להחליף את הרוע

תעשיית הקולנוע והטלביזיה נמצאות בתוך צינור ארוך וצר. הן יכולות לנוע בו, ואלה החדשות הטובות. אבל החדשות האיומות הן שהקצה אליו פניהן מועדות, קרוב מאוד, ואחריו יש חושך.

סרטי קולנוע וטלביזיה מצליחים הם אלה שתכנם נוגע ברע שבעולם. צ'ארלי צ'אפלין התמודד עם רשעים, אלפרד היצ'קוק עשה מהם קריירה, ג'ון ווין בדרך כלל הרג אותם ועל מה שעשו להם ג'יימס בונד וברוס וויליס אין צורך להרחיב את הדיבור.

הנוסחא הפשוטה של טוב נגד רע עבדה נהדר בשביל התעשייה. הונם של יוצרי שוברי הקופות מאז נוסדה תעשיית האשליות המוקרנות, הגיע לחשבון הבנק שלהם מדמם. זה כשלעצמו לא רע, אבל זו ראשית תהליך שסופו קרב ואחריו תהיה מבוכה גדולה.

*

כי אין כבר רעים בעולם. זאת אומרת יש, בוודאי שיש, אבל לא כאלה שעדיין לא פרנסו את התעשייה עד כלות. מלחמות כבר לא עושים בחורף וגם לא בקיץ, ערפדים זה לימון סחוט, חייזרים זה משעמם, מפלצות זה פאסה, רוצחים סדרתיים, אוכלי אדם, מכונות שקמו על יוצרן, יוצרים שקמו על משפחתם, משפחות שזרקו ילדים מהגג, רעידות אדמה, הוריקנים, קרחונים, נחשים, כרישים – כל אלה כיכבו בבלוק באסטרס מאז אותו יום ב 1895 בו הקרינו האחים לומייר תמונות נעות בפעם הראשונה בהיסטוריה.

כולה קצת פחות ממאה ועשרים שנה, ולמין האנושי הולכים ואוזלים הרעים. ואם תפשפשו בזיכרונכם תגלו כי עם כל הכבוד לפייק אורגזמה של סאלי שפגשה את הארי, לבעתת  הגבהים של מל ברוקס, לצעדי הריקוד של ג'ין קלי וליופייה של ג'וליה רוברטס, תולעת אחת מיקרוסקופית שהגיעה למקום הלא נכון בזמן הלא נכון והפכה למפלצת מחריבת יקומים, לא רואה אותם ממטר בכל הנוגע להתעניינות הקהל ותזרים המזומנים.

*

ברברה וג'וני מגיעים לביקור בבית הקברות בו ניטמן אביהם המנוח. אדם בעל מראה מעוות ומוזר תוקף אותם. מתפתחת קטטה וג'וני נהרג. סצנה זו פותחת את סרט האימה הראשון מעולם בכיכובם של זומבים, "ליל המתים החיים" של ג'ורג' רומרו, שעלה למסכים בשנת 1968.

מאז זכו הזומבים לאזכורים נוספים בסרטים וסרטי המשך ולאחרונה יש להם עדנה רבה בסרט "מלחמת העולם Z" סרטו הבומבסטי של ברד פיט. אם נתעלם לרגע מהעובדה שעלילת הסרט מתרחשת ברובה בישראל ושהקאסט שלה כולל בין השאר גם את אורי פפר ולוסי אהריש, נוכל בהחלט להתרשם שמדובר בסרט מטופש להפליא, שהצלחתו בהתאם.

בטלביזיה לעומת זאת, זכתה The Walking Dead, סדרה העוסקת בזומבים ותרומתם לחברה להצלחה גדולה ודי חסרת תקדים.

באופן אישי לא ברור לי למה. הסיפור איטי, הכוכב הראשי מעצבן כמו לוקאס, הנחמדים מתים ולפחות שליש מכל פרק אינו מוקדש לסיפור אלא לסצנות חוזרות ונשנות של קרבות שסופם ברור מראש בין הניצולים למהלכים, שהולכים נורא לאט ומחרחרים בקול נורא  גדול.

מן טיקי טאקה קולנועי. לרוחב.

אני לא רואה לאן יכול הסיפור הזה להתפתח, למרות ניסיונות די נואשים של היוצרים להרוג איזה טוב מידי פעם ולשבץ במקומו דמות אניגמטית חדשה. אני גם יודע שמדברים על טייק אוף על הסדרה בדמות משהו לגמרי דומה. אבל באמת, חרחור זה חרחור זה חרחור ובשביל  ראשים נערפים ודם  מוקז אני לא צריך סדרה טלביזיונית, אפשר פשוט לראות חדשות.

אין יותר לאן למתוח את היריעה ויש גבול ליכולת ההמצאה. עוד שפריץ דם ועוד מעיים מבעבעות, גם הגרפיקה של הרוע כבר מוצתה עד תום. במילים אחרות, ווי אר ראנינג אאוט אוף איוול.

*

הכדורגל הישראלי גם הוא נמצא בצינור צר וחשוך אבל בניגוד לתעשיית הקולנוע הוא לא יקרוס מחמת אותם סימפטומים שתיארתי. להפך, הוא רק ישגשג. אין חשיבות לזהות הרעים, הם יכולים להתחלף ועדיין לשמור על זהות אחידה.

הכדורגל הישראלי בנוי ומאורגן כחצר ביזנטינית הפועלת בשיטה שעל גביה צומחים  כשלים חוזרים ונשנים של ניהול כושל, חוסר מקצוענות, התנהלות כלכלית שערורייתית, תקשורת עלובה המועלת בתפקידה ככלב שמירה – המשמשים יחד חומרי גלם ממנו נרקח מוצר נחות וחסר טעם, וככל שהוא כזה, הוא ממשיך ונצרך, כנראה לעד.

מלחמת ששת הימים יצרה אופוריה שבחסותה נולדה תחושת עליונות של אני ואפסי עוד. שש שנים עברו עד שמלחמת יום הכיפורים הסירה את המסווה מעל הנהגת המדינה, מחתה מהם באחת את ההבעה הזחוחה, והציפה, אולי בפעם הראשונה בחיי המדינה, שאלות נוקבות כמו: האם אני מאמין, למי אני מאמין, ומי שומר עלי.

*

בכדורגל זה עוד לא קרה ולמרות "אסונות" ספורטיביים כמו כישלונות מקצועיים הבאים בזה אחר זה, עושה רושם כי מצב רוחם של "קברניטי" הענף רק הולך ומתרומם. חוסר מודעות, חוסר הגיון, חוסר כשרון ומעל הכול יכולת אחיזה מרשימה בקרנות המזבח, מונעים את התמונה אותה אני מצפה לראות יותר מכל: יו"ר ההתאחדות עם פרצוף אפור ומפוחד  אחרי עוד כשלון של הנבחרת, כמו הפרצופים האפורים והמבועתים של המנהיגים והגנרלים בבור בקריה ביום הראשון של מלחמת יום הכיפורים.

עם ההנהגה השאננה והזחוחה ההיא, העם ידע לבוא חשבון. עם יו"רי ההתאחדות לדורותיהם, פקידיהם ודובריהם השחצנים, טרם.

הזומבים יכבו את האור באולפני הקולנוע. הלוזונים עוד יפרחו והכדורגל יישאר בחושך.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url