבים אותו פתאום, והרבה יותר כתבות מפרגנות.
    אבל בני - מכל הפוסט וגם מהתגובות אני עדיין לא מבין איך אתה מסביר את המינוי שלו משום מקום לעמדת המנג'ר של אחת הקבוצות העשירות בעולם. אם זה לא נובע מחתרנות או לפחות יכולת פוליטית טובה, מאיפה זה הגיע? אני מניח שהיו בשוק אז לפחות 30 מאמנים עם רזומה יותר טוב משלו (ואני אבין אם לא תרצה להתייחס לזה בגלל החברות שלך איתו).
    אני רואה את זה ככה: ממש כמו שמעון גרשון, שוויתר על האהבה מאוהדי הפועל לטובת הכסף הגדול ושילם את המחיר בהתאם כשהפרישה שלו שלא עניינה אף אחד, גרנט ויתר על הדרך הארוכה של הישגים בקבוצות קטנות ועשה קיצור דרך בעזרת הכישורים הפוליטיים שלו, והמחיר לכך הוא שיכנו אותו בחשן וחתרן. אי אפשר גם להשיג הכל ומהר בצורה מפוקפקת וגם להישאר אהוב על כולם.

    • בני תבורי

      הופ,
      אין לי מושג ירוק באשר לסיבות של אברמוביץ' לשכור את שירותיו של גרנט ולכן לא אוכל להציע אף נימוק אינטליגנטי. אני גם מניח שלכישורים הפוליטיים של גרנט, מה שפעם בעולם פחות מנוכר קראו יחסי אנוש, יש חלק בעניין. אפשר אם כך לומר שגרנט הוא איש מכירות מצויין. יחד עם זאת, איש המכירות הזה הצליח לשכנע את חבורת המפונקים של צ'לסי, אלה שכל כך נטרו לו על הדחת מוריניו, לשחק כל כך טוב עד שזכו להגיע לגמר לג"א ולהיות קונטנדרים לאליפות באנגליה עד לרגע האחרון. עכשיו יחליט כל אחד אם ההישגים האלה הם בגלל סגל שכמובן מוריניו בנה, פוליטיקה של אברם, או שאולי, ישמור אלוהים, הבנאדם מבין דבר או שניים בכדורגל.

      • הופ

        מסכים איתך לגמרי שהוא מבין בכדורגל ומאמן טוב מאוד. ואני אוהב ומעריך את ערכי החברות שאתה מפגין פה.

  • גרנטיזם | זאב, זאב.

    [...] אל תספרו לי מי זה אברם [...]

  • יואב

    בני,
    פוסט יפה ונוגע ללב.יש לי שמונה שנות אברם על הקווים ואני יכול להתחבר לחלק מהדברים שכתבת.
    אברם חתום על לא מעט מרגעי הקסם שלי עם מכבי. הוא היה סנסציוני בתחילת דרכו,שונה לגמרי מהנוף המקומי.הוא יצר קבוצה ווינרית, קשוחה, מוכשרת, מלאה בשחקני בית(החזיר את שוהם ושלח מהשאלות והאמין בהם), עם שילוב נכון של ניסיון ורוח נעורים. הוא הוציא אותנו מחושך גדול עם כדורגל מודרני ולוחץ.
    הערצתי אותו באמת ובתמים כך שעוד במגרש בבאר שבע(שם חגגתי אליפות) השימחה שלי היתה מהולה בעצב בגלל השמועות על עזיבתו להפועל חיפה.
    ואז הגיע הדאבל עם דרור. והבחישות הלא ברורות(לא מאשים רק אותו אבל הוא רצה לחזור וקיבל את מבוקשו)וקדנציה שניה אפורה, רצופה בתירוצים, סיפורים ולא מעט שמועות.
    לתחושתי(לא מידע מבוסס), מתישהוא באותם ימים כדורגל הפך לקצת מישני בחייו.כבר לא היה שם את הלהט(מימי פתח תקווה ובמכבי בקדנציה הראשונה)והכדורגל שמכבי שיחקה, היה צל חיוור למורשתו הקודמת.
    שאברם היה טוב ובשיאו-הוא הכי טוב שאני ראיתי כאן.מעבר לזה, הוא איש מבריק(לא מאצ אפ בכלל לרוב העילגים שמאכלסים את הכדורגל שלנו) בעל קסם אישי אדיר כך שלא מפתיע אותי שבעלי הון רב נכנעים לקסמיו כל פעם מחדש(לוני, שמיר, שחר,שפירא ז"ל, אברמוביץ).
    אני מכיר את השמועות(חלקן מבוססות וחלקן לא) ולא מתייחס אליהם כרגע, אבל הוא ללא ספק-דמות הרבה יותר מורכבת ומלאת גוונים מהפלקטים הסובבים אותו.
    אני רק מתגעגע לאברם המדהים של אז,למכבי של אז...

  • מאשקה

    לפני הרבה, הרבה שנים, שאבי רצון היה עורך הספורט של עיתון
    " חדשות ", הוא פירסם ראיון עם אברם גרנט שהיה אז מאמן הפועל פ"ת.
    מה שאני זוכרת מאותו ראיון, אחרי שאברם נשאל על יחסיו הטובים עם שחקנים צעירים וילדים. הוא אמר: " אין ילד רע, יש ילד שרע לו"
    ואח"כ סיפר איך הוא עושה ביקורי בית אצל משפחות קשות יום ובעתיות שהילד שלהם משחק כדורגל בקבוצתו, וכמה הוא מדבר על ליבם של ההורים לתת לילד לשחק כי זה יעזור לו לעתידו להיות אדם מבוגר טוב יותר.
    מאז, זרמו הרבה מים בירקון ובתמזה.

  • דורפן

    בני - סיפור נוגע ללב שמסייע לי מאד להבין את ההיסטוריה של פתח תקוה. אבל בוא אשאל אותך משהו. נניח אתה אוהד ליברפול ונניח אנחנו בעידן פייזלי. ועכשיו יגיע מישהו שלא שמעת את שמו - אבל הוא היה מעולה עם נבחרת ביילורוסיה וניהל מצויין את הדרבי של מינסק. ואומרים לך "פייזלי הולך הביתה. הקבוצה לא ניצחה כבר שני מחזורים". האם היית מקשיב לסיפורים על אותו "בחור מעולה" ממינסק?

    • בני תבורי

      רונן,
      במו ידי ארסק את כל מי שיעלה על דעתו להדיח את פייזלי אחרי שני הפסדים ובוודאי לא לטובת בחור ממינסק. אבל מוריניו בשבילי אינו פייזלי וגרנט בשבילי אינו מישהו ממינסק שהיה לא רע עם הנבחרת וניהל טוב את הדרבי. אברם בשבילי הוא כל מה שכתבתי בפוסט, זכרון של בחור מצויין ומאמן מעולה. הזליגיות שמייחסים לו, עומדת בסתירה למה שאני מכיר, אבל יתכן שאני מפספס בגדול. אני רק סבור שיש מידה רבה של הגזמה בכוחות שמייחסים לו.

  • גלן

    בני- תן לי לתת לך הצעה ידידותית. עם כשרון כמו שלך - תחתום רק במנצסטר סיטי (ואתה בטח יודע. היש עוד קבוצה אנגלית מפוארת שזכתה להיות בזמר העברי חוץ מסיטי בשירם של תיסלם על דינמו מסחה?)
    מאד אהבתי. בעיקר כי אני לא סובל את גרנט (גת ומליקה בלבד, כל השאר הבל).

  • ויכסלפיש

    גם אני סבור שאחרי 96' זה גרנט בגירסה מעוררת זעם ותסכול. קחו את מעמדו של אבי נמני אצל קשטן, תוסיפו חשדות של שפירא ז"ל במנג'ר, ותבינו איך לוני הרס את מכבי.

    על שיקום מכבי משנות ה-80 העלובות ועל הימים היפים בפ"ת אני נותן לו קרדיט. בעיה אחרת היא הצגתו כ"מאמן הישראלי המצליח בכל הזמנים" בזמן שהוא המאמן שהגיע הכי רחוק, אבל לא זכה בתואר כלשהו בחו"ל בעוד שום לקח דאבל בפאו.

    צ'לסי נמדדת רק בתארים וגרנט רשם כישלון חרוץ בעזרת ג'ון טרי וכוחות השמיים כמובן. להכתיר אותו כמאמן המצליח בכל הזמנים זה כמו לטעון שאבי כהן ורוזנטל גדולים מרביבו אוחנה ברקוביץ' בניון ושפיגלר, כי הם זכו באליפות עם ליברפול.

    • בני תבורי

      ויכסלפיש,
      לא זכור לי שגרנט אי פעם הציג את עצמו כמאמן הישראלי המצליח בכל הזמנים, ומי שעשה כן, עשה זאת מיוזמתו.

  • יואב

    ויכסלפיש,החטא הקדמון ותחילת השבר בהחלט מתומצת בפסקה הראשונה שלך בנוגע למכבי.ואולי גם תחילת אובדן התמימות בהקשר של אברם.

  • דורפן

    בני תבורי - סליחה. עבור אוהד צ'לסי מוריניו הוא פייזלי. לא, אני טועה, זה שאנקלי. מי שהביא ראשון את ההצלחות אחרי דורות. וההישגים שגרנט הביא רלוונטים בדיוק כמו הליגה של ביילורוסיה. גרנט משך בחוטים בכדי לקבל את משרת האימון של מוריניו בצ'לסי ובכך הוא יישפט.

    אני רואה את הדם בתקשורת האנגלית עכשיו ואני חייב לומר שאינני חש סימפטיה. מי שטען שצ'לסי הייתה חייבת שינוי בתקופת מוריניו - שלא יטען שווסט-האם לא צריכה שינוי. מי שטען שהביא שינוי גורף למשחק של צ'לסי בתוך כמה שבועות, שלא יטען כי בווסט-האם אינו מסוגל לכך. מי שדחף את עצמו כיועץ מקצועי לבעל הבית, שלא יתלונן שמנחיתים עליו את די-קאניו שבסוף יירש את תפקידו.

    ואגב, ברצינות, מה חשבת כשהתייצב על הקווים בתלאי צהוב. זה בטעם טוב לדעתך? כי לעתים אני חש שאתה מתאר פה אדם ראוי להערכה שהכרת לפני כארבעים שנה - אבל לפנינו עכשיו אדם אחר.

    • בני תבורי

      רונן,
      שאלת אותי "נניח שאתה אוהד ליברפול...", לא שאלת אוהד צ'לסי.
      מאוד לא אהבתי את ענידת הטלאי הצהוב, אני לא אוהב מחוות כאלה ובהחלט יתכן שהאדם אותו הכרתי לפני ארבעים שנה אחר מזה הקיים היום. רק שבוודאי שמת לב שלא כתבתי על גרנט היום אלא על גרנט שלפני ארבעים שנה.

  • גלן

    רונן- אני חושב שההשוואה לפייזלי היא מוטעית ביותר ומחטיאה. היא לא שונה ממה שקורה בסיטי עכשיו ואת זה רואים בדיוני אוהדים.
    אפשר לסובב את זה איך שרוצים אבל ללא אברמוביץ גם מוריניו והעבודה (הנפלאה) שלו לא היו מביאים את צלסי לאן שהיא. זוהי עסקה של אוהדי צלסי. אפשר לאמר עסקה עם השטן. אתה מקבל תוארים וכבוד או מאבק אליפות וצמפיונס. אתה צריך בתמורה להתאזר בסבלנות לגחמות של הבעלים שמשחק בסה"כ בצעצוע. גם בסיטי רוב האוהדים עוצמים עיניים. ההיגיון אומר שזה ייגמר לא טוב.

    וזוהי טרגדיה. טרגדיה של הכדורגל האנגלי כולה אגב כי יש עוד 10-15 קבוצות שהאוהדים שלהם היו חותמים עכשיו על מין אברמוביץ שיקנה את הקבוצה שלהם. אחרת הם ימשיכו להתרכז בקרלינג ובעלייה לגביע הארופי.
    אני לא ראיתי טעם רע בטלאי הצהוב. אני חושב שזה עצוב שזה עשה לך את זה אבל ניחא. אותו יום זה עשה יותר רעש מ80 רשימות שינדלר, 3000 'שואה' באנגליה. אולי בהונגריה השואה כל כך ברורה לכלם שיש בזה טעם רע. אני ספק אם באנגליה הנוכחית זה כך (והגל שם כפי שאני רואה אותו בחרמות האקדמיים הוא אנטישמי הרבה יותר משהוא אנטי-ישראלי). בכל מקרה בארץ באמת לא היה לו סיכוי עם אקט כזה.

    • דורפן

      גלן - זה גם קל להפוך את פורטו לאלופת אירופה, אבל רק מוריניו עשה את זה. גם אינטר קבוצה עשירה - אבל 45 שנים חלפו עד שהוא בא והביא את ליגת האלופות. מוריניו בהחלט מנג'ר ברמה של פייזלי - וזוהי מחמאה לו בדיוק כמו לפייזלי. למרות שפייזלי, אם לדייק, היה מחליף, ואולי שאנקלי הוא ההקבלה הנכונה.

      אני בהחלט חושב שאם מוריניו היה מקבל את הסגל של לפני אברמוביץ - שכבר כלל את טרי ולאמפרד - סיכוי טוב שהיה מוביל את צ'לסי לאליפות בכורה בשלב מסויים.

      • דורפן

        לא "מחליף" במובן פחות טוב - צ"ל ממשיך דרכו של

        • בני תבורי

          בקיצור, מוריניו לליברפול.

  • ויכסלפיש

    בבני, הוא לא הציג, אוסף הכתבלבים חזר על המנטרה הזו, ולצערי היא נקלטה גם אצל כתבים מכובדים

Comments are closed.