קפטן הו קפטן (האם הוא עדיין רלוונטי?)

מהר מאוד אתה מגלה שאחת התוצאות של להיות כל כך למטה, היא השכחה. כמו עילפון מבורך אחרי כאב, כמו השלמה אחרי אבל, אתה נמס לתוך רגיעה רגשית. אתה כבר שוכח שאפשר גם אחרת. אתה כבר לא מסוגל להרגיש, אפילו לא לצפות, לחוש בטעמה המתוק של הצלחה. בנקודה הזאת אתה יכול לגלות שהמוצ"שים שלך שורפים קצת פחות.

רק לשם השוואה, הפועל פתח תקווה כבר לא מצליחה לטלטל אותי רגשית. בכל הנוגע לאהבתי הראשונה, אני כבר רגיל. כל כך הרבה שנים של מפח נפש מחקו מתודעתי כל צל של תקווה. לא מדובר בקבוצה שלא מצליחה להתארגן על עצמה מהיבטים ספורטיביים, למרות ההישארות בליגת-על, מדובר בתהליך התרסקות מוחלט של הארגון. תהליך שהגדיר כל עונה מחדש את גבולות המעטפת של עליבות.

זה לא הכיוון של הפוסט שלי ולכן לא אתעסק בסיבות ובנסיבות ובנושאים באחריות, רק אציין שהדרך למטה דמתה לנפילה חופשית ורציפה. לא היו באמצע פיקים מעודדים, לא הייתה אפילו סיבה אחת לחשוב שהנה אנחנו מתאוששים. זה כואב, מאוד כואב, כמו סחוג שהוכנס לך לפיתה ואתה בכלל מיהופיץ. שורף כמו שרק שוט של פריץ על הגב יכול. אבל מה, מתרגלים.

מהר מאוד אתה מגלה שאחת התוצאות של להיות כל כך למטה, היא השכחה. כמו עילפון מבורך  אחרי כאב, כמו השלמה אחרי אבל,  אתה נמס לתוך רגיעה רגשית. אתה כבר שוכח שאפשר גם אחרת. אתה כבר לא מסוגל להרגיש, אפילו לא לצפות, לחוש בטעמה המתוק של הצלחה. בנקודה הזאת אתה יכול לגלות שהמוצ"שים שלך שורפים קצת פחות.

*

ליברפול היא סיפור אחר. אמנם אכזבה גדולה ותסכול של כמעט שני עשורים, אבל אותה דרך חתחתים מזמנת לך מעת לעת רגעי קסם של נווה מדבר מוצל ועתיר מים, למנוחה. הבעיה בנווה מדבר היא שהרוגע שנופל עליך גורם לערפול חושים ובלבול, כשהוא מתעמת עם המציאות המביכה. אתה זוחל בליגה, רואה את האליפויות נדבקות לתחת של סגנית אלופת אירופה, לארנק של הנובורישים מלונדון ולמועדון הטרגי/קומי ששיחק פעם בהייבורי. אתה מתחיל עונה אחר עונה בציפיות גבוהות, רק כדי להתרסק בסופה. אבל פתאום אתה לוקח בעונה אחת כמה גביעים שחשיבותם משנית, כמה שנים אחרי אתה נותן את ההצגה הגדולה בהיסטוריה של גביע האלופות פלוס גביע מקומי, אחר כך נוחת אצלך החלוץ הטוב בעולם ואתה זוכה לעונה פסיכית כקונטנדר רציני בכל גזרה. בין לבין, אתה על האף.

אז מה הפלא שכשאתה מפסיד פעמיים בעונה לבלקפול, אתה מרגיש שהמעיים שלך טובלות בסחוג? אדי האופוריה המזדמנת עדיין מערפלים אותך וגורמים לך לחשוב שאתה כבר מחזיק בציצית של אלוהים. זה לא שאתה יוצא מהעילפון המתוק, אתה בכלל לא נכנסת אליו. אין לך שום הגנה. אתה חשוף לגמרי, חסר יכולת להתמודד עם תסכולים.

 

נושא באחריות - דלגליש

 

העונה האחרונה של ליברפול נחצית בדיוק בנקודת המנהיגות. בין עידן רוי הודג'סון, החלום הרטוב שלי בכל הנוגע לבילוי ערב בפאב עם פיינט וסיפורים, לבין התחייה של דלגליש, שליבי שלו כבר שלושים שנה. זה לא שאני חושב שהודג'סון לא מנהיג במידה מסוימת, זה פשוט חוסר היכולת של שחקני ליברפול לעשות התאמות עם עצמם לעבודה עם ג'נטלמן. דלגליש דווקא הצליח לצקת מרכיבים של רצון ואופי במקום שהיכולות המקצועיות כבר היו, והאנשים שלו הפנימו.

בגלל זה יצאו השחקנים של הודג'סון מהמנהרה עם פרצופים מעונים, ועל אותם פרצופים בדיוק, בהקה אש כשיצאו הם מהמנהרה כשחקניו של דלגליש. ובגלל זה, מעוד סמרטוט שכל וויגאן, וולבס, ווסט ברומיץ', ניו קאסל ובלקפול בעטו בישבנה, הפכה ליברפול  בערך באמצע העונה, למועמדת לשחק גם באירופה בעונה הבאה. זה כמובן לא קרה כי ליברפול עדיין לא מספיק טובה, וזו עיקר משימתו של דלגליש לקראת ובמהלך העונה הבאה.

את החלק היפה של העונה האחרונה, עשו בליברפול עם שילוב של התקדמות משמעותית של כמה שחקנים. קלי, פלאנגן אחריו, סקרטל, קראגר, לוקאס, ספירינג, מקסי, והצטיינות של ריינה, מאירליש, סוארז וקאוט. זה היה שינוי מהותי לעומת תחילת העונה ואפילו שתי העונות שקדמו לה. אז, התבסס המשחק של ליברפול על שני אנשים – ג'רארד וטורס. שניהם טובים, אתה בדרך הנכונה. לא טובים, אתה בצרות.

גם בעונה הבאה תימדד הצלחת הקבוצה בשאלת המנהיגות. כבר ידוע שדלגליש יישאר על הקווים ויש סיבות טובות להאמין שלרשותו יעמוד סכום כסף מכובד לרכש. אחר כך, הוא יביא את הרוח, קלארק את הטקטיקה וסמי לי את האטרף. זו פתיחה טובה. אבל דלגליש הוא רק חלק אחד של המשוואה. בצד השני עומד השחקן המרכזי בקבוצה, השחקן שלו ההשפעה הרבה ביותר על השחקנים, המנהיג על הדשא, סטיבן ג'רארד.

 

עוד יש לו את זה? - ג'רארד

וכאן אני מאוד סקרן באשר למקומו של סטיבן ג'רארד בקבוצה והאם הוא עדיין יכול למלא את התפקיד. אני מניח שמקום בהרכב יימצא לו, אני רק תוהה אם ליברפול עדיין זקוקה לו. כלומר, אין כל ספק בתרומתו של ג'רארד של איסטנבול ושל מרבית שתיים עשרה העונות האחרונות ושל ג'רארד שהשפעתו על המתרחש במוחם של שאר שחקני ליברפול, מכרעת. השאלה היא אם ג'רארד של העונה הבאה, זה שהיה שלשום בן 31, זה שבילה את מרבית העונה האחרונה על היציע בגין פציעה, יהיה זה שליברפול צריכה. זה שאני כל כך רוצה.

עיון בטורי הסטטיסטיקה של ג'רארד מוכיח מעל ומעבר לכל ספק, שבכל משחקיו בקבוצה הבוגרת של ליברפול – מאז עונת 99' – 00', עונתו הראשונה בבוגרים ועד לעונה האחרונה, כולל, בכל המסגרות, יש לג'רארד מאזן מדהים של יותר ניצחונות לעומת הפסדים בכל עונה! יחד עם זאת, אני תוהה איזו השפעה תהיה לו, אם בכלל, על שאר השחקנים כבעבר, אני תוהה איך ג'רארד יסתגל, אם בכלל, לשיטה של דלגליש שלפיה עוד אחרים נושאים באחריות להובלת כדור, למסירה, לביצוע בעיטות עונשין. אני תוהה איך ג'רארד יקבל, אם בכלל, את העובדה שלא כל כדור יעבור דרכו בדרך לשער היריב. אני תוהה איך יוכל לבצע, אם בכלל, משימות הנובעות מצרכים טקטיים, שלא הורגל בשכמותן עד כה. אני תוהה אם יש לג'רארד את היכולת להפנים שינויים, יכולת הסתגלות ועדיין להישאר שחקן משפיע.

אני גם תוהה אם דלגליש יוכל לגרום לקפטן שלו להסתגל למציאות חדשה הנובעת מאופי המשחק אותו הוא מנחיל לקבוצה. ברור שדלגליש הוא זה שיצטרך לתת את ההחלטות, כי זה חלק מתפקידו. אבל את הבסיס להחלטות שלו, ייתן ג'רארד. אם הוא יצליח לשכנע שביכולתו להמשיך ולהוביל, או שאת המושכות יקבל מישהו אחר. את העונה האחרונה סיימה ליברפול בצורה מכובדת למרות היעדרו והשאלה אם היא יכולה להשתדרג עוד, בזכותו, מסקרנת מאוד.

*

יהיה מעניין בליברפול. ובינתיים, כולנו גלפנד. וזאבי.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

סיכום עונה 3: עם הפנים לעונת 2011-12
כזה, לא היה ולא יהיה (טל בן יהודה)

24 Comments

old timer 3 ביוני 2011

רונן העיר פעם שג'רארד הוא לא מנהיג כי הוא לא רואה את התמונה הגדולה. חיל מצטיין שיכול בהופעה מעוררת השראה להציל את המולדת אבל לא גנרל. אלפסי טען פעם שההוראה הטקטית היחידה שג'רארד צריך לקבל זה "תעשה מה שאתה יודע". אני חושב שג'רארד יכול רק להרויח אם משימת ניהול המשחק ושליטה קצב שלו לא תהיה בידיו אלא לדוגמא בידי מיירלש. לדעתי ג'רארד יפרח אם דלגליש יאמר לו שהמשימות שלו הן:

להתפנות לקבל את הכדור מלוקאס או מירלש;

למסור לאגף על מנת שג'ונסון/ או הקיצוני שיגיע יכול לחדור לרחבה או להגביה ואז להמתין על סף הרחבה ולחכות למסירה או לריבאונד;

לנסות להעמיד את סוארס מול השער כמו שהוא עשה כל כך הרבה פעמים עם טורס.

אני חושב שלפשט את המשחק עבורו יעשה לו רק טוב. אני מקווה שדלגליש יבין את זה.

בני תבורי 3 ביוני 2011

באבא,
קשה להתווכח עם רונן דרכך. במשמעות הרחבה, איציק בהחלט צודק. שחקן כמו ג'רארד צריך לקבל בין השאר אחריות לגמישות בקבלת החלטות על הדשא וזה בהחלט יכול להיות גם כשמשימת ניהול המשחק והכתבת הקצב יהיו ברגלי מיירליש. לא פעם תהיתי אם ליברפול לא מפסידה מחץ התקפי בכך שג'רארד נשאר יותר מידי פעמים מחוץ לרחבה בהגבהות ונסיונות ליירט כדורים חוזרים.

יואב דובינסקי 3 ביוני 2011

אני מסכים. היה לא הגון לשים את כל ליברפול על הכתפיים הרחבות של ג'רארד. זה לא מספיק וזה לא עובד ככה בשום מקום. בהחלט מעניין לראות איך ג'רארד יסתגל.

בני תבורי 3 ביוני 2011

בדיוק.

גיא זהר 3 ביוני 2011

העונה הקרובה של ליוורפול בכלל וג'רארד בפרט הולכת להיות מאוד מעניינת.הציפיות שלי נמוכות. בניית שלד ומקום בין ארבע הראשונות. זה שאנחנו לא משחקים באירופה מעולה בעיניי.אני מצפה מג'רארד לקחת צעד אחורה ולהוריד ממנו עומס (למרות שיש הרבה פחות משחקים).

מוזגטס 3 ביוני 2011

אני חושב שהתשובה לג'רארד נמצאת בסיפור המקומי של יניב קטן ואלישע לוי. אלישע ידע כיצד להשתמש ביניב וכך יניב שמר על גדולתו. לעומת זאת שהוא לא היה טוב, יניב ידע בעצמו לפנות את הבמה לטובת הקבוצה.

D! במולדת 3 ביוני 2011

לצערי אני חייב להתחיל בלמחות על תגובה פה שהשוותה , ר"ל, את ג'רארד לאיזה סמי-שחקן אוברייטד מהכרמל.

אני חושב רק דבר אחד. אם יש מישהו על הקווים שיכול גם לעזור לסטיבי להתרגל לסיטואציה חדשה וגם לעזור לו למקסם את עצמו בגילו המתקדם – זה דלגליש. בחזוני אני רואה את ג'רארד משתדרג כמעשה גיגס. מה שהקבוצה צריכה ממנו בשנים הקרובות זה את הנסיון (וכמובן היכולת, אם כי פה ישנה שאלת התתאמות למשחק שהוא צריך לעשות) ואת הרוח של ליברפול על המגרש, ומה שג'רארד צריך מהקבוצה זה מקום והרגשה, שהייתה חסרה בשנים האחרונות, שיש עוד מישהו לצידו. מהמעט שהיה העונה, אני חושב שהציוות שלו עם סוארז יעבוד נהדר ולא פחות טוב מזה שהיה לו עם טורס, ושהוא נהנה ממיירלש לצידו.

מעבר לזה, ג'רארד, כמו כולנו, ואולי יותר, צריך אליפות. אני מאמין, אם הוא נשאר, שזה ודלגליש יעזרו לו לקבל כל שינוי פנימי במעמדו הטקטי במגרש.

מוזגטס 3 ביוני 2011

D – ממש לא ניסיתי להשוות את ג'רארד ליניב קטן.
ניסיתי להסביר כיצד בשיתוף פעולה עם המאמן ג'רארד יכול להפיק מעצמו ומהקבוצה הרבה יותר. תהליך שקרה בכרמל העונה.

D! במולדת 5 ביוני 2011

אל דאגה.
לא באמת חשבתי שהשווית.
אם כי, גם השוואה של "צורות" עבודה לא אפשרית, לדעתי בלבד, בין שתי הקבוצות, קפטנים, מאמנים, ליגות.

טל פרנקל 3 ביוני 2011

רצה המזל, ובדיוק היום סטיב קלארק הביע את דעתו לגבי ג'רארד. מעניין לראות, שהוא עצמו אמר שני דברים שנוגעים שניהם לדיון כאן – האחד שהוא את ג'רארד כמרכיב חיוני בקבוצה והשני, שג'רארד הוא סוג הקפטן שמוביל על ידי מתן דוגמה ולא על ידי דיבורים בחדר ההלבשה ומחוצה לו.

אני חושב שחלק גדול ממה שדלגליש העביר לקבוצה במחצית העונה שעברנו, ג'רארד מדגים במשחק שלו. לא, אני לא מתכוון למשחק המסירות החדש ישן ואפילו לא לתנועה בלי כדור, אלא לרוח הקבוצה. יש לג'רארד איכויות כשחקן, כמובן, אבל אני לא מסכים לתזה שגורסת שהוא נעדר מנהיגות – נהפוך הוא. זו אולי אינה המנהיגות הקונבנציונאלית, אבל היא בהחלט שם.

לעניין עצמו, התהייה העיקרית שעלתה כאן היא אם יש לג'רארד את היכולת להפנים שינויים, יכולת הסתגלות ועדיין להישאר שחקן משפיע. אני חושב שבצדק השאלה הופנתה לשניים, לג'רארד עצמו ולדגליש, אבל חושב גם שאם יש מי שיכול להוציא מג'רארד את המיטב בשנים האלו, זה דלגליש. אני חושב שקיבלנו כבר לא מעט הוכחות ליכולת של דלגליש להוציא מהשחקנים שלו את המיטב – ותעיד הפריחה של מיירלש ומקסי תחתיו. זו התובנה, שיש גם לפרגוסון, שגם אם השחקנים שלך מוגבלים, בתוך מארג קבוצתי אתה יכול להבליט יתרונות ולהסתיר חסרונות. בהנחה שיהיה בריא, אני מצפה מג'רארד לאחת העונות הגדולות שלו.

גיל מזימבבואה 3 ביוני 2011

בני ברשותך אני מעתיק תגובה שכתבתי אצל עמיחי:
לגבי הרכב השחקנים של ליברפול. על מנת שליברפול ייאבקו שוב על האליפות הם צריכים לדעתי להחליף לפחות 9 שחקני מההרכב (נישארים ריינה וסוארז). אם אני רואה את ההרכב של ליברפול ושואל איזה שחקן מההרכב אני לוקח שיהיה שחקן הרכב באחת משלושת הגדולות, אין לי תשובה. אבל להחליף 9 זה לא מציאותי ולכן בהנחה שסטיבי חוזר (הלוואי והיה בא אלינו גם בגילו ועם כל הפציעות) אני חושב שללא רכש משמעותי כבד ויקר עדיין יהיה לדלגליש מאד קשה.
אבל זו דעתי בלבד. מעבר להכל שאני אישית הייתי לוקח לויניטד את סטיבי, דלגליש (שפרגסון יפרוש) והקהל.

בני תבורי 3 ביוני 2011

גיל,
עם רעיונות כאלה אתה צריך לבוא עם ספונסר (:

אבו צ'יצ'ריטה (fka תושב חוזר ) 6 ביוני 2011

אני גם את מיירלש, ויש מצב סוארז (מבחינת יכולת, אבל יש כבר צ'יצ'ריטו)

תומר חרוב 3 ביוני 2011

בני, אחלה פוסט.
אני חושב שלג'רארד לא תהיה שום בעיה להיות חלק פחות משמעותי בקבוצה שהיא יותר תחרותית. בכל זאת, הוא היה מוכן לשחק בצ'לסי או בריאל ולהיות בדיוק בפוזיציה כזאת אז בטח שבליברפול הוא יעשה את זה. חוץ מזה, אני חושב שאנחנו שבויים קצת בקונספציה של הכדורגל הישראלי שבו זו אמורה להיות בעיה. באנגליה כולם נושאים עיניהם אל יונייטד ופרגוסון ושם כבר יש את גיגס וסקולס שיהוו דוגמא לאיך משתמשים בכוכב מתבגר.
גיל, אני חושב שלגמרי הגזמת לגבי המהפכה שליברפול צריכה. במיוחד חורה לי שדירק קאוט לא מקבל את הכבוד המגיע לו בעניין הזה, הוא נתן עונה מדהימה(שנמשכה עוד מהמונדיאל) ונכון שהוא לא סקסי כמו ווינגרים וחלוצים אחרים אבל הוא אפקטיבי מרובם, אני בטוח שאם תשלח אותו לסיר אלכס הוא ימצא לו מקום בהרכב.

בני תבורי 3 ביוני 2011

תומר,
המעמד של ג'רארד והחלק המשמעותי שלו בזהות של המועדון בצ'לסי או בריאל מדריד לעולם לא היו מתקרבים אפילו לרמת העוצמה של מעמדו בליברפול, כך שגם אם רצה לשחק שם, אין מקום להשוואה. נכון לגבי הסגל של ליברפול, הבסיס הנוכחי די רחב חייב שיפור דחוף בארבע עמדות. אפשר לעשות את השינוי המתבקש במיני מהפכה.

טל פרנקל 4 ביוני 2011

בני, בוא נשאל שאלה אחרת – האם הקהל של ליברפול יקבל שינוי במעמד של השחקן שהיה המוביל בקבוצה בעשור האחרון? ג'רארד רק בן 31 וטוען, לפחות בכלי התקשורת, שהוא בכושר הפיזי הטוב שהיה בו אי פעם (ואני עוד זוכר את הימים שהוייה היה צריך לתת לבחור מנוחות בגלל בעיות הגב), אבל גם בהינתן זה, אני מניח שהוא לא שחקן ל35-40 משחקים העונה. אותי מעניין מאד לראות אם דלגליש יעשה ממנו שחקן של 20 משחקים בעונה ורבעי משחקים, או שזה יחכה עוד עונה שתיים.

אגב כך, עוד שאלה מעניינת, היא אם הקבוצה תיתן לג'רארד להשתנות. הרגל של שנים ארוכות הוביל את הקבוצה להעביר את הכדור לג'רארד ולקוות לטוב. זה לא היה טוב לקבוצה ובוודאי לא טוב לו, ומחצית העונה האחרונה, ברובה בלעדיו, אולי שינתה את התפיסה. אבל מאחר ומרבית הסגל לא השתנה דרמטית, אני תוהה אם הם ייפטרו מההרגל, בדיוק כפי שהוא צריך להיפטר ממנו.

בני תבורי 4 ביוני 2011

טל,
שאלה טובה, אני מניח שהקהל יקבל כל שינוי במעמדו של ג'רארד כל עוד הקבוצה תצליח. לגבי השאלה השניה, את מרבית העונה האחרונה עשתה הקבוצה ללא ג'רארד כולל את ההצלחות. גם כאן אני סבור שאפשר לעשות התאמות לשיטה לפיה ג'רארד לא בהכרח הגו טו גאי. מצד שני, אני בהחלט מאמין שבחור בן 31 עם יכולות פנטסטיות כמו שלו, יכול לתת הרבה מאוד לקבוצה כל עוד שבריאותו תאפשר לו.

amit pros 4 ביוני 2011

שאלה מצוינת
אני חושב שקודם כל התפקוד של ג'רארד אמור להשתנות
אני חושב שאצל דלגליש הוא ישחק קצת יותר מאחור בשביל שמיראלש יוכל לעזור לקויט וללואיס ללחוץ כמו מטורפים
.מצד שני
אני חושב שג'רארד כן יכול לשחק פעם בשבוע באופן קבוע
ואני עוד יותר חושב
שאם הוא יצליח לשרוד בליגה יותר מ30 משחקים מלאים,אנחנו נסיים טופ פור ודי בקלות

דביר 4 ביוני 2011

ג'רארד לא הלך לשום מקום ולכן הוא ליוורפולי עד מתי שירצה.

הוא יהיה מרסי סייד ובתוך ליבו של הקופ כמו נמני במכבי, טוטי ברומא ודל פיירו ביובה.

לכן הדיון מיותר. אל תשליכני לעת זיקנה! ג'רארד חולם על עוד תואר לא פחות מכל יושבי הקופ וההבדל הוא שלכם נישאר רק לקוות ולו נשאר לנסות ולעזור לזה לקרות!

ויין גרצקי 4 ביוני 2011

הלילה המשחק השני בגמר הסטנלי קאפ בין ונקובר לבוסטון.
נקווה שהוא יסתיים באופן דרמטי כמו המשחק הראשון..

דובי מילר 6 ביוני 2011

תבורי – אני "חולה" על הפוסטים שלך בנושא ליברפול.
תוך כדי קריאה שאלתי את עצמי.
אולי המצב הפוך ? דלגליש בנה את הקבוצה העונה ללא ג'רארד מחוסר ברירה. בשנה הבאה, כאשר הוא יחזור הוא יקבל חזרה את התפקיד שלו על המגרש.
אגב, אני בטוח שלא להיות באירופה בעונה הבאה יעשה טוב. פחות לחץ, בנייה מחדש ובעיקר פחות עומס.

בני תבורי 7 ביוני 2011

דובי,
תודה. לגבי החלק הראשון, יתכן, זה יכול להיות נפלא לגבי משפט הסיום, אני חושב כמוך.

רוני 6 ביוני 2011

"יון בטורי הסטטיסטיקה של ג'רארד מוכיח מעל ומעבר לכל ספק, שבכל משחקיו בקבוצה הבוגרת של ליברפול – מאז עונת 99' – 00', עונתו הראשונה בבוגרים ועד לעונה האחרונה, כולל, בכל המסגרות, יש לג'רארד מאזן מדהים של יותר ניצחונות לעומת הפסדים בכל עונה!"
רק שאלה אחת לי אליך-האין ג'יימי קראגר, או כל שחקן אחר ששיחק במועדון של טופ חמש-שש ב12 שנה האחרונות מחזיק במאזן זהה?
אני מאוד אופתע אם למפרד הפסיד יותר משחקים מאשר ניצח בכל עונה בחצי הראשון של הקריירה שלו, כשצ'לסי היתה עוד קבוצה של מקום רביעי-חמישי.

בני תבורי 7 ביוני 2011

רוני,
לא בטוח שירדתי לסוף דעתך. נושא הפוסט הוא ג'רארד וציינתי את המאזן שלו ללא קשר לאחרים. יתכן ולקראגר יש מאזן זהה ואולי אפילו טוב יותר, אבל יש הבדל בתרומה.

Comments closed