תוריד תוריד (גבולות הטעם הטוב)

ללכת למשחק עם צעיף וחולצה, זה מאסט. לשבת ביציע כחלק מצבע וזהות, זה אדיר. להגיע לפגישה עסקית או לשמוזינג כשאתה לובש את החולצה של הכדורגלן האהוב עליך, זה קצת פתטי והרבה טעם רע.

.

.

.

.

.

.

.

.

***

עומר, הבכור שלי, נכנס לחדר בסבר פנים חמור. על הפרצוף שלו היה מרוח המבט הזה שאומר/תוהה: נו אבא, מתי תתבגר כבר, וגם שהוא לא במצב רוח לבדיחות.

אבא, די. הוא אמר, בלי חיבוק ובלי נשיקה.

מה קרה, שאלתי בתמימות.

תוריד תוריד, הוא אמר.

אבל למה, שאלתי.

ככה, הוא אמר, והוסיף שכמו שאני נראה, אני יכול גם ללבוש את החולצה מספר עשר של אלי אברבאנל ואת הכובע הכחול עם הקרניים שקניתי פעם לגילי לפני איזה דרבי. יאללה, תוריד תוריד.

שעה לפני כן חזרנו תשושים ומבוצבצים מרכיבת שבת על שביל המוביל הארצי, הנתיב היחיד שאפשר לרכוב בו אחרי הגשם שעשה שמות בסינגלים, והתכוננו לנסיעה למפגש משפחתי.

מדובר בבני דודים וצאצאיהם שלא נפגשים תדיר, אלא בעיקר כשמישהו נולד או מת, וחשבנו שצריך להדק.

אוסי, המכהנת כרעייתי ואם שלושת בניי באופן סימולטני ובהצלחה כבירה, אפתה את לחם הבירה הנפלא שלה, שמילא את הבית ריח של שחיתות. אני עסקתי בבחירת אאוטפיט הולם לאירוע.

בפינה נסתרת, על אחד ממדפי ארון הבגדים שלי, ממש מאחור, שמורים פריטי לבוש וכמה גאדג'טים שמזמן לא לבשתי ולא נעשה בהם שימוש אחר, שאני ממאן להיפרד מהם. מין קיבעון אינפנטילי הראוי לפוסט נפרד. אתם יודעים על מה אני מדבר, לכל אחד יש ארון שכזה ובו שלדי נעוריו משקשקים בעוז, בדרך כלל בצמוד לגיליון יולי 83' של האסטלר למשל.

***

נטלתי משם חולצת בד כפתורים גדולה ופרחונית, שהייתה מקנה לי מקום של כבוד בכל תמונה המתעדת מפגש של הביטלס עם המהרישי יוגי. אני מת על החולצה הזו. יש בה דוגמאות של פרחים בקצת אדום וקצת כחול ובעיקר לבן, והכי יש בה בד נעים נעים, שכיום כבר לא עושים כזה. לבשתי והתייצבתי בפני זו שנשבעה לי אמונים, לביקורת.

היא לא אמרה כלום, רק השפה העליונה שלה רטטה. הבנתי.

טוב, אני קצת אשם. כשלבשתי את החולצה והלכתי לקבל ממנה אישור, היה פלג גופי התחתון עטוי תחתוני בוקסר פרחוניים באדום שחור, ולכפות רגלי גרביים אפורות עם סמל של אדידס. אפילו לי זה נראה ביזאר.

אמרתי לה שאסור להוציא את החולצה מהקונטקסט וחזרתי לחדר למקצה שיפורים.

*

כשהופעתי שוב בפניה לביקורת חוזרת, הצטרפו לחולצה הפרחונית זוג ג'ינס משופשף וקרוע שלבשתי בפעם האחרונה בניל יאנג בקיסריה, טי שירט שכתוב עליה Who the Fuck is Mick Jagger שקניתי להופעה של הווטרבויס בלונדון לפני שש שנים, ומגפי טימברלנד חומות מהוהות מעור הפוך. אגב, אין לי מושג מה זה אומר עור הפוך.

השתיקה שלה הייתה רועמת עוד יותר.

החלטתי להמשיך ולנהל את הדיון בהרכב מורחב ופניתי לקבל את אישורו של עפרי שהיה במקלחת. עוד לפני שפתחתי את הפה הוא שאל אם אני מפת שולחן.

*

ואז הופיע עומר. מיד כשנכנס הביתה אמא שלו משכה אותו הצידה, ובקול אסוני לחשה באוזניו כי אבא מתחיל שוב עם השטויות.

גילי לא היה בבית והוא בכלל מעדיף קרוקס, מה שעזר לי להבין שאני מיעוט מדוכא ונרדף, ושהסיכוי שלי לקבל תמיכה מאיזה גורם משפחתי קטן מסיכוייה של פרודניה, שהגיעה מהשדה על הפטרוזיליה, לשרוד את תהליך רתיחת המרק.

החולצה כשלעצמה יפה, הם אמרו לי, אבל לא עלי ובטח לא במפגש משפחתי. לא כל דבר מתאים לכל מקום ולכל אירוע. בלית ברירה ויתרתי, והלכתי על טי שירט שחור וקפושון. בעעעע.

אבל היא, היא לא ילדותית, היא היפסטרית, ובגלל זה היא קיבלה מהבנים אישור ללבוש שמלה סגולה עם גרביונים אפורים ועליהם דוגמאות בכתום וכחול ומגפיים שחורים. ש"ס שיק. לה מותר. אבל מה שמותר לה ואסור לי, זה כמו מה שמותר לפרגוסון ואסור לסוארז.

***

כל ההקדמה הזו נועדה לעורר את הדיון הבא: מה דעתכם על אלה שמרחיבים את גבולות חוסר הטעם, ולובשים חולצה של קבוצת הספורט האהודה עליהם מחוץ לתחומי המגרש ולא בעת משחק?

תראו, חלק מלהיות אוהד זה גם להקים לעצמך מוזיאון של הקבוצה האהובה שלך. מחולצה, צעיף, דרך ספל ועד למחזיק מפתחות. זה בסדר. אבל מרצ'נדייז, מקומם באגף פרטי. מקסימום על צרור המפתחות האישי. להכניס את זה למרחב הציבורי, זה לא לעניין.

אחד הבוסים שלי בעבר, איש בתפקיד בכיר מאוד, נהג לשתות קפה במשרד מספל של טוטנהם, ולא שיש לי משהו נגדם. לסגן שלו היה תלוי על הקיר, ליד התמונות של הנשיא וראה"מ, ובאותם מימדים, דגלון של מכבי שערים.

לא מגוחך? אתה מצפה לקבל השראה מאנשים בעמדות כאלה ואת זה אי אפשר לעשות עם חולצה של גיגס. גם לא של ג'רארד. בטח לא של רוני. או אברה. כשאתה בישיבת עבודה עם הבוס, אתה רוצה אותו ממוקד וסמכותי. לא אוהד כדורגל.

כלומר, ברור שאהדה לקבוצה היא חלק ממרכיב אישיות שאוהד נושא עימו. אני מצהיר על העדפותי בספורט בכל מקום כחלק מתעודת הזהות שלי. אבל יש גבול.

ללכת למשחק עם צעיף וחולצה, זה מאסט. לשבת ביציע כחלק מצבע וזהות, זה אדיר. להגיע לפגישה עסקית או לשמוזינג כשאתה לובש את החולצה של הכדורגלן האהוב עליך, זה קצת פתטי והרבה טעם רע.

ללכת עם חולצת פולו בצבע של הקבוצה עם סמל קטן על הכיס, בהחלט יכול להעניק לך מימד נוסף של חיות במכלול הרצינות הנדרשת ממך בפגישה עם מנהל הבנק. גם הרופא שתשתעל עליו ביום חורף קר לא יכיר לך רעה אם את צווארך יעטוף צעיף של הקבוצה שלך. אבל חולצת משחק? עם מספר ושם?

יש דברים שמתחברים למקום אחד ומאבדים את הקשר במקום אחר. זה כמו לצאת ולהסתובב בחוץ עם כפכפי פרווה ורודים, שהחותנת קנתה לך בשוק בקה אל גרביה. בבית, אגב, זה נהדר. להחזיק עט של הקבוצה ליד הטלפון בבית זה נחמד, להוציא כזו עט בישיבה במקום העבודה יגרום לאנשים להסתכל עליך עקום.

 ומה דעתכם?

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

"דה באזר" בפייסבוק

פירוק מוסד המשפחה / ח'דר סואעד
לקחנו גביע בכדורסל!

45 Comments

סימנטוב 17 בפברואר 2012

האנטי ממסדי שבי תמיד סרב לרכוש מוצרים שלא למטרת פעילות ספורטיבית
וחוץ מזה מיד חשבתי על זה…
http://www.youtube.com/watch?v=Fowd29dOyh0

בני תבורי 17 בפברואר 2012

:)

גיל מזימבבואה 17 בפברואר 2012

ההקדמה גדולה!! איך רובנו יכולים לראות את עצמנו בדיוק במצבך רק התגובות שונות. אני חטפתי: מה אתה ליצן? לך עוד יש בנים להיאחז לי יש 3 בנות. וזה אחרי שפעם הראשונה שבאתי לחדר של אישתי בקיבוץ קישטו את הקירות דגלי וצעיפי ליברפול ובסוף אני הליצן.

יום אחד הגעתי כאן לפגישה עם עו"ד יהודי שנחשב למאוד מכובד כאן, וזה היה אחרי הגמר של המונדיאל (שרק דורפן השיג כרטיס) והזקן מופיע עם צעיף של ספרד, האמת הופתעתי.

ד"א בברזיל זה מאד מקובל שביום של משחק של הניבחרת מסתובבים עם חולצות של הניבחרת החל ממורים רופאים וכ"ו.

דובי מילר 17 בפברואר 2012

תבורי – מצוין!

בוא ואספר סיפור קצר.

בשנה שעברה, מיד לאחר תחילת שנת הלימודים הועבר תלמיד לכיתתי (אז כיתה י') ובשיעור הראשון הוא התיישב לו ללמוד היסטוריה ועשה טעות חמורה, הניח את התיק שלו על השולחן ועליו בגדול סמל של מנצ'סטר יונייטד…ממש בד אדום לשור…

מיד ביקשתי ממנו שיצא מהכיתה ואמרתי לו שהוא לא יכול להמשיך ללמוד בכיתה שלי..הילד החויר, לא הבין מה אני רוצה ממנו, ואני ממשיך ברצינות לדרוש ממנו שיעזוב את הכיתה…

לאחר מספר שניות של רצינות הסברתי לו שאני כאוהד ליברפול לא יכול ללמד מישהו שמניח לי מול העיניים תיק של יונייטד, הילד, רועד כולו, הבטיח לי שזה לא יקרה יותר ומאז..התיק שלו על הרצפה…

כמובן שלאחר שהרגעתי אותו צחקנו יחד אבל…

(אגב, כל התלמידים שלי יודעים שאני אוהד של ליברפול והדקות הראשונות בשיעור שלאחר משחק מוקדשות לזה..אין ברירה, צריך לחנך אותם נכון..)

סימנטוב 17 בפברואר 2012

טוב אני מבין אתה מלמד היסטוריה :)

S&M 17 בפברואר 2012

ענק! ;-)

אריאל 17 בפברואר 2012

גם בארה"ב מאוד מקובל להגיע לעבודה עם חולצות משחק ולאף אחד לא ממש אכפת מזה. לא לפגישות עסקים, כמובן, אבל כן ליום יום.

אריק 17 בפברואר 2012

מעולה.

אוקו 17 בפברואר 2012

רק הכרס הצומחת שלי הצליחה לגרום לי לוותר על הרונאלדיניו מודל מונדיאל 2006 שלי..

אפריים 17 בפברואר 2012

אני אתייחס לדברים מעיניים ישראליות בלבד (כי בארה"ב יכולים ללכת עם כובע של דנבר נאגטס באמצע מנהטן רק כי הצבע מגניב ובברזיל הולכים לפני דרבי במשך שבוע עם החולצה של הקבוצה).

דבר ראשון- סוגיית הצעיף. לאחרונה פתאום קלטתי בעקבות הערות של נשים כמה זה מוזר שגברים ישראלים הולכים עם צעיף למשחק. לא דגל, לא כובע ולא חולצה, צעיף. כמובן שיש לי את הצעיף הקבוע וברור שאני הולך איתו גם בימי שרב, השאלה היא למה? מאיפה זה התחיל? סתם עוד מנהג שאימצנו מהגויים? (מעניין שגם בארה"ב הולכים עם צעיף לכדורגל אבל לא לכל ענף אחר).

גבולות של השאר- משהו סימלי של הקבוצה במקום העבודה? וודאי ו-וודאי. כוס קפה, דגלון (אבל למה של שעריים?!?) או כל דבר אחר. זה מכניס את הספורט לעולם הנורמטיבי ונותן ביטוי לדבר שבעבור רבים מאיתנו ממלא מקום גדול בנפש גם בשגרת היום-יום.
חולצה של הקבוצה? ממש לא. שתי סיבות מרכזיות- האחת היא שבדרך כלל אתה רואה אוהדים עם חולצות של אינטר/צ'לסי וכדומה (בכוונה אני לא מדבר על ברצלונה) מה שיכול להיתפס כמגניב אבל בעיני משדר מין התנשאות של מי שלא מרגיש מחובר למה שקורה בארץ. הסיבה השנייה היא שזה יגרור העתקת התנהגות מהאצטדיון. בחברה שלנו יש סיכוי גבוה שיתפתחו קטטות וזה לא יראה כמשהו מגניב וצבעוני. כמו שלא עולים עם מדים לארוחת צהריים ביום שישי בחדר-אוכל. עירוב של עולמות שונים.

ומשהו שהזכרת לי עכשיו- אני מכיר משפחה מיחיעם שבסלון ביתה נתלה דגל גדול של הפועל פתח-תקווה בכל פעם שיש שידור של משחק של הקבוצה (ביום-יום קיר רגיל עם מסמרים ייעודיים בסמוך לתקרה שנשארים מיותמים).

בני תבורי 17 בפברואר 2012

אוהדי פ"ת ביחיעם? שם וטלפון, מהר!

dice 17 בפברואר 2012

אוהדי פ"ת???

אפריים 18 בפברואר 2012

ווינברגר.

D! במולדת 17 בפברואר 2012

אני חושב שזה שילדים לא הולכים עם חולצות ספורט זה חבל. בתור ילד תמיד קיבלתי מבטים מוזרים על חולצות ספורט עד שהפסקתי ללכת איתם. אני חושב שחולצות מראות על קשר, ובונות אותו, ותורמות לאיזהו סוג של תרבות ספורט.
אם זאת, לא הייתי הולך עם חולצה לפגישה עסקית אבל למפגש משפחתי אולי כן (מצד שני אין לי ילדים או אישה ככה שאני בסטאטוס אחר).

באבא ימים 17 בפברואר 2012

לי יש בעבודה ספל משמינית גמר ליגת האלופות בין ליברפול לברצלונה.

אני עובד במשרד עורכי דין והלבוש מאוד פורמלי. עם זאת – משדרים אצלנו בקפיטריה משחקים של הפיליז (מ – nlcs וצפונה) או של האיגלס (גמר חטיבה) ואז מצופה להגיע עם פריט לבוש רלוונטי.

red sox 17 בפברואר 2012

באמת מגוחך (לתלות במשרד תמונות של הנשיא ורוה"מ).

וכן, צריך להפריד בין לבוא עם חולצת כדורגל לעבודה לבין דגלון של הקבוצה על השולחן במשרד (כמו תמונה של הילדים אצל אחרים, נניח).
אני מכיר הרבה אנשים שאחרי נצחון מגיעים לעבודה עם חולצה אדומה. לא של הפועל, סתם אדומה. העניין הוא שזה מספיק כדי להעביר את המסר כי כולם יודעים בדיוק את מי האיש אוהד ולמה דווקא היום הוא בא באדום.

בני תבורי 18 בפברואר 2012

רד,
יש מקומות בהם תמונות מנהיגים על הקיר אינן עניין של בחירה.

ברק 17 בפברואר 2012

עבדתי בחברת היי-טק גדולה שמנהל החטיבה היה נוהג להגיע (גם לפגישות חשובות, אם כי רק הפנימיות) עם חולצות של נבחרת אנגליה או של הפועל חיפה.

האבחנה שלי היא שבד"כ רמת הלגיטימיות מגיעה עד תליית צעיף על הקיר מאחורי העמדה.

הגעה עם חולצה בצבע המתאים מותרת עם מתקיימים בשני תנאים ביחד:
1. יום של אירוע חשוב (בד"כ במסגרת אירופאית. זכיה באליפות היא גבולית).
2. הקבוצה הנדונה היא הקבוצה המועדפת על רוב עובדי החברה (למרות שיש הרבה אוהדי מכבי חיפה בגוש דן וגם במקומות העבודה שלי, החצנה של האהדה הזו גוררת תיוג שלילי)

לגבי חולצה ממותגת מול חולצה בצבע הנכון, כפי שנדון ע"י רד-סוקס (בתנאי שמתקיימים שני התנאים שלעיל) – גבולי עד מתלהב מדי…

כל הנ"ל נכתב לצערי… אני הייתי שמח להרגיש לגיטימציה לבוא ממותג

בני תבורי 18 בפברואר 2012

ברק,
לא עבדתי בהיי טק, אבל ממה שאפשר ללמוד מביקור במתחם משכית – שנקר – מדינת היהודים בהרצליה בלאנצ' טיים, עושה רושם שקוד הלבוש שם פרוע יותר ממשרד עורכי דין או בנק.

יואב 17 בפברואר 2012

כאוהד מכבי, כמות האדום בארון שלי(צעיפים, חולצות וכובעים של יונייטד) היא בלתי נסבלת(:

בני תבורי 17 בפברואר 2012

התכוונת ורוד… :)

סימנטוב 17 בפברואר 2012

מה פרויד היה אומר?

אסף THE KOP 17 בפברואר 2012

יש לי צעיף של בית"ר ת"א.
זה כבר מזמן על תקן של פריט אספנות, חלילה לא לשימוש.

מנחם לס 17 בפברואר 2012

אני כבר בבית. הכל בבית יותר טוב מבית החולים, מלבד המשאבה שהיתה לי שם במיטה למורפין…
אחלה פוסט. אני כבר 50 שנה בא כל קיץ לביקור, והמתנה המתוקה והבטוחה (ושוקלת מינימום לקראת ה-25 ק"ג) ביותר להביא לילדים ונכדים של האחות ז"ל וילדי בני הדודים והדודות, הן גופיות ספורט של שחקני NBA. לא היתה פעם אחת שפיספסתי.

בני תבורי 18 בפברואר 2012

מנחם,
אתה בכלל לא מבין כמה משמח לראות תגובה שלך מיד אחרי הניתוח. תבריא מהר ותגיע כבר לביקור.

צור שפי 17 בפברואר 2012

אחלה פוסט תבורי צחקתי צחוק גדול. אני עובד במשרה שלרוב מחייבת אותי לחליפה/עניבה אבל בחדר במקום העבודה יש קולב ועליו הצעיף האדום ולידו מדף ועליו שעון תואם שקניתי בחנות המכר שלהקבוצה דרך האינטרנט. הרבה שנים היה לי שם גם מיני-מקרר אדום אבל הוא התקלקל.

בני תבורי 18 בפברואר 2012

המקרר מעידן בית ברנר?

פרלה 17 בפברואר 2012

המתמחה שלי שסיים אתמול הביא לי חולצת משחק עם שמי ומס' 20 על הגב.
במשרד יש פינת מכבי חיפה שצוברת משקל מדי עונה.
כחלק ממצגת הפרידה של המתמחים חסרי הבושה, המתמחה צולם במשרדי עם רגליים על השולחן, לוגם מספל המועדון עם סמל הצ'מפיונס וקפוצ'ון הפועל אוסישקין על גופו.
למחרת משחק האליפות האחרון הופעתי בבימ"ש עם סמל קטן שלנו על הג'קט וכל הסניגורים יודעים שאין טעם לדבר על הסדרי טיעון ביום שאחרי הפסד.

old timer 17 בפברואר 2012

שמעתי פעם שבתוך שומר המסך של אלי אברבאנל פרקליט מחוז ירושלים היה כתוב "פרקליטות מחוז בית"ר ירושלים"

בני תבורי 18 בפברואר 2012

ברצינות? מקווה שזה חוש הומור ולא הנחיות מקצועיות…

אבו צ'יצ'ריטה (fka תושב חוזר ) 18 בפברואר 2012

חשבתי שאלי אברבנל זה פתח תקוה

בני תבורי 18 בפברואר 2012

גם וגם

באבא ימים 18 בפברואר 2012

לדאבוני זה לא הנחיות מקצועיות. הבנאדם מקרה קשה של אהדת בית"ר ירושלים.

סימנטוב 17 בפברואר 2012

לפני שנים היו שחקנים מהקלאס העליון גם בקבוצות קטנת יותר,יש קצת טוב מהקצנה בשכר הבכירי השחקנים, השוק הפך לשוק של מוכרים והכדור נמצא בידי אלה שההצגה מושטת עליהם.

סימנטוב 17 בפברואר 2012

אופס הפוסט הלא נכון :(

בני תבורי 17 בפברואר 2012

אין דבר כזה פוסט לא נכון :)

טל 12 18 בפברואר 2012

ההקדמה נהדרת,ללא קשר להמשך.

ולגבי ההמשך, אם אוהדי כדורגל(ובכלל) זה קצת כמו פרודיה על דת.אז אלו הלובשים את החלוצה של קבוצתם ביום יום וכדומה,הם אולי החרדים?

אם אתה רק דתי,אתה הולך לכל משחק עם חולצה של הקבוצה,צעיף וכו ואם אתה מסורתי אתה לא תמיד הולך לכל המשחקים וגם אם כן אינך חייב בלבוש מלא.

אם אתה חילוני אתה הולך רק למשחקים חשובים כמו רבע גמר גביע,חצי וכו, משחקי עונה אם יש (אולי גם לוקח את הצעיף למשחק). כמו אלו שהולכים לבית הכנסת רק בראש השנה,יום כיפור וכו

אבל מה עם אלו שהולכים לכל המשחקים אבל ללא חולצה של הקבוצה או אביזרים נלווים?

אולי הם רפורמים

בני תבורי 18 בפברואר 2012

אנאלוגיה נחמדה.

אבו צ'יצ'ריטה (fka תושב חוזר ) 18 בפברואר 2012

פוסט משובח. אני מכיר היטב את מבט ה"אבא די" הזה (שלוש בנות…)
ההופעה של הווטרבויז שראיתי אני לפני שש שנים (אם כי לא בלונדון) היתה מהמשובחות ומהמהנות שהייתי בהן

בני תבורי 18 בפברואר 2012

אבו צ'יצ',
ראיתי אותם בת"א ב 86' נדמה לי ויום למחרת נסענו לראות אותם בירושלים. לא הגיע קהל, היינו משהו כמו עשרה, אבל מיק סקוט החליט שמגיע לנו תגמול. חברי הלהקה התיישבו איתנו בגינה של בניני האומה וניגנו לנו משהו כמו ארבעים דקות הכי קסומות שחוויתי.
ההופעה שראינו לפני שש שנים ברויאל אלברט הול בלונדון, הייתה לרגל הוצאת האלבום Book of Lightning.
ושלוש בנות? תהיה חזק אחי!

ויכסלפיש 18 בפברואר 2012

הם הופיעו בליקוויד ולאחרונה צצו בסטטוס של אבישי מתיה בפייסבוק. נזכרתי שווטר בויז כיכבו עם whole of the moon במצעד גל"צ והתברר שהוא היה העורך המוזיקלי…

בני תבורי 19 בפברואר 2012

אכן ליקוויד.

יוסי מזרחי 18 בפברואר 2012

א-פרופו ביזארי.
לפני 15 שנה הייתי בטורקיה במסגרת עבודתי אז.
איש הקשר שלי שם היה מוסלמי, שמו גונדוז.
באחד הערבים הוזמנתי עם שותפי לנסיעה, לביתו. על כל דלת בבית היתה מזוזה. מזוזה יהודית כשרה.
בכניסה לאחד החדרים היה תלוי צעיף כחול לבן של הפועל פתח תקוה.
כששאלתי מה קורה הוא אמר לי כך: המזוזות זה בגלל שהיהודים שמים וזה לא יכול להיות טעות.
הצעיף? הייתי בביקור עבודה בישראל, והמארח שלי,(שותפי לאותה נסיעת עבודה) אהרון גוז שמו, אוהד הפועל לקח אותי למשחק,ונתן לי את הצעיף כמתנה.
טורקיה, אנקרה, בימים יפים יותר.

עמית פיבוניה 20 בפברואר 2012

למנהל החברה שלי – ולמעשה לכל הבכירים אצלנו – יש המון מזכרות של מכבי תל אביב בכדורסל תלויות על הקירות ומפוזרות על השולחנות

בעצם אני חושב שאם אני רוצה להתקדם בחברה אני צריך להעיךף את הצעיף של מכבי נתניה בכדורגל שמונח אצלי על השולחן ולהחליפו במשהו של מכבי תל אביב(כמובן שרק כדורסל)

בני תבורי 20 בפברואר 2012

שיעור חשוב בחיים.

Comments closed