צירוף מקרים ישמור אלוהים

עופי לי מהעיניים מזדיינת, אמר לקול צחוקם של חבריו, קיבלת את שלך, עכשיו לכי מכאן.

thhsx

 

היא גרה ברחוב הסמוך למועדון. מחלון חדרה אפשר היה לראות את מבלי שישי בערב  מתקבצים. כשהצטמק גוש האדם ליד הכניסה, יצאה מחדרה לעבר הסלון וניגשה לאביה הקשיש שנמנם בכורסתו.

היא הייתה בת יחידה. אימה נפטרה לפני שנתיים ומאז רק היא ואביה חולקים את הדירה הקטנה. האב שעבד שנים רבות במאפייה באחד הקיבוצים הסמוכים, פרש לגמלאות. הפנסיה שלו מימנה את חייהם ואת שכר הלימוד שלה בבית הספר לאחיות. האב אסר עליה להשתמש בכסף שהרוויחה בעבודה חלקית בחנות הבגדים ושמרטפות. חסכי, זה בשביל החיים שלך אחרי שאלך, הוא אמר לה.

אני יוצאת, אמרה לו והיטיבה את השמיכה הדקה שכיסתה אותו. רוצה עוד ספל תה? האב נענע בראשו ושלח אליה חיוך קטן שרק מי ששקוע בנמנום יכול להפיק. היא כיבתה את הטלביזיה ועמעמה את האור. ידעה שאין טעם להציע לו לעבור למיטתו. מאז נפטרה האם התקצרו והתקשחו לילותיו והוא העדיף לבלותם בכורסא הנוחה שבסלון.

*

בת תשע עשרה. גיוסה לצבא בוטל לאחר שאימה מתה והיא נותרה לבד לטפל באביה. את לא צריכה לבוא יותר, אמר הקצין בלשכת הגיוס וכתב משהו בטופס שהיה מונח לפניו. הוא לא צריך טיפול, היא אמרה לקצין המיון, הוא בריא ויכול לטפל בעצמו. לא חשוב, אמר הקצין, אלה ההוראות.

לפני שפתחה את הדלת, הציצה שוב במראה. היא אהבה את איך שהיא נראית. שיערה  השחור והחלק אותו נהגה להבריש בקפדנות, היה אסוף עתה מעל לקודקודה ושימש מסגרת נאה לפניה העגלגלות ועיניה החומות. שמלה צבעונית שבעלת החנות בה עבדה אפשרה לה לקנות בהנחה ונעלי סירה, השלימו את התפאורה. כך אביה אהב לראותה. יפה, עדינה ותמירה כאשתו המנוחה.

כשיצאה מן הדירה לחדר המדרגות והייתה כבר מחוץ לטווח מבטו של האב, שחררה את הסיכות שאחזו בשערה, ובטלטול ראש עדין אפשרה לו להתפזר סביב פניה.

*

המועדון היה חשוך במקצת והאור היחיד בקע מכמה מנורות צבעוניות שתלו מהתקרה.  רחבת הריקודים הייתה מלאה במחוללים שהאור העמום שחק את צלליותיהם ושיווה להם מראה של דמויות מעולם אחר.

מבטה סקר את הנוכחים ואז הבחינה בו ליד השולחן עמוס בקבוקי המשקה ששימש כבאר.  שבוע קודם לכן ראתה אותו לראשונה. חברה שהייתה איתה סיפרה לה שהוא משחק כדורגל באחת מהקבוצות של העיר. הוא היה יפה תואר ומצא חן בעיניה.

כשראה אותה נכנסת, נחלץ מבין חבורת החנפים שהקיפה אותו וניגש אליה. גבוה וחסון, בלוריתו הבהירה מעוצבת היטב בסיוע ברילנטין, עיניו כחולות וחיוכו כובש.

היי, אמר, בכל זאת הגעת. היא חייכה אליו. בביטחון של מי שמודע לשוויו אחז בידה וגרר אותה לרחבת הריקודים. הוא רקד נפלא. טלטל את גופו על פי הקצב והתגרה בה על שלא הרשתה לעצמה להתמכר. היה לו צחוק מתגלגל והוא עשה בו שימוש תכוף. תנועותיו משכו אותה והתנהגותו נסכה עליה תחושת ביטחון. הוא הוביל אותה בצעדי הריקוד והיא ריחפה מאושר.

השיר האחרון שנוגן סימן את תום המסיבה ואת תחילת המשך הלילה של הנוכחים. מרביתם פנו לחזור לביתם, אחדים חיפשו מקום אחר להמשיך את הקשר. הוא הציע לה לבוא לטייל, אך היא סירבה. גם לא סיפרה לו היכן גרה. עוד לא, אמרה לעצמה. חברים האיצו בו להצטרף אליהם. תבואי בשישי הבא? שאל. הנהנה בראשה. אחכה לך, אמר.

*

בשבוע שלאחר מכן הוא לא מיהר לקראתה כשנכנסה למועדון. הוא הביט לכיוונה מעל לראשה של בת זוגו לריקוד, אך לא התנהג כאילו הבחין בה. המוזיקה נעמה לאוזניה והקצב אחז בה והיא נעה לבדה בשולי רחבת הריקודים בדיוק כפי שנהגה לעשות לבדה בחדרה הקטן. מרגע לרגע חשה נוח יותר. הוא רקד והחליף בנות זוג והיא עצמה עיניה ונתנה למוזיקה לכוון את תנועותיה, ואפילו לא ראתה כשהתקרב לעברה.

הוא אחז בידה ומשך אותה אחריו. מופתעת נגררה אחריו החוצה. בואי נלך מכאן, דרש, אני רוצה להיות איתך לבד. על פניו הייתה נסוכה הבעה אחרת מזו שהתקבעה בזיכרונה מאז יום השישי שעבר. החיוך הבוטח שזכרה, נעלם, ופינה מקומו להבעה של ילד זועף.

הם התרחקו מהמועדון. לא דיברו. שקט של רחוב בעיר קטנה בערב שבת. כמה מכוניות חלפו על פניהם, מאחת מהן הציץ פרצוף נלהב ושאג את שמו. מזיינים אותם מחר, הא? גם עכשיו הוא לא חייך. אחר כך הוא אסף את כף ידה בידו והם צעדו כך בשתיקה. היא תהתה לאן יגיעו.

*

פשפש הברזל בחומת מגרש הכדורגל היה פתוח. הוא השפיל ראשו כדי לא לפגוע במשקוף וסייע לה להיכנס. צעדו בשביל צר בין יציעי עץ. חשוך היה והיא חששה להיתקל במשהו ונתמכה בו. לבסוף עמדו מול דלת עץ של מבנה קטן. עם מפתח שהיה ברשותו הוא פתח את הדלת והם נכנסו.

ריח של זיעה, שתן ומנטול קידמו את פניהם. כשהתרגלו עיניה לחשיכה, ראתה כי לאורך שני קירות ניצבו ספסלים ארוכים ולקיר שמול הכניסה היה צמוד ארון חסר דלתות שעל מדפיו הפתוחים, נעלי כדורגל. במרכז החדר ניצבה מיטת טיפולים ישנה.

הם ניצבו בכניסה לחדר. היא לא הבינה מדוע הגיעו לשם והוא לא התנדב להסביר. הוא גם לא יזם כלום ולא הדליק את האור. ידה הייתה עדיין נתונה בכף ידו. אחרי כמה דקות של שתיקה הרימה ראשה לעברו. הוא חמק ממבטה והביט מעל לראשה באיזו נקודה נעלמת על הקיר.

מה עכשיו, היא שאלה. הוא לא השיב. בוא נמשיך לטייל, הציעה. לא, הוא אמר, אנחנו לא יכולים ללכת עכשיו.

היא לא פחדה ממנו, אבל המצב עורר בה תחושת אי נוחות. למה אנחנו לא יכולים ללכת, שאלה, מה אתה רוצה לעשות כאן?

אנחנו לא יכולים לצאת עכשיו, אמר. אנחנו צריכים להיות כאן עוד קצת. הוא לא עשה מאום. לא ניסה לכפות עליה מגע, לא החזיק אותה בכוח. בקולו הייתה תחינה. בבקשה, אמר, הישארי איתי עוד קצת.

*

היא עמדה לצידו ושתקה. רגליה החלו לכאוב והיא ניגשה ונשענה על מיטת הטיפולים. אלמלא אחזה בידו, היה נשאר עומד על מקומו. הכול היה זר עבורה. מקום זר, אדם זר ורגש זר שעטף אותה. קרבתו הסעירה אותה והיא כמהה למגעו.

הוא לא ניסה והיא לא ידעה מה לעשות, וכך עמדו בשתיקה גמורה, קרובים מאוד זה לזו, ידה בידו והם אינם נעים ממקומם. היה משהו מוזר ברגע הזה, ועם זאת, מקסים ומשכר.

חום גופו וריחו נעמו לה, שכן ברגע אחד אזרה עוז, הרימה את ראשה אליו וחיפשה את מבטו. משלא הגיב, אחזה בעדינות בשתי כפות ידיה בלחייו, קירבה את פיה ונצמדה לשפתיו. הוא לא נענה לה, ואחרי כמה שניות התנתק והסב שוב את מבטו הצידה.

היא הייתה מבולבלת ונבוכה עד מאוד. התגובה שלו לא הייתה משהו שראתה בסרטים או קראה בסיפורי האהבה. אולי אפילו כעסה קצת. עכשיו אנחנו יכולים ללכת? שאלה. בשתיקה הוא הוביל אותה החוצה ונעל את דלת העץ מאחוריהם. הם חצו את המעבר הצר בין יציעי העץ, עברו מבעד לפשפש הצר בגדר המגרש, ובשתיקה גמורה החלו את מסעם חזרה לכיוון המועדון.

*

סמוך לכניסה למועדון הוא התנתק ממנה, החיש צעדיו ונבלע בפתח. כשנכנסה, הוא היה כבר שקוע בריקוד סוער עם אחת הבנות, מחייך ובוטח. היא עמדה בצד וניסתה ללכוד את מבטו. הוא התעלם ממנה. פגועה עמדה וניסתה לשער מה עשתה שזיכה אותה ביחס כזה ממנו. כשהסתיים הריקוד, חלף על פניה מבלי להיות מודע לקיומה ויצא החוצה.

לאחר כמה דקות פנתה אף היא ללכת הביתה. הוא עמד בחוץ בגבו אליה, כשסביבו מתגודדים כמה מחבריו ומקשיבים למוצא פיו. דבריו הרשימו אותם, שכן הגיבו בפרצי צחוק ושאגות התפעלות. היא החליטה לפנות אליו והתקרבה. קרעתי לה את הצורה, שמעה אותו מספר בהתלהבות, כל מה שרציתי, עשתה. אחד מחבריו שראה אותה מתקרבת הסב את תשומת ליבו והוא השתתק.

אזרה אומץ ופנתה אליו. נוכל לדבר? שאלה. הוא פנה אליה. עופי לי מהעיניים מזדיינת, אמר לקול צחוקם של חבריו, קיבלת את שלך, עכשיו לכי מכאן.

העלבון היה נורא. גם חוסר ההבנה על מה ולמה. היא הלכה נסערת ובוכה כשצהלות הצחוק מהדהדות באוזניה. לא ביקרה שוב במועדון ולא ראתה אותו יותר.

*

שנים לאחר מכן, שימשה כאחות ראשית במחלקה פנימית. הפרופסור מנהל המחלקה זימן אותה לחדרו ובישר לה שנבחרה לעמוד בראש צוות אחיות מיוחד שיוקצה לטיפול בחולה איידס בבידוד. היא ידעה מה עליה לעשות. כינסה את האחיות והסבירה להם את היעדרותה הצפויה ותיאמה בשיחת טלפון את הגעתה למקום עבודתה החדש לצורך קבלת האחריות על המקום.

החדר שהוקצה לחולה שכן במחלקה מיוחדת בקומה העליונה של מבנה בית החולים. לא היו חולים נוספים במחלקה שנאטמה והכניסה אליה הותרה למורשים בלבד. היא פגשה את חברותיה לצוות ואת הרופאים. וידאה כי נוהלי העבודה ברורים לכולם, עברה על רשימות הציוד הנדרש וקבעה את המשמרות.

אחר כך נטלה לידיה את תיקו של החולה, בחור ישראלי, הומוסקסואל שחי שנים רבות באמסטרדם. על כריכת התיק היה כתוב שמו. צירוף מקרים, אמרה לעצמה, צירוף מקרים. כשפתחה את התיק, ראתה את תמונתו. ישמור אלוהים, מלמלה, ישמור אלוהים.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

יורו צעירות (2) - אחרי אנגליה-איטליה
מכתבים על אליפות - נספח (המכתב)

43 Comments

loren 7 ביוני 2013

ענק , פשוט ענק .

יעקב בכר 14 בספטמבר 2013

פשוט מופלא. לא ציפיתי לסוף שכזה…. הצלחת להפתיע אותי….

מתן גילור 7 ביוני 2013

אין דרך טובה יותר להעביר את המחצית מאשר לקרוא אותך.
שבת שלום, בני.

יוסף המספר 7 ביוני 2013

לא הבנתי…

בני תבורי 7 ביוני 2013

לא נורא

בני תבורי 8 ביוני 2013

יוסף,
סתם התחכמתי, לא מנומס מצידי. הנה תשובה יותר רצינית. המינגווי אמר פעם שכתיבה צריכה להיות כמו קצה של קרחון. לא לשפוך הכל, עדיף לרמוז על מה שלא נכתב. אני רחוק מאוד מאוד מלהיות המינגווי כמובן, אבל אוהב ללמוד מגאונים.

D! בארץ הקודש 9 ביוני 2013

יפה לך בני

סימנטוב 7 ביוני 2013

נהדר

מיכאל 7 ביוני 2013

פשוט כתוב נפלא. תודה

MOBY 7 ביוני 2013

תודות

יוני (המקורי, מפעם) 7 ביוני 2013

מעולה בני. לאוסף.

טל בן יהודה 7 ביוני 2013

כתיבה נהדרת בני.

יוסי מזרחי 7 ביוני 2013

שבת שלום, בני.

Childish 7 ביוני 2013

תמיד תענוג לקרוא את הכתבות שלך ביום שישי

BirdWatching 7 ביוני 2013

על פי רוב, אני איש של מילים, אבל יש פעמים, ואצלך זה כבר קרה, שנשארת לי רק אחת – תודה.

Yavor 7 ביוני 2013

Benny – nehedar! Is this a true story? Sorry, I had to ask… and a small correction:
וידאה
and not
וידתה

בני תבורי 7 ביוני 2013

Yavor,
תוקן, תודה.

אריאל 7 ביוני 2013

סיפור נחמד, אבל האם יש כאן נדבך שלא הבנתי?
מקווה שלא תפטור גם אותי בתשובה: "לא נורא"

עדי אבני (הרבי מיעוטו) 7 ביוני 2013

אם הבנת-הבנת
אם לא- זה פוסט לשבוע הגאווה
השחקן היה הומוסקסואל, והיה צריך להראות את גבריותו לחבריו. היא היתה סטטיסטית בתאטרון העמדת הפנים שלו.

אריאל 10 ביוני 2013

זה בדיוק מה שהבנתי. חשבתי שיש פה משהו מעבר, איזה אמירה. כנראה שטעיתי

בני תבורי 7 ביוני 2013

מה שעדי אבני כתב

בני תבורי 7 ביוני 2013

…ובהשראת סיפור אמיתי.

מאשקה 7 ביוני 2013

תודה לך בני. ריגשת אותי כתמיד
שבת שלום

זוהר 7 ביוני 2013

מעולה.
עונג שבת כרגיל.
בני, השארתי לך במשרד של זוגתך את הדיסק החדש של ה"חלטורה".
נועם גבע הסולן הפנטסטי (הלוא הוא "חומוס" בלשוננו)ביקש שאמסור זאת לך עם הקדשה אישית.
הוא רץ אצלי ברכב ללא הפסק, דיסק נהדר, לחנים קליטים ושמחים.
תהנה.
זוהר

בני תבורי 7 ביוני 2013

תודה זוהר, ביום ראשון אקבל אותו.

אביאל 7 ביוני 2013

מעולה כרגיל ! קראתי את זה בערך דקה אחרי דיוקוביץ'-נאדל, לא צריך יותר מזה ביום שישי.

נחשון שוחט 7 ביוני 2013

כתיבה נפלאה!

שחר 7 ביוני 2013

סיפור מקסים

רוני שטנאי 8 ביוני 2013

תודה בני, סיפור קצר כתוב נהדר שצריך לקרוא לאט לאט כדי להבין ו"להנות" ממנו עד הסוף. תיאור הסיטואציה בחדר ההלבשה מצמרר, כישרון כתיבה צרוף.

כוכב עליון 8 ביוני 2013

בני, השחקן האהוב עליי בעשור הקודם (פלוס) היה אולה גונאר. מודה, אתה הסולשיאר שלי פה בדה באזר. פשוט מופלא. ככה מתחילים שבת.

B. Goren 8 ביוני 2013

נפלא בני.

גיל שלי 8 ביוני 2013

תודה בני.

matipool 8 ביוני 2013

נפלא כרגיל .
תודה .

אריק 8 ביוני 2013

פתאום נזכרתי שהלכת לראות את צעירי ליברפול נגד נורבגיה… אופטימי? :)

בני תבורי 8 ביוני 2013

דווקא הנדרסון ובמחצית דנייה שלבי, היו מהפחות גרועים. זהה לעומת זאת, על הפנים.

אריק 8 ביוני 2013

לזהאה עוד לא ניתנה הזכות ללמוד…

סימנטוב 9 ביוני 2013

גוש, זה היה כל כך גרוע לא היה לאנגלים מושג מה עושים בשליש השלישי. הנורבגים התקבצו לאורך 15 מטר והאנגלים לא ידעו איזה שאלה שואלים התגוננות שכזאת.
היי לפחות אקס-יונייטד כבש

אסף שלום 8 ביוני 2013

אומנות הסיפור הקצר. יפה מאד!

צור שפי 9 ביוני 2013

להגיב על סיפור לשבת ביום ראשון זה כמו…..אין לי מטפורה מתאימה. בכל אופן, קראתי רק עכשיו ונהניתי. מאוד.

דוד מירושלים 9 ביוני 2013

איזה בחירה של שיר, כפרה עליך בני.
(וזו פעם ראשונה שאני שומע או מתוודע ל'ספרי תמה' הזה).

בני תבורי 9 ביוני 2013

דויד יקירי,
סופסוף מישהו שם לב לדבר הכי חשוב בפוסט :) אם לא הגבלות הבעלים הייתי כותב רק על זה…
זהו שיר שמלווה אותי מילדות בביצועים שונים. הטקסט נכתב במאה השבע עשרה על ידי ר' סעדיה בן עמרם. את העיבוד ששיבצתי בפוסט עשה גדי סרי המוכשר כשד לפסטיבל תל אביב 2011.

D! בארץ הקודש 9 ביוני 2013

מצויין בני.

buy rift platinum 27 ביוני 2013

I just now bought a number of chestnut, sizing Six bailey icon buy rift platinum. I like that company! they may be relaxed & on top of that sophisticated. They will help keep your ankles and shins then street fashion and is really should must have in the wintertime. Just one bad thing is which they retract well over & first be described as a tiny weak. Our bait has not yet made the same thing much but, nevertheless simply picked up these people last month. Besides these very, they are simply best suited. A bit of pricey, however i saw it choose one more couple!

Comments closed