הוואי 5-0

שני שלטים מושכים את תשומת ליבנו כשהם מציצים מעל לראשה של פקידת הקבלה במלון ריף בוואיקיקי. האחד מציין בגאווה שעל גגו של מלון זה ממש, ביצע סטיב מגארט את הסיבוב הייחודי בפתיח להוואי חמש אפס והשני מקדם בברכה את אלה מאורחי המלון השוהים בו בינתיים בדרכם לתחרות האיירון מן שתתקיים בעוד כמה ימים באי הגדול.

בשעה שבע בערב בערך, כשהגיע תורה של קרוליין מבייקרספילד לחטוף את השפריץ מהצינור, שהחזיק בידו מנחה תחרות חולצת הטי הרטובה בבר של המלון, הכה הברק ואחריו הרעם הנורא וגשם שחור החל נופל. לא יורד, נופל בכבדות. לא ראיתי עוצמה כזו מימי.

חושך מוחלט. אין אפילו אור קטן אחד. המלצריות בבר מדליקות נרות ולאורם החגיגה נמשכת. זאת אומרת, חגיגה לתיירים. לא למי שברשותו בית או אוטו או משהו שהרוח האימתנית יכולה לאסוף ולהטיח ארצה בעוצמה. החלונות שעל זגוגיותיהם הודבקו מבעוד מועד סרטים דביקים, מתנפצים בקלילות. מערומי כסאות הנוח והגלשנים, האסורים בשלשלאות, מתפזרים ככפיסי דוק. בבר אפשר לשתות עכשיו רק משקאות עם מטריות. אין חשמל ואין קרח לוויסקי וגם בירה חמה זה לא משהו.

*

שלושה ימים לפני ב-20 בנובמבר 1982, פורק הג'מבו של האוויאן אירליינס את מטענו האנושי, ובכלל זה שני ישראלים נרגשים, בשדה התעופה של הונולולו. כאילו, עד היום הונולולו היתה סוג של קללה, ופתאום אנחנו שם. לחודש.

נער ונערה מקומיים עטים עלינו, עוטים לצווארינו זרי דבוקיות (היביסקוס) ושתי נשיקות, ובזמן הזה אאסף הנהג את מטענינו וממתין בסבלנות. אחרי שמונה חודשי טיול ומגורים בנוסח עדות חורן בשברולט ואן חלודה, החלטנו שבהוואי נשחק אותה תיירים עד הסוף.

שני שלטים מושכים את תשומת ליבנו כשהם מציצים מעל לראשה של פקידת הקבלה במלון ריף בוואיקיקי. האחד מציין בגאווה שעל גגו של מלון זה ממש ביצע סטיב מקגארת את הסיבוב הייחודי בפתיח להוואי חמש אפס, והשני מקדם בברכה את אלה מאורחי המלון השוהים בו בינתיים בדרכם לתחרות ה"איירון מן", שתתקיים בעוד כמה ימים באי הגדול.

איירון מן, ובעברית "טריאתלון איש הברזל", הוא סוג של ספורט שנהגה מן הסתם במוחו של חולה ספורט מופרע עם קווי אישיות מקבילה לצ'ארלס מאנסון. 3.6 ק"מ שחייה בים, 180 ק"מ אופניים ו-42 ק"מ + 195 מטרים ריצה. ברציפות. אין הפסקות באמצע, יש הגבלת זמן: 17 שעות.

שלושה ימים מאוחר יותר הגיעה לאיי הוואי סופת ההוריקן "איווה". הודעות ברדיו מטעם המושל שלחו את כולנו לקשור הכול ולתפוס מחסה. קצת מלחיץ, אבל השלווה בה נהגו תושבי האי השפיעה גם עלינו. טוב, לא רק. יש שם עוד כמה סיבות לשלווה.

הסופה בעיצומה. החדר בקומה ה-15 של המלון היה כמובן חשוך, כמו שאר הבתים באי. הרחובות ריקים לחלוטין וממילא לא ניתן להבחין היכן מסתיים הכביש ומתחילה המדרכה ולהיפך. אין טלוויזיה ואין מיזוג. חום אימים, רוח צורחת וגשם מטורף. ארוחת הערב שלנו כוללת אננס ופודינג שוקולד מקופסא. אחרי האוכל, בלית ברירה, אנחנו עושים כל מה שזוג צעיר עושה בחדר חשוך. הולכים לישון.

*

בבוקר מעירות אותנו קרני שמש עליזה. שמים כחולים, ים חלק ומדהים וקולות ציוץ ציפורים. את אלה ראינו כשהסתכלנו רחוק. בקרוב, חמש עשרה קומות מתחתינו, חורבן שלא ייאמן. עצים עקורים, מכוניות הפוכות, תכולת בתים, חלונות מנופצים ומים. המון המון מים. הציפורים, אגב, נשארו בתנועה מתמדת, לא נשארו להן עצים לקנן עליהם.

בקומה השנייה נפתח חדר מצב. נציגת סוכנות התענוגות, שבחסותה נערך הביקור שלנו, מודיעה בקול משועמם כי עלינו לפנות את המלון. לאן? שאלנו. למלון אחר שנמצא מספיק רחוק מהים, היא משיבה. לאיזה מלון? אנחנו שואלים שוב. תצטרכו למצוא לכם אחד מתוך הרשימה שאתן לכם, כי אין טלפונים וחשמל.

לוקחים את הצ'ימידן, ויוצאים לרחוב. תוך שנייה אנחנו במים עד הביצים. שלי. מתאפסים על כיוון ומתחילים בתנועה שהיא שילוב של דשדוש ושחייה, עם התיקים באכבר טול. חמש שעות בילינו במצב של דו-חי, עד שמצאנו  מלון חלופי והתמקמנו.

למחרת כבר אפשר היה למצוא אוכל באי. מקדונלדס היו הנחשונים כשפתחו את סניפיהם הרחוקים מהחוף. בתפריט, לחמניה עם חסה. לא, אין אלף האיים וקטשופ. קולה חמה. תורים כמו בברית המועצות. חוויה.

לאט לאט נשאבים המים מהרחובות בחזרה למקומם הטבעי והסדר מתחיל לשוב על כנו. מנקים את הרחובות ואוספים את זכר הסופה. הרוג אחד, מלח בצי שהרוח לקחה מעל סיפון אונייתו בפרל הארבור. ההרס בכל האי נורא. נזק כלכלי עצום. ארבעה ימים אחרי עלינו שוב על מטוס, ולאחר טיסה של חצי שעה נחתנו באי הגדול. הפעם מחכה לנו חדר במלון המפואר ע"ש המלך קאמהמה. המלון מקושט ומואר, מקדם בברכה את מאות הספורטאים שבאו לאתגר את גופם ונפשם במרוץ איש הברזל שיחל למחרת בבוקר. נקודת הזינוק, בריכת המלון שלנו.

ערב לפני, ארוחת הפסטה המסורתית. המשתתפים בחינם, אנחנו בשבעה דולר לגולגולת. לא נורא. הארוחה מצוינת. פסטות מהמון סוגים וצבעים, רטבים שונים, בשר וירקות. אנחנו, אגב, היחידים שאינם לבושים במכנסוני ריצה וגופיות של נייק. מצד שני, לא הרבה מהם שחו בלובי של מלון מפואר כמה ימים לפני כן.

אין לי מושג איך נגמר איש הברזל. אנחנו בילינו את היום בלוע הר הגעש קילוואה. הר געש פעיל לגמרי עם לבה מבעבעת וצחנת גופרית. בדרכים חלפנו על פני הרצים. כולם, אגב, נראים סובלים נורא. בחיים עוד לא ראיתי רץ שאינו נראה סובל. לכולם מספרים על היד. אסוציאציה לא נעימה ליהודים.

בלילה האחרון שלנו באי הגדול ישבנו מסובים עם עוד כמה מאות אורחים בלוואו. לוואו הוא סוג של קומזיץ מסורתי, בו נוהגים לאכול חזיר ששהה שתים עשרה שעות בתוך בור באדמה, עטוי גחלים לוחשות ועלי בננה. את הבשר מוציאים בטקס פאגאני מקומי לעיני האורחים, עם מתופפים ורקדניות הולה. טעים מאוד, למרות איך שזה נשמע ולמרות שברקע נשמעים שיריו של דון הו, היהורם גאון המקומי. האורחים כולם לבושים באדום. ביג רד, אמרו לנו. כשתהינו, הוסבר לנו שכולם נברסקאים שהתלוו לנבחרת האוניברסיטה למשחק נגד הוואי.

לא חכמה להיות תייר בהוריקן. זה קל כאשר כל חייך ארוזים בצ'ימידן. למרות הכול, נהנינו מאוד. ממליצים בחום. לא על האיירון מן.

***

חובה נעימה: בשבוע שעבר כתבתי כאן על כדורעף. ובכן, הקבוצה הפולנית צ'סטוחובה הופיעה כאן בהרכב נוער ופנסיונרים וללא המאמן. בנו על משהו רעוע כמו מערך הכבאות. מכבי ת"א ניצחה 3:0.

למשחק הגומלין הגיעו הכוכבים הפולנים וניצחו 1:3. החוק הוביל ל"מערכת זהב", עד 15 נקודות. זו היתה מטרתו של זוהר בר-נצר והרגע אליו הכין את חניכיו במשך כל השבוע. "הם קבוצה מצוינת וידעתי שנפסיד", בר-זוהר מספר, "והיה חשוב להטמיע אצל השחקנים שלנו שזה צפוי ולא נורא, כי יש מערכת זהב לתקן".

והם תיקנו, ובגדול. במצב של 4:8 למכבי, הפולנים נשברו ומכבי רצו עד הסוף ל-8:15 ענק. השחקנים של צ'סטוחובה ירדו מהמגרש די בהלם, בקושי באו לברך. הקהל המקומי, לעומת זאת, נשאר ביציע ומחא כפיים. תרבות.

 ***

אה, עוד המלצה: להקת Hot Tuna, היא אחת מלהקות הבלוז-רוק האגדיות של הסיקסטיס שקיימת עד היום. הקימו אותה ב-69' שניים מטובי המוסיקאים שפעלו אז בסן פרנסיסקו, הגיטריסט יורמה קאוקונן והבסיסט ג'ק קאסידי מלהקת ג'פרסון איירפליין. אם אין לכם איזה תריאטלון על הראש, עשו לעצמכם טובה וקפצו ל"רידינג 3" בשישי הבא, 22 בחודש.

 

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

 

  

איד
הגרלת שמינית גמר ליגת האלופות

9 Comments

סימנטוב 17 בדצמבר 2010

לגבי הפולני נו בטח שיריעו ההפסד רק שימח אותם – פולנים לא?
אוף טופיק (סליחה…) הסתיימה העונה החמישית של דקסטר והחלה עונת המלפפונים. האליפות האחרונה פחות הרשימה מעונה הרביעית (עונת הטרבל) או הראשונה המרתקת

בני תבורי 17 בדצמבר 2010

סימנטוב,
אני דווקא חושב שהעונה האחרונה הסתיימה במפץ גדול. דקסטר (סליחה על הספויילר ממי שטרם ראה), חיסל בפעם ראשונה מישהו שלא היה כמותו. צפה לטוב.

סימנטוב 17 בדצמבר 2010

קודם כל מבחינתי דקסטר זה מופת.
העונה האחרונה היתה נהדרת אבל היא לא הגיעה לעוצמות של הרביעית (טריניטי) או הראשונה שפוט אחזה אותי חזק. הקטע עם לומן היה נהדר ואהבתי שקטע של הריסון (התינוק) היה קטן (ברחו מבנאליות) אבל קצת נראה לי שדברים נסגרו בקלות. כן אהבתי שיש מסע חדש ודקסטר כילה פן חדש בו.

סימנטוב 17 בדצמבר 2010

כילה=גילה

Menahem Less 17 בדצמבר 2010

About 20 years ago my wife and I took a helicopter ride above KILAUEA VOLCANO, one of the most active on the Islands. All of a sudden the engine died right on top of the burning lava, about 400 meter underneath us. We fell about 100-150 meters before the pilot was able to re-start the engine. This was the most scary thing ever in my entire life.

We have visited the Islands 4 times since, but never helicopters!

Thanks for your post. It brings back memories (but now we are in Vancouver, and the mountains and lakes of British Columbia. I(I'm writing from Pacific Rim National Park Reserve, not a bad second)
Sunday back to Palm Beach, to reality, and Hebrew

בני תבורי 17 בדצמבר 2010

מנחם,
אני לא יכול לדמיין אפילו את מה שעבר עליכם בטיסה הזו. פחד אימים. Cut מנוע, תופעה מוכרת במסוקים עם אחוזים גבוהים מאוד של הפי אנדינג. מסוקים זה דבר נפלא אבל עם יותר מידי גלגלי שיניים ומערכות עדינות, זה המקום בו מרפי מרגיש בבית…אשתי לא סולחת לי על טיסה שעשינו מעל הגרנד קניון למרות שעברה ללא תקלות. וונקובר מדהימה, הייתי שמח להגיע לשם שוב מתישהו וגם להוואי. חופשה נעימה שתהיה לכם.

דובי מילר 18 בדצמבר 2010

תבורי- יופי של פוסט.
ולטובת מי שלא יודע – השנה בהוואי, יש לנו אלופת עולם ישראלית – נינה פקרמן ניצחה בקבוצת הגיל שלה בתחרות, שזו קבוצת הגיל הקשה והגדולה ביותר, מחוץ לקטגוריית המקצוענים. אין הבדל במרחקים ובקושי, רק בקלות שהכסף נותן למקצוענים את האפשרות לעסוק רק בזה ואילו נינה נאלצה לעבוד למחייתה. כבוד.

דניאל 18 בדצמבר 2010

איזה שיר נפלא!

אבו בני 20 בדצמבר 2010

קראתי ונהנתי. הכתיבה שלך מזכירה לי מישהו.

Comments closed