כמו כלב

אם כבר אתה חי כמו כלב, תינשך כמו כלב. להריח בתחת זה לא מספיק.

היינו בבקתה ליד ג'ספר כשקראתי את הדברים. בחוץ היה קר ונהר האטבסקה שזרם מתחת לחלון כוסה בבועיות קטנטנות שיצר הגשם. בולי עץ התפצחו להם באח וחיממו את חלל הבקתה והיה נדמה שהם מנהלים מאבק שליטה עם ריחות הבישולים של אוסי. אני, יושב באמבט חם המעניק מזור לשרירי אחרי עוד יום הליכה בקניון שיורדים אליו נמוך אבל גם צריכים לעלות ממנו חזרה. על כף ידי השמאלית, העטופה במגבת, מונח הלפטופ שלי ובידי הימנית, (או קי, הבנתי, אבל זה לא מה שאתה חושבים ותעיפו את החיוך מהפרצוף מנוולים שכמותכם…) אני מרפרף על המקלדת וגולש באתרי העיתונות העברית. רק ספורט, נשבע לכם.

ובאחת, קדרה רוחי. אוי ווי, עלתה שוועתי בקול רם וברור, אכלנו אותה. הפועל פתח תקווה זוכה לתשבחות בעמודי הספורט.

*

זה לא טרוויאלי העניין הזה. בדרך כלל, ובצדק, הפועל פתח תקווה זוכה לאזכור תקשורתי באגף  הבדיחות בשולי מדורי הספורט. וכמהותן של אלה, גם זו דלוחה במיוחד.

למה התשבחות הפעם? זה היה בתום סדרת משחקים בהם צמצמה הפועל פ"ת את חובה לחברה ממינוס תשע נקודות למינוס שתיים בלבד. נכון שאת מה שאפשר היה לעשות בשני ניצחונות היא עשתה בחמישה משחקים, אבל במצב של הקבוצה כיום זה לא רע בכלל. חוץ מזה, מסתבר שזה נראה נכון ללטף מידי פעם גם את הכלב הסמרטוטי שפרוותו מדובללת ועיניו פוזלות שאינו שייך לאף אחד. זה לא בשביל הכלב, זה בשביל להיראות טוב בעיני עצמך.

אבל אין לי בעיה עם זה. רוצים, שילטפו. אנשים מרגישים טוב גם כשהם מטילים מטבע לכובעו של קבצן. הבעיה מתחילה כשהכלב חושב שמצא ספונסר בעל אטליז, או במילים אחרות, כשהשחקנים והמאמן מתחילים להאמין למה שכותבים עליהם. אגב, אחד העיתונאים הגדיל וטען שמבחינתו גילי לנדאו הוא מאמן העונה.

ואז, בדיוק כפי שצפיתי, הגיע מחזור הליגה שלאחר הניצחון ההרואי של בחורינו המצוינים במלטה, והפועל פתח תקווה חוטפת חמישייה.

*

זה לא משנה ממי לא בגלל שאין לי כבוד להפועל ת"א, זה כי אני חושב שהיינו חוטפים מכל אחד שהיה נקרא בדרכנו, ואני לא ממליץ לאוהדי ושחקני הקבוצה המנצחת לבנות יותר מידי על הניצחון הזה.

ברור שאידיוטי לנהל בכלל דיון על התהליכים שהביאו לתוצאה, כי אין תירוץ. הפועל פ"ת בסגל הקטן והרעוע שלה שלקח נקודה למכבי חיפה, לעכו, לקריית שמונה ולמכבי פ"ת ושלוש נקודות מבית"ר, לא הייתה צריכה להתפרק בצורה כזאת נגד הפועל ת"א. גם ההרחקה של קלדיירה, תמוהה ככל שתהיה, אינה תירוץ. הפועל פ"ת לא שיחקה נגד ברצלונה. באותה צורת משחק בה שיחקה במשחקים שלפני, כולל בהפסדים, ובאותה אחריות ונחישות של השחקנים, המשחק היה נגמר אחרת. אני חושב שהפסד בתוצאה נמוכה לא היה מרסק את הקבוצה כפי שאני חושש שהתבוסה הזו עשתה.

למה זה קרה? כי לדעתי שחקני הפועל פ"ת עסקו בלימוד וניתוח דברי השבח להם זכו בימים שקדמו למשחק, וזאת על חשבון הכנה מנטאלית ראויה למשחק הזה. התעמקות במה שאומרים עליך מסיטה את תשומת הלב מהעיקר. שחקני הפועל פ"ת הגיעו למשחק כשהם בלתי צנועים במידה נדרשת, ומשום כך גם בלתי מוכנים נפשית לעשות את כל מה שעשו במשחקים קודמים מוצלחים שלהם.

לקבוצה במצבה של הפועל פ"ת יש רק נשק אחד להפגין במשחקיה, נחישות. אין לה שחקנים שיכולים לשנות מגמה ואין לה מנהיגים מובהקים – מנהיג מובהק הוא אחד שתכונותיו יעשו אותו נדרש ורצוי בכל מקום בו ישחק ויניב לוזון אינו כזה. גם לא צרפתי. יש להפועל פ"ת רק שחקן אחד טוב במידה כזו שהייתה מקנה לו מקום בכל קבוצה אחרת בארץ, פביאן סטולר, אחד הזרים האיכותיים המשחקים כאן, ואפילו הוא, אצבעו אינה עבה מספיק כדי לסתום חור בסכר. בשל מצב הסגל, הוא בכלל לא משחק בתפקידו המקורי כקשר, אלא כבלם.

*

יש בטבע רק שתי דרכי התמודדות לצורך הישרדות של חלש מול חזק. האחת, נסיגה והשנייה עמידה נחושה ועיקשת על נפשך תוך מודעות לחולשותיך. נסיגה בכדורגל אינה באה בחשבון, נותרה רק הדרך השנייה בה אתה נוקט בצעדי זהירות מחושבים, מתוך הכרה בנחיתותך הפיזית, ומנסה קודם כל לא לחטוף. הטבע, למרבה המזל, לא נוצר במעבדות הפקולטות לאתיקה ולא באולפני הוליווד ולכן מותר לך לנשוך ולשרוט, מטאפורית כמובן, ולסגור, ולנסות לסכל, ולהילחם ולא לוותר ולא להראות סימני חולשה, ולהסתכל בעיניים של יריבך, ולא לפחוד ואפילו לנסות, במצבים מסוימים, לפרוץ את המצור. במילים אחרות, להיות מה שאתה, לא מה שאחרים אומרים עליך. לשחק איך שאתה יכול, לא איך שאחרים מפרשים את הישגיך.

קוראים לזה אתוס. זה משהו שצריך להיות חלק ממחזור הדם של גוף חי, וקבוצת כדורגל, במשמעות הזאת, היא גוף חי. זה עבד יפה בחיפה ובדרבי ובמשחקי חוץ נגד קבוצות עדיפות. שחקני הפועל פ"ת איבדו את זה בשבת האחרונה. במקום לעלות לדשא צנועים, זהירים ומודעים לנחיתות וליכולות המוגבלות שלהם ביחס להפועל ת"א, הם עלו כשהם מונחים על ידי כותרות העיתונים שסיפרו להם את מה שהם לא.

אפשר להפסיד ואפשר להתאושש מהפסד ולהמשיך הלאה. לא במקרה הזה. חבל, כי אני לא בטוח שיהיה קל להרים את השחקנים מנפילה כזאת. חלק מהאוהדים, החלק חסר האחריות שבהם, כבר משמיעים קולות והכרזות מטופשות ומכניסים מתח מיותר ואווירה רעה לארגון שממילא שקט תעשייתי אינו הצד הבולט בו.

*

מסקנה נחרצת: אם אתה חי כמו כלב, תינשך כמו כלב. הכלבלב הדהוי שאינו שייך לאף אחד עטה על עצמו מחלצות פאר שלא הלמו את מידותיו ולא הצליחו להסתיר את פגמיו, וכמו שאמר הזאב הזקן לכלב שרצה לדמות לזאבים ולבוא בקהלם: "זה בסדר, לי אתה יכול להריח בתחת…"

 

 

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

יומן האליפות של הג'איינטס - הקווטרבק כמנהל השקעות
שלב התרוצים

10 Comments

אביאל 17 באוקטובר 2011

בני – אם תשנה את כל פעם את "הפועל פ"ת" ב"בית"ר י-ם" או "גילי לנדאו" ב"יובל נעים" כנראה שתקבל את אותה התוצאה, כנראה שככה התקשורת, מנבאת שחורות-מתפעמת-ואז מגיעה הנפילה. כתיבה מעולה כרגיל.

בני תבורי 17 באוקטובר 2011

תודה אביאל ואתה לצערי צודק לגמרי.

יוני 17 באוקטובר 2011

בני, בעיניי אין הבדל בין 1-0 או 5-0 מבחינת התוצאה. השאלה היא איך זה ישפיע על המשחקי החשוב בשבת מול הפועל חיפה. משחק על מינוס 6 נקודות.

ירון ב. 18 באוקטובר 2011

בני, את הפסקה האחרונה צריך לחרוט על כל קיר בישראל או מצידי, לקעקע על כל גב של בן אנוש בישראל. זה תמצית האנדרדוג, זה המהות של של הלא לוותר. זה לחיות.
אבא שלי היה מתפלח בצעירותו למשחקים של הפועל פתח תקווה. סטלמך, האחים רצאבי. כל החבר'ה שלכם של פעם. היה חופר לי על זה. סיפר שהיו פרדסים סביב המגרש פעם. לא יודע.
בעוונותיו יצא לו ילד אוהד הפועל. תל אביב.
שנים הוא היה לוקח אותי אותי למשחקים באורווה שמא ידבק בי קמצוץ מהזוהר של דורון רבינזון וניר לוין. אני זוכר שהייתי בוכה לו שאני רוצה את אלי "קוקוס" כהן ומוריס ז'אנו. אמא שלי נגנה לו על המצפון, "בחייך, הילד בוכה. קח אותו לבלומפילד. הם משחקים מול כפר סבא היום. זה גם הצגה כפולה עם שמשון". אבל אבא היה עקשן טילים.
נראה לי שירשתי את זה ממנו. אבל הסימפטיה למלאבסים נשארה.
תומר חרוב כתב לפני כמה שבועות טור על נתניה שלו. כתבתי לו תגובה שאחי הגדול הרביץ לי כל כך חזק שהערכה והכבוד לנתניה נשארו לי עד היום. אבא שלי לא הרביץ לי אבל הערכה וכבוד להפועל פתח תקוה יש.
בני, אני חותם לך, אני יודע, אני מרגיש. אתם נשארים ליגה.
אני ואבא שלי קצת צולעים היום. התקשורת היום זה יותר חילופי ריטונים מאשר מילים. אני יודע שמתי שהוא אני אצטער על זה אבל אני לא מצליח להתגבר על זה.
כוס אמק, רק בשבילו ושכמותו שתשארו ליגה. שתהיה לי איזו סיבה לזרוק לו חיוך לזרוק בארוחת שבת.
בני, אני קורא את הטורים שלך על הפועל פתח תקוה, ואחרי כל טור עליהם אני מדבר עם אבא שלי בלב. ואני מתפלל שתעשו את זה גם כי מגיע לכם אבל גם שיהיה לי נושא שיחה עם אבא.
עכשיו מגיע החלק שאני קורא את התגובה שלי לפני שאני שולח ולא מצליח להבין להבין מה רציתי לומר. אולי התרגשות, אולי סתם עילגות. אני מקווה שאתה מבין את כוונת המשורר.
אני סומך על גילי. הביא גביע, הביא אליפות. יביא גם עם שיחה עם אבא על השארות בליגה. חייב.
אתם אימפריה.

בני תבורי 18 באוקטובר 2011

ירון יקירי,
תודה. לא עילגות ולא נעליים, ריגשת אותי עד מאוד. דבריך נוגעים היכן שצריך. יחסים עם אבא זה דבר מורכב, כך למדתי ב 58 שנים משותפות עם אבי. כמו שאף קבוצה לא נשארת בפסגה לנצח, כך גם יחסים עם אבא יודעים טלטולים וזעזועים. אין לי שום דבר אינטליגנטי לומר לך בנושא הזה, פרט לכך שאני משוכנע שיימצא הזמן בו הדברים יקבלו את המידות הנכונות והראויות והפועל פ"ת תהיה רק אחד מנושאים רבים נוספים עליהם תשוחחו.

יאיר 18 באוקטובר 2011

כתיבה מצוינת. אני חושב שכל אחד שהוא לא אוהד מכבי תל אביב או חיפה יוכל להחליף את הפועל פ"ת ולנדאו לקבוצה שלו / המאמן , אצלי זה ב"ש וגיא לוי וזה גם יותר קרוב להפועל פ"ת כרגע מכל קבוצה כמעט ( תחי הפועל חיפה ) .. הלוואי שהיו מנחמים גם אותי שנישאר .. אהבתי מאוד.

יאיר

האתר שלי:

allsportil.co.il

מאשקה 19 באוקטובר 2011

בני, מרק בוחרים משפחה וקבוצה לא בוחרים, זה לכל החיים.
או שאתה נופל טוב על משפחה טובה וקבוצה טובה,
או שאתה נופל טוב על משפחה טובה וקבוצה ככה, ככה,
או אתה נופל רע על שניהם.
אפשר להחליף בית, מקום עבודה, בעל, אישה, ארץ או מצעים, קבוצה לא מחליפים לעולם, עם זה חיים בטוב וברע.
אתה לא לבד :)

בני תבורי 19 באוקטובר 2011

נכון מאשקה ואני לא מתלונן, רק מוציא קיטור מידי פעם…

סימנטוב 20 באוקטובר 2011

אכן הפסד כואב, אולי זה יהיה ריענון (להבדיל מ'חזרה למציאות') ומהמר יצא מתוק, בכל אופן על נק' מהם לא היינו צריכים לבנות, אנחנו לא בעדר הזאבים הזה

צור שפי 20 באוקטובר 2011

כמי שנכח במשחק דווקא מגיע צל"ש לאוהדי הפועל פ"ת שבאו במספר לא קטן ועודדו רוב הזמן ואפילו בסוף המשחק. לדעתי לא צריך להגזים במשמעות התוצאה, קבוצות גדולות כבר הובסו 5-0 ואם הקו של לנדאו והשחקנים יהיה שזה היה יום עבודה לא מוצלח במשרד אז יש סיכוי שלא יישארו צלקות.

Comments closed