לא שחקן העונה

אם לא היה בלונדיני, היה בוודאי עכבר המעבדה שעל בסיס הניסויים בו קבעו האמריקאים שכדורגל הוא משחק של מהגרים שחורי שיער, קטנים עם רגליים עקומות.

מסכן גארת' בייל. רק נבחר על ידי חבריו לשחקן העונה בפרמייר ליג, וכבר הוא חוטף מכל הכיוונים. די בצדק יש לומר. לא בגלל שהוא לא שחקן נפלא ולדעתי יש לו עוד הרבה לאן להתקדם, אלא בגלל שהבחירות האלה לא עושות לו טוב. אני נעלב בשבילו כשאני קורא את הטוקבקים. ביני לביני אני גם תוהה אם רק לי מפריע שהבחירות האלה נערכות שהעונה עדיין לא נסתיימה.

*

אני נוהג להתייחס די בחשדנות לקביעות ועוד יותר לדיונים המעמיקים באשר לשחקן העונה, הדור, המילניום וואט אבר. בחירות שחקן עונה הנשענות על סימפטיה של חברים או  עמדה "מלומדת" של פרשנים, הן קביעות חסרות אחריות במידה מסוימת. זה כמו "הגפילטע פיש/חריימה/סחוג של אימא/חותנת/אישה שלי הוא הכי טוב בעולם". נו באמת. מישהו יגיד משהו אחר כשזה נוגע לחותנת או לאישה?

יש משהו פזיז בבחירות כאלה. כמו במבחן פתע. כולם יודעים שיהיה מבחן ומכינים תשובות מראש כדי לא להיתפס לא מוכנים. מאמצים איזה טרנד שכולם מדברים עליו וקובעים עמדה נחרצת. מישהו באמת מאמין שכל שחקני הפרמייר ליג ישבו וראו כל דקה שבייל שיחק? אני למשל לא ראיתי אותו הרבה העונה, אבל ראיתי את נאני ואני חושב שהוא ראוי לתואר לא פחות מבייל. אני חושב שנאני (בעידן טרום הפלישה הקראגרית), החזיק את יונייטד בחיים העונה וחלק מההצגות שלו, היו לא פחות מרשימות משל כ רונאלדו. בכלל, מה שיצא מנאני דווקא בהיעדרו של אותו כ, האחריות, הבגרות, השערים והבישולים, היו במידה רבה פעולות כדורגל, שגם אם אתה אוהד ליברפול שרוף ובתנאי שאתה באמת אוהב כדורגל, אי אפשר היה שלא ליהנות מהן ואפילו לקרוא לאישה שתראה את ההילוך החוזר.

האקסיומות הנחרצות בהן משתמשים פרשנים ומבינים בקביעות שלהם, מגוחכות ומוגזמות בעיני, כאילו יש למישהו מהם כלים לשפיטה אחרים משלנו, האוהדים הפשוטים, ואפילו אם הוא שחקן עבר או ד"ר לפילוסופיה של המדע. תרומה ניתנת למדידה מדויקת וכל שיטה אחרת, פספוס אחד גדול.

בספורט האמריקאי, אם אני מבין נכון, לא עוסקים בבחירות על סמך ניחושים. שם הסטטיסטיקה מדברת ולא יעזרו צרחות MVP מהיציעים. שם לוקחים את השערים, הנקודות, האסיסטים, החסימות, ההום ראנס, הריצות עם ובלי כדור, המסירות המושלמות פר יארד ובסוף עושים חשבון ומקבלים תוצאה מדויקת. צריכה להיות תבנית מוגדרת המורכבת מסך הפעולות שעושה שחקן במהלך משחק ולתוכה צריך להזין נתונים. גם בפרמייר ליג.

 

 

ועכשיו, אחרי שהשתכנעתם,  אני רוצה לבחור את השחקן שאני הכי אוהב. לא בליגה, בקבוצה שלי, בליברפול. דירק קאוט.

בחיי שאני אוהב אותו. אחד עשר שערים ושישה בישולים בליגה, שני שערים בליגה האירופית. רק עבור ליברפול. נזכיר גם ארבעה שערים במסגרת נבחרת הולנד במוקדמות היורו ומונדיאל מצוין. כל אלה רק העונה. פחות משנה.

לקאוט אין את המנהיגות והיכולות של ג'רארד, לא את הקלאסה של טורס, אוהדי הפרמייר ליג לא בחרו אותו לשחקן העונה – את מיירליש דווקא כן, אבל אף אחד מהם לא העניק העונה תרומה משמעותית כל כך לליברפול, כמו קאוט. ברגעים הכי איומים שלנו העונה, בתיקו המחורבן עם סנדרלנד ובתבוסה הכואבת לניו קאסל, כשהקבוצה כולה נראתה כמו אוסף סמרטוטים, קאוט היה זה שהציל את הכבוד עם שער בכל משחק. במשחק נגד היונייטד, הוא מחק להם מהפרצוף את החיוכים הזחוחים עם שלישיה והוא נחשב וגם עלה הרבה פחות מברבטוב.

החולצה שלו בטח לא מגרדת את מכירות החולצה של ג'רארד, אבל בטח יותר מלוקאס. אין בו את אותו אפיל שגורם גם לנו הגברים לנהות אחריו. התנועות שלו גמלוניות משהו. אם לא היה בלונדיני, היה בוודאי עכבר המעבדה שעל בסיס הניסויים בו קבעו האמריקאים שכדורגל הוא משחק של מהגרים שחורי שיער, קטנים עם רגליים עקומות.

השערים שהוא מבקיע, בחלקם מדורדלים, הם פרי עבודה קשה וחריצות מאין כמותה. אין לו  מבצעים מהדהדים, לא סלאלומים מרטיטים, לא בעיטות פצצה מסובבות ולא מספרות לאחור. אבל הכדורים שלו נכנסים. תנו לו כדור של סוארז שרץ על הקו וחסר לו סנטימטר אחד, הוא יכניס אותו. לפעמים הוא גם מסתכל על השער לפני הבעיטה, ואז יוצאים לו דברים יפים כמו השער נגד הסיטי, אלכסון כזה לחמש עשרה מטר. בהיעדרו של ג'רארד, הוא משחיל הפנדלים המוצלח שלנו, מאה אחוזי הצלחה.

הוא אינו מהיר במיוחד, ריצתו גמלונית משהו והשליטה שלו בכדור אינה מזהירה. אבל  הוא תוקף ומחולל מהומות אצל היריב ומיד אחר כך הוא כבר בהגנה. כל שחקן של ליברפול, בכל שנייה נתונה במשחק ובכל מקום על הדשא, יכול להרים את העיניים ולמצוא את קאוט לידו כאופציה למסירה. הוא רץ כאילו חייו תלויים בכך. הוא עובד ומשקיע, סמל לחריצות. הגורם הכי יציב ומשמעותי אצלנו. בימים הקשים של ליברפול העונה הוא נדמה בעיני לילד עם האצבע בחור בסכר. גם הוא הולנדי.

השבוע הוא האריך את חוזהו בליברפול עד 2013. לדעתי צריך להחתים אותו על חוזה לכל החיים. שייצא מאנפילד לפנסיה. הוא בן 31 וכנראה שלא יכול להיות אופציה ראשונה בקבוצה שחושבת על תארים, אבל צריך אותו. קבוצה של קאוטים אינה משאת נפשי כאוהד, אבל למסירות ולמחויבות שלו, אין תחליף. הוא גם לא משחרר התראות עזיבה כל יומיים. הוא מאמין בליברפול ולא רואה בה עוד תחנה בקריירה.

יש כמה גורמים שהביאו את ליברפול למעמד אחר מזה שהייתה בו בתחילת העונה. דלגליש הוא העיקרי בהם. הוא אחראי לרוח, קאוט אחראי לחומר. ללא קאוט, גם המלך היה שומע עכשיו את הזמזומים שהיו פס הקול של ליברפול בימי אוונס, הוייה (שרק יהיה בריא) ובניטס.

*

חשבתי לעצמי מי יכול להיות המקבילה המוסיקאלית לקאוט. חשבתי על מישהו שבנות לא יתלו פוסטר שלו בחדר. גם בנים לא. מישהו שצריך לשמוע אותו לפני שקובעים עמדה לגביו. מישהו חרוץ ומשקיען, שאת מה שהוא עושה, אף אחד לא עושה טוב כמותו. עד ווילמינגטון דלוואר הרחקתי, למקום בו נפגשים הכריסטינה ריבר ובראנדווין קריק. שם מצאתי אותו.

 

 

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

ניסו להרוג אותנו, לא הצליחו, בואו נאכל
רופא השיניים, ג'אז ואדידס הביתה

תגובות

  • red sox

    לכל המגחכים על הבחירה בבייל, נא לזכור שלפני שנתיים בחירת השחקנים היתה מגוחכת פי כמה כשהתואר ניתן לריאן גיגס. להזכירכם, מדובר על תואר שחקן העונה ולא בפרס על מפעל חיים.

    נאני צריך להיות שחקן העונה בפרמייר ליג ואחריו, לפי הסדר, וידיץ' טבס ובייל. האחד-עשר של העונה שאני בוחר דומים מאוד לאלו של דורפן, אבל אני נותן מקום לסקוט פארקר שנתן עונה פשוט פנומנלית בווסטהאם. יצא לי לראות המון את הפטישים העונה, אני חושב שרק את ליברפול, מאן יונייטד וצ'לסי ראיתי יותר, ופארקר הוא לדעתי קשר האמצע הטוב ביותר באנגליה העונה.
    מעבר לזה אני סומך ידי על ההרכב שבחר דורפן (אם הסתייגות קטנה נוספת-הייתי אולי נותן לאסו-אקוטו המצויין מקום על חשבון בקארי סנייה).

    • oz

      נכון, אבל לפחות גיגס נבחר על בסיס הישגי העבר. נראה כי בייל נבחר על סמך הבטחה להישגים ​​בעתיד. בחירה פשוט מגוחכת שמזכירה לי אv ההחלטה לתת לאובמה פרס נובל

    • בני תבורי

      red sox,
      הייתי נותן הרבה כדי לראות את בייל בליברפול, אני באמת חושב שהוא שחקן מצויין. אבל הבחירה כתהליך, הזוייה משהו.

  • אברהמי

    תבורי, אני מסכים. הכשלון של ליברפול, בין היתר, היה שלא השכילו לבנות שם קבוצה של קויוטים משובצת ביהלומים. כמעט ההפך. אני מת עליו. השחקן היחיד בחמש השנים האחרונות שיכולתי לראות אותו במדים האדומים האמיתיים

    • עמית פרוס

      כשהיו לנו שלושה-קאוט קאראגר ומסצ'רנו דווקא רצנו חזק למעלה...
      ואין ספק קאוט חייב להישאר בליברפול הוא נכס אמיתי,ובודאי היורש של בקהאם כשחקן הבינוני הטוב ביותר שיש.....

    • בני תבורי

      יתכן וזה הכיוון של דלגליש, כך אני מתרשם מהשמועות על רכש עתידי.

  • יריב

    בני, אין ספק שבחירת שחקן העונה היא עניין די מגוחך בליגה האנגלית, אבל התיאור שלך את תהליך הבחירה בארה"ב רחוק מהמציאות, והמצב שם לא טוב בהרבה (בהחלט יתכן בהוא טוב יותר רק בגלל ההבדל במשחקים, כלומר שהמצב ב MLS לא טוב יותר, אני לא מכיר אותו).
    לשם דוגמה, ניקח את ה NBA השנה. הדעה המקובלת בתקשורת היא שדרק רוז יהיה ה MVP, והתקשורת בוחרת, אז אני מאמין להם. אני לא מכיר שום מערכת סטטיסטית שלפיה רוז הוא השחקן הטוב/יעיל/מועיל בליגה, ואני מכיר כמה עקב ההתעניינות שלי בניתוחים סטטיסטיים של המשחק. כלומר, גם ב NBA אין מתכונת ברורה, אין למעשה אפילו הסכמה על משמעות הפרס (השחקן הטוב ביותר? השחקן החשוב ביותר לקבוצתו? השחקן הטוב ביותר בקבוצת צמרת? כל אחד והפירוש שלו ל valuable).

    • בני תבורי

      יריב,
      חשבתי שכך זה הולך שם, תודה על התיקון. בכל מקרה אני בדיעה שבחירת שחקן עונה לא על סמך פרמטרים ברורים היא בעייתית.

  • אביאל

    פוסט מצוין. בכל קבוצה גדולה חייב להיות קאוט אחד כזה, האיש שתמיד יתן הכל, לא יפסיק לרוץ ולהציק להגנות וידחוף את הרגל שצריך, יש שיגידו שמדובר בשחקן אפור, אבל במקרה שלו זו אחלה מחמאה ובכלל משחקנים אפורים תמיד תקבל את אותה תפוקה, בעונות טובות יותר וגם בפחות.

    • בני תבורי

      אביאל,
      נכון מאוד. אילו השכר שלו היה נמדד בהשקעה פיזית, הוא היה בעל השכר הגדול בליברפול.

  • Gil from Zim

    He could easy be Forest Gump...

  • matipool

    בני - קשה לבחור ( לפחות בכדורגל ) שחקן עונה רק על סמך פרמטרים של הבקעות , בישולים וכו' . איפה משתלבים כאן שחקני הגנה או שוערים ? האם ואן דר סאר ווידיץ' לא בחירה ראויה העונה ?
    לגבי קאוט - הוא הגיע מהולנד כמכונת שערים מפלצתית אחרי 5 עונות ברציפות כמלך השערים שם והח'ברה אצלנו בפורום שהכירו אותו משם ורצו אותו כל כך , היו באקסטזה .
    ההתחלה הייתה טובה מאד כחלוץ המרכזי בקבוצה אבל השערים לא הגיעו בקלות כמו בהולנד ( חבל שלא הצליח לזכות בתואר האירופי בהפסד למילאן באתונה אחרי שכבש שם ואחרי שהיינו עדיפים בהרבה ). עם הגעתו של טורס , בניטז הזיז אותו לאגף ומאז הרבה אוהדים שלנו לא סגורים לגביו . יש את אלה שמתים עליו ועל ההשקעה שלו ויש את אלו שלא מסוגלים לראות אותו באגף , קוראים לו נגר אפור ורוצים לראות שם במקומו שחקני אגף קלאסיים מהסוג של נאני ובייל .
    אני חושב שהוא חייב להישאר אצלנו כשחקן סגל - אם כמחליף ראשון לחלוצים ואם כשחקן אגף , גם אם לא יפתח בהרכב בכל משחק ( למשל נגד קבוצות שמסתגרות וצריך נגדם שחקנים יותר יצירתיים ) .
    אין ספק שהוא מסוג השחקנים שמאמנים מתים עליהם ולדעתי , בעונה הקרובה הוא בטוח ממשיך כשחקן הרכב קבוע ( גם אם אשלי יאנג או דומים לו יגיעו ) .

  • נעל קרועה

    דירק קאוט שחקו חובה בכל קבוצה
    אני מאמין שהלחימה שלו על כל כדור משפיעה על שאר שחקני הקבוצה,גם על הכוכבים

  • דודו

    העיתונאים באנגליה בחרו בסקוט פארקר כשחקן העונה !!!
    האם יש תקדים לכך ששחקן העונה בא מקבוצה שיורדת ליגה?
    אם כל חוסר אהבתי אליו, לנאני מגיע השנה להיות שחקן העונה. בייל אפילו לא בין השלושה הראשונים.

  • Asaf the Kop

    Benny,

    May I suggest Lloyd Cole as the musical Dirk Kuit ?

    http://www.youtube.com/watch?v=5rZznbo5Jlc

    • בני תבורי

      אסף,
      בחירה נהדרת!

    • באבא ימים

      צר לי מכובדי.אני חושב שיש פגם יסודי ברעיון שהאקוויוונלט (יש לזה מילה בעברית?) המוסיקלי לדירק קויט יהיה סולן. כל סולן. זה חייב להיות חטיבת הקצב. מי שדוחף את העסק ומחזיק אותו ביחד.

      הנה כמה מן הציוותים המועמדים -

      רוקו פרסטיה ודייב גריבלדי
      http://www.youtube.com/watch?v=xXnWoPqFWOY

      דריל ג'ונס ועומר חכים:

      http://www.youtube.com/watch?v=6rsi_nLGG80&feature=related

      מרקוס מילר וכל דבר (כאן עם ג'ף הילי דר' ג'ון וסטיב ג'ורדן):

      http://www.youtube.com/watch?v=ikHI7_PMFNc

      את ג'קו השארתי בכוונה בחוץ. זה כבר קויט ומראדונה ביחד.

      • בני תבורי

        באבא,
        מקבל את עמדתך למרות שצריך להודות שבהיעדר אחרים, קאוט שימש גם כסולן בתזמורת שלנו.
        אם אני צריך לבחור אחד מהציוותים שהעלית, אני הולך על ג'ף הילי שכבר לא איתנו ובמיוחד בזכות ד"ר ג'ון.

  • קובי

    קאוט הוא הבן האבוד של בניטז.

Comments are closed.