הוא דווקא ראה עד הסוף

768

 

כשהיה ברור לי שהפגישה תסתיים מאוחר ולא אספיק להגיע הביתה בזמן, התמקמתי באיזו מסעדה, הזמנתי המבורגר ובירה וחיכיתי לשריקה.

המלצר החביב אהד את בדידותי שם בין השולחנות הריקים וניווט את המסך לכיווני.

כשהקבוצות עלו על המגרש עשיתי במכנסיים בפעם הראשונה. ג'רארד הלך ליד מאלדיני שזה כוחות, ואחר כך זה נהיה אפל וקר. דידה ליד דודק, קאפו ליד פינאן, נסטה ליד קראגר, סתאם ליד סמי המלך, טראורה ליד גאטוסו, פירלו, סיידורף וקאקה עם אלונסו, ריסה ולואיס גארסייה ובסוף קרספו ושבצ'נקו עם קיואל ומילאן בארוש. מתכון לייאוש.

במחצית המלצר שאל אם אני רוצה עוד בירה. אמרתי לו שאני רוצה חשבון ופרוזאק. שילמתי והלכתי כי היה לי חשוב לשמור על בריאותי הנפשית.

בדרך הביתה באוטו שמעתי שעה קלה על כלכלה וקצת קול המוזיקה. באמת לא ראיתי  סיבה מוצדקת להמשיך ולגרד בפצע. למה שחיי יתקצרו בגלל משחק שמפגיש קבוצה שמגיעה למעמד זה עשרים שנה אחרי הפעם הקודמת וכשהיא אפילו לא אלופה, עם הקבוצה הטובה ביקום באותה עת שמגיעה למעמד זה שנתיים אחרי שביקרה בו וחזרה הביתה עם הגביע.

*

אני חושב שזה היה מול וינגייט פחות או יותר, כשגילי התקשר ודיווח על השער של סטיבי. מצב הרוח שלי השתפר רק בגלל הסטטיסטיקה שאומרת שהשערים המצמקים הם בדרך כלל היפים במשחק.

מול הלל יפה גילי דיווח שמיצר. נאה, אמרתי לעצמי, הנה חסכתי לעצמי חצי פרוזאק.

בקיבוץ מחנים את הרכב במגרש החנייה ויורדים הביתה. בגלל הרעש של הטוסטוס לא שמעתי את הטלפון, אבל כשהגעתי הביתה וראיתי את גילי עם חצי גוף מחוץ לחלון וקצף על הפה, הבנתי שההיסטוריה נכתבת.

מסתבר שבמצבים הכי מופרכים בחיים, הכי דמיוניים, הכי לא מתקבלים על הדעת, השכל שלי מסוגל לקבל דווקא החלטות לוגיות ולכן קרסתי מחוץ לבית ואת המשך המשחק פלאס הארכה פלאס פנדלים בכלל לא ראיתי. גילי המשיך לדווח לי את השארית כשהוא חצי בחוץ מהקומה השנייה ואני בקומה על הדשא.

אחר כך, בדיוק היום לפני תשע שנים, נכנסתי הביתה לראות את החגיגות.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

טוב שכך
ליגת שוקי ההון - פג תוקף

39 Comments

ערן 25 במאי 2014

יכולתי להיות באיסטנבול, ויתרתי בגלל ארוע משפחתי חשוב מדי שפחדתי שאפספס אם טיסת הצ'רטר חזרה תתעכב.
אבל ראיתי את המשחק יחד עם חברים, והיה כזה טירוף, שאיכשהו לא הרגשתי החמצה גדולה על זה שלא נכחתי שם.
המהפך הכי גדול ever!

איציק 25 במאי 2014

ואחרי 9 שנים רואים את השיעמום הספרדי בגמר…. לפחות החזרת לי את החיוך. שתי הקבוצות האהובות עלי באירופה ראש בראש, וזו שביי-פאר אהובה יותר הניפה את הגביע בסוף משחק משוגע.

משה אהרון 25 במאי 2014

אתה רוצה לומר ששנתיים אח"כ בשחזור הגמר לא היית משועמם? אמנם היה 2-1 בסוף, אבל זה היה אחד המשחקים האנמים ביותר שראיתי…

איציק 25 במאי 2014

אני טוען שהכדורגל ברובו משעמם (מעדיף כמה ענפי ספורט הרבה לפניו) והגמרים בדרך-כלל משעממים יחסית לבדרך-כלל. המשחק ההוא היה היוצא מין הכלל המעיד על הכלל, וכשהקבוצה שאותה אני אוהד מנצחת במשחק כזה, זה כייף כפול ומכופל.

היסטוריון של ספורט 26 במאי 2014

אולי כדורגל משעמם אולי הגמרים טקטים אך דרמטיים .
1. גמר 1999
2. גמר 2005
ובקטנה
1. מהפך גמר 87 עם מאג׳ר ופוטרה שהופכים 1-0 ל 1-2 מול מינכן .
2. השער של קומאן בסוף ההארכה בגמר 1992 מול סמפדוריה .
3. הדרמה בפנדלים בגמר 2008 .
4. השוויון של דרוגבה ממש בסוף המשחק ואח״כ פספוס הפנדל של רובן בדרך לניצחון צלסי בגמר 2012
5. השער המאוחר של רובן בגמר 2013
6. השוויון הטראגי של ראמוס אתמול .
בקיצור משעמם זה לא !

עומרי 26 במאי 2014

ובכל זאת ברוב המשחקים שתיארת ה90 דקות הראשונות לפחות היו משעממות.

אריק 25 במאי 2014

יש לי חבר שירד מהדירה בדקה ה89 בשנת 99. הוא שמע צעקות כשהיה ברחוב? התלבט… כשהחליט לחזור שמע עוד צעקה במדרגות וכשנכנס חזרה ראהנאותנו כבר צווחים ומחובקים כמו נערות שראות את ביבר. טיימינג זה הכל בחיים.

משה אהרון 25 במאי 2014

אתמול, אני מדבר עם אבא שלי כשאני צופה בסטרימינג של השידור האנגלי והוא בשידור הישראלי הרגיל (מה זה היה ערוץ 10?). שתי דקות הבדל. הוא מתקשר אלי כשאני בדיוק נכנס לדקה ה-90. ואחרי דקה של שיחה על המשחק, הוא זורק "Oh they just scored. I was actually looking forward to go to bed".
אני לא עונה יותר לטלפונים במשחקים (עוד הבטחה שלא תמומש…)

איציק 25 במאי 2014

אבא שלך ממש חוזה עתידות, יכול לעבוד בבזוקה ;)

משה אהרון 25 במאי 2014

מי שרואה בסטרימינג צריך חלונות אטומים לקול ולנתק את אמצעי התקשורת. אני מת על זה שאני יכול לראות שידור נורמלי ואפילו סופר איכותי (צ'אבי אלונסו מגיע לנתח את המשחק באולפן הפתיחה!), אבל ה-2-5 דקות איחור יכולות לפעמים לחסל משחק…

Rondi 25 במאי 2014

גם אני נאלצתי לעזוב את הגמר ב-99 באזור הדקה ה-70 וגיליתי על המהפך דרך הרדיו באוטו.
אבל עם הקבוצה שלי זה בחיים לא היה קורה לי…

זה משנה 25 במאי 2014

בני, אתה גדול. תודה.

טל 12 25 במאי 2014

ברוב המקרים אני נשאר עד הסוף. בעיקר שאני צופה בקבוצה שאני אוהד וכנראה שזה תלוי גם איפה יוצא לראות את המשחק. כך היה גם במשחק הגמר הזה, נשארתי עד סוף המשחק,למרות שכבר במחצית חשבתי שאין לנו באמת סיכוי לחזור מפיגור של שלושה שערים.

היתה לי קונספציה כזו לפני המשחק. נגד קבוצה איטלקית חזקה כמו מילאן אפשר לכבוש שער אחד או מקסימום שניים ולכן ליברפול יכולה לנצח את המשחק עם משחק ההגנה שלה יהיה מספיק טוב. והיתה לי הרגשה טובה לפני המשחק שיהיה טוב.

לפני שנתיים,אם אני לא טועה,היה משחק בין נבחרת שבדיה לגרמניה. אני לא אוהד שלהן ולכן ב 0-4 לגרמנים פרשתי. לא התחשק לי לראות את גרמניה מעבירה את הזמן בעוד ועוד מסירות חסרות תכלית. נגמר 4-4.

פילוסוף רדום 25 במאי 2014

ואיך מראדונה קשור ?

matipool 25 במאי 2014

אם אני זוכר , הוא היה באיסטנבול ואחרי המשחק הכריז על עצמו כאוהד ליברפול .

בני תבורי 25 במאי 2014

בדיוק, זו תמונה שלו ביציע.

matipool 25 במאי 2014

הייתי שם .
סיפור ארוך שהתחיל כמה חודשים לפני כן כשאבני הדרך שלו היו היכרות בתערוכה מקצועית של חמי עם בחור אירי , אוהד שרוף של ליברפול , עובר דרך הזמנה למשחק באנפילד של חמי , שלי ושל הבן שלי ( ליברפול נגד טוטנהאם 3 ימים לאחר התיקו ביובנטוס שהבטיח את העלייה לחצי הגמר ) , ממשיך בעלייה המדהימה לגמר והטירוף לנסות להגיע לאיסטנבול במחיר סביר ללא הצלחה ומסתיים בשני כרטיסים חינם לגמר מאותו בחור אירי שהגיע לשם עם כל משפחתו המורחבת .
אין דרך לתאר את קשת ועוצמת הרגשות שעברו עלי באותו לילה . מהתהום והשפל הכי עמוק לשיא פסגות האושר .
מודה שלרגע לא חשבתי שיש סיכוי לחזור למשחק במחצית השנייה ( שמעתי על אוהדים שדווקא כן האמינו ) וכל מה שקיוויתי לו והתפללתי עבורו היה לא לספוג תבוסה גדולה יותר ואולי להצליח לכבוש שער כבוד .
רגע קטן וראשון של אמונה היה לי כשראיתי את החזרה למגרש של סטיבי מההפסקה . היה נראה שהוא מאמין וחדור אמונה ובשילוב עם שירה אדירה שעלתה מהקהל של ynwa זה היה רגע מחמם לב שקצת הקל על האכזבה העצומה .
מה שקרה אח"כ כתוב בספרי ההיסטוריה והאגדות .

גיא זהר 25 במאי 2014

עם ידידה בארוחה לכבוד תורם באחד היישובים הסמוכים לבאר שבע. פותחים טלוויזיה במחצית ורואים הילוכים חוזרים ומתבאסים. אחרי עשרים דקות בעל הבית בא לצחוק עלינו ואומר שאנחנו לא אוהדים אמיתיים ושליוורפול הישוו. חושבים שעובד עלינו. רואים עד הזמן החוקי ואחכ טסים לבש ומספיקים לראות את דודק. הרגע הספורטיבי הכי מרגש אחרי הזכייה בגביע ב97.

אלעד אחד 25 במאי 2014

בני, אתה יודע כמה זמן בזבזתי בחיים על סופי משחק גמורים לחלוטין שנשארתי לראות רק בשביל האפשרות הקלושה לחזות ברגע הסטורי (שכמובן לא קרה)?
אפילו בסופרבול האחרון נשארתי ער עד כ-3 דק' לסיום…
לפחות שמעת קצת מוזיקה וניקית את הראש.

סימנטוב 25 במאי 2014

ב99 גרתי בארה"ב באותו יום לא יכולתי להשתחרר מהעבודה, נאלצתי להציץ בmatch tracker מדי פעם. כשראיתי את תוצאת הסיום לא האמנתי, ברחתי הביתה לראות את הסוף הגעתי לפני שהניפו את הגביע, זוכר את האושר כשהדלקתי את הטלוויזיה וראיתי את צ'רלטון מחויך ומוחה כפיים.
אופ-טופיק. אולי בלוטלי אצלכם, למרות התדמית שמהביאה סלידה אליו הוא בחור חיובי (או שזה גם PR?). זוכר שהוא עזר לילד שסבל מאיזה בריון בב"ס הוא לקח הילד ואמו לבי"ס ודרש מהבריון ומהמנהלת לפשר את העניין.
שמע אולי תפסיק לצפות במשחקים…

אסף THE KOP 25 במאי 2014

נפקדתי ממילואים.
טסתי 3 ימים לפני המשחק לאיסטנבול.
ראיתי את המשחק. מה שיפה זה שבמחצית האוהדים האנגלים שרו לאיטלקים שהיו מאחורי השער "We gonna win 4-3"
חזרתי בחמישי לפנות בוקר. בערב חמישי כבר הייתי בדרך לבסיס.

http://www.youtube.com/watch?v=Q8fTNcMVLdY

בני תבורי 25 במאי 2014

דו דה דודק…גדול!

עומרי 25 במאי 2014

כתבתי קצת על המשחק הזה מנקודת מבט של אוהד מילאן
http://sports.walla.co.il/?w=//1312405

בני תבורי 25 במאי 2014

נפלא!

ריצ'י מקאו 27 במאי 2014

באמת נפלא

D! 25 במאי 2014

בבוקר המשחק הגעתי לאיסטנבול אחרי כמעט חודש בהרים בטורקיה. לא היה לי אפילו מושג שעלינו. הייתי אמור לחצות את הגבול לבולגריה.
האמת היא שאחרי חודש כמעט ללא אנשים העיר הייתה גדולה עלי. היה טירוף ברחובות חברה שהיתה איתי איבדה את הדרכון ולא יכולנו לחצות את הגבול אז טסנו לאמסטרדם ורק שם ירד לי האסימון שיש משחק.

דנידין 25 במאי 2014

המשחק המטורף ההוא הוא הרצח קנדי רבין של אוהדי הכדורגל בכלל ואוהדי מילאן ליברפול בפרט – כל אחד זוכר איפה הוא היה באותו ערב, איך היה בשוק מה3-0, ואם הוא אוהד ליברפול אמיתי, אז גם מה הוא עשה שהביא לשינוי.

אין לי מושג איפה ראיתי את הניצחון של מנצ'סטר על ביירן, או את זידאן מבקיע בוולה. את פורטו מנצחת את מונאקו ואת צ'לסי לוקחת גביע אני בכלל לא זוכר אם ראיתי (מניח שכן, בכל זאת גמר גביע האלופות), אבל את ליברפול, ואיך שהתייאשנו וקפצנו להביא אוכל מהסינית שמעל הבית (זה כמו מתחת לבית, אבל בחיפה יש בתים מתחת לרחוב) כי הכל כבר אבוד ואז…

גיסנו 26 במאי 2014

עוד משחק היסטורי שנאלצתי לשמוע עליו בטלפון בעודי יושב באוהל במדבר :/

לפחות עם כל הסמארטפונים שברון לב שכזה נחסך מרוב חיילי צה"ל של ימינו…

סער 26 במאי 2014

אני זוכר איך במחצית ניתחו בערוץ הספורט שאין מה לעשות ואלו הבדלי הרמות. בסוף ה-90 הם הודו שהם לא מבינים כלום בכדורגל…

רועי 26 במאי 2014

אבל הם צדקו. מילאן הייתה הרבה יותר טובה מליברפול. גם בהארכה ראו את זה. האפקט המנטלי הוא זה שהשפיע

בני תבורי 26 במאי 2014

מסכים אתך רועי, גם בגמר במוצ"ש ברגע שריאל השוו היה ברור שהם הולכים לנצח.

רובי פאולר 26 במאי 2014

השנה ההיא גרתי בבאר שבע, ראינו כל החבר'ה ליגת אלופות אצלי בנוהל. עם התקדמות העסק נוספו עוד אנשים…
ביום הגמר לא הייתי מסוגל ללכת ללימודים, בשעות הערב הבית החל להיות הומה אנשים, לדעתי היו איזה 100 איש על טלויזיה 25 אינץ' מסכנה, כשאני באמצע לבוש בחולצת מס' 10 של מייקל אואן כחתן השמחה.
מחצית. הבחורה שיצאתי איתה בזמנו מתקשרת במקרה, אני בורח לחדר שלי כולי דומע, היא לא מבינה מה קורה, אמרתי לה שנדבר כבר מחר.
חוזר לסלון, כבר חצי ריק, חלק מנחמים אותי, חלק מסתלבטים קמעא…
דקה 60 – אלונסו מכניס את הריבאונד, אני קופץ על עירא שותפי היקר ולדעתי שובר לו שן. ענת השותפה הנוספת יוצאת מהחדר ורואה קוף אדום מקפץ בבית כמו מטורף…
פנדלים – אני צועק לדודק לאיפה לקפוץ, דודק מקשיב. לא זוכר אח"כ מה היה. לדעתי, צרחות ברחוב, הרבה בירה, אולי התעוררתי כשכבר היה חודש יוני.

בני תבורי 27 במאי 2014

נהדר, אבל למה אואן ב 2005? לא מגיע לו הכבוד הזה…

רובי פאולר 27 במאי 2014

צודק מאה אחוז, אבל זו החולצה שהייתה לי אז. קניתי אותה ביוון ב 2002 כשהכלב הקטן עוד היה רלוונטי…

ריצ'י מקאו 27 במאי 2014

גם היום כשאני צופה בתקצירים מאז אני לא מאמין שנשווה…

Comments closed