הנכדה של סטלמך – דור בלך

היה בה משהו אצילי. משהו שהזכיר לי, ואלוהים יודע שרק אני יכול לראות בחורה יפה ולחשוב על כדורגל, את הפועל פ"ת של פעם.

 

ברגע שהיא נכנסה לבר ידעתי שזו היא, ראיתי אותה שנתיים קודם באזכרה במלוא עשר שנים למותו, הגעתי לשם מטעם האיגוד, הבאנו זר והיא הודתה לנו. "זאת הנכדה של סטלמך", לחשתי לעידן שישב איתי שם. "וואלה, חשבתי שהמשפחה בכלל עברה לצפון אחרי שהוא נפטר, בטח היא חזרה לת"א", הוא אמר ומעך את בדל הסיגריה במאפרה.

"אתה לא מבין את המשמעות, אתה יודע מה זה להיות ממשפחת סטלמך?", הפטרתי לעברו. "זו משפחת המלוכה של הפועל. אם אני איכשהו נכנס למשפחה הזו, לילדים שלי יהיה דם כחול", אבל הוא כבר רגיל לקשקושים שלי והיה עסוק בלקרוא לברמן שיביא עוד חצי.

אני כבר הייתי מהופנט, לא יודע אם באמת הייתה סביבה הילה או שרק אני ראיתי אותה, מהופנט מהאפשרות לפתוח בשיחה שיכולה אחרי דרך ארוכה להביא אותי להתחתן ולשנות את שמי לסטלמך.

היא באמת הייתה יפה, גבוה, בהירה, עיניים גדולות, שיער גולש, חיוך מתוק, ומעל לכל היה בה משהו אצילי. משהו שהזכיר לי, ואלוהים יודע שרק אני יכול לראות בחורה יפה ולחשוב על כדורגל, את הפועל פ"ת של פעם. לא שזכיתי לראות אותם באמת.

*

"אתה הרי יודע שמגיל 3 חלמתי להיות שחקן בהפועל פ"ת, עד שבגיל 8 הבנתי סופית שאני כבר לא אלמד לתת פס ישר", פירטתי בפני עידן שהנהן אבל לא באמת הקשיב. "אח"כ חלמתי להיות קשור איכשהו לשחקן, לחצתי על ההורים שיביאו אח, אולי הוא יהיה קצת יותר מוכשר. שיקרתי לאנשים שאבא שלי שיחק בקבוצה והיה הכוכב של הנוער בשנתון של דבלה רמלר, שבועז קאופמן כבר הכתיר אותו כיורש שלו, אבל אז נפצע ופרש.

מה עכשיו נשאר לי?" שאלתי אותו והוא מלמל מילת שאלה תוך כדי שהוא אוכל כנפיים. "רק בן שיהיה שחקן בקבוצה. אבל עם הגנים שלי הסיכוי לא גבוה במיוחד. אבל אם אני נכנס למשפחת סטלמך, יצא לי עילוי. ראש הזהב 2. הנין של סטלמך! הוא יהיה השחקן הכי אהוד אי פעם בקבוצה".

"נו אז לך תתחיל איתה כבר" הוא הפציר בי. "אני הולך אני הולך, אבל אני צריך לחשוב מה להגיד לה. אני בטח לא יכול להפיל עליה את כל התיק הזה. היא תחשוב שאני משוגע. כלומר, תדע שאני משוגע. כדאי בכלל להעלות את הנושא של הפועל? בטח אין לה כוח לזה בכלל. היא בטח לא אוהבת כדורגל. מצד שני, היא גדלה על האתוס של סבא שלה".

"זה בטח יחמיא לה" המשכתי, "בעיקר כשרוב הגברים שמתחילים איתה ביום יום בטח לא יודעים מי הוא, אם היא באמת גרה בצפון". עידן תפס אותי בכתף כדי לקטוע את רצף הדברים ואמר "לך, תגיד לה שלום ותזכיר לה שנפגשתם באזכרה לפני שנתיים. זה לא כזה מסובך". הוא צדק, אני רק אסיים את הבירה ואגש אליה. רק עוד כמה רגעים לאזור אומץ.

*

ואז קמתי, עמוס בכל הפסון המזויף שהצלחתי לגייס וצעדתי לעברה. רק שמישהו הגיע לשם לפני. אני לא מאמין. רגע, אבל אני מכיר אותו. זה הוא? לא יכול להיות. כן זה הוא. טל בן חיים, הפישר הקטן שלא מפסיק לעשות פרובוקציות נגדנו בדרבים. אין מצב שהיא תסכים. ברגע שתבין שהוא שחקן של מכבי פ"ת היא תשלח אותו בחזרה למונית שירות שלהם. אני רק צריך לחכות קצת כדי שהיא תירגע מהזעזוע שהוא גרם לה, והיא שלי.

ואז הם יצאו ביחד מהבר.

"טוב, לפחות יש לך שנים של ניסיון בהפסדים כואבים, שלא תגיד שלא יצא לך כלום מהמועדון", עידן ניחם. ובאמת, היא הרי חלק ממשפחת האצולה של הפועל פ"ת, זה לא היה יכול להסתיים אחרת.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

כישלון הפייר פליי הפיננסי מציל את ליגת האלופות
זה שעולה וזה שיורד - סיכום מחזור שני

21 Comments

B. Goren 18 בספטמבר 2012

לייק!

אמיר א. 18 בספטמבר 2012

תיהיה בטוח שטב"ח לא יודע מי זה סטלמך… מבחינתו לוזון היה השחקן הגדול ביותר.
ואל תדאג היא לא תחזיק שם איתו מעמד יותר משבוע, הזדמנות נוספת בטוח תיהיה לך להכנס לרחבה. :)

MG 18 בספטמבר 2012

האמת הם מתאימים להיות משפחת המלוכה. אפילו שוחד כבר יש להם ברזומה…
וברצינות, אתה לא רואה משהו קצת בעייתי (וחסר רומנטיקה לחלוטין) לצרות להיות עם מישהי רק בגלל היחוס המשפחתי? בד"כ זה יותר נפוץ אצל נשים…

סימנטוב 18 בספטמבר 2012

לא צריך להיות כזה רציתי, פוסט מקסים והיתולי ואפשר גם להיות קצת רומנטי בקריאה…

MG 18 בספטמבר 2012

אני מתנצל אם זה לא הובן, אבל למרות המילה "ברצינות" התגובה שלי היא יותר הומוריסטית מרצינית (למרות שיש קצת ריצינות בכל זאת).

סימנטוב 18 בספטמבר 2012

ענק, חייכתי תוך כדי קריאה וצחקתי בעצב בסוף. המהות בלהיות אוהד של הקבוצה היחידה בארץ ( :) )

יאיר אלון 18 בספטמבר 2012

גדול!

טב"ח 18 בספטמבר 2012

גדול,יופי של פוסט.

יאיר אלון 18 בספטמבר 2012

חחחח

דביר 18 בספטמבר 2012

קטע מדהים!!!!

קורא אדוק 18 בספטמבר 2012

מעולה!

שיר פלד 18 בספטמבר 2012

היי זאת הנכדה של סטלמך… לא זכור לי שזה קרה;) אבל אחלה כתבה

MG 18 בספטמבר 2012

בגוגל כתוב שהשם פלד היה זמני בלבד (לפחות עבור נחום).
יכול להיות שכדאי לשלוח להם תיקון…

דור בלך 18 בספטמבר 2012

הסיפור בדיוני כמובן. מקווה שבמציאות יש לך טעם משובח יותר.

בני תבורי 19 בספטמבר 2012

בדיוני או לא, סיפור נהדר וכתוב נפלא.
מה שלא בדיוני זה שאני יוצא לחופשה קצרה, הפעם לאיסלנד לקפץ על הגבעות. אחזור עם סוג של יומן מסע בעוד שבועיים. שנ"ט, גמח"ט וקולולוש.

תומר חרוב 19 בספטמבר 2012

נהדר. מילא טל בן חיים, תגיד תודה שלא סולי צמח.

בני תבורי 19 בספטמבר 2012

תומר,
הוצאת לי את המילים מהפה

D! בארץ הקודש 20 בספטמבר 2012

חמוד ביותר. בני תודה שהאשארת לנו מהשהו להרטיב איתו את הגרון – נסיעה טובה.

מישהו 20 בספטמבר 2012

כתוב מצוין.

י גלילי 21 בספטמבר 2012

האח של רמלר, הנכדה של סטלמך, מה עם האחיין של משה זיתון (או ציון יוסף, עמוס ברטר, שאול נחום)??

מאשקה 21 בספטמבר 2012

כשהגעתי בשנת 1977 ללמוד באוניברסיטת ת"א, אחרי יומיים הגעתי למשרדי האוניברסיטה למחלקת הספורט, באותה תקופה הייתי שחקנית כדורעף פעילה ונשלחתי לשם שירשמו אותי לנבחרת הכדורעף של האוניברסיטה. מי שלח ? מי אמר לי? איפה היו המשרדים ? לא זוכרת.
זוכרת שנכנסתי לשם ופתע הופיע מולי נחום סלטמך האגדי, לבוש חולצת ספורט ומכנסים קצרים כחולים. נעמדתי דום כמו לא מאמינה למראה עייני, הוא כנראה חש במבוכה שלי ופנה אלי : " אפשר לעזור לך ? ", ואני, מרוב התרגשות גמגמתי שבאתי להרשם לחוג הכדורעף.
" בואי אחרי, אני אראה לך באיזה חדר יושב רכז בכדורעף" ואני הולכת אחריו כמו סהרורית, סטלמך הגדול מוביל אותי למחוז חפצי.
אמרתי לו תודה והוא הלך לדרכו. אח"כ כעסתי על עצמי, איך החמצתי הזדמנות חיי להגיד לו כמה אני מעריצה אותו, עד כמה אחד הרגעים הגדולים בחיי הספורטיביים היה לראותו באיצטאדיון ר"ג מבקיע את השער בראשו, ואני הייתי אז ילדה קטנה, וכשראיתי אותו שנית הייתי בת 30.

Comments closed