אחים לנשק

האופטמן האנס ופיינריש גונתר שומרים על השקט.

2618859695_6c3137555d

 

 

באופן עקרוני האנס הוא קצב מכפר ליד וינה, בעל עסק משפחתי לביתור בשר והכשרתו כמאכל אדם. גונתר מנהל סניף בנק וינאי, נצר גאה למשפחת בנקאים. זה מאוד חשוב להבנת מרקם היחסים ביניהם בהמשך.

בעצם אותו זמן עליו אני מדבר, האנס נושא דרגת סרן בחיל היבשה, אחת משתי הזרועות של הצבא הפדראלי של אוסטריה, ומשמש כמפקד פלוגה בגדוד האוסטרי של האו"ם, המוצב בתחום ההפרדה בין ישראל לקונטרה, באותה רמה, אבל לא תחת אותה בעלות.

גונתר הוא סגן משנה ומפקד על מחלקה בפלוגה של האנס, באותו גדוד ועל אותה אדמה. מחלקתו של גונתר ממוקמת על הכביש המחבר את שני המעברים וחוצצת בין ישראל לסוריה.

עוד יותר בעצם אותו זמן, האנס, נמוך ומוצק, כהה שיער ועיניים, עומד דרוך כולו במכנסיים קצרצרים וטי שירט ירוק לבן הנושא אמירה כלשהי בגרמנית, בין שתי חביות המשמשות שער לכדורים יבואו בו.

גונטר, גבוה, יפה תואר בהיר שיער וכחול עיניים (אני לא מנסה למכור לכם אותו, רק שתבינו שלפעמים תיאור העובדות הוא שמרכיב סיפור טוב) עומד מולו. הוא במכנסי ספורט וגרביים ארוכות. ביניהם כדור והוא מתכונן לבעיטה.

גם כן ביניהם, רק קצת בצד, כשמשרוקית בידו, ניצב קצין ישראלי בדרגת סגן, רועד מקור ומגדף חרישית בתוך חרמונית ונעלי שלג (סוף דצמבר, יום לפני חג המולד), מת לסיים כבר את המהתלה הזאת ולחזור ללשכתו הצנועה, עם האח הבוער וקנקן הקפה הטרי.

*

עוד לא נברא, אתם שומעים? עוד לא נברא בעולם ג'וב מילואים מפנק יותר מלהיות קצין קישור לאו"ם, לפחות לא בתקופה שקדמה לפרוץ האינתיפאדה הראשונה. ואם אתה קצין קצין, כלומר עם קורס ברזומה, לא איזה שמגג שמקבל דרגות ייצוג לשלושים יום, אתה גם מקבל את הג'ובים הכי טובים ביחידה, כמו לפקד על מעבר האו"ם בזיוונית.

זה אומר בעצם שיש לך שטח מוגדר שבו אתה קאפו די טוטי קאפי. מגיע בבוקר עם ג'יפ, אחרי שנת לילה נהדרת ומקלחת. לא, אתה לא נוהג, אתה המפקד. כיתת צנחנים במילואים כבר ממתינה לך שם, עם אחד מהקיבוץ שלך. אתה מנטרל את האזעקה בגדר וזז הצידה. הצנחנים במילואים נכנסים על פי נוהל מרשים למדי, מבצעים סריקה ביטחונית ומאשרים לך ולאנתוראג' שלך, שהגיעה בינתיים בנון נון, להיכנס.

*

האנתוראג' מורכבת מחבלן הנדסה, מכונאי, שוטר צבאי, טבח ועובד רס"ר סדירים. הגדוד האוסטרי מנפק שוטר צבאי אחד מטעמו. השוטרים מתיישבים במשרד, החבלן והמכונאי ליד הבור עליו מטפסת לביקורת כל מכונית או"ם החוצה את המעבר, הטבח על משמרתו נכון לכל גחמה גסטרונומית של המפקד ובינתיים מרפרש את הקפה כל רבע שעה. העובד רס"ר הוא עובד רס"ר ומעצם הגדרתו אין בו יותר מידי תועלת, אבל מישהו הרי צריך לדאוג לאספקת עצים לאח, לא?

המילוצנחנים בהיקפית על השערים, גדרות ומגדלים. המפקד העליון, אני, ספון בחדרו שבצד אחד שלו כסא מתנדנד ליד שולחן מתכת אפור שעליו טלפון וכמה ניירות ליצירת תדמית, ובצד השני, ארבע כורסאות סביב שולחן סלוני עמוס צ'ופרים, אח עצים בוער(!) וחלון גדול להר אביטל.

*

בהגדרת התפקיד נאמר כך: מפקד המחסום יפקד על מעבר הגבול בין ישראל לסוריה, יפקח על מעבר אנשי או"ם לישראל וממנה, ימנע פח"ע, מעבר צבאות זרים ואמל"ח, וישמור על יחסים טובים עם נציגי צבאות זרים ידידותיים.

בתדריך יש תמיד מישהו שאוהב ספציפיות ושואל שאלות חשובות. מהתשובות למדתי שאני מארחת. אני צריך לארח את אנשי האו"ם בלשכתי לקפה, ליצור קשרים חברתיים, לשוחח, ומאוחר יותר למלא טפסים ולדווח. עכשיו תגידו אתם אם לא הייתם תורמים כליה בשביל זה.

נוהל ביקורים קבוע: האורח מגיע, בדרך כלל רכוב על אופניים ומלווה בפמליית חנפים. אתה יוצא לקראתם. האורחים מצדיעים, אתה מצדיע בחזרה. מנהלים שיחה רשמית באנגלית ופונים זה אל זה בדרגה ובשם המשפחה.

האורחים דורשים בשלומך, אתה דורש גם כן. לוחצים ידיים. אתה מציע קפה, האורחים  נועצים בניהם ובשעוניהם, עושים פרצופים ואחר כך נעתרים. נכנסים לחדר, סוגרים את הדלת, מורידים מעילים, מתיישבים ליד האח. מדברים כמה דקות ביזנס וצוחקים בנימוס מאופק מבדיחות קרש.

הטבח מביא קפה כריכים של לחם אחיד וחביתה עם גבנ"צ, ירקות חתוכים בשמן זית ועוגות הבית של עלית, תמיד אותו סוג. אוכלים. גומרים. מסלקים את השטויות מהשולחן. מוציאים קירשווסר ובירה – הם, בטנים וחמוצים – אני. זה קורה בערך מתשע בבוקר.

אחרי חצי שעה, כבר לא צריך להשתמש בדרגה ובשם המשפחה.

*

השנאפס והבירה מוציאות לחופשי את הסיפורים הכי מצחיקים בעולם ואת הרכילות העסיסית ביותר. אני לומד שהמג"ד האוסטרי טמבל והאנס וגונתר על סכינים. יש שם חיכוך מעמדי בין גונתר הבנקאי הרהוט והציני – עכשיו אני חושב על זה שהוא גרסה בלונדינית וגבוהה של יאיר לפיד – לבין האנס מפקדו, המתהדר בלוק של אופיר אקוניס, נצר למשפחת מגדלי חזירים כפרית.

כשהיו מגיעים יחד לבקר, היו מתפתחות בניהם תכתושות  לשוניות משעשעות למדי. גונתר –  במסגרת מה שאפשרו לו יחסי המרות ושרשרת הפיקוד –  זורק הערות ציניות המאזכרות את מעמדו הנחות של מפקדו, ובעיקר מה שעושים רועים בזמנם הפנוי וכשאין מוצא אחר. האנס  מחייך ויוצא להתקפה מסודרת ומתוכננת בקפדנות.

*

האופטמן (סרן) האנס, הוא אוהד שרוף של הדי גרון וייסנ'ס, הירוקים לבנים של אס קיי ראפיד וינה, מועדון הפועלים הגדול עם שלושים ושתיים אליפויות. אף אחת מהן לא הושמטה מדבריו כשלעג למושא אהדתו של פיינריך (סג"מ) גונתר, מחזיק מנוי כבוד של אף קיי אוסטריה וינה, עם עשרים ושלוש אליפויות בלבד.

לא היה שם עידון אינטלקטואלי בדיוני הכדורגל שלהם כפי שאנחנו עדים לו בחיכוכים פרוסנר VS בן יהודה. דם היה שם. כמעט מכות. כשהיו מתרגשים עברו לדבר גרמנית והדציבלים המריאו. זה נראה יותר כמו קרמבו ואלוף הפיקוד בדיונים על רוורס עם עגלה.

פנדלים, אמרתי להם כשחששתי שהאו"ם עומד בפני קריסה. בואו, תבעטו קצת. יש לי כאן משטח אספלט עם חביות ולעובד רס"ר יש כדור. לא התכוונתי באמת, אבל הם כן. חמש דקות ושני שוטים קירשווסר מאוחר יותר, הם עמדו כבר זה מול זה כמתואר בסצנת הפתיחה של הפוסט.

טוב. אל תהיו במתח. זה לא קרה. גונתר לא בעט והאנס לא נאלץ למתוח אבריו. בדיוק בשנייה שגונתר גמר לסכם עם עצמו לאיזו פינה לבעוט והאנס כבר הימר על זו שאליה יזנק, פילח צרור יריות את האוויר.

*

הצנחנים שלי נכנסו לעמדות קרב והחליפו בניהם הנחיות מקצועיות. שאר חיילי הצבא הישראלי והאוסטרי תפסו מחסה ונשכבו. רק הקצין הישראלי נותר על עמדו, זקוף וחשוף. אחר כך אמרו לי שאני מקצוען קר רוח. אהבתי מאוד את המחמאה ובמיוחד את העובדה שלא הבחינו שאני פשוט לא יודע מה עושים כשיורים…

מי שהתאוששו ראשונים היו האנס וגונתר. אתם בחיים לא ראיתם מישהו מתלבש כל כך מהר. האנס עלה על אחד ממגדלי השמירה וסקר את סוריה במשקפת. הממצאים שהעלה גרמו לו לפצוח בסדרת פקודות בגרמנית. גונתר חזר להיות המ"מ הצייתן וענה בסדרת יה וול מיין הר, עלה על אופניו ודהר מזרחה. עקבנו אחריו במבטים מודאגים עד שקצה דגלון האו"ם שהיה צמוד לאנטנה שצמחה מסבל אופניו, נעלם מן העין.

הקצין הישראלי דיווח אחורה. האחורה קיבל ודיווח למעלה. הלמעלה אמר להישאר בכוננות ופנה לגורמים המוסמכים. הגורמים המוסמכים הודיעו למשרד החוץ ולרשויות, הרשויות אמרו שיהיה בסדר.

*

האנס ירד מהמגדל בסבר פנים חמור. הוא ביקש הנחיות משלו ואלה אמרו לו להישאר במקום ומלנוע בגופו כל תקרית. נכנסנו לחדר. האלכוהול נעלם מהשולחן וקפה טרי הגיע. דיברנו על הצורך בהרגעת השטח ומניעת הסלמה.

אחר כך גונתר חזר. הוא נעמד בפתח, הצדיע וקשקש משהו. קצת סוריאליסטי, אני מוכרח להודות. שני קצינים אוסטריים מנהלים שיחה בגרמנית תחת מבטו האחראי של קצין יהודי. רגע של תקומה וזקפה לאומית.

אחר כך האנס עבר לאנגלית ודיווח על חייל סורי שחטף ג'אננה על אחד ממפקדיו, דרך את הקלאצ' והחל יורה. שתי מחסניות הוא רוקן לפני שהצליחו להשתלט עליו. לא, הוא לא פגע בכלום. מפקדיו התנצלו בפני גונתר, הלמעלה שלהם התנצל בפני מפקד כוחות האו"ם בגולן ומשרד החוץ הסורי העביר מסר מרגיע. החייל חטף חמישים מלקות ומחבוש.

אחר כך חזרנו לשתות. עלאכ שוויון בנטל…

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

מצב הכדורסלן הישראלי
לקראת הדרבי (התולעת)

40 Comments

פרלה 5 באפריל 2013

פשוט יכולת סיפור מעולה. כאילו הייתי שם. תודה רבה.

אמיר ברמן 5 באפריל 2013

הליגה באוסטריה לא תחרותית אפעס.
סיפור מעולה, תודה.
אמיר

בני תבורי 5 באפריל 2013

נכון, אבל היריבות בין שתי הווינאיות קיימת די הרבה שנים.

אריאל גרייזס 5 באפריל 2013

תמיד תהיתי מה עושה הקצין הזה שפתחתי לו בכל בוקר וערב את השערים במילואים שעשיתי ברמה לפני כמה שנים. עכשיו אני יודע. כרגיל, משובח

דובי מילר 5 באפריל 2013

ואני הייתי שנה וחצי על ההר עם האנטנות מלמעלה וראיתי מכוניות ספורט של אומ"ניקים עם משקפת…

תבורי- עם קפה ביד, אחרי ריצה, כייף להתחיל איתך את היום, נפלא.

מיכאל 5 באפריל 2013

מעולה. טוב ברמות. יותר מכל התקשקשות על מכבי האמיתית, זו מת"א או זו מהצפון, על בעיות היסוד של הכדורסל הישראלי או על הטקטיקה של פרגוסון מול סנדרלנד.

cookie-monster 5 באפריל 2013

Tavori, TSO

בני תבורי 5 באפריל 2013

:) וזה TVORY…

אלעד 5 באפריל 2013

איכותי, איכותי.

אסף THE KOP 5 באפריל 2013

החיילת הכי פצצה שראיתי ב-22 שנות שירות בסדיר ומילואים הייתה חיילת פולניה מכח האו"ם בקוניטרה שבאה לעשות אצלנו סיור וספירה במוצב של הר אביטל.

כמפקד המוצב הייתי חייב ללוות אותה בכל הסיור. אכן מטלה קשה.

בני תבורי 5 באפריל 2013

אסי,
אתה לא מבין כמה קסמים הפעלתי עד שקיבלתי מאחת החיילות שם את התג שלהם, האדום עם הנשר…

איציק 5 באפריל 2013

אני ממשיך לקרוא, אך התחלת המשפט הראשון "באופן עקרוני האנס הוא קצב" זרק אותי ישר לקירית מלאכי. ההמשך שינה את המיקום הגיאוגרפי… ממשיך לקרוא הלאה, אולי עוד נחזור לקיריה :-)

פאקו 5 באפריל 2013

אצלי דווקא האסוציאציה הייתה במשפט שאחרי, על גונתר שהיה נצר וגו'.
והפוסט, כרגיל אצל בני, ענק.

גל דגון 5 באפריל 2013

גם לי קרה אותו דבר. "פוסט על קצב? עכשיו?"

איציק 5 באפריל 2013

בסוף עוד נפסיק לריב :-)
שבת שלום

איברה 5 באפריל 2013

תחרות קשה בין פוסט מענג לשיר עצום.
תיקו.

hag 5 באפריל 2013

כיף לקרוא.

רועי מ 5 באפריל 2013

אך איזה שיר.

MOBY 5 באפריל 2013

איך מתקבלים?

אביאל 5 באפריל 2013

מעולה כרגיל, שבת שלום !

גיל מזימבבואה 5 באפריל 2013

הרגת אותי, אפשר להיות הנהג שלך?
גבעת חלפון עוד לפני יום העצמאות? רק היה חסר הפרימוס.

שמעון כסאח 5 באפריל 2013

זה לא "חבלן הנדסה" זה פלס, 48' עבר מזמן.

בני תבורי 5 באפריל 2013

בחיי שאתה צודק!

איציק 5 באפריל 2013

בני,
תענוג, יופי של סיפור, אבל בכול זאת, הפולניה של אסף, לא יכולת להכניס אותה לסיפור. יורים, אתה מציל אותה… משהו. אצל סטולנה, שורצנגר (שם מוזר לאוסטרי – לי זה תמיד נשמע בתרגום כמו כושי שחור, שזה סוג של טאוטולוגיה), ואחרים דומיהם זה תמיד עובד :-)
שבת שלום

סימנטוב 5 באפריל 2013

נהדר, אתה כל כך מוכשר.
תמיד חשבתי שקנופלר מנגן על גיבסון אבל לא בדקתי, עכשיו אני יודע

יוני (המקורי, מפעם) 5 באפריל 2013

אין על עלילות תבורי.

amitpros 6 באפריל 2013

מצטרף.
יצא יופי :)

מאשקה 6 באפריל 2013

בנימין, תגיד באמת מתי יוצא הספר עם סיפורך ?
סיפור מקסים לסוף שבוע כהרגלך בקודש אתר זה.
תודה לך מעומק ליבי מהדרום

בני תבורי 6 באפריל 2013

תודה מאשק'ה. ספר? מתרוצץ בראש ללא הרף, מתבשל לאט…

יוני (המקורי, מפעם) 6 באפריל 2013

בני, אולי כתבתי לך פעם. דה-באזר הוא פלטפורמה נהדרת להוצאת ספרים. יש לך קהל שבוי. אתה לא צריך לפרסם כדי למכור כמה מאות עותקים ראשונים.

זו לפחות דעתי…

בני תבורי 6 באפריל 2013

יוני,
מה פרנסה, איזו פרנסה, ראית מה עשו לנו ירושלים אתמול? אוי לבושה… :(

יוני (המקורי, מפעם) 7 באפריל 2013

אם יש בושה אז אין פרנסה? אני זוכר נצחון בימק"א על הפועל י-ם מגול של גבע מרכוס שגר בניין לידנו בכפר גנים. היו ימים.

shohat 6 באפריל 2013

יופי של פוסט. נהניתי.

Amir A 6 באפריל 2013

לעזאזל, איך הוא הזדקן…

אדם בן דוד 6 באפריל 2013

מושלם. תודה.

עופר פרוסנר 7 באפריל 2013

מצוין בני, פשוט מצוין.

אגב, הייתי במשחק של אוסטריה וינה (בגביע אופ"א נגד קושיצה) באיצטדיון פרנץ הור (שהיה די מלא), והייתה אחלה אווירה. וגם האוהדים של ראפיד נהדרים, לפחות אלה שהיו כאן במשחק נגד הפועל תל אביב. יום אחד אגיע גם לדרבי שלהם.

יונתן 8 באפריל 2013

טקסט נפלא~ תודה

הגולנצ׳יק 8 באפריל 2013

עכשיו אני באזור קונטרה, המשרד המפואר הוחלף במשרד צבאי פשוט למדי, הצנחנים במילואים הוחלפו בגולנצ׳יקים סדירים ובאופן כללי המעבר נראה יותר כמו מוצב מבוצר מאשר מעבר גבול בינלאומי. האו״מניקים כבר לא מביאים אלכוהול או משחקים כדורגל אבל הם עדיין נראים לחוצים כל פעם שיש ירי בסביבה…

toms shoes 27 ביוני 2013

At this moment I am going away to do my breakfast, afterward having my breakfast coming yet again to read other newsאחים לנשק | שחקן ספסל.

Comments closed