למה זה מגיע לי

 

מה עושים כאן בערב? שאלתי.

רוב, בעל ה B&B שאצלו אנחנו מתארחים בקנמור, אלברטה, הוא אנגלי, שונא כדורגל, אבל איכשהו זיהה שאני אוהב ספורט. האיגלס משחקים, הוא אמר.

לקנמור, עיירה מקסימה ליד באנף, יש קבוצה בג'וניור ליג של אלברטה בהוקי קרח. ג'וניור ליג זה עד גיל 21. הערב, האיגלס של קנמור מארחים את האויילרס של אוקוטוקס.

אוסי מיד התנדבה לא להצטרף ואני נותרתי לבד כמו שמאלני בתפוח. נסעתי. בטח נסעתי.

13 דולר, לא נורא יקר, יצאו לי מהכיס היישר לידיה של קופאית חייכנית לבושה בג'רסי של האיגלס. גוש F, שורה 7 כיסא 3.

פופ קורן משלשום, בלי חמאה, בירה לא מוכרים שם. נכנסתי. אולם שיציע בצידו האחד ובו כ 600 מקומות ישיבה. על היציע כמה ילדים חמודים, כמה נערות נאות ואני. תפוסה של הכנסת בפגרה.

ברקע קלאסיקות רוקנ'רול במערכת הגברה מצוינת ומנחה נעלם שמספר בהתרגשות שאת המשחק היום מספנסר ג'ואי מהנקניקים. בקולו האסוני הוא יחזור על כך ללא הרף, כי אצל ג'ואי, הוא אומר, כדאי לקנות. מידי פעם שומעים את הטהטהטהטם טם טם של האורגן, נעלם אף הוא.

הטרקטור גומר את הסיבובים שלו על הקרח, מציבים את השערים, פורסים שטיח כחול וסינדי עולה לשיר את הו קנדה.אין לה קול יפה במיוחד, אבל היא זוכרת את כל המילים לפי הסדר ויש לה ציצים גדולים. כולם עומדים, אז גם אני, ושם לב שתפוסת היציע עלתה בפרומיל המורכב מעוד כמה ילדים וקצת הורים.

עכשיו מגיעות המעודדות. לבושות בג'רסי של הקבוצה הן תופסות את מקומותיהן על מדרגות היציע. מספר שנות חייהן במצטבר הוא בערך מאה וארבעים. את זה אני מנחש על סמך העובדה שכל אחת מהשתיים בת 70 לפחות. עם שפורפרות של מצילים הן מזמינות את הקבוצות לזירה ואת הקהל להשתגע.

הכרוז מריע ומשתנק מהתרגשות כשהאיגלס עולים למשטח הקפוא בגלישה מהירה. כניסה מרשימה הם דופקים. כשהאויילרס עולים משתררת דממה ורק ילד אחד קטן צועק משהו שאני לא מבין. כולם צוחקים, אז גם אני.

40 שניות מהפתיחה האויילרס מבקיעים. אחרי כמה דקות האיגלס משווים והקהל מוחא כפים בנימוס. בשלב הזה נכנסת ליציע גברת יפה ומתיישבת במרחק של כמה כסאות ממני. אני רוצה לשבת קרוב אליה, אבל בנינו מפרידים  בערך עשרים כסאות ריקים ואין לי עם מי להתחלף.

אני נשאר על מושבי עד ההפסקה שאותה אני מנצל לפיפי וסקירה של תצוגת הממורביליה של האיגלס המוצבת בלובי הכניסה. מסתבר ששלושה מכוכבי הקבוצה בעבר זכו לחוזים ב NHL. נורא מזמן, אבל עדיין מרגש.

אני לא יודע מה אמר המאמן של האיגלס לשחקניו בהפסקה, אבל הפעם עברו רק 30 שניות עד שהאויילרס הבקיעו. 1:2 לאורחים מהעיר עם השם המוזר אוקוטוקס. אגב שמות, לפעמים קשה לי להחליט  אם אני בקנדה או עדיין בניו זילנד. שמות מאורים ואינדיאנים דומים מאוד זה לזה. גם הרי הרוקיס המושלגים סביב נותנים אווירה של האלפים באי הדרומי.

אחרי כמה דקות האיגלס משווים ושוב יוצאים להפסקה. בערך 17 פעמים הכריז הכרוז על מספר הכיסא שהיושב עליו זכה בכבוד ל…איך אומרים את זה בהוקית? אותה פעולה שבכדורגל קוראים לה בעיטה ובכדורסל זריקה לשלוש. בכל מקרה, זה קורה עד שהזוכה המאושר יורד לקרח. שם הוא מתבקש לעמוד בחצי ולנסות להבקיע כמה שיותר מתוך 12 דיסקיות, בדרך לזכייה אפשרית בחמשת אלפים דולר, תרומת ג'רי ממגרש המכוניות המשומשות, כי אצל ג'רי כדאי לקנות, אומר הכרוז.

למרות היעדרו של שוער, זה שעלה בגורל מבקיע רק פעם אחת. אולי זה לא פשוט כמו שזה נראה.

מיד עם פתיחת השליש השלישי, האיגלס מתפוצצים על האויילרס. הם תוקפים גלים גלים ומרבית המשחק בחלק של האורחים. האויילרס מצידם מבקיעים ארבעה שערים ומעלים ל 2:6. הקהל משמיע קולות מבוכה, הגברת היפה צוחקת בעצבנות ואחד האבות על היציע מתחרפן ומתחיל לצעוק על השופטים. לא עוזר לו בכלל.

אגב שופטים, בניגוד למה שציפיתי, תוך שנייה מרגע שנרשמה אפילו קרבה אקראית של אף לאף, הם עטו על השחקנים והרחיקו אותם זה מזה. מסתבר שהעניין הזה עם המכות חלחל עמוק מידי, גם לליגות הילדים, וארגוני ההורים מחו והקומישנר של הליגה אסר קיומן של קטטות.

מאכזב קצת אני מודה. בכלל, בכדורגל, כדורסל, בייסבול ואפילו בפוטבול, אני יכול לזהות סיטואציה שעתידה להתפתח לקטטה. בהוקי אני פשוט לא מבין מה הטריגר. הרי ממילא הם מתנגשים בפראות ומטיחים זה את זה לדופן הזירה כל הזמן. אז מה נהיה פתאום?

בשלב מסוים האיגלס מתעוררים ומתחיל משחק משוגע. הם מצמצמים ל 6:5. שלוש דקות לסיום, האויילרס מאבדים שחקן לשתי דקות, והאיגלס צרים על השער ומפציצים מכל טווח, אך לשווא. בשלב מסוים ם מוותרים על השוער לטובת שחקן שדה שישי וכלום לא קורה. לא זו בלבד, אלא שעם ארבעה שחקני שדה בלבד, האויילרס מבקיעים שוב, את השער היפה במשחק, ומנצחים 5:7.

הקהל מתפזר בשקט, הילדים צרים על פתח היציאה ומבקשים חתימות, הגברת היפה הולכת, וגם אני חוזר הביתה עם תחושה של למה זה מגיע לי, או במילים אחרות, כוס אימא של מי שמכוון לי את הבחירות הספורטיביות.

למחרת סביב שולחן ארוחת הבוקר, אנחנו פוגשים את הדיירים הנוספים בבית, זוג קשישים ממנצ'סטר. אוהדים שרופים של. רק זה חסר לי עכשיו, אני חושב, אבל בכל זאת מציג את תעודת הזהות הספורטיבית שלי כאוהד ליברפול.

 Good God, אומר הקשיש בן השבעים ושמונה. בחירה מוזרה, אומרת אשתו.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 *

 "דה באזר" גם בפייסבוק

נוריץ. ניצחון די מזעזע
פנטזי שבוע 4

12 Comments

ירון ב. 1 באוקטובר 2011

אם היית אומר לו שאתה אוהד של הפועל פ"ת הוא היה מקבל דום לב.

B. Goren 1 באוקטובר 2011

תעשה חיים בני. בינתיים החבר'ה שלך, אלה שליד הנהר, מתקשים מול היריבה העירונית למרות שהכחולים כבר ב-10 שחקנים.

אריאל 1 באוקטובר 2011

זמבוני, לא טרקטור, לא לימדו אותך כלום המארחים הקנדיים שלך?
אין כמו הוקי בלייב, חוויה מעולה

בני תבורי 1 באוקטובר 2011

אריאל,
המארח שלי אנגלי ואשתו פרואנית, הם יודעים על הוקי פחות ממני…בהחלט כיף לראות בלייב, הפאק נראה גדול יותר.

יואב דובינסקי 1 באוקטובר 2011

יופי, תעשו חיים.
כן, בילדים אסור מכות, רק בבוגרים. אגב, גם בהוקי באולימפיאדה אין מכות.

מאשקה 1 באוקטובר 2011

בני, ליברפול ניצחו השבת 2:0,
נחמת טיפשים ?
תתנחם בנופי המדהימים של הרי הרוקי, הייתי שם ב – 2004 אני יודעת.
שנה טובה לך ידידי היקר.

יואב 1 באוקטובר 2011

Good God, אומר הקשיש בן השבעים ושמונה. בחירה מוזרה, אומרת אשתו.

אדיר בני.

הופ 3 באוקטובר 2011

משעשע ונהדר.
שנה טובה ולא פחות חשוב, מזל טוב. איך חגגת?

בני תבורי 3 באוקטובר 2011

הופ,
תודה. המבורגר רציני ב Dead Dog בג'ספר ואח"כ בירה Kith's בפאב אחר שנקרא Whistle Stop. בקשר להמבורגר צריך להודות שעל אף הגודל המרשים והטעם המשובח, עדיין בורגוס לוקח בהליכה. הבירה אדירה.

אלטמן 5 באוקטובר 2011

אין על אלכסנדר קית'ס.. מומלץ לנסות גם קרימור.

הופ 6 באוקטובר 2011

חגיגה לטעמי :)

ניר 10 באוקטובר 2011

באמת יש משהו שמאד מזכיר את ניו זילנד בקנדה.

אחרי 4 שנים בניו יורק נסענו לשבוע באוטווה (ענייני ויזה, אין סיבה אחרת להיות שבוע באוטווה). הנחתי שיהיה דומה לעיר בינונית בארה"ב, פחות או יותר – במקום זה כל הזמן היתה הרגשה שחזדנו לניו זילנד. משהו בטוב הלב והנאיביות הבסיסית של האנשים, בשלווה והפרובינציאליות של המקום, בטעם התפל של האוכל.. חוויה מוזרה לנהוג כמה שעות ולהגיע למקום כל כך שונה.

Comments closed