אדוני היו"ר כנסת נכבדה

כתובות נאצה בשירותים של בלומפילד מעסיקות כיום חלק מחברי בית המחוקקים שעושים עבודה חשובה בחיפוש תשובה הולמת לאנטישמיות תוצרת בית. בגלל תפישה שגויה של תפקידם, הם משוכנעים שרק חוק שיצדיק ויאפשר ענישה, יפתור את הבעיה.

הדיון הציבורי המתלקח מידי פעם, בעיקר במדורי הספורט, כשאיזה גרפומן או משורר מטעם עצמו או מישהו שראה יותר מידי סרטים רעים מחליט לבטא תסכול, כבר לא מצחיק אותי.  זה מבזבז משאבים מיותרים ובא על חשבון דיון ועיסוק בנושאים אחרים חשובים באמת.

כתובות נאצה בשירותים של בלומפילד מעסיקות כיום חלק מחברי בית המחוקקים שעושים עבודה חשובה בחיפוש תשובה הולמת לאנטישמיות תוצרת בית. בגלל תפישה שגויה של תפקידם, הם משוכנעים שרק חוק שיצדיק ויאפשר ענישה, יפתור את הבעיה.

עכשיו זה כתובות נאצה. מידי פעם יש שריקות בדקה דומיה לרבין ולא לרבין, יש מוות לערבים, שואה למכבי ובית"ר בכלל נמצאת בחו"ל.

אני מנחש שמרבית היוצרים שמאחורי יצירות ההבל והאשפה הללו, לא באים ממשנה סדורה. זה קצת כן וקצת לא. סביר שמי שצועק מוות לערבים לא הצביע מרצ ובהחלט יתכן שמי שזרק את הבובה לאובארוב הוא קיבוצניק. אך יחד עם זאת, לא בטוח שמי שמאחל שואה למכבי לא עושה את זה רק בגלל שהוא יודע שזה מרגיז ויש לזה אחלה רייטינג.

*

כך או כך, אני לא מאמין בסנקציות במקרה הזה. אני לא חושב שהידיעה שאם ייתפס ישב בכלא, תמנע ממישהו לעשות מעשה. לצעוק מוות לערבים בתוך יציע עם כמה אלפים זה לא שוד מזוין. לא צריך נשק ומסכות ולא רכב מילוט. גם להתגנב בשקט למחראות של בלומפילד ולקשקש על הקירות זה לא בדיוק רעיון לתסריט של "מתחת לאף" 2.

אני לא רוצה שתהיה שואה לאף אחד ובכלל זה למכבי, אבל אני חושב שאם יש אידיוט שרוצה לחבר לזה מנגינה ולשיר בקול – שיעוף על זה.

אני לא חושב שירושלים זה ירדן (גם אם אני בהחלט תומך בחלוקתה הרשמית – מעשית היא מחולקת מאז ומתמיד), אבל זה בסדר לחשוב כך ואפילו בחרוזים.

אני לא חושב שגבולות 67' הם גבולות אושוויץ, אבל גם לאבא אבן מותר לדבר שטויות. וכן, זילות השואה היא חטא נורא.

צ.ה.ל עושה בשליחות ממשלות ישראל השונות והמשונות כל מיני פעולות שחלקן לא מתיישבות עם הגיון מבצעי, מוסר ותבונה מדינית, אבל להגיד שזה צבא של יודונאצים זה בדיוק חלקיק האחוז היחיד מדבריו של ישעיהו ליבוביץ' שבגינו הייתי בועט לו בתחת.

הפלשתינים רוצים נאכבה? סבבה. דיוק בפרטים אף פעם לא היה הצד החזק בסכסוך ולהתייחס לזה כאל עבירה פלילית זה מטומטם בדיוק כמו הצעת החוק של המחליף של כהנא בכנסת, המסדירה   את הזכות להימנות על סגל הנבחרת.

שריקות בדקה דומיה לרבין הן תגובה מסתברת להחלטה לא חכמה שהייתה צריכה לקחת בחשבון מלכתחילה את תרבות היציעים שלנו.

כתובות נאצה הן מפלטו של החלש. כך היו הכתובות בגנות הספר הלבן וכך בשירותים של בלומפילד. הבעיה היחידה היא הלכלוך שנשאר. לחפש איך לשלוח מישהו לבית סוהר בגין כתובות נאצה זה להתעסק בקקה.

כבר הזכרתי את זילות השואה על כל גווניה, אם סאדאם חוסיין על שלושים ותשעה הסקאדים ראש הבטון שלו היה זכאי לכינוי "היטלר" ואפילו רק מבגדד, אז לאן בדיוק הלכו שישה מליון יהודים?

וכך הלאה.

חינוך לא אילוף

מובן שלא צריך להתעלם. אבל גם לא צריך לחכות שיקרה משהו ואז לצלצל בפעמונים. לא צריך להגיב באימפולסיביות. צריך לחנך. נהוג לכנות את זה מלחמה באלימות או מאבק בגזענות. שגיאה. מלחמה ומאבק הם תוצאות של הסלמה במציאות רעה שצריך להפסיק אותה עכשיו.

הנכון הוא שזה צריך להיות חלק מהליך חינוכי קבוע ורציף, בדיוק כמו לימוד החשיבות בשמירה על היגיינת הפה, וכששניהם מתחילים להילמד באותו שלב חינוכי. כלומר, להתחיל להטמיע ערכים נכונים בגיל רך ולדעת שהתוצאות יינתנו כמה שנים מאוחר יותר. חינוך זה ריצה למרחקים הכי ארוכים שיש עם הכי הרבה מכשולים בדרך, אבל היא הדרך היחידה.

אבל אצלנו לא משקיעים בחינוך, משקיעים באילוף. רוצים שהימנעות מהתנהגות פרועה תהיה חלק קבוע וברור מהתודעה שלנו ובצדק, אבל לא עובדים נכון. אם רוצים שכללי התנהגות ראויים יהיו חלק ממנגנון שמופעל אוטומטית, משהו כמו הכרה במעמדו של האל אצל המאמינים, צריך להתחיל ללמד את זה מבית התינוקות.

וזו אולי אינה דוגמא טובה, כי בעוד שעל תקפותו של אלוהים אף אחד ממאמיניו לא מערער, על חלק ממה שהוא מציע בתחום יחסי האנוש, דווקא כן, ואת זה אנחנו לא רוצים. בכלל, אנחנו נשענים בעיקר על המילה הכתובה. זה ממילא כתוב בספרים. כשמשהו יקרה, נקרא. אז בואו נכתוב.

*

כאלה אנחנו. נלחמים את מלחמות האתמול. קשה לנו עם התכנון קדימה, עם המבט למרחק, עם למידה וניתוח התוצאות. אנחנו צריכים קטסטרופה כדי להתנועע. אנחנו זקוקים למשברים כדי להגדיר את קיומנו. לא תקום כאן ועדה לבדיקת ריכוזיות בלי דפני ליף, שכולם כל כך נהנים לתעב. טרכטנברג היה נשאר על המדף אלמלא איציק שמולי הוריד אותו וניגב ממנו את האבק. ככה גם עם ועדות הכנסת שנלחמות במשהו שאפשר היה להימנע ממנו, אילו רק היה חלק ממערכת לימודית בסיסית.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

אלכוהול ומסורת > התמסחרות הכדורגל
זובין בלאט

19 Comments

B. Goren 11 בנובמבר 2011

במדינת ישראל לא שמעו מעולם על רפואה מונעת.

אריאל 11 בנובמבר 2011

"אצלנו לא משקיעים בחינוך, משקיעים באילוף" – תפסת הכל בשורה אחת

עפר ויקסלבאום 11 בנובמבר 2011

בני,
כל מילה – בסלע.
אבל, חינוך הוא תהליך ארוך.
אנחנו רוצים שהחוליגנים ייעלמו מהמגרשים כבר העונה, או בעונה הבאה.
לכך יש פתרון פשוט- החמרת האכיפה והענישה.
כמו שסיפר לי חבר שביקר באנגליה והלך לאחד האיצטדיונים:
אוהד, כנראה שיכור, החל לקלל ולשיר שירי נאצה, ונאסף אחר כבוד ע"י שני שוטרים לניידת, עוד טרם הספיק להשלים את הבית הראשון.

בני תבורי 11 בנובמבר 2011

עפר,
אני לא בעד לשבת בחיבוק ידים עד שיושלמו הליכים חינוכיים, אבל מציע לשקול היטב את צעדי הענישה בנסיבות הקיימות, כדי שלא יסתבר לנו שפתחנו חזית נוספת.

אסף THE KOP 11 בנובמבר 2011

חינוך ?

קודם כל צריך לחנך את ההורים שמבחינתם חינוך הצאצא שלהם זה "אני ואפסי עוד".

חוץ מזה, ולגמרי לא קשר ואולי דווקא כן – באנגליה נזכר ה-Scum להתנצל. אני לא מאמין לו כלל וכלל.

http://www.dailymail.co.uk/sport/football/article-2059942/James-Murdoch-makes-Hillsborough-apology.html

בני תבורי 11 בנובמבר 2011

אסף
צודק לגמרי. חינוך היום נמדד ברייטינג ולחלק גדול מההורים חשובה המאגניבות על חשבון ערכים.
לגבי הסקאם, קראתי את הדברים של מרדוך, קשה לי לשפוט. לי הוא נשמע כן.

אזי 11 בנובמבר 2011

בני
אתה כותב שלא צריך תכנון ונשק כדי לצעוק שטויות ביציע
גם לא צריך תכנון ונשק כדי לעלות על ההגה שיכור
עדיין, אם יתפסו אותך מספיק שיכור, יקחו לך את הרישיון ואת הרכב ולא תוכל לעשות את זה יותר.
נכון, לרוב על הכביש התוצאות יותר הרסניות, אבל לא תמיד
בשני המקרים מספיק קצת מזל רע של כמה אנשים כדי שיהיו נפגעים.

אז כן, חינוך נכון הוא פתרון להכל.
אבל,
א. הוא הפיתרון הכי קשה, והרבה פעמים יבוא על חשבון משהו אחר.
ב. הוא פתררון נורא נורא ארוך.

צריך שיטור ביציעים כמו בבית כלא!
ואחרי שנה שנתיים כשכולם ירגעו, יהיה אפשר להתחיל לצמצם חזרה.

וזה מתחיל בדברים הכי קטנים.
נמאס לי להגיע לכיסא שלי ולראות שאנשים רבים עם אנשים אחרים על המקומות ששמורים להם במנוי. לא אני צריך לשכנע את הערס התורן שהבבנאדם אכן יושב שם כבר שנים. שוטר צריך לבעוט לו בתחת!

בני תבורי 11 בנובמבר 2011

אזי,
חינוך נכון, גם אם ארוך, יביא למציאות בה אף אחד לא מעלה על דעתו לשבת בכסא של אחר. יחד עם זאת לא הצעתי לוותר על אכיפה רק שאני לא ממליץ להפוך את השיטה לבלעדית.

אלקו 11 בנובמבר 2011

אזי,
להזכירך, עד לפני שנתיים היה שיטור בתוך היציעים. הזיכרון שלכם קצר אבל רמת האלימות היתה גבוהה בהרבה וכמי שהולך 12 שנים ברציפות לכמעט כל משחק אין לי ספק שיש פחות אלימות כשאין משטרה ביציע. שירי השואה וכתובות נאצה קיימים לפחות 10 שנים, פשוט הם קיבלו יותר רייטינג בחודשיים האחרונים, אין שום קשר לנוכחות משטרתית ביציע.
שיטור ביציעים כמו בכלא? תגמל מההיסטריה הזאת, גבר

שמוליק 11 בנובמבר 2011

תבורי,ככה נותנים עונש:)http://www.ibba.one.co.il/General/Document.aspx?SiteId=6&id=3495

בני תבורי 11 בנובמבר 2011

שמוליק,
יצאו בזול.

Amir A 11 בנובמבר 2011

כשהקטנים שלנו היו בגן חובה כאן בקונטיקט אחותי הגיעה לביקור מישראל והלכה לראות את הגן. היא חזרה מזועזעת מהעובדה שכשהגיע הצלצול להפסקה הילדים נעמדו ליד הדלת בשורה וחיכו שהגננת תפתח את הדלת. וכשהגננת פתחה את הדלת הם צעדו החוצה בסדר ובלי בלגאן. באותו קיץ הגענו לביקור בישראל ושלחנו את הילדים לקייטנה. בסוף היום הראשון הם חזרו הביתה וסיפרו שהם לא הצליחו לעלות על הנדנדות או לשחק בכל משחק אחר. כששאלנו למה, הם ענו שהם עמדו בתור אבל כל הזמן ילדים אחרים נדחפו לפניהם או חטפו להם את הצעצועים. ומה עשו הגננות, שאלנו את עצמנו? התשובה היתה – כלום. אחרי הכל הילדים שלנו לא הפריעו, לא עשו בעיות ולא התלוננו. אז למה צריך לעשות משהו? זה לא נקרא לחנך. זה נקרא לשרוד. וזו הסיבה לעובדה שבישראל כשתגיע לכיסא שלך במגרש הכדורגל יישב עליו מישהו ולא יסכים לפנות אותו "כי זה לא קונצרט פה", ואילו בארה"ב גם אם תגיע למגרש במחצית, עדיין הכיסא שלך יהיה פנוי גם אם לידו יעמדו עוד 10 אנשים. קל ופשוט. אתם רוצים לחנך? תעלו את הרמה של המחנכים ורק אחר כך זה יחלחל לילדים.

יונתן 12 בנובמבר 2011

כי רק את הזבל אנחנו מייבאים משם: הג'אנק פוד, הריאליטי, החומרנות.

את הדברים הטובים – הכרה במושג תור, התחשבות במרחב אישי, יושר עיסקי – חס וחלילה שנאמץ.

מסכים לגמרי עם תבורי -הכל מתחיל ונגמר בחינוך.

מאשקה 11 בנובמבר 2011

תקראו את ספרה של שולמית גיא – אימפריה,
שם היא כותבת איך השתלטו באנגליה על החולוגנים במגרשי הכדורגל.
אצלנו ? נעשה מעט מדי ותמיד מאוחר מדי.

חנן 13 בנובמבר 2011

אין שום השוואה בין החוליגנים באנגליה ל"חוליגנים" אצלנו!
כל אבירי שלום המגרשים שצצים בכל הזדמנות כשמשהו קצת סוטה מהנורמה צריכים להפנים את העובדה הזאת. האלימות בכדורגל הישראלי ביחס למדינות אחרות כדוגמת אנגליה של שנות ה-80 המזערית ביותר. קללות יש, אבל אלימות פיזית כמעט שאין. זה לא בגלל האכיפה המהוללת של החוק המהולל, אלא בגלל שאלימות פיזית אינה ממש חלק מתרבות האוהדים פה.
אין צורך בצעדים כמו אלו שננקטו באנגליה מפני שהמצב בין כאן לשם לרוב שונה לחלוטין, וכל מי שאי פעם נכח במגרש כדורגל בארץ יודע את זה.

בני תבורי 13 בנובמבר 2011

חנן,
אני חושב שאתה צודק בנוגע לממדי האלימות והתופעות. יחד עם זאת, צריך לאכוף, ובמקביל, לחנך.

חנן 13 בנובמבר 2011

בני,
אני מסכים.
אבל אסור למהר להיסטריה שתחזיר את מצב היציעים שנים אחורה, אחרי ההתקדמות היחסית שהתרחשה בשנים האחרונות עם הוצאת השוטרים מהיציעים (והפחתת האלימות כלפי אוהדים, שהייתה האלימות הפיזית העיקרית שהתרחשה באיצטדיוני כדורגל בארץ).
תמיד צריך לזכור כשמנסים לאכוף את החוק שאוהדי כדורגל אינם בהמות חסרות דעת, אלא אנשים ממוצעים שאוהבים את המשחק ואוהבים את הקבוצה שלהם. גם להם יש זכות להתבטא, גם בצורה קיצונית, ולכן עלינו לעשות הכל כדי לשמור על הגבול השביר שבין חופש הביטוי לבין התבטאויות שמהוות הסתה. לטעמי, זכותו של אדם לקלל, זכותו של אדם לחצות גבולות. אין לו זכות להסית לפגיעה פיזית, וכאן מבחינתי עובר אותו הגבול.

צור שפי 12 בנובמבר 2011

הפוסט הזה הוא מעט המכיל את המרובה, קפסולה מרוכזת של היגיון בריא במקום שבו המצרך הזה הופך יותר ויותר נדיר. תודה בני.

אבי 12 בנובמבר 2011

"אבל אצלנו לא משקיעים בחינוך, משקיעים באילוף."
למסגר ולשמור

Comments closed