ההבדל הקטן

צריך לומר את האמת: ליברפול בשלב זה טובה מיונייטד והמיקום בטבלה לא מספר את הסיפור הנכון לעת הזו. גם לא התיקו של אתמול.

זה לא בזכות סגל נוצץ ואיכותי, זה כי קלופ יודע לסחוט לימונים. מי שנטה להמעיט בחשיבותה של אינטליגנציה רגשית כמרכיב משמעותי באישיותו של מנג'ר, יצטרך להודות ששגה.

לואי ואן חאל, מאמן רב הישגים בהיסטוריה שלו, הוא עכשיו בעיקר נוד נפוח כעוס ונרגן, מה שמאוד משפיע על יכולתו לייצר מערכת יחסים כזו עם שחקנים, עד שיהיו מוכנים לשחק בשבילו. וזה מאוד יפה, כי פרצופי הקוקר ספאנייל והבעות התבוסה עוד במנהרה, היו עד לא מזמן חלק מתעודת הזהות של ליברפול.

יונייטד מפסידה משחקים כי משהו שם מת. ברור שקיים שם מחסור איכותי בעמדות מסוימות, אבל אצל מי לא? כאילו ליברפול משופעת באיכות מקצועית ולא מתמודדת עם נוכחות מטרידה של שחקנים לא ראויים בסגל הרחב ופציעות מתמשכות. מה שמשקפים שחקני יונייטד בהתנהלות שלהם זה יותר מחוסר הבנה לנדרש מהם, זה בעיקר חוסר רצון לבצע. בהיעדרו של רוני, נושא הדגל של המורשת היונייטדית הוא פלאיני, שחקן חשוב, יעיל ומטונף עד מאוד. הוא היחיד שראוי למקלחת אחרי משחקים. משמח מאוד כמה שזה טרגי. באמת טרגי.

בליברפול שמחים והשמחה עוזרת להכמין כשלים מקצועיים. שקט נפשי וגיבוי מקצועי של המנג'ר יוצרים מוטיבציה גם אצל שחקנים שמקומם באחד עשר מעורר השתאות. אני לא משוכנע שסאקו, שאתמול היה חוליית חיסול של איש אחד, הוא הפתרון האידאלי לעמדת הבלם בקבוצה שרוצה לחזור לרמות הגבוהות ביותר. מה שהספיק נגד הכלומניקיות ההתקפית של יונייטד, לא יספיק נגד התקפות מהירות וחדות. אני לא משוכנע שמורנו, שלא שיחק אתמול, ואפשר ליהנות מאוד ממילנר בתפקיד המגן השמאלי, הוא האיש לאייש בקביעות עמדה זו. אני לא משוכנע שסטארידג', שבכל פעם שהכדור אצלו מצליח רק להזכיר מה הוא ידע לעשות לפני הפציעה, צריך להישאר החלום הרטוב בהתקפה ועוגן בתכניות לעתיד. אני לא סגור לגבי הנדרסון שמדווח כסובל מבעיית דורבן בלתי פתירה שללא ספק תשפיע על עתידו. אבל כשמשחקים עם בטחון עצמי כתוצאה של יחסים מצוינים עם הבוס, הקבוצה נראית בהחלט טוב. לא טוב מאוד, אבל הרבה יותר טוב מיונייטד.

וקוטיניו. אייסמן, קוסם, והמחליף של אינייסטה תוך שנתיים גג.