הידד התחרפנתי

פרופורציות זה לחלשים.

nau

 

 

לפני כמה שנים התעוררתי בלילה עם לחץ בחזה וסרטים בראש. אחרי כמה ימים זה חזר על עצמו ואז הבנתי.

זה היה בתקופה שהיו לי יותר שאלות מתשובות ויותר מצבים בהם לא הבנתי איך הכול הולך הפוך ממה שאני מתכוון.

הלכתי לרופאה בקיבוץ וסיפרתי לה. שמעי, אמרתי, לוחץ לי בחזה, כואב לי הראש, הדופק שלי מואץ ואני חושב שזה מגיע מהנשמה.

הרופאה שלנו, אישה צעירה אבל מאוד חכמה ובעלת  ניסיון אמרה לי: קודם כל מזל טוב ליום הולדת חמישים. שנית, ברוך הבא למשבר גיל החמישים. שלישית, תדע לך שאתה ראשון שמאבחן את עצמך כמו שצריך.

קודם כל, אמרתי לה, בקושי ארבעים ותשע וחצי. שנית, אני עוד במשבר גיל ההתבגרות. שלישית, למה את מתכוונת?

תראה, היא אומרת, יש שלב בחיים שהמחסן של הדברים שאנחנו לא רוצים להתמודד אתם מתמלא ונהיית מאסה קריטית ואז הגוף מגיב. דחפת יותר מידי נושאים לא סגורים לחדר קטן וסגרת את הדלת. הפתרון שלך נמצא בדיוק באותו מקום שאחראי להתמודדויות האלה. החברים שלך מתעוררים בלילות עם לחצים בחזה, מזמינים אמבולנס, חוזרים מהמיון אחרי לילה עם אבחון ב.מ.פ ועם מרשם לקלונקס, ומספרים לכולם שהם התקררו. עזוב אותך משטוויות, אתה זיהית נכון.

לקחתי ממנה טלפון של פסיכולוג טוב והתקשרתי לקבוע.

*

חשוב לי בנקודה זו להבהיר: כל הכתוב כאן אינו המלצה או שידול. אני פשוט בעניין של לספר סיפור.

בקיצור, הגעתי לפסיכולוג, חבר קיבוץ כמוני, מבוגר ממני בכמה שנים והתחלתי במסע מרתק ומעשיר לתוך עצמי. ירדתי למקומות חשוכים, הדלקתי פנסים, עשיתי היי לשדים שלי ויצאתי לדרך חדשה.

דרך חדשה, כפי שאני מבין אותה, זו דרך של הסתכלות אחרת על החיים ועל המתרחש סביבי ובתוכי באופן אחר משנהגתי בעבר. פעם סברתי שהעולם סובב רק סביבי ושכל מה שקורה, לטוב ולרע, מכוון ישירות אלי. כיום אני מבין את מקומי. עומד לרשותי ארגז הכלים עם תובנות אותן גיבשתי לעצמי במהלך אותו מסע מרתק שבהן אני נעזר בכל אותם מקרים שפעם היו מפעילים אצלי מנגנונים פבלוביים. אני נוח ונינוח.

*

אבל לא כשמדובר בקבוצות שלי. עד כאן. הפועל פתח תקווה וליברפול מצליחות לטשטש גם כיום כל סימן לשפיות. כל היכולת שבניתי בהתמודדות עם מצבי לחץ משתנים קורסת כהרף עין כשאני רואה את לוקאס מדדה אחרי כדור שגם הטייס הקיטע היה משיג, ומאבד אותו לשחקן יריב שמייצר ממנו גול לחובתנו, ועוד עצמי.

הדרך שבה אני רואה משחקים כוללת מגוון תנועות בלתי רצוניות, בעיטות ונגיחות ושלל דיבורים חסרי פשר. תגידו, ראיתם פעם מישהו מקבל התכווצות בארבע ראשי על הכורסא בסלון רק בגלל שהנדרסון שוב הרג ציפור?

אפשר להיפטר מתסכולי עבר, אפשר ללמוד לחיות בלי אגו ואפשר אפילו לשקם מערכות יחסים, אבל אי אפשר להשתמש בתובנות כשצריך להתמודד עם רגשות שהקבוצה שלך מייצרת אצלך.

כשאני רואה משחקים באצטדיון או בטלביזיה בפאב עם חברים, אני מצליח לשמור על חזות בוגרת. תוקע את האף בצ'יפס או בבירה, מנסה להתרכז במלצרית או סתם קופץ להשתין. בבית כשאני לבד נחצים כל הקווים. לפעמים אני נפעם מאוצר הקללות שלי, מהקולות המוזרים הבוקעים מפי ומהתנועות שהיו גורמות גם למרסל מארסו לשמוט את לסתו.

פעם נהגתי לראות משחקים שלמים בטלביזיה תוך כדי רכיבה על אופני כושר. בליתי משחקים שלמים גם בקפיצות במקום. לדברים האלה יש תג מחיר שתלוי בדרך כלל על הגב התחתון. פנדלים לטובתנו אני רואה רק בהילוכים חוזרים. בקרנות נגדנו אני עוצם את העיניים. כשלוקאס…טוב די. באמת די.

השכנים כבר מודעים לחלק מהבעיה. הם שומעים את הקולות. למזלי הם לא רואים את המראות. תהיי חזקה, הם אומרים לאשתי.

*

אין כמו לצאת מהפרופורציות מידי פעם. אין כמו לשחרר קיטור בקללות ואין כמו לעוף כציפור חופשייה בין פסגות אושר עילאי לתהומות של תסכול מרסק.

ואני אוהב את זה לעזאזל.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

To Blatt or not to Blatt
#קפטן

49 Comments

סער 8 בדצמבר 2013

כמוני כמוך, בני, אמא תמיד אומרת שהיא תסריט אותי.

לטוב, לרע, תראה מה חבורה של אחד עשר כדורגלנים גורמת לנו לעשות (וכן, לוקאס שחקן כדורגל ליגיטימי)

SG 8 בדצמבר 2013

אני תמיד אומרת שאם רשויות הרווחה היו רואים אותי כשאני צופה במשחק הם היו מכריזים עלי כלא כשירה לגידול ילדים :).

במשך 90 דקות (+ זמן פציעות) אני אדם אחר לגמרי.

רועי מ 8 בדצמבר 2013

את דר' שלומית גיא במקרה??

אריק 8 בדצמבר 2013

הייתי כמוך, בדיוק, אפילו שברתי ספה בסלון כשפסלו לנסיך הגינגי שער חוקי נגד פורטו במשחק שהביא עלינו את מוריניו.
עבר לי! קצת מתעצבן, כמעט לא מתלונן על שופטים ולא חוגג שערים. אני לא חושב שזה חסר לי. היום לקבוצה אין שופ השפעה על מצב הרוח שלי מעבר לזמן המשחק ורבע שעה אחרי במקרה הקיצוני ביותר. בדרך כלל אין לה כל השפעה ועדיף כך.
מזג אוויר נפלא לחומוס פול, לא?

בני תבורי 8 בדצמבר 2013

אריק,
נדמה לי שאתה חוגג יותר גולים שליברפול חוטפת מאשר שיונייטד מבקיעה…וכן, מזג אוויר נפלא. תגיד מתי.

אריק 8 בדצמבר 2013

חלילה, אני משועשע שליברפול מפסידה אבל לא חוגג, ואפילו מופתע לגלות שאני די שמח כשהולך לכם השנה. הזדקנתי. מעדיף מועדונים עם מסורת ונראטיב, גם כאלה שאינני מסמפט על הנובורישים.
ולגבי לחגוג כשיונייטד מבקיעה, וול וול, הענייו הזה שיונייטד מבקיעה, תזכיר לי מתי זה קרה לאחרונה…

רועי מ 8 בדצמבר 2013

יפה כתבת. כרגיל בעצם.

childish 8 בדצמבר 2013

אני בן אדם רגוע באופן כללי לא מתעצבן כמעט מכלום רק מכבי חיפה וליברפול יכולות לגרום לי לקלל כמו זונה לשבור רהיטים ולאיים ברצח על בני משפחה
אני לא יכול ולא רוצה לדמיין מצב שזה יעבור לי

משה 8 בדצמבר 2013

בני, לדעתי לא קם הפסיכולוג שיצליח לרפא את הנזקים הנפשיים שלוקאס עושה לכולנו.

נתנאל 8 בדצמבר 2013

אני, למזלי או שלא שייך לדור שאחריך. כולי פספוס בן עוד מעט 30 שמרגיש פה ילד לפעמים. ימי התהילה של ליברפול הסתיימו כשהייתי באזור כיתה א ואני חושב שכפועל יוצא מזה אני מקבל הפסדים מעצבנים תוצאות תיקו משמימות ושחקנים בינוניים (רציתי לכתוב גיס חמישי) יותר בקלות.
כואב אבל פחות.

גיל מזימבבואה 8 בדצמבר 2013

ברוך הבא למועדון ה….(כל מילה נכונה)
אשתי שכמו שאתה יודע קיבלה "חינוך" (גם 30 שנה לא עזרו) לא נכון והיא אוהדת שרופה של הקבוצה הלא נכונה אמרה לי שיום אחד אני אמות בזמן משחק של יוניטד, אמרתי לה שאני מעדיף שזה יהיה בגלל הפסד של יוניטד ולא לראות את ליברפול חוגגים תואר. היא ענתה לי נו שויין, זה יותר זול מפסיכולוג.
לפחות הפועל פ"ת זה צרה של האח שלי.

cookie-monster 8 בדצמבר 2013

this is now second time i hear (read) Liverpool and title being mentioned in the same sentence past 24 hours – by a Man United supporter.
so this is getting a bit weird for me now.

גיסנו 8 בדצמבר 2013

ניסתי פעם לעשות רציונליזציה של עניין האהדה ולהבין למה נצחון גדול של מכבי מעיף אותי לשמיים ולהישגים בעולם הממשי אני מתייחס בביטול. אין לי מושג.

לקח לחברה שלי (גם אני ילדון ביחס לחבר׳ה פה) כמה שנים לקבל את הגישה שלי לכדורגל, ועדיין אני משתדל לא לראות משחקים חשובים של מכבי בנוכחותה (שלא לדבר על להביא אותה פעם למגרש) כי אני חושש שזו תהיה בשבילה טראומה קשה מדי ויתור נזק בלתי הפיך, לראות את הצד הזה שבי יוצא החוצה.

בני, מחכים לספר!

נתנאל 8 בדצמבר 2013

בא נפתח דה באזר ילדים, פוסטים של מיכל ינאי וכאלה…

בני תבורי 8 בדצמבר 2013

מיכל ינאי כבר לא ילדים…

איציק 8 בדצמבר 2013

לילדים גדולים…

גיסנו 8 בדצמבר 2013

אין לי מושג מי נחשב לכוכב ילדים היום…

למרות שאני די בטוח שטל מוסרי עדיין שם.

נתנאל 8 בדצמבר 2013

לא יודע… עדיין יושב לי בראש סקס סמים וטל מוסרי

S&M 8 בדצמבר 2013

הפסקתי לאהוד קבוצה (הכח). יותר משתלם מפסיכולוג. אבל מכיר את ההרגשה. בהתחלה לא הבנתי איך אפשר להעביר שבת בלי כדורגל. זה כמו שהיה לי אחרי שהפסקתי לעשן. בטח זו אותה הרגשה כשמתים.

כחול 9 בדצמבר 2013

מה?!? יש עוד אוהד הכח בדה באזר?
או שכבר פיספתי אותך?

MOBY 8 בדצמבר 2013

מה שעשינו בשער ההוא של עופר מזרחי…
לצערי, (ולמרות שהייתי באיסטנבול ובגארדן בשיאים יותר "נחשבים") לא חזרתי למקום ההוא אף פעם.
טוב אבל המשבר עוד לפני…

אסף .ג. 8 בדצמבר 2013

מזכיר לי את עצמי,בעיקר בנוגע לליברפול והאהדה אליה,מעולם לא ידעתי שאני יכול לקלל ולהעליב אדם שלא פגשתי מימי רק בגלל שהוא לא מסוגל לחבר הרמה אחת נורמאלית ואז הגיע לליברפול גלן ג'ונסון…

IDO 8 בדצמבר 2013

לא ממש אכפת לי מכדורגל אבל… אל ג'ארו. פנטסטי. תחפש את הגרסא של בובי מקפרין מלפני שנה שנתיים לזה.

בני תבורי 8 בדצמבר 2013

IDO,
אין לי הסבר הגיוני אבל תמיד העדפתי את אל ג'ארו על מק'פרין ולא רק בהקשר של Take Five

IDO 9 בדצמבר 2013

כי אתה בא מהרוקNרול ?

בני תבורי 9 בדצמבר 2013

לא. התוודעתי לאל ג'ארו מוקדם יותר ומק'פרין לא הצליח לשבור אצלי את השגרה. לא התרגשתי מיותר מידי דברים שעשה.

Amir A 8 בדצמבר 2013

מאות שעות של שיחות על פילוסופיה/אמנות/ספרות וכו' לא גרמו לי להמשך לאישתי כמו אותן 30 שניות בהן היא קיללה את טום בריידי, בשפה שלא הייתה מביישת את אחרוני הסוורים בשוק, אחרי איבוד כדור ברדזון בזמן הסופרבול מול קרוליינה.

סימנטוב 8 בדצמבר 2013

קרעת אותי מצחוק!

טל 12 8 בדצמבר 2013

סה"כ היה לי משחק מהנה, בעיקר מחצית השנייה,אבל באמצע המחצית היה משהו שנשכח אצלי עד עכשיו. פתאום היה רק 1-2 במקום 0-4 לליברפול ואני מתחיל כבר לבדוק מה אפשר לזרוק מבלי להרוס,למקרה שהיה 2-2.לא נראה לי סביר אבל לך תדע.נגמר כזכור 1-4 ולוקאס נשכח.

אלון רייכמן 8 בדצמבר 2013

גדול.
או במילים אחרות, אתה יעקב שחר.
(רק בלי המיליונים).

אסף THE KOP 8 בדצמבר 2013

אפרופו טירוף,

היום לפני 23 שנה נרצח ליברפולי שהביא הרבה מאוד אושר למיליונים.

סתם רציתי להזכיר.

http://www.youtube.com/watch?v=AABK5eY1DGc

כוכב עליון 9 בדצמבר 2013

33 שנה. יום הולדת גיל 6.

אסף THE KOP 9 בדצמבר 2013

צודק.

matipool 9 בדצמבר 2013

אני לא מחובבי אלטון ג'ון אבל את השיר הזה ( וגם את רוקט מן )תמיד אהבתי ולפעמים אני מקבל צמרמורת בסוף השיר .
RIP ג'ון לנון .

איתן מסוארי 8 בדצמבר 2013

טוב, אם אנחנו בקטע של אלכוהליסטים אנונימיים:
להתעצבן בצורה מוחצנת בהפסדים הפסקתי לפני משהו כמו 18 שנה. חברתי שהיום היא אשתי כמעט ברחה כשהיא חוותה את מטר הקללות שיצא לי מהפה (משחק נבחרת…). היום זה רטינות בסגנון פולני (כמו גבר נשוי טיפוסי).

לחגוג בשירה מוגזמת הפסקתי לפני 11 שנה אחרי הסיפור הבא:
זה היה בתקופת מסע הקסם של הפועל באירופה ב – 2002. הבן שלי בן שנתיים לא הוציא מילה עד אז. במפגש משפחתי כולם התחילו "ללחוץ" עליו. "תגיד אבא, תגיד אמא". לפתע פתח הדרדק את פיו ואמר:
"אבי ניני ביזואה…". גם לי לקח כמה שניות. ואז אחי שאג מצחוק ואמר… "יופי… תגיד עוד פעם אבי נימני בן זונה". ואני רציתי לקבור את עצמי. הילד מדבר בפעם הראשונה ומה שיש לו לומר זה הזבל שהוא שמע מאבא שלו כשהו מתלהב מול הטלויזיה. מכל השיר "הפועל עולה עולה", הוא קלט רק את השורה הזו.

בהזדמנות זו אני רוצה לבקש סליחה מאבי נימני.

כחול 9 בדצמבר 2013

גרמת לי להתפקע מצחוק בחדר חשוך ב12 וחצי בלילה…

matipool 9 בדצמבר 2013

גדול הסיפור עם הילד .

סימנטוב 8 בדצמבר 2013

שווייה שווייה, אוהד התאבד אתמול בקניה בגלל ההפסד…
http://www.youtube.com/watch?v=xzt3wiMyWDI

פורד פרפקט 8 בדצמבר 2013

תיזהר כשאתה מרגיש כמו ציפור חופשיה, הנדרסון עלול להוריד אותך בכדור תועה

אסף THE KOP 8 בדצמבר 2013

יופי אברטון.

D! בארץ הקודש 8 בדצמבר 2013

תודה לקבוצה מספר שתיים בליברפול

דאגו לנו לעוד סיבות להתעצבן.

אסף the kop 8 בדצמבר 2013

קבוצת המילואים של ליברפול שיחקה הערב ?
למה להתעצבן d ?

matipool 9 בדצמבר 2013

אסף – אברטון פשוט נראים טוב . קבוצה בריאה ומאומנת .
ההרגשה שלי היא שהם יישבו לנו על הזנב עד סוף העונה . נראה לי שהמחליפים שלהם יותר טובים משלנו ואנחנו נכנסים לתקופה קריטית בלי סטיבי , סטארידג' ( וגם אנריקה ) .

רוקט 88.2 9 בדצמבר 2013

בני, אני ברשותך שאלה לגבי המשפט: "פעם סברתי שהעולם סובב רק סביבי ושכל מה שקורה, לטוב ולרע, מכוון ישירות אלי. כיום אני מבין את מקומי".
עכשיו כשאני נושק לארבעים, האם אתה יכול להבטיח לי שבשלב מסוים כל החוטים יתחברו לי בראש ואני אבין את מקומי ? אם תבטיח, אני מוכן לחכות בסבלנות.

בני תבורי 9 בדצמבר 2013

רוקט 88.2,
בהחלט כן. השאלה אם יתחברו מעצמם או שתעזור להם על ידי פיתוח נקודות מבט נוספות על החיים, שבהן אתה דווקא לא במרכז. חוויה נפלאה ומעשירה.

דורפן 9 בדצמבר 2013

שני הסנט שלי אחרי יונייטד, הניינרס והניקס בסופש. מספיק שקבוצה אחת תנצח!

בני תבורי 10 בדצמבר 2013

ממממ…במקרה שלי, לא מספיק שליברפול, הניינרס ויובה ניצחו, על הפועל פתח תקווה לבד אני מתרסק.

מישהו מפעם 10 בדצמבר 2013

גם אני..מתגעגע למשה זיתון!

בני תבורי 10 בדצמבר 2013

יא רבאכ איזה שחקן הוא היה…

Comments closed