לא רק להכות בגונג (פוסט אורח – דור ליאונד)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"הבעיה שלך היא שאתה נחמד מדי בשביל להיות ראש ארגון אוהדים". אלו היו דבריו של הוד פרשנותו, משה פרימו, לשי גולוב, יו"ר עמותת "היציע", שנטל חלק בדיון הטלוויזיוני החשוב שקיים ערוץ הספורט במוצ"ש האחרון. במשפט הזה, שהגיע בסיומו של משדר שלשם שינוי עסק בשאלות יסוד בספורט ובחברה ולא ברכילויות והימורים על תוצאות המחזור הבא, קיבלנו תמונה מזוקקת ומעציבה על גרעין הבעיה של הכדורגל הישראלי.

*

האמירה הלא מוצלחת הזו של פרימו, דווקא בתקופת אלימות גואה, מגלמת בתוכה תפישת עולם וגישה ערכית ברורה, לפיהן מי שמדבר בנימוס, ברהיטות, ממתין לקבל את זכות הדיבור, לא מתפרץ לדברי עמיתו ולא צועק בהנפת ידיים, הוא למעשה בלתי רלוונטי, לפחות באולפן כדורגל ישראלי. זאת להבדיל, למשל, מאולפן ליגת האלופות, שם הערוץ דואג לייצר ארומת מכובדות, חברי הפאנל נוהגים בנועם הליכות, והפרשנים נבחרים על פי הידע והמומחיות שלהם בכדורגל, רחמנא ליצלן, ולא על פי עוצמת צעקותיהם. טוב נו, הרי המעמד מחייב, בכל זאת כדורגל אירופי זה קלאסה אחרת, וצריך להתנהג בהתאם.

*

שימו לב לתכניות הספורט הדומיננטיות היום בטלביזיה וברדיו, וראו את השינוי שהביאה עמה "עיתונות" הספורט החדשה. מסתבר שכיום זה כלל לא משנה אם אתה פרשן כדורסל או כדורגל, אתה יכול לדבר על כל נושא, בכל ענף, העיקר שאתה צועק את זה טוב.

פנייתה של עיתונות הספורט החדשה לכיוון הזה, נובעת בעיקר משיקולי רייטינג, זו גם הסיבה שאוהדי הספורט נחשפו לראיונות חוזרים ונשנים עם דמויות כמו פרוספר אזגי ודני לוי, שצפוי מראש כי ינפקו אמירות כמו "ההוא קוקסינל" ו"אלה אשכנזים מגעילים עם לפטופ", שמייצרות את הבאז הנחשק כל כך לקידום התכנית. אז יוכלו הפרשנים באולפן לצקצק בלשונם, להגיד "לא יפה", אבל גם להורות למפיקה לתאם איתם ראיון המשך לתכנית של מחר.

*

במקום שעיתונות הספורט תהיה מלה נרדפת לתחקירים חושפי שחיתות וניתוחים מקצועיים, היא הפכה להיות מזוהה יותר מכל עם כוחנות, וולגאריות ואגרסיביות לשם האגרסיביות. רק בישראל כנראה, בפאנל שעוסק בכדורגל, פרשן כדורסל יקטע את דבריו של מרואיין, בלי סיבה עניינית, בטרם חלפו אפילו חמש שניות מרגע שהוצגה למרואיין שאלה, שלשמה זומן לאולפן מלכתחילה. זהו אותו אולפן בו תכנית פרשנות ספורט מתנהלת כזירת אגרוף, עם פעמון שמצלצל בסיומו של כל סיבוב צעקות, ושולח את "העיתונאים" להיערך לקרב המילולי הבא. השיח הוא מלחמתי, זכות דיבור לא מקבלים אלא משיגים בכוח, אם אתה צועק אתה נחשב, ואם אתה "נחמד" אתה עלול להיתפס כעב"מ.

*

במצב בו אוהדי כדורגל רבים מדירים רגליהם מן המגרשים, תכניות הספורט בטלוויזיה וברדיו הפכו עבורם לממשק הכמעט יחידי עם הכדורגל הישראלי, על כל הנובע מכך. לכן הגיע הזמן שעיתונות הספורט החדשה תפנים את החלק המרכזי שיש לה, כן גם לה, בעיצוב תרבות הספורט בישראל, ותגלה יותר אחריות בשיח הספורטיבי שהיא מייצרת, לא רק בפאנלים של ליגת האלופות והמונדיאל, אלא גם בכדורגל שלנו, הישראלי, שאם לא נכבד אותו יותר, כאילו איננו מכבדים את עצמנו.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

בוליווד קריקט
תמיד יכול להיות יותר גרוע*

20 Comments

תומר חרוב 24 באפריל 2012

כל כך מדויק שאין מה לכתוב.

איציק אלפסי 24 באפריל 2012

מה שתומר כתב.

דניאל'ס 24 באפריל 2012

קראתי רק עכשיו.

בול.

מישהו 24 באפריל 2012

זה לא טור מהארץ?
אולי תעלו גם טורים שלי?
למי שולחים?

דרור רייכר 24 באפריל 2012

טור מצוין.

בתור אחד שעבד לא מעט שנים ב"עיתונות הספורט החדשה", ואחרי פרספקטיבה של שנה מחוץ לתחום, אני חושב שניתן לפשט את הבעיה בתקשורת לשני ראשי נושאים:

1) בורות – קשה למצוא היום במערכות האתרים עובדים עם השכלה משפטית/פיננסית/עסקית. האקדמאים היחידים באתרים בהם עבדתי, שגם הם ספורים, היו בעלי תואר בתקשורת (ואולי מדעי המדינה). התוצאה היא שלאותם אנשים שבאים לנתח מקרה מורכב כמו הכדורגל הישראלי ונגזרותיו, פשוט אין את הכלים המתאימים כדי להבין לעומק את התמונה המלאה.

2) בריחת מוחות – אלו שכן יש להם את הכלים, בין אם אקדמאים או עיתונאים בעלי ניסיון משמעותי, מעדיפים לוותר על הכדורגל הישראלי ולהתרכז בכדורגל האירופי, שבואו נודה על האמת, הרבה יותר קל לסקר ולנתח.

עד שלא יבואו בכירים בגופי התקשרות, והכוונה לבעלי מניות/חברי דירקטוריון ולא לעורך אתר זה או אחר, ויעמידו את תפקידם כעיתונאים וככלב השמירה של הדמוקרטיה לפני הרייטינג והרווח הכספי, שום דבר לא ישתנה בתקשורת הספורט.

וכנ"ל לגבי העיתונאים בעלי היכולת האמיתית לעשות שינוי. הגיע הזמן שיפסיקו לחפש את החיים הקלים בספרד, בפרמיירליג ובבונדסליגה, בהם אין להם קמצוץ של השפעה על המתרחש בפועל, ויתחילו "להתלכלך" בסחי של הכדורגל הישראלי, שם באמת יש להם את היכולת להשפיע ולשנות את דעת הקהל.

אזי 24 באפריל 2012

דרור,
אני לא בטוח שהבנתי למה צריך להיות אקדמאי כדי לא לסקר ספורט באופן אלים, מגעיל ובוטה?
ברור שיש צורך באקדמאים כדי לתת ניתוחים ופרשנויות מעמיקות, אבל כדי להפסיק להעסיק אנשים כמו פרימו וקופמן, או מינימום להציב להם גבולות, צריך רק החלטה. לא אקדמיה.

דרור רייכר 24 באפריל 2012

אזי,
בוא לא נתייפייף. צריך בתקשורת ספורט אנשים כמו פרימו וקופמן. אבל… ברגע ששניים כאלה הם לא הסמן הימני אלא המיינסטרים, כאן מתחילה הבעיה.

וכשכל עיתונאי צעיר לומד שעדיף לצעוק חזק יותר מאשר לנמק את הדיבור, ואין לו בסיס אחר להשוואה או מקור לחשיבה ביקורתית, ככה זה נראה.

יש היום המון אנשי תקשורת שיודעים להגיד שהכל מושחת. כמה מהם באמת מסוגלים להסביר לך, בצורה עניינית ולא בקלישאות וסיסמאות, למה הכל מושחת?

אזי 24 באפריל 2012

אני מסכים בקשר לפרימו וקופמן.
הרי כשיציע העיתונות התחילה, זה היה גימיק נחמד..

אבל השאלה שלי היא כמה אנשי תקשורת יודעים להגיד, גם אם זה בסיסמאות וקלישאות, שחלק גדול מהשחיתות נמצא בהם?

כשצביקה שרף (שהוא עוד יחסית פרשן שאני אוהב), שאימן לפחות ב4-5 קבוצות שונות באירופה, אומר שזאת היתה טעות להביא את קרוייף כי 'מה הוא מבין בכדורגל פה', זה אומר דרשני.

כשפרימו כל שני וחמישי מריץ מאמן לתפקיד כזה או אחר, ואינשטיין אומר לו "זה כי הוא חבר שלך"
והוא עונה לו "נכון, אז מה? אני דואג לו"

כשבתוכניות רדיו, מקיימים דיון על איך לעצור את האלימות, ולא נותנים לאף אחד לסיים משפט.

וכשכל הפרשנים פתאום חושבים שגולדהר הורס את הזהות של מכבי, והוא צריך להביא יותר מכביסטים, אחרי שכבר שלוש שנים נמני ואיווניר שוברים שיאים חדשים של חוסר מיצוי הסגל.

אני מבין שהספורט פה נמצא ברמה הרבה יותר גבוהה ממה שמסקרים אותו, וכל התדרדרות במצב שלו היא בגלל התקשורת.

סימנטוב 24 באפריל 2012

בול! ואין מה להוסיף

אריאל גרייזס 24 באפריל 2012

זאת שאלה של ביצה ותרנגולת לדעתי. אין ספק שעיתונות הספורט בארץ היא ביצה מגעילה. אבל אם היא כזאת מצליחה, כנראה שהעיתונות נותנת לקהל את מה שהוא רוצה. אם היו נותנים לו ניתוח אינטלגנטי של משחק כדורגל בארץ, בלי היצרים, אני לא בטוח שהוא באמת היה אוכל את זה

דרור רייכר 24 באפריל 2012

גרייזס,
לא בטוח שטיעון הביצה והתרנגולת מחזיק פה.

בוא נשאל את זה ככה: מאז שרוב האתרים הלכו בדרך של וואן בכל הנוגע לסיקור צהוב ופשטני של המשחק, האם השתנו פה סדרי עולם מבחינת הרייטינג?

התשובה היא שוואן, שלכאורה לא עשה התקדמות מהותית בתוכן/טכנולוגיה ולכן נשאר פחות או יותר עם אותו רייטינג, עדיין מוביל בפערים עצומים (בפעם האחרונה שבדקתי, יותר מ-20%). וגם אם לא נסתכל על וואן, קשה להצביע על איזושהי צמיחה משמעותית אצל אף אחד מהמתחרים בשנה-שנתיים האחרונות (מבחינת רייטינג, טוקבקים, באז וכו').

אני חושב שיותר מדי אתרים ועיתונים נתלו בתזה של "זה מה שהקהל רוצה" כדי לתת לעצמם הנחות: לוותר על תקנים של עובדים שמסוגלים להביא תחקירים וכתבות צבע, להביא כח אדם זול יותר בתפקידים שלא ניתן לוותר עליהם, לחפש את הכותרת הצהובה ולא את הכותרת המשמעותית וכו'.

קשה לי להאמין שהתקשורת לא רוצה לתת ניתוח אינטליגנטי של המשחק.

בתוך כל הלחץ של המלחמות הביצתיות (והנגזרות: עבודה לחוצה מדי, עם מעט עובדים, בלי יכולת לעשות פילטרים לכל שמועה או ידיעת יח"צ אינטרסנטית) – אני פשוט לא בטוח שהיא מסוגלת.

ירוק מודאג 24 באפריל 2012

מסכים עם דרור. אגב, אני בכלל לא בטוח שזו בעיה ייחודית לתקשורת הספורט – זו בעיה של התקשורת הישראלית באופן כללי. אני לא בטוח שאני יודע מה הסיבה, אבל זו בעיה. הקיצוצים, הבחירה בשטחיות, וכו'.
לגבי השאלה התיאורטית – "מה היה קורה אם מישהו היה מקים כאן אתר חדש, רציני, שיסקר ספורט באופן אינטיליגנטי ולא צהוב? האם האתר הזה היה מצליח?" – אין לי שמץ של מושג.

יוני 24 באפריל 2012

נראה לי שגם הכותב לא יכול להיות יו"ר ארגון האוהדים…

מצטרף למחמאות שמעליי.

עמית 24 באפריל 2012

מסכים איתך ביותר!
בתור צופה, גולש, מאזין המעביר שעות על גבי שעות בגמיעה של תקשורת ספורט ישראלית וגלובאלית, אין ספק שרמת הסיקור והשיח הספורטיבי-תקשורתי בישראל מצוי ברמתו הירודה ביותר מאז ומתמיד.
מספיק שנבחן כיצד תוכנית סיקור וסיכום המחזור המיתולוגית והסופר איכותית- ״שער 5״ של ערוץ הספורט (בתקופה שעוד עסק בספורט), הפכה לייצור הצווחני והרדוד, הקרוי- "שער השבת", שאם לא די לנו בעליבותה של התכנית, היא בנוסף גם משודרת בערוץ האקסטרה הדלוח והמיותם- 5+ לייב. ועזבו את התשלום הנוסף על הערוץ העלוב הזה..
אפשר לדבר עוד על מקרים נוספים אשר יעידו על עומק הבעיה התקשורתית והתרבותית בסיקור הספורט בישראל.
דבר אחד בטוח- הגענו לתחתית! יכול להיות הרבה יותר טוב ואני סמוך ובטוח שמצויים האנשים שיכולים ויודעים כיצד ליצור תוכן איכותי (ראה ערך גולשי אתר כגון זה).
 ערוץ הספורט הוא עודנו הפלטפורמה הטובה הקיימת ביותר עבור סיקור הספורט בישראל. תכניות כמו ״צעדים״ ואולפן ליגת האלופות צריכות להתוות את הדרך, והדרך עוד ארוכה ארוכה…

אזי 24 באפריל 2012

אריאל, אנשים גם רוצים מכות ודם. ניתן להם גם את זה?
רוב העיתונאים, ולדעתי זה אפילו יותר חזק בעיתונות הספורט, רוצים לייצר באז. לא משנה להם מה הם כותבים, לא משנה להם מה הכוח שלהם עושה. הם רוצים רעש. רייטינג.
אחרי זה הם יורדים על ה'אח הגדול'… כאילו שהם לא בדיוק אותו סוג של זבל.

גם, כאן באתר.
ניקח לדוגמה את הפוסט של לוינטל על ההשוואה של לוזון לבונדס ליגה.
נכון שזאת השוואה מקוממת. ברור שהיה צריך לצאת פוסט בנושא.
אבל אם אתה רוצה להיות כתב ספורט שכותב על ספורט ישראלי, אל תכתוב משפטים כמו:
"מה הקשר בין הענף שמכונה 'כדורגל ישראלי' (מגיע לו מברוכ על הגעה לעמודים הראשונים בעיתונים, לא?) לבין הענף שמכונה כדורגל?"

יש שתי אופציות.
1. לא טוב לך, אל תסקר אותו.
2. אתה רוצה לסקר אותו? או שתיתן ביקורת בונה, או שתכתוב דברים חיוביים.
לכרות את הענף שעליו אתה יושב עוד לא תרם לאף אחד.

לכתוב אחרי כל מחזור "אין דבר כזה כדורגל ישראלי" זה אוקסימורון.
אם אין, אל תכתוב את זה!
נתתי את לוינטל בתור דוגמה, אבל ברור שגם פה באתר וגם בכל כלי התקשורת הבעיה זהה.

אני הגעתי למצב שהתקשורת בארץ מגעילה אותי יותר מאשר הספורט בארץ.
החרם מינויים היחיד שיש סיכי שאני אעשה לעונה הבאה, זה המנוי לידיעות אחרונות.

(וכל זה מבלי לדבר על שיטת ה'שמור לי ואשמור לך' של כל פרשני הספורט בארץ שנכנסו לסחרור מההגעה של ג'ורדי קרוייף)

צור שפי 24 באפריל 2012

אמת ויציב. ניתן להוסיף ולהזכיר גם את הפרסומת שעושה עכשיו פרימו ל"וינר", רמה כזו של בהמיות ליחידת זמן כנראה לא נמדדה מעולם.

בני תבורי 24 באפריל 2012

ומשלמים לו על זה.

חמוס 26 באפריל 2012

יפה מאוד.
צריך לשים את האצבע על הבעייה והיא לא צביקה שרף את קופמן את אייל ברקוביץ וכו.. אלא העורכים והמנהלים ששמים אותם בפרונט. המצב הכי עגום הוא ברדיו. תחנות הרדיו האזורי מובילות קו אלים וירוד לא רק בספורט, הכוכבים הם אראל סגל זהבי עצבני, איריס קול, שפטל, גבי גזית. אז מה הפלא שבספורט אנחנו מקבלים את אופירע, אייל ברקוביץ, האחים שרף ופרימו ? כשנודדים לתחנות רדיו של הפריפריה המצב רק מחמיר כי מטבע הדברים בגלל שאין להם חומר אמיתי הן עוסקות רוב הזמן ברכילות ומניפולציות עסקניות, תוכניות כמו של גדי נס בחיפה קשות לשמיעה. ברדיו הממלכתי רשת ב' מדובר במשהו הקרוב להזוי, נעזוב רגע את הארכאיות הכריזמה והאינטיליגנציה של דני דבורין, קמי ברץ ויואב אביב, את החלטות העריכה המוזרות כמו פינה יומית ליובל מסקין, הבעיה שמדובר מדובר בתת עיתונות שלעולם לא שואלת שאלות קשות באמת, וזה באמת מרגיז בתור מי שאנחנו משלמים לו אגרה בדיוק בשביל זה.
אבל בראש רשימת הנזק מבחינתי נמצאים טפלונים שהדימוי שלהם לא שלילי למרות שהם מייצרים ים של אלימות וצהבהבות, דווקא בגלל שהם עוברים מיקרופון דווקא בגלל שגדלנו עליהם, מאיר אינשטיין במופעי צעקות ברדיו, רמי וייץ לשמוע אותו משדר את הנבחרת ביחד עם שלמה שרף זה כמו לשמוע את שני הזקנים של החבובות רק בלי החן והציניות וניב רסקין שמוביל לפחות שתי תוכניות מלל זבליות.
הנחמה הגדולה שלי היא שעל בסיס ערוגות הזבל האלו צמחה תוכנית הספורט הכי מוצלחת בתולדותינו – בובה של לילה.

בני תבורי 26 באפריל 2012

אמת ויציב!

Comments closed