הכי קל זה לכתוב טקסט עמוס בקלישאות, אבל זה הדבר האחרון שאני רוצה. איך שאני לא מנסה, אני מוצא עצמי מסתבך בהן. כותב, מתלבט ומוחק. אם תקראו את הטקסטים הרבים המתפרסמים בעניין תגיעו למסקנה כי הדבר היחיד המבדיל בהם, הוא שם הכותב.
אני גם לא רוצה לעורר דיון. באמת שלא. אני עצוב עכשיו עד כדי כך שאין לי עניין בלהודות לתגובות חמות ובוודאי לא להתקוטט. תחשבו שמול כל מי שמאושר מכך שסטיבן ג'רארד מסיים קריירה בת עשרים ושש שנים בליברפול מבלי שזכה אפילו פעם אחת בתואר הגדול מכולם, אליפות ארצו, נמצא לפחות אחד אחר שמרגיש חרא בשל אותן סיבות בדיוק.
ולכן לא אפליג בשבחיו ולא אמנה את חסרונותיו. אני לא מאלה הזוכרים בעל פה את התאריך בו נכנס לראשונה להרכב הראשון ולא את מספר שעריו במפעלים השונים, וממילא את ההחלקה שלו יהיו רבים אחרים שישמחו להזכיר לי.
אני רואה את סטיבן ג'רארד כמו סיפור, לא כמו דו"ח מאזן חשבונאי. לא עוסק במספרים ובפרטים הקטנים. כן, סטיבי הוא סיפור. חתיכת סיפור. מורכב מאוד. מורכב כמו שרק סיפור על סטיבן ג'רארד יכול להיות. של עליות ומורדות ותהיות לרוב.
*
ג'רארד לא המציא כלום בכדורגל. את כל מה שעשה על הדשא, עשו לפניו, עושים במקביל לו ויעשו אחריו. היו טובים ממנו במקצוע, וגם להתנהגותו על המגרש ומחוצה לו, יש תקדימים. לטוב ולרע. הוא גם לא הספורטאי, מושא אהבתי הראשון, לסיים קריירה מפוארת כשהוא רואה את הארץ ואליה לא מגיע.
סטיבי הוא שלם מצוין המורכב מסכום חלקים, שאילו תפקדו בנפרד, היו משפיעים פחות. אי אפשר לנתק משהו ממרכיביו ולשפוט אותו בנפרד. זה כמו להגיד שהמרק לא משהו, אבל התבלינים…
ג'רארד הוא דמות מיתית. מיתולוגיה מורכבת מאוסף של סיפורים שאנשים מספרים לעצמם כדי להצדיק אמונות שונות ולהפריך אחרות. אי אפשר לבסס מיתולוגיה על עובדות ומשום כך אין טעם לנהל דיון שבין מרכיביו משובץ ללא ספק הדיאלוג הבא:
הוא אף פעם לא שיחק במועדון אחר.
אבל הוא רצה לשחק בצ'לסי.
אבל הוא לא שיחק בצ'לסי אלא נשאר בליברפול.
כי המאפייה עצרה אותו בדרך.
*
המרחק בין ג'רארד של האטרף באיסטנבול, הפצצה בגמר הגביע בקארדיף והנשיקה למצלמה באולד טראפורד גדל בעת האחרונה, ומבחינה זו פרישתו מליברפול באה בעיתה. אני נגד חסידות וכאתאיסט מושבע הצהרתי אלא אחת שכדורגל ורוקנרול הן שתי הדתות המאורגנות אליהן אני משתייך, בדיוק בשל התחלופה הקבועה של האלוהים.
היו לו לג'רארד נקודות רבות לאורך הקריירה בהן נאלץ לבחור בין כמה אפשרויות. אין לי מושג איך הוא מנתח את תוצאות הבחירות שעשה, אבל מבחינתי הוא בחר בטוב ביותר. אולי יכול היה להתהדר עכשיו באליפויות במקום אחר – על פי עדויות מהעת האחרונה זה יכול היה להיות בריאל מדריד, אינטר או צ'לסי – אבל הוא בחר אחרת לשמחתי, מה שמאדיר עוד את ערכו.
יכולתי לצטט לכם מילים חמות שאמר עליו מוריניו רק השבוע, אבל דווקא התגובה של ג'רארד, היא זו שמגדירה אותו בעיני: "הוא המאמן הטוב בעולם והייתי שמח לשחק עבורו, אילולא הייתי אוהד כל כך שרוף של ליברפול."
אני מאוד אוהב את סטיבן ג'רארד. האהבה שלי אליו משוחררת מהנמקות. לצד תמונות שלו בגדולתו כשחקן, אני רואה תמונות אחרות שלו שהסבו לי לא פחות עונג, שנלקחו מסיטואציות שאינן חלק מתפקידו כשחקן בהרכב ואת אחת מאלה בחרתי כתמונת הנושא. גם את הקליפ שצרפתי, העדפתי על עוד מקבץ ממבחר שעריו.
השיר, לעומת זאת, מבחינתי, נכתב עליו.
56 Comments
אמן.
Cut my veins open and I bleed Liverpool Red
Stevie G
ynwa
לעד נזכור את איסטנבול
ריגשת בני, ואכן אין שיר שמתאים יותר לקפטן הנפלא שלנו.
מעניין שבחרת שיר של ליברפולי אבל לא בביצוע של הליברפולי.
אני בלתי צפוי
אתה אניגמה!
אני לא ממש מסוגלת ללכת לחפש טקסטים ברשת עכשיו – שלא לדבר על לקרוא אותם. עצוב מדי. ואין מילים שיכולות להביע את זה בין כה.
גם אני . רק טקסטים בדה באזר .
כל מילה ואין שיר מתאים יותר.
נאמר כך, יש טובים ממנו אך אין טובים כמוהו.
אם היו שואלים אותי (ולא שואלים) אז הוא כנראה לא הכי טוב להתחיל לבנות סביבו קבוצה, אך הוא הכי טוב לבנות סביבו מורשת.
כשהוא היה בשיא, הוא היה הכי טוב לבנות סביבו קבוצה
זה גם מה שאני רוצה להאמין בו, אבל כנראה שנינו נהייה טועים במקרה זה.
מסכים עם אלון . בין עונת 2004-2005 לעונת 2008-2009 הוא הראשון שהייתי לוקח ולא רק בגלל האהדה והאהבה אליו .
גם אני, רק עדיין אני לא בטוח שהוא היה הטוב ביותר לשם כך, רק המוערך ביותר על-ידי, וכנראה על-ידי כמה נוספים.
אני תמיד מעריך שחקנים שנשארים נאמנים לקבוצתם וכאשר הקבוצה לא מתמודדת קבוע על תארים אז זה עוד יותר ראוי להערכה,
עוד שבועיים הוא חוגג יום הולדת
וגם אני…
גם אני ..
טקסט טוב בני. ענייני. לא רגשי. ההיפך מסטיבי.
טעות קטנה. הגול בגמר גביע היה בקרדיף
נכון, תוקן.
איתך בצערך. אכן סיפור מצויין, למזלו נשאר בליברפול.
נהדר
השער שלו במדי נבחרת אנגליה מול גרמניה ב 5-1 (השער השני ממש עם הירידה למחצית)
השער שלו בגמר הגביע נגד ווסטהאם
השער שלו מול אולימפיאקוס
זה סטיבן ג'רארד עבורי, לא סבלתי אותו אי אפשר לקחת את מה ששלו.
ראיתי אותו כובש מהיציע לא פעם נגד יונייטד, גול לחיבור באנפילד שאם זה כמה סנטימטרים הצידה אז אני נוגח את הכדור ביציע החוץ, גם ב 4-1 ממרומי הסטרטפורד אנד, לשמחתי באותן עונות הפסדנו בקרב נגדו אבל ניצחנו את המלחמה.
כבר לא מגדלים כאלה יותר מדי, חבל, זה תמיד הוסיף פלפל ליריבות.
לפני שנתיים הייתי במשחק בגודיסון פארק (אברטון נגד צ'לסי) ובמחצית הכרוז הזמין את קווין ראדקליף לדשא להעניק איזה גביע הוקרה למישהו או משהו כזה, ראדקליף, חתיכת אגדה בעבור אברטון (וגם אם בסוף הקריירה עשה סבב של כמה קבוצות אחרות) ואחד הדברים שהכי זכורים לי מהיום הזה זו האכזבה מהתשואות בחצי הילוך שקיבל מהיציעים, כאילו רוב הקהל לא ידע במי מדובר (והוא היה בלם נהדר)
אני חושב אם יהיה זה ג'רארד שבעוד 20 שנה יעלה לדשא באנפילד להעניק איזה גביע הוקרה למישהו, כשהכרוז יכריז כי הוא עולה לדשא, אין לי ספק שיקבל סטנדינג אוביישן כמו שצריך וכיאה לסמל והשחקן שהיה, אבל, זה אולי יספר לתמיד גם את ההבדל בין ליברפול לאברטון.
בשלב מסויים פרגי רצה אותו (למרות שידע שזה חסר סיכוי כמעט) וטוב שלא הצליח להביא אותו, אולי הפסדנו שחקן מצויין אבל הרווחנו יריבות חריפה ו Banter בריא שיימשך ביציעים סביב השם שלו וגם כשירוץ על המדשאות בארה"ב.
יצא לך מדויק בני. בן אדם שקל להזדהות עמו, וחתיכת שחקן.
לכל מי שמבקר את הבחירות שג'רארד עשה בקריירה ובראשן אי המעבר לריאל או לצ'לסי, אני נהנה להזכיר, במחילה, את הפאטתיות במעבר של קארל מלון ללייקרס. תגובת הכבוד וההכרה בגדולה של ג'ון סטוקטון מגיעה על-פי רוב מעצמה.
צודק לגבי קארל מלון אבל אם סטיבי היה עובר בגיל 25 לצ׳לסי או מדריד , יש סיכוי גדול שהוא היה נחשב להרבה יותר גדול בראייה היסטורית כשברזומה שלו יש נניח מס׳ אליפויות ועוד זכייה בליגת האלופות .
כשהיה בן 25 השאלה לא הייתה רלוונטית. לא כי לא היו לו הצעות, אלא כי אז לא היה במעמד הנוכחי ומעבר כזה לא היה נתפס כמרדף פאטתי אחרי אליפות שלא יוכל להשיג במועדון הבית שלו.
יפה , בני .
בכל זאת נקודה לגבי היכולת הכדורגלנית – אני חושב שסטיבי היה די ייחודי בכך שהוא ידע לעשות הכל ויכל לשחק בכל עמדה ( מתייחס כמובן לשנים בהן היה לו את הכח לכך ) . לא בטוח כמה שחקנים לפניו יכלו לשחק במקביל כמעט בכל תפקיד על המגרש וברמה כזו גבוהה ( בגמר באיסטנבול למשל הוא שיחק ב- 3 תפקידים . בעונת 2005/2006 הוא שיחק מרבית הזמן באגף ימין וכבש משם המון שערים יחסית לווינגר . את הקרירה בבוגרים הוא התחיל בכלל כמגן ימני , לאחר מכן קשר אחורי , אח״כ מרכזי ומאוחר יותר כשחקן מאחורי החלוץ הבודד ) .
יחסר לי מאד . לאחר פספוס האליפות בעקבות ההחלקה , לא ידעתי אם אני עצוב יותר עבורי או עבורו .
ליברפול של בניטז היתה היריבה הכי מפחידה מבחינתי כאוהד צ׳לסי, הרבה בגללו – דווקא בגלל הדברים האחרונים של מוריניו לגביו מועצמת לי עוד יותר ההשוואה לטוטי, מהבחינה הפשוטה שהוא יכל לעבור ולקחת תארים עם קבוצות אחרות אבל העדיף את ליברפול אהובתו ואין חזק מזה בספורט.
אגב, אני עדיין חושב שאם היה יוצא והוא ולאמפרד היו משחקים בקישור תחת מוריניו זה באמת היה דבר חד פעמי, למרות שבנבחרת זה לא כל כך הצליח, אבל זאת נבחרת אנגליה והיא לא מקום טוב להשוואות.
נבחרת אנגליה היא לא מקום טוב.
זהו.
אולי הוא פשוט ידע את האמת? שהוא קשר מרכזי מאוד בינוני?
מרוב רגשות אתם לא רואים את המציאות.
אינני מכיר את תכונותיו כבן אדם, אבל כל הכשלונות, ההחלקות והפספוסים שהיו לו הופכים אותו לבן תמותה, וזה מה שיפה בעיניי.
קשה לי להתחבר למכונות על אנושיות כמו לברון, רונאלדו או אפילו מסי…
בסופו של דבר אוהדי הספורט הרומנטיים, ואני ביניהם, מעדיפים מורשת של כוכבים ששמרו אמונים לקבוצתם, למרות שיש לא מעט דוגמאות של כאילו שהחליטו לעבור ועשו נכון.
גם תרבות הספורט האמריקאית שהמציאה את האלוהות האישית בספורט (=היכל התהילה), מעדיפה לדעתי את שומרי האמונים על הנודדים.
חבל לי כאוהד ליברפול שלא זכינו / זכה באליפות בתקופה הארוכה שהוא על המגרש. אולי עכשיו ישתנה הכיוון ??
אני רק מקווה שזה לא המשחק האחרון גם של סטרלינג ואייב במדי הקבוצה.
) :
טקסט נהדר בני. מעציב שהוא סיים לשחק עבורכם.
אני בסערת רגשות, סותרות בעיקר. מאחר הצהריים אני עם דמעות בעיניים וחנק בגרון. אני כל כך עצוב.
מצד אחד אני בתחושה קשה ובמועקה שליברפול כפי שאני מכיר אותה נגמרה. מבארנס ורוזנטל, דרך פאולר ומקה ואח"כ אואן וקראגר וג'רארד, תמיד היה לי למי להתחבר שם. וכמעט תמיד גם היו שחקני רכש שהיה כיף להתחבר אליהם. עכשיו מה נשאר, הנדרסון? קוטיניו? אלה שחקנים שאני מחובר רגשית אליהם כמו לפטריק ברגר או להארי קיואל. סטרלינג? כן, אבל לא באמת כמו לשחקן בית. נחמדים כולם, אבל אני מנותק מהם. אולי כי אני זקן ונרגן יותר ומתקשה להתחבר לילדים חדשים ומעיקים.
מצד שני, כאוהד קבוצה אחרת שכבר הרגיש על בשרו איך מספר 8 מיתולוגי הופך ליותר גדול מהמועדון ולאן זה יכול להוביל, אולי טוב שמראש נמנע המצב הזה.
מצד שלישי, רציתי שיפרוש בליברפול. שיהיה שם באולימפוס עם הטוטים והמאלדינים והגיגסים והטרים. אם לא אליפות, אז לפחות זה.
עכשיו אני בעיקר עצוב.
מבין אותך,אבל יש צעירים נהדרים (בתקווה שהם נשארים בקבוצה) ויהיה טוב,אני מאמין. מה גם שנניח ג'רארד נשאר ונניח ליברפול זוכה באליפות באחת מהעונות הקרובות,אז אני מניח שזו תהיה אליפות של ג'רארד בדיוק כמו שהאליפות של יונייטד ב 93 היתה אליפות של בריאן רובסון.
מזדהה עם תחושת ההתחברות .
תמיד היה לי את השחקן או שחקנים שהייתי מחובר אליהם רגשית יותר מכולם ( החל מקיגאן דרך קלמנס , ראש , דלגליש , האנסן , בארנס , מקה , אואן , קראגר וסטיבי ) .
אין לי עכשיו וזה כל כך חסר .
בני,
טור מקסים.
הוא לא הפיל עלי אימה כמו פאולר(ממש), סוארס(ברור), טורס(גם ברור), אבל עדיין היה הנמסיס שאתה רוצה לנצח.
אומר משהו שאולי לא פופולארי- את קראגר חיבבתי מאד בזמן אמת. ועוד יותר היום.
לא חושב שיש ויהיו לי רגשות חזקים לסטיבי גם בעתיד. בטח לא שנאה.
ועדיין, כדורגלן מחונן שאנגליה תתגעגע אליו.
יפה כתבת יואב
במשפט אחד: גדול האוהדים של ליברפול עשה את צעדיו האחרונים על הדשא של אנפילד.
ג'רארד היה ונשאר קודם כל אוהד של הקבוצה, ולכן עבורו מעבר לקבוצה שיכולה להתחרות בליברפול, מקביל למעבר של אוהד מכבי (לא משנה איזה צבע) מילדות לאהוד בגיל 25 לא מכבי (ולא משנה איזה צבע) [ולהיפך]. הוא לא יכול לעשות את זה.
מה שכן, הוא היה יכול לעבור ליפאן או לקטאר/אמירויות שבהן הוא היה מרוויח יותר בפחות מאמץ מאשר בליגה בארצות הברית, ולכן השיר קולע, וגם בחירת המבצע כי הליברפולי די מהר שכח את שורשיו ושיווק את עצמו כאזרח העולם וכדוברם של הדפוקים בכל מקום, אם כי מתוך אמונה ובלי ציניות.
ואם יורשה לי הערה בנימה אישית (במיוחד עבורך בני), זה שעם כל חוסר הפופולאריות וההתעלמות מהצייטגייסט שבהישארותו של שחקן ברמתו של ג'רארד במשך 18 שנה בקבוצה ברמתה ומעמדה של ליברפול, זה שסבתא שלי יצאה, באמצע שנות החמישים של המאה שעברה, להיות עובדת שכירה בקו ייצור של מפעל פרי הגליל בחצור הגלילית (ועד כמה שידוע לי הייתה חברת הקיבוץ הראשונה בהיסטוריה שהביאה תלוש משכורת שלא ממוסדות התנועה/מפלגה/ממשלה – באותה תקופה זה היה מקביל פחות או יותר, אלא כעובדת קו ייצור בתעשיה), היה צעד לא פחות מנוגד לרוח המקום והרבה יותר פורץ דרך מההחלטות המקצועיות של ג'רארד.
אני חושב שדורפן סיכם את זה נכון מאוד, סטיבי נשאר בעיקר בגלל שהאמין שניתן להחזיר את המועדון למקום אותו ראה כטבעי.
אין דרך יותר מתאימה בשבילו מלסיים קריירה בהפסד ביתי.
שחקן בינוני עם בעיטה חזקה ונגיחה טובה, בלי רגל שמאל בכלל, בלי הזריזות האגרסיביות והחדות של קשרים אחוריים גדולים כמו פול סקולס.
בלי יציאה מהמקום, בלי תנועה לעומק ומציאת שטחים כמו של פרנק למפארד.
באמת סתם עוד שחקן ממוצע, אף פעם לא הבנתי את הסנטימנטליות אליו.
אתה רואה לאן לוקחת אותך הסטופקה רומן? לך על גריי גוס ותתבגר
סטוליצ'נאיה חבר.
אני מההיי סוסייטי, ממוסקוה במקור :-).
באמת, לא מנסה לפגוע או משהו, מבין כמה אתה מעריץ אותו, אבל אם אתה באמת אוהד כדורגל, צא שניה מהבועה ותשפוט אותו נטו מקצועית.
רומן,
אתה לא מבין את המשמעות של להיות אוהד. אוהד צריך לפעול מרגש ולצאת מפרופורציות, אוהד ש "שופט אובייקטיבית" אינו אוהד.
ואם סטולי, אני בעד.
אני מבין.
לכן אני מתנצל
רומן
אתה אמתי ???!!!
ברור שאני אמיתי.
באמת עם כל הכבוד לרומנטיקה והאהדה וכל שאר ההילה הליוורפולית.
אני מדבר על האיכות של השחקן נטו ולדעתי הוא היה סה"כ שחקן בינוני ומוגבל.
לא חד, לא מהיר מהמקום, בלי רגל שמאל, לא משחק בנגיעה, לא משתלט על הכדור צמוד ומהר, שחקן חביב עם הילה מוגזמת.
לא בליגה של הקשרים הבריטיים הגדולים בני דורו פחות אות יותר סקולס/בקס/לאמפ או קין/אינס הטיפה יותר מבוגרים.
אין ספק לגבי ההילה שלו ולההערצה אליו ולמחויבות שלו, אבל נטו מקצועית הוא שחקן מוגבל.
רומן זו דעה לגיטימית זכותך להביע אותה ויש לא מעטים שיסכימו איתה אבל ממש אין צורך להביע אותה בפוסט פרידה שאתה יודע מה בני ושאר האוהדים שלהם פה מרגישים כלפיו.
צודק
כי לבקהאם היתה רגל שמאל נהדרת וטאץ עדין בכדור
כן, לבקהאם היה טאץ' עדין. בקהאם ידע להכניס כדור בנגיעה, וראיתי אותה מוציא הגבהות מופלאות גם בשמאל.
כשהיה בשיאו הרגשתי לפעמים כאילו הוא משחק כמו 10 שחקנים. one-man-gang .
הוא היה סוחף, זו ההגדרה הכי מתאימה מבחינתי. יחסר מאוד בנוף הבריטי.
עדיין כואב שהוא עוזב. זה לא שהוא פורש. לדעתי יש לו מה לתרום לקבוצה גם בגילו ועושה רושם שהוא לא בעל אופי שיהרוס חדר ההלבשה אם לא יעלה בהרכב כל משחק. לשחקן/אוהד נפלא שכמותו הגיע לסיים קריירה בקבוצה אחת.
מרגיש כמו כמה מהחברים פה שאין מישהו בקבוצה שימלא את החלל הרגשי שנוצר אך אני מעריך שהזמן מרפא הכל וימצא השחקן הזה.