קומי סוזי

דווקא עכשיו צריך להושיט יד לסוזי פייבור המילטון. זה יעזור לנו ללמוד משהו על החומר ממנו אנחנו עשויים.

 

מסתבר שסוזי פייבור המילטון היא זונה. כך, על כל פנים, ניתן ללמוד מחשיפה של האתר The Smoking Gun. זונה, על פי הגדרה מקובלת שחל איסור חמור וגורף להשתמש בה במערכת החינוך, היא אישה שמזדיינת בשביל כסף.

מסתבר, אליבא ד'שמוקינג גאן, כי כבר שנה אפשר למצוא את תמונותיה החושפניות, אם כי מטושטשות פנים, של הגברת, תחת הפסבדונים  קלי לונדי, בקטלוג שמפרסמת אחת מסוכנויות הליווי היוקרתיות של וגאס.

*

הוא, האתר, זונה בן זונה, אבל זה בסדר, כי זכות הציבור לדעת. זו גם תהייה שריקת הפתיחה לקמפיין בגין זכות הציבור לשפוט ולהעניש. כי אם לא האקדח המעשן, יכולה הייתה סוזי פייבור המילטון, תרחם השם ותציל את נשמתה החוטאת, להמשיך ולספר לילדים ומבוגרים באמריקה על מוטיבציה, או להיות, חו"ח, אורחת כבוד באיזה חצי מרתון, בין מפגש עסקי אחד למשנהו.

שש מאות דולר לשעה, היא גבתה עבור שירותיה. אם לקחת שעתיים, קיבלת מחיר מבצע. רק אלף דולר. הבעל בית השתגע. יממה במחיצתה עלתה ששת אלפים דולר. גם את אלה יודע לספר הצהבהב.

*

לסוזי פייבור המילטון יש סיפור חיים מטורף. היא אנורקטית, אתלטית מצטיינת, תקווה אולימפית, יש לה אח שהתאבד בעקבות מאניה- דיפרסיה, היא סובלת מדיכאונות לפני ואחרי לידה, טרודה במחשבות אבדניות. כל אלה נוצקו אצלה לתרכובת הרסנית במיוחד שקבעה את תחנות חייה.

הנה כאן היא בהפרעת אכילה שמובילה להצטיינות בריצה, כאן מקבלת הכרה כשפרס אתלטית השנה של הביג טן נקרא על שמה וכאן היא נבחרת לאחת ממאה הספורטאים הגדולים של המאה העשרים בתולדות התיכונים בארה"ב.

אחר כך היא קובעת את התוצאה הטובה ביותר בעולם במוקדמות סידני 2000 ואת תוצאת השנה ב 1500 מטר שמביאים תהילה שמביאה פרסום שמביא כסף. אחר כך באה הנפילה ההיא שכולם זוכרים.

*

נפשה של סוזי פייבור המילטון מכילה שדים בכמות בלתי אפשרית לאדם אחד להתמודד עימה בעצמו. שד בראש זה לא משהו שמישהו החביא כדי להפחיד אותך, זה משהו שמתרוצץ בנשמתך מיום היוולדך. אין לך שליטה עליו. הוא, ורק הוא, קובע את עיתוי צאתו לאור.

השד הכי גדול שלה הוא פרפקציוניזם שניזון מתחושת כישלון מתמשכת. בהתחלה היא רצתה להיות מושלמת ובגלל זה היא התחילה לרוץ. אחר כך היא רצתה להנציח את זכרו של אחיה ששם קץ לחייו והגבירה את המהירות, אחר כך היא רצתה למחוק מהתודעה הפסדים ורצה יותר מהר. אחר כך היא הבינה שהיא לא יכולה לעמוד במטרות שהציבה לעצמה וביימה נפילה ופציעה כדי לא לקחת אחריות ולהיחשד כמי ששוב נכשלה.

מכל הנפילות שלה היא הצליחה לקום. מסתבר שגם ככה העם אוהב את הגיבורים שלו. נופלים, קמים, הולכים לשרינק, לוקחים תרופות ומדברים על זה אצל אופרה. הקהל באולפן והצופים בבית מוחים דמעה, סטנדינג אוביישן, חיבוקים, עוד הרצאה בנושא מוטיבציה, עוד השתתפות בחצי מרתון, עוד כתבה אוהדת.

*

ואז, ביום אחד היא החליטה למכור את גופה. אין לדעת מה היה הדחף לכך, אבל ברור שמהנפילה הזאת היא לא תצליח לקום. העם שסלח לה על הכישלונות במרוצים לתהילה לא יסלח לה הפעם. הפעם היא גם לא תהנה ממעמד של מי שניסתה, אך כשלה ונפלה באופן בלתי צפוי. הפעם היא אישה ואימא שמתחזקת חיי נישואין יציבים, פרופיל ציבורי ראוי, בית גדול וחשבון בנק מכובד, שבחרה לעסוק בזנות. בקיצור, שרמוטה.

אף אחד לא יכול להבין מה גרם לה לעשות את מה שעשתה, אך גם מבלי להיות מומחה אפשר להניח שמדובר בעוד סיבוך אישיותי הרסני. אבל אף אחד לא הולך להשתכנע. לעם יש בעיה. הוא אוהב את הגיבורים שלו נופלים ובוכים, לא נשכבים על הגב עם רגליים פתוחות. הודעות הביטול על הרצאות והזמנות לחצאי מרתון, כבר בדואר.

*

זוהי כמובן תגובה פבלובית לא הוגנת, צבועה ומתחסדת. ברור שהיא לא תועמד לדין. עבירה על זנות היא עבירת שידול (Solicitation) ואני לא מניח שניתן כיום להוכיח מעשה כזה מצידה, למרות הודאתה המפורשת במעשים המיוחסים לה.

זה חבל כי דווקא בבית משפט היא יכלה לקבל זכות להגן על עצמה, להסביר, לקבל עזרה. אבל היא לא תהיה שם. היא לא תשב על כסא הנאשמים ואף פרקליט לא יעמוד לצידה לשמור על זכויותיה.

למי אכפת? האתר פרסם, היא הודתה, קייס קלוז.

*

נותר, אם כך, השיפוט הציבורי שיתנהל על פי סולם ערכים עקום. היא זונה וזהו. זה מספיק כדי לחרוץ דין. אנשים יתרחקו ממנה כמו מאש למרות שהיא לא פגעה באף אחד פרט מאשר בעצמה ובבני משפחתה.

סוזי לא בגדה במולדתה, לא מכרה סודות לאויב, לא גנבה מאום, לא פגעה בנפש או ברכוש. אף אחד, פרט לבני משפחתה, לא יכול לטעון שנפגע ממעשיה באופן ישיר או עקיף.

סוזי  חרגה אמנם מתחומי הסכמה מקובלת בנוגע לזנות, אך הערכים על פיהם תישפט, הינם חוקי מוסר נוקשים ואטומים שאינם לוקחים בחשבון את הדחפים – נא לא להתבלבל עם מניעים – שאינם ברי כיבוש, שהביאו אותה למעשה.

ואפילו אם כן, אז מה. מעשיה אינם כאלה שבגינם מוטלת החובה למנוע מאדם היזק עצמי כמעשה התאבדות או נטילת סיכון אחר לחייו, שהציבור כולו יצטרך לשאת באחריות לגביו.

שני גורמים בלבד אפשריים כעילה הגיונית למעשיה של המילטון: מנגנון נפשי כזה או אחר שאינו בשליטתה, או החלטה מושכלת ורציונאלית. כך או כך, זהו עניין אישי, וכך זה צריך להישאר.

*

אבל עכשיו, דווקא עכשיו, כשהיא צריכה חיבוק וכתף חמה יותר מתמיד, דווקא עכשיו היא תקבל נא באוזן. חבל.

"ארצם של בני החורין", שרה אמריקה.

שתוכיח.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

מדד עוצמת המפלגות (והערות על המצב)
לא בין ארבע הטובות בבית / אלון רייכמן

63 Comments

יואב דובינסקי 28 בדצמבר 2012

איזה פוסט חשוב בני!

B. Goren 28 בדצמבר 2012

מה שדובינסקי אמר. מצוין בני.

סימנטוב 28 בדצמבר 2012

נהדר בני, תודה.

omri 28 בדצמבר 2012

simply great. thank you

אלעד 28 בדצמבר 2012

קודם כל, פוסט אמיץ וכרגיל כתוב נפלא. רק שיש לי תיקון חשוב – "השדים" שאתה מדבר עליהם ניתנים בהחלט לשליטה ע"י טיפול פסיכותראפי(רצוי אלטרנטיבי)מעמיק, ואת זה אני אומר כמי שבתחום.
כאשר אתה מכנה בשם "שד" דחף המופעל ע"י מערכת שלמה של תפיסות שגויות שיש לאדם לגביו ולגבי העולם, ועוד מגדיל לקבוע שהדבר "אינו בשליטתו", הריני לספר לך שאינך יכול להיות רחוק יותר מן האמת.
גם-אם נעשתה הבחירה באופן "מודע" (להזכירך, ע"פ הערכה המקובלת היום על מרבית העוסקים בפסיכותראפיה, בין 10-20 אחוז בלבד מעולמנו הפנימי הוא מודע), סביר להניח שלמעשה אינה מודעת.
בנוגע לארה"ב – מיתוס הטוטם והטאבו שזיהה פרויד בביטוי של התסביך האדיפלי (להזכירך – מחזוריות של האלהת דמות מתוך רגשות אמביוולנטיים כלפיה, שבשיאה של הדרמה מוכחדת באכזריות תוך רגשות-אשם של המכחיד. הקתרזיס מתרחש כאשר זו "חוזרת לחיים" ובכך פותרת זמנית את רגשות-האשם, עד לסבב הבא) הוא מוטיב חוזר אובססיבי בתרבות האמריקאית, במיוחד כלפי ספורטאים שהם "האלים" העכשוויים. למעשה, זהו המיתוס שנמצא בבסיס סיפור תחייתו של ישו, ואין זה מקרה שזו אומה נוצרית.
אגב, אין זו ארצם של "בני-החורין", אלא מדינה שאוכלוסייתה נתונה מזה עשרות שנים למסע אכזרי של שטיפת-מח מתמשכת, ושמודעות אמיתית לתת-המודע הקולקטיבי שלה אינה קיימת בה כלל. ועל ישראל בהקשר זה יש לאמר "הגד לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה". שבת שלום.

משה 28 בדצמבר 2012

עצוב כל כך. לצערי בכרוניקה הזו הידיעה הבאה לגביה תהיה נוראית אף יותר.

אלעד 28 בדצמבר 2012

עלי להוסיף בהקשר לטוטם וטאבו – ההכחדה מלווה בהפנמה של תכונותיו "האלוהיות" של הטוטם ("יאכל" אותו לאחר שהוריד אותו ממדרגתו האלוהית) ובכך יהפוך המכחיד להיות "אלוהי" כמוהו. בחברה האמריקאית הסוגדת לגוף ולנעורים, ושמרבית אוכלוסייתה (מתוך שטיפת-מח) חיה ברגשות-אשם קשים על שאינה עוסקת בספורט (לא-כל-שכן מקצועני), מהווה הריטואל התת-מודע הזה את הקתרזיס האולטימטיבי לכל אותם בטטות-כורסא צופות-ספורט-אובססיביות. עצוב.

בני תבורי 28 בדצמבר 2012

אלעד,
תודה על תגובה מרתקת ומעשירה. "השדים" בפי מעידים על חוסר הידע שלי בנושא ומשום כך נמנעתי גם מלחוות דעה. השקפתי בנוגע ליחס החברה כלפי המילטון, יחד עם זאת, נובעת מתמיכה במה שאני רוצה להאמין שמתקיים אצל בני אדם.

MG 28 בדצמבר 2012

בני, תודה.
בפוסט היו 2 משפטים שמשכו את תשומת ליבי במיוחד:
אחד גדול – ד'שמוקינג גאן. יופי של משחק מילים.
וחאד קטן – בחרה לעסוק בזנות. מצטער. לא קונה את זה. אף אחד לא בוחרת לעסוק בזנות, אלא נסיבות כאלה ואחרות מובילות אותה לשם. לעניות דעתי, לא מדובר רק בסמנטיקה וכדאי מאד לשנות את השיח בנושא.

בני תבורי 28 בדצמבר 2012

MG,
אני לא נחרץ כמוך באשר לנסיבות שהביאו את המילטון לעסוק בזנות, אני מכיר גם סיפורים אחרים. אבל האם לא כולנו נתונים להכוונה של נסיבות כאלה ואחרות בחיינו?

MG 28 בדצמבר 2012

בני, אני בחרתי להיות רו"ח. באותה המידה יכולתי לבחור להיות מהנדס או חקלאי.
ברור שהיו נסיבות שהובילו אותי לבחירה, אך זו עדיין בחירה. ולא סתם בחירה, אלא מושכלת.
לא מאמין שהיא ישבה עם עצמה וחשבה: "אולי עו"ד? לא, תובעני מדי. אולי מורה לחנ"ג? לא, אין גמישות בשעות. אהה. אני יודעת – זונה! זה מה שאני רוצה לעשות בחיים…"

ירון 28 בדצמבר 2012

דיון מעניין מתפתח כאן לגבי בחירתה להיות זונה. MG – t – אתה לא יכול לשפוט אנשים אחרים על פי מערכת השיקולים שלך. סתם בתור דוגמא – אני בחרתי להיות שחקן (תאטרון וכולי, לא כדורגל). יכולתי להיות הרבה דברים אחרים אבל בחרתי חיים לא מקובלים וקשים. ואני עושה את זה באהבה. הרבה פעמים החברה שופטת אותי על בחירתי, אך חובה עליה לכבד אותה.

לגבי סוזי – יכול להיות שהיא בחרה להיות זונה כי הניע אותה שיקול כספי והרצון להרגיש מושכת בעיני אחרים (במיוחד אם מחשיבים את עברה האנורקסי). אבל דווקא בגלל שהיא גם בחרה להרצות בבתי ספר ואקדמיות צריך לפחות להטיל ספק בנחרצות שהיא הובלה לשמה ושהיא לא בחרה בחיים האלה.

MG 28 בדצמבר 2012

ירון, אתה מכניס לי מילים לפה.
לרגע אני לא שופט אותה. ההפך הוא הנכון. אני אומר שאסור לשפוט אותה כיוון שלא מדובר על בחירה.
שוב, אני לא מקבל את זה, הבחירה שלך להיות שחקן היא לגיטימית. בדיוק כמו הבחירה להיות פועל זבל ופילו חשפן.
אבל לעולם, לעולם לא אקבל שאדם נורמטיבי בחר מרצונו החופשי ובשיקול דעת מלא ומפוקח לספק שירותי מין כפרנסה.

Amir A 28 בדצמבר 2012

מתוך סקרנות, במידה והיה מדובר בג'יגולו גם אז לא היית מקבל את האפשרות שמדובר בבחירה חופשית?

MG 28 בדצמבר 2012

אמיר, מתוך סקרנות, איך אפשר לפרש אחרת את המשפט האחרון של התגובה שלי?

בני תבורי 28 בדצמבר 2012

MG,

זנות היא קיום יחסי מין תמורת תשלום, זו עובדה שאינה נתנת לפירוש באף דרך אחרת. כל מה שמעבר לכך, נמצא בתחום השיפוט הערכי/מוסרי הסובייקטיבי שלך. כשאתה טוען שאינך לא מאמין שכך בחרה ושלא תקבל שאדם נורמטיבי יכול בכלל לבחור בזנות מרצון חופשי ושיקול דעת מלא לעסוק בזנות, אתה מביע משאלת לב, לא מעבר לכך. אל תניח לעצמך שלא להטיל ספק, אפילו לא במה שאתה מאמין.

MG 28 בדצמבר 2012

בני, אני חושב משמע אני קיים.
הדבר היחיד שלעולם איני מטיל בו ספק הוא היכולת שלי להטיל ספק.
עם זאת, מאד לא סביר לסייג כל דעה וכל תגובה (וזה כולל את כולם) בשל פרומיל האחוז.
יכול להיות שיש אחד כזה. נו, טוב. יכול להיות גם שיש אלוהים…
אפילו רוס גלר הודה שאולי קיימת אלטרנטיבה אחרת לאבולוציה.
* אני מסייג תגובה זו, כיוון שקיים סיכוי קלוש שמישהו יצליח להפריכה בדרך זו או אחרת…

Amir A 28 בדצמבר 2012

היות והפוסט עסק באישה הנחתי שגם התגובה שלך מתמקדת בנשים.

איציק 28 בדצמבר 2012

לגבי קיומו של אלוהים אולי יש סיכוי כלשהו, לגבי קיומו של אלוהים כל יכול כבר יש הוכחה שהוא לא קיים. תשאל את Gödel.

MG 28 בדצמבר 2012

אמיר, ע"מ להבהיר לך כמה אני תומך בשוויון מגדרי, אני מפנה אותך לבלוג הבא:
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=706096&blogcode=12811552

שרון 2 בינואר 2013

כמה נכון…

רפאל 28 בדצמבר 2012

זה לא שישי בלי היומן של בני.
אני דווקא סבור שאמריקה יותר מכל מקום אחר בעולם כן מוכיחה שהיא ארצם של בני החורין, גם אם זה לא עולם אידילי.

D! בארץ הקודש 28 בדצמבר 2012

דווקא מתאים לאמריקאים מאד לרדות בה קשות, לנדות אותה מכל מה שאפשר ואז לחבק אותה חזק חזק.
מצד שני היא לא תוכל לעלות לבמת ההצגה עם האישה הפגועה שסלחה לה, להתוודות, להתנצל ולקבל בחזרה מעמד של חוזר בתשובה.

אופיר 28 בדצמבר 2012

פוסט מושלם, ללא רבב.
לפעמים אני שוכח שבמדינה שהסמל המפורסם ביותר שלה הוא פסל החירות, חי הריכוז הכי גדול בעולם של חשוכים.

דודיק 28 בדצמבר 2012

כמי שחזה מקרוב בתחרויות רבות של סוזי המילטון בשלהי המאה שעברה, לרבות גמר ה-1500 מ' בסידני, אני מצדיע לך, בני, על מאמר נבון ומאלף

עוד אופיר אחד 28 בדצמבר 2012

פוסט מצוין וצודק, כרגיל.

עצוב לראות איך אנשים שופטים אנשים אחרים על דברים שהם עניין פרטי ואישי.

אני לא מכיר את סוזי פייבור המילטון, אבל אם הייתי מכיר אותה, דעתי עליה לא הייתה משתנה בעקבות הגילוי שהיא עבדה בזנות. היא נשארת בדיוק אותו אדם, ויכולה לעשות מה שהיא רוצה כל עוד היא לא פוגעת באף אחד.

Amir A 28 בדצמבר 2012

אפשר לצרף את זה לעובדה שהחברה כאן מנסה להגן על הילדים מעירום וסקס יותר מאשר מאלימות. שריד לעבר פוריטני מעוות.

צור שפי 28 בדצמבר 2012

מסכים (כמעט כרגיל) עם כל מלה. תודה בני.

פלה קוטי 28 בדצמבר 2012

העם יורד לספורטאי
כל עוד שהספורטאי לא יורד לעם…

בני תבורי 28 בדצמבר 2012

חזק וממצה!

איציק 28 בדצמבר 2012

אני לא רוצה לומר שהדיון מעט צבוע, אבל לומר אני לושפט אותה זהו סוג של אמירה לא במקום. כולנו שופטים כל הזמן את כולם. את עצמנו, את בני המשפחה, את אלו מהטלביזה או מכל מקום אחר, וכך גם אירועים, התנהגויות ומעשים של המונים/מדינות. אנחנו תמיד שמים את נקודת היחוס בסולם הערכים שלנו תחילה. אחר-כך לפעמים חושבים ואומרים, אולי זה לא נכון, וצריך לשפוט אותה/אותו לפי סולם ערכים אחר. לפי סולם ערכים שלי זה לא מקובל, ולא היתי רוצה שכך ינהגו מי ממשפחתי. הרוב המוחלט של המגיבים פה חושבים כמוני (אני אומר זאת בלי לבדוק) ואם יומרו אחרת כנראה ישקרו. לאחר שזה נאמר, אפשר לדון, האם בחברה שלה זה נורמטיבי; האם אילוצי החיים גרמו לכך; האם מבנה האישיות שלה הוביל לכך. כל אלו יהיו סיבות מקלות להרגשה האישית, אבל רק מקלות. בבסיס לרובינו תהיה תגובה שלילת למעשיה.
אני מתקשה להאמין שכל אלו שכותבים שהם לא שופטים אותה, באמת לא שופטים אותה. הם פשוט לא כותבים את השפיטה. אני אכתוב את שפיטתי, שאינה מעניינת יותר משפיטה של כל אחד אחר. אני חושב שהמעשה שלה לא ראוי!!! אני לא מכיר אותה מספיק, ומוכן לקבל שיש סיבות מקלות, אבל זה השלב השני. לאור זאת, אני אבין את החברה האמריקאית אם תתקשה לסלוח לאיקון שנהג כך. האם היא ראויה לסליחה? האם היא בכלל רוצה את סליחת האומה האמריקאית? אלו שאלות שאין לי תשובה אליהם, אבל בבסיס של התחושה האישית, לא כל כך חשוב היה לי לסלוח או לא. מה שכן, לא היתי רוצה שהיא תייצג אותי אי פעם, למשל במשחקים אולימפיים; שגרירת רצון טוב באום; או כל ייצוג אחר.

אופיר 28 בדצמבר 2012

איציק,

אבל גם אם היא עשתה בחירה לא ראויה (בעיניך), למה מגיע לה לעבור ביזוי ציבורי על שערי העיתונים? מה נותן את הלגיטימציה למי שגילה את הסוד שלה לפרסם אותו ברבים?

איציק 28 בדצמבר 2012

אני בעד חוקים שיוציאו פפראצי ודומיהם מחוץ לחוק. אני בעד ענישה של החושפים. העיניין הוא, שכל עוד היא מפורסמת ומהווה עיניין ציבורי, אין מי שימנע זאת, כיוון שאין חוקים המגנים עליה. לצערי, היא היתה צריכה לקחת את זה בחשבון כאשר החלה בקריירה השניה שלה.
אני בהחלט לא חושב שזה היה ראוי לפירסום כל עוד היא לא מועמדת לשום משרה ציבורית. דבר כזה היה אמור להתפרסם רק במקרה זה, או אם היו עדויות שפעולתה מהווה סכנה לציבור ולא כך הדבר.
אני לא הבעתי בתגובתי הראשונה את דעתי על עצם הפרסום כי אם על עצם העיסוק של הספורטאית בדימוס. העיתונות הצהובה עד להחריד היא דיון אחר, ושווה דיון מעמיק.

גיא אלטמן 28 בדצמבר 2012

זה פשוט – תרבות הריאליטי של ארצות הברית.
יותר מזה, זה מתיישר עם העניין שאמריקאים אוהבים לראות את הגיבורים שלהם נופלים אבל הם מכורים לראות את הגיבורים שלהם חוזרים בקאמבק.
ככה שמה שנותן את הלגיטימציה הוא העם האמריקאי. כשהם יתחילו לא להתעניין בזה, זה יפסיק להיות אישיו.

Amir A 28 בדצמבר 2012

אם אני לא טועה, תרבות הצהובונים והרדיפה אחרי סלבריטיס חמורה הרבה יותר בבריטניה מאשר בארה"ב.

Amir A 28 בדצמבר 2012

איציק, למה לדעתך הבחירה שלה לא ראויה?

איציק 28 בדצמבר 2012

כיוון שאמרתי שכל אחד שופט לפי סולם הערכים שלו, אני שם את עצמי במקום של מה היתה תחושתי אם היה נודע לי שאישתי או ביתי היתה עוסקת בזה (אני נחרד רק מהמחשבה הזו). אתה יכול לומר שאני לא רציונאלי, אך לפי ערכי זה היה נורא. אם לדעתך זה היה בסדר, זו גם שפיטה, רק לפי סולם ערכים שונה משלי.
אני לא נכנס לעיניין האם היתה לה בררה אחרת או לא. זה דיון אחר, ועל פניו נראה לי שכן, אך יתכן ואני טועה.

Amir A 28 בדצמבר 2012

גם אני הייתי נחרד אם אישתי או ביתי היו בוחרות לעסוק בזה. בדיוק באותו האופן שבו הייתי נחרד אם ילדי היו בוחרים להיות עורכי דין המייצגים אנסים/נאצים או לחילופין אנשי עסקים שכל עיסוקם בהשתלטות עויינת על חברות ומכירתן תוך כדי פיטורי כל העובדים. עדיין, אני לא קושר בין סולם הערכים האישי שלי ובין הזכות של אותם האנשים לבחור במשלוח יד כלשהו. ובטח שלא פוסל אותם מלייצג את המדינה בגלל משלוח היד האמור.

ירון 28 בדצמבר 2012

איציק – יש עוד המון דברים אחרים שלא היית רוצה שמשפחתך תעסוק בהם. בין אם אני או אתה חושבים שזו בחירה מוצלחת לחיים שלה או לא – זה כבר סובייקטיבי. אבל זו זכותה לבחור. הדיון אם אתה רוצה שבתך תעסוק בזה הוא מעניין אבל לא רלוונטי.
לגבי הטענה שלא היית רוצה שהיא תייצג אותך – כבר בחרו בישראל גנבים, מטרידים מינית ואנשים שמעורבים בפלילים. ולמיטב זכרוני גם מישהי שהייתה בעברה זונה בבחירות בארץ. ואני לא חושב שהבחירות הבאות יהיו שונות.

איציק 28 בדצמבר 2012

תשובה משותפת לירון ו-Amir A,
יש פוסט שיש בו עניין ערכי, וכול אחד יכול לשפוט אותו לפי ערכיו. כן, יצאנית זה לא משלוח היד היחידי שאני לא היתי מאחל במשפחתי, אך הדיון לא לגביהם.
לגבי האם לאסור על האישה הנדונה לעסוק במשלוח יד זה, זו שאלה של חוק. אם החוק מאפשר אז שתעסוק במה שבא לה. שאלה אחרת האם למסד משלוח יד זה או לא. אני אישית בעד המיסוד אבל עם פירפורים בבטן.
לגבי הטענה שזונות, אנסים וגנבים כבר יצגו, מייצגים וייצגו אותי בתפקידים ציבוריים, אז זו טענה לא רלונטית לחלוטין לעיניין השפיטה הערכית שלי. אני מודע לכך ואני נגד זה. אם היה אפשר, היתי מוציא זאת מחוץ לחוק. כל עוד זה אפשרי, אז אני מקבל זאת בצער.

מנחם לס 28 בדצמבר 2012

בני, הצרה של הרבה מהכותבים פה היא שהם מיד קופצים בלי לקרוא, בלי לדעת, ומסיקים מסקנות. אני לא יודע על אישיותה ועל השדים שבנפשה, אבל היא היתה זאת שגילתה לראשונה שהיתה נערת ליווי; היא עשתה זאת כי "היא אהבה לעשות את זה והיא אוהבת גברים"; היא עשתה זאת בגלל 'שהכסף היה טוב'; והיא עשתה זאת ברשות והסכמה מלאה של בעלה. אם לה ולבעלה זה טוב, אני לא רואה שום רע בדבר. (ואגב, אתה יודע כמה ספורטאי-על משלמים כסף טוב על נערת ליווי ללילה בלאס ווגאס? אז מה ההבדל אם אתה משלם או גובה? כבר יותר טוב לגבות, אתה לא חושב?)

ירון 28 בדצמבר 2012

היא גם ספורטאית על וגם גובה!
אבל לגופו של עניין אני מסכים איתך מנחם.

מנחם לס 28 בדצמבר 2012

אגב, בקשר לספורטאי העל זה לא שהם לא יכולים למצוא זיון היכן שהם רוצים, אבל מאז מקרה קובי בריאנט, הם מעדיפים לעשות זאת עם נערות ליווי בתשלום למנוע כל אפשרות של סחיטת כסף. היה על זה מאמר שלם ב-ESPN מגזין.

ירון 28 בדצמבר 2012

יש לך לינק למאמר?

מנחם לס 28 בדצמבר 2012

זה הופיע לפני איזה שנתיים

איציק 28 בדצמבר 2012

המשפט "אם לה ולבעלה זה טוב, אני לא רואה שום רע בדבר." מראה על אחד מהשנים:
1. צביעות שלך.
2. הדרדרות מוסרית שלך, או שהיא תמיד היתה מדורדרת.
רק כדי להקצין את מה שאמרת, ותעזוב את העיניין החוקי שבעיניין, אם היא היתה רוצחת סידרתית וזה היה טוב לה ולבעלה, גם אז לא היתה לך בעיה מוסרית עם זה, רק בגלל שמבחינתם זה בסדר(מדגיש שוב, אני שועל על עיניין מוסרי ולא עיניין חוקי)? יש דברים שאם החברה מקבלת אותם כתקין ובסדר זה מדרדר אותה גם אם החוק מאפשר.

ירון 28 בדצמבר 2012

איציק, הדוגמא שלך היא לא ברת השוואה למקרה שלפנינו – ברצח יש נזק לאחרים. ההשוואה המוסרית היא שונה. אם כבר אפשר להשוות את זה לסמים ואז יתפתח פה דיון אחר לגמרי.

חוץ מזה שמנחם דיבר על זה שהחברה מקבלת את מי שהולך לזונות ואפילו יש סגידה לחלק מהדמויות המדוברות (אתלטים, שואוביז) תוך התעלמות מהמוסר הכפול והשפיטה הנחרצת של הזונה עצמה. רוצה לומר – ההדרדרות המוסרית היא לא רק של הזונה, אך רק היא נשפטת ברותחין.

איציק 28 בדצמבר 2012

זו הבעיה שלי. זה חלק מההגדרה שלי להתדרדרות מוסרית. וכמו שאמרתי, זה עיניין אינדיבידואלי.

מנחם לס 28 בדצמבר 2012

1. רצח הוא פשע. נערות ליווי הוא מקצוע מורשה בלאס ווגאס.
2. אתה יכול לקפוץ לי.

איציק 28 בדצמבר 2012

יופי של תגובה חכמה.
אתה גם קשה הבנה. הדגשתי מוסרי ואתה עונה חוקי.

פלה קוטי 28 בדצמבר 2012

מנחם יא תותח חולה עליך
מתגעגעים

עוד אופיר אחד 28 בדצמבר 2012

איציק, אין ספק שכולנו שופטים אנשים אחרים כל הזמן על כל מיני דברים. אבל המגיבים כאן לא צבועים, אנחנו פשוט לא רואים סיבה לשפוט מישהי על מה שהיא עושה בחדר המיטות. מבחינתי הדברים שאנשים עושים במיטה, כל עוד הם בהסכמה, הם לא נושא שראוי לשיפוט או שצריך לעניין אותי. לא אכפת לי אם מישהו מעדיף בלונדיניות או ברונטיות, שגבר מעדיף גברים, או שמישהי מעדיפה לשכב עם גברים תמורת כסף, תמורת הנאה או לא לשכב עם גברים בכלל. זאת החלטה שלה שלא צריכה להיות לה שום השפעה עליי.

יחסי מין דווקא מעניינים אותי מאוד – אבל רק יחסי המין שלי. יחסי המין של אחרים הם לא ענייני.

רוב הגברים לא היו רוצים שהבת שלהם תהיה זונה, אבל רוב הגברים בכלל גם לא היו רוצים שהבת שלהם תקיים בכלל יחסים עם גברים לפני הנישואים, ורוב הגברים לא היו רוצים בן הומוסקסואל. אני לא חושב שכדאי לקבוע מידת מוסריות לפי מה שרוב הגברים היו רוצים.

איציק 28 בדצמבר 2012

במה שכתבת בעצם שמטת את כל הערך מהמילים מוסר ואטיקה. דיון ערכי של בודדים משליך על הדיון הערכי של החברה ולהיפך. יש הבדל בין לומר שאני בעד לאסור לבין לומר שזה לא מוסרי. נכון, מוסר הוא כמו פורנוגראפיה, כלומר עניין של גאוגראפיה, ועדיין זה דיון רלבנטי.
המשפט שכתבת "אין ספק שכולנו שופטים אנשים אחרים כל הזמן על כל מיני דברים. אבל המגיבים כאן לא צבועים, אנחנו פשוט לא רואים סיבה לשפוט מישהי על מה שהיא עושה בחדר המיטות" הינו סטירה של עצמו. אם אנחנו שופטים כל הזמן אז זה אומר שיש לנו דעה. השפיטה היא אוטומטית, דבר אחר שאתה אומר שבמוסגי השפיטה שלך זה בסדר מבחינתך שהיא תעשה מה שבא לה בחדרה. זו שפיטה לגיטימית אך זו לא חוסר שפיטה.

בני תבורי 28 בדצמבר 2012

איציק,
הגישה לפיה אנחנו ממילא עוסקים בשיפוט וביקורת על אחרים היא גישה פטרונית ומתנשאת ונגדה אני יוצא במקרה המיוחד הזה של המילטון. עיסוקה בזנות לא פגע באיש ובמיוחד לא כשבעלה מצהיר שידע על כך. נותרה אם כן השאלה אם עשתה זאת מבחירה ורצון חופשי, כפי שמנחם לס טוען, או מחמת דחף לא מודע ולא בשליטה. כך או כך, אין כאן עניין לציבור מעבר לסקרנות רכילותית.
אדם שמזיק לעצמו על ידי שימוש בסמים קשים למשל, יהפוך בשל מעשיו לנטל על החברה ומכאן זכות החברה לשפוט ולמנוע. המילטון לא שם.

איציק 28 בדצמבר 2012

בני,
השיפוט הוא הליך תמידי ולא רצוני לא רק לגבי אחרים כי אם ואולי במיוחד כלפי עצמך (למרות שאני לא בטוח לגבי המילה בימיוחד). לא כל שיפוט הופך למעשה. הוא לרוב נשאר ברמת המחשבה, לפעמים רגעית ועוברים הלאה. עצם זה שקראתי וחשבתי על זה, זה הפך להליך שיפוטי. אין פה שום פטרונות, זה פשוט לא יכול לעבוד אחרת.
זה שהיא לא פגעה באף אחד, כולל בבעלה שהסכים ואולי מרוצה מהמצב, זה כמובן טיעון כבד משקל. עדיין כחברה זה דיון שאינו חייב להתמקד במקרה זה כמקרה פרטי, כי אם מה אנו חושבים על כך כתופעה. ואני חושב שזה לא בריא, ולא צריך לתת לזה לגיטימציה. תומר שאני פטרוני בזה, אולי. אני, בתוך מערכת הערכים שלי, חושב שלא זו החברה בה היתי רוצה לחיות. לא היתי רוצה למנוע זאת באמצעות חוקים כי אם באמצעות חינוך. אם בסופו של דבר, בודדים יעסקו בכך, אחייה עם זה. אם זה יהפוך לנורמה (כמו אלימות במקומות שונים) אז זו כבר תהיה בעייה, ולא רק שלי.
אתן דוגמא אחרת לגמרי. אני נגד להכריח אנשים לקרוא ספרות יפה, ומי שלא קורא לא אומר שהוא מזיק לחברה. זה יכול להיות אדם חיובי ביותר. אך בסולם הערכים שלי, חשוב שיכנחו את הילדים לקריאת והבנת ספרות יפה. וחברה שרובה לא קוראת לדעתי לבסוף תתדרדר לחברה עניה רוחנית, ואם הזמן אף מוסרית. זה לא אומר שיש לעבור מבית לבית ולהכריח ילדים לקרוא.

דוב טניס סורי 28 בדצמבר 2012

אני מציע לקרוא את הדף של סוזי המילטון שנמצא באתר הסמוקינגאן ובעוד מקומות, כי הוא מדבר בעד בעצמו. כל פרשנות בעניין מיותרת. צריך לקרוא כדי להאמין ולא אתיימר בשלב זה למסור הערכות. מסמך מזעזע שצריך להיקרא כולו ונדמה לי וצריך להטמיע ולהפנים אותו בתהליך ארוך. כנראה שמעולם בעת המודרנית לא הייתה זונה נלהבת כל כך בעלת אישיות מיינסטרימית כה לגיטימית. זה לא דרבי שאפשר לכתוב עליו ספוקלציות. מדובר בפיצ'ר עם סרטי המשך אינסופיים.

גלעד בלום 31 בדצמבר 2012

בני, לפי מה שהבנתי היא עסקה במקצוע הזה בלאס ווגאס שם זה חוקי ולכן אין פה עניין פלילי אלא רק תדמיתי, ערכי או מוסרי או איך שאתה רוצה לקרוא לזה.

לדעתי זה נון אישו כל הסיפור הזה. יש פה פיקנטיות כי היא אתלטית אולימפית אבל פה זה נגמר, אני גם לא רואה שהיא מנודה באמריקה, תמיד יש אנשים כמו איציק שיצקצקו בלשון ויגידו איכס זונה, זה לא מוסרי וכו' אבל זה בעיני בולשיט(סלח לי על הביטוי), מי אנחנו שנשפוט בן אדם על מעשה שהוא עשה בהסכמה?

ועכשיו ברמה הכי בסיסית, מישהו יכול להסביר לי מה כל כך לא מוסרי בלהיות זונה או בללכת לזונה כל עוד הדבר נעשה בהסכמה ותוך כבוד הדדי?

הרי לא סתם זהו המקצוע העתיק בעולם שממלא איזושהי פונקציה בעולם הזה, המדינות הנאורות כבר עלו על זה מזמן, אפילו באמריקה בחלק מהמדינות, לדעתי כל מי שהוא לא שמרן או ימני דתי קתולי מהבייבל בלט יתייחס לסיפור הזה כקוריוז מעניין ותו לא, זה לא מקרה ארמסטרונג שמעיב על הזכיות שלו בטור אלא בחירה מעניינת של מקצוע שלא מורידה כהוא זה בעיני מהגדולה שלה כאתלטית או בערך המוסרי שלה כאדם, לא ממש מבין מה פה בדיוק הבעייתיות, כמובן שלא הייתי רוצה שביתי(אם תהיה לי בת) תעסוק בזנות אבל זה לא אומר שזה מקצוע לא מוסרי או משפיל, זה בעיני מקצוע לגיטימי בהחלט.

בני תבורי 31 בדצמבר 2012

גלעד,
זנות מבחירה חופשית היא עיסוק לגיטימי לחלוטין מבחינתי. אך נערות ליווי מסוגה של המילטון הינן מיעוט בתחום הזה.
העובדה שבמרבית המקרים גברים עומדים מאחורי מנגנוני ניצול אכזרי של נשים לצורך זנות, היא שהופכת את העניין בעיני ללא ראוי ומחייב ענישה חמורה.

שרון 2 בינואר 2013

וואוו…התעשה לי ילד???(תגובה נשית נפוצה).נדיר במחוזותינו מילים והתבוננות שכזו ועוד מבן מן זכר… כל מילה בסלע. תודה.

יועד 2 בינואר 2013

יצא לי לעבוד עם 'סלעית' גוף העוסק במלאכה המבורכת של שיקום נשים שעסקו בזנות. כל מי שנגע באמת בתחום הנורא הז מבין שאין דבר כזה לעסוק בזנות מבחירה.מי שמגיע או מגיעה לעסוק בזנות הגיע לכך עקב נסיבות חיים (ניצול מיני, פסיכיאטריה, סמים, בעיות קיום וכו') שאנסו אותו (תרתי משמע) להגיע למצב הזה. המציאות של העוסקים בזנות כ"כ נוראית שקשה להעביר זאת במילים.

אבו צ'יצ'ריטה (fka תושב חוזר ) 6 בינואר 2013

בני פוסט יפה ומעורר מחשבה ורגש.
לא אחזור על הדיונים הארוכים שכאן, אני חושב שהתיקון העובדתי של מנחם חשוב, והציניקן שבי משער כי לאחר שמכרה את גופה היא תמכור גם את סיפורה (ואחר כך את סיפור החזרה בתשובה המרגש שודאי יגיע וכן הלאה). וכל אלה הם כמובן זכותה המלאה, ולא גורע מהדברים היפים שכתבת. בתיאטרון האכזרי של החברה המודרנית, הקו בין גלדיאטורים וצופים, קיסרים שופטים ואריות מטשטש והולך.
וסתם שאלה – חשבתי שעבירת שידול לזנות היא עבירה שאותה מבצע הלקוח, לא הזונה..

אבו צ'יצ'ריטה (fka תושב חוזר ) 6 בינואר 2013

ושאלה נוספת – את להקת ה"וויק אפ סוזיז" הצעירה והחביבה אתה מכיר?

Comments closed