רגע של חסד

ובסוף הם שרו You'll Never Walk Alone, דפקו פיינט, וחזרו הביתה להתבאס מסאקו

לא באמת חשוב לי אם כולם מאמינים לפסיקת חבר המושבעים שקבע היום כי אוהדי ליברפול אינם אחראים למותם של תשעים ושישה מבני משפחתם וחבריהם באסון הילסבורו. אני לא ממש צריך את התמיכה הזאת. אני רק עומד על כך שידעו לכבד את רגשותיי וגם שלא יתווכחו אתי על תוצאות הבדיקה.

אני בתמורה אתעקש לסבור שאתה לא באמת יכול להיות אוהד קבוצת כדורגל אם אתה לא גם קצת מענטש, ובכפוף לכך אני מוכן בהחלט לחיות עם הידיעה שיש אחרים הסוברים אחרת, כאלה שמקבלים כנכונה את הגרסה שייסד הסאן במלאת רק ארבעה ימים לאסון, אשר הופרכה לחלוטין יותר מפעם אחת במשך עשרים ושבע השנים שחלפו מאז.

קיימת השאלה הנצחית למה אני חושב שנדרש שילוב של מרכיב מענטשי בזהותו של אוהד כדורגל. ובכן מדובר במשהו מאוד פשוט: אני לא מנהל את האהדה שלי לליברפול על טופס אקסל ולא מתנועע לצלילי הביטלס בין נתוני טבלת הליגה. בזוגיות שלי עם הקבוצה אני צריך יותר מסקס טוב או מחורבן. אני צריך אהבה והזדהות. על ציר ההזדהות שלי עם ליברפול יש דלגליש, ג'רארד ולוקאס וגם הילסבורו, איסטנבול והייזל.

*

אסון הילסבורו, בדומה לאירועים אחרים שגבו חיי אדם, לא נוצר במעבדה ואינו מתקיים בחלל משלו. וודאי לא בשטח סטרילי חף מרגשות. אפשר להתווכח על העובדות, אי אפשר להתווכח עם אבדן ולא עם תחושה של חוסר אונים מול קמפיין שנועד להשחיר אותך. תחשבו על האימא שהבן שלה לא חזר ועל האימא שהבן שלה הוא זה שבפרצופו מוטחת האחריות לכך. ואולי הן אפילו שכנות.

ולכן סירבתי מאז ומתמיד להשתתף בוויכוחים מלומדים ומנומקים על הילסבורו. הנמקה אמפירית ועומס רגשי לא יכולים להיות שני מרכיבים של אותה משוואה ולא לאמוד את עצמת האסון האישי. זה כמו לערבב גבינה עם נפט. אין לי מושג מה טעמה של תערובת זו,  מעולם לא ניסיתי, כי לא מצאתי סיבה טובה לעשות את זה. כך גם דיונים על הילסבורו. זה לא רק שאי אפשר, אני גם לא מוצא סיבה טובה לנסות.

*

החיים לפעמים מעניקים לנו רגעים קטנים של חסד. החלטת חבר המושבעים מהיום היא רגע כזה. לא שווה משקל וערך רגשי לטרגדיה שהפכה לחלק מזהותן של המשפחות, אבל קורטוב של נחת רוח, ואפילו לרגע. סיבה טובה לחייך. זה כמו לשמוח עם זכייה בחמשת אלפים שקלים ממפעל הפיס, ולשכוח שבעשרים וחמש השנים האחרונות סבסדת אותם בסכום גדול פי חמישה.

ובסוף הם שרו You'll Never Walk Alone, דפקו פיינט, וחזרו הביתה להתבאס מסאקו.

מענטשי.

 

 

 

 

 

 

 

בין סכנין לקייזרסלאוטרן
תקופת הרנסאנס הראשונה של המרתון: ג'ים פיטרס, באדי אדלין ואבבה ביקילה

68 Comments

יוסי מזרחי 26 באפריל 2016

שמחתי לראות את ההחלטה הזו שהיא החלטה מוסרית וערכית.
האסון ההוא היה כבד מדי מכדי לפרוט אותו לענינים משניים, אבל צדק לנספים ולכל הסביבה שלהם הוא ענין חשוב ואני שמח, אם מותר להשתמש במילה הזו בהקשר הזה.

ניינר / ווריור 26 באפריל 2016

ומגי תאצ'ר זונה שתישרף בקבר

רן 27 באפריל 2016

ברור. הפכה את בריטניה מכמעט עולם שלישי לכמעט מרכז העולם.

לא פלא שהשמאל הבריטי העיוור שונא אותה.

מאנו 27 באפריל 2016

מרכז העולם? תבדוק שוב את המפות שלך…

אלכס דוקורסקי 26 באפריל 2016

בני, כתבת מאוד יפה.

גיא וינטרוב 27 באפריל 2016

בני תמיד כותב מאוד יפה.

בני תבורי 27 באפריל 2016

אלכס, גיא,
תודה.

אריק 27 באפריל 2016

באמת רגע של חסד, חבל שלא כולם פה כדי להנות ממנו כמו אן וויליאמס הנהדרת.
יותר מדי זמן…

אריק 27 באפריל 2016

מה היה הסיפור עם הסאן באמת, מעולם לא הבתי את זה. הם ידעו ופשוט ברשעות צרופה העלילו, או שקיבלו סיפור טוב מכדי לבדוק?

בני תבורי 27 באפריל 2016

הסאן פרסם ארבעה ימים אחרי האסון מאמר האשמה חריף נגד אוהדי ליברפול תחת הכותרת "The Truth" ובו הוא מפרט את מעשי האוהדים שגרמו לאסון בהיותם שיכורים כמו כיוס המתים, מניעת גישה והפרעה מכוונת לכוחות ההצלה, השתנה על שוטרים ואנשי רפואה והתעלמות ואי הגשת סיוע לחבריהם הלכודים. העניין הוא שרופרט מרדוק, כפי שציין דורפן בתגובה שלו, ראה את אוהדי הכדורגל בדיוק כפי שתאצ'ר ראתה אותם, ציבור של חוליגנים אלימים ושיכורים. אגב, זה רק מקרה שמדובר באוהדי ליברפול, כל מועדון אחר היה "זוכה" לאותו יחס באווירה של אותם ימים.

גיל 27 באפריל 2016

הסאן היה שופר של שוטרים מושחתים שרצו לנער עצמם מאחריות. האמת שרק על זה מגיע להם שיסגרו אותם.

רועי 27 באפריל 2016

רונן היו מקרי מוות בין אוהדים.
אבל בכל מקרי המוות הגדולים באצטדיונים לא היו האוהדים.אשמים
אם אלו אוהדי בוקה או אסונות אייבורקס או ברדפורד ואחרים.
אפילו בהייזל האשמה לא הייתה צריכה להיות רק האוהדים.
אצטדיון מיושן ומתפורר, כוחות ביטחון לא מיומנים שלא הכירו את הזירה.
בקשות של שתי הקבוצות לעבור מהאצטדיון.
מהומות לפני המשחק ברחובוות.
גם אוהדי יובה זרקו אבוקות על אוהדי ליברפול.
בעצם קריסת קיר הרגה את האוהדים שנתקעו בין שני המחנות.
בעצם הייזל גרם לבניית גדרות,

ששון 27 באפריל 2016

לא הבנתי את הסייפא של דבריך.

אריאל גרייזס 27 באפריל 2016

יש לי משהו קצת לא פופולרי להגיד – אני מוצא את זה טיפה יומרני, אפילו מגוחך, לראות אוהדי ליברפול ישראליים שמדברים בפאתוס על הילסבורו ועל הצדק נעשה וכו. לא מדבר על הטור המצוין של בני אלא באופן כללי על פוסטים בפייסבוק וכאלו. בניגוד לאהדה לקבוצה, שחוצה מדינות ויבשות, פה אף אחד מהאוהדים בארץ לא הושפע ישירות מהטרגדיה ואין לו מה לשמוח, יותר מכל אוהד ספורט, על הצדק שנעשה. במילים אחרות – הצדק נעשה לעיר ליברפול ולתושביה, ולא לאוהדים שלה.

אודי מהעבודה 27 באפריל 2016

זה קצת כמו "ברצלונה זה קטלוניה, לא ספרד" שהרבה בארצנו אוהבים לדקלם. אני אוהד ברצלונה בליגה הספרדית, אבל מה לי ולעניינים האלה?

אבי גלברט 27 באפריל 2016

איתך בקטע הזה לגמרי .
הצדק (וכנראה פיצויים ותביעות יצוגיות בקרוב ) הם בראש ובראשונה של המשפחות ,אחכ האוהדים ובסוף הקבוצה .
מודע שלאוהדים בישראל אפילו הם שרופים ביותר וחיים סביב הקבוצה באינטרנט לפחות שלוש שעות ביום (כמוני …D) העיניין קצת נראה לי רחוק …מה גם שחלפו להם 27 שנה ….
בואו לא נגזים נולדנו פה בלבנט לא במרסיסייד ואנחנו אחלה אוהדים אבל בשלט רחוק תרתי משמע …

אריק האדום 27 באפריל 2016

לא הכי מסכים. כאילו חצי.
מצד אחד זה מעט מגוחך כמו שאתה רושם…
מצד שני זו חלק מהזהות של המועדון ואם אתה אוהב/אוהד באמת אז אתה לא רק אוהב את הכוכב הנוכחי או את הנצחון האחרון.
אתה לומד את ההיסטוריה של המועדון. אתה מזדהה. אתה מתחבר. גם בשלט רחוק.
לי יצא להיות ב 2010 באולד טראפורד במשחק שנפל על יום השנה להתרסקות של המטוס.
אני לא נולדתי שזה קרה. אפילו לא הייתי בתכנון.
אבל אני מכיר את השמות. מכיר את הסיפור. את ההיסטוריה של המועדון עד אז ומאז.
והשעון שבאולד טראפורד שעצרו אותו על שעת ההתרסקות עשה לי צמרמורת.
חושב שדווקא חשוב להפיץ את הסיפור הזה של ליברפוך והמסר של השינוי שקרה לאחרונה.
חשוב שאנשים ידעו שהמועדון הזה היה קיים לפני גרארד. ולפני איסטנבול. ושההיסטוריה שלו גדולה יותר ממה שאנשים מכירים.
וזה המועדון. וזו האהבה האמיתית.
ואני בכלל אוהד יונייטד (:

איציק אלפסי 27 באפריל 2016

מסכים מאוד אריאל. רציתי להגיד את זה אבל אני מודה שחששתי איך זה יתפרש. שאפו על האומץ.

ירושלמי 27 באפריל 2016

קח את המלה "אוהדים" תחליף אותה ב"יהודים" והנה לך תרוץ אנטישמי שטוען כי השואה שקרתה בצד אחד של העולם לא הייתה צריכה להשפיע על יהודי כל העולם.

יש דברים שהם חוצי יבשות, בעיקר טרגדיות.

בני תבורי 27 באפריל 2016

אריאל, אלפסי,
תראו, אין לי משהו אינטליגנטי לומר בתגובה, אחרי הכל מדובר ברגש טהור ועניין פרטי לחלוטין אם לערב את סיפור הילסבורו באהדה שלי לקבוצה או לא. מצד שני, ב 3 לדצמבר 2005 ישבתי שעתיים שלמות עם דמעות בעיניים וצפיתי בשידור ישיר מבלפסט של ההלוויה של ג'ורג'י בסט. לך תבין.

אריאל גרייזס 27 באפריל 2016

אני מתחבר לזה לגמרי. אני לא כל כך מתחבר לזה שאוהדים ישראלים מתנהלים כאילו דפקו אותם אישית ועשו להם צדק. הם לא צד בעניין לדעתי

יוסי מזרחי 27 באפריל 2016

כתבתי תשובה ארוכה וזועמת והיא הלכה לעולמה עם הפסקת חשמל רגעית.
אני מציע שתשאל את עצמך, למה או איך אתה מסביר שכשהקבוצה שלך מצליחה או נכשלת, זה משפיע על מצב הרוח שלך ולחץ הדם ועוד עינינים שמראים על קשר רגשי עמוק, ובאותה נשימה אתה מתעלם (או מזלזל) מאותו קשר רגשי לאירוע מכונן וחוצה גבולות במובן הרחב,שקרה לקבוצה (שאתה כל כך אוהב..)ולקהל שלה שרובו לא ראה אותה במגרש ולא יראה אותה עד סוף ימיו, ושעדיין רועד כשהוא שומע את השיר שאתם שרים לפני המשחק, ושהשפיע עליה עד היום בכל מישור שתבדוק?
זו סתירה שלא ניתנת לישוב, אלא במין מודרניזים מזוייף שמתקרב למה שנח לו ומתעלם ומסתכל לצד השני כאשר זה מתאים לו.
אני אוהד יונייטד, מספיק שנים אחורה על כל היריבויות שבין המועדונים ובכל זאת זה עשה לי משהו בלב לראות את ההחלטה שנתקבלה אתמול.
ואני 'שונא' את ליברפול שעל המגרש ומאחל לה "כל טוב" .זה לחוד וזה לחוד.

אריאל גרייזס 27 באפריל 2016

זאת בדיוק הנקודה שלי – מדובר בטרגדיה שכל אוהד ספורט צריך להרגיש רע בקשר אליה ולשמוח שהצדק נעשה (אם כי זה שלקח 27 שנים קצת מוציא את העוקץ מזה לדעתי). זה שאוהדי ליברפול בארץ לוקחים את זה באופן אישי כי הם אוהדים את הקבוצה – נראה לי קצת אימוץ נראטיב בכח (כמו שהזכירו פה את אימוץ הנארטיב של קטלוניה על ידי אוהדי בארסה)

בני תבורי 27 באפריל 2016

אריאל,
אני חושב שלזה בדיוק יוסי מזרחי התכוון, אתה לוקח משהו אמוציונאלי לגמרי ואונס עליו רציונאל שזה בדיוק לערבב גבינה ונפט. מצד שני זה לא פחות נכון וראוי מהתחושות שלי.

באבא ימים 27 באפריל 2016

זה כבר מתקרב לאבסורד. מצד אחד כל אוהד ספורט ״צריך״ להרגיש רע עם זה (כן כן, אוהד ההוקי בקנדה, אוהד הבדמינגטון במלזיה, אוהד הקריקט בהודו ואוהד הרגבי באיי סאמואה) ומצד שני כאשר אוהדי ליברפול מזדהים עם האסון תבוא ותאמר להם ״עצרו רגע, אתם בטוחים שאתם מזדהים בקאפאסיטי הנכון? רק שתדעו לכם שאם אתם מזדהים כאוהדי ליברפול ולא כאוהדי ספורט בכלל, אז זה יומרני ומגוחך״.

מה שיומרני ומגוחך זה היומרה לקבוע מה ״צריך״ ומה לא.

אני מעריך שרמת ההזדהות עולה ככל שרמת הקרבה עולה. אוהדי ליברפול בעולם בוודאי מזדהים פחות מאשר אוהדי ליברפול החיים בליברפול ואולי מזדהים פחות מאוהדי אברטון החיים בליברפול אבל מזדהים יותר מאוהדי שאר הקבוצות בעולם – פשוט כי הם קרובים יותר לעניין. הם אולי לא צד ישיר בעניין אבל הם בוודאי יותר קרובים אליו מאוהדי כדורגל אחרים או מאוהדי ספורט אחרים, בגלל שהאסון קרה לחברי קהילה שהם רואים עצמם כשייכים אליה והשפיע על המועדון אותו הם אוהדים.

עוד דבר מגוחך זה הניסיון לגזור גזירה שווה בין הזדהות עם הילסבורו לבין תמיכה בלאומיות הקטלונית. אני מזדהה עם הילסבורו כי הנפגעים מן האסון היו חברי הקהילה אליה את משתייך והם נפגעו בשם השיוך שלהם לאותה קהילה. הם יכולים להיות חברים בקהילות נוספות (לדוגמא- אני משוכנע שיש אוהדי ליברפול שתומכים בהשמדת מדינת ישראל. זו קהילה מספיק גדולה כדי להכיל גם כאלה כעניין סטטיסטי). אם הם יפגעו על רקע היותם חברים בקהילה שאינני שייך אליה ואינני תומך בה (קח צעיר בריטי אוהד ליברפול שהצטרף לדאעש- יכול להיות שיש כאלה) אני לא אזדהה עם האסון שפקד אותם כי אין קשר בינו לבין האסון לבין הקהילה אליה אני משתייך.

התמיכה בלאומיות הקאטאלונית היא סוג של קהילה נוספת. להזדהות איתה כי יש הרבה אוהדים כאלה של ברצלונה שקול בעיני ללתמוך בבן לאדן כי הוא אוהד ארסנל (אם אני מבין נכון זה גם המצב). זה באמת לא קשור.

אסף the kop 27 באפריל 2016

ג'ון הג'יהאדיסט היה אוהד מנצ'סטר יונייטד.
חשוב לציין לדעתי.

תום 27 באפריל 2016

את מי הוא עוד אמור לאהוד?

אסף the kop 27 באפריל 2016

פ.צ. מוסול

יוני חדש 28 באפריל 2016

חזק

אסף the kop 27 באפריל 2016

גרייזס
אני לא מצליח לתפוס מה מפריע לך באיך שאנשים מזדהים עם הנושא ?

גיל 27 באפריל 2016

למה לא? לפי ההגיון הזה רק אנשים שהושפעו ישירות מהעניין, קרי משפחות שיקירהם נהרגו או נפצעו יכולים להביע הזדהות. אין כאן עניין של אהדה אלא עניין אנושי בסיסי. כמו שתגיד שאנשים לא יכולים להזדהות עם כאב של הרוגי 9.11 כי אתה לא מניו יורק.

באבא ימים 27 באפריל 2016

אריאל/איציק,

אני ממש לא אתכם. ראשית המשפט האחרון בתגובה של אריאל בבירור איננו נכון. 100% מהקורבנות הישירים של אסון הילסבורו היו אוהדי ליברפול ולסיבה בגללה הם נהרגו או נפצעו יש קשר ישיר להיותם אוהדי ליברפול. הקורבנות של הכתבות בסאן (היו שתיים: ״האמת״ ו״האמת כואבת״) היו אוהדי ליברפול. הצדק נעשה בראש וראשונה עמם. אין מדובר בשביתת כורי פחם שיצאה משליטה.

ואוהדי ליברפול הם סוג של קהילה, קהילה שקיימת רק בראשם של האנשים הרואים עצמם חלק ממנה אבל בכך היא אינה שונה מרובם המכריע של הקהילות. אני רואה את עצמי כחלק מן הקהילה הזו על אף שאינני סקאוסר ולכן כאשר אי צדק משווע וארוך שנים נעשה לחברי הקהילה שלי בשל היותם חברי הקהילה שלי אני מזדהה עם זה (גם אם הסיכוי שאני אישית אהיה קורבן לחוסר צדק כזה הוא זניח). נכון, יש עוד קהילות- תושבי העיר ליברפול שאינם אוהדי הקבוצה הזדהו עם האסון בגלל שהם חשו שגם אם הם אינם קורבנות ישירים של חוסר הצדק (לא לכולם היה בן משפחה שהיה קורבן ישיר של האירוע, הכתבות והטיוח) העוול נעשה לבני הקהילה שלהם. אבל אין בזה בכדי להפוך את תחושת הקהילה שלי למגוחכת. לטעון את ההיפך דומה לטענה לפיה מגוחך שבני עדות המזרח יזדהו עם יום השואה. אני יכול להבין למה יש כאלה שלא מזדהים אבל זה לא הופך את אלה שמזדהים למגוחכים גם אם אין להם קרובי משפחה שהיו קורבנות או חיו בצורה כזו או אחרת תחת איום.

ובני צודק- לפעמים ההזדהות יכולה להיות בגלל שאתה חלק מקהילת חובבי הכדורגל האנגלי (ע״ע גורג בסט עבור בני), לפעמים כחלק מקהילת חובבי הכדורגל בכלל (אני יודע שאני אתרגש אם מני לוי ואמיר רנד יחלימו באופן מלא), או סתם קהילת חובבי הספורט (אני מתרגש כשאני רואה את התמונות של ג׳ימי וי מחפש מישהו לחבק בתום גמר המכללות). לפעמים הקהילות מתערבבות (ר׳ סיפורי דורפן על ספורטאים יהודים בשואה שתמיד מרגשים אותי ואני לא תמיד יכול לשים את האצבע על הקהילה שבשל השייכות אליה זה מרגש אותי).

אתם לא חייבים להתרגש. אני לא מבין מה מגוחך בזה שאני כן.

מוזר אגב שזה מגיע מאריאל שיותר מפעם אחת כתב על כמה דלים החיים אם אינך אוהד ספורט. זה מוזר יותר כשזה מגיע ממי שאחד הפוסטים האחרונים שלו נפתח במילים ״נו אחים אדומים שלי…״ מיהי אותה קהילה/אחווה שאתה פונה אליה? האם הקאמבק מול דורטמונד מתקרב באיזהשהיא דרך למשמעות ולהשפעה שיש להילסבורו על ההיסטוריה של ליברפול? אם אירוע מקומי במפעל בלתי חשוב מוציא ממך כאלו אמוציות אילו אמוציות אמור להוציא ממך הילסבורו?

גיל 27 באפריל 2016

יפה באבא, אני חושב שהקהילה הגדולה של אוהדי כדורגל בכל מקום בעולם מגלים אהדה כי היה כאן ניסיון להלביש סיפור על אוהדים באשר הם אוהדים ולהציג אותם כחוליגנים.

דורפן 27 באפריל 2016

אני מסכים עם אריאל לגבי הנקודה שיש שני מעגלים לאסון. הראשון הוא המשפחות, החברים – שהם כמובן אוהדי ליברפול מקומיים. במעגל השני מידת ההזדהות של אוהד ליברפול בישראל ואוהד מנצ׳סטר יונייטד בבוסניה הרצגובינה אמורים להיות די שווים. אישית כשראיתי את האסון מתרחש – רציתי להקיא – מבלי לדעת אז מי באמת היה אשם – ומבלי להתחסד ממש לא שינה לי כהוא זה שמדובר בקבוצה שספורטיבית אני שונא.

גיל 27 באפריל 2016

אני דווקא יכול להבין למה לאוהדי ליברפול יש יותר עניין רגשי, בטח אחרי כל כך הרבה זמן. זה משהו שמלווה אותם כל השנים, התחושה שהוציאו דיבתם של אוהדים תמימים. אוהדים של קבוצות אחרות פשוט פחות עוקבים אחרי זה ולכן פחות בעניינים.

באבא ימים 27 באפריל 2016

אני חושב שאמפירית יש יותר משני מעגלים. אולי ברמה העקרונית רמת ההזדהות אמורה להיות שווה, אבל אני די משוכנע שבאחוזים בין אוהדי קבוצות שונות (שאינם חלק מן המעגל הראשון של האסון) שיעור האנשים שהם אוהדי ליברפול עולה באופן משמעותן על כל השאר. ההרוגים היו אןהדי ליברפול והם הי במקום האסון (ובעצם נהרגו) בגלל שהם היו אוהדי ליברפול. בנוסף האסון הוא חלק מן הסיפור של ליברפול. נראה לי טבעי שככלל הם קרובים לזה יותר.

Grumpy Dwarf 27 באפריל 2016

אני מתקשה להבין איך אדם, אטום ככל שיהיה, שכותב על ספורט (קטעים משעממים ודלים ככל שיהיו) מסוגל לנזוף באוהדים שמתחברים לאתוס של המועדון שלהם רק כי הם לא גרים בעיר שבה מתבסס המועדון. רק אתה אוהד אמיתי כנראה, רק אתה יודע מה נכון ומה שגוי להתחבר אליו במסורת שהיא ליברפול. זהו סיפור על אי צדק משווע, עלילה ומאבק נואש של בודדים נגד הממסד. אם אתה לא מבין למה הוא מרגש (כולל רבים שאינם אוהדי ליברפול או חובבי כדורגל בכלל), ראוי שתפסיק לכתוב על ספורט.

גיל 27 באפריל 2016

אגב, לא ברור לי איך בכלל אפשר להפריד את האהדה לקבוצה לטרגדיה. כמו אסון מינכן זה רגע מכונן באהדה לקבוצה. גם אם אתה לא חי בעיר אני מניח שיש לך יותר אהדה לתושבים ולאוהדים שכן חיים שם אז ברור שתחוש שמחה שהם שמחים.

מאנו 27 באפריל 2016

+1000 אריאל.
מודה שאפילו אני, שלא חושש להיכנס פה בבורים נבערים וטיפשים אחרים (לא שאני משווה חלילה את בני אליהם), חששתי להגיד זאת. חשבתי על זה, ואז החלטתי לעזוב את הסיפור.
אבל מזהה מאוד עם מה שכתבת.
יש רק קבוצה אירופית אחת שאני באמת אוהד, ושאלתי את עצמי האם אני הייתי מגיע לרמת הזדהות ומידיות שכזו עם עניין כזה, ועניתי לעצמי שכנראה לא.
בכל מקרה, כל אחד מוזמן להרגיש מה שבא לו, אני לא חושב שיש חוקים בעניין. כן מעניין אותי להבין, עם זאת, את החיבור שגורם לחלק מהאנשים להזדהות שכזו.

בני תבורי 27 באפריל 2016

מאנו,
באופן בו מנוסח המשפט האחרון שלך, אתה בעצם מקבל את ההנחה שלי: "כן מעניין אותי להבין, עם זאת, את החיבור שגורם לחלק מהאנשים להזדהות שכזו." אתה מדבר על להבין, אני מדבר על להרגיש. הזדהות לא מונעת מהיגיון, הזדהות מונעת מרגש ולכן אי אפשר "להבין" את זה. אפשר לקבל, או לא.

מאנו 27 באפריל 2016

ב"להבין" אני מתכוון בלנסות ולבדוק מהם מקורות ההזדהות. ברור שהכל בסוף עניין רגשי וסובייקטיבי לחלוטין. פשוט אני מניח שמדובר בשנים על שנים של הזדהות הולכת ומתחזקת, שגורמת ל"השקעה" רגשית הולכת וגוברת.
בכל מקרה, גם את אותו מועדון אירופי שאני אוהד באופן אישי, הרבה מהאהדה שלי קשורה למוצא של צד אחד ממשפחתי. ועדיין, בכל זאת, אין בזה הרבה הגיון אלא בעיקר רגש שאפשר לפתח באופן סובייקטיבי.
לסיכום, אני לא טוען שמה שכתבת הוא מופרך או לא אמיתי בשום צורה, פשוט שלי ההזדהות האישית עם הנראטיב נראית קצת זרה או לא מובנת. ונכון, לא הכל אפשר באמת להבין.

Je Suis Scouse 27 באפריל 2016

ואם אותו דבר היה קורה היה קורה במשחק שבו אוהדי הקבוצה שלך היו נהרגים על לא עוול בכפם ואז במשך שנים היו מואשמים שזה בכלל הכל הם שהביאו את זה על עצמם והאמת היתה יוצאת לאור בסוף, אתה יכול לדמיין שזה היה פחות זר ולא מובן לך? האם אתה משוכנע שהעמדה שלך היתה- נו שוין, אני לא בן אותה עיר מה לי ולזה?

מאנו 27 באפריל 2016

שוב, יש להבדיל בין הזדהות ברמה האנושית לבין לקחת את זה למקומות אישיים, כמו שאריאל תיאר זאת.

אלון 27 באפריל 2016

איזה קבוצה אתה אוהד באירופה?

מאנו 27 באפריל 2016

מעדיף לא להגיד, מסיבות מסויימות. אין פה יותר מדי מיסתורין, סתם ככה אני מעדיף.
בכל מקרה, אני לא מכיר באופן אישי אף אוהד שלהם בארץ.

cookie-monster 28 באפריל 2016

https://m.youtube.com/watch?v=c_wMxGY-mVg

לא קראתי הכל מעלי או מתחתי כאן.
אבל זה וידאו מסקאוזר מקומי -חלק מכמה שמריצים ערוץ אוהדים. לא ארוך במיוחד. רק מקריא את השאלות והתשובות ומה הוא מרגיש. והמילים אוהד ליברפול הבינלאומי בהחלט מוזכרות שם. ויותר מפעם אחת.
והוא לא מתיימר. אומר שהוא עצמו למרות שהאסון וההשפעות שלו השפיעו כל חייו, לא הושפע ממה שקרה ברמות שהמשפחות וכל מי שלחם שהצדק יצא הושפעו.
לא אומר לאף אחד איך להרגיש.
אבל מה שהכביד – לא יכביד עוד.
נגמר.

אבי גלברט 27 באפריל 2016

אגב אריאל ,איזה פייסבוק ? אפשר קישור ?

martzianno 27 באפריל 2016

יפה.

אסף the kop 27 באפריל 2016

טוב
לאור הפסיקה, האם אין מקום עכשיו לתבוע את הסאן תביעת דיבה במיליונים ?
או שגם באנגליה יש בג"צ מכור, שפוט ומושחת שימציא מושג משפטי חדש של "אמת לשעתה" ?

פאקו 27 באפריל 2016

מניח שזה סתם ייפול על עניינים טכניים כמו התיישנות.

מאנו 27 באפריל 2016

אסף דה קוף, אתה קצת מביך עם סיסמאות הבג"צ שאתה זורק פה. כדאי לרסן קצת…

אסף the kop 27 באפריל 2016

גזענצ'יק
אתה עוד מדבר על מביך ?
כמעט כולם פה כבר קלטו כמה שאתה אידיוט.

גיל 27 באפריל 2016

ממליץ לראות את הסרט 30 על 30 שעשו ESPN לפני שנתיים על האסון שמתאר את כל המחדלים והטיוחים, ואיך האמת יצאה לאור בסופו של דבר. אגב, אף אחד לא ישב בכלא עדיין בגלל זה שזה נפלא מבינתי.

אריאל גרייזס 27 באפריל 2016

נראה לי שחלק מהאנשים פה מפספסים את הנקודה שלי – בעיניי, הטרגדיה של הילסבורו היא ברור משהו שאוהד ספורט שהולך למגרשים יכול להתחבר אליו. לכן אתה רואה איך ההזדהות עם הקורבנות חוצה אהדה של קבוצות (בדיוק כמו סיפור מינכן, למשל). מה שלי מפריע זה אוהדי ליברפול ישראליים שחוגגים כאילו נעשה להם צדק, כאילו יש להם חלק בהילסבורו. קוראים להחרמה של הסאן וכו וכו. הצדק שנעשה הוא לעיר ליברפול, לקבוצה ליברפול ולמשפחות ההרוגים. כל מי שחובב צדק ואוהב ספורט צריך לשמוח ביום כזה – אבל החגיגות כאילו אתם חלק מאותו צדק הן בעיניי מוגזמות ומעט פרודיות – חוגגים כאילו הקבוצה שאתם אוהדים ניצחה משחק. זה לא משחק, זה חיים של אנשים – ואלו אנשים אחרים מאיתנו

גיל 27 באפריל 2016

למה לא? הרבה אוהדי ליברפול רואים עצמם חלק מהעיר או מהקהילה. יותר מזה, הם אוהדים בדיוק כמו אלו שהיו באותו היום במשחק ולכן הזיכוי של האוהדים הוא בהרחבה גם הזיכוי שלהם.

Grumpy Dwarf 27 באפריל 2016

הו לא, אנשים לא מפספסים את הנקודה שלך, אתה מפספס את הסיפור כולו. עדיף שלא תנסה להסביר את עצמך, אתה רק חושף את האטימות שלך

בני תבורי 27 באפריל 2016

חוגגים? לא ראיתי כאלה אבל מילא.

בני תבורי 27 באפריל 2016

זה נכון, רק מזל נורא הביא את האסון לפתחה של ליברפול, אני מעריך שבאווירת הימים ההם כל מועדון שהיה חווה אסון כזה היה נתקל במערכת שקרים שנועדה להטיל את האחריות על האוהדים.

באבא ימים 27 באפריל 2016

אתה יכול לתת דוגמה לאנשים החוגגים כאילו נעשה חהם אישית צדק? להבדיל מלהזדהות עם אנשים אחרים שנעשה להם צדק?

אגב- איזה אי צדק נעשה לקבוצת הכדורגל ליברפול?

גיל 27 באפריל 2016

כנראה שרק כשנחשף לחומרים המסווגים של אריאל נוכל להבין.

אריק 27 באפריל 2016

שתראה פוסטים בפייסבוק של אוהדי יונייטד (או ליברפול) שמדברים על מנקס וסקואזרים תוכל אולי להתחבר.
השמחה מהחלטת המושבעים של אוהדי ליברפול הישראלים, מובנת לחלוטין. הסיפור קרוב ליבם, על זה מקווה שאין ויכוח.

אסף THE KOP 27 באפריל 2016

אני חושב שהבעיה היא לא אוהדים של יונייטד או ליברפול שיורדים אחד על השני כאילו הם אשכרה גרים בערים הללו.
הבעיה היא שגרייזס מבלה יותר מדי זמן בפייסבוק.

גיל 28 באפריל 2016

אני מכיר כאלו ולא רואה עם זה בעייה. הם מאמצים סממנים של מקומיים כדי להדגיש את הזהות שלהם עם הקבוצה. משהו טבעי לא ממש מזיק.

Amir A 27 באפריל 2016

בשנת 2018 יתחיל תהליך שייתקן את אחד ממקרי חוסר הצדק המושבעים של תעשיית המוזיקה. באותה השנה קטלוג השירים של הביטלס יתחיל לפגוש את תג 56 השנים שלו נדרשים שירים שנכתבו לפני 1978 ואשר יאפשר לכותבים להשיג זכויות יוצרים בחזרה במקרה והם איבדו אותה. למי שלא יודע, לפול מקרטני אין זכויות על השירים שהוא כתב עם לנון אחרי שהקטלוג נמכר והתגלגל, בין השאר, לידיים של מייקל ג'קסון.
בתור מעריץ מושבע של הביטלס מותר יהיה לי לשמוח באותו יום או שזה יהיה מותר רק לתושבי ליברפול שראו את הביטלס עם סטיוארט סאטקליף ופיט בסט?

אסף THE KOP 27 באפריל 2016

גם להם אסור.
רק למי שראה את הביטלס עם טומי מור וג'וני ג'נטל מותר.

איאן ראש 28 באפריל 2016

האסון הזה הוא חלק מהותי מליברפול. אוהד מתחבר לקבוצתו לעיתים בצורה לא הגיונית או רציונלית גם אם זה רחוק גיאוגרפית ואפילו מנטלית. אם נצחון עושה לי מצב רוח טוב הפסד זה דיכאון ברור שיהיו גם כאן רגשות. נכון, לא באותה עוצמה כמו המשפחות או אוהדים מליברפול אבל בטח שיותר חזק מחובב ספורט כלשהו.

מאשקה 28 באפריל 2016

תודה לך בני תבורי

Comments closed