ממזרים חסרי כבוד

עוד בטרם פגש הכדור ברשת, ולאחר כמה צעדי ריצה מתבקשים, ירד הבחור החביב הזה על ברכיו ועבר לפוזה הבאה: את אצבעות ידו האחת הוא קימר ופרש והניח על מצחו אי שם בין הגבות, ובידו השנייה כיסה את פדחתו. ובעודו יושב כך, ממתין לחבריו האצים לחבקו - ובצדק, מלמל משהו.

המספרת של זהבי שהביאה לו הרבה כבוד ולאוהדי הפועל ת"א + נספחים הרבה שמחה, נמצאת מבחינתי בפנתיאון של הכדורגל הישראלי יחד עם הנגיחה של סטלמך נגד יאשין, הסלאלום של אוחנה באוסטרליה והשוס של עטר בפארק דה פראנס.

באמת, מדובר ברגע נדיר של מיצוי יכולת אישית, ריכוז וביצוע מושלם. כל אלה מבלי להמעיט אפילו בגרוש מהביצוע המושלם של טועמה עם האסיסט.

אמה מה, שמחתי לא ארכה. משהו חירבש לי את ההנאה, משהו שלא קשור לספורט, לא קשור לכדורגל.

עוד בטרם פגש הכדור ברשת, ולאחר כמה צעדי ריצה מתבקשים, ירד הבחור החביב הזה על ברכיו ועבר לפוזה הבאה: את אצבעות ידו האחת הוא קימר ופרש והניח על מצחו אי שם בין הגבות, ובידו השנייה כיסה את פדחתו. ובעודו יושב כך, ממתין לחבריו האצים לחבקו – ובצדק, מלמל משהו.

העובדה שבחיי הבוגרים מעוגנת אי אמונה דתית וכפירה מוחלטת בקיומו של אלוהים מכל סוג שהוא, אינה עומדת בזכות עצמה. אין לה תוקף ותקומה ללא זו המקבילה לה, ושווה לה בעוצמתה –  אמונתי  בעובדה שאינני רשאי ואיני יכול לכפות את הכרתי זו על איש מלבדי, כולל לא על ילדי. הציווי "איש באמונתו יחיה", נכון בעיני, ורשות  הבחירה נתונה לכל.

*

מחווה זו של זהבי, לעומת זאת, מגוחכת בעיני. היא אינה בנמצא בארון המחוות היהודיות הפומביות המוכרות לי. היא אינה מסוגן של נשיקות המזוזה ואמירות בעזרת או ברוך השם. מחווה זו אינה אחרת, אם תרשו לי, מחיקוי נלעג למחוות הצלב של הגויים, מחזה נפוץ במגרשי הכדורגל בעולם מימים ימימה. ההבדל הוא שההצטלבות הינה מחווה ידועה ומוכרת בכל טקס דתי נוצרי עוד זמן רב לפני שמישהו העלה על דעתו לבעוט בכדור.

אני מניח שבדרך זו בחר זהבי המחונן להקדיש את השער הנפלא לזה שבחר בו מכל העמים, זה שהנחה את רגלו, זה שתזמן בצורה מושלמת, זה שהכול נעשה בדברו. אבל האם אין הדבר נכון גם לגבי כמה החמצות מזעזעות? לגבי דקות ארוכות של כלום על המגרש? האם אין אלה וגם אלה תלויות ברצונו של הכול יכול? מדוע לא יזכו אף הן למחווה שכזו?

אני מניח גם שזהבי אדם מאמין ושומר מצוות. אך כמה מתוך רמ"ח (248) מצוות עשה ושס"ה (365) מצוות אל תעשה הוא מקיים בקביעות? האם "וביום השביעי תשבות" אינה ראויה לתשומת ליבו ככל השאר? האם כשמדובר בפרנסה מותר להעלים עין? האם זכו תרי"ג המצוות למעמד של המלצה בלבד, או שמא בגדר חובה הן לכול יהודי ואפילו במכנסים קצרים מתוצרת יומברו?

*

אינני יודע אם לזהבי קושאן על תנועה זו. יתכן וכבר לפניו נהגתה ובוצעה בידי אתלט יהודי בנעלי סטופקס. כך או אחרת, בניגוד לצנעת בית הכנסת, מדובר בפוזה שאין בה טעם ונדמה לי שיש בה גם משהו מבזה. הדת היהודית המוכרת לי אינה עוסקת ברייטינג. אין בה סמל ופסל ואין בה מעשים לשם כבוד והדר. היא צנועה, הלכותיה פשוטות ונאות. אפילו צדקה ניתנת בה  בסתר.

נראה לי  כי נכון יעשה זהבי אם יבחר להבא להביע את שמחתו ותודתו לאל בצורה קצת פחות "ייצוגית". קצת יותר מכובדת. צריך גם להישמר ממדרונות חלקלקים, שהרי מה יהא השלב הבא, הנחת תפילין בעיגול האמצע? הפשלת הפרוכת וקריאת פרשת השבוע בשש עשרה? תקיעה בשופר ליד דגל הקרן? קביעת מזוזה בשער הנכבש?

מצד שני, מה אני יודע, בחיים לא כבשתי שער במספרת.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

 

 

אל אל ישראל! הבלוג בוחר גם לישראל ספורטאי שנה בזירה הבינלאומית
קרן לברצלונה

44 Comments

עופר פרוסנר 14 בדצמבר 2010

בני, ספציפית במשחק הזה, בן שהר ביצע את אותה המחווה בדיוק רק בעמידה אחרי שהבקיע את הגול שלו שש דקות קודם.

בני תבורי 14 בדצמבר 2010

ומה אתה חושב על זה?

עופר פרוסנר 14 בדצמבר 2010

מה אני חושב? שמע, אני לא אדם דתי במיוחד, ואני לא אוהב את כל הקטעים שמודים לאלוהים וכו' וכו' (ומזל שהוא לא עשה את זה בשבת), עדיין אני לא ממש מרגיש איזו שהיא בעייתיות באופן אישי עם זה. אם זה מה שעושה למישהו טוב, אם זה לא פוגע באף אחד, אין לי בעיה עם זה.

אביאל 14 בדצמבר 2010

על אף שגם אני רואה בפעולה של זהבי/סהר/שכטר קצת זילות (במיוחד שהדבר מגיע מקבוצה כמו הפועל ת״א) אני לא חושב שצריך לעשות עניין, בדיוק כמו שאני כבר לא מייחס חשיבות להצטלבות של שחקן נוצרי או להשתטחות של שחקן מוסלמי (כמושנבחרת מצרים נוהגת לעשות), אז מה העניין ? איך בתור מי שמעיד על עצמו כמנותק לחלוטין מהעולם דתי יכול להטיח ביקורת על מעשה שכולו ״דתי״ ? 

בני תבורי 15 בדצמבר 2010

אביאל,
התגובה שלך מצביעה על בעייה מסוימת בהבנת הנקרא. איפה בדיוק כתבתי שאני מנותק לחלוטין מהעולם הדתי? כתבתי שאני אתאיסט ושני הדברים דומים וקשורים זה לזה כמו יובל נעים ואלכס פרגוסון.

עמית פרוס 14 בדצמבר 2010

הכותרת ממש מתאימה לקבוצה אחרת שאנחנו אוהדים….
יש משהו במה שאתה כותב אם כי למיטב זכרוני זהבי הוא לא הספורטאי הראשון שבעת הצלחה פונה למעלה ועת כשלון פונה לתקשורת….
והשיר נהדר כמובן.

ערן קאלימי 14 בדצמבר 2010

אני מניח שיש מדרג מחוות דתיות מסויים מהמגוחך על למוגזם.
זה עדיף על למול על דה סילבה אחרי הבקעת שער.

ערן קאלימי 14 בדצמבר 2010

על=עד

אלון 14 בדצמבר 2010

בני, כל עוד הוא משחק בהפועל ומבקיע הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה אחרי זה.

ערן קאלימי 14 בדצמבר 2010

גם לעבור למכבי?

אלון 14 בדצמבר 2010

הוא אולי מאמין גדול אבל לא טיפש.

גלעד בלום 14 בדצמבר 2010

בני,

מסכים איתך בנושא הזה וגם פעולת הכיפה של שכטר אחרי השער ההוא(שמאז אותה פעולה הוא נפצע פעמיים וכמעט לא כבש) היתה לא ראויה(למרות שזה היה די קומי) בעיני ואם הייתי דתי הייתי נעלב מזה,
אני אתיאיסט גמור כמוך ופעולות מהסוג הנ'ל אין להם מקום כפי שהסברת בצורה הגיונית(הרי כל הכדורגלנים מחללי שבת אז פתאום הוא שם לי כיפה?) אבל כפי שכתבו למעלה כולם עושים את זה בדתות האחרות,לפחות במקרה הספציפי של זהבי יש לו את כל הסיבות להאמין שאלוהים בחר בו כי הוא הפך לכמעט קדוש(למה כמעט) עם כל הגולים המיתולוגים שכבש בשנה האחרונה,רק שזה לא יעלה לו לראש.

כשמייקל צ'אנג זכה באליפות צרפת (נדמה לי שב-1987) הוא לקח את המיקרופון ואמר את המשפט ההזוי הבא:"אני רוצה להודות לאדם אחד שבזכותו אני נמצא פה-ישו הנוצרי".אתם מבינים?לא אביו,אימו או מאמנו.זה הרתיח אותי ולכן די שמחתי שזה היה התואר הגדול האחרון שלו(למרות קריירה נפלאה).

כל מחווה דתית בהקשר של ספורט היא ילדותית ולא רציונלית,לעומת זאת אני זוכר את עצמי שואג "יש אלוהים" יותר מפעם אחת במשחקים של הפועל אז גם אני לא מושלם,זה אבסורד הרי שחבורה של אנשים שנוסעים בשבת,אוכלים טריפה ולא מקיימים כמעט שום מצווה יצעקו את זה אבל זה קורה כי ספורט זה הדת האמיתית.

בני תבורי 14 בדצמבר 2010

גלעד,
אני לגמרי איתך.
אחת הנקודות שהעליתי נוגעת לעובדה שמעשה ההצטלבות הנוצרי, מקובל מאוד לעומת מחוות דומות ביהדות, אם בכלל.

אסף 14 בדצמבר 2010

באמת חסר לי מאמן שבמסיבת העיתונאים שאחרי, במקום התלונות הרגילות על השופט/המגרש/לוזון יגיד משהו כמו: "החבר'ה התפללו כל השבוע, אפילו עבדנו על הנחת תפילין, אבל הפעם אלוהים החליט לא לעזור לנו. ההפסד כולו באשמת השם".

old timer 14 בדצמבר 2010

"שהרי מה יהא השלב הבא, הנחת תפילין בעיגול האמצע? הפשלת הפרוכת וקריאת פרשת השבוע בשש עשרה? תקיעה בשופר ליד דגל הקרן? קביעת מזוזה בשער הנכבש?"

כן! ויפה שעה אחת קודם.

מכיוון שאינני דתי אין לי שום בעיה עם התייחסות לסמלים דתים מחוץ לקונטקסט הטבעי שלהם. הפולקלוריזציה של הסמלים הללו מנטרלת את מימד הקדושה המיוחס להם ובעיני זה מבורך או לפחות מגניב. אחרי הכל המשיח מעולם לא נתן הופעה מרשימה כמו בעונת האליפות של גליל עליון.

בני תבורי 14 בדצמבר 2010

old timer
למרות היותי אתאיסט, אני נוטה לכבד אמונות ומנהגי דת מכל סוג וצבע. לטעמי יש במחווה של זהבי סוג של זילות.

old timer 14 בדצמבר 2010

בוא נעשה סדר. אם אדם במודע נוהג בסמלים הלו מנהג של זלזול זה לא יפה אם אדם עושה משהו שבעיניו נראה הבעת כבוד לסמלים הללו אלא שהוא עושה את זה באופן הנראה מגוחך בעיני, עם זה אין לי בעיה. בואו נזכור. הוא לא חסר כבד. הוא חסר הבנה.

ואיך אפשר בלי:

http://www.youtube.com/watch?v=ZABz9ELEoKc

הופ 14 בדצמבר 2010

אני לא אוהב את הציפיה מאנשים שמצהירים על עצמם כמאמינים לקיים את כל המצוות, בבחינת אם אתה מנשק מזוזה או אוכל כשר, מה פתאום אתה נוסע בשבת. מבחינתי זה נכנס לקטגוריה של "איש באמונתו יחיה" – אף אחד לא חייב להסביר לי בדיוק מה האמונה שלו או איך הוא רוצה להביע אותה. זה אמנם יותר נוח וקל לנו (ומפחית את האיום לפעמים) לקטלג אנשים כ"דתי", "חרדי" או "חילוני", אבל אז זה יתחיל להיות קשה ומסובך כשנצטרך להסביר מצבי ביניים – והרי רוב המצבים הם כאלה.
יותר מזה – האפשרות לאכול כשר ולעשן בשבת (או לנסוע בשבת לבית הכנסת כמו שעושים הרפורמים) אפילו מבורכת בעיני כי היא מעידה על הגמישות של הדת, היהודית ו"דת" בכלל. בקיצור – היא מאפשרת חופש, גם אם מסוים. וכחילוני כל הגדלה של חופש היא עבורי ערך עליון.
בכל הקשור לתנועה של זהבי – מסכים איתך לגמרי. מגוחך ולא מעיד על הרבה שכל אבל כן על הרבה פוזה.
הפוסט שעשע אותי מאוד.

שלו 14 בדצמבר 2010

כיוון שאני לא דתי, ולא אוהד הפועל (ואני לא יודע מה אני לא יותר), זה מצחיק אותי.
כל פעם ששחקן מוציא כיפה מהתחתונים (טוב לא ממש תחתונים, שכטר), או מצטלב על פי חוקי היהדות. עם יד על הראש כאילו זה תופס במקום כיסוי ראש (זה לא).
רק חסר שיקעקעו מגן דוד (כמו מיכל אמדורסקי), זאת עבודה זרה, זאת עבודת אלילים, בהודו זה לפחות אותנטי.
בתור אוהד מכבי, זה מצחיק.
דרך אגב לשכטר ובן ס/שהר זה לא ממש עוזר.
הקבוצה שהייתה נציגת הקיבוצים, השמאל הנאור והסוציאליזם נו שוין.
אצלנו במכבי זה אף פעם לא היה כל כך חשוב.
לפחות הוא לא גונב תיקים מזקנות או קופות צדקה במחנה אימונים עם הנבחרת, ולא תפסו אותו בגיל 16 עם זונות ואלכוהול בחדר.
זה גם משהו.

לוינטל 14 בדצמבר 2010

אלוהים, לפחות אלוהי הכדורגל, לא מת על יהודים. אולי בגלל שמשחקים בשבת וזה לא נוח בלו"ז שלו.
בכל מקרה מאז ששכטר עשה מה שעשה בזלצבורג, הוא משחק כמו ז"לצבורג ונפצע כל יומיים.

אלון 14 בדצמבר 2010

אלוהים רוצה שהוא ישאר בישראל ולא ישחק עם הגויים.

אריאל 14 בדצמבר 2010

סליחה על המקבריות, אבל היו יהודים שנשרפו למוות כשבפה שלהם צעקת שמע ישראל. זילות זה קטן על מה שזהבי עשה, מספרת או לא מספרת

סימנטוב 14 בדצמבר 2010

בני אהבתי, אני כ'כ איתך בענין. כאתיאיסט מקובל לא לשתף ואין כאן איש איש באמונתו יחיה
לגבי הידיים והכיפה זה ממש כמו השיר ההוא זה לא לשם שמים אלא להגשמה עצמית (וכאן אפשר להוסיף שגם מאוד חרה לי המחווה הנ'ל של אלקנה ממסטאר שף – למרות כל היופי שבו)

אייל 15 בדצמבר 2010

מסכים מסכים מסכים
מזלו (שוב) שהוא משחק בהפועל ת"א. אם את המחווה הזו היה עושה שחקן בית"ר במעמד זה, מיטב פרשני וכתבי הספורט היו עושים בו שפטים. איפה בן עימנואל או רזי שיסבירו לנו מה טוב בשבילנו.

B. Goren 15 בדצמבר 2010

שכטר, בן סהר (או שהר, מחק את המיותר בני) וערן זהבי. זו כנראה היתה עוד הוראה של גוטמן.

martzianno 15 בדצמבר 2010

בני – הכיפה של שכטר נכנסה גם היא לפנתיאון הכדורגל הישראלי. לצערנו בפנתיאון הרעוע הזה יש פחות שערים גדולים ויותר מחוות משונות (ותנועות מגונות).
הכל בסדר גמור. לא צריך לעשות מזה עניין.
לצומת ליד הבית שלי, מגיעים ברסלבים לפחות פעם בשבוע ורוקדים את היהדות שלהם בטראנסים לפנים עם רמקולים אימתניים (אני מניח שאין אחד שלא מכיר), אז מה? זה ביזוי היהדות?
גם בקרב המאמינים כל אחד נוהג על-פי דרכו.
אני חושב שזה לא רע בכלל אם מדי פעם היהדות משילה מעליה את השחורים ויורדת לעם.

הופ 15 בדצמבר 2010

אפרופו, שמעתי מישהו שואל פעם איך היינו מקבלים את זה אם חבורה של מוסלמים דתיים היתה נוסעת ברחובות תל אביב בוואן עם רמקולים אימתניים שמשמיעים תפילות בערבית, ואז עוצרים באמצע הכביש ורוקדים/ מתפללים בכריעה לאללה תוך הפרעה לתנועה ולכל העולם בעצם.
גרם לי לחשוב שמחוות דתיות הן חביבות או "לא מזיקות", כל עוד הן מחוות שאנחנו מכירים ומבינים.

martzianno 15 בדצמבר 2010

אכן שאלה טובה.
ומי שגר ביפו ומקבל כל ארבע בבוקר את המואזין לתוך החלום, לא מתחבט בה בכלל. כשאתה מקבל את המואזין למיטה ואתה צריך לקום עוד שעתיים, אז מבחינתך שיהרסו את כל המסגדים בעולם ויפה שעה אחת קודם.
אבל זאת יותר שאלה של מרחב ציבורי ודציבלים – כל הדתות חוטאות בעניין הזה.

הופ 15 בדצמבר 2010

מסכים לגמרי.

בני תבורי 15 בדצמבר 2010

martzianno,
לא פייר, אתה יודע שאני לא מת על טראנסים…
הדוגמה שנתת מצויינת. באמת שאין לי בעייה עם המיצג הברסלביסטי הנדון, אני רק חושב שהוא וולגארי ולא מתחשב בשכנים ובתנועה. גם המואזין של כפר מייסר, השכנים שלי, השיג כנראה במבצע את ה PA של הסטונ'ס…

תומאס 15 בדצמבר 2010

"אבל האם אין הדבר נכון גם לגבי כמה החמצות מזעזעות? לגבי דקות ארוכות של כלום על המגרש? האם אין אלה וגם אלה תלויות ברצונו של הכול יכול? מדוע לא יזכו אף הן למחווה שכזו?"

בני – זהבי נשאל שאלה דומה ע"י דני ענבר בתוכנית הספורט של 102 לפני כמה ימים. להפתעתי הרבה הוא לא התחמק מתשובה והשיב ברוח זו:

"כן. גם אחרי משחקים לא טובים שלי וכשאנחנו מפסידים אני מודה לאלוהים. זה משהו שקשור באמונה שלי".

אם אינני טועה המחווה הזו – שסהר התחיל בה וזהבי המשיך, קשורה במשהו לקבלה.

בכל מקרה, אינני רואה כל הבדל בין תנועת זהבי להצטלבות של הנוצרים. העובדה שההצטלבות היא תנועה מושרשת ומקובלת איננה מעלה אותה מכל מחווה גופנית מוזרה אחרת שתמציתה היא תודה לאל. סה"כ מדובר בכתות בסדר גודל ענקי – יהדות, נצרות; או בסדר גודל צנוע יותר – מאמיני הקבלה למשל. איש באמנותו יחיה ושכל אחד יעשה את המחווה שלו, כל עוד זה לא פוגע באחרים. מבחינתי, אם הוא היה סיינטולוג ולאחר הבקעת השער מודה לטום קרוז, זה גם היה בסדר. זו לא זילות אם בעיניו זו לא זילות. ובעיניי, שהשקפותיי דומות לשלך, זה לכל היותר מוזר ומשעשע.

בכל מקרה – ברור שבבחור הזה יש משהו מן השמיימי. אין כל הסבר אחר. הוא כמו איוב, רק בהפוך

נתי 15 בדצמבר 2010

1. אין שום קשר לקבלה.
2. אופיין ומטרותן השונות של היהדות והנצרות הופכות את זה למשהו שלא קשור באחד ורלוונטי באחר.

נתי 15 בדצמבר 2010

מצטרף באיחור גדול, אך לשמחתי אני רואה שעוד יש תגובות.
רציתי לציין שאני אדם דתי.
זו ככל הנראה הפעם הראשונה שבני תבורי כותב טקסט בענייני דת, ואני מסכים ממש עם כל מילה. ואני לא מגזים. כנ"ל לגבי גלעד בלום.
וסתם מחשבה בעקבות הפוסט אבל לא רק:
ייתכן שיש קשר? כלומר שאימוץ המחווה הנוצרית מצביע על קבלת הנורמה הנוצרית על חלקן של קיום המצוות המעשיות במערכת האמונה הדתית ומכאן הקיום המוזר והחלקי של מצוות עליו הצבעת כאן?

אנונימוס 15 בדצמבר 2010

כשראיתי בשידור חי את הכיפה האדומה של שכטר, אני אישית פשוט התפוצצתי מצחוק.
שיא של גיחוך וטיפשות

rondi 15 בדצמבר 2010

אני לא דתי. מצד שני אני חיי בידיעה שלסדרי העולם יש אג'נדה (או חוסר אג'נדה) נשגבת ממני, ובכל פעם שהאג'נדה שלי חווה הצלחה אני מודה על כך. אני לא מבין גדול בסמלים אבל כן מכיר בערכם של סמליות וטקסים. אני לא מכיר את זהבי אבל גם לא נראה לי שבאותו הרגע המחשבה שלו הייתה שקולה במיוחד…
האופן שבו זהבי חגג את הרגע שלו הוא פרטי וכל פרשנות על זה (נכונה או לא) מזלזלת בבן-אדם לדעתי.

איש איש באמונתו יחיה…

שי 15 בדצמבר 2010

אם אני בשישה חודשים מבקיע שער בגמר גביע, שער אליפות, שער ההפעלה לליגת האלופות ואחר כך במשחק חוץ בליגת האלופות מבשל שער אחד ו5 דקות אחר כך כובש במספרת – אני משוכנע שאני המשיח לפחות..

תומר חרוב 15 בדצמבר 2010

השם נתן, השם לקח, אפילו השם במספרת צרח: יהי הכדורגל מבורך.

אזי 15 בדצמבר 2010

מצווה היא חוק.
אני לא מקיים את כל החוקים של מדינת ישראל. אני נוסע מעל 100, אני רוצה ערוצים שלא שילמתי עליהם באינטרנט ואני מדבר בטלפון בנהיגה.
אני עדיין אזרח שומר חוק.
אני לא מקיים את כל המצוות. את רובן למעשה אני לא מקיים.
אני עדיין יהודי ואף אחד לא יגיד לי שאם אני לא מקיים אחת אין טעם שאני אקיים את השאר.

זה מגוכך מבחינתי לא התנועה, אלא העובדה שהוא מודה עכשיו לאלוהים הכל יכול, בורא עולם ישתבח שמו לעד, עד זה שהוא הצליח לשים כדור גומי בצד הנכון של רשת חוטים שגוי בחן מבעוד מועד. הדבר שקול ללשים כיפה, להתעטף בתלית, להניח תפילין, ללכת לכותל המערבי ולשים פתק "בבקשה תביא לי אופניים 12 הילוכים"

ד"ר א 16 בדצמבר 2010

בני –

בעיני הפוך בדיוק. אני בעד גילויי דתיות עצמאיים שכאלה, שאין לרָשות שום סמכות עליהם. היה מטריד אותי הרבה יותר אילו הלך להתרפס בפני רבנים.

ושתי הערות קטנות:
א) הרבה מתוך תרי"ג מצוות קשורות בבית-המקדש, וכיון שזה אינו קיים בימינו (ברוך השם), המספר הוא בגדר מליצה בלבד.

ב) אין לי אמנם הוכחות מעשׂיות, אבל תן לי מכונת זמן ואראה לך שהכדורגל עתיק מן הנצרות.

בני תבורי 16 בדצמבר 2010

ד"ר א.
ציפיתי לתגובתך.
לגבי הערה א שלך: מליצה או המלצה? בבורותי כי רבה סברתי שקיום תרי"ג המצוות אינו עניין של בחירה אלא חובה.
לגבי הערה ב: באין מכונת זמן נוכל אולי להיעזר בדורפן, עזי או מישהו אחר מהמגיבים כאן. מצד שני, האם תנועת ההצטלבות זמנה כזמן הדת הנוצרית?

שלו 16 בדצמבר 2010

ברומא העתיקה נהגו לשחק סוג של כדורגל, קצת שונה בחוקים יותר דומה לרגבי אבל סוג של כדורגל.

סימה 16 בדצמבר 2010

לא דתייה. כן אוהדת הפועל. לא ברור לי מה העניין עם כל הדקדקנות הדתית שהתפתחה פה בתגובות. דווקא אנשים לא דתיים אבל כן יהודים צריכים לשמוח על זה שהדת שלהם (שלנו) הופכת אקלקטית, יומיומית, ואפילו לפרקים משעשעת.
ואגב, הניסיון להסביר שהג'סטה הזו היא "שגויה" או "לא רציונלית" הוא מגוחך. גם לא לעשן בשבת זה "לא רציונלי". רציונליות היא הדת של האתאיסטים.

בני תבורי 16 בדצמבר 2010

סימה,
אין כאן דקדקנות דתית אלא נקודת השקפה אישית ופרטית שלי שניתן בהחלט לחלוק עליה כפי שעשית.
אני לא שמח או גאה או עצוב בדת, כל דת. אני חילוני בהכרה שחי על פי ערכים אחרים. יחד עם זאת, אני מכבד אנשים מאמינים שמעשיהם לעיתים משעשעים אותי ולעיתים גורמים לי לאיבוד עשתונות (כיתה ז' 12 מבית הספר ברנר התרסקה בגל מזוזות פגומות, השריפה בכרמל בגלל חילול שבת וכו').
דת ואמונה הינן עניין של רגש, לא של הגיון ומשום כך לא ניסיתי להסביר שהג'סטה שגויה או לא רציונלית. טענתי שמדובר באקט מגוחך שאינו מוסיף כבוד לעושה ולדת.
משפט הסיום שלך מצויין.

אסף THE KOP 16 בדצמבר 2010

אתיאזם היא דת בפני עצמה.

Comments closed