השניצל. קווים לדמותו

לא תואר לו ולא הדר. מאכל אפור. לא בצבע, במהות. אף אחד לא סופר אותו. תעירו מישהו באמצע הלילה ותשמעו אנטריקוט. שווארמה. אפילו טוסט עם גבנ"צ. לא שניצל. די משעמם בסך הכול.

שניצל הוא סתם נתח בשר לא איכותי במיוחד, פיסת חזה עוף עטויה שכבת פירורי לחם ובניהם  מפרידה בלילת ביצה וקמח. זה הכול.

גם כשהוא מגיע בגרסת הטרי, או המוקפא, הטעם בדרך כלל כמעט זהה.

לא תואר לו ולא הדר. מאכל אפור. לא בצבע, במהות. אף אחד לא סופר אותו. תעירו מישהו באמצע הלילה ותשמעו אנטריקוט. שווארמה. אפילו טוסט עם גבנ"צ. לא שניצל. די משעמם בסך הכול.

השם שלו בעברית, כתיתה, אללה יוסתור. הכי טרן אוף שבעולם. אפילו שיפוד נשמע סקסי יותר. ספרו למשפוחה שבארוחת שישי יש שניצל ותשמעו אלף תירוצים למה לא יכולים להגיע. עוף מקדים אותו, בשר בקר לא רואה אותו ממטר. כבש? חבל על הזמן.

התדמית שלו היא של חטיף חפיף. כשמדברים אוכל, הוא מופיע בסוף הרשימה. בשום תפריט הוא לא מופיע כאופציה ראשונה, אלא אם כן מדובר בחיילים או בגן טובה. לא מזמינים אותו במסעדה אלא אם אתה עובד זר, סטודנט תפרן או סתם עוזב קיבוץ שטוף נוסטלגיה.

*

אבל, שימו לב, למרות כל האמור לעיל, השניצל יכול לספק מגוון אפשרויות שאי אפשר לעשות אפילו עם שאטו בריאן למשל. אפשר לאכול אותו גם בישיבה ליד השולחן בבית וגם בעמידה ברחוב. אפשר לאכול אותו בצלחת ואפשר לאכול אותו בפיתה או באגט. הוא הולך טוב עם אורז, פתיתים, בורגול כוסמת, יו ניים איט. אפשר לאכול אותו סחי ואפשר להטביע אותו בקטשופ. חרדל?, טוב. מיונז? גם טוב. לימון? הכי טוב.

אפשר לאכול אותו חם היום, ואת מה שנשאר שמים במקרר ואוכלים מחר. לא מוכרחים סכו"ם, מחזיקים בשתי אצבעות ונושכים. יתרון נוסף במצב הזה, נשארת יד פנויה למלפפון חמוץ או פחית קולה.

למרות שהוא סתם, שימו לידו משהו איכותי כמו פירה, אבל אמיתי, כזה ששמים בו שמנת מתוקה ופרמזן, הוא הופך למעדן. גם צ'יפס חתוך נכון ומטוגן בקפידה מסביבו בצלחת, נותן לו הילה של מנצח. סלט מוקפד מירקות טריים וגרעיני חמנייה קלויים, הופך אותו לצפרדע שקיבלה נשיקה מהנסיך.

*

אפשר לצפות אותו בפירורים של קורן פלקס, אפשר לצפות אותו בקמח מצה, פנקו או פירורי לחם. אפשר לוותר על הציפוי ולתת אותו ברוטב פטריות ושמנת או רוטב חרדל. אפשר גם סתם לצלות אותו בלי כלום, רק עם מלח גס ופלפל שחור, על מחבת חמה מאוד, עד שיצא לו המיץ.

המעלה הכי גדולה של השניצל היא זמן ההכנה קצרצר. או שמשליכים אותו לשמן רותח לכמה דקות, או לטוסטר אובן, רותח אף הוא, לאותו מספר דקות. התוצאה כמעט זהה.

הוא לא יגרור אחריו מבול של תשבחות, הוא לא ישמש נושא לסיפורים, טרובדורים לא יהללו שמו בשירתם. אבל בסופו של דבר, הוא יעשה את העבודה.

*

אלכס סמית הוא שניצל.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

יומן העונה של הג'איינטס - פלייאוף
באיזה סרט את חיה, סגן נ'?

39 Comments

יוני 2 בינואר 2012

ואללה, לא מכיר את אלכס סמית ומאוד נהניתי מהפוסט. אני בטוח שלכל אחד יש את השניצל שלו מהעבודה, עולם הספורט, התיכון וכו'. הבחור ההוא שאפשר לצאת אתו למסיבה, לשמור אתו 4 שעות בש.ג. בלילה, ללמוד יחד למבחן זוועתי באוני', ערב פוקר, YOU NAME IT

באבא ימים 2 בינואר 2012

היה מת.

גל ד 3 בינואר 2012

זו גם היתה התגובה שלי. לאורך הטקסט הסכמתי עם הכל, ותהיתי לאן זה הולך, אבל לא. פשוט לא.

בני תבורי 3 בינואר 2012

באבא,
התנגדות, קנטרני.
נמק ושכנע.

איציק 2 בינואר 2012

מי יודע למה לא ניתן להכנס ל"חדר הנעליים" של עמיחי?

תומאס 2 בינואר 2012

כל האתר של ליוורפול ישראל למטה, לא רק הבלוג של עמיחי

גפן 2 בינואר 2012

סמית היה מת להיות שניצל.הוא יותר בכיוון של להיות צנון.

אנונימוס 2 בינואר 2012

אין לי מושג מי זה אלכס סמית, ואני בכלל לא אוכל שניצלים.
אבל פוסט נהדר

אביעד 2 בינואר 2012

בני, פוסט גדול :)

סימנטוב 2 בינואר 2012

השניצל מתחכם לו התחיל טפל בעיקר פירורי לחם ומלח ועכשיו הוא בא בטעמים טעם הפלייאוף שניצל פיקנטי, יאללה שיהיה גם צילי מתוק בהצלחה.
מצטרף פוסט נהדר בני.

אלעד 2 בינואר 2012

היית צריך להוריד את השורה האחרונה, ולתת לנו לנחש. נראה לי שהייתי מנחש

יונתן 2 בינואר 2012

בשם השניצל נעלבתי קשות. אלכס סמית הוא מקסימום פריכיית אורז.

תומר חרוב 2 בינואר 2012

דווקא יש לא מעט כבוד לשניצל. שניצל זה משהו שמתגעגעים אליו, אפילו גלעד שליט רצה שניצל כשהוא חזר. לכל אחד יש את השניצל שלו, כלומר של אמא שלו, שהוא מתגעגע אליו.

הופמן 3 בינואר 2012

עשית לי חשק לאלכס. לשניצל כלומר
(גם לי אין מושג מי זה סמית ובכל זאת נהניתי)

שי אבן צור 3 בינואר 2012

מי זה אלכס סמית? מישהו יודע?

פולדש 3 בינואר 2012

רוזבאדי משהו

מדד 3 בינואר 2012

ציון: 5

כסיפוביץ 3 בינואר 2012

בני
בתור יו"ר האגודה לקידום השניצל אני חולק עליך נמרצות.
חייב להגיד לך שבמשך 3 שבועות בגרמניה-אוסטריה לקחתי על עצמי משימה לאכול כמה שיותר סוגים של שניצל.
לדוגמה שניצל ממולא בבשר כבש עם נגיעות חמאה זה מעדן אלוהי!!

בני תבורי 3 בינואר 2012

כסיפוביץ',
תודה, אישרת את טענותי. עם החומרים המתאימים – מילוי בשר כבש עם נגיעות חמאה למשל – מדובר במעדן אלוהי.

זוהר 3 בינואר 2012

ענק!!! המקום המושלם לנישנוש זה כמובן ליד העגלת חימום.

בני תבורי 3 בינואר 2012

ממש לא. ליד איברהים ושאדי במחבת.

ערן 3 בינואר 2012

שניצל עוף? עזבו אתכם, בחייכם. אחרי שניצל עגל בוינה קשה להבין מה מצאתי בשניצל עוף כל השנים. זה משהו שדוחפים לפיתה כשהשווארמה בפיתה/לאפה כבר יצאה מכל החורים בגוף ואין שום מזון עתיר עניין ברדיוס של שני קילומטר מאזור התעשיה של לוד.

בעצם יש את השניצל של אמא. ולא קוראים לו אלכס סמית.

ברק 3 בינואר 2012

בלי לדעת מי זה אלכס . הוכחה מדהימה איך אפשר עם עט בשקל להרים מישהו או משהו לפסגות ולהוריד אותו שאולה, כמו שעושה למשל חמי אוזן.

בני תבורי 3 בינואר 2012

ברק,
אנא הייה לי מורה נבוכים, אני חושש שאיבדת אותי.

ברק 4 בינואר 2012

אם רוצים, אפשר להגיד ששניצל הוא כלום. אם רוצים, אפשר להגיד ששניצל הוא תותח. אם שניצל מתחיל ככלום ונגמר כתותח אז הוא דאבל-תותח. אם שניצל מתחיל כתותח ונגמר ככלום אז הוא דאבל-כלום. תקרא את הפסקה של חמי אוזן היום על קרית שמונה: קרית שמונה טובה בגלל שנגד אשדוד היא שיחקה גרוע…

אפריים 3 בינואר 2012

מצד אחד אני מוחה נגד העלבה של המאכל המופלא הזה (אצלנו יש כל יום שישי שניצל ולא נשאר אפילו פירור!) מצד שני הפוסט כתוב כל-כך יפה שאני נוטה לקנות כל מילה שבו (ועדיין, היה יותר מתאים לכתוב פוסט על קציצות, כי זה מה שההגנה של הסטילרס תעשה מטים טיבו…).

לא יודע איך לאכול את הפוסט הזה.

בני תבורי 3 בינואר 2012

עם חרדל דיז'ון :)

עמית 3 בינואר 2012

אין כמו שניצל טרי כשהוא יוצא מהמחבת.
ואלכס סמית יותר דומה לפירה.

old timer 3 בינואר 2012

אחרי הרהור מה אני חוזר בי –

אכן, לא תואר ולא הדר לו לאלכס סמית אבל שתי סטטיסטיקות הופכות אותו בדיוק לשניצל עליו מדבר הפוסט. הוא מוביל את הליגה במיעוט אינטרספשנס ובריבוי סאקס. מה שאומר שהוא מעדיף לחטוף מכות מאשר למסור מסירה לא אחראית. זה מה ששניצל היה עושה. כבוד לשניצל.

ברק 4 בינואר 2012

כתבה שלמה ו-20 תגובות כדי להבין שאלכס סמית הוא שחקן פוטבול…
תודה, טיימר ישן

דורפן 3 בינואר 2012

ואני אוסיף עוד משהו. כשאתה רעב ממש אתה לא חושב על פואה גרה ואתה לא חושב על סושי ואתה לא חושב של שאטו בריאנד. אתה רק רוצה שניצל. גו ניינרס

פאקו 3 בינואר 2012

האמת יש בזה משהו. גם לאור החבטות שהוא היה צריך לספוג כדי שייצא ממנו משהו סביר.

ניר 4 בינואר 2012

דוקא ארון רודג'רס יותר שניצל. תמיד עושה את העבודה, אף פעם לא מפשל, אבל לא משנה כמה טוב יהיה, פשוט אין לו כריזמה.

בני תבורי 4 בינואר 2012

בחיי ניר, כריזמה היא המילה הנכונה לתאר שניצל. החוסר בה.

dice 4 בינואר 2012

בני…
אני רעב עכשיו. תודה :)

בני תבורי 4 בינואר 2012

לך על שניצל…

בני תבורי 4 בינואר 2012

חננאל,
מחכים. השאלה עד איזה גיל זה צריך להפחיד…

צור שפי 5 בינואר 2012

שניצל זה מעדן – אם אתה אוסטרי. הפוסט פותח כר נרחב לדיון בשחקנים ו/או קבוצות שהם סוג של שניצל. למשל – הפועל של ה-0-1 הקטן או boring Arsenal של עידן טרום-ונגר (הנוכחית היא יותר מרשמלו או גומיפלצת – מתוק אבל נמס בפה מיד, משאיר אותך צמא וחסר ערך תזונתי).

Comments closed