…והבושם הנוראי של ההוא

אחר כך דויד התכופף, הכניס את פלג גופו העליון לתוך חלל המכונית והחל חובט באגרופיו בפרצופו של ההוא.

nkjh

 

 

בשכונה של פועלים שלבשו כחול כל השבוע וחאקי עם לבן בשישי בערב, הוא מאוד בלט עם הבגדים הצבעוניים והארוכים גם בקיץ, השיער הארוך המשומן והמכונית שנראתה אמריקאית אבל בסוף הסתבר שהייתה לארק סטודיבייקר תוצרת הארץ.

בשכונה שבה אף אחד לא התעסק עם אף אחד, אף אחד גם לא הכיר אותו. הוא הגיע יום אחד לבלוקים של העולים החדשים ונהיה פונז. כעוס מאוד ומהלך אימים על סביבתו. כל אימת שבא, עוד לפני שראו אותו, כבר שמעו את המכונית שלו ואחר כך הריחו את הבושם הנוראי שהיה מרחף סביבו. בגלל שלא ידעו איך קוראים לו, כינו אותו מאחורי הגב, ההוא.

סיפרו עליו המון סיפורים מפחידים וגם שישב בבית סוהר בצרפת. בקולנוע בשכונה כבר ידעו שהוא נכנס בלי לשלם. ככה הולך ישר קדימה דרך השער ואחר כך הדלת של האולם. כולם הסתכלו אבל אף אחד לא אמר כלום. כשאיחר, אמר משהו למישהו והתחילו את הסרט מהתחלה. כשמישהו ניסה להתנגד הוא השתיק אותו בקללות.

ככה הוא נהיה כמו מלך. התנהג כמו מלך, התנשא כמו מלך והעניש כמו מלך.

יום אחד הוא טעה מאוד. הוא עיצבן את דויד מזרחי.

*

הילד לא הצליח לעצום עין מרוב התרגשות בלילה שלפני יום ההולדת תשע. הוא ידע שכשיירדם, אימא ואבא ייכנסו לחדר וישימו לו צלחת עם שוקולד ומתנה והמתח הרג אותו.

הוא בכל זאת פספס את הרגע, אבל התעורר כשהיה עדיין לילה מוחלט בחוץ, ואפילו שהחדר היה חשוך, הוא ראה צללית של משהו עגול על הכיסא ליד המיטה והלב כמעט קפץ לו מהחזה החוצה מרוב אושר.

הוא לא העז להדליק את האור אבל בשקט קם מהמיטה, אסף את הכדורגל החדש אל בין זרועותיו וחיבק אותו הכי חזק שיכול היה. הוא ליטף את העור, חש באצבעותיו את התפרים המגדירים את חלקי הכדור והשהה אותן על השרוכים המהודקים מעל פתח הניפוח. הוא תחב את חוטמו בכדור ונשם עמוק את ריח העור החדש פעם ועוד פעם. הוא הרגיש מסוחרר לגמרי מהריח. לו יכול, היה נוגס בכדור.

מוקדם מאוד בבוקר של שבת, ההורים עוד ישנו והוא התלבש ויצא בשקט עם הכדור החוצה. הרחוב שליד הבית עוד לא היה סלול, אז הוא ירד קצת למטה. גם שם לא היה ממש כביש, אבל היה כורכר מהודק ואבני מדרכה שתחמו אותו. מגוון האפשרויות היה רחב מאוד. אפשר היה לזרוק חזק את הכדור על הפינות של אבני המדרכה כך שיחזור לידיו, ואפשר היה גם לבעוט את הכדור ולקבל אותו חזרה.

זה לא הכי אמיתי לשחק נגד עצמך, אבל אפשר תוך כדי המשחק לדמיין שאתה מי שאתה רוצה ולצעוק את השם שלו כאילו אתה זה הוא. אפשר גם כל בעיטה להגיד שם של שחקן ולתאר את מה שהוא עושה על המגרש ולספור לעצמך את הגולים.

*

דויד מזרחי עבד בחנות הירקות של ההורים שלו בשוק במושבה. הוא לא היה בכור הבנים, אבל מאז השתחרר מגולני, כבר נהיה הקובע הראשי בחנות. היו לו שרירי ידיים ענקיים, מבט זועף מתחת לגבות עבותות וקול שקט מאוד.

דויד, ההורים שלו, שתי אחיותיו ושני  אחיו, גרו בבית קטן בדיוק בעיקול של הרחוב, כמה עשרות מטרים מביתו של הילד. מהבית שלהם אפשר היה לראות לתוך שני חלקי הרחוב. בגלל זה הילד נעמד בדיוק מול הבית של דויד מזרחי, כי לאן שלא בעט, הכדור חזר אליו. כמו בחורף, שאי אפשר לשחק בחוץ והוא היה יורה ג'ולות לכיוון הפינה של הקיר –  אז זה היה בקיץ.

תיזהר שלא יעוף הכדור, שמע הילד את הקול השקט של דויד. הוא הרים את מבטו וראה את דויד עומד בחלון של הבית בלי חולצה, עם פרצוף שיש למבוגרים אחרי שינה ועם כוס קפה שחור ביד. הקפה כנראה היה חם מאוד ולכן הוא החזיק את הכוס כשאגודלו על שפת הכוס, קמיצתו  תומכת בתחתיתה והזרת חסרת השימוש, סתם תלויה לה.

בוא תאכל עוגה, הוא אמר והילד נכנס לחצר וניגש לחלון. אימא של דויד הגיעה מתוך החדר והגישה לו צלחת ועליה פרוסות עוגה עם ריבה למעלה. מה נשמע, האימא של דויד שאלה במבטא עיראקי כבד והילד הציג בגאווה את הכדור לעומתה.

שמעתי שהזקן מהגבעה מת, דויד אמר. הילד ידע שהגבעה היא איפה שהבית שלו, אבל  מאוד התפלא שדויד לא יודע שהזקן זה סבא שלו. אחר כך אימא של דויד נתנה לדויד כאילו מכה בצלעות ואמרה משהו בערבית ודויד אמר לילד שייקח עוד עוגה. הקול שלו נהיה עוד יותר רך.

*

הילד חזר לשחק. הוא לא הפנים את מה שדויד אמר לו, כי בעיטה אחת מתלהבת במיוחד פגעה בחלק העליון של אבני המדרכה והעיפה את הכדור לגובה לכיוון אחת מצלעות הרחוב. הוא רץ אחריו. הכדור קיפץ פעמיים שלוש, ונחת ישר על המכסה מנוע של האוטו האמריקאי שבסוף הסתבר שהוא לארק סטודיבייקר תוצרת הארץ.

הילד נבהל ונעמד. הוא ראה את הכדור נופל מהמכונית, מקפץ עוד קצת ועוצר ליד אחד הגלגלים. אחר כך הדלת נפתחה וההוא יצא מהאוטו. הריח של הבושם שלו מילא את הרחוב. הוא הלך לכיוון הגלגל, התכופף ואסף את הכדור בידיו. אחר כך הוא חזר לאוטו, השליך את הכדור למושב האחורי, התיישב במקומו החל נוסע לכיוון הילד.

הילד אמר משהו בקול חלש ורועד שאפילו הוא בקושי שמע, אבל ההוא שמע. כשחלף בנסיעה איטית ליד הילד, הוא עצר, הוציא את ידו מבעד לחלון והכה את הילד על פניו והמשיך לנסוע באילו כלום. הילד פרץ בבכי.

דויד מזרחי קפץ מהחלון וחש אל הילד. אימא שלו גם הגיעה. דויד הסביר בעיראקית את הסיטואציה והאימא חיבקה את הילד. דויד אמר לילד לא לדאוג, שעוד מעט הוא יחזיר לו את הכדור. הילד לא האמין. הוא בכלל לא אהב שמבוגרים לא אומרים את האמת, כי ההוא כבר נסע עם הכדור והילד אפילו לא הבין איך בכלל אפשר לחשוב שיקבל אותו חזרה, אבל דויד אמר שיהיה בסדר.

עכשיו הילד ישב על המדרגות של הכניסה לבית ובכה בעלבון. גוו רטט מההתייפחויות. אימא של דויד הביאה לו לשתות מיץ וגם שמה לו מגבת קרה על הצד של הפנים איפה שהיה לו נורא שורף וכואב. היא דיברה אליו בקול מרגיע בשפה שלא הבין. דויד לקח כיסא קטן וישב צמוד לשער של הבית, ממש קרוב לכביש הלא-סלול.

*

קשה לזכור בדיוק את הפרטים, אבל זיכרון התמונה שהילד נושא עימו עד היום הוא חד משמעי. אחרי איזה זמן, ועל רקע רעש חיכוך צמיגי מכונית על הכורכר, דויד, בלי חולצה כמו גיבור תנ"כי,  קם מהכיסא הקטן וזינק ללב הכביש הלא-סלול, לשם הגיע בדיוק כשהאוטו של ההוא הגיע מהצד השני.

הילד ראה את דויד גוחן לפנים, מניח את שתי ידיו על מכסה המנוע, ובמה שנראה לילד כמפגן גבורה שיש רק בסרטים, הוא נשען בכוח על המכונית וכאילו עצר אותה. לתוספת רושם הוא גם דפק חזק על האוטו. אחר כך הוא ניגש לדלת האחורית, שלח ידו מבעד לחלון וחפן את הכדור. ההוא ניסה לפתוח את הדלת ולצאת, אבל דויד זרק את הכדור לחצר, נעמד במלוא גופו צמוד לדלת הנהג ולא אפשר לו לפתוח אותה.

אחר כך דויד התכופף, הכניס את פלג גופו העליון לתוך חלל המכונית ומבלי להוציא הגה מפיו, החל חובט באגרופיו בפרצופו של ההוא.

מרגע זה הילד כבר לא ראה כלום, כי אימא של דויד לקחה אותו מיד אל תוך הבית, אבל הוא שמע צעקות וקללות. אימא של דויד אמרה משהו לחיים, האח הגדול של דויד, שיצא בריצה מהבית.

אחרי כמה דקות הם חזרו כשחיים מדבר אל דויד בשקט ומחבק אותו ודויד מחזיק בידיו את הכדור ומושיט לילד שהביט בו מבעד לדמעות. קצת מאוחר יותר, דליה, אחותו של דויד, ליוותה את הילד הביתה.

*

אבא שלו בדיוק יצא לחצר להקים תיאטרון בובות ליום ההולדת שלו. דליה סיפרה בקיצור ואבא הלך לשאול את דויד מה שלומו ולהגיד לו תודה. אימא הלכה לסבתא שגרה בבית הסמוך והציעה לו לבוא איתה, אבל הילד רצה להיות לבד. הוא חיכה שאימא תצא מהבית  ונכנס למחבוא בו הקים לעצמו ממלכה בפינה הנסתרת בגומחה בחדר ההורים, בין ארון הבגדים לקיר המטבח, וחיבק את הכדור חזק חזק.

זה לא שהוא לא הסתדר עם מבוגרים, הם פשוט לא מסוגלים להבין איך כדור בקוטר של שלושים ס"מ יכול להכיל עולם שלם ולא היה לו חשק להסביר.

כשהילדים הגיעו הוא סיפר להם את קורותיו מאותו הבוקר. הוא לא החסיר פרט ואת אלה שלא ראה, הוא המציא. הוא הרחיב בתיאור המכות ואיך שדויד לקח את הכדור בכוח וצעק על ההוא שלא יעבור שם שוב ברחוב. הילדים התקשו להאמין, אז הוא נתן להם להריח את הכדור שעכשיו היה לו גם ריח של עור חדש וגם הריח של הבושם הנוראי של ההוא.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

אנושי אנושי מדי
תקשיב לרחם מזרחי, ותפרוש - חיים שדמי

22 Comments

כסיפוביץ 21 ביוני 2013

בני, הרגת אותי.
תןדה!!!

פרלה 21 ביוני 2013

מעולה. זה מריח לי עוד לפני ימי הטנגו אדידס או אצטקה או ברצלונה.

בני תבורי 21 ביוני 2013

לגמרי אסי, אנחנו מדברים על 61'.

אסף THE KOP 21 ביוני 2013

אחלה סיפור.
כל שישי אני קורא אותך פה ואת גונן גינת – עונג שבת.

אני מת על ה-Jayhawks, יש לי 90% מהדיסקוגרפיה שלהם בבית. חבל שהתפרקו.

בני, אני יודע שאתה לא מת על אלקטרו-פופ, אבל אתה חייב לשמוע את האינדי הישראלי היפהפה הזה:

http://www.youtube.com/watch?v=ET5J7F18g-o

יופי של Dark Eighties וגם הזיוף של הזמר מוסיף לשיר ובמפתיע לא הורס אותו.

אסף THE KOP 21 ביוני 2013

שחכתי לגמרי, הם התאחדו לפני שנתיים..

אסף THE KOP 21 ביוני 2013

שחכתי = שכחתי.
די. נראה לי שהגיע הזמן ללכת לישון אחרי לילה ללא שינה.

פאקו 21 ביוני 2013

אוי נהדר, פשוט נהדר.
הכדור היה חום, נכון?

בני תבורי 21 ביוני 2013

אכן, עוד בטרם שידורי הטלביזיה כפו כדורים צבעוניים.

גיל שלי 21 ביוני 2013

ענק. ככה זה גולני :-)

martzianno 21 ביוני 2013

על זה בדיוק אני מדבר בני ;)
תבורך.

משה 21 ביוני 2013

וואו. מעולה.

יוני (המקורי, מפעם) 21 ביוני 2013

כל כך חי. תודה בני.

MOBY 21 ביוני 2013

יופי יופי

D! בארץ הקודש 21 ביוני 2013

בני – מצויין.

(ומקווה שלא אכפת לך – ראיתי אותם אתמול והיה הרבה יותר משמח והרבה יותר מנהדר)

בני תבורי 21 ביוני 2013

D,
לא רק שלא אכפת, להפך, המלצות מוזיקליות מוסט וולקאם!

אוקו 28 ביוני 2013

בתור חולה כדורגל שנגמל
אני יודע להעריך משפט כמו
"זה לא שהוא לא הסתדר עם מבוגרים, הם פשוט לא מסוגלים להבין איך כדור בקוטר של שלושים ס"מ יכול להכיל עולם שלם"
ולהגיד בפה מלא שגם אני עכשיו לא מסוגל להבין..

D! בארץ הקודש 2 ביולי 2013

בני אתה עושה משהו טוב
אפילו הסינים באו למכור אצלך

Comments closed