סמב"ת (סוף מעשה במחשבה תחילה)

זה לא שהיו לי אשליות לפני המשחק בשבת האחרונה בר"ג. היו תקוות לצאת עם הפסד מזערי. תיקו היה נחשב להפתעה. ניצחון כחול היה פנטזיה פרועה. אין כל מקום להשוואה בין סגלי הקבוצות, בתקציב, בכישרון בכושר ובעיקר ברמת המוכנות למשחק שהיא תחום אחריותו הבלעדית של המאמן. זה לא רק שחקני הפועל ת"א ניצחו את שחקני הפועל פ"ת, זה בעיקר אלי גוטמן הראה ליובל נעים שהם לא באותו מקצוע.

יובל נעים לא הכין שיעורי בית.

אני מקווה שהעובדה שגם איזו קבוצה בספרד חטפה השבוע חמישייה, לא מביאה אותו לחשוב שבעצם השד אינו נורא כל כך. השד נורא ואיום.

למרות שעל שני המשחקים חלו אותם חוקים ובכל קבוצה שיחק מספר זהה של שחקנים, המחשבה שמדובר באותו דבר מקורה בלוגיקה שעל פיה "לפרה ארבע רגליים – פרה נותנת חלב = לשולחן ארבע רגליים, שולחן נותן חלב".

זה לא שהיו לי אשליות לפני המשחק בשבת האחרונה בר"ג. היו תקוות לצאת עם הפסד מזערי. תיקו היה נחשב להפתעה. ניצחון כחול היה פנטזיה פרועה. אין כל מקום להשוואה בין סגלי הקבוצות, בתקציב, בכישרון בכושר ובעיקר ברמת המוכנות למשחק שהיא תחום אחריותו הבלעדית של המאמן. זה לא רק שחקני הפועל ת"א ניצחו את שחקני הפועל פ"ת, זה בעיקר אלי גוטמן הראה ליובל נעים שהם לא באותו מקצוע.

 

הנה דוגמא. השערים, יפים כשלעצמם, מובקעים בקלילות כמו באימון קונוסים. הגנת הפועל פ"ת לא מתפקדת.  טוטו תמוז (יא כלב, שכחת איפה גדלת?) נוגח שער, דה סילבה אחריו.  אף אחד מהם לא נשמר, אין כיסוי בהגנה. כל שחקני ההגנה של פ"ת רצים לכיוון הכדור ומשאירים שטחים עצומים פנויים  לפעילות עוינת. כולם רצים להציל את המולדת, אף אחד לא נשאר לכסות שטח שאליו עלול הריבאונד להגיע. השער של זהבי ואלה שבאו אחריו כבר היו גארבג' טיים.

תשאלו ובצדק: אם ההבדלים כל כך ידועים לך ואם ממילא הציפיות היו כל כך נמוכות, על מה יוצא קצפך? או, הנה עוד דוגמא:

דקה 28, כשת"א מובילה כבר 3:0, קורה משהו די לא צפוי. לכמה דקות פ"ת משתלטים על המשחק. מגיעים ראשונים לכל כדור, יוצאים טוב מתיקולים, המשחק בעיקר בחצי המגרש האדום.

גיא צרפתי חוצה את קו האמצע עם הכדור. מצב: מימינו דודו ביטון, משמאלו, ג'וניור ויסה ומולו ניצב רק באדיר. עכשיו עומדות שלוש אופציות בפני צרפתי:

1 – מסירה ימינה לדודו ביטון סוג של מבקיע מחונן ודי קר רוח עם תשעה שערים העונה.

2 – מסירה שמאלה לויסה, ייבוא מאמל"ט. אומרים שאם נותנים להם כדור, הם כבר ידעו מה לעשות.

3 –  אחד על אחד על באדיר. הסיכויים שיצליח או יסחוט פנדל די גבוהים. באדיר כבר אינו מהיר כשהיה.

צרפתי מרים עיניו, בוחן את האפשרויות העומדות בפניו, מנתח את הגורמים המשפיעים על השגת המטרה ובוחר באופציה רביעית. מעשרים מטרים הוא בועט דרדלה לכיוון השער, שעד לשעת כתיבת שורות אלה, לא הגיעה ליעדה.

זה הסיפור. לא הכושר ולא הכישרון. צרפתי הוא דווקא שחקן טכני לא רע. זו טביעת ידו של מאמן.

מאמן טוב פורש בפני חניכיו את מגוון האפשרויות בשני צידי המגרש. מאמן צריך להביא את חניכיו למצב תודעה כזה הכולל מגוון רחב של תרחישים. שחקן שפוסל שלוש אופציות מצוינות להגיע למצב של שער, הוא שחקן לא מאומן. שחקן שהמאמן שלו לא מסמן לו מטרות ולא נותן את הדגשים הנכונים.

 

נכון שגם גוטמן לא נראה מאושר בחצי למרות השערים והיתרון המוחלט של קבוצתו. נכון שתמיד צריך לקחת בחשבון גורמים נוספים שיופיעו וישפיעו בכל זמן אפשרי. אבל אצל גוטמן רואים שיטה, רואים דרך, רואים שגם אם שחקן התקשה הפעם לבצע את מה שאומן לקראתו, הוא ימשיך באותו קו עד שיצליח.

במילים אחרות, כשמוכנים ומודעים מראש לכל תרחיש אפשרי, מעטים הסיכויים להיתפס עם המכנסיים למטה. כשמתעסקים בדבר הנכון ולא בשטויות, קשה יהיה למצוא אותך לא מוכן. סוף מעשה במחשבה תחילה, כתוב בראש כל חוברת הדרכה לעבודת מטה.

מצד שני, נעים בפ"ת כולה חודשיים. הממונה על הכבאות בישראל בתפקידו כבר חמש עשרה שנים.

לתשומת לב הקורא אלי ישי.

 

 

מי יעבור ליונייטד, מוריניו או רונאלדו?
דרוש: קהל

תגובות

  • מנחם לס

    בני, אני כבר בדרך הביתה. קור אימים שהגיע מקנדה ולפי מה שאני שומע פלורידה קפואה לחלוטין. הקור הגיע עד לאיי הבהאמאס. כמעט שאין רוח אז מי יודע מתי נגיע הביתה. מחר מתישהו. אבל לקרוא אותך זה תמיד דבר שמחמם את הלב.
    ויחד עם תענוג הקריאה, ישנה הערה. כתבת:

    "מאמן טוב פורש בפני חניכיו את מגוון האפשרויות בשני צידי המגרש. מאמן צריך להביא את חניכיו למצב תודעה כזה הכולל מגוון רחב של תרחישים".

    בני, היית פעם באימון של קבוצה מליגת-העל, או אסיפה קבוצתית? אולי היית. אני הייתי בהרבה מאד בכל חופשותי בישראל. אם המשפט שכתבת הוא נכון, אז אני לא יודע אם יש בכל ישראל מאמן אחד טוב.

    • בני תבורי

      מנחם בוקר טוב,
      אתמול שוחחתי עם חבר טוב, זוהר בר-נצר, כדורעפן לשעבר שמאמן כיום את מכבי ת"א ונבחרת ישראל. גם הוא הגיב כמוך לאותו משפט.
      לא הייתי ביותר מידי אסיפות קבוצתיות, אלה סגורות בדרך כלל למי שאינו חלק מסגל הקבוצה, ולא ראיתי מספיק אימונים בכדי לדעת בצורה נחרצת. המשפט שכתבתי מסכם את הדרך לפיה אני מבין את תפקיד המאמן והבנה זו כאמור לא נסמכת על נסיון או ידע אישי.
      אני מניח שאפשר גם בישראל למצוא מאמנים בכל התחומים שאכן מתווים שיטה ודרך שכוללת יותר מלבעוט "כדור לפרדסים" כמו שהיו צועקים פעם במגרש הישן בפ"ת לפני שריקת הסיום...אני חושב שהם נמצאים בתחומים כמו כדורסל, כדורעף וכדוריד. לגבי כדורגל, אלי גוטמן, אלישע לוי, ג'ון גרגורי, מוטי איווניר וכן, אפילו גיא לוזון נחשבים בעיני כאלה, כי אם לא, הלך עלינו.
      מאחל לכם שיט נעים הביתה. אני מוכרח להודות ששיט זה לא תחום שקרוב אלי, אבל מה לא הייתי עושה בשביל קצת קור אימים...

      • מנחם לס

        היי בני!
        אילו היית בים הפתוח כשהטמפרטורה (עכשיו) היא 30 מעלות (בערך 0 צלזיוס) אבל הרוח שסוף סוף ישנה גורמת לך להרגיש בוודאי כאילו אתה במינוס עשרים, היית משנה את דעתך. קורה משהו בעולמנו כי זאת השנה השנייה ברציפות שאני בקריביים והטמפרטורה ירדה ל-30-40 מעלות (פרנהייט), ובפלורידה שמעתי ברדיו שהיא תרד ל-20 (10 מתחת לאפס) ותהרוס עשרות אלפי דונמים של תות שדה, ופרי הדר. אני גר בפלורידה כבר 11 שנים ואף פעם לא היה דבר כזה (גם לא היה קיץ ללא הוריקנים!).

        בקשר לכדורגל, אני מקווה שדברים השתנו, ושאתה צודק.

  • הופ

    מנחם, לא מסכים. אני חושב שיש בישראל מאמנים מצוינים ומקצוענים עם דרך ושיטה.
    יש בארץ גם בעלים מעולים שיודעים לתת למאמן זמן. ומנהלים מחוננים ויעילים (תסתכלו על ענף ההייטק). וגם סקאוטרים טובים, ומאמני כושר מוצלחים, ואפילו שחקנים מוכשרים.
    מה שנדמה שחסר פה זה שילובים מוצלחים של כל האנשים הטובים ביחד. אז אחת לכמה שנים מגיעים לקבוצה מסוימת כמה אנשים טובים באותו זמן ואנחנו מקבלים קבוצה שמזכירה לנו שאנחנו יכולים. אבל ברוב השנים וברוב הקבוצות יש איזה גורם או שניים שמזיקים למערכת ודופקים את החבילה - או המאמן, או המנהל, או אוסף שחקנים שלא מתחבר יחד.
    לא יודע מה המסקנה מזה. אולי ש"התרבות הארגונית" שלנו לא מספיק טובה? אין לי מושג, הצירוף הזה תמיד נשמע לי פלצני ולא ברור. ואולי חוסר המושג שלי הוא עוד עדות שהתחום הזה לא מספיק מפותח פה.

    • בני תבורי

      הופ,
      תרבות ארגונית זו בדיוק הבעייה כפי שטענת, ולא מדובר בפלצנות. מכבי חיפה כדורגל ומכבי ת"א כדורסל הן שתי דוגמאות למצויינות ארגונית וניהולית. במדינה שתרבות הסמוך והקומבינה מקודשות, אין פלא שכך נראה הספורט שלנו ולא רק הוא.
      יחד עם זאת, אני חושב שמנחם נוגע בנקודה נכונה, הרמה האישית והמקצועית של חלק מהמאמנים, נמוכה. אולי אני נוגע בנקודה כואבת, אבל בכל פעם שאני שומע את ברקוביץ' מתבטא, בדרך כלל בצרחות, על נושא הספורט, אני ממש מקווה שימצאו לו תפקיד מכובד בכל ארגון. רק לא מאמן.

      • הופ

        אני מסכים. נדמה שגם באירופה, בדיוק כמו בארץ, רוב השחקנים הם לא העפרונות הכי מחודדים בקלמר - אבל המאמנים נראים תמיד אנשי חינוך ועם קלאסה. המאמן הוא תמיד "אישיות".
        בארץ זה לא ממש ככה. אולי בארץ פחות מודעים לאספקט החינוך בתפקיד המאמן. כל שחקן עבר טוב חושב שהוא יכול להיות מאמן טוב, ובכלל לא שואל את עצמו אם הוא יכול להיות מחנך טוב, אם בכלל מעניין אותו לעבוד עם צעירים.
        אגב, דווקא ברקוביץ' (שאני ממש לא מעריך כאישיות) עשה מהלך, עם הבית ספר בנשר, שיכול להעיד על הרצון שלו לעבוד עם הדור הבא. אבי נמני לדוגמה לא עשה דבר כזה.

Comments are closed.