תתפטרו

לעמוס עוז זה לא היה קורה. גם לא לשמעון פרס.

 

 

 

TKFX

 

 

הוצאת הספרים HODDER & STOUGHTON  תיאלץ, למרבה המבוכה, להחזיר את הכסף ששילם אחד הרוכשים את הספר האוטוביוגרפיה של אלכס פרגוסון.

למה? הוא מצא בספר ארבעים וחמש שגיאות עובדתיות. למשל? רוי קין שיחק ביונייטד שתיים עשרה שנים ולא אחת עשרה כפי שנכתב בספר. דוגמאות נוספות מצביעות על טעויות בתאריכים בעיקר, אף אחת מהן לא טוענת למשל שאלכס פרגוסון היה נער מקהלה. אולי בגלל שלא היה.

יש מצב שההסכמה תוביל לגל תביעות דומות מצד רוכשים אחרים ואני די בטוח ביכולתם של עורכי דין באנגליה ואולי גם מחוצה לה, למצוא מספיק סעיפים שיעידו על נזק ממשי שנגרם לרוכש כשנודע לו מהספר שמשחק שהתקיים ב 2009, התקיים באורח פלא רק ב 2010. או להפך.

אני לא דואג להוצאת הספרים וגם לא לסר אלכס. אני מאוכזב מהגישה.

*

במהלך השנים בהן אני מקליט ספרים עבור אוכלוסיית העיוורים וכבדי הראייה, אני משתדל לגוון את הז'אנרים. סיפורת, ספרות ילדים ונוער, רומנים, ספרות מתח ואימה, פנטזיה, ספרי לימוד ואנציקלופדיות בנשואים שונים. אפילו ספרי בישול. זה לא שאני חושש משעמום, אני פשוט לא מסוגל להתמקד בדבר אחד…

אחת התופעות הבולטות בהן אני נתקל היא פער בולט ודי מעצבן, אני מוכרח לומר, בהשקעה בספר. לאו דווקא הכתיבה. הסופרים, איש איש במידת כישרונו. אני מדבר על הגהה ובדיקת תוכן, שזו בדיוק אותה בדיקה שהייתה צריכה לעלות על טעויות בטקסט.

אין זה משנה אם מדובר בשגיאת כתיב, טעות תחבירית או שגיאה עובדתית. טעות בספר, יותר משהיא מתעלת את המידע שאתה רוצה לרכוש למקומות לא נכונים, מצביעה גם על זלזול.

מרבית הטעויות בהן נתקלתי הופיעו בספרים שאין עולה על הדעת שיפכו לרבי מכר. רומנים של סופרים לא מוכרים, אנציקלופדיות שמן הסתם ירכשו רק על ידי מתעניינים בתחום (האנציקלופדיה לג'אז למשל) וספרות ילדים ונוער. בספרות קנונית – יצירות מורכבות ואינטליגנטיות שמטפלות בסוגיות טעונות ודיכוטומיות, או ספרי הגות, לא תתקלו בטעויות מכל סוג. במילים אחרות, לעמוס עוז זה לא היה קורה.

*

למה זה בכל זאת קרה לסר אלכס? כי הוצאת הספרים המכובדת לא חשבה שקהל המתעניינים באוטוביוגרפיה של מי שהתפרנס מכדורגל, תמשוך קהל אחר מזה הממלא את היציעים, וממילא לא מדובר באנשים שבאמת ישיתו לבם לזוטות כגון דיוק בתאריכים.

תיקון: זה לא שהיא לא חשבה. להפך. היא חשבה והגיעה למסקנה שקהל היעד לא שווה את ההשקעה ובהחלט כדאי ליהנות מהקטנת ההוצאות. עריכה קפדנית והגהה ראויה עולים הרבה כסף. יש לי הרושם שמדובר בסיכון שנלקח מראש. אני חושש שהוצאות ספרים בדרכן להוציא ספר כגון זה, לא מתייחסת מלכתחילה בכבוד הראוי לנשוא הספר ולקהל היעד. כאילו, כולה כדורגל רבאכ, מה אתה משתולל?

הקו המנחה מן הסתם, נבע מהנחה כי  קהל אוהבי הכדורגל ממילא אינו שם לב לפרטים קטנים. העובדה שהוא יכול לשמוח על פנדל שקיבלה קבוצתו למרות שלא הגיע לה, או לקצוף על שריקה נגדה למרות שהתחייבה ממהלך האירועים במגרש, מצביעה על כך שמדובר באנשים לא רציניים, לא ריאליים ולא מתבלבלים מעובדות.

הרי אין להעלות על הדעת טעות מסוג זה הטוענת כי רנה דקארט נולד ב 1597, כי יהיה מי שיקפוץ ויקצוף והטעות המביכה תיעלם מיידית. טעות הקובעת כי הבכורה של גיגס הייתה בהיותו בן 16, שנה מוקדם יותר מהתאריך הנכון, אינה מחייבת, לעומת זאת, תשומת לב מיוחדת.

*

זה מאכזב אותי פעמיים. ראשית כי גם ספר על תרבות פופ ראוי להשקעה רצינית. לא מכובד לחפף אפילו בספר על נושא שמירב תשומת הלב שירכז סביבו, תגיע מאוכלוסיות שאינן שותות תה עם הזרת למעלה.

שנית,בעולם בו פעל ויצר, אלכס פרגוסון לחובבי הכדורגל אינו פחות ממה ששוסטקוביץ' לבעלי המנויים לפילהרמונית. פרגוסון, בתחום בו בילה את מרבית שנות חייו, מיצב את מקומו כעילוי וכמתווה דרך והיצירות אותן "הלחין" זכו ללא פחות התעניינות מאלה של בטהובן. העובדה שכדורגל ומשיכות מיתר אינן מעניינות את אותן אוכלוסיות אינה צריכה להפחית מגדולתו לעומת אחרים.

בעולם מושלם הוצאת הספרים הייתה אוספת את הספרים מהמדפים ומוציאה מהדורה מתוקנת ומכבדת. מצד שני, בעולם מושלם גם אין מצב שאחמד ברוקס עשה פאול על בריס…

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

יומן החזרה לחיים של הג'איינטס - נגמר הקדימון
על גולסה, קצת באיחור

31 Comments

אריאל גרייזס 18 בנובמבר 2013

עכשיו אני מבולבל, הדריס – זה שגיאה בכוונה או לא?

פראליה 18 בנובמבר 2013

צודק ומסכים, אבל גם לך יש לפחות שגיאה אחת כאן, בקיצור תקן ומחק אותי.

בני תבורי 18 בנובמבר 2013

תיקנתי אבל לא אמחק. מגיע לי. ועוד מתלונן על אחרים…

דורפן 18 בנובמבר 2013

זה קלאסי לתרבות המודרנית. לונדון מלאה שלטי חוצות המפרסמים את הספר – כשכל שלט כזה יכול לפרנס את משפחתו של מגיה ובודק עובדות לשנה.

בני תבורי 18 בנובמבר 2013

מדויק. תוהה אם יש דרך לחייב הוצאות ספרים במינימום הזה.

MOBY 18 בנובמבר 2013

איפה מתנדבים להקלטות של ספרים?

בני תבורי 18 בנובמבר 2013

בספרייה המרכזית לעיוורים כבדי ראייה ומוגבלים: http://www.clfb.org.il/

קשקשן בקומקום 19 בנובמבר 2013

כל הכבוד בני. סבא שלי שנים היה עושה את זה. ועוד בגרמנית לדעתי

אחד 18 בנובמבר 2013

הבעיה האמיתית היא שהטעויות הללו מעלות את השאלה מי באמת כתב את אותה "אוטוביוגרפיה". לא נראה סביר שפרגוסון עשה טעויות שכאלו לגבי עובדות שהוא אמור להכיר היטב.
אם הוא לא כתב את הספר שמתיימר להיות האוטוביוגרפיה שלו, זה מקרה הרבה יותר חמור מכמה טעויות עובדתיות חסרות משמעות.

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 18 בנובמבר 2013

כפי שאמר פעם ברנאר פיבו באפוסטרוף לאחד המרואיינים שלו, שנחשף כמי שהעסיק סופרי צללים: "ולסיום אדוני, הייתי רוצה לשאול אותך: האם קראת את ספרך האחרון?"

Polopopo 18 בנובמבר 2013

כאחד שעבד שנים ארוכות כמגיה, אני יכול להגיד לך שזו עבודה קשה, מייגעת, ולא מתגמלת.
זו עבודה שמעירים לך רק על השגיאות שלך.
אין מגיה מצוין.
יש מגיה שעושה את העבודה.
למצוא טעויות זה כביכול מובן מאליו.
אבל שגיאה אחת מטנפת את כל הטקסט.
זה מקצוע כפוי טובה, לא מוערך.
אף אחד לא יחמיא לך ״וואלה, סחתין, איך עלית על השגיאה הזו, למרות שאני עברתי שלוש פעמים על הטקסט ולא הבחנתי בה״. הרי זאת העבודה.
אני בטוח שגם ההוצאה של פרגוסון חסכה במגיהים ועורכים לשוניים ובודקי עובדות.
אני בטוח שבודקי העובדות עלו על עשרות טעויות אחרות,
אבל אני גם בטוח שהם הרוויחו חמישה ליש״ט לשעה,
וכבר התעייפו להם העיניים,
ובאיזשהו שלב אמרו לעצמם,
״יאללה, שיזדיין הספר הזה, כמה אפשר להשקיע ולעבוד בשביל השכר המשפיל הזה״.
45 טעויות בספר אחד זה מלא.
אני לא מרחם על המגיה/בודק עובדות שאישר את זה.
אבל אני מבין למה זה קרה.
הלוואי ויתבעו את המו״לים האלה.

איציק 18 בנובמבר 2013

בני,
אני לא יורד לסוף דעתך. האם אתה טוען ש"החטא ועונשו" של דוסטויבסקי לא היה אמור להיות מפורסם בגלל שהוכח מעבר לכול ספק שהתיאורים של סנט-פטרבורג בספרו לא אמינים והמפה שדרכה עוברים הגיבורים לא תואמת את האמת (הרחובות קיימים אך המעבר מאחד לשני בלתי אפשרי כפי שמתואר). זוהי יצירה ספרותי שאינה מיועדת להוות מקור עובדתי אמין. גם אוטוביוגרפיות רבות לוקות בהגזמות ואי דיוקים רבים הן כי כך זכר נשוא הספר והן כי כך הוא רצה שיזכרו זאת, גם אם זה לא תואם את המציאות במדויק. ספרים אלו אינם אנציקלופדיה או מקור ידע מיהימן, וגם באנציקלופדיצה בריטניקה אותה עורכים ובודקים אלף פעם ניתן למצוא טעויות (גם בויקיפדיה כמובן). כל עוד אין שגיאות כתיב, תחביר, והספר עבר הגעה כמו שצריך, אין לדעתי מניעה לפרסמו. אז סר אלכס פרגסון זוכר שראין גיגס שיחק בבוגרים בגיל 16, מצידי גם 15, אלו זכרונותיו, והן יתכן ותיעתעו בו.
אם זו היתה ביוגרפיה, הדרישות היו מחמירות בהרבה, ושם יש דרישה לדיוק, באוטוביוגרפיות הטעויות הן חלק מהעיניין, כי כך הוא זוכר, מבין או רוצה שיזכרו את הפרטים. מי שלא נאה לו, שלא יקנה את הספר. אני לא מצפה מעמוס עוז שידייק בפרטים ההיסטוריים או הגאוגראפיים ואפילו לא בתאריכים, אלה אם הוא מצהיר שזה ספר היסטוריה. אם זה רומן היסטורי, אז הוא יכול לעשות בו כרצונו, ואז הוא פשוט לא יהיה אמין, ועדיין יכול להיות מעניין לקריאה.
אולי לא הבנתי את מה שרצית להעביר, משאני אכן מקבל זאת שמגיה זו עבודה סזיפית, ואף כפוית טבה כפי שנכתב מעלי, אך אני לא בטוח שהוא צריך גם לבדוק האם כל העובדות בספר אוטוביוגרפי נכונות.

בני תבורי 18 בנובמבר 2013

איציק,
אתה מייחס לי טיעונים שלא העליתי, אבל הם נורא אינטליגנטיים וזה מחמיא לי…
לעצם העניין, יש טעות לפיה נשוא הספר חושב שהיא התאהבה בו כי היה יפה ומרשים למרות שהאמת מוכיחה שהיא לא באמת התאהבה בו אבל הלכה אתו כדי לעורר את קנאתו של מי שכן התאהבה בו. מבין לאן אני הולך? בחייך איציק, גיגס עשה בכורה בגיל 17 ולא 16 וזו טעות שלא צריכה להיות בספר. פרדיננד הצטיין במשחק חצי גמר הגביע נגד סיטי שהתקיים ב 2010 למרות שבספר כתוב שהתקיים שנה לפני כן. על זה אני מדבר. עמוס עוז יכול לכתוב ברומן היסטורי ככל העולה על רוחו אבל גם הוא לא יכתוב שמלחמת ששת הימים הייתה ב 69'. את הטעויות האלה הגהה צריכה להעיף מהספר כדי שאתה הקורא תקבל תמורה מלאה לכספך.

איציק 18 בנובמבר 2013

אני מסכים שרצוי ולא יהיו טעויות כאלו.
אני רק שואל שתי שאלות:
1. האם זוהי תפקידה של ההגעה, כיוון שזו לא טעות טיפו, והוא לא מקצוען בתחום (אולי אני לא מבין נכון את תפקידו של מבצע ההגעה)? אולי צריך להעסיק במקרה זה היסטוריון של הספורט, כי הוא בעל הידע.
2. אם כותב האוטוביוגרפיה זוכר את זה כך, אז אולי כדאי לדעת שהכותב הוא סנילי, או בעל דימיון פורה, ולהתייחס כך לכול הכתוב בספר?
אני שואל זאת שוב, כי זה אוטוביוגרפיה, איך שהוא רואה את עצמו וזוכר את עצמו. אם זו היתה ביוגרפיה, אני מסכים איתך ב-100 אחוז.
נ.ב.: מתנצל על כך שדעתי עליך לא תואמת את דעתך עליך ;)

יוני (המקורי, מפעם) 18 בנובמבר 2013

ובארץ אסור להכניס תפוז למשחק כדורגל כי הנחת העבודה היא שכל צופה במשחק הוא בהמה שיזרוק את התפוז על השופט.

למרות ההתייחסות המזלזלת באוהדים (בהמון מובנים, בין היתר שיפוט גרוע ומיושן, פרסומות על שליש מסך באמצע המשחק) יש כל כך הרבה מכורים.

בלעם 18 בנובמבר 2013

התגובה של הוצאת הספרים עוד יותר מדהימה בעיניי: "הטעויות יתוקנו במהדורות הבאות". אז אל תשכחו לקנות אותן.

ישי 18 בנובמבר 2013

כל הכבוד על כך שאתה מקליט ספרים לעיוורים.
מצווה גדולה !!!

אסף THE KOP 18 בנובמבר 2013

האם ב"אנציקלופדיה של הג'אז" יש ערך על קרל מלון ?

איציק 18 בנובמבר 2013

לא הוא היה שחקן הליקרס ;)

ABC 18 בנובמבר 2013

דיוק בתאריכים ועובדות היא עבודה של המגיהה? חשבתי שהמגיהה מתרכז בשפה, הרי אין לו את הידע לבדוק את נכונות התוכן.

דורפן 19 בנובמבר 2013

בספר – ובמיוחד בספר שעומד להכניס הרבה כסף – יש תפקיד של בודק עובדות. במיוחד במצב שאני מעריך שהספר נכתב בין הפרישה של פרגוסון לעכשיו – כלומר במהירות שיא בכדי למקסם את הרגע והרווחים.

תומר חרוב 18 בנובמבר 2013

אתה יכול להשיג הקלטה של risk management?

http://www.youtube.com/watch?v=laKprX-HP94

D! בארץ הקודש 18 בנובמבר 2013

מצטרף למברכים על הקלטת הספרים. אכן מצווה גדולה.

לגבי ההגהה – הייתי מצפה קודם שעיתונים ואתרי אינטרנט של חדשות יעסיקו סתם איזה אחד שייקרא את השטויות שכותבים בהם ויתקן שגיאות טייפו ועברית קלוקלת בסיסית.
לא חושב שיש עיתון אחד שלא לדבר על אתר אחד שלא תמצא בו, בעמוד של היום, 45 שגיאות.
כל יום

זה, ומה שיוני המקורי מפעם אמר על האצטדיון. אסור להכניס מים שלא בטעות תהרוג קוון. כי כל אחד שבא למגרש רוצה גם להוציא 10 שקל על כוס קולה בלי גזים

dtnsgl 19 בנובמבר 2013

בעולם מושלם פרגי היה מפוטר כשתכננו לעשות את זה

וכל הכבוד על מפעל ההקראה

אייל במחשב אחר 19 בנובמבר 2013

הדבר היחיד שאני יכול לומר הוא שיש לך מזל שאתה לא עוסק בעריכה לשונית, בהגהה או בתרגום. בשנים האחרונות יש ירידה משמעותית בשכר בכל התחום, וטוב שציבור הצרכנים (לפחות באנגליה) מודיע להוצאות לאור שהוא לא מסכים לשלם כסף על מוצר שאינו עומד בסטנדרט מינימאלי.
לפני האינטרנט והעיתונות המקוונת כל הוצאה לאור (כולל עיתונים יומיים) העסיקה עורכי לשון, מגיהים ויועצים מקצועיים כסטנדרט, ולא היה מצב שספר כלשהו יראה אור לפני עריכה לשונית ועריכה מדעית. כיום, כשיש אתרי אינטרנט מה שחשוב לרוב קהל הקוראים זו המהירות, אף אתר אינטרנט לא מעסיק עורכי לשון או מגיהים, ורוב הכותבים ממילא לא מקבלים שכר על עבודתם, שלא לדבר על כך שבהרבה מקרים כתבות (כולל באתרים של עיתונים, ערוצי טלוויזיה ואתר ערוץ הספורט), הן תרגום מכונה של ידיעות מאתרים בחו"ל, והציבור לא מוחה. לכן גם נוצאות ספרים לא מעסיקות מספיק עורכי לשון או עורכים מדעיים, או שהן מציעות תעריפים כאלו שכמו שאומרים אצלנו When you pay peanuts you get monkeys, אותו כנ"ל בתרגום הוראות הפעלה של מוצרי חשמל וצעצועים, בהרבה מקרים ההוראות נכתבות ע"י הסיני שיודע אנגלית הכי טוב (מה שלא בטוח שזה לא יותר סינית מאנגלית), והיבואן מטיל את תרגום ההוראות על המזכירה שלו (או על קבלן תרגומים שמשלם למתרגמים 30 ש"ח לשעה, ברוטו), וכך יוצא שכבר עדיף ללמוד סינית מאשר לנסות להבין את העברית.
לא שאני מתלונן על הפרנסה שלי, כי לי יש מספיק לקוחות שמוכנים לשלם את התעריף שלי, אבל יש לא מעט אנשים שפונים אלי ופשוט לא מבינים למה הם צריכים לשלם את הכסף.
וחוצמזה, פתרת לי בעייה גדולה, סבא שלי, שהןא יליד מנצ'סטר בן 90 השבוע, נראה לי שאקנה לו את הספר של פרגוסון בתןר אתגר למצוא את השגיאות.

בני תבורי 19 בנובמבר 2013

אייל,
תודה על התגובה.
שאלה: נדמה לי שהוויתור על הגהה ועריכה ראויה בטקסטים שאינם "שווים" את ההשקעה החל זמן מה לפני שהאינטרנט שינה את כללי המשחק, האם לא כן?
ועוד אחת: במה אתה עוסק?

י גלילי 20 בנובמבר 2013

לדעתי התפקיד נקרא "בודק עובדות" ולא מגיה(ה). חוצמזה, הפוסט חשוב וישר כח על ההקלטות. י

בני תבורי 20 בנובמבר 2013

תודה. היינו הך, ספר צריך להתקבל אצל הקורא בשלמותו מכל היבט.

ניק 20 בנובמבר 2013

יש גם זווית ישראלית בספר (הזווית תקינה) – רוני רוזנטל מוזכר כאחד מהשחקנים שליברפול קנתה, ושלא התאים לרמה שלה, כחלק מתהליך של קנייה בכוח שהם ביצעו בשנות ה90

בני תבורי 20 בנובמבר 2013

וכולנו ראינו עד כמה לא התאים…

Comments closed