עננים על ראשנו הרוח איתן

פתאום קורה משהו טוב. הארה גורמת לי להבין את השילוב הנדרש שבין תנועות החתירה לצורך התקדמות וטלטולי האגן לצורך ייצוב הקיאק, ולגייס את הקואורדינציה הנדרשת לכך. אני מוצא עצמי מתקדם על פני המים. בתנועות מהוססות בתחילה, ובטוחות יותר ככל שהזמן עובר.

אם לא לוקחים בחשבון שפעם ווילי גאולט יצא ממסעדה בנוקסוויל טנסי, בדיוק כשאני נכנסתי אליה, אז אורי, אבא של גל פרידמן, שמתקן לנו את האופניים במצמן כרכור , הוא הדבר הכי קרוב לספורטאי אולימפי שהייתי לידו אי פעם.

עכשיו אני חולק את אותה פלטפורמה עם רועי ילין. כבוד.

רועי ילין הוא חותר קיאקים אולימפי. שוחחתי עם איתן בקרמן והבנתי שמרבית חייו הבוגרים של רועי עוברים בקטע של כחמישה ק"מ על הירקון, כשהוא קשור ברגליו ויושב על כיסא זז ובידו משוט. ככה כמה שעות בכל יום בשבוע. בזמן הזה כדורגלן קצת רץ, קצת קופץ – לא גבוה מידי, בועט, נוגח ותוקע שווארמה. או דוגמניות. או גם וגם.

מבינים לאן אני חותר? צריך הרבה יותר מלאהוב ספורט כדי להשקיע את החיים שלך בעיסוק לא מפרנס, לא מתגמל ושאף אחד לא שומע עליך בגינו. צריך להיות אידיאליסט ואני מעריך  אידיאליסטים. אנשים שחיים על פי רעיון ועושים להגשמתו, נחשבים בעיני לסוג של עילית אנושית. יחידה מובחרת של בני אדם.

אז הנה, מן ברוך הבא כזה לרועי, סיפור.

***

מסתבר שאלוהים, או מישהו מטעמו, הבטיח לעמו הנבחר ארץ זבת חלב ודבש. כשאתה מגיע לניו זילנד, אתה תוהה אם זו דאחקה או שאלוהים טעה בניווט. כך או כך, ניו זילנד היא אחד המקומות היפים עלי אדמות ומילפורד סאונד, הוא סוג של יהלום בכתר.

מילפורד מארינר, היא ספינה תלת תרנית אשר  תשמש לנו בית ליממה הקרובה על מימי הים הטאזמני בתוך פיורד מדהים. הרים נישאים משני הצדדים, שמים כחולים מעל וים כחול עוד יותר למטה. עליו אנחנו משייטים ברכות.

קורים כל מיני דברים נחמדים על הספינה. תה, עוגות, הסברים, חלוקה לתאים בהם נבלה את הלילה. התא קטנטן אבל יש בו הכול. במונחים של כלא מדובר בחמישה כוכבים. קצב היה מת לאחד כזה.

מילפורד מארינר

 

מתארגנים ויוצאים לסיפון. במסגרת הנופש הפעיל, אני בוחר בשיט קיאקים. בשביל זה באתי. לא עוברות אלא מספר דקות, אני בבגדי ספורט קצרים, עטוי חגורת הצלה, מושלך לתוך קיאק ובידי משוט שאני משוכנע שאני יודע מה עושים איתו.

מסתבר שלא. הנוף הנשנה וחוזר לנגד עיני מידי כמה דקות, מוכיח לי מעל ומעבר לכל ספק שאני סובב סביב עצמי במעגל ומתקדם לשום מקום. הקיאק גם מצטיין ביציבות הדומה לזו של  הפוליטיקה הישראלית. נדרשים ידע תחכום וקואורדינציה כדי למצוא עצמך יושב מבלי ליפול הצידה למים, שלא לדבר על הפעלת המשוט.

בשלב זה אני נבוך ומרגיש מטופש. האחרים כבר די רחוקים ממני. אני מנסה מספר תנועות חתירה מהירות, אשר מביאות אותי לתובנה עמוקה באשר לחוסר יכולתי המוחלטת בהפעלה בסיסית של המשוט ובתרגום התנועות לתנופה שתקדם אותי לאנשהו.

אחת מנשות צוות הספינה יורדת אף היא למים בקיאק. היא נאה ושזופה, ישיבתה זקופה ותנועות החתירה שלה מרשימות ויעילות. היא מתקדמת על פני המים בספק שיוט ספק ריחוף אצילי. אני מנסה לחקות את תנועותיה, אבל בעיקר מתבחבש וסב על צירי תוך שאני מנסה לא ליפול למים. תנועות החתירה שלי גורמות לקיאק להיטלטל מצד לצד ולהשפרצות מים מביכות. אני מנסה להתייצב בעזרת תנועות אגן נגדיות לתנועות הידיים וזה עוזר כמו אקמול לטחורים.

***

אני ממליץ לכם להתחיל, אם לא עשיתם זאת עד כה, להאמין שתמיד יכול להיות גרוע יותר. אחת הסכנות האורבות למטיילים בניו זילנד, הם זבובי החול השורצים במיליארדיהם ליד מקוות המים. אלה זבובים/יתושים שעקיצתם כואבת ומגרדת עד מאוד. מומלץ מאוד לא למעוך אותם, שכן הריח יזעיק אליך רבים מבני משפחתם וחברים ואז אתה באמת בצרות. עדיף לגרש בתנועת יד. הנה לכם תיאור: אני יושב על/בתוך קיאק צר שלא זז מילימטר למרות ניסיונות חתירה חוזרים ונשנים, כולי מכוסה זבובים. אי אפשר לצעוק לעזרה כי אז גם הפה שלי יתמלא, ואם לא די בכך, עם התנועות המומלצות לגירוש הזבובים, הסיכוי להתהפך גדול שבעתיים. והפדיחה, אוי הפדיחה…

אני מודה על כך שהיה לי מספיק שכל להביא איתי באף שמכסה את גלגלתי, אזני ועורפי. על עיני משקפי שמש, אבל כל שאר חלקי גופי חשופים ונתונים בלעדית לחסדי הנבלות הקטנות. כל הסצנה האיומה הזו מתרחשת, אגב, כשאני קרוב מאוד לספינה העוגנת, כשלאורך מעקה הסיפון שלה מצטופפים כמה טיילים נבונים שקראו נכון את המפה ועכשיו הם עומדים ומתמקדים בי ובניסיונות הפתטיים שלי לנוע ישר ולבצע ג'נוסייד הומני בזבובים בעת ובעונה אחת. אני מנסה להפגין שליטה במצב ונימנע מחיוכים נבוכים בולטים מידי.

 פתאום קורה משהו טוב. הארה גורמת לי להבין את השילוב הנדרש שבין תנועות החתירה לצורך התקדמות וטלטולי האגן לצורך ייצוב הקיאק, ולגייס את הקואורדינציה הנדרשת לכך. אני מוצא עצמי מתקדם על פני המים. בתנועות מהוססות בתחילה, ובטוחות יותר ככל שהזמן עובר. זה השלב בו אני מנסה להשיג את המלחית החמודה, כשהתירוץ הוא חומר דוחה זבובי חול. מכיוון שכעת היא עוגנת במקום אחד, אני מצליח להשיג אותה, מקבל חיוך אמפאטי  ושפופרת חומר דוחה זבובים אותו אני יוצק בנדיבות על רגלי, ידי וצווארי.

זה לא אני, אבל דומה.

במשך כשלוש שעות שהינו במימי הפיורד הקסום, חותרים אחרי היפה בקיאק בתקווה לפגוש כלבי ים. מישהו סיפר שאחד  כזה חלף מתחת לקיאק שלו. אני לא ראיתי, אבל כל הפעילות הזו הייתה מהנה מאוד. אתה על מים שקטים וחלקים שסביבך הרים נישאים והשקט שמופרע רק על ידי טפיחות המשוט במים. אם כך נראה גן העדן, אני נשאר כאן.

***

כשיורד הערב, אנחנו מוזמנים לחזור לספינה. קצת הרחקנו ממנה, אבל השיט אליה בעזרת גלים הבאים מהים הפתוח, מהיר וקל. מה שלא קל כלל ועיקר, היא החנייה בצמוד לספינה. חנייה, אתם יודעים, היא בדרך כלל במקביל למדרכה, הסיפון במקרה שלנו, אבל איכשהו אני מצליח לפספס ולהגיע הפוך ונשלח לסיבוב נוסף על ידי עוד מלחית חמודה. אחרי שניים שלושה ניסיונות מביכים היא מתייאשת, מבקשת שאושיט לה את המשוט ועוזרת לי לחנות בבטחה.

אני נשלף מהקיאק. זרועותיי כואבות, גופי נוקשה מישיבה מאוד לא נוחה ועורי עקוץ לעייפה. בתא הקטן אני מתקלח וחושב על ארוחת הערב. אחר כך, כשאנחנו מסובים ליד השולחן בחברת זוג מהאי וויט וזוג מלידס, אנחנו אטרקציה. ישראלים, ועוד קיבוצניקים. הם שואלים ברצינות ואנחנו עונים בסבלנות. גם על הקיאק. אצלנו כולם חותרים, אני אומר, על נהר הירקון או בים. קטן עלינו.

***

אחרי ארוחת ערב הלכתי לבאר. בספינה קטנה כמו המילפורד מארינר יש לכל איש צוות כמה תפקידים. את זה הבנתי כשניצבתי מול הבארמנית שנראתה מוכרת. זו היפה מהקיאק שהייתה עכשיו היפה מהבאר. היה לך קצת קשה היום, היא אומרת בלי שמץ של רשעות, מאין אתה? אני מסנן משהו שיכול להשמע גם  כמו ג'רמני ולשם מתן תוקף גזעי לטענה,  פוער מולה את עיני הכחולות. מעניין, חשבתי שהגרמנים  יודעים לחתור, היא אומרת, האחרון שלא ממש הצליח היה ישראלי. אבל הוא לא ויתר.  

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

 

 

 

 

 

מברוכ! המהפכה בפיפ"א יצאה לדרך
פייסבוק לחיים ולמוות

20 Comments

אופיר המקורי 7 בינואר 2011

סיפור טוב. הייתי במילפורד סאונד, עשיתי את הטרק ולקחתי את השייט הקצר יותר (שעה וחצי נדמה לי). ניו-זילנד זאת באמת חתיכת ארץ מדהימה, וזבובי החול הם עניין הרבה יותר גדול ממה שאנחנו זוכרים כשאנחנו חוזרים משם…

רק תזהר שלא תכנס לך איזו פמיניסטית תיכף עם תגובה זועמת על זה שטרחת לציין שהמדריכה הייתה יפה (רחמנא לצלן).

אסף THE KOP 7 בינואר 2011

בני,

איך שראיתי את התמונה רציתי לשאול אותך האם מדובר בהשתקפות של הר קוק על מימי Lake Matheson (בקרבת קרחון Fox).

אהבתי מאוד את הסיפור ועוררת בי געגוע.

זכיתי לבלות בניו-זילנד 9 חודשים לפני 16 שנה. גרתי בבלנהיים שבאי הדרומי, חור חקלאי שריכז אליו עובדים זרים מכל קווצות העולם. הנוהל היה כזה, עבדנו שבוע-שבועיים, ואז עם הכסף שהרווחנו יצאנו לשבועיים של טרק. במילפורד לא טיילתי, אבל את הקפלר עשיתי גם עשיתי.

ארץ יפהפיה, קצת מתויירת, ושלא במפתיע, הישראלים מאוד אהודים שם, במיוחד על המאורים.

בבלנהיים היו 2 בק-פקרים, שבהם השתכנו כל העובדים בחקלאות (אין מה לראות באזור הזה של ניו-זילנד). בגדול, באחת האכסניות היו ישראלים, בריטים, ספרדים ויוונים, ובאכסניה השניה השתכנו נורדים, גרמנים והולנדים. כל סופ"ש, במשך חתי שנה, היינו משחקים כדורגל בק-פקר נגד בק-פקר. אפילו נרשמנו לאליפות חובבים מחוזית, שם אחרי שקרענו בשלב הראשון את בנות התיכון של בלנהיים בתוצאה 1:0 ובשלב השני את קבוצת הכדורגל של עובדי מע"צ הניו-זילנדית 0:2, הודחנו במשחק רבע-הגמר בתוצאה 0:4. הכוכב שלנו היה בחור אנגלי שבעברו היו הופעות מזהירות בקבוצת האפרוחים של לידס. אני, כמו האליל שלי, ניסים כהן, הייתי קשר בעל רגל ימינית מתוחכמת וראיית משחק מושלמת. אני מוכן להישבע, לפרקים הצגנו כדורגל טוב מזה של הקבוצה של הודג'סון.

כיוון שבניו-זילנד עסקינן, קצת מוסיקה משם:

http://www.youtube.com/watch?v=I7UvbwCjXUk

וכיוון שבני היה יותר בכיוון של wet boy מאשר jet boy, קצת אלטון מוטלו:

http://www.youtube.com/watch?v=2KAXvTvO0TI

oprobskas 12 בינואר 2011

E3GBkW jemgintipuvr, [url=http://jvddpwpjlbmy.com/]jvddpwpjlbmy[/url], [link=http://uiaccvqblckh.com/]uiaccvqblckh[/link], http://kperarcxpqqe.com/

מנחם לס 7 בינואר 2011

אני מלא קנאה. הייתי ברוב קצוות העולם, אך את אוסטרליה וניו-זילנד פיספסתי, וכנראה שכבר לא אגיע לשם. בצפון קנדה ישנם מקומות שהם כנראה די דומים לפי התאור הנפלא שלך.
בשנת 1962 הייתי WATER FRONT DIRECTOR של CAMP NEW MOON בצפונה של אונטריו. בבוקר כשהתחלנו באימוני שחייה, WATER SKI, קיאקים, וקנואים, היו פיסות קרח במים עד בערך 9-9:30 בבוקר! ההיילייט של הקייטנה בת 52 היום היה מסע קיאקים ו-CANOES מהאגם שלנו (לייק ניו מון) לאגם המרוחק 48 מייל מהאגם שלנו (נהר רחב ודי שקט מחבר אותם דרך כמה אגמים קטנים). זה היה מסע של 8 ימים כשהיינו עוצרים בתחנות קבועות לטיולים רגליים, אוכל ושינה. ביום השמיני, כחצי קילומטר מהקמפ שלנו, הגב התחיל לכאוב לי. אמרתי לרינה ז"ל אשתי שתכרע על ברכיה כי אני נעמד לרגע להתמתח לפני שמגיעים 'הביתה' (עשיתי זאת במסע כמה פעמים להתמתחויות, כשרינה ואני יודעים כיצד לשמור על מרכז הכובד במקום הנכון). נעמדתי, והקנו החל להתנענע כמטוטלת, ולעיני כ-40 נערים ונערות בני 14-16 שהיו בקיאקים ובקנו מאחורינו, ואיזה 200 ילדי קייטנה שעמדו על הרציף לברך אותנו על חוזרנו, התהפכנו עם הקנו, עם שמיכות השינה, התרמילים, ארנקי הכסף, הפספורטים, ולמעשה כמעט כל מה שהיה לנו, שני סטודנטים צעירים שהגיעו מאוהיו (היא היתה אחראית על הוראת העברית בקייטנה היהודית הזאת).
חזרנו לקיץ נוסף, והסיפור על ההתהפכות שלי הפך לסאגה ממש שהתעצמה עם הזמן.

אריאל 7 בינואר 2011

מנחם, אכן – הרוקיז הקנדיים מזכירים חלקים מסוימים בניו זילנד, אבל ממש לא את כולה. זאת ארץ מיוחדת במינה שאין אף מקום בעולם שיכול לדמות לה, ועוד על פיסת אדמה כל כך קטנה (יחסית). אף פעם לא מאוחר לנסוע, אתה יודע

אריאל 7 בינואר 2011

מצחיק, בני, אני קורא את החלק הראשון שלך ואומר לעצמי – מעניין, כל מה שאני זוכר מהמילפורד זה את הזבובים הנוראים האלו, מעניין איך הוא לא מזכיר אותם? איזה מכה איומה – כאילו אלוהים אומר – גן עדן אמיתי יש רק בשמיים, פה זה הכי קרוב שיש, אבל בוא נוסיף משהו שיזכיר שזה לא מושלם.
געגועי לניו זילנד..

הופ 7 בינואר 2011

נהדר, ואפשר כבר להגיד כרגיל.

רועי ילין 8 בינואר 2011

בני,
תודה על הפרגון..
אנקדוטה מחיי הספורטאי – ב2008 נסענו למחנה אימונים בניו-זילנד,אבל מחנה אימון לא נקרא סתם "מחנה" :ביליתי 4 שבועות אימון על אגם בקוטר ק"מ בטקפונה שבצפון אוקלנד (כנראה המקום הכי פחות ניו-זילנדי בניו זילנד)בלי לטייל,בלי לבלות ובלי בירה..
אבל עדיין הייתה נסיעה מדהימה ומלאת חוויות,ריסוק קיאק חדש על סלע,אימונים עם קבוצה מדהימה וגם היה לנו טיפה מזל,המשפחה שאירחה אותנו התגוררה בבית על החוף שמולו בים עמד אי קטן כך שכל יום יצא לי לשבת על החוף ולראות אי בים,חוויה חדשה לעכברוש ירקון שכמוני :)

בני תבורי 8 בינואר 2011

רועי,
על זה בדיוק דיברתי, ניו זילנד בלי בירה זה כמו רוני בלי נערות ליווי…
האם במסגרת האימונים אתה מגיע לפעמים לחתור בשדות ים?

רועי ילין 8 בינואר 2011

לא ממש,
אנחנו כמעט לא מעזים לצאת לים,הקיאקים שלנו מאוד לא יציבים ואם מתהפכים חייבים לעלות לחוף לרוקן מים ואי אפשר לגלגל אותם חזרה כמו רוב הקיאקים הסגורים,כך שאם אתה מתהפך בעומק אתה דיי בצרה..
למרות זאת לפעמים במזרחיות כשאין גלים אנחנו יוצאים וחותרים קרוב לחוף אבל המקסימום שהגעתי מתל אביב היה הרצליה.

אסף THE KOP 8 בינואר 2011

זהו – הודג'סון פוטר.
מחר דאלגליש יעמוד על הקווים באולד טראפורד.
בהצלחה לו ולנו.

אסף THE KOP 8 בינואר 2011

בני, בהמשך להתייחסותך לענייני הפיטורין של דאלגליש –

ארגוני השמאל האנטי-ציוני מקיימים קמפיין דה-לגטימציה לישראל, ואוהדי יונייטד מסויימים מנהלים קמפיין דה-לגטימציה לאתוס הליברפולי. הם גם כנראה למדו אחד מהשני את השיטות.

מה שנכון נכון, מעולם לא הונף שלט בגנות הקבוצה ביציעי אולד-טאפורד, גם בתקופות הקשות כולם ככולם שרו שירי תמיכה, הם מעולם לא פיטרו מאמן לא מוצלח באמצע העונה ושבהרכב הפותח שלהם שיחקו שחקנים שתויים, הם לא מחו אלא הזמינו אותם לבירה. את זה אוהדי יונייטד יודעים כי הם צפו בכל משחק של היונייטד, מהיציע כמובן, במשך 40 השנה האחרונות לפחות.

מה שאני לא מבין זה דבר אחד, מדוע גם אחרי 20 שנות שליטה, כמעט ללא עוררין, בפרמייר-ליג, האוהדים שלהם צריכים לתחזק הרואיקה על חשבון כרסום באתוס הליברפולי ? אולי למשרד ההסברה הפלסטינאי יש פתרונות.

kvtlbd 12 בינואר 2011

E8gTK9 fljzdbqzfczr, [url=http://npewxgobovua.com/]npewxgobovua[/url], [link=http://rsyikpqcuunm.com/]rsyikpqcuunm[/link], http://lqyxiwrkqgeo.com/

caramail 25 בינואר 2011

88556699 wescott fito pupinyo sewell sider vadell anula widowermaker bloodstock

odszkodowanie 26 בינואר 2011

Objectively and professionally. More such information!

Jamie Abeln 26 בינואר 2011

You will get information about different questions. Come on the internet page and just verify it!

Angielski 26 בינואר 2011

I was searching in yahoo for something else, but I must admit your blog is really interesting

הופעות בניו יורק 19 במאי 2011

אהבתי את הרעיון תודה רבה למדתי והחכמתי.

Gabriel Ruvolo 26 באוקטובר 2011

Hello, you used to write fantastic, but the last few posts have been kinda boringˇK I miss your tremendous writings. Past several posts are just a bit out of track! come on!

Comments closed