לא כולם לאנס

לא להתעלם מבעיה, להתעדכן ולשנות.

 

בערך שלושים וחמש שנים של חיים עברו עלי לפני שהתחלתי להבין כמה דברים על עצמי. כילד צברתי במהלך שנים חוויות לא מובנות אבל למדתי לחיות איתן למרות זאת. זה לא שהייתה לי ברירה אחרת, אחרי הכול החיים רצים קדימה וצריך להישאר במרוץ. אבל ביום אחד, גם אם בדרך עקיפה, משהו מדליק לך את האור.

*

הגננות של עומר, הבן הבכור, סיפרו לנו שהוא מתקשה לצייר עיגולים ולחצות קוים. לא הבנתי מה זה אומר, אבל אוסי הסבירה לי שכנראה יש איזה מחסום מוטורי שנובע מקושי נוירולוגי. עוד יותר לא הבנתי, אבל היא, בוגרת סמינר אורנים, לקחה פיקוד והלכתי אחריה. לא בפעם הראשונה, וטוב שכך.

המאבחנת הראשונה של עומר נתנה לו לתופף על תוף ענק ולטפס על סולמות, השנייה ביקשה ממנו להשחיל חרוזים ולקיים מטלות הדורשות ריכוז. אחריהן היו עוד וכולן היו מאוד נחמדות אבל לא הביאו אותנו למקום אחר משהיינו לפני כן.

*

המשכנו להסתובב עם עומר בין יועצים ומטפלים שונים ומשונים. בכל זאת, על הילד הראשון שלך אתה עושה ניסיונות כדי ללמוד איך לגדל את הבאים אחריו. כך הגענו גם למרפאה אנתרופוסופית שעלתה כמו אנדי קארול והועילה בערך אותו דבר. בשלב מאוחר יותר, בכיתה ו' נדמה לי, בית הספר הרים ידיים ודרש התערבות של הרפואה הקונבנציונאלית כתנאי להמשך שיתוף הפעולה עם הילד.

הרופא המחוזי, שבמסגרת סמכויותיו אז היה מתן אישור לגבי כל שימוש בריטאלין, השתולל מזעם. הוא טען בתוקף  שריטאלין הוא נתיב הבריחה של מערכת החינוך מהתמודדות עם ילדים, אבל בכל זאת נעתר ואישר. שלושה ימים של שימוש שהחמירו מאוד את הסימפטומים, הוכיחו שזה לא הכיוון והשימוש הופסק מיידית.

כמה שבועות לאחר מכן הגענו לנוירולוגית מומלצת בשערי צדק שבישרה לנו, לאחר אבחונים נוספים, שעומר הוא ADHD (Attention Deficit Hyperactivity Disorder), שזה בעברית: הפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות, וזה לא אומר שהוא לא מתוק.

*

בתיכון עומר עסק בעיקר בפעילויות חברתיות וכדורעף. ללמוד הוא לא הצליח על אף היותו ילד אינטליגנטי באופן מיוחד. גורמים נעלמים לא אפשרו לו לגייס את כמות הריכוז הנדרשת כדי להעביר ארבעים וחמש דקות בהקשבה במצג המיועד לכך. בית הספר שיתף פעולה ותמך מאוד, אך ביקש, לקראת כיתה י', אבחון מקצועי מחודש. הפעם כלל האבחון גם שיחות עם פסיכולוג נוער.

מאוחר יותר הוזמנו אנחנו, ההורים, לשיחה עם הפסיכולוג. ישבנו אצלו ושמענו. במשך כשעה הוא סיפר לנו מה עובר על ילד שמחסומים נעלמים מונעים ממנו ביצוע מטלות כל כך פשוטות וטריוויאליות אצל אחרים. הוא סיפר לנו על החוויות הרגשיות שמלוות אותו ומעצבות את עולמו ועל השלכות אפשריות על העתיד.

כשיצאנו ממנו הלכנו למגרש החנייה. שם, יצא ממני הכול. התפרקתי לגמרי ופרצתי בבכי מטלטל. אוסי חיבקה אותי ושאלה למה. הוא לא דיבר על עומר, אמרתי לה, הוא דיבר עלי.

*

אתם יכולים להבין שזה היה רגע מטלטל. מפץ גדול קטן כזה, שצייר בצבעים בהירים את מה שנשאתי על עצמי כנטל רגשי במשך שנים ארוכות. ברגע אחד של בהירות ותובנה למדתי על עצמי יותר משלמדתי כל חיי. למדתי מנין נבעו הקשיים שליוו אותי ולא אפשרו לי למצות יכולות לימודיות והבנתי ראשונה בחיי שאמירות של מבוגרים כמו: אתה יכול אבל לא רוצה, ריקות מתוכן.

מאז נולדו לי עוד שני בנים. גילי, שאובחן ADD שזה אותו דבר רק בלי היפראקטיביות וחווה בעצמו ניסיון לא טוב עם ריטאלין, היה תלמיד מצטיין במגמת רובוטיקה בתיכון. כשקולין קיפרניק יספר לילדיו על הלילה הנפלא ההוא בג'ורג'יה דום, הוא בוודאי לא יידע שגילי כבר היה שם לפניו, שנתיים ברציפות, באליפות העולם לרובוטים עם קבוצת המוסד החינוכי מבואות עירון. לא, חוץ מזה הוא לא למד כלום בתיכון ואני לא מכיר הרבה נערים נבונים כמותו.

עפרי הצעיר, אובחן גם הוא. אך בניגוד לאחיו הסתדר לא רע עם הריטאלין וסיים לימודיו עם תעודת בגרות מלאה. חריג אבל תותח.

גם אם אינני  נושא את התואר כשלושת בני, אני לגמרי בעניין. אפילו כתיבת פוסט נמשכת אצלי שעות ומתנהלת בהפסקות ארוכות. מכיוון שאני מודע כבר ללקויות האלה, אני מצליח לארגן לי את הזמן כך שלא ייווצרו אוברדראפטים בלוח הזמנים לביצוע משימות שאני לוקח על עצמי. אני לומד עכשיו תסריטאות ונעזר בריטאלין. החורים במסננת נהיים קטנים יותר, אומרת אוסי, ודעתי במהלך השיעורים, כבר אינה מוסחת כבעבר.

ניסיוני האישי כאבא ומשתמש, אינו מתיר לי לתייג באופן חד משמעי את הריטאלין כטוב או רע. המסקנה שלי היא שאם זה עוזר, זה טוב, ואם לא, אז לא.

*

אבל הסיבה שבגינה אני מעלה את הנושא היא כותרת שבה נתקלתי שלשום ודי העיפה לי את המוח – חשיפת וואלה ספורט: שון דניאל נתפס בשימוש בחומרים אסורים. אתמול זה גם היה כבר בעיתון של החבר של לפיד.

טוב, שון דניאל, ילד מוכשר מאוד שלא התפתח לשחקן מבריק. אזכורים שלו בתקשורת מתייחסים מידי פעם דווקא להשתתפות בקטטה או זריקת בקבוק. חומרים אסורים, חשבתי, בטח דפק ג'וינט עם החבר'ה, לא משהו שיציב אותו כמוצג בפריק שואו.

אבל מסתבר שהסיפור שונה ממה שניתן להבין מהכותרת. פיב"א הודיעה להפועל חולון שתוצאות בדיקה של שון דניאל מעידות כי השתמש בריטאלין שמכיל רכיבים אסורים ומשום כך הוא צפוי לעונש במנעד של נזיפה עד הרחקה לזמן ממושך.

*

עונש? שון דניאל לומד משפטים ונוטל ריטאלין לסיוע בלימודיו. דניאל, אליבא ד'פיב"א, הוא עכשיו פושע שהולך להיענש למרות שאותם מרכיבים אסורים שבדמו לא ניטלו על ידו כדי לשפר ביצועים על הפארקט, אלא נמצאים שם כחלק מניסיון להקל עליו בתהליך שאינו קשור כלל לכדורסל ואינו מתנהל באותה דיסציפלינה.

שון דניאל משתמש ככל הנראה בריטאלין בהמלצת ובאישור רופאים, שאינם, כך אני מקווה ומאמין, מהסוג שעובדים בשביל אתלטים מסוימים. ריטאלין כבר שנים ארוכות, למרות הימצאותו בפקודות חוק כנגד סמים משום הפוטנציאל הלא חוקי של סחר בו, משמש מוצר ידוע ומומלץ במקרים בהם נדרש סיוע להתמודדות על קשיי קשב וריכוז. רבים יכולים להעיד על השיפור שחל בהם ועל ההתקדמות שחוו בחייהם. אבל אצל פיב"א הוא עדיין סם אסור.

ואני אומר, הי אתם שם בפאקינג פיב"א. העולם זז קצת קדימה, לא הגיע הזמן שגם אתם תתחילו להתעדכן? לא כולם לאנס.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

תעשו לו לייק!
כדורגל, בחירות ושוב ביום שישי. סיכום המחזור ה-19

55 Comments

חיימון 25 בינואר 2013

אני יודע שאני אוף טופיק אבל אני קורא את הפוסט בסיום צפייה בסרט דוקומנטרי על שלושה נערים שהורשעו ברצח של שלושה ילדים אחרים בארקנסו – רצח שנטען אשר ספק אם הם ביצעו. הרגשתי חייב לשתף בגלל חוסר הצדק, וגם הסרט עשוי היטב.

לצפייה – http://www.movie2k.to/West-Of-Memphis-watch-movie-2396671.html

בני- ריגשת. איזה פוסט מעולה. ומלא תקווה – שבכל גיל אפשר ללמוד על עצמך, ולהתבגר.

Amir A 25 בינואר 2013

אני בגיל 35 הבנתי עד כמה העולם מנוהל על ידי מטומטמים. וזו אחת הסיבות שהשון דניאלים ימשיכו להידפק.

B. Goren 25 בינואר 2013

מעולה בני. שבת שלום.

שלו 25 בינואר 2013

כדי להעמיד דברים על דיוקם,
ראשית הבעיה של ADHD, היא שכמו כל דבר שאינו קל להתמודדות, מערכת החינוך לא מסוגלת.
זה נכון לכל סטייה שיש בכיתה, תלמידים חכמים מדי, סקרנים מדי, או כאלה שדורשים גישה שונה.
הדבר העצוב הוא שגם המערכת לא אשמה.
גם בכיתה של 15-12 תלמידים היכולת של המורה לתת במה ומקום לכל ילד היא מוגבלת, מאוד מוגבלת.
הבעיה היא שאנחנו מערכת החינוך לא מסוגלים להיות גמישים מספיק, כדי לאפשר לכל ילד להתחנך על פי דרכו.
זה הכישלון העיקרי שלנו.
בכיתות מיוחדות (לכל הכיוונים) זה יותר קל (ע"ע רבוטיקה).
וזה מקרין על כל שאר המקצועות שהילד לומד.
אני מלמד מקצוע נהדר (האמת צמד מקצועות) שנקראים מדעי ההנדסה וטכנולוגיות מוכללות, הם דורשי מהילד מגוון רחב של דעת, מדעי ההנדסה דורש ידע רחב מוגדר באלקטרוניקה אלגוריתמיקה ואצלנו בבית הספר ביו-רפואה, אבל בעיקר היכולת ללמוד לבד. טכנולוגיות מוכללות בנוי על ידע זה והוא בעצם פיתוח של פרויקט שתורם לחברה ומעורב בו המקצועות הקודמים.
כמובן שידע פיזיקלי, מתמטי, של שפות זרות הוא יתרון עצום.
ומה שמדהים שדווקא אותם ילדים עם הפרעות כאלה או אחרות מוצאים במגמה זו מנוחה.
לאף אחד לא אכפת שברצף עבודה של 6 שעות הם יוצאים כל רבע שעה לסיבוב, יותר מזה הישיבה מול חלקי אלקטרוניקה ומחשב, עבודת הניסוי והטעיה, ועבודת החקר מוציא מהם יכולת ריכוז יוצאת דופן וכך הם לומדים גם להעביר יכולת זו למקצועות אחרים.
זה לא פשוט לקחת אחריות על מקצועות כאלה בהן ההצלחה יכולה להיות מרשימה אבל גם הכישלון יכול להיות כואב.

לגבי הרטלין, הוא עושה נפלאות אם הוא מתאים, הוא עושה עוד יותר נפלאות לכאלה שלא זקוקים לו באמת.
באוניברסיטאות השימוש ברטלין הפך להיות ממש כבסמי מרץ בספורט אני לא יודע מה אני חושב על זה. אבל לא תמיד כל שמשתמש קיבל את זה באופן חוקי ע"י מרשם רופא.

בני תבורי 25 בינואר 2013

שלו,
חסרה לי ההתייחסות שלך למקרה של שון דניאל.

שלו 25 בינואר 2013

אני לא יודע,
אם הוא צריך את זה ללימודים, אז זאת שטות.
אני גם לא בטוח שזה באמת עוזר לכדורסל כי אם פוגע.
הרטלין משחרר חומר שגורם לאדם "הרגיל" להיפר אקטיביות,
אבל אם אתה כבר היפר אקטיבי הוא כאילו מעלה את רף ההיפר מעל הרמה שהגוף מרשה ואז משתחרר את ההיפרים הורמונים שמדכאים את ההיפר.

חזרה לכדורסל, לא נראה רציני שמי שמצהיר שלקח השתמש דווקא ברטלין לשפר ביצוע, כלומר זאת לא הייתה המטרה, וגם זה לא באמת עובד.
סתם עושים סיבוב על הגב שלו.

סימנטוב 25 בינואר 2013

מעולה, תודה גדולה מכאן בני.

דורפן 25 בינואר 2013

בוודאי שלא כולם לאנס ובוודאי ששון דניאל לא רמאי.

אבל מדיניות צריכה להקבע בקווים כלליים. ונניח תחליט שסם מסויים הוא מותר עבור סטודנטים. אתה תתפלא לראות כמה סטודנטים יגיעו למשחקים האולימפיים הבאים. אז להגיד לפיב"א להתחשב בספורטאי ישראלי זה להגיד לתנועה האולימפית להתחשב בסטודנט בעיר בדרום סין, ולהתחיל להבין איזה רופאים באוזבקיסטן הם טובים ואיזה רעים. כלומר להוציא את כל העניין מידי שליטה.

הבעיה האמיתית: רשימת הסמים האסורים פשוט ארוכה מדי. היא צריכה לכלול דברים כמו EPO וכמו סטרואידים וזוהו. הבעיה היא, למשל, שיש דברים מותרים בבית המרקחת שאסורים בספורט.

בני תבורי 25 בינואר 2013

רונן,
בוודאי שהבעיה לא צריכה להיפתר עבור שון דניאל באופן מיוחד ומדיניות אכן ננקטת בקווים כלליים. אבל אשאל זאת אחרת: אם נניח שנער החייב בשימוש בריטאלין כדי לעמוד במטלות לימודיות, שהוא גם מוכשר ברמה שמציבה אותו כמועמד לתפקיד קווטרבק העתיד של הניינרס, על מה אתה מציע שיוותר, על לימודים או על קריירה בספורט?
הנקודה שלי היא שצריכה להיות, במקביל למדיניות, גם התייחסות פרטנית כמו במקרה של דניאל, אחרת אתה מנציח מצב של מדענים גאונים לא בריאים ואתלטי-על דבילים.

דורפן 25 בינואר 2013

כל מי שישאל אותי למודים או ספורט – אגיד לו לימודים אלא אם הוא עם סימנים ברורים מאד לכך שהוא מוכשר בצורה קיצונית לספורט מקצועני (נניח קיבל מלגת כדורסל לצפון קרוליינה, או הגיע לגמר אליפות אירופה לנוער בשחיה – או משהו כזה).

אבל זה אני – כידוע לא ספורטאי מקצועני. האנשים הללו לוקחים סיכונים אדירים ונותנים מאמץ קיצוני, וגם לרוב פוגעים בלימודים.

רשויות ספורט צריכות לפתור בעיות בתוך ספורט. לא את השאלות "ספורט או לימודים" – את אלו צריך לפתור השכל הישר.

דורפן 25 בינואר 2013

ואגב – מצחיק – אבל בערך הפוסט השלישי שלי אי פעם היה על משחק שחמט תוך כדי שימוש בריטלין

משה 25 בינואר 2013

מרגש ומרתק כהרגלך. אם הריטאלין היה עושה לכדורסל של דניאל מה שהוא עושה לכתיבה שלך כספי לא היה לבד.
לגבי ההשעיה, לצערי אני אהיה לרגע סניגור של המוסד המתועב הזה, אם אני מבין נכון, דניאל יכול לקחת ריטאלין אם הוא מצהיר על זה לפני השימוש. מאחר וקודם תפסו אותו ואז הוא הצהיר הוא בעיניהם אשם ודי בצדק מכיוון שאותם מרכיבים נמצאים גם במשפרי ביצועים. איכשהו עושה רושם שכל השהיה של ספורטאי ישראלי היא על תרופה שלא הוצהרה וזה רק מעיד על גודלו של הבלאגן וגישת ה"יהיה בסדר" שקיימת בספורט שלנו.

בני תבורי 25 בינואר 2013

משה,
תודה. אני מבין את הנקודה שהעלית, אבל ממשיך לתהות האם דניאל ייענש על נטילת התכשיר או על כך שלא הצהיר בזמן? האם לא צריך להתקיים הליך של בחינה מדוקדקת של הנושא וקביעת נהלים שייקחו בחשבון את כל המצבים?

משה 25 בינואר 2013

זה קצת דומה למקרה של רץ המרתון שלנו לאולימפיאדה זוהר זימרו, שם לפחות אחרי הרעש הראשוני הוא בסוף התחרה. אני מקווה שבמקרה של דניאל זה ייגמר בצורה דומה.

אריאל גרייזס 25 בינואר 2013

טוב מאוד, סחטיין על האומץ לחשוף ככה (מה הילדים שלך חושבים על זה, דרך אגב?).
הבעיה היום זה שכל ילד שני בערך מקבל איבחון זה או אחר. אתה מדבר עם אנשים שעובדים בבתי ספר (יש לי חבר מנהל) והוא אומר שזאת נהיתה מכת מדינה. אין על זה פיקוח בכלל.
האם שון דניאל באמת היה צריך ריטלין או לא? אני ממש לא יודע. הבעיה היא שאם אתה מוציא את זה מהרשימה האסורה, כל אחד יכול לקחת (כי להשיג אבחון היום זה פשוט עניין של קביעת תור לרופא המתאים) ואיבדת על זה שליטה לגמרי

בני תבורי 25 בינואר 2013

אריאל,
לגבי הבנים, לא יודע. אחד נשאר שבת בצבא והשניים האחרים עוד לא התעוררו…
לעצם העניין, השימוש בריטאלין אכן נפוץ מאוד, אך ככל הידוע לי האישור להשתמש בו אינו ניתן אלא על סמך אבחון מקצועי ובהמלצת נוירולוג. דרכים אחרות להשגת החומר אינן חוקיות על כל המשתמע מכך.
ואני מפנה אליך את השאלה שהפניתי לרונן בתגובתו: מה צריכה להיות הבחירה של נער שזקוק לריטאלין כדי ללמוד שהוא גם אתלט מצטיין?

אסף רביץ 25 בינואר 2013

נהדר, תודה

לגבי שון דניאל- ברמה האישית שלו זה נראה מגוחך. הייתי יכול להבין אם היו אומרים שיש ברטאלין חומרים שקיימים גם בחומרים בעייתיים יותר אז יש חשד, אבל אם יודעים שזה רטאלין אז מה בדיוק העניין?

מכיוון אחר, המקרה הזה מחדד תהיות כלליות יותר- החברה מעודדת שימוש בחומרים שונים כדי לשפר תפקוד מכל מני סוגים, אבל כשמגיעים לספורט מקצועני זה פתאום נהיה פשע. אין לי מושג איך זה עובד ומה הנהלים- האם האיסור העקרוני הוא רק על חומרים שמשפרים תפקוד גופני? אם כן- למה גופני לא ומנטאלי כן? איפה אחד מתחיל והשני נגמר? האם לגיטימי שבוריס גלפנד ייקח רטאלין (שמסוגל לשפר ריכוז גם אצל אנשים ללא הפרעות)?

אני מניח שחלק מהתשובות האפשריות ידגישו את הסכנה שמהווים סטרואידים למיניהם, שספורטאים הופכים למפלצות בהווה ודופקים לעצמם את העתיד. אבל לכל תרופה יש תופעות לוואי, בטח בשימוש ממושך, אז אין לי מושג איך אפשר ליצור עקרון מבחין בין מותר לאסור ככה. ומבחינה עקרונית- אם יהיה חומר שמשפר ביצועים גופניים ואין לו תופעות לוואי בעייתיות, האם מבחינתכם זה לגיטימי להשתמש בו?

בני תבורי 25 בינואר 2013

אסף,
אני שותף לתהיותיך ואכן הדוגמא של גלפנד מעניינת במיוחד. ריטאלין מצד אחד נחשב סם ומנגד הוא תכשיר רפואי במותר בשימוש. יתכן וצריך לתת את הזכות לקביעת הקו המפריד בין מותר לאסור – בתכשירים מסוג זה וכמובן לא בתכשירים שהשימוש בהם מהווה סכנה ממשית – בידי אנשי מקצוע משתי הדסצפלינות: לימודים ועיסוק מקצועני בספורט, במטרה לקבוע נהלים שלוקחים בחשבון מצב דומה לזה של דניאל.

Red Head 25 בינואר 2013

החזרת אותי ליום בו אבי ילדי הגיב בדיוק כמוך, כי מצא את עצמו המאובחן העיקרי.
איבחונים הם מכת מדינה, אבל עדיף מאשר לחזור אחורה 30 שנה.
ריטלין טוב רק לחלקם, וכשהוא מתאים אז יש תמורה. כשהוא לא צריך לחפש פתרונות אחרים.
ולגבי שון דניאל, הטעות שלו שלא הצהיר קודם, כששאלו אותו איזה תרופות הוא לוקח, לא הצהיר שהוא לוקח ריטלין באופן קבוע.
משמע, ילדנו לא רואים בזה סוג של תרופה, אלא משהו שהוא חלק מחייהם (אבל כשהם הולכים לבית המרקחת הם אמורים להבין מענין המרשמים והחתימות שזה לא בדיוק ככה).

בני תבורי 25 בינואר 2013

Red Head,
אם דניאל לא הצהיר על נטילת הריטאלין, זה אכן מעשה חסר אחריות. השאלה היא האם הוא עומד להיענש על השימוש, או על כך שלא דיווח בזמן. כך או אחרת, הבעיה אינה באחד מאלה, אלא בעובדה שתחייב אותו ואחרים כמותו, לבחור בין לימודים או קריירה ספורטיבית.

Red Head 25 בינואר 2013

בני, עד כמה שהבנתי הבעיה נוצרה בגלל אי ההצהרה. וכמו שאנחנו לא אוהבים, עכשיו העניין יהיה נתון לעורכי דין~~~.
לימודים וקריירה ספורטיבית אינם צריכים לבוא האחד על חשבון השני, בטוח יש פתרונות מושכלים לעניין שאני איני בקיאה בהם מספיק. (יש תחליפי ריטלין טבעיים, אבל ברור שצריכה להיות חשיבה מושכלת במוסדות העליונים באשר לשימושים. אצלנו, משתמשים בריטלין הרבה יותר מאשר בעולם).

בני תבורי 25 בינואר 2013

לנתון הזה של שימוש בריטאלין יותר מבמקומות אחרים לא הייתי מודע. זה בהחלט מצביע על בעיה אני מניח

MG 25 בינואר 2013

בני, כל הכבוד.
אני יליד דצמבר 1983. גם לי עשו מבדקים של להשחיל חרוזים וכו' ונכשלתי, ולכן למדתי עם שנתון 1984 בבי"ס.
מה אני אגיד לך – גם היום אני עדיין לא יודע להשחיל חרוזים (ויש באתר גם מגיבים שטוענים שאני סובל מבעיות קשות בהבנת הנקרא).
גם לי היה ממש לא פשוט בבי"ס (מי שמכיר קצת, יודע שבגרות מלאה עם ממוצע של 94.4 כולל בונוסים זה לא כ"כ גבוה בלשון המעטה).
היום אני רו"ח ואת התואר באוניברסיטה הכי טובה בארץ בתחום (כבר שנים רבות אחוזי מעבר מבחני מועצה הכי גבוהים בארץ), בן-גוריון, סיימתי בהצטיינות, כך שהיכולות הלימודיות שלך בגיל 12 או 15 לא תמיד משקפות את העתיד.
*
כל מה שאני כותב מכאן ואילך אלה דברים שקראתי או ראיתי בטלויזיה ואני ממש לא מבין כלום בזה, כך שיכול להיות מאד שאני טועה.
לגבי רטאלין – הבנתי שיש תרופות הרבה יותר טובות, עם הרבה פחות תופעות לוואי, ושאם קיימת היכולת הפיננסית, עדיף להשתמש בהן.
לעניין ההפרעות – קיימות 2 סיבות לכך שהיום הן נפוצות יותר:
1. מודעות גבוה יותר ויכולות אבחון בהתאם.
2. האגרסיות שנצברות מול המחשב והטלויזיה, גבוהות לאין ערוך מהאגרסיות הנצברות במשחק כדורגל או מחבואים, וגורמות ל"התפרצות" התופעות. בנוסף, גם תזונה של מזון בריא, לעמות מזון מעובד וממותק משפיעים מאד.
אני ממליץ לשמוע את פרוספור עמוס רולינדר, הוא מעביר את הדברים בדרכים מעניינות.

בני תבורי 25 בינואר 2013

MG,
למיטב הבנתי, יכולות לימודיות אינן אחידות ושוות באיכותן אצל כל בני אדם, ובהתאם גם הקשיים אינם כאלה. יתכן ויכולותיך הגבוהות סייעו לך להתמודד בהצלחה יתרה עם המטלות ללא שימוש בריטאלין, ובהחלט הייתי שמח אילו אני ובני לא היינו נזקקים להם.
ריטאלין, אגב, הוא שם גנרי למכלול רחב מאוד של זנים ותתי זנים של תכשירים למיקוד וריכוז השונים זה מזה במרכיביהם, בטווח הפעולה וביעילות, שהן אינדווידואליות לכל אדם.

בני תבורי 25 בינואר 2013

MG,
אני מניח שיכולותיך גבוהות מספיק כדי לייתר שימוש בתכשירים מסייעי מיקוד וריכוז. לצערי זה לא המקרה שלי. ריטאלין היום הוא שם גנרי למגוון רחב מאוד של תכשירים מסייעי מיקוד וריכוז שנבדלים זה מזה במרכיביהם, בטווח הפעולה שלהם ובמידת ההשפעה על הנוטל.
גם את פרופ' רולינדר שמענו במסגרת המסע לעשות את החיים לילדינו קל יותר, הוא אכן מרתק. הנקודה היא, כמו בכל תחום אחר, שלכל תיאוריה יש תומכים ומתנגדים, השוק רחב ומגוון וקשה לאדם הפשוט להחליט ולבחור. פעם צחקנו שאני צריך לקחת ריטאלין כדי שאוכל להחליט אם צריך לקחת ריטאלין…

שי 25 בינואר 2013

ואני רק שאלה- פרופסר רולנידר זה לא ההוא עם התנועות ידיים הממש מפחידות מהתכוניות בוקר?

MG 25 בינואר 2013

אני לא רואה תוכניות בוקר, אבל יש לו אכן תנועות ידיים יוצאות דופן.

רועי 25 בינואר 2013

בני, מעולה. הרגת אותי בהערה על אנדי קארול

בני תבורי 25 בינואר 2013

פגעתי בול, לא? :)

רועי 25 בינואר 2013

לא הייתי יכול לחשוב על דוגמא טובה יותר :)

רועי 25 בינואר 2013

יפה בני. עכשיו אנחנו אחים לבעיות הקשב והריכוז וכל שאר הדברים.
לי ישר דחפו וזה עזר, כדור הקסם. גלוגלת המרץ למוח.
חושב לחוזר לזה.

ובקשר לפקודת הסמים בספורט זה באמת מגוחך. עובדה שאת הרמאם האמיתיים הם לא מוצאים.
שימאו אותם לפני התחרות ולא לאחר הדרמה והתתרגשות זה הורס הכל.

י גלילי 25 בינואר 2013

מכל זה לא הבנתי למה אתה לומד תסריטאות? אתה לא צריך! אתה כותב מצוין ולכן אל תבזבז זמן מיותר ויאללה תכתוב כבר תסריט..
בהצלחה,
י

בני תבורי 25 בינואר 2013

צריך, ועוד איך צריך ולא ידעתי כמה צריך עד שהתחלתי ללמוד. עכשיו אני עובד על זה עם ריטאלין… :)

אבו צ'יצ'ריטה מהבלקברי 25 בינואר 2013

לגבי שון דניאלל )כאוהד הפועל חולון יש לי קצת רגשות מעורבים לגבין באופן כללי. נשמה ולוחם אמיתי אבל גם הוריד לי כמה שנים מהחיים עם השטויות. שלו) : אני לא חושב שמישהו טוען שצריך להגביל שימוש בריטאלין (גם אני משתמש קל…), אבל. רשויות הספורט צודקות בעיני על הקפדה רצינית על היבטים פרוצדורלים של בדיקות הסמים, בשל החשש ממדרון חלקלק, אני זוכר איך ריו פרדיננד חטף חתיעת השעיה רק כי לא התייצב לבדיקה בזמן. אחרתת כל ספורטאי ישכח לדווח או להצהיר. ב

איציק 25 בינואר 2013

בני,
העלתי תגובה, אני לא רואה אותה, כשמנסה להעלות שוב מקבל תשובה שהיא כבר הועלת. האם זה פטנט חדש לסינון :-)

גיל שלי 25 בינואר 2013

גם אותי אשתי אבחנה כמופרע קשב מיד אחרי שישבנו לאבחון עם מומחית על הבן הבכור. מאז השניים הבאים בעקבותיו.

איציק 25 בינואר 2013

/* בני – אני לא רואה את התגובה שלי אצלי במחשב. אם אתה רואה אותה בפעם השנייה בבקשה מחק אחת מהן. */

בני, אהבתי
ולעצם העיניין:
1. רטאלין עד כמה שאני מבין עוזר לסדר את המערכת (למי שעוזר), כלומר עוזר גם להיפר-אקטיביים וגם נקרא להם היפר-פאסיביים.
2. רטלין הפל למכת מדינה לא בגלל שהוא לא טוב או לא מועיל כי אם בגלל הקלות שאנשים מקבלים אותו ומשתמשים בו. סטודנטים משתמשים בו בדרך קבע בתקות בחינות. אין לי מושג האם משיגים אותו חוקי או לא, וכפי שנאמר זה לא מועיל לכולם.
3. איבחונים הפכה למסחרה, ואני אומר זאת בלי להיתבייש. כמות הסטודנטים עם תוספת זמן על כל שטות רק שיהיה להם עוד 50 דקות היא אדירה. אני אולי מבין את הסטודנטים שרוצים זמן נוסף, אבל הקלות שהמאבחנים נותנים אישורים תמורת 1500 ש"ח הינה ביזיון למיקצוע וליושר המיקצןעי שלהם. כמובן שיש כאלו שזקוקים, ואף הקלות אחרות, אבל זה כמעט גורף. אני מניח שאותו כנ"ל עם מתן רטאלין.
4. אם לשון דניאל הרטאלין עוזר בריכוז בלימודים אז למה לא להניח שזה גם עוזר לו בריכוז במשחק, למשל בזמן זריקות עונשין. זו לא הבאת עמדה נגד קבלת רטאלין כי אם נגד העמדה שזה עוזר לו רק בלימודים.
5. אם הבעייה היא בעיית דיווח בילבד, אז לדעתי נזיפה היא המאקסימום שהוא אמור לקבל, ולכן המטומטמים יתנו לו עונש חמור בהרבה.
6. אני מניח שלאיגודי הספורט העולמיים צריכות להיות ועדות איבחון (רציניות לשם שינוי) כדי לאבחן מיקרים של חריגים אשר נזקקים לרטאלין או כל דבר דומה ליום יום ולא כמשפרי ביצועים ספורטיביום בלבד. כלומר ספורטאים שזקוקים לתרופה גם אם לא היו ספורטאים. זה כמובן יגרום לכול הספורטאים להיות בעייתים מלידה מייד ולדרוש את התרופות בכמויות מסחריות, ולכן זו צריכה להיות ועדה עם הרבה מאוד שיניים ורצוי חזקות.
7. לא יודע לגבי רובוטיקה, אבל במקיף א' באר-שבע היו מגמות חשמל ונגרות. אומרים שפרויקט הגמר המשותף שלהם היה כיסא חשמלי :-)
8. כמו כל דבר בחיים, אין רק שחור ולבן (להוציא מצביעי מרץ), ואפילו לא רק גוונים של אפור, כי אם יש גם צבעים בנוסף לכך, ולכן אין פתרון יחיד שהוא נכון, והכל עניין של איזונים. במקרה של שון דניאל היתי אומר שהוא אמור לקחת רטאלין (אם באמת זקוק לכך), כמובן אחרי שהודיע היכן שצריך, אך לא רק. נטילת התרופה, למרות היותה לצרכים אזרחיים, במקרה שלו צריכה להיות מפוקחת על ידי גורמים רפואים של איגודי הספורט. אולי הוא צריך לתת יותר דגימות דם כדי לוודא שלא עשה שימוש יתר, או כל צורת פיקוח אחרת שלא תהווה נטל גדול מידי אך תשמור על שקיפות.
9. שאפו על הכתיבה ועל הכנות. נהינתי, ומאחל לך ולבניך שתדמודדו ותצליחו למרות המוגבלות שלכם.
שבת שלום

בני תבורי 25 בינואר 2013

איציק,
התגובה שלך עלתה פעמיים, מחקתי עותק אחד. נכנסתי לבדוק מדוע לא אושרה התגובה מידית ומצאתי שגם אחת התגובות שלי ממתינה לאישור… :)

איציק 25 בינואר 2013

תודה :-)

איציק 25 בינואר 2013

בני,
אני מניח שהמינוח שנתתי "מוגבלות" לא מתאים, ויותר מתאים לומר "קושי". אם נפגעת, מצטער.

martzianno 25 בינואר 2013

תודה בני.
שבעס!

גיא אלטמן 25 בינואר 2013

בני,

כמו כל ארוחה גורמה שלוקחת שעות להכין, אשכרה לאכול את האוכל לוקח כמה דקות של הנאה צרופה.
ככה אני מרגיש כל פעם שאני קורא טור שלך. רק שלך אולי לוקח שעות לכתוב ולי לוקח שניות לקרוא.
פתחת כאן צוהר לעולם שאצל הרבה אנשים הוא משהו להתבייש בו ולהחביא אותו (אני לא אתפלא אם דניאל אחד כזה).
תודה.

בר שושני 25 בינואר 2013

לא יודע אם אמרו את זה פה, אבל להבנתי פיב"א מאשרת שימוש ברטלין, כאשר מודיעים לה על כך מראש (עם אישור רפואי). במקרה הזה, שון פשוט לא הודיע לאף אחד שהוא משתמש ברטלין ולא הציג אישור – ולכן הוא נתפס.

צור שפי 25 בינואר 2013

בני, תודה על פוסט מעניין ובעיקר על הפתיחות והכנות. איפה אתה לומד תסריטאות?

בני תבורי 25 בינואר 2013

בית הספר "חשיפה" של האוניברסיטה הפתוחה בכפר הירוק.

קורא 25 בינואר 2013

בני, יופי של פוסט ושאפו על הכנות וגם על הסובלנות וההקפדה על תשובות למגיבים.
אני טוען שכל החברה המערבית בשנים אלה היא על הפרעת קשב וריכוז: [גם אני, שמעולם לא אובחנתי ולא היו לי שום בעיות ריכוז בלימודים.]
אתה לא יכול לנהל שיחה עם אנשים מבלי שכמה פעמים בשיחה הם לא יסתכלו עליך אלא ילטפו את הסמארטפון.
אנשים עובדים על המחשב (אני בטוח שיש פה עוד הרבה כאלה) וכל כמה דקות מסיחים עצמם לאיזה אתר ספורט/חדשות או לראות מה קרה בפייסבוק (כלום).
רואים טלוויזיה עם פזילות למחשב לידם (לידנו).
נוהגים בכביש וחושבים למי כדאי להתקשר כדי לא לבזבז זמן.
רק שאתה בטבע עם טלפון סגור או עושה ספורט (ולאחרים יש דוג' נוספות) אתה באמת נוכח איפה שאתה נמצא ולא נתון להפרעת קשב.
שבת שלום

בני תבורי 25 בינואר 2013

קורא,
תודה. מכיר את המציאות שאתה מתאר, לפעמים זו פשוט חוצפה וככל שהגיל יורד התופעה מתרחבת.

גיל 25 בינואר 2013

בני, כל הכבוד על החשיפה ואני חושב שחשוב מאוד שאנשים ידברו על הנושאים הללו. בימים האחרונים היו מספר כתבות בעיתונות האמריקאית על רויס וייט, השחקן שנבחר על ידי הרוקטס בדראפט האחרון וטרם שיחק שם משחק אחד. הסיבה היא שהוא סובל מהפרעת חרדה וגם הפרעה אובססיבית קומפלסטיבית. הוא לא יכול לטוס עם הקבוצה ודורש שיסיעו אותו לכל המשחקים כשזה אפשרי. לדעתי הוא דורש יותר מדי מכיוון שטיסות זה חלק אינטגרלי מהמקצוע שלו אבל המקרה שלו הוא מקרה מבחן לנבא שאין כללים ברורים כל כך איך להתנהג מול שחקנים עם בעיות נפשיות.

בני תבורי 25 בינואר 2013

גיל,
תודה. אם אני זוכר נכון גם דניס ברגקאמפ סבל מחרדת טיסות והוסע למשחקים במכונית.

גיל מזימבבואה 25 בינואר 2013

בני, כתוב נהדר.
מכיוון שאנחנו בערך באותו גיל אתה בטח זוכר שבזמננו מכיוון שלא היה ריטלין שלחו את הילדים עם ההפרעות לנווה צאלים וככה הושג שקט בכיתה (לא היו מורים כמו שלו). אגב אחוז גבוה מאוד מהם הם היום בעלי קרירה שאפילו ההורים שלהם לא חלמו עליה.
שון דניאל – מקווה בשבילו שיגמר בטוב, קשה לי להאמין כי ההרגשה שלי שהוא לא הצהיר כי הוא אחד מאלו שמשיגים את התרופה בדרכים עוקפות.

בני תבורי 25 בינואר 2013

תודה גיל, אני חושב שדניאל צריך להיות טמבל מושלם אם השתמש בריטאלין מבלי לקבל אישור, או שיהיה לו צורך אמיתי. מקווה שאינו כזה.

matipool 25 בינואר 2013

מרגש בני וגם אמיץ מצידך .
עברתי סיפורים דומים שהיו כרוכים גם בהוצאות עצומות שלא הצדיקו את עצמן עם הבכור שלי ורק בגיל מאוחר יחסית , הדברים התחילו קצת להסתדר .
בדיעבד , הבנתי שגם אני לקוי קשב במידה מסוימת .

מאשקה 26 בינואר 2013

בני, מתחילת הקריאה בטור שלך אמרתי לעצמי,
ילד כמו עומר נועד להיות מרכז משק שיהיה גדול, רק שהפסיכולוגים עדיין לא רואים זאת.
חוץ מזה בעיני שון דניאל זכאי אבל לא שחקן כדורסל מבריק.

גלן 26 בינואר 2013

בני יפה אבל כמו שנאמר היה מודיע קודם והכל היה פתיר. ריטלין ועוד יותר מזה אדרל הפכו למכת מדינה בקולגים ובתי הספר. הזילות והקלות של המרשמים מפחידה. וזה אפילו לא רק ללימודים או ספורט, גםלדיכוי תיאבון ו להרזייה. זה בעיקר הפך למכה ב mlb . אבל אני יכול לראות איך אפילו דוויאט הווארד מתחיל לקלוע מהעונשין עם ריטלין. קצת ריטלין וריכוז והוא נהייה ריק בארי .

בני תבורי 27 בינואר 2013

גלן,
אני מבין שהקלות והזילות במתן הריטאלין והאדרל חוצות אוקיינוסים. אני מקווה שהעובדה שלא דיווח בזמן לא תעמוד כנגדו אם אכן הוא זקוק לריטלין לצורך לימודים. במקרה כזה אני לא רואה כוונת זדון מצידו.

Comments closed