חיים על לוח שחמט (סיפור לסוף השבוע)

כשהייתי צעיר, זה היה עוד הרבה לפני שדיונים על רעש בגן ציבורי נסגרו עם סכין, היו כאלה שהלכו לחוג שחמט.

הנחשבים הלכו לשחק כדורגל, לצופים, לטניס. לאלה שהלכו לחוג שחמט לא היו יותר מידי סיבות לצאת מהבית. הנחשבות הלכו עם הנחשבים.

בשביל שחנון שחמט יקבל כבוד, הוא היה צריך ערך מוסף. למשל, להיות בן יחיד להורים עשירים עם בית גדול ומקרר מלא, שנוסעים הרבה לחו"ל ולא אכפת להם שהבן מביא את החברים הביתה. זו הייתה כמעט הדרך היחידה שלהם להשתתף במסיבות של הנחשבים חוץ מלהכין עבורם שיעורים.

ממושקפים בדרך כלל. חנונים גאונים. לשבת לידם בשיעורים נחשב צעד נבון. השכל שלהם הפך את המתמטיקה לפיס אוף קייק, ואם היה לך חשוב, אז האופי שלהם עשה את השיעורים בשבילך.

אבל החיים מאזנים את עצמם בסופו של דבר. כשהנחשבים רצו על הג'בלאות החנונים הלכו לממר"מ. כשהנחשבים היו במאצ'ו פיצ'ו, החנונים ישבו בבניין נפתלי או בפקולטה לרפואה בהדסה עין כרם והיום הם מנהלים את הכסף של הנחשבים או רושמים להם ציפרלקס.

אגב, בסוף הם גם השיגו את הנחשבות.

*

נתן ב' היה גבר יפה. דומה להוא מהפרסומות של מרלבורו בשיאו. גבוה, שיער אדמדם, עיניים כחולות. ג'ינג'י לגמרי אבל בלי הנקודות. גם אופי תואם. קצר רוח, דיבור מהיר ומתנשא. מחייך בשחצנות. המון שכל היה לו. בגלל השכל הכול בא לו בקלות, חוץ מהחיים. אשתו עזבה אותו, הילדים התנכרו אליו.

בגלל העיניים הוא  זיין המון, אבל בגלל השכל הוא לא הצליח לפתח מערכות יחסים רציניות. לא הייתה לו סבלנות לטיפשים. הוא היה חד וציני להחריד.

גר בדירה שכורה בקריית אתא. דירה קטנה, אבל זה לא היה משנה, כי ממילא חייו התנהלו בסלון. הוא ישן שם על ספה, הוא זיין על הספה, הוא ישב עליה כששתה. בלי סוף שתה. סוכריות מנטה חריפות במיוחד סייעו בטשטוש הריח לפני מגע עם אחרים.

על השולחן הקטן ליד הספה תמיד היו קופסא טיים עם מצית, מאפרה מלאה, בקבוק קוניאק זול וכוס זכוכית. אף פעם לא שטפו את הכוס. בשביל מה, ממילא היא מתמלאת שוב. הייתה שם גם חפיסת אלקה זלצר כדי לכבות את השריפה.

הבגדים שלו, אלה שהיו בשימוש יומי, היו זרוקים על כורסא. גם המדים הבהירים עם השרוך השחור שבקצהו משרוקית, ודרגות המפקח. כשלבש את המדים הוא עטף את הצווארון בממחטה כדי שהזיעה לא תשאיר עליו את חותמה.

הכובע המשטרתי היה מונח על הכוננית ליד הטלביזיה שאף פעם לא דלקה והפטפון שדווקא פעל ללא הרף. מוסיקה קלאסית ואופרות.

הכיור היה מלא תמיד בכלים מלוכלכים. כוסות קפה שחור מלאות בדלי סיגריות, חלקם מעוטרים בשפתון נשי וצלחות עם שיירי ארוחות שהשכנה מלמעלה הייתה מכינה לו. קציצות, אורז עם ממולאים ולפעמים גם מג'אדרה. אם התורנית שאסף באיזה מועדון בעיר התחתית הייתה זריזה, היא שטפה את הכלים. בדרך כלל הוא העיף אותן מהבית עוד לפני כן.

*

בצד השני של החדר, ממול לספה, ניצבו שולחן קטן ולידו שני כסאות עץ מתקפלים. אלה והספה עם הפטפון וארגז התקליטים, היו הפריטים היחידים שלקח עימו כשעזב את הבית.

על השולחן היו לוח שחמט וכלים. אם היה משהו בחיים שאהב אפילו יותר מלשתות, היה לשחק שחמט. היה שחקן מצוין. חנון שחמט שכזה, רק שברומניה זה לא נחשב חנון. כשנולד שם, בתחילת הפיפטי'ס, לשחק שחמט היה כמו לנשום. זה לא היה עניין של מעמד חברתי, זה היה בדי אנ איי. כל כמה רגעים היה ניגש לשולחן, מהמהם משהו ומזיז כלי.

בצבא הוא שירת בגולני. התגייס עם מחזור מאי. אשכנזי יחיד בפלוגה. זה לא פשוט להיות רומני ג'ינג'י באוהל מלא מרוקאים. ועוד שחקן שח עם אטיטיוד של מניאק. ההתנהגות המתנשאת והציניות שלו סיבכו אותו מידי פעם עם החברים. אז, זה היה נגמר במכות והוא לא היה פראייר. כשזה הגיע למפקדים, זה היה נגמר בכמה ימים מעצר בשרגא, אבל זה הביא לו כבוד.

מה שכן, השכל שלו, שהביא עליו הרפתקאות לרוב, לא הביא אותו בחייו הבוגרים למקום גבוה יותר משירות במשטרה. התחיל כשוטר במשטרת זבולון, עבר לבילוש בחיפה ומשם יצא לקורס קצינים. סיים בהצטיינות והוצב כמדריך בקורס. אחרי שלא התאפק ועבר על שורת איסורים בדבר קשרי מדריך – צוערת, הודח מתפקידו והוצב כמדריך בקורס חוקרים.

*

המזונות שנדרש לשלם לגרושתו וילדיו היו גדולים קצת על המשכורת המשטרתית. להשלמת הכנסה הוא שיחק שחמט במועדונים בחיפה ובקריות. מסתבר שיש דבר כזה, מועדונים שמשחקים שם שחמט. כמו בכל סוג אחר של התנהגות חברתית בה מתרחש עימות של אחד על אחד, גם כאן היה מעורב כסף. המון כסף. אנחנו מדברים עדיין בלירות, כן? אבל ללירה של אז היה פאסון.

נתן היה מסיים את יום העבודה בשפרעם, עולה על ההסעה לקרית אתא, מחליף בגדים ויוצא למועדונים לשחק שח. אחרי כמה שעות הוא היה סופר את הכסף, יוצא מהמועדון הזה ונכנס למועדון ההוא לשתות משהו. לפעמים היה יוצא משם עם נשמה בודדה כמותו.

הציעו לו לשחק שח במסגרת מסודרת, של ליגה או משהו כזה. הוא גיחך. משלמים שם? לא. אז לא.

*

גם בבית הספר לשוטרים הוא שיחק שח. כשנשאר קצין תורן באחת השבתות, היה בלגן רציני במגרש הכדורגל בגבעת אולגה. המקומיים לא אהבו שהשופט נתן להפועל בקה אל גארבייה פנדל בדקה תשעים. היו שמועות על הכנות להתפרעויות וחסימת כביש החוף במוצ"ש. הוא לקח את מחלקת הכוננות עם מדים, קפלס"טים, אלות ומגינים, עלו על הזינזנה  והתמקמו להמתנה בתחנת חדרה.

אף אחד לא ידע לומר כמה זמן יצטרכו לחכות שם. בינתיים הוא התרברב, כרגיל, על יכולתו בשח. היו לו כמה חניכים שנולדו בברית המועצות, שידעו לשחק שחמט ושלא סבלו אותו. היומנאי סיפק דפים לבנים, מישהו צייר לוחות שחמט, ערימות מהמטבעות של אז שמשו כלים לפי צבע ותפקיד, ומשחק שחמט רב משתתפים החל. נתן נגד שבעה מחניכיו.

ישב עם סיגריה בפה וכוס קפה שחור ביד, רגליים שלובות ועיניים עצומות. שמע מכל אחד מהם את תיאור המהלך, חשב שניות וזרק הוראות. הוא קרע להם את הצורה. בשבת אחרת הם ביקשו גומלין וגם אז הוא קרע להם את הצורה למרות שהפעם הם היו למעלה מעשרים.

*

האופי שלו סיבך אותו בהרבה צרות. המון בעיות משמעת. הוא הודח מתפקידו כמדריך בשפרעם ומצא עצמו בחקירות תחנת עכו. העבודה שעממה אותו. תיקים של פריצות ושימוש ברכב עברו על שולחנו. לצוותי חקירה של עבירות "מעניינות" הוא לא מונה. אף אחד לא רצה טיפוס כמותו בצוות.

הוא חשב שלא יאה שקצין החקירות עכו ישחק על כסף במועדונים בסביבה הקרובה למקום שירותו ולכן פעם פעמיים בשבוע היה נוסע למרכז, משחק, דופק קופה וחוזר הביתה.

יום אחד הוא נסע לשחק שחמט באיזה מקום חדש באזור הבורסה ברמת גן. באותו יום שתו שם קצת יותר מתמיד. אחר כך רבו על הכסף. מישהו טען שמישהו אחר רימה. אין לי מושג מה זה אומר לרמות בשחמט, אבל העסק התפתח ונהיה מכוער. התחילו מכות.

הוא קצת נלחץ. מצד אחד הוא אלמוני. מצד שני, בכל זאת שוטר וכזה שממש לידו נעשות עבירות איומות של אלימות. הוא ניסה להפריד אבל לא הלך. יותר מידי אנשים, פחות מידי שכל והמון אלכוהול תרמו לאסקלציה.

הוא חשב שהכי נכון יהיה להודיע למשטרה ולהזדהות כשוטר. אולי זה מה שירגיע. אחרי שטלפן 100 הוא שלף את התעודה מכיסו. אני שוטר, אמר, בבקשה להירגע. ברגע הזה נהיה לו חושך.

*

באיכילוב עשו לו כמה עשרות תפרים. הרופא אמר לו שהוא יחיה. מכה בראש זה כלום. גם הדימום מהאוזן לא נראה רציני מידי. אבל החתך מצד ימין של הסנטר דרך האף לארובת עין שמאל, יישאר לכל החיים. אחרי שיחלים, אמר הרופא, יוכל אולי לבקש סיוע אצל הפלסטיקאים, אבל שלא יפתח ציפיות כי בקבוק שבור לא חותך סימטרי כמו סכין.

הוא שוחרר מהמשטרה. קיבל פיצויים – אחרי הכול, מרגע שהזדהה היה בתפקיד. גם תעודת הערכה על ביצוע למופת.

אנשים שראו אותו אחר כך סיפרו שהפרצוף היפה שלו נראה מזעזע. שהעיניים הכחולות עכשיו אדומות מנזקי האלכוהול, שהבלורית האדמונית הפכה לשרידי שיער אפור מקליש, שהוא השמין כמו חזיר ושהצלקת מחרידה. גם החיוך השחצני שלו נעלם. והציניות הו הציניות שניפקה בדיחות קורעות, הפכה למרירות כואבת.

אבל הוא עוד משחק שח, אמרו, על כסף. זה הדבר היחיד שנותר לו בחיים.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url