יויה

סיפור אחד של אהבה, שנאה, קנאה וכוורת.

fuur

 

להקת כוורת הייתה חלק מאוד משמעותי מפס הקול של נעורי. ראיתי אותם בפעם הראשונה בקולנוע שביט בגבעתיים כשהייתי חייל בסדיר, ראיתי אותם שלשום בפעם האחרונה בפארק הירקון, ארבעים שנים אחרי. הלכנו לשם  שלשום כדי ליהנות, אבל גם כדי להיאחז בנעורים עוד פעם ואחר כך להיפרד מהם באופן סופי, שלב הכרחי בהתבגרות. לדעת שזהו, זה זהו.

זאת אומרת, זה לא שממחר אני מתחיל להשתין דרך צינור ולדבר אידיש, אבל ברור שמה שהיה, נגמר. באיחוד של כוורת ב – 84', היה ברור שזה נגמר זמנית עד האיחוד הבא וכך הלאה. הפעם דומה שזה סופי. הם ימשיכו לשיר ולבדר, איש איש כמיטב יכולתו וכישרונו, חוץ אולי מקלפטר שקרע לי את הלב, אבל כוורת, לא תהיה עוד.

כשעמדתי שם בפארק, עם חמישים אלף איש בשלושה דורות של מעריצים, עם אסנת ועומר ונועה, נזכרתי בסיפור שהחל די במקביל להתחלה של כוורת. הסיפור של אהבה אחת, קנאה יצרים ונקמה בישראל של 74', כשהנעורים עוד היו איתנו ולא רק זיכרון מתרחק.

*

ישראל ירושלמסקי זה לא שם שהייתי בוחר לעצמי. יש בו יותר מידי הברות ויותר מידי נקיטת עמדה. עם שם כזה אתה לא יכול שלא להיות ספון בחיקו החם של הקונסנזוס, מה שלא עולה בקנה אחד עם אופיי האינדיווידואלי והחתרני. לא אוהב יותר מידי ביחד.

חוץ מזה, הוא גם היה רב סרן בקבע וחרא של בנאדם.

קצין אפסנאות חיילי הוא תפקיד מאוד מתגמל וירושלמסקי ניצל את היתרונות הגלומים בו. הוא עיצב לעצמו לשכה כשל אלוף, חלש על מצבורי ציוד אישי נחשק כמדי עבודה חדשים ונקיים ושאר צ'ופרים שכל חייל חולם עליהם, הוא הפך למושא חנופה והתרפסות של קצינים בכירים ממנו. קשריו הענפים הפכו אותו לראשון במפקדה שקיבל מזגן למשרד.

*

אחד האפסנאים של ירושלמסקי שיחק בבני יהודה. לירושלמסקי לא הייתה חיבה מיוחדת לכדורגל, אבל מהר מאוד הוא הבין שאפשר לנצל את הכדורגל כדי להוציא מאנשים את המיטב, לשיטתו.

ירושלמסקי ראה את תפקיד קצין האפסנאות רק כעוד שלב בדרך לתפקיד קצין הניהול החיילי ודרגות סגן האלוף הנחשקות. במסגרת תכניותיו הוא לא התכוון לתת לאף אחד לקלקל את השורות ולהפריע, גם לא לחייל עם תמונות של אהוד בן טובים מעל המיטה.

אותו חייל, שמעון שמו, התכוון לנהל חיי כדורגלן פעיל תוך כדי השירות הצבאי. כלומר, לא לנהל כלום חוץ מחיי כדורגלן פעיל. לירושלמסקי היו עבורו תכניות אחרות. הוא תבע משמעון למלא חובות צבאיים נחוצים כמו למשל שמירות, מטבח ועבודות מסוג קיפול אלף שמיכות צמר שחזרו מהחזית הסורית וסידורן במחסן שאותו היה צריך לצחצח ולהבריק עוד קודם לכן. זה בדיוק היה הכפתור עליו אהב ירושלמסקי ללחוץ אצל הכפופים לו. יתנו, יקבלו. יעבוד, ישחק כדורגל.

*

לשמעון היו מחשבות אחרות באשר למעמדו של כדורגלן-חייל שלא עלו בקנה מידה אחד עם אסטרטגית ניהול הפקודים של ירושלמסקי. הוא שמע סיפורים אחרים לפני הגיוס, על מעמד מיוחד ותפנוקים לרוב. במקום זה, הוא נאלץ לקרצף ולשמן את דרכו לאימונים ומשחקים. שום דבר לא היה מובן מאליו.

שמעון גם ראה בעיניים כלות את בן גילו ויקי פרץ מגיע למפקדה אחת לשבועיים, מתקבל בהערצה על ידי רס"ר המחנה אוהד מכבי שמחכה לו בכניסה לבסיס, מוביל אותו לאחד מהמשרדים אשר הכילו בתוכם ראש ענף כלשהו – מדובר במפקדת קצין רפואה ראשי – כדי לצאת משם עם טופס גימלים אספקה לשבועיים הבאים.

*

נעמה הייתה בת קיבוץ מהצפון שחלתה במהלך קורס חובשים ונצטוותה להמתין לפתיחתו של הקורס הבא. בינתיים, היא נשלחה לבלות זמן איכות במפקדה כפקידתו של ירושלמסקי. נעמה טובת המראה הפכה כמו כל פריט באפסנאות לרכושו הפרטי של ירושלמסקי והוא לא סבל חריגה מהנהלים גם במקרה שלה. אפשר היה לשמוע את שאגותיו בכל פעם שאחד החיילים פנה אליה ללא אישורו.

בבקרים היה ירושלמסקי נוסע מביתו בהוד השרון לבית השריון ביד אליהו ואוסף את נעמה לבסיס. בצהריים הוא היה לוקח אותה לאכול באור יהודה הסמוכה ובערב מסיע אותה חזרה למקום מגוריה. בהפסקות הצהרים הוא היה פורס למענה שמיכה בצל אחד האיקליפטוסים ליד משרדו ועונה במקומה על טלפונים כדי שתוכל לנוח. נעמה השתלטה על סדר היום במשרד. היא עיצבה וקישטה בתמונות שהביאה, ובטייפ שירושלמסקי ארגן לבקשתה, התנגנה מוזיקה פופולארית של אותם ימים ובמיוחד שירי להקת כוורת. למשתתפים בשיחות השק"ם לא היה ספק, ירושלמסקי מאוהב.

גם נעמה מצידה גילתה אהבה, לשמעון. החייל הצעיר והנאה מצא מאוד חן בעיניה. באחד הימים ירושלמסקי ראה אותם משוחחים במשרד והרים סצנה מטורפת של קנאה במדים. הוא טען כנגד שמעון שהוא מחבל במאמצי הצבא בהתארגנות לעימותים המאיימים לבוא, מפריע לניהול תקין של מערך האפסנאות החיילי ומשבית את נעמה ממלאכתה.

נעמה מצידה הגנה על שמעון. בחיוך מתוק היא טענה בפני ירושלמסקי שהם רק דיברו קצת, מה שהפך את חרונו של המפקד לקיצוני יותר. הוא גרש את שמעון לעבודתו, סגר את דלת המשרד וחשף את רגשותיו כלפי נעמה. הוא גם טען מולה כי טיפוסים כמו שמעון יכולים רק להזיק לה ושאם היא יודעת מה טוב בשבילה, היא תנתק כל קשר איתו.

נעמה לא התרגשה יותר מידי. בימים הבאים היא ושמעון נראו יחד יותר ויותר. גם את ארוחות הצהרים שלה היא העדיפה לאכול איתו בחדר האוכל בבסיס ואפילו ויתרה על שירות ההסעות של ירושלמסקי הנעלב. באחד הימים היא חזרה מהבית עם שתי הזמנות להופעה של להקת כוורת בצוותא. היא הזמינה את שמעון להצטרף אליה ומאז הפכו לזוג רשמי קבוע. ירושלמסקי לא ידע לאן יוליך את התסכול.

*

אחרי האימון הראשון של אחד השבועות במהלך הליגה, הודיע המאמן לשמעון שהוא בונה עליו לשבת הבאה ושאת החלטתו הסופית ימסור בתום האימון ביום חמישי. שמעון שמאז עלה מהנוער לבוגרים לא ראה הרכב וספר רק פעמיים בהן נכנס כמחליף לכמה דקות, החליט שהוא לא  הולך לפספס את ההזדמנות. הוא עשה רק טעות אחת וסיפר על כך לירושלמסקי.

ירושלמסקי ידע איך להפיק את המרב מהסיטואציה החדשה והציב בפני שמעון רשימת עשה לשבוע הקרוב כתנאי ליציאה לאימונים ולמשחק. גם אילו לא היה שמעון כדורגלן, ואפילו היה רואה במימוש רצונותיו של ירושלמסקי את ייעודו בחיים, לא היה יכול לעמוד במשימות שהוטלו עליו. פשוט לא היו מספיק שעות ביממה.

את האימון הראשון של אותו שבוע הוא פספס כמובן. גם את השני. באימון השלישי אליו הגיע אמר לו המאמן שלא יוכל להשתמש בשירותיו בשבת. לשבת הוא בכלל לא הורשה לצאת. ירושלמסקי הפתיע אותו ואת נעמה במחסן אותו נצטווה לצחצח וסידר לו שמירה בשבת. אבל למה שאל שמעון, אין מה לעשות, אמר ירושלמסקי, זה צבא.

*

בשבוע שלאחר מכן התקיים בבסיס יום הספורט השנתי המסורתי ובמסגרתו משחק קטרגל בין חוגרים לקצינים. ירושלמסקי הגיע למשחק במדי ספורט מגוהצים, שמעון הגיע במצב רוח קרבי. זה לא לקח יותר מדקה עד ששמעון נכנס בירושלמסקי בפראות ושבר לו את הפיבולה. ירושלמסקי שכב על הבלטות חיוור כסיד. השוער של קבוצת הקצינים שהיה גם ראש ענף מיון רפואי, אמר שאת עצם השוק אפשר יהיה להחזיר למקומה רק בניתוח. אבל למה, שאל ירושלמסקי, אין מה לעשות, אמר שמעון, זה כדורגל.

כמה שבועות אחר כך חזר ירושלמסקי לתפקידו. נעמה כבר לא הייתה שם ושמעון ישב על מעקה העץ בכניסה למשרד. הוא לא אמר כלום לירושלמסקי וזה חלף על פניו ונכנס למשרד. שמעון נשאר לשבת כי אף אחד לא אמר לו מה לעשות. בסוף היום הוא יצא לאימון מבלי שירושלמסקי אפילו ישאל אותו לאן הוא הולך.

כך היה גם למחרת. למעשה, שמעון לא הפסיד יותר אימונים ולא נשאר שבתות בבסיס עד שהשתחרר. הקריירה שלו, לעומת זאת, לא נסקה. באחת השבתות הוא עלה בהרכב ראשון ולמחרת הוא קיבל את הציון 2 בעיתון. בשבת שלאחר מכן הוא פתח בהרכב ועף בדקה שלושים עם כרטיס אדום. בתום אותה עונה הוא פרש מכדורגל.

נעמה חזרה לבסיס לאחר כשנה עם דרגות סג"מ על הכתפיים לתפקיד של קצינת חובשים. ירושלמסקי התעלם ממנה, שמעון כבר היה לקראת שחרור ואהבתם פרחה.

שנה אחר כך הם התחתנו וכוורת התפרקו.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

דושבאג
הפעם הראשונה - אסף שלום

תגובות

  • MOBY

    נבלות

  • פאקו

    נהדר כרגיל בני.

  • גיל מזימבבואה

    ראיתי את כוורת פעם אחת בצמח, האורווה זה היכל התרבות ליד צמח. האמת אהבתי יותר את בנזין. כוורת היו יותר מדי מתקתקים לטעמי.
    הסיפור על נעמה מזכיר לי את הסיפור על בת כיתה שלי טלי ששירתה במחנה 80 ולבסוף התחתנה עם...גדי מכנס.

    • באבא ימים

      אין כמו צמח. ראיתי שם את כוורת ב - 84 פעמיים. ראיתי שם את תמוז ב - 82, ואין ספור הופעות אחרות של שלום חנוך כולל מחכים למשיח בחופשה מהצבא. המקום להיות בו בגיל ההתבגרות. וזה היה רבע שעה נסיעה מהבית.

      • באבא ימים

        ואיך שהוא "ילד מזדקן" הפך להיות שיר מלחמת לבנון ללא מעט אנשים שהכרתי.

        • גיל מזימבבואה

          צמח היה מרחק 10 דקות הליכה מהבית, כולם הופיעו והשיא תמיד היה שלום חנוך בליל אהבה. שלמה ארצי הופיע בלי המגבת. בכלל צמח היה מה שקיסריה היום.
          אני זוכר שבתור ילד ראיתי שם את "אל תיקרא לי שחור", באבא תאמין או לא אבל השינוי היחידי שצמח עבר מאז זה שבשורות הראשונות החליפו את המושבים לפלסטיק.
          היום האמפי זה משמש למסיבות סיום של כיתות י"ב.

      • אסף THE KOP

        רק בשנות ה-80 היה אפשר לראות את תמוז, כוורת, שלום חנוך בצמח, ובשבוע שלאחר מכן לבלות בפינגווין, שירוקו, קולנוע דן מבלי שתהיה סתירה בין הדברים.

        זה לא שלא היו גותים, רוקיסטים, חובבי פופ, פאנקיסטים ומה לא, אלא שהגבולות היו מטושטשים יותר.

        • matipool

          אנשים לא מבינים כמה טוב ( יחסית ) היה לגדול כאן באייטיז .
          משום מה גם מזלזלים במוזיקה של העשור הזה וזוכרים בעיקר דברים כמו היורוטראש . אני זוכר מוזיקה מעולה , סרטים שכבר לא עושים כאלו , ליברפול הכי טובים בעולם , הפועל כפ"ס זוכה באליפות (!) , מונדיאלים אדירים , תמימות נעורים , הרבה קצפת ודובדבנים וכיף גדול .

  • סחבק

    כיף לקרוא

  • אסף

    נהנתי בהופעה אתמול, נהנתי מהסיפור היום.

  • איציק

    ראיתי קטע קצר של כוורת ב-TV. מצד אחד נחמץ הלב לראות את קלפטר על כסא ולא עומד כמו כולם, מצד שני כבוד שהוא איתם והם כולם ביחד. אחת הלהקות היותר מהנות שהיו בארץ.

    • בני תבורי

      איציק,
      זה כאילו יש שני קלפטר על הבמה. אחד יושב, מתקשה בתנועה וכשהקהל כיבד אותו במחיאות כפיים הוא מנופף בידו ואתה רואה את הקושי. הקלפטר השני מנגן בוירטואוזיות שלא תאמן, בקלילות ובכשרון אלתור מופלא.

      • איציק

        מסכים עם כל מילה.

  • חיימון

    שבת שלום, בני.. תודה!

  • מיכאל

    חבל שכוורת הפסיקו לשיר ב 23:00. חבל שנגמר הסיפור....

    • בני תבורי

      מיכאל,
      חוק עירוני מחייב. וטוב שכך.

  • יוני (המקורי, מפעם)

    אחלה סיפור. ראית את התיקול? זה היה בגלישה בשתי רגליים או אחת? ממש חסר פירוט וזה פוגם.

    לגבי כוורת, הייתי ב״איחוד״ בשנת 98, לפני הגיוס, והיה נהדר עם חימום של להקת הזבובים וטיפקס או איפה הילד. לא זוכר מי מהן. נראה לי מוגזם 230 שקל לכרטיס ללהקה ששיאה לפני 40 שנה עם עוד 50,000 איש, אבל זה רק אני. אשתי די נהנתה, לא היה לה מדהים, ובסכום כזה אמור להיות.

    הבנתי שקלפטר כן עמד חלק מההופעה, אבל אולי מהמרחק לבמה רק נראה שהוא עומד בזמן שישב. רק שיהיה בריא, במגבלות האפשר.

    • בני תבורי

      יוני,
      ראיתי, זו הייתה אחת הכניסות הכי ברוטאליות שראיתי בחיים והתמונה שלו שוכב עם הפיבולה מציצה מהעור החוצה עדיין ברורה.
      לגבי כוורת, גילוי נאות: הכרחי: אחי המוכשר אייל הוא מעצב התאורה והבמה של המופע ואשר על כן זכיתי בכניסה חינם. בלי כל קשר, החישובים שאני עושה לגבי עלויות מופעים מסוג זה כוללים נוסטלגיה. בשביל ניל יאנג נסעתי לאמסטרדם ובשביל קרוסבי ונאש ללונדון. שווה? בוודאי. גם כוורת.
      קלפטר אכן עמד ואפילו השתתף במערכון עם הקוץ ברגל אבל במרבית הזמן ישב.

      • איציק

        בכלל, כל העיניין של תימחור כנגד כמה באו, כמה עלה ואיפה מתקיים לא מתאים. המחיר לכוורת בפארק יכול ליהיות שווה למיששהו 500 ש"ח ולאחר גם לא 10 ש"ח. זה אישי לגמרי. כנ"ל גם באירועים, אני אף פעם לא מסתכל האם המתחתנים הם ממעמד כלשהו, כמה השקיעו באירוע. אני לא נכנס לזה. המתנה היא פונקציה של כמה אתה רוצה לתת להם ולא כמה הם השקיעו או היכולות שלהם.
        לגבי כוורת, אישתי עלתה ארצה ב-01.04.90 (מתיחת ה-1 באפריל שלי) וההופעה הראשונה שלקחתי אותה אחרי שהכרנו היתה כוורת בפסטבל ערד 1990. זו היתה ההכרות הראשונית שלה עם המוזיקה הישראלית. עד היום אני לא בטוח אם זו היתה בחירה טובה ;)

        • יוני (המקורי, מפעם)

          איציק, עוד לא המצאת מודל סטטיסטי לחישוב עלות הופעה או כל דבר אחר?☺

          אני לגמרי מסכים שלכל אחד אותו מוצר שווה אחרת. לי זה לא שווה.. עובדה שאשתי הלכה ואנחנו עדיין נשואים. סיפור יפה עם אשתך. תפסת אותה כבר בנתב״ג? עוד בגולה?

          • איציק

            שלחו אותה אלינו כי ההורים שלי עזרו לעולים חדשים. באתי הביתה מאימון כדורסל, אמרו לי תכיר זו מאשה. אמרתי היי ומיד נרדמתי על הכורסא בסלון. מאז אנחנו...

  • matipool

    כוורת הייתה חלק מפס הקול של נעוריי ( במיוחד סיפורי פוגי ) וגם אני הייתי בהופעה שלשום . הייתה אחלה הופעה עם במה , תאורה , סאונד ווידאו ארט ברמה גבוהה מאד ( אחיך עשה עבודה מצוינת ) אבל איך לא שרו את שירות עצמי וביום ובלילה ?! .
    יחד עם זאת - אין להשוות את ההנאה והטירוף להופעה מ-84' אבל כנראה זה אני ולא הם . גיל 16 עם כל הקצפת , ההורמונים , הדובדבנים והח'ברה לעומת גיל 45 עם עוד חבר אוהד ליברפול ( שהוא גם חבר שלך בפייסבוק ) .
    נ.ב. - סיפור נהדר נוסף מהאוסף שלך .

    • כוכב עליון

      הם שרו את שירות עצמי שלשום. באופן מוזר שכזה שיעור מולדת לא היה

      • dtnsgl

        שיעור מולדת זה רק של אפריים שמיר, לא של כוורת. הוא בחר את ערב של יום בהיר

        • כוכב עליון

          שיעור מולדת היה בצפוף באוזן

  • אסף THE KOP

    יופי של סיפור.

    "כוורת" היא מקרה קלאסי של "השלם קטן מסך חלקיו".

    כי מעבר לדאחקות, לישראליות, למערכונים, לאווירת החבר'ה, הסתתרה גאונות שאף פעם לא פרצה באמת. "כוורת" הייתה יכולה להיות בקלות ה"קרוסבי סטילס יאנג ונאש" הישראלית, "הביטלס" העברית.

    אבל הם בחרו להיות להקת בידור, ולא להקת על.

    ניחא, קריירת הסולו של כמעט כל אחד מחבריה פיצתה במקצת על הפספוס של "כוורת".

    http://www.youtube.com/watch?v=tWBejsSM2Ys

    • matipool

      אסף - אולי זה היה קורה אם הם לא היו מתפרקים אחרי קצת יותר משלוש שנים . גם לביטלס לקח קצת זמן עד שהם הפכו ל - "ביטלס" .
      אני לא ממש מתלהב מקריירת הסולו שלהם ( למעט הבלחות פה ושם של גידי שהוא קצת אנדראצ'יבר מרצון ) . אני חושב שכוורת הייתה השיא של כל אחד ואחד מהם .

      • איציק

        לגבי גידי גוב, כמו שכתבת.
        דני סנדרסון, רוקנרולר בחסד, ומלך הומור הנונסנס, עשה לא מעט גם אחרי כוורת.
        קלפטר נתן לנו גם כמה פנינים פה ושם.
        את יוני רכטר אתה לא יכול לשפוט כזמר כי אם כמלחין, ובכוורת הוא לא היה יכול לעשות את זה.
        השלושה הנוספים, אין ספק, כוורת זה מה שיש להם, פחות או יותר.

        • אסף THE KOP

          סנדרסון - אם היה מנסה פחות להצחיק הוא היה הופך ליהלום אמיתי. זה כאילו שתמיד הוא סירב להתבגר. ומה שנחמד לגילאי ה-20, זה קצת לא לעניין בגילאי ה-30. באמת חבל ולא הפך להיות סוג של פוליקר.

          קלפטר - "נתן פנינים" זאת אנדרסטייטמנט. הצ'רצ'לים, אחרית הימים, השת"פ עם אריק איינשטיין, המופע "שיחות סלון", השיר הכי טוב ב"הכבש השישה עשר", צליל מכוון. הוא כל-כך נפלא סולו שאני אפילו לא יודע מהיכן להתחיל מלשבח אותו.

          גידי גוב - זמר נפלא ווירטואוזי. אם רק היה רוצה, היה יכול להיות לאונרד כהן הישראלי. לא כיוצר, כמבצע. אבל לא נראה לי שהוא רוצה.

          יוני רכטר - "עטור מצחך". לא צריך להוסיף.

          גם לגבי אולארצ'יק ושמיר אני לא מסכים. הייתה להם יופי של קריירה מחוץ ל"כוורת". זה לא שהם היו בירידה אחרי "כוורת" (אולי קצת שמיר, אני לא בטוח. אגב, יש לי תקליט שדרים של "חמסין" - רוק ישראלי נהדר).

          http://www.youtube.com/watch?v=26d4Ju7K29k

          • איציק

            אולרצ'יק לא עשה שום דבר מיוחד, וכנראה גם לא יכול. היו לא פה ושם הבלחות. גם הג'אז שניסה לשיר היה גרוע להפליא.
            שמיר, היו לו כמה דברים לא רעים אך לא יותר מכך.
            את סנדרסון אתה צריך לקחת כמו שהוא לטוב ולרע, אבל הרוקאנרול שלו מעולה לאוהבי הז'אנר.
            גידי גוב, אובריטיד בגדול. אין לא קול יוצא דופן, אין לא כמעט יכולת לרגש בשירה, מה שיש ללאונרד כוהן. יש לו את החיספוס בקול וקצת נונשלאנטיות. בכוורת זה השתלב נפלא, מחוץ לכוורת הרבה פחות. חוץ מ"שלל שרב" לא רואה משהו יוצא דופן. מה שעשה עם סנדרסון היה סנדרסון עם קולות של גוב, לא יותר.
            יוני רכטר, כתבת, לא צריך להוסיף. אני לא הכי חובב של המלנכוליות שלו אך מאוד מכבד אותו כיוצר.
            קלפטר - מסכים.

          • באבא ימים

            מה שמדהים ביוני רכטר זה שהוא עשה את 14 אוקטבות במקביל(!) לכוורת. כוורת, פאקינג כוורת, היה לו משעמם.

            אני מאוד אוהב את חמסין אבל זו היתה נקודת השיא של אפרים שמיר.

            לעומת זאת, לאולארצ'יק הפירוק של כוורת עשה רק טוב.

            http://www.youtube.com/watch?v=i4S4AGXoEOc

  • גיל שלי

    סיפור נהדר כמו ההופעה אתמול וכמו הצאורה בהופעה. פגשת םעם קצין אםסנאות נחמד? לי לא יצא

    • בני תבורי

      מעולם לא! קציני אפסנאות נבחרים לתפקידם על פי מדד רשעות מיוחד.

  • גילי פלג

    סיפור נפלא!

  • Yavor

    רבותיי, אני מוחה על ההכללה!
    אני שירתתי נאמנה כקצין אפסנאות (אף על פי שאז כבר קראו לזה תחזוקה, אז אולי פה קבור הכלב...)

    • בני תבורי

      Yavor
      קת"ח זה אח.

      • איציק

        בנט היה קת"ח?

      • Yavor

        קת"ח זה אח, וסמפ"מ גם...

  • martzianno

    מה שהיה הכי מדהים לדעתי בהופעה - מעבר לרמת ההפקה, שלא נתקלתי בכמוה ברמה המקומית, בטח שלא בסדר גודל הזה - הייתה התחושה הכללית.
    למשך שעתיים וקצת הייתה תחושה שהכל יהיה בסדר.
    שיש תקווה למקום הזה. שארץ ישראל הישנה והטובה זה אמיתי ושאם נרצה אז נתגבר. למשך שעתיים כולם היו חברים כאילו אין ביבי ואין יאיר בעולם הזה.
    ערב שהגיע לשיאי רגש שלא ייאמנו - אותי באופן אישי הכי ריגש גידי גוב - גם ב"ילד מזדקן", גם ב"נאחז באוויר" - בוודאי בקונטקסט של השנה האחרונה וגם כששר עם יוני רכטר דואט.
    ערב חד פעמי של הרכב חד-פעמי.

    • אסף THE KOP

      עולם מפא"יניקי.
      פנקס אדום.
      הסתדרות.
      מזרחים במעברות.

      אח, איזו תקופה.
      אם תרצו, אין. זאת אגדה !

      • martzianno

        פעם ראשונה שאני מגיב לגיבובי השטויות שאתה מעלה כאן חדשות לבקרים, אסף.
        ואני מצטער שאני עושה את זה תוך כדי הקלדה.
        כי ברור שאתה עושה את זה לתשומת לב ושאתה כלכך חסר ביטחון עצמי ועם דימוי עצמי כלכך נמוך שזה ממש מכמיר לב.
        אז אולי יכול להיות שאני בעצם עוזר לך - כי הנה מישהו מתייחס לעוד ערימת סחי שאתה פולט פה.
        אז שמח שיכולתי לעזור.

    • כוכב עליון

      כל מילה, לשעתיים וחצי לא היינו דור האייפון ןתוכניות ריאליטי.

  • אסף THE KOP

    ועד משהו לגבי כוורת.

    1974 - אחרי מלחמת יום כיפור. אבא חזר מהחזית אחרי חודשים. בבית ילדים בני שנתיים כמעט וארבע.

    בפטיפון הישן, הוא ואמא כל הזמן ניגנו "כוורת". במשך 4 שנים זה היה הפסקול של ראשית חיי. הם טחנו את התקליטים עד דק.

    עד היום אני זוכר איך בתוך ילד הייתי מבסוט שהם שרו "ירה עליו כדור אחד בתחת". מין תחושה של שותף לעבירה. כי בשנות ה-70, המילה "תחת" הייתה מאוד גסה. רק פרחחים השתמשו בה.

    אחרי זה ההורים התברגנו, פרצה מלמת לבנון שהשאירה צלקות, ובכל מה שקשור למוסיקה, כבר היו מקורות אחרים להישען עליהם.

    הייתה לי שכנה, קראו לה גב' אורה. הייתה לה את חנות התקליטים "סמטת המוסיקה", בראשון לציון. כמה ששרצתי אצלה.

    http://www.youtube.com/watch?v=2KODZtjOIPg

    • איציק

      אחד השירים שאני מתרגז מהם כל פעם שאני שומע אותו. ולא, זה לא בגלל שהשיר לא טוב (נהפוך הוא). פעם היתה תוכנית ברשת ב' שהמאזינים ביקשו שירים והיו לא רק משמעים את השיר כי אם לפעמים שמים מספר גרסאות אך בעיקר מספרים "אך שיר נולד" ;). גם את השיר הזה בביצוע שלה ביקשו. סופר שזה שיר שכתבו בשבילה במיוחד הביטלס, ומאז אני מתעצבן על השטות הזו...
      http://www.youtube.com/watch?v=neUQXiwZIWc

      • אסף THE KOP

        איציק,

        פעם אולי אני אכתוב פוסט ואבקש מבני להעלות אותו על אחד הנושאים היותר מרגיזים שיש: "שירים ישראליים" שהם בעצם גרסאות כיסוי לשירים לועזיים.

        אבל תאמין לי, כמה שאתה לא אוהב את השיר הזה, בגינאה המשוונית ממש סולדים ממנו.

        http://up-ship.com/blog/?p=20212

        • איציק

          אני סולד לא מהשיר, אותו אני דוקא אוהב, וגם הביצוע בסדר. מרגיזה אותי הבורות של מי שסיפר שזה שיר של ביטלס. שירים עוברים ממדינה למדינה, מעם לעם (אפילו ג'ו דסאן לקח את השיר של כוורת "בימים הראשונים של ההיסטוריה" והפך לשיר "לה מיליטר" בקצב מארש, אך בלחן נשאר כתוב סנדרסון) אך צריך לשמור על הכבוד ליוצרים, אם מילים (כאשר רק מתורגמות) ואם לחן. גם בארץ תרגמו המון שירים, להמון שירים שמו מילים חדשות. מרגיז כאשר שירים רוסיים למשל רשום לחן עממי רוסי כשהמלחינים ידועים עם קצת מאמץ. אלו דברים שאסור לעשות.

          • אסף THE KOP

            אתה צודק ב-100%.

  • D! בארץ הקודש

    בני.. יותר מדי מצויין הסיפור הזה.

  • אלון רייכמן

    בני, מעולה. ולחשוב ששישה מגדולי המוזיקאים הישראלים חברים בלהקה הזו. כמה כישרון. כמה כיף.

    • איציק

      קצת הגזמת שישה :-) אבל בשביל הנוסטלגיה, בסדר...

  • יוסי מזרחי

    בני.
    יש לך כישרון מושלם להחזיר אותי לזמנים שבהם היינו צעירים ויפים(נניח).
    את כוורת ראיתי בפעם הראשונה, בחצרים, על המדרגות באודיטוריום שבועיים לפני המלחמה, כשעוד לא ידענו כלום.לא על כוורת ולא על מה שיבוא או-טו-טו.
    באשר לאותו קלגס מהאפסנאות, מה שהיה חסר לכם אז הוא איזה ירושלמי עם הכרה, שהיה מכניס אותו לתלם מהר ואלגנטי (במונחים של אז).בכל מקרה, כשקראתי את התיאור של הכניסה בירושלמסקי, אני נשבע ששמעתי את ה-פק, כשהעצם נשברה.

    • בני תבורי

      יוסי,
      לא היו ירושלמים משמעותיים אצלנו, אבל היה בחור אחד מיהוד שהיו לי אתו דיונים אין סוף על כדורגל והוא עדיין חייב לי קופסה טיים על תיקו פור שנתן לי במשחק בין הפועל יהוד והפועל פ"ת. אני מאז כבר לא מעשן והוא שלומי שבת הזמר שהיה אז נהג אמבולנס... :)

      • אסף THE KOP

        מי נותן תיק"ו פור על הפועל יהוד. מי ?

        • בני תבורי

          שלומי שבת, בחיי, זה היה כשיהוד נחשבו קבוצה חזקה מאוד והמשחק היה אצלם בבית.

          • איציק

            עד כמה שאני זוכר, יהוד בתקופות הכי טובות היו 70% מהמשחקים תיקו, ולרוב גם 0-0.

  • ערן

    בני, אתה כותב מופלא. תודה רבה.

Comments are closed.