להחליף את הרוע

הזומבים יכבו את האור, הלוזונים יפרחו והכדורגל יישאר בחושך.

zunch

 

 

תעשיית הקולנוע והטלביזיה נמצאות בתוך צינור ארוך וצר. הן יכולות לנוע בו, ואלה החדשות הטובות. אבל החדשות האיומות הן שהקצה אליו פניהן מועדות, קרוב מאוד, ואחריו יש חושך.

סרטי קולנוע וטלביזיה מצליחים הם אלה שתכנם נוגע ברע שבעולם. צ'ארלי צ'אפלין התמודד עם רשעים, אלפרד היצ'קוק עשה מהם קריירה, ג'ון ווין בדרך כלל הרג אותם ועל מה שעשו להם ג'יימס בונד וברוס וויליס אין צורך להרחיב את הדיבור.

הנוסחא הפשוטה של טוב נגד רע עבדה נהדר בשביל התעשייה. הונם של יוצרי שוברי הקופות מאז נוסדה תעשיית האשליות המוקרנות, הגיע לחשבון הבנק שלהם מדמם. זה כשלעצמו לא רע, אבל זו ראשית תהליך שסופו קרב ואחריו תהיה מבוכה גדולה.

*

כי אין כבר רעים בעולם. זאת אומרת יש, בוודאי שיש, אבל לא כאלה שעדיין לא פרנסו את התעשייה עד כלות. מלחמות כבר לא עושים בחורף וגם לא בקיץ, ערפדים זה לימון סחוט, חייזרים זה משעמם, מפלצות זה פאסה, רוצחים סדרתיים, אוכלי אדם, מכונות שקמו על יוצרן, יוצרים שקמו על משפחתם, משפחות שזרקו ילדים מהגג, רעידות אדמה, הוריקנים, קרחונים, נחשים, כרישים – כל אלה כיכבו בבלוק באסטרס מאז אותו יום ב 1895 בו הקרינו האחים לומייר תמונות נעות בפעם הראשונה בהיסטוריה.

כולה קצת פחות ממאה ועשרים שנה, ולמין האנושי הולכים ואוזלים הרעים. ואם תפשפשו בזיכרונכם תגלו כי עם כל הכבוד לפייק אורגזמה של סאלי שפגשה את הארי, לבעתת  הגבהים של מל ברוקס, לצעדי הריקוד של ג'ין קלי וליופייה של ג'וליה רוברטס, תולעת אחת מיקרוסקופית שהגיעה למקום הלא נכון בזמן הלא נכון והפכה למפלצת מחריבת יקומים, לא רואה אותם ממטר בכל הנוגע להתעניינות הקהל ותזרים המזומנים.

*

ברברה וג'וני מגיעים לביקור בבית הקברות בו ניטמן אביהם המנוח. אדם בעל מראה מעוות ומוזר תוקף אותם. מתפתחת קטטה וג'וני נהרג. סצנה זו פותחת את סרט האימה הראשון מעולם בכיכובם של זומבים, "ליל המתים החיים" של ג'ורג' רומרו, שעלה למסכים בשנת 1968.

מאז זכו הזומבים לאזכורים נוספים בסרטים וסרטי המשך ולאחרונה יש להם עדנה רבה בסרט "מלחמת העולם Z" סרטו הבומבסטי של ברד פיט. אם נתעלם לרגע מהעובדה שעלילת הסרט מתרחשת ברובה בישראל ושהקאסט שלה כולל בין השאר גם את אורי פפר ולוסי אהריש, נוכל בהחלט להתרשם שמדובר בסרט מטופש להפליא, שהצלחתו בהתאם.

בטלביזיה לעומת זאת, זכתה The Walking Dead, סדרה העוסקת בזומבים ותרומתם לחברה להצלחה גדולה ודי חסרת תקדים.

באופן אישי לא ברור לי למה. הסיפור איטי, הכוכב הראשי מעצבן כמו לוקאס, הנחמדים מתים ולפחות שליש מכל פרק אינו מוקדש לסיפור אלא לסצנות חוזרות ונשנות של קרבות שסופם ברור מראש בין הניצולים למהלכים, שהולכים נורא לאט ומחרחרים בקול נורא  גדול.

מן טיקי טאקה קולנועי. לרוחב.

אני לא רואה לאן יכול הסיפור הזה להתפתח, למרות ניסיונות די נואשים של היוצרים להרוג איזה טוב מידי פעם ולשבץ במקומו דמות אניגמטית חדשה. אני גם יודע שמדברים על טייק אוף על הסדרה בדמות משהו לגמרי דומה. אבל באמת, חרחור זה חרחור זה חרחור ובשביל  ראשים נערפים ודם  מוקז אני לא צריך סדרה טלביזיונית, אפשר פשוט לראות חדשות.

אין יותר לאן למתוח את היריעה ויש גבול ליכולת ההמצאה. עוד שפריץ דם ועוד מעיים מבעבעות, גם הגרפיקה של הרוע כבר מוצתה עד תום. במילים אחרות, ווי אר ראנינג אאוט אוף איוול.

*

הכדורגל הישראלי גם הוא נמצא בצינור צר וחשוך אבל בניגוד לתעשיית הקולנוע הוא לא יקרוס מחמת אותם סימפטומים שתיארתי. להפך, הוא רק ישגשג. אין חשיבות לזהות הרעים, הם יכולים להתחלף ועדיין לשמור על זהות אחידה.

הכדורגל הישראלי בנוי ומאורגן כחצר ביזנטינית הפועלת בשיטה שעל גביה צומחים  כשלים חוזרים ונשנים של ניהול כושל, חוסר מקצוענות, התנהלות כלכלית שערורייתית, תקשורת עלובה המועלת בתפקידה ככלב שמירה – המשמשים יחד חומרי גלם ממנו נרקח מוצר נחות וחסר טעם, וככל שהוא כזה, הוא ממשיך ונצרך, כנראה לעד.

מלחמת ששת הימים יצרה אופוריה שבחסותה נולדה תחושת עליונות של אני ואפסי עוד. שש שנים עברו עד שמלחמת יום הכיפורים הסירה את המסווה מעל הנהגת המדינה, מחתה מהם באחת את ההבעה הזחוחה, והציפה, אולי בפעם הראשונה בחיי המדינה, שאלות נוקבות כמו: האם אני מאמין, למי אני מאמין, ומי שומר עלי.

*

בכדורגל זה עוד לא קרה ולמרות "אסונות" ספורטיביים כמו כישלונות מקצועיים הבאים בזה אחר זה, עושה רושם כי מצב רוחם של "קברניטי" הענף רק הולך ומתרומם. חוסר מודעות, חוסר הגיון, חוסר כשרון ומעל הכול יכולת אחיזה מרשימה בקרנות המזבח, מונעים את התמונה אותה אני מצפה לראות יותר מכל: יו"ר ההתאחדות עם פרצוף אפור ומפוחד  אחרי עוד כשלון של הנבחרת, כמו הפרצופים האפורים והמבועתים של המנהיגים והגנרלים בבור בקריה ביום הראשון של מלחמת יום הכיפורים.

עם ההנהגה השאננה והזחוחה ההיא, העם ידע לבוא חשבון. עם יו"רי ההתאחדות לדורותיהם, פקידיהם ודובריהם השחצנים, טרם.

הזומבים יכבו את האור באולפני הקולנוע. הלוזונים עוד יפרחו והכדורגל יישאר בחושך.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

הימורי פוטבול שבוע שלישי
נאום בחירות - דור בלוך

37 Comments

איציק 22 בספטמבר 2013

לגולדה לא היה את סט בלאטר ופלאטיני, ולכן היתה בבעייה. ללוזון יש… הוא לא נתון למרות המדינה וחוקיה… הוא יכול לשבת בכלא מאסר עולם על רצח עם ועדיין להיות יו"ר ההתאחדות בחסות פיפ"א/פיב"א… איך גולדה לא חשבה להיות במקביל לרוה"מ גם יו"ר ההתאחדות לכדורגל…

הגולנצ׳יק (בזנזיבר) 22 בספטמבר 2013

ענק

סימנטוב 22 בספטמבר 2013

מה זה נגמרו הרעים לוקחים מורה לכימיה חולה שכנראה הולך למות ועושים אותו גדול יצרני הסמים. הגענו רחוק עם הרעים האלה לוקחים מורה תמים ועושים סידרה מופתית.

אריק 22 בספטמבר 2013

עוד שעתיים וחצי וזהו… (שני פרקים אחרונים של שעה ורבע). חבל… מה הסיכוי שסדרת הספין אוף של סול גןדמן תהיה טובה???

סימנטוב 22 בספטמבר 2013

וואלה לא שמעתי על זה, מקווה שיהיה טוב. בגדול אני לא מת על סדרות ספין אוף, לא נפלתי מליליהמר אבל יש תקווה וינס גיליאן הוא מטאור. בהרבה מקרים השחקנים "נקברים" אחרי חייהם בסדרות מיוחדת (סיינפלד, סופרנמוס, וכו')
יהיה קשה בלי הייזנברג!

בני תבורי 22 בספטמבר 2013

סימנטוב,
נכון מאוד, מורה לכימיה זה באמת קו מחשבה מקורי ושנון. אני לא רואה את הוליווד הולכת בקו הזה.

סימנטוב 22 בספטמבר 2013

ד"א לארץ קשוחה של האחים כהן יש השפעה על שובר שורות. אבל האחים כהן הם לא הוליווד האחים כהן הנפלאים הם באים מגלקציה אחרת.

אריאל גרייזס 22 בספטמבר 2013

הוליווד באמת הולכת לעזאזל. לא יודעים לעשות שם שום דבר מקורי כבר כמה שנים טובות. הטלוויזיה, לעומת זאת, מצליחה לעשות את זה – המתים החיים באמת לא מעניין במיוחד, לי לפחות, כמה אפשר לראות זומבים?
הכדורגל הישראלי? ובכן, כבר שלושה מחזורים שוחקו בליגה הלאומית – ועדיין לא ידועה זהותה של הקבוצה ה-16. אומר הכל, לא?

red sox 22 בספטמבר 2013

כשאמרתי את אותו הדבר על ערפדים סיפרתם שבאפי היא סדרת מופת.

אחד 22 בספטמבר 2013

באפי נוצרה הרבה לפני שז'אנר הערפדים הפך למאוס

איציק 22 בספטמבר 2013

הז'אנר הפך למאוס לפני שהתחיל, במיוחד אם מוציאים מהמשוואה את לסלי נילסן.

בני תבורי 22 בספטמבר 2013

ואחרי באפי הגיעה True Blood שהחזירה את הכבוד לנושכים.

אחד 22 בספטמבר 2013

לא ראית את העונות האחרונות של True Blood, אני מניח.

בני תבורי 22 בספטמבר 2013

אחד,
לא. פישלו?

אחד 22 בספטמבר 2013

אתה לא יכול לתאר לעצמך עד כמה.
זה עדיין יותר טוב מדברים כמו דמדומים,אבל לא בהרבה

אריאל גרייזס 22 בספטמבר 2013

הלו! עד באפי!

הגולנצ׳יק (בזנזיבר) 22 בספטמבר 2013

הפארסה בליגה הלאומית היא כנראה תקדים עולמי ואחד הדברים העלובים שנראו בספורט.

לגבי הסרטים – כתוב מצויין, אבל נראה לי שאנחנו בדרך לטובים נגד רעים חדשים בקולנוע – העניים הטובים נגד העשירים שרודים בהם. יש עוד שנים רבות וטובות של הטובים נגד הרעים הרגילים (באז סרטי הקומיקס לא ידעך כל כך מהר בארה״ב הקיטשית) ואז הוליווד כבר תמצא משהו חדש. ואם לא תמיד יהיה את הקולנוע הבריטי.

Martzianno 22 בספטמבר 2013

כמו שכתב סימנטוב מעליי:
זה כבר מזמן לא הטוב נגד הרע.
מאז טוני סופרנו זצ״ל, הרע הוא הטוב. הרע הוא הגיבור ואיתו אנחנו מזדהים.
וזאת הבעייה האמיתית.

בני תבורי 22 בספטמבר 2013

מרצי,
אצל שכבות אוכלוסיה מסוימות, גם בישראל, נבלות סרוחות מקבלות כבוד מלכים. הזדהות עם מי שעושה צרות לממסד.

ניינר (ON THE QUEST FOR SIX) 22 בספטמבר 2013

הניינרס מארחים הערב משחק חשוב, הNFL נכנס לשבוע שלישי ואתה מתעסק לי בזוטות הקרויות כדורגל ישראלי. סדרי העדיפויות שלך משונים :)

בני תבורי 22 בספטמבר 2013

ניינר אח,
עוד לא התאוששתי מהקודם… :(

ניינר (ON THE QUEST FOR SIX) 22 בספטמבר 2013

גם אני, אבל הערב זו ההזדמנות להתאושש!

בני תבורי 22 בספטמבר 2013

אני עובר לגור אתך…

ניינר (ON THE QUEST FOR SIX) 22 בספטמבר 2013

יאללה בוא! יש גיים פאס, מלא בירות איכותיות במקרר, נאצ'וס משובחים, סלסה, פטרוזיליה…צריך עוד משהו?

סימנטוב 22 בספטמבר 2013

ניינרס עוד חודש פלוס מתחיל המסע של הלוחמים (מסע של חמישים פלוס נצחונות ובמטרה נאה של ריצה אורכה בפלייאוף) ואתה מתעסק לי ב 49rs :)

ניינר (ON THE QUEST FOR SIX) 22 בספטמבר 2013

סימנטוב יקירי, עם כל אהבתי ללוחמים, יש עדיפויות בחיים. ללוחמים אתפנה בתום העונת הפוטבול בתקווה שמה שאתה מתאר אכן יתרחש ויקל עלי את הגמילה הכואבת מפוטבול.

עידוקוליס ליפשיץ 22 בספטמבר 2013

הכדורגל הישראלי יכול להתקיים באותה המתכונת כי יש אוהדים. יש ציבור שמונע ממניעים אמוציונליים ולא רציונליים כל כך. הציבור הזה יבטיח את המשך קיום הכדורגל כמעט בכל תנאי.

כמעט באותה מידה, תמיד יש ציבור ענק שימשיך לתת זכות קיום להוליווד. אולי הדור שמרגיש מיצוי יעזוב, אבל תמיד יהיו אנשים שעוד לא ראו את מה שאנחנו כנראה כבר ראינו. לא בהכרח יהיה צורך לחדש כדי ליצור עוד.

בני תבורי 22 בספטמבר 2013

עידו וכו',
הכדורגל מתקיים, יש קבוצות יש משחקים, יש ליגה. קהל מגיע רק לפעמים ורק לשתיים שלוש קבוצות, רמה על הפנים. זה כמו חולה סופני שנושם עצמוני.
לגבי הוליווד, דיון מעניין. הלכו כבר כמעט הכי רחוק שאפשר עם סיפורי עלילה, מיצו את הז'אנרים וגרפיקה של זוועות, אי אפשר להרשים אותנו יותר בהשפרצות דם וקטיעת אברים, אין יותר לאן ללכת עם טכנולוגיה שעין אנושית מסוגלת לקלוט ולהבין, כנ"ל סאונד. מה נשאר עוד, פורנוגרפיה של כוכבי הענק, בזה עוד לא לגמרי נגעו.

איציק 22 בספטמבר 2013

בני,
יש תוספות של תנועה, רעידות, פעולות על חוש הריח והטעם. ניתן לגם לשדר גלים אלקטרומגנטיים בתדר נמוך, יש מחקרים שמראים שזה נותן תחושת פחד לא מודעת. תאר לך קומדיה וגלים אלקטרומגנטיים בתדר נמוך. אתה מת ליצחוק אבל מזה מפחד.
פורנו של כוכבים זה רעיון לא רע, האם זה כולל לפשוט את העור?
מה שכן, יש תמיד נוסחאות מנצחות כגון למחזר סרט, להעביר הצגה טובה למסך, לקחת ספר טוב ולעשות ממנו סרט (בתקווה שיצא טוב).
בהרבה מישורים בזמנים שונים הודיעו שהגענו לגבול, ותמיד היה מישהו שחצה אותו (עד כמה שאני יודע, רק בחקר הנדסת המישור הגענו באמת לגבול), כנראה שגם פה צפויות לנו עוד הפתעות, כנראה שרובן לרעה, אך איזה כייף יהייה כשתיהייה אחת טובה :-)

סימנטוב 22 בספטמבר 2013

בשנתיים אחרונות שופרו כל המסכים בהם אני צופה דרך המשקפיים :)

מתכנת 1 באוקטובר 2013

מה בדבר סתם איזה תסריט טוב? הוליווד צריכה מספרי סיפורים טובים במקום עוד איזה טכנולוגיית תלת מימד/ קשקוש אחר.

תומר הוותיק 22 בספטמבר 2013

ואו הפסימיזם שולט בדאבאזר, עכשיו הרגת גם את הטלוויזיה שנמצאת באחת מתקופות הזוהר שלה…
לגבי הקולנוע,אין ספק שמבחינה של התעניינות הוא במצב בעייתי,אך זה לא קשור בהכרח לאיכות העלילות, החוויה הביתית נהייתה מעולה (טלוויזיות ענק עם סאונד ואיכות תמונה אדירות) ואיכות טלוויזיונית מצויינת של תוכן,עם זה קשה לקולנוע להתמודד,הייתה תקווה מסויימת שה 3d יחזיר לו את הייחוד אבל עושה רושם שהטלוויזיות הדביקו את הקצב שם כבר (יש לי טלוויזיה 3d והחוויה דיי טובה).
לגבי העלילות,טוב שלא הספדת את יכולת היצירתיות האנושית, כל לדוגמה את סדרת הסרטים של באטמן בשנות ה 90 (שזכתה להצלחה אדירה) ואז את החידוש אחיה שקרה באמצע העשור הקודם ונמשך עד לפני שנתיים, על פניו רוצה עלילהה ואותם רשעים,אבל הביצוע אוי הביצוע הוא שקובע הכל.

בני תבורי 22 בספטמבר 2013

למי קראת פסימיסט? לאוהד הפועל פתח תקווה וליברפול? :)

סימנטוב 22 בספטמבר 2013

לייק

איציק 22 בספטמבר 2013

פסימיסט ומזוכיסט לא מסתדרים טוב בגוף אחד???

תומר הוותיק 22 בספטמבר 2013

שלילי,לאהוד את הפועל פ״ת וליברפול זה מזוכיזם לא אופטימיזם

Comments closed