ישחקו הנערים לפנינו וחג שמח

בליל הסדר, אנחנו ישובים סביב שולחן ומקיימים טקס שאנחנו לא לגמרי סגורים עליו. יושבים עם אנשים שלעיתים רק חלקם מעניין אותנו, מתנהלים על פי פרוטוקול שלא תמיד מוצא חן בעיננו, שואלים שאלות שאנחנו יודעים עליהן את התשובות, טורפים כמויות מזון דמיוניות שעושות לנו צרבת וגזים, מתמודדים עם אלה שמתעקשים שצריך לשיר את הכול עד תום ובסוף, נשרכים כל הדרך הביתה בפקקים אין סופיים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בשנת אלף ארבע מאות שבעים ושמונה לפני הספירה הנוצרית, יצאו בני ישראל ממצרים.

בעצם, זה היה קצת לפני כן. כשישבו מדענים וניסו למצוא את התאריך המדויק לאחד ממבצעי הלוגיסטיקה המרשימים בתולדות האנושות, התברר להם כי קיים פער בין הכרונולוגיה המקראית לבין הספירה הנוצרית. נדרש, אם כן, סנכרון ספירתי בין שתי הגישות.

ישבו החכמים משני הצדדים והגיעו לפשרה מפא"יניקית. כל צד ויתר קצת ולבסוף הגיעו לנוסחה מקובלת, שעל פיה, נוספו להם עוד מאה שישים ושש שנים לספירה המקראית, ובאו לציון הקניידלך.

יש יותר מגרסא אחת המתארת את מכלול האירועים הנוגעים לאותו אירוע המוני, שהיה אגב רצף של אירועים ולא אירוע בודד, אבל אין ספק באשר לתוצאה היום, שלושת אלפים ארבע מאות ותשעים שנים אחרי.

היום, כבכל שנה בליל הסדר, אנחנו ישובים סביב שולחן ומקיימים טקס שאנחנו לא לגמרי סגורים עליו. יושבים עם אנשים שלעיתים רק חלקם מעניין אותנו, מתנהלים על פי פרוטוקול שלא תמיד מוצא חן בעיננו, שואלים שאלות שאנחנו יודעים עליהן את התשובות, טורפים כמויות מזון דמיוניות שעושות לנו צרבת וגזים, מתמודדים עם אלה שמתעקשים שצריך לשיר את הכול עד תום ובסוף, נשרכים כל הדרך הביתה בפקקים אין סופיים.

*

אלפיים שבע מאות תשעים ושמונה שנים לאחר שהיהודי האחרון כיבה את האור במעבר הגבול מצרים – כנען, בשישה באפריל, אלף שלוש מאות ועשרים שנים למניין הנוצרים, למען הדיוק ההיסטורי, יצאה איגרת חשובה עליה היה חתום הוד אפיפיורותו ג'ון, העשרים ושניים לשמו (XXII). האיגרת, שמוענה לעם הסקוטי באשר הוא, כללה מספר חידושים רבי חשיבות. נאמר בה בפירוש כי העם הסקוטי מקבל מהיום סטאטוס של עם חופשי וריבוני בממלכתו סקוטלנד, ואפילו זכאי לחמש צבא משלו. במילים אחרות, גם הם יצאו מעבדות לחירות.

נדמה לי שגם יום זה הוא סיבה למסיבה. אני לא יודע אם ביום זה, החל השנה בדיוק בצמוד לליל הסדר שלנו, יושבים סקוטים נרגנים יחד עם קרובי משפחה שרק חלקם מעניין אותם, מתנהלים על פי פרוטוקול שלא תמיד מוצא חן בעיניהם, שואלים שאלות שהתשובות עליהן ידועות, טורפים כמויות מזון דמיוניות  שעושות להם צרבת וגזים, מתמודדים עם נטורי טקסא ונתקעים בפקקים בדרך הביתה, אבל ללא ספק, מדובר ביום חג.

הידיעה הזו, שאנחנו והסקוטים חולקים מורשת היסטורית, מביאה אותי למסקנה כי אנחנו בני דודים, או לפחות אחוקים, וככאלה, אני מרשה לעצמי לפנות באופן ישיר לאחד מהם.

*

בן דודי האהוב קני,

תגיד, מה נסגר איתנו?

אני רואה את המשחקים של ליברפול ואני רוצה למות. מבושה. מילא שלא מנצחים. מילא שמפסידים. אבל איך, ריבונו של אדינבורו…פסים לא מגיעים למטרתם, הגבהות שלא מתרוממות יותר משלושים ס"מ מהדשא, בעיטות לשער שהורגות ציפורים, חוטפים שערים מקרנות, מחטיאים פנדלים, שערים עצמיים…מה קורה כאן?

אומרים שהרכש כשלון, אמירה לא מופרכת לאור העובדות. קרול לא מבקיע, דאונינג לא מבשל, אדם לא מייצר, הנדרסון לא ברור. בלאמי, הרכש הטוב ביותר שלנו, פצוע. גם אגר. וג'ונסון. ואין לנו חלוץ גולר. אנחנו נראים כמו סיטקום.

שבעה הפסדים בשמונה משחקים. אתה זוכר משהו דומה בתקופה בה היית שחקן? שיעורי אחזקת כדור מהטובים בליגה, המון התקפות שמגיעות רק עד השש עשרה והכי פחות גולים בליגה. אוהד אחד של יונייטד טרח וספר ומצא כי לזכות ליברפול יש אותו מספר שערים כמו לואן פרסי.

למה, מה נדפק אצלנו?

אני לא חושב שאתה לא יודע כדורגל ולא יודע להסביר להם מה אתה מצפה. אני גם לא חושב שכולם שם מטומטמים ולא מבינים את ההנחיות שלך. אז למה אנחנו נראים כמו בדיחה?

קני יקירי, אנחנו יושבים הלילה לארוחה חגיגית לזכר היום בו יצאנו לחופשה ארוכה מהגלות במצרים, לפחות עד גלות אשור, והמעיים שלי מתחמררים. שנה אחר שנה מספרים את סיפור יציאת מצרים ושנה אחר שנה את סיפור הכישלון של ליברפול. ולא סתם כשלון, אלא כזה שעלול לפתוח פער שיהיה קשה מאוד לסגור אותו.

יחד עם זאת, אני מאמין שיש תקופות בחיים בהן הדברים מסתדרים אחרת מהמתוכנן. זה קורה לנו וזה יקרה ליונייטד. יש איזה סדר קוסמי שאין לנו שליטה עליו ולעיתים גם המאמצים הכנים ביותר, נכשלים. אבל צריך להמשיך ולנסות.

ולנסות, זה אומר גם לתקן תוך כדי תנועה. לא בהכרח משהו דרמטי, אבל מן פיין טונינג כזה, שיותר משישפיע על ההווה, תהיה לו משמעות לגבי העתיד.

למה אני מתכוון. תראה, קרול לא פוגע, בלאמי פצוע, קאוט בעונה מחורבנת ואף אחד אחר לא עושה כלום עם הבישולים של סוארז, באמת היחיד שקשה לבוא אליו בטענות. אז למה הרוטציה הקבועה הזאת בניהם? הותיקים לא נותנים דיווידנדים, אז למה אתה לא נותן למיטב הנוער לשחק? מתי אתה חושב לזרוק את סטרלינג למים הקרים? החזרת את שלבי מהשאלה, למה לו לתת לו לראות דשא? איזה נזק גרוע יותר יכול כבר להיגרם?

ההרכב הכי חזק שלך מתרסק שבוע אחר שבוע. ממשחק למשחק אתה רואה את הביטחון שלהם נשחק. הרוטינה של אחזקת כדור ומסירות שלא מביאות את הכדור מספיק קרוב לשער היריב, לא מביאה תוצאות. למה לא לתת לילדים לנסות? מתי אתה חושב שהם יגדלו ביצים וירכשו בטחון? תן לנוער לעוף קני.

את הליגה האירופית יש לנו בזכות הזכייה בגביע הליגה, שגם היא, בנינו, לא הייתה משהו לפנתיאון. את המקום הרביעי אנחנו יכולים לראות רק עם משקפת מהצד הלא נכון. אלה שמשחקים היום ולא מצליחים לנצח כבר יובלות, שחוקים פסיכולוגית ופגועי אמונה וביטחון עצמי. תן לצעירים לשחק, ממה אתה חושש, או יותר נכון, למה אתה מצפה, שהקבוצה פתאום תשתנה מבלי שיחול שינוי במרכיבים שלה, בלי דם חדש ותוסס?

קני היקר, בתקופות שונות של ההיסטוריה של העם שלי, משובצים מורי דרך חכמים מאוד. כיום, דווקא אצלנו לצערי, לא מייחסים משקל יתר לחוכמתם וניסיונם, שאילו אם כן, יכולנו להיות במקום אחר עכשיו. אבל לך, אני רוצה בכל זאת להציע דברים שכתב אחד מהם, רבי יהודה הלוי, בספר הכוזרי שכתב כבר בשנות הארבעים של המאה השתיים עשרה, וכך הוא אומר:

"יש לאלוה חוכמה נסתרת בהשאירו אותנו בגלות – מעין החוכמה הצפונה בגרגר הזרע. גרגר זה נופל אל האדמה ושם הוא משתנה ונעשה לכאורה עפר, מים וטיט, ולפי ראות המתבונן בו, לא יישאר לו רושם מוחש כלשהו, ממה היה הגרגר קודם לכן. אולם לאחר זמן, יתברר כי גרגיר זה הוא אשר ישנה את העפר ואת המים עד שיהיו מטבעו הוא, והוא אשר יעבירם דרגה דרגה, עד אשר יתעדנו היסודות, ויהפכם להיות כמוהו. ואז יוציא קליפות, עלים ועוד, עד אשר יזדכך הגרעין ויכשר לחול בו העניין ההוא, האלוהי, והצורה של הזרע הראשון, ואז יהיה לעץ נושא פרי, כפרי אשר ממנו בא הזרע ההוא."

*

חג שמח וטעים. וגם, כמו שאומרים אצלנו היהודים ובקרב אוהדי ליברפול הנבוכים, לשנה הבאה.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

 

    

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

למה היורוליג לא מצליחה לפתח מינימום של מסורת?
אין אלוהים (יש אנשים)

15 Comments

פנדלוביץ 6 באפריל 2012

אדם מקום 4 בליגה בבישולים. היה שני לסילבה עד לפציעה לפני שני מחזורים.

אהוד 6 באפריל 2012

להפסיק לשחק עם קראגר… לבד הוא חתום על ההפסד בבית לארסנל. עדיף קואטס ליד סקרטל. לגבי הקומבינציות בקישור, זה תמיד נראה כאילו קני זורק קוביות לפני כל משחק ומחליט את מי הוא מרכיב סביב ג'רארד, וזה פשוט נראה אקראי ונוראי. הנדרסון לא יכול לשחק באגף למרות ההתעקשות. אני לא יודע למה הוא העלים את מקסי, אלא אם כן זו פציעה ארוכה. סוארז כל פעם צריך להתרגל לאנשים סביבו ולא מתקדם כלום.
אישית אהבתי איך שנראנו שדאונינג היה בצד ימין ובלאמי כקיצוני שמאלי עם סוארז באמצע. ג'רארד, הנדרסון ושלווי בקישור המרכזי. מאוחר מדי לעונה בכל מקרה, לפחות לליגה.

בני תבורי 6 באפריל 2012

מסכים לגמרי.

טל 12 6 באפריל 2012

"ריבונו של אדינבורו" :-)

צריך לנצח את אברטון ועוד משחק אחד.

חג שמח

יוסי האדום 6 באפריל 2012

יופי של פוסט (כמו כל הפוסטים שלך שאני קורא אבל לא מגיב עליהם בעיקר מתוך עצלות) וגם יופי של מוזיקה.

לגבי הכוזרי – במקום קני אני יכול להגיד שזה בדיוק מה שאני עושה, לך זה נראה עפר מים וטיט אבל עוד מעט יצמח כאן עץ פרי (לא סגור על האם עוד מעט הוא במונחים ארציים או קוסמיים).

אני רואה פה ושם משחקים של ליברפול (אני לא אוהד של אף קבוצה גדולה באנגליה), או לפחות ראיתי כשזה לא היה משעמם, ואני שואל את עצמי – קני הזה, הוא באמת מאמן טוב? כיוון שאין לי מושג (חוץ מאשר לפי התוצאות שמדברות בעד עצמן) אשמח לשמוע מה אתה חושב. הוא מתקרב לליגה של פרגוסון?

בני תבורי 6 באפריל 2012

יוסי,
לקני היו בעבר השגים מצויינים כמאמן. השנה זה אפילו לא קרוב. מצד שני, אם הכדורים של קרול, קאוט, סוארז ואחרים היו נכנסים לשער במקום לפגוע בקורות או לעוף לכיבינימט, קני היה נחשב לעילוי. פרגוסון לדעתי הוא ליגה בפני עצמה, אין כיום אף מאמן פעיל שמתקרב להישגים שלו לאורך קריירה כל כך ארוכה.

הופמן 6 באפריל 2012

חג שמח בני!

בני תבורי 6 באפריל 2012

גם לך הופ.

אריק 7 באפריל 2012

חג שמח. חשבתי על זה – אין לכם תקווה. סתם. ברור שזה רק עניין של זמן עד שהכל יתהפך (זה פחות קשור לסקוטי שלכם…) מקווה שיעברו הרבה פסחים עד שזה יקרה.

שחר 7 באפריל 2012

בניחג שמח!
הבעיות העיקריות שלכם היא הפציעה של לוקאס לייבה שלא הצלחתם למצוא לו תחליף, ועונה חושך מצריים של ג'אררד.
באופן כללי יש אצלכם בהרבה שנים אחרונות תופעה מוזרה שמשחקים טוב נגד קבוצות גדולות ומפשלים נגד קבוצות קטנות ובינוניות,
הבעייה העיקרית שאתם נהפכים לקבוצה בינונית והיה לכם קשה למשוך או להחזיק סופר סטארים.
שחר

בני תבורי 7 באפריל 2012

שחר,
אתה צודק, למרות שדי קשה להבין איך לוקאס הפך מכלומניק במשך כמה עונות, לשחקן שחסרונו כל כך משמעותי. כל עוד ליברפול תכשל במאמצים להגיע לליגת האלופות, היא בהחלט תתקשה להביא שחקני-על, אבל מצד שני, זה הזמן של סטרלינג, סוסו ושלבי, וכדאי שדלגליש יעשה משהו בנידון.

אריק 7 באפריל 2012

סוסו נחשב לכשרון הכיגדול מאז גרארד. זה הזמן לעלות אותו

פאקו 8 באפריל 2012

חג שמח בני. מה לדעתך עדיף, מצות או האגיס?

בני תבורי 8 באפריל 2012

לא טעמתי האגיס, אבל הרעיון די דוחה. מצות אני אוהב מאוד.

פאקו 8 באפריל 2012

האמת שבטיול לסקוטלנד התגברתי על הרתיעה הבסיסית וטעמתי את זה באיזה דוכן מזון, ולהפתעתי זה היה לא רע בכלל.

Comments closed