על גלגלים

הסיפור של ירדן הוא סיפור הממחיש יותר מכל את הקלות שבה יכולים החיים שלנו להשתנות ברגע אחד. בכל רגע נתון, מבלי שתהיה לנו כל שליטה על רצף האירועים ויכולת להשפיע. סיפור שמתאים באופן מדויק למה שאמר פעם ג'ון לנון, כי החיים, הם מה שקורה לך בדיוק בזמן שאתה מתכנן משהו אחר.

ירדן הרשקו היא ילדה טובה כרכור. טום בוי כזאת, עם תלתלים ארוכים וחיוך מקסים. היא גם חברה של גילי, הבן שלי, כבר מכיתה י'. כיום הם בני 22.

הסיפור של ירדן הוא סיפור הממחיש יותר מכל את הקלות שבה יכולים החיים שלנו להשתנות ברגע אחד. בכל רגע נתון, מבלי שתהיה לנו כל שליטה על רצף האירועים ויכולת להשפיע. סיפור שמתאים באופן מדויק למה שאמר פעם ג'ון לנון, כי החיים, הם מה שקורה לך בדיוק בזמן שאתה מתכנן משהו אחר.

***

החיים עברו על ירדן בצורה הכי בנאלית שאפשר לתאר. כנערה משימתית ונמרצת כללה תקופת הנעורים שלה לימודים במגמת רובוטיקה במוסד החינוכי מבואות עירון – אלופה כמעט נצחית בתחום זה בארץ ועל כך פוסט נפרד בהזדמנות, חברות בשמוץ, התנדבות  במד"א, קונג פו, כושר קרבי – כשברקע כל אלה, מוסיקה, בעיקר מטאל ולוק גותי הכרחי.

משהגיע היום, ובאופן ברור וכמעט טבעי, התנדבה ירדן ליחידת חי"ר קרבית. באחד המסעות במסגרת הטירונות, חשה כאבים עזים והתמוטטה.

הפרטים לא ברורים לי לגמרי, אני גם לא בטוח שמישהו יודע לתאר באופן מדויק את מה שהתחולל בגופה וזה גם לא משנה לעצם העניין. מישהו לא חשב מספיק נכון ומספיק מהר ובסופו של דבר פונתה ירדן באיחור לבית חולים, כשהיא חסרת תחושה בשתי רגליה. האבחנה הרפואית להדיוטות כמוני מספרת כי דלקת כלשהי התיישבה על חוט השדרה שלה ומאז היא נותרה נכה בשתי רגליה ונעה בכסא גלגלים. המינוח הרפואי הנכון, כפי שהסבירה לי ירדן, הוא פרפלגיה.

 

ירדן וגילי

 

החיים של ירדן השתנו. בוודאי שבהיבט הפיזי. היא הייתה צריכה ללמוד לנוע, לתפקד בחיי היומיום, למלא מטלות שדרשו מעתה התנהלות אחרת. הגוף שלה היה צריך ללמוד שפה חדשה וכללי התנהגות חדשים. לא קל, לא פשוט, דורש המון התמודדויות פיזיות ונפשיות, לא רק ממנה אלא מכל הסובבים אותה. ירדן עשתה ועושה את כל מה שנדרש. היא חרוצה, עצמאית, נוהגת, קופצת לחו"ל מידי פעם, מרצה בפני תלמידי תיכון על מחויבות אישית, וביוזמת קצינת הנפגעים שלה, הוזמנה לספר את סיפורה בפני סגל הפיקוד של בית הספר למקצועות חי"ר. מפקד בית הספר שהתרשם, ביקש ממנה להרחיב את פעילותה בנושא ומידי פעם היא מוזמנת להרצות בפני חניכי קורס מכי"ם וקצינים בבית הספר לחי"ר על הסיפור האישי שלה והלקחים הנובעים ממנו, כאות ודוגמא לאחריותו של מפקד כלפי פקודיו.

***

חוץ מזה, גילתה ירדן את הכדורסל, וממש עכשיו היא בעיירה ריאטי ליד רומא, משתתפת בטורניר מוקדמות היורוליג לכדורסל בכיסאות גלגלים עם קבוצת בית הלוחם חיפה על שורותיה היא נמנית. בטורניר זה משתתפת גם קבוצת  בית הלוחם ירושלים.

בליגת העל בכדורסל בכיסאות גלגלים בישראל משתתפות שמונה קבוצות, ומכיוון שאין מספיק נשים כדי לקיים ליגה נפרדת, משחקות הנשים יחד עם הגברים. פרט לירדן משתתפות כיום בליגה עוד שתי נשים בקבוצות בית הלוחם ת"א ואיל"ן ספיבק ר"ג.

משחק הכדורסל המשוחק בכיסאות נכים זהה כמעט לחלוטין למשחק הכדורסל הרגיל. החוקים זהים, גודל המגרש וקו השלוש שנמצא באותו מרחק מהסל, גובה הסלים, 24 שניות בהתקפה, מספר השחקנים בקבוצה והניקוד.

 

שנייה לפני דאנק מהדהד...

 

אז מה בכל זאת שונה? אופי המשחק ומגבלות השחקנים מחייבים התייחסות שונה לגבי חוק שלוש השניות. שופטים אינם ממהרים להחיל אותו. שינוי נוסף נוגע לתנועה עם הכדור. מותרות שתי נגיעות בגלגל והקפצה. הנגיעות בגלגל יכולות להיות שתי דחיפות לתנועה, או דחיפה לתנועה ונגיעה לעצירה – אלא כשהכדור מונח בחיקו של השחקן, ומיד לאחריהן הקפצה. מכיוון שקיימים הבדלים בין השחקנים גם מבחינת מידת הפגיעה, יש הגבלות על הרמת הישבן מהכיסא למשל לצורך חסימה או ריבאונד. השופטים מאומנים בהקפדה על כך, ושלא יעלה על דעתכם שכולם תמיד מסכימים עם כולם…אמוציות יש, והרבה.

השינוי הנוסף והעקרוני מכולם, נוגע להרכב הקבוצות. בניגוד לכדורסל "הרגיל" בו נקבע הרכב החמישייה על פי הטקטיקה נוקט המאמן, בכדורסל כסאות גלגלים נקבע ההרכב על פי ניקוד נכות אישי. לכל שחקן ניתן ניקוד אישי על פי חומרת הנכות שלו, כשלמקרים הקשים ניתנת נקודה אחת ולקלים 4 וחצי נקודות. בכל רגע נתון חייבת החמישייה שעל המגרש לכלול שחקנים שלהם סך של 14 וחצי נקודות אישיות, ולעיתים מופסק המשחק לספירת נקודות על ידי השופטים. באירופה ובמסגרות הנבחרות הלאומיות נדרשות 15 נקודות אישיות.

בישראל מתקיימת פעילות נכים בענפי הספורט הבאים: שחייה, כדורסל, אופניים, אתלטיקה, בדמינטון, הרמת משקולות, חץ וקשת, כדור שער, טניס, קליעה, חתירה, כדורעף, טניס שולחן, סייף, שיט, רכיבה. הספורטאים המשתתפים באים ממגוון רחב של נכויות: קטועים, משותקים, נפגעי שיתוק מוחין, עיוורים ושרידי ראייה ובעלי נכויות מוטוריות אחרות.

בשנות החמישים, השישים והשבעים, נחשבה ישראל למדינה מובילה בעולם בתחומי ספורט הנכים. כיום כבר לא. הסיבה העיקרית היא ההתפתחות והמקצוענות שלהם זוכה ספורט הנכים בעולם מול הדשדוש במקום בישראל. מוכר וידוע. העובדה שבישראל גם ענפי ספורט בהם משתתפים ספורטאים "רגילים" אינם זוכים להישגים מיוחדים בעולם, אינה מעודדת ומקלה. אנחנו במקרה הטוב דורכים במקום, בעוד שהעולם מסביבנו, התקדם לא מעט. ספורט הנכים בישראל כיום נשען בעיקר על ארבעה גופים: התאחדות ספורט הנכים, ארגון נכי צ.ה.ל, איל"ן ועמותת אתגרים שעושים עבודה נפלאה אך אינם יכולים להתמודד, בעיקר כספית, עם כל הנדרש בכדי להמשיך ולהצעיד את ספורט הנכים קדימה.

אך מחסור בתקציבים אינו הבעיה העיקרית. קשה מאוד להיות נכה ואין צורך להכביר מילים, ובישראל אין עדיין מודעות מספקת לנושא, בעיקר בכל הנוגע לנגישות. משום מה אין זה מובן מאליו שלנכה יש זכות להגיע ולהימצא בכל מקום ציבורי כלכל אחד מאיתנו. לא כל מתקני הספורט ומבני הציבור בישראל, למעט יוצאים מן הכלל, מצוידים במעליות או דרגנועים לשימוש הנכים שלא לדבר על מקומות ישיבה מיוחדים לשימושם. אין מספיק מקומות חנייה לנכים, אין שירותים ציבוריים, לחלק גדול ממקומות הבילוי והחנויות אין אפשרות לנכים להיכנס. אפילו לא למסעדת דיקסי בת"א.

 

 

אני מודה ומתוודה כי לא תמיד הייתי רגיש כל כך לצרכי הנכים כפי שאני היום. כיום זה אחרת. ההוויה קובעת את ההכרה. כיום אני מתעניין בסידורי נגישות בכל מקום אליו אני מגיע ולא חוסך במחמאות או ביקורת אם צריך. לא אכנס למסעדה או פאב שאינם מאפשרים נגישות לנכים, אני נכנס לראות אם השירותים מכילים תא מיוחד לנוחות נכים בכיסאות גלגלים, אם הכיורים בגובה מתאים. נהייתי קצת מיסיונר ובהחלט מצבה של ירדן הביא אותי לזה. גם אתם יכולים לעשות כן ולתרום לשיפור המצב על ידי העלאת המודעות בדיוק באותו אופן. תשאלו, תחמיאו, ואם צריך, תשאלו למה.

לעיתים יש לי תחושה שהחברה בישראל מתייחסת לנכים כמו אל משהו שנדבק לסוליה ולא כאל מי שזכותם ברורה ומוצדקת לחלוטין. בצדק רב תאמרו לי, אבל יש גם עניים וחסרי בית וילדי עובדים זרים ואמהות חד הוריות וזקוקים להשתלות ומישהו הרי צריך להחליט ולקבוע סדרי עדיפויות. נכון, אבל זכרו, אני בני לא בונו, ואין ביכולתי לתקן את עוולות המין האנושי כולו. הקרבה לירדן מיקדה את תשומת ליבי לנושא שעד לפני כמה שנים היה רחוק ממני.

אנחנו אוהבים להתרגש כשקרן ליבוביץ' חוזרת הביתה עם מדליות אבל אנחנו צריכים גם לזכור ששם, במשחקים הפאראלימפיים, הכול סודר כך שלקרן ולחבריה הספורטאים יהיה קל ונגיש. אבל  בבית, בחיי היומיום, נדרשת מהנכים התמודדות לא פשוטה. חשבו על כל פעולה שאנחנו מבצעים בכל רגע נתון באופן אוטומטי לחלוטין, כל מדרכה ומדרגה שעליה צריך לטפס, כל מעבר בדלת ושימוש במעלית, כל צורך בשירותים, הם פעולות שמחייבות מאמצים גדולים מצידם ואסור לנו להניח להם להתמודד לבד. קל לחשוב שזו בעיה שלהם, במיוחד כי אף פעם אנחנו לא יכולים לדעת מתי בעיה דומה תהפוך להיות שלנו, או לפחות של החברה של הבן שלנו.

ביקשתי מגילי, זה שבחר בליברפול והפועל פ"ת, לבחור שיר לקישוט הפוסט. גם כאן הוא בחר נכון. ובינתיים כולנו יחד:  יאללה בית הלוחם חיפההההההההה!!!

 

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

ליברפול - ל (Fucking) גמרי
תבחרו

תגובות

  • איציק אלפסי

    מרגש, בני. התפוח לא נפל רחוק מהעץ.

  • martzianno

    יפה!

  • גמל (סתם גמל)

    כל כך חשוב. כל הכבוד בני.
    אני תמיד נזכר במשפט ששמעתי בהרצאה בנושא נגישות לנכים "נכים זה מיעוט אבל כל אחד מכם עלול להפוך לאותו מיעוט" (או משהו כזה)

  • moby

    כבן לאב שאיבד את ראיותו..
    המשך את העבודה הברוכה.
    ואחלה שיר לשבת.
    בנוגע לפ"ת זה מצדיק בדיקה האם יש פה פגם גנטי מובהק.

  • ארז (דא יונג)

    כל הכבוד על הפוסט בני.

    חשבתי על העניין הזה לפני כשנה, ונראה לי שזה המקום המתאים לשאול את השאלה, שאני מצטער מראש אם היא נשמעת צינית, אולם אני חושב שאולי יש בה הסבר כלשהו: ישראל הייתה אימפריה של ספורט נכים, אבל האם הנסיגה במעמדה של ישראל בספורט הנכים קשור רק לתשתיות או שמא גם לירידה בכמות הפצועים בעקבות מלחמות ופעולות צבאיות? לי נראה כאילו יש קורלציה בין הדברים, ולא שעכשיו יש לנו שלום, אבל יש בהחלט פחות מלחמות מול צבאות, וכמות פצועים והרוגים נמוכה הרבה יותר.

    • בני תבורי

      ארז,
      לצערי הרבה "חומר גלם" יש לנו הרבה, גם אם באופן כזה או אחר יש פחות נפגעים ממלחמות. העובדה שישראל לא הצליחה להמשיך את הרמה הגבוהה של ספורט הנכים נעוצה בשינויים שעוברים על החברה בישראל שכוללים בין השאר פיחות ופגיעה בחשיבות החינוך למצויינות בספורט ובמעמדם של ספורטאים בכל התחומים, השתלבות גורנמים פוליטיים ואינטרסנטים במערך מקבלי ההחלטות והפרטת ערכים כוללת.

  • שרון

    נהנתן מאוד לקרוא את הכתבה על ירדן. הסברת נכון את נושא הנגישות במקומות ציבורים ונכון אמרת שרק לאחר היכרות אישית עם הנכות אתה נעשה מודע לבעיית הנגישות ולעיתים לאטימות בנושא.
    ריגשת אותי מאוד
    תודה
    שרון 

  • תומר חרוב

    בני , תודה על הפניית תשומת הלב למשהו חשוב מאוד. מודה ומתוודה שאם לא הייתי קורא את הפוסט הדבר בקושי היה עולה על דעתי, מבטיח לנסות לעורר מודעות.

  • אביאל

    כל הכבוד ! בהחלט ראוי ! ובאמת חשוב להעלות את המודעות, בהצלחה !

  • שחר

    תודה על הגברת המודעות לנושא של נגישות הנכים במקומות ציבור,לצערי רובנו,כולל אני, עד שאין לנו נגיעה אישית לנושא לא מתענינים בו,מזכיר קצת את ההתיחסות למחלת הסרטן,למשל כאשר אומרים שמשהוא נפטר ממחלה קשה ולא מסרטן.

    • בני תבורי

      שחר,
      אצל בני עדות פולין, לא רק שלא אומרים את השם המפורש אלא גם את "מחלה קשה" אומרים בלחישה...

  • בני תבורי

    עדכון: קבוצת בית הלוחם חיפה ניצחה את שני המשחקים הראשונים בטורניר בהפרשים גבוהים (41:77 ו - 44:70).
    מאוחר יותר היום ישחקו את המשחק השלישי.

  • הופ

    אין ברירה, מעתה יהא שמך בונו תבורי. פוסט חשוב ויפה.

  • matipool

    בני - פוסט חשוב ומרגש . מאחל לירדן וגילי רק טוב ובריאות .

  • בני תבורי

    יש!
    קבוצת בית הלוחם חיפה ניצחה את ארבעת המשחקים שלה בטורניר המוקדם ועלו לטורניר היורוליג שיערך בעוד חודש בספרד. מסתבר שיש על מי לסמוך...

  • ברצלונה, איתמר והפועל חיפה – אנחנו | מצד שני

    [...] כמו כדורגל, הנה כמה דברים נחמדים שנתקלתי בהם לאחרונה: פוסט חשוב של בני תבורי. איציק אלפסי עם משל הבשר השרוף (זה לא [...]

  • צור שפי

    תודה על פוסט חשוב וראוי. לגבי מחלת הסרטן, ומבלי לעגן את זה אמפירית ו/או סטטיסטית, נדמה לי שאם עברנו את ה-40 די נדיר היום למצוא מישהו שהנושא איננו נוגע לו אישית. התחושה שלי היא שבמעגלים הקרובים אלי יש יותר ויותר אנשים, כולל צעירים, המתמודדים עם תצורה כזו אחרת של המחלה. נדמה לי גם שלא רק בעדות פולין נמנעים מלהגיד את השם המפורש. אם אני לא טועה שמעתי פעם שבארה"ב הקוד הוא
    the big c.
    שנהייה בריאים.

Comments are closed.