לרוץ על רגל אחת

ריצתו של טרי פוקס אופיינה בצליעה קשה. הוא למעשה רץ על רגלו השמאלית וגרר אחריה את הימנית התותבת. הוא סבל כאבים קשים בשרירים ובברכיים, אך לטענתו לאחר כעשרים דקות מתחילת כל ריצה, עבר את סף הכאב ויותר לא חש בו.

בשעת בוקר מוקדמת זו, לא היו יותר מידי אנשים בחוף. כמה משכימי קום וכמה דייגים שהיו שם, הביטו בהשתאות בבחור הצעיר שעמד על קו המים. הוא לבש אימונית ומכנסי ריצה קצרים, מהם נחשפו רגל שמאל שרירית ורגל ימין מלאכותית. לפני שיצא לדרך, הוא טבל את רגלו הימנית באוקיינוס האטלנטי ומילא שני בקבוקים במים הקרים. את הבקבוק הראשון הוא התעתד לשמור למזכרת, עם השני הוא תכנן לעשות משהו אחר.

לידו היו אימו בטי, הרופא ודאג אלוורד, חברו הטוב נהג הואן והאיש שיבשל את ארוחותיו. אחר כך הוא הידק את שרוכי נעלי הריצה שלו, רכס היטב את האימונית ויצא לדרך.

סט. ג'ונס ניו פאונדלנד, בחוף המזרחי של קנדה, הייתה נקודת היציאה שלו. משם הוא בחר להתחיל את מפעל חייו. מרתון התקווה ("Marathon of Hope"), הריצה לאורך שמונת אלפים ק"מ שמטרתה איסוף כספים לחקר הסרטן, המחלה עימה התמודד מאז גיל 19 ושבגינה איבד את רגלו הימנית.

**

טרנס (טרי) סטנלי פוקס, נולד ב – 1958 בוויניפג, מניטובה. כשהיה בן עשר, החליטו אביו שהיה נתב רכבות ואימו עקרת הבית, לעבור עם המשפחה לקולומביה הבריטית. טרי אהב ספורט ובמסגרת בית הספר שיחק בייסבול, רוגבי וכדורגל. הספורט האהוב עליו, היה דווקא כדורסל למרות שלא היה גבוה וכישורי הכדורסל שלו לא הצביעו על פוטנציאל מיוחד. המורה שלו לספורט בחטיבת הביניים, עודד אותו לנסות ריצה למרחקים ארוכים.

טרי לא אהב לרוץ, אבל החליט לעשות זאת מתוך כבוד למורה. יחד עם זאת, בעיקשותו הרבה, המשיך להתאמן בכדורסל. בכיתה ח' הוא שותף לדקה אחת, בכיתה י' הוא כבר פתח בחמישייה ובכיתה י"ב הוא זכה בתואר אתלט השנה של בית ספרו.

באחת מהחופשות מאוניברסיטת סימור פרייזר, שם למד קינסיולוגיה וחינוך גופני, נהג טרי במכוניתו הביתה. במקום בו התבצעו עבודות שיפוץ לגשר בכניסה לעיר הוא איבד את השליטה על המכונית ונכנס בטנדר. המכונית הלכה אבל טרי יצא רק עם שריטה בברכו הימנית. עונת הכדורסל שבפתח גרמה לו להתעלם, ורק משתכפו הכאבים, פנה לטיפול בבית חולים כחצי שנה מאוחר יותר. בבית החולים אובחן אצלו גידול סרטני אלים (אוסטאוסארקומה), שמקורו בדרך כלל בברכיים.

מצבו ברכו של טרי חייב קטיעה מוחלטת של רגלו הימנית לכל אורכה. שלושה שבועות מאוחר יותר, הוא כבר הלך בעזרת רגל מלאכותית שהורכבה לו. יחד עם מאמצי שיקום בלתי נלאים, גילה טרי עניין גובר והולך בחקר המחלה. הוא גילה כי במהלך שנתיים שקדמו לפציעתו, שופרו סיכויי ההחלמה מאותו סוג של סרטן מחמישה עשר לחמישים אחוזים, אך יחד עם זאת נחשף ליכולות המוגבלות של המדע והרפואה במציאת דרכי טיפול והחלמה.

שישה עשר חודשים של טיפולים כימותרפיים, הפגישו את טרי עם מאות מקרים שנסתיימו במוות. טרי עצמו שבינתיים החל לשחק גולף, החלים בצורה מעוררת השתאות. הוא זקף את החלמתו לזכות מאמצי הרופאים והחליט לרתום את עצמו למציאת דרכים לשיפור יכולותיהם.

כמה חודשים לאחר קטיעת רגלו ובמהלך הטיפול הכימי, הוזמן טרי פוקס לנסות כוחו בכדורסל כסאות גלגלים. תוך זמן קצר הפך לכדורסלן מצטיין וזכה עם קבוצתו בשלוש אליפויות. ב – 1980 נבחר לספורטאי מצטיין על ידי  התאחדות כדורסל הנכים בצפון אמריקה.

לילה לפני הניתוח, קרא טרי מאמר על דיק טראום, מייסד "מועדון הריצה אכילס" והקטוע הראשון שהשתתף וסיים בהצלחה את מרתון ניו יורק. בהשראת דמותו של טראום, החליט טרי לעשות מעשה שיסייע באיסוף תרומות לחקר הסרטן.

באוגוסט 1979 השתתף טרי פוקס במרתון פרינס ג'ורג' בקולומביה הבריטית. לקו הסיום הוא הגיע כעשר דקות אחרי הרץ האחרון. כל משתתפי המרתון חיכו לו בדמעות ותשואות. באותה ריצה הבשיל אצל טרי הרעיון אותו עמד להגשים. למשפחתו סיפר כי הוא מתכוון לרוץ את מרתון ניו יורק. אבל במוחו גמלה החלטה אחרת, לה היה שותף רק חברו הטוב דאג אלוורד. כשהוא מונע על ידי רגשות כעס ותסכול בשל תשומת הלב המועטה והתקציבים הזעומים שהוקצו למטרות המחקר, החליט טרי לרוץ לאורכה של קנדה, מקצה לקצה, ולאסוף כספים. בתחילה חשב על מליון דולר אבל מאוחר יותר קבע כמטרה לאסוף עשרים וארבעה מליון, דולר אחד עבור כל אזרח קנדי.

באוקטובר 79', שלח טרי מכתב לאגודה הקנדית לחקר הסרטן ובו הודיע על כוונתו. במכתב הוא הצהיר על כוונתו לקעקע את נכותו ואפילו לזחול עד המייל האחרון, אם יצטרך. אינני חולם ואינני הוזה, כתב באגרתו, אנשים חולי סרטן ברחבי העולם זקוקים לנס ואני מתכוון לעזור ליצור אותו.

ראשי האגודה לא היו שותפים לאופטימיות של פוקס, גם בשל העובדה שבין השאר אובחן כלוקה בגודל יתר של החדר השמאלי בליבו, תופעה רווחת אצל ספורטאים, אשר עלולה לגרור בעקבותיה תופעות שליליות בעת מאמץ. עם זאת, התחייבו ראשי האגודה לתמוך בטרי, אם ימצא ספונסרים ויתחייב להפסיק מיד את הריצה אם יחוש בליבו.

חברת אדידס, מנועי פורד ואימפריאל אויל גויסו כספונסרים רק לאחר שעמדו בתנאיו הנוקשים של פוקס שלא ישתמשו בכך למטרות רווח. פוקס סירב לכל מטרה מלבד זו הראשונית של הגברת המודעות ואיסוף תרומות לחקר הסרטן. חברות אחרות נדחו על ידו. למעשה, רק נעלי הריצה שלו זוהו עם הספונסר, כל השאר לא קיבלו אפילו פרסום על בגדי הריצה שלו.

**

ב – 12 באפריל 1980, בדיוק היום לפני שלושים ואחת שנים, החל טרי פוקס את ריצתו בסט. ג'ונס ניו פאונדלנד והתעתד לסיים אותה שמונת אלפים ק"מ מערבה משם, בויקטוריה, קולומביה הבריטית.

ריצתו של טרי פוקס אופיינה בצליעה קשה. הוא למעשה רץ על רגלו השמאלית וגרר אחריה את הימנית התותבת. הוא סבל כאבים קשים בשרירים ובברכיים, אך לטענתו לאחר כעשרים דקות מתחילת כל ריצה, עבר את סף הכאב ויותר לא חש בו.

בימי הריצה הראשונים נתקל טרי במזג אוויר סוער מלווה ברוחות עזות, גשמים וסופות שלג. המאמצים הקשים יצרו מתיחות קשה בינו לבין דאג אלוורד, חברו הטוב שהתלווה אליו כנהג וטבח, עד שנוצר צורך במתווך בניהם, תפקיד אותו מילא דארל, אחיו בן השבע עשרה של טרי.

איסוף התרומות לא התנהל בצורה שטרי קיווה מלכתחילה, עובדה נוספת שלא הקלה על המאמצים. התקווה החלה לפעפע שוב בעיר פורט באסקס ניו פאונדלנד, שם חיכו לו בהגיעו כל עשרת אלפי תושבי העיירה עם צ'ק על סך עשרת אלפים דולר…

בהיכנסו לקוויבק נחשף פוקס לחוסר הסבלנות הצרפתי ולנהגים עצבניים שלא אהבו את השותף החדש לכביש, אך במונטריאול הוא זכה לכמה ימי מנוחה לאחר שהשלים שליש ממטרתו.

כשהגיע טרי לטורונטו, חיכה לו קהל עצום של עשרות אלפי איש שחלקם התלוו אליו לקטע ריצה, תזמורות כלי נשיפה הנעימו את זמנו ומשטרת התנועה של אונטריו ליוותה אותו מרגע היכנסו ועד לעוזבו את הפרובינציה. מכוכב ההוקי דארל סיטלר שרץ עימו קטע מהדרך הוא קיבל את חולצת משחק האולסטאר 1980 שלו ומבובי אור הגדול הוא קיבל צ'ק על סך עשרים וחמישה אלף דולר. פוקס תיאר מאוחר יותר את הפגישה עם בובי אור, כרגע השיא של הריצה.

עכשיו טרי נלחם כבר בחום הקיץ הקנדי. הוא רץ כארבעים ק"מ ליום, ריצת מרתון בכל יום, ובערב הקדיש זמן להרצאות וראיונות לתקשורת. יחד עם הפרסום הגיעו התרומות ואיתם גם תשומת לב שלילית. בכמה עיתונים קיבל טרי מאמרים לא מחמיאים בלשון המעטה, אחד מהם אפילו הגדיל לתארו כמי שמתעלל במשפחתו במיוחד באחיו הצעיר שהתלווה אליו.

המאמצים הפיזיים והנפשיים גבו מחיר יקר מטרי. למעט כמה ימי מנוחה במונטריאול שקיבל לבקשת אנשי האגודה לחקר הסרטן, לא לקח טרי אף יום חופש, אפילו לא ביום הולדתו ה – 22. טרי סבל מפצעים מוגלתיים בגדם, שבר בשוקית, שברי מאמץ, תשישות וסחרחורת. הוא החל להשתמש במשככי כאב ודחה כל הצעה לטיפול רפואי גם כאשר הקריאות אליו תכפו. היה חשש רציני שטרי מסכן את בריאותו העתידית, אך כל אלה לא גרמו לו להאט.

 

פסלו של טרי פוקס במקום בו התמוטט - ט'אנדר ביי, אונטריו

ב – 1 בספטמבר, כמה קילומטרים מחוץ לעיר ט'אנדר ביי אונטריו, הפסיק טרי את הריצה עקב כאבים בחזה והתקפי שיעול קשים. הוא ניסה לרוץ עוד כמה קילומטרים כשאלפי אנשים מעודדים אותו, אך כשל וביקש מנהגו להסיע אותו לבית החולים.

למחרת, בחלוף 143 ימי ריצה שבמהלכם עבר 5,373 ק"מ, הודיע טרי פוקס במסיבת עיתונאים כשהוא ממרר בבכי כי הסרטן שב ותקף את גופו והתפשט גם לריאותיו. הוא דחה הצעות להכריז על סיום מרתון התקווה והתחייב להמשיך מאותה נקודה מיד כשיחלים.

עד לאותו יום אסף טרי 1.7 מליון דולר. כמה ימים לאחר שנאלץ להפסיק את הריצה, קיימה רשת הטלביזיה הקנדית בהשתתפותו אירוע התרמה שבו נאספו במשך חמש שעות 10.5 מליון דולר. אנשים בכל העולם נתבקשו לתרום ולשלוח את הכספים אל "טרי פוקס – קנדה". כל התרומות הגיעו ליעדן.

למרות טיפולים נמרצים, טרי פוקס לא החלים. בגופו התגלו כמה סוגי סרטן, כמה מהם לא ידועים עד לאותם ימים. טרי, שזכה לעיטור הכבוד הגבוה ביותר המוענק בקנדה ונכלל בהיכל התהילה של הספורט, נפטר ב 28 ביוני 1981. כצוואתו לקח עימו חברו הטוב דאג אלוורד את בקבוק המים השני שמילא טרי במימי האוקיינוס האטלנטי ביום בו החל את מרתון התקווה שלו, ושפך את תוכנו לאוקיינוס השקט בויקטוריה קולומביה הבריטית, כפי שהתכוון טרי לעשות.

**

את הסיפור המופלא הזה סיפר לנו קמרון, החבר הקנדי שלנו כשהגענו במהלך הטיול שלנו בקנדה לעיר ט'אנדר ביי ועמדנו אל מול פסל ברונזה של נער מתולתל בבגדי ספורט עם רגל תותבת שמוצב בכניסה לעיר. מאז, מתקיימים מרוצי טרי פוקס גם היום במקומות שונים בעולם, למעלה משלושים שנים מאז מותו. בזה שהתקיים בגני יהושע בת"א לפני כמה שנים, גם אנחנו השתתפנו. לא בריצה, בהליכה.

 

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ABSA CAPE APIC
אוליגרכיה, מריטוקרטיה וספרינגסטין

תגובות

  • B. Goren

    מי שאמר "העיקר הבריאות", ידע כנראה על מה הוא מדבר.

  • דובי מילר

    תבורי - יופי של פוסט. לא מזמן הקרינו את הסרט שעשו עליו ב-ESNP בסדרה המצוינת 30 על 30, יש כל הזמן שידורים חוזרים - מומלץ.
    בעקבות השידור הקרנתי את הסרט לכיתה שלי באחד משיעורי החינוך שלנו- בעיקר בכדי שיבינו על קשיים, התמודדות עם אתגרים ופרופורציות. הרבה לא הייתי צריך לדבר אחרי זה.

  • דובינסקי

    אחלה פוסט בני, מעולה.
    טרי פוקס גיבור לאומי בקנדה.
    באוטווה יש פסל שלו מול הפרלמנט, יש רחובות וקניון על שמו. ראיתי לא מזמן סרט עליו.
    יש קרנות על שמו למלחמה בסרטן, יש מרוצים על שמו, הוא המודל לחיקוי של סטיב נאש.
    כשהייתי במוזיאון הCBC בטורונטו אז יש להם אטרקציה של צפיה בשידורים היסטוריים. אחד מהם היה הרגע שבו טרי פוקס הודיע שהוא מפסיק לרוץ.
    פוסט מצוין

  • מולי

    אני דומע כאן על הבוקר. יבורך טרי פוקס ותבורך אתה, בני תבורי, על תרומתך למען נושא חשוב כל כך.

  • גיל

    כמו שדובי הזכיר יש את הסרט בESPN שהוא סרט מעולה שביים לא אחר מסטיב נאש שטרי פוקס היה גיבור ילדות שלו. לפי מה שהיה בסרט לא היה אף אחד שתמך בו בהתחלה והוא עבר בין עיירות שכוחות אל שבקושי תרמו לו ונהגים שהציקו לו. רק כשהוא התחיל להצליח ולזכות בהכרה ציבורית פתאום כולם רכבו על גל ההצלחה ותמכו בו.

  • moby

    כתיבה נפלאה.
    הסיפור כמובן מוכר לחובבי הריצה הספורט ומכירי הסרטן באשר הם.

  • גיל מזימבבואה

    סיפור מדהים. כל המדליות, היכלי התהילה והתארים למיניהם מתגמדים מול סיפור כזה.

  • matipool

    גדול מהחיים .

  • הופ

    מטורף. מעורר השראה.
    יש רמזים לאורך הסיפור לכך שהיחסים האישיים שלו עם חבריו לא היו משהו, ואני שואל את עצמי אם זה מקרי, פשוט טיפוס כזה, או שיש קשר בין מיזנטרופיות/ אגוצנטריות לבין היכולת לעשות דברים גדולים מהחיים.

    • תבורי

      הופ,
      נגעת בנקודה שעליה שוחחתי רבות עם חברים קנדים במהלך השהות שלי שם, זה היה פחות משנה למותו. טרי פוקס הגיע משום מקום. אתלטים כמותו יש שם במאות אלפים. הוא נחשב לעיקש ודבק במטרה באופן קבוע, ראה ההתייחסות שלו לכדורסל למרות חוסר בנתונים, אך כל אלה הועצמו באופן יוצא מן הכלל כשהמחלה הפכה להיות הנושא המרכזי בחייו, נכון יותר, הרצון להתמודד ולהביס את המחלה ויחד עם זאת להעלות את הנושא לרמת מודעות אחרת. אני מניח, אין לי עדויות לכך, כי ההתמקדות במטרה מאוד מסובכת שנטל על עצמו, לא הותירה מקום להרהורים וערעורים על דרכו והחלטותיו ואלה ככל הנראה התנגשו עם הדאגה לשלומו מצד חבריו והסובבים אותו.

      • הופ

        הסבר הגיוני.

  • גמל (סתם גמל)

    סיפור מאוד מרגש.
    אתה לא מצפה מאתר ספורט שכל מאמר רביעי בו יגרום לך לדמוע כמו ילדה קטנה.

    בנושא קצת יותר רציני, מאמץ פיזי כל כך מתיש וממושך לא מחליש את המערכת החיסונית באופן משמעותי?

    • תבורי

      גמל,
      למיטב הבנתי הלא מוסמכת, יש מחיר שהגוף משלם עבור מאמצים ובמיוחד כשמדובר במאמצים כאלה של גוף פגוע.

  • נאש חוזר לכדורגל. לאט אבל בטוח | BUZZ

    [...] הולכות לילדים מעוטי יכולת? זה שביים סרט על טרי פוקס (לטור נפלא של בני תבורי עליו) כמודל שלו לחיקוי? לא יכול [...]

  • אורות ליל שישי | יואב דובינסקי

    [...] החברים ובסך הכל 1,142 אנשים הגיעו לאצטדיון טרי פוקס (לטור מצוין של בני תבורי על טרי פוקס). אלה לא היו סטודנטים רעשניים או אוהדי הוקי שרופים, אלה [...]

Comments are closed.