לחשוב מחוץ לקופסא

המשפט – לחשוב מחוץ לקופסא – נהגה באופן תדיר מידי לטעמי באחד ממקומות העבודה הקודמים שלי.

יותר משאני לא אוהב את המשפט הזה, אני לא אוהב טרנדים אופנתיים. כשהמשפט הזה הפך לטרנד אופנתי והשימוש בו נעשה בכל עת וללא כל קשר לתוכן הנאמר, תליתי במשרד תרשים של גוף האדם, ובכל פעם שמישהו פלט את המשפט באיזו ישיבה או דיון אצלי, נהגתי להצביע על אותה נקודה בדיוק בה אבעט בו, אם יחזור על כך שנית.

עם השנים התרככתי. אני גם לא יכול להתנגד למשהו ככה סתם מבלי להציב אלטרנטיבה ראויה. זה לא שאני מאוהב בצירוף המילים הזה, פשוט לא הצלחתי למצוא אופן טוב יותר לתיאור מעשה של חשיבה יצירתית, רעננה ומקורית.

חשיבה מחוץ לקופסא היא שבירת מוסכמות ונטילת סיכונים. אני אוהב את זה. חשיבה כזו היא טקטית ברוב המקרים ובאה לענות על צורך מיידי. תכנון אסטרטגי יכול גם הוא לחסות בתחומי ההגדרה, אבל נדרשת זהירות כדי לא לחצות את הקו העדין המפריד בין רעיון נושא סיכוי, לבין רעיון שיביא תוצאה מופרכת ומסוכנת.

דוגמא לחשיבה מחוץ לקופסא היא רעיון הצבתו של גלן ג'ונסון בעמדה אחרת בהרכבה של ליברפול, רעיון שנדחה על הסף יש לומר..

גלן ג'ונסון, שנקנה כמגן ימני, הוא שחקן מהיר מאוד, בעל שליטה מצוינת בכדור ויכולות לא רעות בהגבהות ואפילו בעיטה לשער. זה (כמעט) כל מה שנדרש משחקן כנף. לא ברור לי באיזה  שלב של הקריירה אובחן כמגן ולמה. במשחקים שראיתי אותו, כולל בקבוצות אחרות, לא התרשמתי שג'ונסון ניחן ביכולות הגנתיות יוצאות דופן, וודאי לא בהשוואה ליכולות ההתקפיות.

אילו היו לג'ונסון היכולות ההגנתיות של אנריקה בנוסף לאלה ההתקפיות שלו, היינו מדברים על סופר מגן. זה נכון גם הפוך דרך אגב. אבל אין לו, ולכן אני חושב שהצבתו של ג'ונסון בכנף, תביא לליברפול תועלת גבוהה יותר, במיוחד לאור העובדה שיש ברשותה בסגל פתרונות טובים לעמדת המגן הימני, מה שאי אפשר לומר על פתרונות לעמדת הווינגר באותו צד.

ברור שמדובר בהחלטה מאוד לא פשוטה. הצלחה של ג'ונסון כווינגר, עלולה לשבש כל תכנון עתידי בקשר לקאוט. מצד שני, קאוט כבר בן 32, ג'ונסון בן 28 וקאוט יכול לשחק גם בצד שמאל. אני לא רואה סיכון גבוה מידי בניסיון כזה.

אני לא בטוח שזה יצליח, אבל שווה לנסות.

***

האירוויזיון, בכל הנוגע למוסיקה, היא תכנית אשפתית למדי. תכניה מבוססים על פופ דלוח ושטחי וכוריאוגרפית אמ טי וי משעממת. זה לא מפליא שהזיכרונות מהתחרות הזו, נוגעים יותר להולדתה של להקת ריקוד אדירה, ריברדנס, שהופיעה בכלל במחצית, וזכייה של זמרת שזהותה המגדרית אינה תואמת את המגדר המקובל על פי מינה הפיזיולוגי. אוף…יצאתי מזה איכשהו.

לבד מהשוני בשפה, הכול שם נראה ונשמע אותו דבר. השטיקים, התלבושות, העיבודים המוסיקליים. מופע שיא של תרבות של חוסר טעם. הגזמה בגדול מאוד. הכול שם מופרך בנוצצותו ומעורר גיחוך ברצינות התהומית בה מתייחסים אליו המשתתפים. אין שם טיפת הומור ולא קורטוב של מקוריות. לא פלא שפיק מתראיין שם על תקן בטהובן.

אין שם שום דבר תיאטרלי או קברטי, אין שם פולק, אין שם רוקנרול. לא גלאם, לא Pאנק, לא Fאנק, לא מטאל. לא אלתור ג'אזי או קינה בלוזית. לא מייצרים שם שום דבר שלא מיוצר במיליוני יחידות של חוסר טעם בכל העולם בכל רגע נתון.

פעם עוד נהגתי לצפות, זה היה כשעוד האמנתי שכל העולם נגדנו  ורציתי להיות שם כשזה קורה. האירוויזיון האחרון בו צפיתי בשידור ישיר היה בשנת 79', בו היה לקיבוץ מענית ייצוג נכבד. מאז אני אפילו לא מתעניין בתוצאות.

השנה אצפה בעניין רב. לא בכל התחרות כמובן, רק באותו קטע בו יעלו חברי להקת איזבו לעשות את מה שהם עושים מצוין, תערובת של רוק, פסיכאדליה, דיסקו, פאנק, מוסיקה ערבית ומוסיקה שחורה.

איזבו קמה בפתח תקווה, כן כן, על ידי רן שם טוב, ניר גראף ותמיר מוסקט. הלהקה התפרקה לאחר כמה שנים לא מוצלחות בארה"ב. אז, חזרו שם טוב וחברתו לחיים וללהקה שירי הדר לישראל. תמיר מוסקט נשאר שם והקים את הבלקן ביט בוקס. כאן, חברו שם טוב והדר ליונתן לוי וניר מנצור ואיזבו קמה לתחייה.

ניר מנצור הוא אחד התופיסטים הגדולים בארץ. הוא חולק, לטעמי, את המקום הראשון בטבלת מתופפי הרוקנרול עם איסר טננבאום מרוקפור. יונתן לוי, הוא לא רק בסיסט ענק, הוא גם מוסיקאי ומפיק ראשון במעלה. רן שם טוב נחשב בברנז'ה לסוג של גאון מוסיקאלי. הוא גיטריסט ומפיק מבוקש. הוא גם ייחודי מאוד בגישה שלו למוסיקה. "רכבת שנוסעת על פסים משלה" הגדיר אותו פעם אחד מהאמנים הבולטים בארץ. שירי הדר היא זמרת וקלידנית שמזכירה לי בהתנהלותה קצת את ג'וליה אייזנברג. היא אדישה ונון שלאנטית, מתנהגת כאילו לא מבינה מה היא עושה שם, ואין לתאר את הצליל של איזבו בלעדיה.  

ההחלטה לשלוח את איזבו לתחרות, היא בהחלט תוצאה של חשיבה מחוץ לקופסא. ברור שהסיכויים נגדם, אחרי הכול לא רק המוסיקה והתלבושות שם ידועים מראש, גם תוצאות ההצבעה בדרך כלל לא מפתיעות. ההחלטה להעדיף להקת רוק בועטת במוסכמות על פני זמרת תואמת שטאנץ אירוויזיוני כמאיה בוסקילה הנהדרת, או על נאד נפוח ומלא בעצמו כצביק'ה פיק, משדרת מקוריות ורעננות לא פחות מאשר הבחירה עצמה.

אני לא בטוח שזה יצליח, אבל שווה לנסות, ולו רק כדי לראות את הפרצופים הנדהמים בקהל.

***

בסיפור המתרחש במשולש ההתאחדות האנגלית – טרי – קאפלו, אף אחד לא חשב. לא בקופסא ולא מחוצה לה. לא נעים, אבל הם ללא ספק גורמים ליו"ר לוזון להיראות קצת פחות אידיוט. הידד.

אחרי פרשת סוארז – אברה, דורפן אמר לי, והוא גם כותב על כך כמו שרק הוא יודע לכתוב, שבהתאחדות האנגלית פתחו תיבת פנדורה ואין לו מושג לאן זה יגיע. גם להם אין מושג, אבל זה מתפוצץ להם בפרצוף. הידד פעם שנייה.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url