אוהד, מענטש וקפטן

סטיבי הוא שלם מצוין, המורכב מסכום חלקים, שאילו תפקדו בנפרד, היו משפיעים פחות

10628343_857210654332349_4094742524349356578_n

 

הכי קל זה לכתוב טקסט עמוס בקלישאות, אבל זה הדבר האחרון שאני רוצה. איך שאני לא מנסה, אני מוצא עצמי מסתבך בהן. כותב, מתלבט ומוחק. אם תקראו את הטקסטים הרבים המתפרסמים בעניין תגיעו למסקנה כי הדבר היחיד המבדיל בהם, הוא שם הכותב.

אני גם לא רוצה לעורר דיון. באמת שלא. אני עצוב עכשיו עד כדי כך שאין לי עניין בלהודות לתגובות חמות ובוודאי לא להתקוטט. תחשבו שמול כל מי שמאושר מכך שסטיבן ג'רארד מסיים קריירה בת עשרים ושש שנים בליברפול מבלי שזכה אפילו פעם אחת בתואר הגדול מכולם, אליפות ארצו, נמצא לפחות אחד אחר שמרגיש חרא בשל אותן סיבות בדיוק.

ולכן לא אפליג בשבחיו ולא אמנה את חסרונותיו. אני לא מאלה הזוכרים בעל פה את התאריך בו נכנס לראשונה להרכב הראשון ולא את מספר שעריו במפעלים השונים, וממילא את ההחלקה שלו יהיו רבים אחרים שישמחו להזכיר לי.

אני רואה את סטיבן ג'רארד כמו סיפור, לא כמו דו"ח מאזן חשבונאי. לא עוסק במספרים ובפרטים הקטנים. כן, סטיבי הוא סיפור. חתיכת סיפור. מורכב מאוד. מורכב כמו שרק סיפור על סטיבן ג'רארד יכול להיות. של עליות ומורדות ותהיות לרוב.

*

ג'רארד לא המציא כלום בכדורגל. את כל מה שעשה על הדשא, עשו לפניו, עושים במקביל לו ויעשו אחריו. היו טובים ממנו במקצוע, וגם להתנהגותו על המגרש ומחוצה לו, יש תקדימים. לטוב ולרע. הוא גם לא הספורטאי, מושא אהבתי הראשון, לסיים קריירה מפוארת כשהוא רואה את הארץ ואליה לא מגיע.

סטיבי הוא שלם מצוין המורכב מסכום חלקים, שאילו תפקדו בנפרד, היו משפיעים פחות. אי אפשר לנתק משהו ממרכיביו ולשפוט אותו בנפרד. זה כמו להגיד שהמרק לא משהו, אבל התבלינים…

ג'רארד הוא דמות מיתית. מיתולוגיה מורכבת מאוסף של סיפורים שאנשים מספרים לעצמם כדי להצדיק אמונות שונות ולהפריך אחרות. אי אפשר לבסס מיתולוגיה על עובדות ומשום כך אין טעם לנהל דיון שבין מרכיביו משובץ ללא ספק הדיאלוג הבא:

הוא אף פעם לא שיחק במועדון אחר.

אבל הוא רצה לשחק בצ'לסי.

אבל הוא לא שיחק בצ'לסי אלא נשאר בליברפול.

כי המאפייה עצרה אותו בדרך.

*

המרחק בין ג'רארד של האטרף באיסטנבול, הפצצה בגמר הגביע בקארדיף והנשיקה למצלמה באולד טראפורד גדל בעת האחרונה, ומבחינה זו פרישתו מליברפול באה בעיתה. אני נגד חסידות וכאתאיסט מושבע הצהרתי אלא אחת שכדורגל ורוקנרול הן שתי הדתות המאורגנות אליהן אני משתייך, בדיוק בשל התחלופה הקבועה של האלוהים.

היו לו לג'רארד נקודות רבות לאורך הקריירה בהן נאלץ לבחור בין כמה אפשרויות. אין לי מושג איך הוא מנתח את תוצאות הבחירות שעשה, אבל מבחינתי הוא בחר בטוב ביותר. אולי יכול היה להתהדר עכשיו באליפויות במקום אחר – על פי עדויות מהעת האחרונה זה יכול היה להיות בריאל מדריד, אינטר או צ'לסי – אבל הוא בחר אחרת לשמחתי, מה שמאדיר עוד את ערכו.

יכולתי לצטט לכם מילים חמות שאמר עליו מוריניו רק השבוע, אבל דווקא התגובה של ג'רארד, היא זו שמגדירה אותו בעיני: "הוא המאמן הטוב בעולם והייתי שמח לשחק עבורו, אילולא הייתי אוהד כל כך שרוף של ליברפול."

 

אני מאוד אוהב את סטיבן ג'רארד. האהבה שלי אליו משוחררת מהנמקות. לצד תמונות שלו בגדולתו כשחקן, אני רואה תמונות אחרות שלו שהסבו לי לא פחות עונג, שנלקחו מסיטואציות שאינן חלק מתפקידו כשחקן בהרכב ואת אחת מאלה בחרתי כתמונת הנושא. גם את הקליפ שצרפתי, העדפתי על עוד מקבץ ממבחר שעריו.

השיר, לעומת זאת, מבחינתי, נכתב עליו.

 

 

 

הניצחון בפאלאס
משחקו הביתי האחרון של הקפטן של המנוולים

56 Comments

D! פה ועכשיו 16 במאי 2015

אמן.

ירושלמי 16 במאי 2015

Cut my veins open and I bleed Liverpool Red
Stevie G
ynwa

MOBY 16 במאי 2015

לעד נזכור את איסטנבול

יריב ס. 16 במאי 2015

ריגשת בני, ואכן אין שיר שמתאים יותר לקפטן הנפלא שלנו.

זה משנה 16 במאי 2015

מעניין שבחרת שיר של ליברפולי אבל לא בביצוע של הליברפולי.

בני תבורי 16 במאי 2015

אני בלתי צפוי

אנונימוס 17 במאי 2015

אתה אניגמה!

cookie-monster 16 במאי 2015

אני לא ממש מסוגלת ללכת לחפש טקסטים ברשת עכשיו – שלא לדבר על לקרוא אותם. עצוב מדי. ואין מילים שיכולות להביע את זה בין כה.

Matipool 16 במאי 2015

גם אני . רק טקסטים בדה באזר .

משה 16 במאי 2015

כל מילה ואין שיר מתאים יותר.

איציק 16 במאי 2015

נאמר כך, יש טובים ממנו אך אין טובים כמוהו.
אם היו שואלים אותי (ולא שואלים) אז הוא כנראה לא הכי טוב להתחיל לבנות סביבו קבוצה, אך הוא הכי טוב לבנות סביבו מורשת.

אלון 16 במאי 2015

כשהוא היה בשיא, הוא היה הכי טוב לבנות סביבו קבוצה

איציק 16 במאי 2015

זה גם מה שאני רוצה להאמין בו, אבל כנראה שנינו נהייה טועים במקרה זה.

Matipool 16 במאי 2015

מסכים עם אלון . בין עונת 2004-2005 לעונת 2008-2009 הוא הראשון שהייתי לוקח ולא רק בגלל האהדה והאהבה אליו .

איציק 16 במאי 2015

גם אני, רק עדיין אני לא בטוח שהוא היה הטוב ביותר לשם כך, רק המוערך ביותר על-ידי, וכנראה על-ידי כמה נוספים.

wazza 16 במאי 2015

אני תמיד מעריך שחקנים שנשארים נאמנים לקבוצתם וכאשר הקבוצה לא מתמודדת קבוע על תארים אז זה עוד יותר ראוי להערכה,

עוד שבועיים הוא חוגג יום הולדת
וגם אני…

Matipool 16 במאי 2015

גם אני ..

גבריאל 16 במאי 2015

טקסט טוב בני. ענייני. לא רגשי. ההיפך מסטיבי.
טעות קטנה. הגול בגמר גביע היה בקרדיף

בני תבורי 16 במאי 2015

נכון, תוקן.

אריק 16 במאי 2015

איתך בצערך. אכן סיפור מצויין, למזלו נשאר בליברפול.

טל 12 16 במאי 2015

נהדר

טל המנצ'סטרי 16 במאי 2015

השער שלו במדי נבחרת אנגליה מול גרמניה ב 5-1 (השער השני ממש עם הירידה למחצית)
השער שלו בגמר הגביע נגד ווסטהאם
השער שלו מול אולימפיאקוס
זה סטיבן ג'רארד עבורי, לא סבלתי אותו אי אפשר לקחת את מה ששלו.

ראיתי אותו כובש מהיציע לא פעם נגד יונייטד, גול לחיבור באנפילד שאם זה כמה סנטימטרים הצידה אז אני נוגח את הכדור ביציע החוץ, גם ב 4-1 ממרומי הסטרטפורד אנד, לשמחתי באותן עונות הפסדנו בקרב נגדו אבל ניצחנו את המלחמה.

כבר לא מגדלים כאלה יותר מדי, חבל, זה תמיד הוסיף פלפל ליריבות.

לפני שנתיים הייתי במשחק בגודיסון פארק (אברטון נגד צ'לסי) ובמחצית הכרוז הזמין את קווין ראדקליף לדשא להעניק איזה גביע הוקרה למישהו או משהו כזה, ראדקליף, חתיכת אגדה בעבור אברטון (וגם אם בסוף הקריירה עשה סבב של כמה קבוצות אחרות) ואחד הדברים שהכי זכורים לי מהיום הזה זו האכזבה מהתשואות בחצי הילוך שקיבל מהיציעים, כאילו רוב הקהל לא ידע במי מדובר (והוא היה בלם נהדר)
אני חושב אם יהיה זה ג'רארד שבעוד 20 שנה יעלה לדשא באנפילד להעניק איזה גביע הוקרה למישהו, כשהכרוז יכריז כי הוא עולה לדשא, אין לי ספק שיקבל סטנדינג אוביישן כמו שצריך וכיאה לסמל והשחקן שהיה, אבל, זה אולי יספר לתמיד גם את ההבדל בין ליברפול לאברטון.

בשלב מסויים פרגי רצה אותו (למרות שידע שזה חסר סיכוי כמעט) וטוב שלא הצליח להביא אותו, אולי הפסדנו שחקן מצויין אבל הרווחנו יריבות חריפה ו Banter בריא שיימשך ביציעים סביב השם שלו וגם כשירוץ על המדשאות בארה"ב.

יוני (המקורי, מפעם) 16 במאי 2015

יצא לך מדויק בני. בן אדם שקל להזדהות עמו, וחתיכת שחקן.

red sox 16 במאי 2015

לכל מי שמבקר את הבחירות שג'רארד עשה בקריירה ובראשן אי המעבר לריאל או לצ'לסי, אני נהנה להזכיר, במחילה, את הפאטתיות במעבר של קארל מלון ללייקרס. תגובת הכבוד וההכרה בגדולה של ג'ון סטוקטון מגיעה על-פי רוב מעצמה.

Matipool 16 במאי 2015

צודק לגבי קארל מלון אבל אם סטיבי היה עובר בגיל 25 לצ׳לסי או מדריד , יש סיכוי גדול שהוא היה נחשב להרבה יותר גדול בראייה היסטורית כשברזומה שלו יש נניח מס׳ אליפויות ועוד זכייה בליגת האלופות .

red sox 16 במאי 2015

כשהיה בן 25 השאלה לא הייתה רלוונטית. לא כי לא היו לו הצעות, אלא כי אז לא היה במעמד הנוכחי ומעבר כזה לא היה נתפס כמרדף פאטתי אחרי אליפות שלא יוכל להשיג במועדון הבית שלו.

Matipool 16 במאי 2015

יפה , בני .
בכל זאת נקודה לגבי היכולת הכדורגלנית – אני חושב שסטיבי היה די ייחודי בכך שהוא ידע לעשות הכל ויכל לשחק בכל עמדה ( מתייחס כמובן לשנים בהן היה לו את הכח לכך ) . לא בטוח כמה שחקנים לפניו יכלו לשחק במקביל כמעט בכל תפקיד על המגרש וברמה כזו גבוהה ( בגמר באיסטנבול למשל הוא שיחק ב- 3 תפקידים . בעונת 2005/2006 הוא שיחק מרבית הזמן באגף ימין וכבש משם המון שערים יחסית לווינגר . את הקרירה בבוגרים הוא התחיל בכלל כמגן ימני , לאחר מכן קשר אחורי , אח״כ מרכזי ומאוחר יותר כשחקן מאחורי החלוץ הבודד ) .
יחסר לי מאד . לאחר פספוס האליפות בעקבות ההחלקה , לא ידעתי אם אני עצוב יותר עבורי או עבורו .

אביאל 16 במאי 2015

ליברפול של בניטז היתה היריבה הכי מפחידה מבחינתי כאוהד צ׳לסי, הרבה בגללו – דווקא בגלל הדברים האחרונים של מוריניו לגביו מועצמת לי עוד יותר ההשוואה לטוטי, מהבחינה הפשוטה שהוא יכל לעבור ולקחת תארים עם קבוצות אחרות אבל העדיף את ליברפול אהובתו ואין חזק מזה בספורט.

אביאל 16 במאי 2015

אגב, אני עדיין חושב שאם היה יוצא והוא ולאמפרד היו משחקים בקישור תחת מוריניו זה באמת היה דבר חד פעמי, למרות שבנבחרת זה לא כל כך הצליח, אבל זאת נבחרת אנגליה והיא לא מקום טוב להשוואות.

D! פה ועכשיו 16 במאי 2015

נבחרת אנגליה היא לא מקום טוב.
זהו.

רומן 17 במאי 2015

אולי הוא פשוט ידע את האמת? שהוא קשר מרכזי מאוד בינוני?
מרוב רגשות אתם לא רואים את המציאות.

עופר ג. 16 במאי 2015

אינני מכיר את תכונותיו כבן אדם, אבל כל הכשלונות, ההחלקות והפספוסים שהיו לו הופכים אותו לבן תמותה, וזה מה שיפה בעיניי.
קשה לי להתחבר למכונות על אנושיות כמו לברון, רונאלדו או אפילו מסי…

בסופו של דבר אוהדי הספורט הרומנטיים, ואני ביניהם, מעדיפים מורשת של כוכבים ששמרו אמונים לקבוצתם, למרות שיש לא מעט דוגמאות של כאילו שהחליטו לעבור ועשו נכון.
גם תרבות הספורט האמריקאית שהמציאה את האלוהות האישית בספורט (=היכל התהילה), מעדיפה לדעתי את שומרי האמונים על הנודדים.

חבל לי כאוהד ליברפול שלא זכינו / זכה באליפות בתקופה הארוכה שהוא על המגרש. אולי עכשיו ישתנה הכיוון ??

משה 16 במאי 2015

אני רק מקווה שזה לא המשחק האחרון גם של סטרלינג ואייב במדי הקבוצה.

Rondi 16 במאי 2015

) :

סימנטוב 16 במאי 2015

טקסט נהדר בני. מעציב שהוא סיים לשחק עבורכם.

יואב דובינסקי 16 במאי 2015

אני בסערת רגשות, סותרות בעיקר. מאחר הצהריים אני עם דמעות בעיניים וחנק בגרון. אני כל כך עצוב.

מצד אחד אני בתחושה קשה ובמועקה שליברפול כפי שאני מכיר אותה נגמרה. מבארנס ורוזנטל, דרך פאולר ומקה ואח"כ אואן וקראגר וג'רארד, תמיד היה לי למי להתחבר שם. וכמעט תמיד גם היו שחקני רכש שהיה כיף להתחבר אליהם. עכשיו מה נשאר, הנדרסון? קוטיניו? אלה שחקנים שאני מחובר רגשית אליהם כמו לפטריק ברגר או להארי קיואל. סטרלינג? כן, אבל לא באמת כמו לשחקן בית. נחמדים כולם, אבל אני מנותק מהם. אולי כי אני זקן ונרגן יותר ומתקשה להתחבר לילדים חדשים ומעיקים.

מצד שני, כאוהד קבוצה אחרת שכבר הרגיש על בשרו איך מספר 8 מיתולוגי הופך ליותר גדול מהמועדון ולאן זה יכול להוביל, אולי טוב שמראש נמנע המצב הזה.

מצד שלישי, רציתי שיפרוש בליברפול. שיהיה שם באולימפוס עם הטוטים והמאלדינים והגיגסים והטרים. אם לא אליפות, אז לפחות זה.

עכשיו אני בעיקר עצוב.

טל 12 16 במאי 2015

מבין אותך,אבל יש צעירים נהדרים (בתקווה שהם נשארים בקבוצה) ויהיה טוב,אני מאמין. מה גם שנניח ג'רארד נשאר ונניח ליברפול זוכה באליפות באחת מהעונות הקרובות,אז אני מניח שזו תהיה אליפות של ג'רארד בדיוק כמו שהאליפות של יונייטד ב 93 היתה אליפות של בריאן רובסון.

Matipool 17 במאי 2015

מזדהה עם תחושת ההתחברות .
תמיד היה לי את השחקן או שחקנים שהייתי מחובר אליהם רגשית יותר מכולם ( החל מקיגאן דרך קלמנס , ראש , דלגליש , האנסן , בארנס , מקה , אואן , קראגר וסטיבי ) .
אין לי עכשיו וזה כל כך חסר .

יואב 17 במאי 2015

בני,
טור מקסים.
הוא לא הפיל עלי אימה כמו פאולר(ממש), סוארס(ברור), טורס(גם ברור), אבל עדיין היה הנמסיס שאתה רוצה לנצח.
אומר משהו שאולי לא פופולארי- את קראגר חיבבתי מאד בזמן אמת. ועוד יותר היום.
לא חושב שיש ויהיו לי רגשות חזקים לסטיבי גם בעתיד. בטח לא שנאה.
ועדיין, כדורגלן מחונן שאנגליה תתגעגע אליו.

בני תבורי 17 במאי 2015

יפה כתבת יואב

אייל הצפון 17 במאי 2015

במשפט אחד: גדול האוהדים של ליברפול עשה את צעדיו האחרונים על הדשא של אנפילד.
ג'רארד היה ונשאר קודם כל אוהד של הקבוצה, ולכן עבורו מעבר לקבוצה שיכולה להתחרות בליברפול, מקביל למעבר של אוהד מכבי (לא משנה איזה צבע) מילדות לאהוד בגיל 25 לא מכבי (ולא משנה איזה צבע) [ולהיפך]. הוא לא יכול לעשות את זה.
מה שכן, הוא היה יכול לעבור ליפאן או לקטאר/אמירויות שבהן הוא היה מרוויח יותר בפחות מאמץ מאשר בליגה בארצות הברית, ולכן השיר קולע, וגם בחירת המבצע כי הליברפולי די מהר שכח את שורשיו ושיווק את עצמו כאזרח העולם וכדוברם של הדפוקים בכל מקום, אם כי מתוך אמונה ובלי ציניות.

אייל הצפון 17 במאי 2015

ואם יורשה לי הערה בנימה אישית (במיוחד עבורך בני), זה שעם כל חוסר הפופולאריות וההתעלמות מהצייטגייסט שבהישארותו של שחקן ברמתו של ג'רארד במשך 18 שנה בקבוצה ברמתה ומעמדה של ליברפול, זה שסבתא שלי יצאה, באמצע שנות החמישים של המאה שעברה, להיות עובדת שכירה בקו ייצור של מפעל פרי הגליל בחצור הגלילית (ועד כמה שידוע לי הייתה חברת הקיבוץ הראשונה בהיסטוריה שהביאה תלוש משכורת שלא ממוסדות התנועה/מפלגה/ממשלה – באותה תקופה זה היה מקביל פחות או יותר, אלא כעובדת קו ייצור בתעשיה), היה צעד לא פחות מנוגד לרוח המקום והרבה יותר פורץ דרך מההחלטות המקצועיות של ג'רארד.

בני תבורי 17 במאי 2015

אני חושב שדורפן סיכם את זה נכון מאוד, סטיבי נשאר בעיקר בגלל שהאמין שניתן להחזיר את המועדון למקום אותו ראה כטבעי.

רומן 17 במאי 2015

אין דרך יותר מתאימה בשבילו מלסיים קריירה בהפסד ביתי.
שחקן בינוני עם בעיטה חזקה ונגיחה טובה, בלי רגל שמאל בכלל, בלי הזריזות האגרסיביות והחדות של קשרים אחוריים גדולים כמו פול סקולס.
בלי יציאה מהמקום, בלי תנועה לעומק ומציאת שטחים כמו של פרנק למפארד.
באמת סתם עוד שחקן ממוצע, אף פעם לא הבנתי את הסנטימנטליות אליו.

בני תבורי 17 במאי 2015

אתה רואה לאן לוקחת אותך הסטופקה רומן? לך על גריי גוס ותתבגר

רומן 17 במאי 2015

סטוליצ'נאיה חבר.
אני מההיי סוסייטי, ממוסקוה במקור :-).

באמת, לא מנסה לפגוע או משהו, מבין כמה אתה מעריץ אותו, אבל אם אתה באמת אוהד כדורגל, צא שניה מהבועה ותשפוט אותו נטו מקצועית.

בני תבורי 17 במאי 2015

רומן,
אתה לא מבין את המשמעות של להיות אוהד. אוהד צריך לפעול מרגש ולצאת מפרופורציות, אוהד ש "שופט אובייקטיבית" אינו אוהד.
ואם סטולי, אני בעד.

רומן 17 במאי 2015

אני מבין.
לכן אני מתנצל

אריק האחר 17 במאי 2015

רומן
אתה אמתי ???!!!

רומן 17 במאי 2015

ברור שאני אמיתי.
באמת עם כל הכבוד לרומנטיקה והאהדה וכל שאר ההילה הליוורפולית.
אני מדבר על האיכות של השחקן נטו ולדעתי הוא היה סה"כ שחקן בינוני ומוגבל.
לא חד, לא מהיר מהמקום, בלי רגל שמאל, לא משחק בנגיעה, לא משתלט על הכדור צמוד ומהר, שחקן חביב עם הילה מוגזמת.
לא בליגה של הקשרים הבריטיים הגדולים בני דורו פחות אות יותר סקולס/בקס/לאמפ או קין/אינס הטיפה יותר מבוגרים.
אין ספק לגבי ההילה שלו ולההערצה אליו ולמחויבות שלו, אבל נטו מקצועית הוא שחקן מוגבל.

wazza 17 במאי 2015

רומן זו דעה לגיטימית זכותך להביע אותה ויש לא מעטים שיסכימו איתה אבל ממש אין צורך להביע אותה בפוסט פרידה שאתה יודע מה בני ושאר האוהדים שלהם פה מרגישים כלפיו.

רומן 17 במאי 2015

צודק

אריק 17 במאי 2015

כי לבקהאם היתה רגל שמאל נהדרת וטאץ עדין בכדור

רומן 17 במאי 2015

כן, לבקהאם היה טאץ' עדין. בקהאם ידע להכניס כדור בנגיעה, וראיתי אותה מוציא הגבהות מופלאות גם בשמאל.

תומאס נוימן 17 במאי 2015

כשהיה בשיאו הרגשתי לפעמים כאילו הוא משחק כמו 10 שחקנים. one-man-gang .

הוא היה סוחף, זו ההגדרה הכי מתאימה מבחינתי. יחסר מאוד בנוף הבריטי.

איאן ראש 17 במאי 2015

עדיין כואב שהוא עוזב. זה לא שהוא פורש. לדעתי יש לו מה לתרום לקבוצה גם בגילו ועושה רושם שהוא לא בעל אופי שיהרוס חדר ההלבשה אם לא יעלה בהרכב כל משחק. לשחקן/אוהד נפלא שכמותו הגיע לסיים קריירה בקבוצה אחת.
מרגיש כמו כמה מהחברים פה שאין מישהו בקבוצה שימלא את החלל הרגשי שנוצר אך אני מעריך שהזמן מרפא הכל וימצא השחקן הזה.

Comments closed