הצל שלי ואני

זה לא מה שואן חאל עושה, זה מה שפרגוסון כבר לא

הגעתי למסקנה שלואן חאל אין יותר מדי השפעה על מצבו דהיום של המועדון שהוא מנהל. העובדה שהאוהדים תולים בו את האחריות נובעת ממצוקה שנובעת מאבדן שליטה שנובע ממצב בלתי מוכר.

ב 1986 החל להיכתב פרק חדש בהיסטוריה של מנצ'סטר יונייטד. במשמעות של תקופה, אין באמת חשיבות לרגע בו החל אלכס פרגוסון להעלות את מפלס שביעות הרצון, שנקבע רק כארבע שנים מאוחר יותר, עם האליפות הראשונה. מה שחשוב הוא שעם מינויו של פרגוסון, החל תהליך שלא איבד גובה עד פרישתו ב 2013.

עשרים ושבע שנים. אם נאמץ את גישתו של המילונאי הצרפתי אמיל ליטרה שנקבעה מאה וחמישים שנים לפני פרישתו של סיר אלכס, ולפיה דור הוא סך האנשים החיים פחות או יותר באותו זמן, נוכל להניח כי דור אחד לפחות חלף כשההגה של האיחוד בידיים של פרגוסון. פאקינג תקופה.

*

אתם לא מצפים ממני לסקור בהרחבה את רפרטואר ההצלחה של הג'ינג'י בעיר ההיא השוכנת ממזרח לליברפול, אבל כדי להבהיר את הנקודה שלי אומר שהשנים של פרגוסון הפכו ברווז מכוער וצולע לכוסית רצינית ואת הדור שחזה בפלא, ליצור שלא יודע שבעה.

והנה, כפי שכבר קרה בהיסטוריה, המלך מת – מטאפורית, יחי המלך. עוד קרה בהיסטוריה, המלך החדש מכזיב. וכאן טמונה בעיה.

*

לשיטתו של אוהד המועדון הממוצע, ומרבית אוהדי המועדון הנ"ל ממוצעים, צריכה להיות כתובת אחת נגישה אליה ניתן למען כל תחושה אפשרית. ככה היה עם פרגוסון. במשך עשרים ושבע שנים, דור, להזכירכם, פרגוסון היה הכתובת היחידה לביקורת ולתשבחות. הוא היה אשם בהפסדים וגיבור הניצחונות. הוא לקח תואר אחרי תואר בממלכה וביבשת, אסף גביעים, כתב הפיק ביים וכיכב במחזה מפואר שכלל כל אלמנט דרמטי אפשרי, ניתץ אלילים וקומם אחרים, נוצצים יותר ורכב אל עבר השקיעה כשהוא בשיאו.

בתודעה של אוהדי המועדון, ואין משנה אם מדובר בכאלה שראו את ההיסטוריה נכתבת לנגד עיניהם ואלה שהצטרפו למסע ההצלחות מאוחר יותר, המצב הנוכחי אינו אפשרי. המועדון הזה לא בנוי למה שהוא מייצג כיום – גרירת רגליים ונרפות. המועדון ממוקם כיום במרחק של תשע נקודות מהמקום הראשון, הכל כך טבעי עבורו, אך לעומת זאת, במרחק של נקודה אחת בלבד משלוש הדולקות אחריו, מרחק בו בדרך כלל מרגישים כבר נשיפות אוויר חם וריח של זיעה.

*

במילים אחרות ניתן לומר שהמצב התודעתי של אוהדי יונייטד הוא מצב פסיכו-קליני אשר מוצא את ביטויו בחוסר היכולת לקבל מצב חדש, והאמינו לי, אני יודע מה זה אומר. זהו תהליך של מטריאליזם דיאלקטי במהלכו נבחן המתח המתקיים בין הטבע למציאות. הדיסונאנס בין הידיעה להכרה. בקיצור, המצב חרבנא ומישהו הרי מוכרח להיות אשם. אבל זה לא ואן חאל.

כי זה לא רק שאין לכם חלוץ. זה לא רק שואן חאל מקדש את רוני. זה לא רק שזקנתו של רוני מביישת את נעוריו. זה לא רק ששוויני קשיש אטי, שבלינד לא בלם, שממפיס לא פוגע ושמרסיאל לא משחק איפה שהוא צריך. זה שמצפים מואן חאל להמשיך מאותה נקודה  – אם לא נחשיב כרגע את מוייס, בה נגמר עידן פרגוסון וזה בלתי אפשרי על פי כל מדד. זה שאוהדי יונייטד מסרבים לנטוש את הכנסייה בה הם חברים ולעבור להאמין במשהו אחר, כשאמונה פירושה הליכה אחרי משהו שצריך ללמוד לקבל אותו מהתחלה. שמתחיל תהליך חדש של בנייה.

*

עולה לי בראש משהו די קשה ואומר אותו ברגישות מתבקשת: בפרמטרים ספרותיים דרמטיים פרישת פרגוסון היא מעין הילסבורו תודעתי עבור אוהדי יונייטד. כלומר, סוג של טרגדיה שמובילה למשבר שלא מאפשר למערכת ולסובבים אותה להבין שקרה כאן משהו שמחייב תהליך של הפנמה, אבל והתאוששות, אלא שואף בכוח וכנגד כל הסיכויים, להמשיך את המנגינה הזאת כאילו לא התחלפו המנצח והכנר הראשי. זה רק במקרה שואן חאל הוא הכתובת, זה יכול היה להיות כל מישהו אחר שלא צרוב באתוס של יונייטד כפי שעוצב על ידי פרגוסון.

אומרים כי מוייס לא הצליח כי לא נתנו לו כסף לרכש. אומרים שואן חאל לא מצליח למרות שקיבל והוציא המון כסף ולמעשה בנה את הסגל. בנקודה הזאת כדאי להבין שכסף לא היה המנוע העיקרי בהצלחה של פרגוסון. פרגוסון היה סוד ההצלחה של פרגוסון – האיש והדרך שעיצב.

הציפיות כיום מואן חאל או בעתיד מכל מי שיחליף אותו להמשיך מאותה נקודה, מקדשת אמנם את אמירתו של פרגוסון לגבי חוסר התועלת בתיקון מה שלא שבור, אבל אינה לוקחת בחשבון שאת מה שפרגוסון אמר, פרגוסון המציא, פרגוסון הגה ורק פרגוסון יכול היה לקחת אחריות על אמירה שכזאת.

הארגון של מנצ'סטר יונייטד יציב מכדי לקרוס באחת. מדובר בטלטלה אבל לא בקריסת מערכות. בסופו של דבר יגיע מי שיבין שהתחיל עידן חדש ונדרשים סבלנות ואורך רוח. השאלה החשובה היא מי יהיה זה שיפנים ראשון, המנג'ר העתידי או האוהדים.

תובנות מהנצחון על ק"ש
הפנים של ישראל

62 Comments

אסף שלום 29 בדצמבר 2015

ההיסטוריה רצופה במעצמות ואימפריות שנפלו. אין אימפריה שיכולה להימשך לאורך זמן. היא תמיד תתפורר. בביקור האחרון שלי באיטליה התחלתי אפילו להטיל ספק אם הם היו פעם אימפריה.

לדעתי ההתפוררות של יונייטד התחילה עוד בזמנו של פרגסון. את האליפות האחרונה הוא הוציא בשיניים עם יכולת די עלובה של הקבוצה. וגם האליפות שנלקחה על חשבון ליברפול היכולת לא הייתה מרשימה בכלל.

התהליך היה קורה עם פרגוסון ובלעדיו. אני לא חושב שהוא יכל לשנות את זה

רועי מ 29 בדצמבר 2015

אפשר להשוות לליברפול של חדר הנעלים.
הליכתו של שאנקלי או פייזלי לא השפיעו. הייתה המשכיות. בעצם היה רק שיפור. אפילו בשנים של קני שיחקנו הכי טוב. עד האסוןץ
מאז הכול ידוע.

איציק 29 בדצמבר 2015

מה שפרגסון עשה בדור שלם של עבודה מאומצת זה להרוס כל סיכוי להצלחה של מישהו אחר. כמובן הבעלים הם האשמים שאיפשרו לו להכניס באג כזה במערכת, אבל מינין הם יכלו לדעת, הם הרי לא יודעים לתכנת פרגסונית ולכן לא יכלו לזהות את הבאג או אולי את הסוס הטרויאני. עכשיו יונטד תלויה בפרגסון באופן מלא, ואולי כבר לא. אולי המצב הוא שמויס וואן חאל בניסיון לתקן את הבאג הרסו את התוכנה לגמרי והדרך הנכונה זה לכתוב תוכנה חדשה שגם לה כנראה יהיו באגים אך הרבה יותר אנשים יוכלו לעבוד איתה ולכתוב תלאים. בקיצור מקווה שכתיבת הקוד החדש יקח לפחות אותו הזמן שלוקח לליברפול לכתוב את הקוד שלה, ולא בטוח שמישהי מהן תצליח לכתוב קוד מוצלח כל-כך שיוכל להתמודד עם חברות ענק כמו צלסי או הסיטי. אם יש מישהו שכנראה יכול לעשות זאת בזמן יחסית סביר הוא מוריניו, למרות שאולי גם גוארדיולה (הוא עבד במקומות שכבר היו טובים והיה צריך לשפר בסביבה נוחה, וזה שונה מלעבוד מסקרץ').

צביקה 29 בדצמבר 2015

אתה נמצא יותר מדי זמן בעבודה

איציק 29 בדצמבר 2015

וברכבות… אתה רואה, אין מה לעשות אז עולות כל מיני שטויות בראש ואז אני שופך אותן לדה באזר ;)

יואב מקטמון 29 בדצמבר 2015

הכל נכון, ובכל זאת תיקון קטן:
האליפות הראשונה הגיעה ב – 93, 7 שנים אחרי שפרגי הגיע.
האנלוגיה הקשה עד בלתי אפשרית להילסבורו תודעתי- מזעזעת ככל שתהיה- מדויקת עד אימה.
אנחנו חווים חתיכת פוסט טראומה בשנתיים וחצי האחרונות.
נראה כמה זמן ייקח לצאת מזה, ורק שלא יביאו את מוריניו!

בני תבורי 29 בדצמבר 2015

נכון, ב 89' היה הגביע האנגלי

אודי 29 בדצמבר 2015

1990. לא 89. ב-91 בא גביע המחזיקות.

רינוס מיכלס 29 בדצמבר 2015

אתה רומז שביונייטד צריכים להירגע עם הציפיות וההצהרות בכל קיץ , ולאמץ זהות חדשה כדי לפרוח מחדש ולסיים את השנים השחונות ?

אז למה לא ללכת עם הרעיון עד הסוף , ובתור אחד מאם המושבות תציע להם את גרנט וקורק ?

בקריית שלום זה עבד

בני תבורי 29 בדצמבר 2015

קורק לא מפתח תקווה

רינוס מיכלס 29 בדצמבר 2015

אולי לא במובן של למד בבית ספר פיק"א … אבל גדל במועדון של פתח תקוה

ובמחשבה שנייה , עד כמה שאין לי חיבה גדולה ליונייטד ( במיוחד מאז שפרגי לא קיבל את ברומר הענק אחרי שהתברר לו על פציעה טורדנית בגיד האכילס בזמן המבחנים ) אני עדיין לא מספיק רשע כדי להציע להם את הרעיון הזה

אלא אם כן הם מוכנים שיגדל להם שחקן שיהיה יותר גדול מהמועדון ויתחיל להגיע למיסות ולכנסיות שלהם …

בני תבורי 29 בדצמבר 2015

נדמה לי שאתה מתבלבל עם עמנואל אופיר המנוח. כך או כך, אתה אוהד שלהם, תציע אתה.

רינוס מיכלס 29 בדצמבר 2015

בני , גם קורק הגיע עם גרנט מפתח תקווה

ואיך אפשר להתבלבל בין אופיר לקורק ?!

יואב 29 בדצמבר 2015

קורק היה במכבי כמה שנים לפני גרנט. לא הגיע מפתח תקווה.

יואב 30 בדצמבר 2015

מיכלס,
הוא היה המנהל קבוצה שלי בנערים ב85. ומאז נשאר במערכת. וגר אז בחולון. לא פתח תקווה ולא גרנט.

איציק 29 בדצמבר 2015

גראנט כבר מעמד לרובין קאזאן ולא ניתן להיות מועמד ליותר מקבותה אחת בו זמנית.

D! פה ועכשיו 29 בדצמבר 2015

ומקושר?

איציק 29 בדצמבר 2015

לכל N טבעי

no propaganda 29 בדצמבר 2015

אולי דווקא לכל q אי רציונאלי?

איציק 29 בדצמבר 2015

לא הגיוני ;)

אילן 29 בדצמבר 2015

הדעיכה החלה עוד כשרונאלדו עזב.

יואב 29 בדצמבר 2015

מעגל חיים נגמר ואחר יתחיל.
רק שהפעם זה ממקום עשיר הרבה יותר.
וזה בזכות פרגי.

אסף THE KOP 29 בדצמבר 2015

הבושה היא שגם בעונה כל-כך מחורבנת שלהם אנחנו אחריהם בטבלה….

יוסי מזרחי 30 בדצמבר 2015

אסף אהובי,
יש הבדל בין בושה לבין מציאות. אנחנו במציאות ואל לך להתבייש…

אריאל גרייזס 29 בדצמבר 2015

אם הפרישה של פרגוסון זה ההילסבורו שלהם, מה זה הפרישה של ווב? :-)

אסף THE KOP 29 בדצמבר 2015

גדול

יוסי מזרחי 30 בדצמבר 2015

ניל ווב??

אופיר 29 בדצמבר 2015

השיעור כאן הוא לא לתת לאדם אחד, מוצלח ככל שיהיה, כוח אינסופי בארגון, אם אתה חפץ בהמשך השגשוג של הארגון גם בעת שינויים בהנהלה הבכירה.

בקרוב בארסנל.

אריאל גרייזס 29 בדצמבר 2015

אם אותו בן אדם מביא לך עשרות תארים אז למה לא? אתה חושב שאוהדי יונייטד היו מוותרים על התקופה הזוהרת אם פרגוסון אם הם יודעים שזה יעלה להם ב(נניח) 20 שנה במדבר? אני בספק גדול.
בוא נשאל ככה, בתור אוהד ארסנל – היית מוכן למחוק את כל תקופת ונגר בגלל 10 השנים האחרונות?
אני חושב שהמסקנה הנכונה היום היא שפרגוסון הוא אאוטלייר חריג ביותר שאסור להסיק ממנו שום דבר על איך מועדון צריך להתנהל בעידן המודרני.

אופיר 30 בדצמבר 2015

התשובה היא כמובן "לא", אבל עכשיו כשצריך לבנות הכל מהתחלה – איך היית בונה את זה? מבסס שוב את הכל על האישיות של דמות אחת, או בונה יותר "מודולרי"?

יואב 30 בדצמבר 2015

ביונייטד? מבסס הכל על איש אחד.
אף אחד לא נתן לפרגי לקחת סמכויות. הוא פשוט גדל לקראת זה. הוא היה יונייטד.
אני מאד מפוייס ובלתי עציב בקשר ליונייטד. חוויתי איתה כמות אושר שמספיקה לכמה גילגולים עבור אוהדים אחרים. בי לא בוער שום לחץ.
מעגל נגמר ומעגל חיים אחר יתחיל.

באבא ימים 30 בדצמבר 2015

סוף סוף אתה מבין אותי…

דונטה פישטה קונטרה ונטה 30 בדצמבר 2015

אפרופו ארסנל, מה עם איזה בלוג פה בדה באזר?

בני תבורי 30 בדצמבר 2015

יפה יואב

אריאל גרייזס 30 בדצמבר 2015

אני חושב שאנחנו חיים בתקופה שונה מפעם. בן אדם אחד לא יכול לרכז לעצמו כל כך הרבה סמכויות. פרגוסון הצליח לפצות עם האישיות האדירה שלו על הרבה מאוד חוסרים אחרים, וזה לגמרי לזכותו.

S&M 29 בדצמבר 2015

הם יחליפו את האופי של פרגוסון, בכסף. כמו ריאל מדריד/סיטי/צ'לסי ועוד. מנהל כמו פרגוסון זה תחליף לאוליגרך מיליארדר. כמה ששילמו לו זה כלום ביחס למה שהוא היה שווה.

לכן אין להם ברירה אלא לפנות למוריניו. ואן חאל הוא גם סוג של מוריניו.

סימנטוב 29 בדצמבר 2015

100% על המשפט הראשון.

ניק 29 בדצמבר 2015

אולי זה מה שיקרה כשביבי יפרוש? רק הפוך?

matipool 30 בדצמבר 2015

+1

צור שפי 30 בדצמבר 2015

ביבי אף פעם לא יפרוש, הוא רק יופרש, או סביר יותר – יפריש.

יוסי מזרחי 30 בדצמבר 2015

ואם תהיה לו בעיה הוא יפיל את דני המאכר…

אמיתי 29 בדצמבר 2015

כאוהד יונייטד בערך מהזמן שפרגי התחיל לאמן אני חייב
להעיד על עצמי, מבחינת ההכרה, שאני ממש לא בפוסט טראומה.
ההנחה שלך שהציפיות ממוייס וואן חאל להמשיך מהמקום של פרגי
פשוט לא נכונה ואני באמת לא יודע במה היא מעוגנת.
רוב האוהדים ידעו שא. פרגי יפרוש פחות או יותר מתי שהוא פרש.
ב. היה ברור שתהיה תקופת מעבר קשה של בנייה והתחדשות.
לפיכך ההשוואה להילסבורו גם מופרכת וגם לא לכל דבר יש מקבילה
בייחוד לא בין מועדון מצליח למועדון עם היסטוריה.
לכן הטענות שעולות אצל רוב האוהדים הן דווקא כן על העניינים האלה
שציינת (אין חלוץ רוני וכד.) ולא שאנחנו רוצים עגל זהב חדש.
פרגי בנה משהו שייתכן שלא יחזור או שייקח זמן רב עד שיגיע משהו
שמיתקרב אליו אבל אני חושב שגם אם לא ניתן לשכפל את ההצלחה הזו
חשוב לנסות לשמר אלמנטים מאד מסויימים שלה שהם עצמם ולא האליפויות
יוצרות את הזהות של הקבוצה. ופה הכעס הגדול על ואן חאל. ההרגשה שהקבוצה
איבדה זהות גם במישור האונטולוגי וגם האפיסטמולוגי.:)
אין פה מה להפנים, היו עונות נוראיות גם עם פרגי, אבל אין מה לאהוד קבוצה ללא
הזהות שאיתה הזדהת מלכתחילה לכן האוהדים בכל הקבוצות בעולם לעיתים
נלחמים נגד הנהלות מאמנים ושחקנים שלהם. זהות אותנטיות היסטוריה

יוסי מהאבטיחים 30 בדצמבר 2015

אוהד בערך מהזמן שלך (האליפות של קנטונה בלידס) ומסכים בהחלט עם מה שכתבת.
כולם ידעו שזה יבוא, והאמת היא שהמזל שלנו הוא שזה קרה בשנות פח של הליגה האנגלית שלא מצליחה להעמיד אלופה ראויה כבר כמה שנים.

דווקא על הרקע הזה בולטת החולשה של יונייטד, שקיבלה כר נוח להתאוששות ("גדולות" חלשות, ברז כסף שנפתח) ולא השכילה להתחזק איפה שצריך.
החולשה האמיתית היא הפרישה הצפויה של ההגנה האימתנית (וידיץ' ריו ואברה) שלא קיבלה מענה בזמן.

הציפיות מואן חאל מעוגנות לגמרי, והעונה הזו הוא אכן אשם עיקרי.

יוסי מהאבטיחים 30 בדצמבר 2015

זה יבוא = הפרישה של פרגי

גלעד בלום 30 בדצמבר 2015

האמת, זה די חסר תקדים שקבוצה מאבדת את הרוח שלה בגלל פרישה של מאמן, מצד שני 27 שנים של שכרון חושים לא הולכות ברגל, הייתי מזכיר את שיקגו מאז שפיל ג׳קסון עזב אבל יש את העניין הזה של מייקל ג׳ורדן שעזב איתו ומדובר בסך הכל ב-6 שנים.

ה״בעיה״ של פרגי כפי שבני ציין היא שהסגנון שלו היה בנוי על כאריזמה/טביעת עין/אינטואיציה/ יראת כבוד של השחקנים/ יותר מאשר על סגנון משחק מסוים. ולכן חוסר האונים של שני המאמנים שבאו אחריו שחשבו שהם באים למועדון על וגילו שהם בסך הכל ברמה של מקום 5-7 (הטבלה האנגלית כמעט אף פעם לא משקרת).

אחרי 27 שנים היית מצפה שהמאמן ישאיר דוקטרינה מסודרת, תכנית עבודה שמתחילה בקבוצת הנוער, סגנון משחק מנצ׳סטרי. מה שהיה בפועל נראה כמו-״ מויס נחמד וחביב עלי, שתינו יין ביחד כמה פעמים, תנו לו לרשת אותי ויהיה בסדר, יש רוני, יש וואן פרסי, יש דה חיאה..״

בנושא הזה יש ליונייטד מה ללמוד ממועדונים כמו אייאקס, בארסה ואפילו ריאל מדריד שנראים פחות או יותר אותו הדבר גם אחרי שמוחלפים מאמנים כי יש איזושהי שיטת משחק בסיסית ואופי של מועדון שמתחיל בנוער, מכל שחקן רכש שמגיע מצופה שיישר קו עם הסגנון .

אחרי ה (רבע) עונה של מויס וואן חאאל קיבל כרטיס חופשי אבל החבורה של יונייטד לא בנויה לסגנון הוואן חאאלי כמו הייקים של באיירן או שחקני הטוטאל פוטבול של איאקס.

כפי שזה נראה הם צריכים לעשות רי-בוטינג לכל המערכת עכשיו, למעשה אין להם שום יתרון על קבוצות כמו טוטנהאם, ליברפול, סיטי או צ׳לסי.

לא מן הנמנע שהם יהפכו לליברפול החדשה, עם מסורת לא קונים תארים במכולת, ומי כמו בני יודע שלהחזיר עטרה ליושנה זה לא פשוט.

יואב 30 בדצמבר 2015

בטח שיש להם יתרון(על ליברפול וטוטנהאם) כלכלי.
לא חושב שכך התנהלו העניינים במינוי של מוייס.
ובקשר לדוקטרינה, אתה ואני לא יכולים לדעת.
אייאקס לא כזאת מצליחה ואני לא רואה שום המשכיות בריאל.
הם תמיד יקנו את טעם החודש החדש ויזרקו את טעם החודש הישן.
הגדולה של פרגי זה בדיוק לא הקיבעון לשיטה. הוא כבר יתפור מה שצריך מהקניות שלו ומהחומר שלו. זאת גדולה, לא חיסרון. ויונייטד הוא מועדון על שצריך מחזור חיים חדש. סיימנו ארבע בעונה קודמת אגב.
יונייטד תתאושש. זה מה שהיא תמיד עושה. יש לה את הכסף והפרסטיז׳ הנדרש. ועד אז, גם לטוטנהאם יש סיכוי לטופ פור. בתנאי שחצי קבוצה לא תקבל שילשולים והקאות לפני המשחק שיכריע את זה(:

בני תבורי 30 בדצמבר 2015

אי יודע שלא פשוט להחזיר עטרה ליושנה, אבל דרעי יודע אחרת…

איציק 30 בדצמבר 2015

הוא גם מלאבסי?

גלעד בלום 30 בדצמבר 2015

יואב, לא יודע, אני לא רואה שחקני על עומדים בתור להגיע למנצ׳סר יונייטד, דה חיאה מת לעוף, ממפיס ומרשיאל חמודים וצעירים אבל הם בוסר ולא יכולים לסחוב קבוצה כרגע, מעמד של קבוצת על די קל לאבד, אם לא תעלו לליגת האלופות השנה אז אתם כבר שנה שלישית ברציפות מחוץ לעניינים, מצפות לכם כמה שנים קשות, תשאל את בני, כסף זה לא הכל.

לגבי המשפט ״יונייטד תתאושש. זה מה שהיא תמיד עושה״, זה נכון לגבי התקופה של פרגי, אבל השאלה כמה שנים יעברו עד שהיא ״תתאושש״. לפני פרגי הייתם קבוצת אמצע/תחתית טבלה (מלהיבה ואנרגטית עם אוהדים מסורים) במשך 2 עשורים פלוס שמידי פעם לוקחת גביע ואפילו ירדתם ליגה, אני לא אומר שתרדו ליגה כמובן אבל הסיפור של ליברפול יכול לתת לך תמונה למה ש(אולי) מצפה לכם. אין מה לעשות , יש לכם ״צרות של עשירים״, אני לא מקנא בוואן חאאל, לך תתחרה מול רקורד של 38 תארים ב-27 שנים (נתון מדהים ומעורר קנאה שאני יכול רק לחלום עליו) .

לגבי ״שלשולים והקאות״ של שחקני טוטנהאם-הזלזול שלך מגובה בעובדות כמובן אבל אומרים שגם תרנגול עיוור יכול למצוא מחט בערימת שחת מידי פעם..אז אולי בעונה שצ׳לסי, יונייטד וליברפול לא בשיאם פעם אחת לא נעשה במכנסיים, כשרון לא חסר לנו, השחקנים שלנו מספיק צעירים כדי לא להידבק בטוטנהמיזם :)

ניק 30 בדצמבר 2015

גם די קל להרוויח מעמד של קבוצת על.. תראה פ.ס.ג'.. משום מקום התחילו לזרוק כסף והיום אין להם בעיה לקנות\לשמור שחקני על.
כל עוד יש כסף המעמד ישאר. זאת באמת לא הבעיה.

אישית אני גם לא חושב שהמצב כזה אפוקליפטי כמו שעושים אותו. יש קבוצה מאוד צעירה וצריך איתה סבלנות. לא כתירוץ אבל גם אסור לשכוח שהייתה מכת פציעות\הרחקות מטורפת בריצה הזאת של המשחקים ללא נצחון.
גם אם היה תלוי בי, ואן חל היה נשאר לפחות עד סוף העונה.

יואב 30 בדצמבר 2015

גלעד,
ליונייטד יש את ממוצע הקהל הגבוה באנגליה מהיום שיש באנגליה ליגה. ברוב שנות הכדורגל האנגלי(גם בשנים השחורות ובירידת ליגה) הקהל נהר.
יונייטד זה המועדון האנגלי הראשון לזכות בגביע עם האוזניים.
לפני פרגי היינו ענק רדום עם מסורת ותארים שאתה גלעד, יכול רק לחלום עליה.
שילשולים והקאות לא היה מטאפורי. זה באמת קרה.
מה זה לא רואה שחקנים עומדים בתור? אני לא רואה שום קבוצת על באנגליה שאני לא יכול להתחרות איתה.
אגב, השנה היינו בליגת האלופות.

אריק 30 בדצמבר 2015

טוב נו. הרבה תאוריות.
מועדון שזכה באליפות הוציא מאז הכי הרבה כסף בליגה ונראה כמ יונייטד, גם אם יקראו לו קובנטרי, יהיה כשלון של המנג'רים.
למרות תקוותכם וניתוחכם הפסיכולוגים, יונייטד לא תהיה מה שליברפול היום. יבוא האיש הנכון והעסק ידפוק. לא כמו אצל פרגי, כמו אצל סיטי וצלסי לפחות. כרגע זה כמו ווטפורד ופאחאס וזה בושה וה רק המנגר
סורי טו ברסט יור באבל.

בני תבורי 30 בדצמבר 2015

הרבה תיאוריות והגעת בדיוק לאותה מסקנה.

אריק 30 בדצמבר 2015

לא חביבי. זה המנגרים והם כושלים. מישהו מוצלח יותר היה נאבק כל התואר בשלוש שנים האלה או לפחות קרוב לכך כשהושקעו סכומי הכסף האלו. איבדנו את היתרון על צלסי וסיטח, זה נכון ואין אוהד יונייטד שלא מודע לזה.
אבל יש ליונייטד יתרון מול האחרות ומנגר שלא מתקרב להיות במקום הזה כושל במלאכתו.

גלעד בלום 30 בדצמבר 2015

יואב, אני מכיר את ההסטוריה טוב מאד ורואה את יונייטד מעל 40 שנה, אין לי חילוקי דעות איתך לגבי העבר.

אני כתבתי- לך תתחרה מול רקורד של 38 תארים ב-27 שנים (נתון מדהים ומעורר קנאה שאני יכול רק לחלום עליו) . אני לא שם את טוטנהאם בליגה שלכם מבחינה הסטורית, אנחנו דרג ב׳ באנגליה, דרג א׳ בעיני זה אתם, ליברפול וארסנל. סיטי וצ׳לסי זה דרג ב׳ פלוס אוליגרך ואז אנחנו, אברטון.

אבל אתה קצת מגזים בעניין הקהל וממעיט במסורת של ספרס, אני בחופש ונכנסתי לוויקיפידיה ודליתי את המשפט הבא : Five times between 1946 and 1969, Tottenham had the highest average attendance in England

אגב עוד עיוות קטן בתגובה שלך: נכון שאתם הראשונים שזכיתם בגביע עם האזניים אבל בשנים ״השחורות״ שלכם (1969-1990) טוטנהאם היתה לא פחות טובה מכם, זכינו ב 3 תארים אירופאים ועוד כמה גביעים באנגליה.

אגב באנגליה הקבוצה השניה שלי היא מאנ יונייטד, מאז ימי רובסון שהיה השחקן האהוב עלי.

יואב 30 בדצמבר 2015

טוטנהאם אכן רשמה שיאי קהל מהרגע שהיתה ליגה באנגליה. מכיר את הנתון.
להתחרות בפרגי אי אפשר ולא רצוי. אבל לא אלמן ישראל.
כשפרגי לקח את יונייטד, היא היתה במצב שונה לגמרי מהיום.
היררכית, כלכלית, עולמית, מעמדית.
ואלו קלפים חזקים ביותר לעתיד. לא אלמן ישראל.

יואב 30 בדצמבר 2015

נ.ב
מכיר את ההיסטוריה של הספרס מצויין. ומעריך אותה.

בני תבורי 30 בדצמבר 2015

נכון מאוד ומשום כך ההיסטריה מיותרת.

גלעד בלום 30 בדצמבר 2015

הכל נכון, אבל לפעמים הגדולה של 27 השנים שלו יכולות להוות נטל פסיכולוגי על הדור הבא של מאמנים ושחקנים , שוב, שאל את בני על הצל של איאן ראש, דלגליש, סטיב הייוויי ושאר האגדות של ליברפול.

בטוח שתחזרו, השאלה היא מתי, בינתיים קבוצות כמונו יקוו לנצל את זה ולזכות באיזה פרור של תואר או להידחק לטופ 4, רק לא ארסנל בבקשה! (עדיף כבר סיטי מנקודת מבטו של הלונדוני שאינו אוהד ארסנל)

יוסי מזרחי 30 בדצמבר 2015

לפני שאני קורא את התגובות.
ניתוח מענין מאוד עם הרבה נקודות ותובנות נכונות אבל לא כיסוי של כל האפשרויות.
אני זוכר את עצמי אומר בפורום הזה של דורפן הרבה לפני שסיר אלכס פרש, שמחכה לנו תקופה קשה והוספתי אז, שאנחנו כלומר המועדון לא נערכים לקראת התקופה הקשה העתידית.
היה קשה לראות את סיר אלכס מחוץ לתמונה ואולי היה נח להסתכל לצד השני. בכל מקרה מה שקורה היום או למעשה מרגע שמוייז התמנה הוא מצב שלא אפשרי למועדון גם אם ימי אלכס העליזים חלפו ולא ישובו עוד. בוודאי במובן של דמות המנהל ובעל הביית המוחלט.
ובכל זאת, מותר למי שהיה עוד לפני תקופתו של הסקוטי הזה, אחד מאוהבי הקבוצה הזו,וראה גם זמנים אחרים, לרצות להיות בקדקד של הצמרת, לא כי התרגלנו אלא כי זה מה שמגדיר את המחנה הזה: שאיפה למצוינות, להישגים, והגבהה תמידית של הרף.
מה שקורה הוא שבר בהנהגת המועדון ולא אצל האוהד מהשורה. לכולם היה ברור שתהיה האטה במירוץ אבל אף אחד לא חשב על עצירה ומי שהיה צריך להערך אז ולהציג פתרונות כשל. אולי במינוי מויז, ודאי בפיטורים הבהולים והמבזים (וחלק מהבזיון דבק גם במפטרים) ואח"כ במינוי שלא מצליח להתרומם.
אני חשבתו ועדיין חושב שעם פרישת סיר אלכס היה צריך לבוא שינוי אירגוני כזה שיבזר את סמכויותיו לכמה אנשי מקצוע ובראש השינוי מינוי של מנהל ספורטיבי שאחראי על רכש על האקדמיה ועל המשכיות, ולידו משרת מאמן לקבוצה הראשונה ולא מנג'ר, כדי להקהות במשהו את החלל שאחרי תקופת פרגוסון ,והמציאות מוכיחה לי לפחות, שצדקתי.
השאלה בנקודת הזמן הזו היא איך נתפס המשבר הנוכחי בהנהלה. אם יגידו שואן חאל לא מתאים וזהו, הכשלון הבא ממתין. אם יסיקו מסקנות נכונות , החזרת המצב לו התרגלנו בימיו של סיר אלכס היא משימה בהישג יד ובזמן קצר ממה שחושבים היום .

בני תבורי 30 בדצמבר 2015

יוסי,
התגובה שלך נהדרת במיוחד בשל ההסכמות בנינו.
אני בהחלט זוכר שדיברת על התקופה שאחרי, עוד בטרם הגיע יום הפרישה של פרגוסון. במשפט הסיום שלי אני אומר את מה שכתבתי יותר מפעם אחת כאן בדה באזר: פרגוסון בנה ארגון מצוין שלא יקרוס באחת, מצוינות זה לא משהו שנכחד רק כי מישהו כבר לא בארגון והשאיפה למצוינות היא טבעית לחלוטין. יתכן ונדרש שינוי כפי שהצגת הכולל ביזור סמכויות ויתכן גם שניהול המשבר בעת הזאת אינו נכון ולכך כיוונתי.

בני תבורי 31 בדצמבר 2015

לטובת אוהדי יונייטד אני ממחזר כאן תגובה שלי מהפוסט של דורפן:

ליברפול היו ברי-מזל להחתים את קלופ, שמעבר ליכולותיו המקצועיות והישגיו עד כה, הוא אדם שמחפש אתגרים וליברפול, אתם יודעים, היא חתיכת אתגר. הוא עדיין רחוק מלהיות שאנקלי פייזלי או דלגליש ואין לו נכון לעכשיו את הסגל הנוצץ והאיכותי שהיה לבניטז ורוג'רס בעונות מסוימות. יש לו גב מהבעלים וככל הנראה התחייבויות תקציביות, אבל מעל לכל הוא רעב מאוד להצליח, לא פוחד מהעבר רצוף הכישלונות, לא חושש מהאתגר ולא מחפש תירוצים.
תמצאו לכם אחד כזה כי זו בדיוק מורשת פרגוסון. ולפני שאריק מזדעק, מוריניו הוא ההפך הגמור. גם ואן חאל, אבל זה לא אומר שהם מאמנים גרועים.

Comments closed