האפור הזה

והארץ תשקוט. מכאן ואילך עסק שלי

בין תוגת תום יום הזיכרון לצהלת יום העצמאות, כשהייתי ילד, הפרידה צפירה בת דקה אחת שלמה. שישים שניות של עמידת דום לצלילי סירנה רחוקה שהומרו באחת לתרועת הימנוני עצמאות, מפגני זיקוקים, מעגלי רוקדים ופלפל. אני מדבר על העידן שקדם לפטישי הפלסטיק והקצף.

לא ידועה הסיבה לכך, בין אם הפעיל מישהו שיקול דעת ובין אם הנימוקים להחלטה נבעו דווקא מהצפת חדרי המיון באזרחים שנקעו קרסול או שצווארם נתפס במעבר החריף מדום מתוח לאל גינת אגוז, כך או כך, הצפירה בוטלה ואזרחי המדינה קיבלו מנדט להחליט בעצמם או סתם להציץ בשעון.

*

המדינה קבעה יום ושעה לציון יום הזיכרון ולסיומו. זה טוב ונכון. זה הצד של הממלכתיות שאני מכבד. אני מכבד מאוד את ההחלטה לייחד את היום הזה לנושא הזיכרון, אך מרגע זה ואילך אני אוסר על המדינה להתערב. כפי שהגיוני לצפות מכל אזרח ללא הבדל דת והשתייכות עדתית לדעת לכבד את היום ולא לנצל את ההזדמנות שכולם שותקים כדי להתלונן, הגיוני לצפות שטקסי יום הזיכרון יהיו בלתי אחידים בתכנם ויכילו גם תכנים אלטרנטיביים. אני רוצה לקבוע לעצמי את המלל, את הטקסטים, את השירים ואת המנהגים כמו למשל לעמוד דום בישיבה אם אתה לבד במשרד או ללכת החוצה לראות עם הערבים והחרדים גם הם בעניין.

*

נהדר בעיני שכל שבט מישראל מציין אם היום הזה בשונה. מי בתפילה ומי בריקוד, מי במגש הכסף ומי באליפלט ואפשר גם שניהם. מי ביזכור וקדיש, מי שיעבור לדום וינמיך את הדגל ומי שיתמודד בכל אופן שונה – שאינו פוגע באחר, עם יפה הבלורית והתואר הפרטי שלו. הניחו לזוכרים.

וחוץ מזה השמיים אפורים היום. מה זה אם לא ממלכתיות.

הלכה האליפות - גיא עשירי-פרוסנר
ארז אשכנזי ז"ל

108 Comments

ישראל 10 במאי 2016

בני, במשפט הראשון השתרבב לו משום מה יום השואה…
למרות המשותף הרב, הכאב של יום הזכרון מכיל בתוכו הרבה יותר תקווה מזה של יום השואה, בעיניי

בני תבורי 10 במאי 2016

תוקן, תודה. גם אני חש כך ולא כי אינני מכבד, אלא כי אדם קרוב אצל עצמו.

גיסנו 11 במאי 2016

אשריך. אותי היום הזה דווקא יותר מייאש, בגלל שכל שנה הוא "מתחדש" והרשימה פשוט לא נעצרת.

זינק 10 במאי 2016

דווקא בעיני יש משהו נכון שביום הזיכרון לא ישאירו יותר מדיי חופש פעולה.
הדבר האחרון שאתה רוצה לראות באותו יום, זה אזרחים מתחילים לנהל וויכוחים האם מעשה פוגע באחר או שלא.
יש לנו מספיק ימים בשנה להתווכח האחד עם השני.

אריאל גרייזס 10 במאי 2016

כן, כי זה עבד מצוין ביום השואה האחרון..

Gil - Zimbabwe 10 במאי 2016

האמת שכיום כבר כל כך קשה להחליט מה כן לציין ומה לא. האם נפגעי טרור הם חללי צה"ל? האם יום הזיכרון הוא רק לחיילים? מי אלמנה ומי ידועה בציבור? ועוד המון סוגיות.
לכן לדעתי בני צודק ושכל אחד יתייחד בדרך שבה הוא מבין.
מה שכן (ואת זה אני אומר בתור משפחה שכולה מקירבה ראשונה גם מהצד שלי וגם מצד אישתי) יכול להיות שצריך לעשות הפרדה בין יום הזיכרון ליום העצמאות. כיום נוצר מצב שלמעשה לאחר העלייה לבתי הקברות כבר מתחיל יום העצמאות.

Amir A 10 במאי 2016

צודק לגמרי לגבי ההפרדה. פעם אולי היה חשוב לקבע בזכרון הקולקטיבי שהעצמאות אינה ברורה מאליו והיא מגיעה עם מחיר כבד. היום זה כבר לא רלוונטי ורק פוגע בכבודם של החללים. ואת זה אני כותב ממדינה שבה יום הזכרון הוא אחד מימי הקניות המשמעותיים של השנה…

אריאל גרייזס 10 במאי 2016

למה זה לא רלוונטי?

Amir A 10 במאי 2016

כי העצמאות של ישראל היום כבר לא מוטלת בספק ולא צריך לחשוב עליה במונחים של פחד ואימה.

אריאל גרייזס 10 במאי 2016

זה לא משנה את העובדה שהעצמאות הזאת הגיעה במחיר כבד ושווה לזכור מאיפה היא מגיעה

אריאל גרייזס 10 במאי 2016

אין לי, לשמחתי, קרוב משפחה שנפל, אז אני לא יודע כמה אני בעמדה בכלל לחוות דעה בנושא. אבל דעתי היא שיש ערך מוסף להצמדה הזאת בין שני הימים. השילוב בינהם לטעמי מחזק את יום הזכרון וטוען אותו במשמעות אמיתית. אתה מבין את הצורך בו. הוא לא סתם עוד יום בלוח השנה.

Gil - Zimbabwe 10 במאי 2016

אריאל, יש משהוא במה שאתה אומר. אני רק חושב שיום העצמאות יכול להתחיל למחרת ולא ישירות בתום יום הזיכרון.

the bird 10 במאי 2016

מזדהה גם כן עם מה שכתבת אריאל לחלוטין.

מאנו 10 במאי 2016

ייבוטלו כל הצפירות בימי השואה והזכרון, ומהר. מנהג דוחה, כופה ובעל סממנים פאשיסטים. שלא לדבר על הדימיון הרב בין הצפירות של ימי הזכרון לבין צפירות האזעקה של נפילות טילים, והמשמעות שנגזרת מכך.

בני תבורי 10 במאי 2016

לא יודע אם לעמוד דום או להיכנס למרחב מוגן, הא?

מאנו 10 במאי 2016

אתה צוחק, אבל אני מכיר לפחות עולה חדשה אחת שמפחדת מהצפירות הללו. אני התכוונתי יותר במשמעות הסימבולית שמקשרת בין השואה, חללי מלחמות ישראל והטילים שנופלים פה מדי פעם, ששלושתם מתחזקים פחד, מיליטריזם, הפחדה ולאומנות.

ר.בקצה 10 במאי 2016

אז אל תצפור באוטו- כל צפירה שלך מזכירה את אזעקות הטילים, ובתורה מחזקת פחד, מיליטריזם, הפחדה ולאומנות.

no propaganda 10 במאי 2016

בלי קשר לכלום, אל תצפור באוטו.

דור 10 במאי 2016

וואו מאנו איזה חכם אתה

אסף THE KOP 10 במאי 2016

לא רק חכם
גם בעל טאקט וקלאסה

באבא ימים 10 במאי 2016

תרגיל מחשבתי קטן. דמיין לעצמך שהעם היהודי היה מקים מדינה ב 1848. המדינה היתה ממקוקמת במקום אחר ריק מאדם וקיומה לא היה מפריע לאף אחד. יותר מזה- כל האנשים באותה מדינה היו צמחוניים ולכן ממשלתה של אותה מדינה החליטה שארבע פעמים בשנה תשמע צפירה לזכר כל בעלי החיים שנצודו ברבעון האחרון. האם גם אז הצפירה היתה מתחזקת פחד לאומיות ומיליטריזם?

או במילים אחרות – האם עלתה בדעתך האפשרות שמה שמתחזק את הפחד הוא העובדה שהרגו אותנו וממשיכים לנסות להרוג אותנו ולא ההחלטה להשמיע צליל מוזיקלי דומה בקשר לאירועים הללו?

מאנו 11 במאי 2016

האנלוגיה שלך צולעת לחלוטין. אנסה בכל זאת לענות – עצם הצפירה עצמה מפריעה לי – בין אם זה מתחזק לאומיות ומיליטריזם, לבין אם זה מתחזק צמחונות.
"הוא העובדה שהרגו אותנו וממשיכים לנסות להרוג אותנו" – זה המשך של אותה בעיה מלכתחילה – אינטרסים ואידאולוגיה משיחית ולאומנית, שגורמת להמשך הסכסוך הישראלי פלסטיני. מעבר לכך – אם אתה חושב שרק ה"מציאות" היא שאחראית על 100% מהתודעה הלאומית, אז אתה הוזה ותמים. יש פה הכוונה מלאה של אוכלוסיה שלמה לצורך מילוי צרכים מילטריסטים שמתבטאים במגוון דרכים – מהתקשורת, דרך החינוך, ועד הפוליטיקאים וגם ימי הזכרון.

shadow 11 במאי 2016

הפעם מסכים עם כל מילה

עוד בתור ילד לא אהבתי את הצפירות האלה.

צפירה תמיד שידרה לי מצב של סכנה. כמו חדירות מחבלים של גדר המערכת בגבול ירדן לא רחוק מהקיבוץ.

אף פעם לא הבנתי למה אני צריך להרגיש סכנה כשאני עומד על דשא ירוק בבית קברות מוקף בעצים וציפורים ואנשים שאת כולם אני מכיר.

לגבי זה עם הצפירה מהאוטו. בהחלט אל תשתמש בצופר הזה לשום דבר חוץ ממקרה של סכנה.

באבא ימים 11 במאי 2016

יש עובדות. הרגו אותנו ומנסים להמשיך להרוג אותנו- זו פשוט עובדה.

לא טענתי שרק המציאות (לא מבין את השימוש שלך במרכאות) מעצבת את התודעה הלאומית אבל היא תנאי הכרחי בעיצוב התודעה הלאומית. למציאות הזו יש נגזרות.

לגבי הכפיה- יש לך בעיה עם הצפירה? אני לא מבין מדוע אתה מלין על הצפירה כסוג של כפיה לא אומר דבר על כפיה לאין ערוך יותר חמורה- למדינה (שומו שמיים) יש את הזכות לתבוע ממך למות, לא פחות. היא שוללת את חירותך לשלוש שנים (למען האמת יותר אם תביא מילואים בחשבון). היא גוזלת את רכושך. היא גוזלת את חירות התנועה שלך (התלוננת שזה בעיה שאתה לא מקבל שידורים כי שילמת- שילמת גם על אוטו שיכול להגיע למהירות של 180 קמ״ש והמדינה הפאשיסטית הזו מכריחה אותך להגביל את מהירות הנסיעה ל – 100 קמ״ש). בעולם שלך אף אחד מן הדברים הללו לא אמור לקרות.

זה אולי ידהים אותך אבל אתה לא האדם היחיד במדינה.

בני תבורי 11 במאי 2016

במקום צפירה הייתי מעדיף קטע מ Kind of Blue אבל לא שואלים אותי…

מאנו 11 במאי 2016

ללא ספק. נסגור על פרדי פרילואדר?

מאנו 11 במאי 2016

ניסיתי להסביר. כנראה שלא הבנת, אם אלו הטיעונים שאתה מביא מנגד, שהם לא מאוד קשורים למה שאני מנסה להגיד. לא נורא.

ר.בקצה 11 במאי 2016

מה לגבי מס הכנסה?
גם הוא פאשיסטי?
רמזורים אדומים? חובת נסיעה בימין?

באבא ימים 10 במאי 2016

אני אוהב את הצפירה. את הדקה הזו שבה הכל נעצר. בעיני זה רעש שהוא שקט. משהו שמשאיר אותך עם עצמך ומבטל את רעשי היום יום. לדקה אחת (לפעמים שתיים) בה הזמן עוצר מלכת לפני שאתה חוזר לאקטואליה.

ותהרוג אותי, אני לא מבין מה פשיסטי בזה.

מאנו 10 במאי 2016

פשיסטי זה הצפירה. היא כופה. היא מכריחה. היא מנרמלת. היא משתלטת. היא נעשית לצרכים תעמולתיים.

דור 10 במאי 2016

מאנו.. הראש שלך מתפוצץ מרוב קונספירציות. אתה פשוט לא מבין.. צפירה או לא, דגלים או לא, מצעדים או לא, אנחנו לא נוותר לאויב הערבי לעולם.

באבא ימים 10 במאי 2016

שימוש מקרי בשמות תואר איננו הסבר. מה הופך אותה לפאשיסטית?

אסף THE KOP 10 במאי 2016

באבא,
אתה שם לב ממי אתה מנסה לקבל הסבר, נכון ?

באבא ימים 10 במאי 2016

אסף- אמרו לי את זה עליך לא מעט פעמים בבלוג הזה. אני אופטימיסט נצחי, what can i say

אסף THE KOP 10 במאי 2016

זכור לי שגם קיבלת.

באבא ימים 11 במאי 2016

אני מוכרח להודות שאת זה אני לא זוכר. לא שלא חטפתי (זה סבבה) אבל את הקטע שבו אנשים מנהלים דיון עלי (בסגנון של ״אל תתדיין איתו כי הוא…״) להבדיל מלהתדיין איתי- זה אני לא זוכר.

אסף the kop 11 במאי 2016

קיבלת תשובות הכוונה

מאנו 11 במאי 2016

הצפירה כשלעצמה איננה הופכת למדינה לפשיסטית. עם זאת, יש בה אלמנט שכופה על כל האוכולוסיה להישמע ו"להתכוונן" לפי רצון, אידאולוגיה ואינטרסים שמוכוונים מלמעלה. הצפירה משולה בעיני לכפייה דתית, של איסור למשל על הצגת חמץ או נסיעת אוטובוסים בשבת ברוב הארץ. נכון שמדובר בכפייה חלשה יותר, שמתקיימת למספר רגעים 3 פעמים בשנה, אבל החטבת מצב הרוח הלאומי מלמעלה, בדרך כל כך בוטה, היא בעייתית ופסולה בעיניי.

מאנו 11 במאי 2016

החטבה=הכתבה, כמובן.

Amir A 11 במאי 2016

מאנו, לפעמים סיגר הוא רק סיגר….

מאנו 11 במאי 2016

סוגיית הצפירה זה מקרה כל כך טריוויאלי וברור. אני לא מאשים את הרוב הישראלי שנולד לתוך זה, על כך שהוא לא מסוגל לפקפק ולערער על דברים שנראים לו מובנים מאליהם.

Amir A 11 במאי 2016

נו, אז שפר עלינו מזלנו שיש לנו אותך שתוציא אותנו מהמערה….

נולי 11 במאי 2016

בבני ברק מושמעות כל יום שישי וערב חג שתי צפירות, בפער של רבע שעה. שומעים את הצפירות בעוצמה מפלצתית (מעורבבות עם שירים ומנגינות) גם בבית שלי ברמת גן. הזמן היחיד שבו לא מפעילים את הצפירות הוא כשיש מלחמה ואזעקות… המציאות בה אנו חיים בקליפת אגוז

אסף the kop 11 במאי 2016

גם בגבעתיים שומעים היטב
דווקא נחמד
תזכורת להדליק נרות

ר.בקצה 11 במאי 2016

הבל אופייני לתועמלני השמאל-
כל ה"הסברים" שלך לא קשורים לפשיזם. הם תקפים באותה מידה לתשלום מס הכנסה.

במבי 11 במאי 2016

שהוא אכן אחת מהתגלמויות הפשיזם והכפייה, וזה ממש לא קשור לשמאל דווקא, שאל כל אחד מהליכודניקים החדשים

7even 10 במאי 2016

אני לא צופה בסדרות על חיילים רק כי זה קשה לי.
זה קשה שבעתיים מאז שחבר ליחידה נהרג בזמן השירות שלי.
אני צופה בדברים אחרים ואין לי בעיה למשל לראות מחר פרק של משחקי הכס.
האם זה אומר שאני פחות מכבד חיילים? hell no!!

בני תבורי 10 במאי 2016

לא, זה לא אומר ואתה אפילו לא צריך להסביר. לדעתי.

צור שפי 10 במאי 2016

+1

מאנו 10 במאי 2016

תזהר שאסף דה קוף לא ייראה אותך צופה בתועבה שכזו ביום הזכרון

the bird 10 במאי 2016

מרוב שאתה נעול אתה סתם מחפש לריב…..
תוריד קצת טונים ולו רק לכבוד היום הזה,
"תסבול" קצת למען היום,
לא יקרה לך כלום.

אריק 10 במאי 2016

אני הולך לעשות מעשה היום שכולו הזדהות עם סבלן של המשפחות. אני הולך לראות את יונייטד משחקת בלי לגלוש ובלי לזפזפ!

בני תבורי 10 במאי 2016

אתה קדוש אתה

מאנו 10 במאי 2016

רק שכמובן לא יהיה שידור בטלוויזיה. עוד אחד מהדברים הדפוקים שחייבים לשנות פה.

אריק 10 במאי 2016

אינטרנט יש?

דור 10 במאי 2016

ברור… חייבים להמשיך לשדר את הגביע האנגלי ביום הזיכרון, זה יציל את המדינה

מאנו 10 במאי 2016

כן, חייבים. אפילו בלי שדרים ישראלים, אם הם לא רוצים. לצערי זה מוסדר כחלק מחוק. חבל שהקיבעון שולט פה.

באבא ימים 10 במאי 2016

אתה מדבר כאילו מישהו חייב לך שידור. האם אתה חושב שזכויותיך נפגעות מכך שאין בטלוויזיה את ערוץ הסנאפ, ערוץ הסקס עם בעלי חיים, ערוץ ההוצאות להורג של דעאש וערוץ בית המטבחיים (ראוי שנראה איך הדברים הללו מגיעים לשולחן)?

מאנו 11 במאי 2016

חייבים לי שידור כי אני משלם. יותר מזה – עצם עצירת השידורים היא בעייתית בפני עצמה, מעבר לאם אני משלם או לא. לגבי הערוצים שהזכרת – אין לי מושג מה הקשר.

אסף the kop 11 במאי 2016

תתקשר לבקש החזר.
נודניק.

באבא ימים 11 במאי 2016

אם את טוען שהפרו איתך חוזה תתבע אותם. אני משוכנע שעצירת השידורים היא חלק מתנאי הרישיון שלהם ומכיוון שהם מחוייבים לקיים את החוק אני בטוח שכל הסכם שיש להם איתך אומר שהשידורים שהם מחוייבים לתת לך אומר שהם יספקו אותם ככל שהדבר לא מהווה עבירה על החוק ולכן אין להם מחוייבות חוזית כלפיך.

חוץ מזה אני חייב להודות שהאופן שבו אתה מתדיין הוא ילדותי. אתה לא מסוגל להבין את ההבדל בין לטעון שמשהו לא בסדר לבין להסביר מדוע הוא לא בסדר?

מאנו 11 במאי 2016

אמרתי למעלה שהם פועלים מתוך חוק. http://www.knesset.gov.il/laws/special/heb/chok_yom_hazikaron.htm
הם לא הפרו חוזה, ולא נכנסתי פה לשום דיון משפטי.
אני מסוגל בהחלט להבין את ההבדל, וגם הסברתי כמה פעמים בכל השרשור הזה למה זה לא בסדר, לא רואה צורך לחזור על זה כל כך הרבה פעמים. אם עוד לא הבנת – עצם הכפייה, מתוקף חוק, שמשנה את אורך החיים של האוכלוסייה במדינה, לתכלית שלדעתי איננה מצדיקה את הפגיעה שנוצרת בעקבות אותה כפייה – זאת הבעיה. כמו שהתכלית של שמירת השבת לא מצדיקה לדעתי את הכפייה של איסור על הפעלת עסקים ואוטובוסים בשבת, או הצגת חמץ בפסח. יש דרכים אחרון ופחות פוגעניות לציין ימי זכרון. ראה מה עושים בשאר מדינות בעולם. ואל תגיד לי רק בבקשה את הסיסמא ש"אנחנו לא כמו העולם". תודה.
אם לא הבנת – ניסיתי, לא נורא. נעבור הלאה.

אריק 11 במאי 2016

מאנו. תפסיק לחפש חוסר צדק בכל דבר… לך לים קצת. תרגע

אסף the kop 11 במאי 2016

צדק נעשה אתכם אתמול באמפטון פארק

בני תבורי 11 במאי 2016

זה לא צדק אם זה לא אנדי קרול

אריק 11 במאי 2016

לגמרי

צור שפי 11 במאי 2016

אריק – זה היה משפט נבואי.

צור שפי 11 במאי 2016

ההוא על מעשה ההזדהות והסבל שלך הכוונה.

אריק 11 במאי 2016

דווקא פספסתי היה מעניין

רועי 10 במאי 2016

בני אם הטקס הוא ממלכתי הוא יתנהל בטוח לפי הכללים
טקסים פרטיים שכל אחד יתייחד עם הקרובים לו בדרכו שלו.
כמו השאלה מה יכתבו על המצבה, הרי ברור שאי אפשר יד חופשית, בעיני הצבא אין הבדל בין הנופלים.
הצבא גם לא עושה הבדל בין אחד שהתאבד או נפטר ממחלה לנופל בקרב.

בני תבורי 10 במאי 2016

אני לא מתווכח על זה, אני דורש שבטקס שלי יהיו התכנים שלי. ולגבי הצבא, בני זוג מאותו מין עדיין לא מקבלים הכרה כאלמני/ות צ.ה.ל גם כשבן הזוג שלהם מוכר כחלל צ.ה.ל.

ר.בקצה 10 במאי 2016

גם בנות זוג שאינן נשואות לנופלים לא מוכרות כאלמנות צה״ל.

בני תבורי 10 במאי 2016

אני מדבר על זוגות שנישאו בטקס רשמי כלשהו, דתי או אזרחי.

Amir A 10 במאי 2016

אני לא מבין את החוצפה לקבוע נוסח אחיד לכל הנופלים על המצבה. לטעמי זו גסות רוח שלא תאמן.

oded 10 במאי 2016

מסכים
אדם נהרג בשירות המדינה ואחרי זה עוד מונעים ממשפחתו את הזכרון הפרטי שלה
ממש הרצחת וגם ירשת

אסף THE KOP 10 במאי 2016

מה נהוג בארה"ב ?

Amir A 10 במאי 2016

אותה גסות רוח

צור שפי 10 במאי 2016

אני לא חד ערכי בנושא הזה. גודל המצבה צריך להיות אחיד לטעמי, אין נופלים ששווים יותר או פחות ולכן אין מקום לכל מיני מאוזולאומים והאחידות הצורנית צריכה להישמר. לגבי הטקסטים, כאן יכול להיות מרווח גמישות מסויים אבל גם במקרה הזה אי אפשר לאפשר למשפחה השכולה חרות מוחלטת.

Amir A 10 במאי 2016

מסכים שאין מקום למאוזולאומים. תקבע בבקשה גודל מכסימאלי למצבה ובתוך המסגרת הזו שתעשה המשפחה ככל העולה על רוחה. לגבי הטקסט לא חושב שיש למישהו חוץ מהמשפחה זכות כלשהי להחליט מה יהיה על המצבה.

צור שפי 10 במאי 2016

אמיר, אני לא מסכים אתך פעמיים. הגודל האחיד חשוב. וחשוב גם שהטקסט ישמור על כללים שבהעדר מילה אחרת שעולה בדעתי אקרא להם ממלכתיים.

Amir A 10 במאי 2016

נסכים שלא להסכים.

the bird 10 במאי 2016

לדעתי אתה צודק צור,
אין בררה מכורח המצב של קידוש השיווין בין כולם
להיות קצת חד מימדיים/ממלכתיים
כי אחרת זה פתח לאינדבואליות בעייתית.
מה שכן אולי הייתי חושב על נוסחים זהים שהם שונים בכיתוב
אבל מוכתבים מראש
כלומר מספר מצומצם של בחירה בין טקטסים ידועים מראש

Amir A 10 במאי 2016

"אינדבואליות בעייתית"? המוות הוא אינדיבידואלי.
לא היתה לי בעיה אם הקביעה היתה טקסט ממלכתי נניח בראש המציבה, וטקסט אישי על גוף המציבה. אבל למנוע מהמשפחות כל ביטוי אישי? אפשר לחשוב שזו המדינה שתעלה אל הקבר הזה כל יום בשנה כדי לחפש מנוחה לנפש.

בני תבורי 11 במאי 2016

ציפור,
אנא רשום לפניך: אני מסכים אתך לגמרי. ועם צור כמובן.

Amir A 11 במאי 2016

בכנות אני לא מצליח להבין את הדרישה הזו לסטנדרטיזציה של מצבות הנופלים. למה?

the bird 11 במאי 2016

בני
זה כנראה בגלל היום הזה השתבשה עליך דעתך .(הייתי מוסיף סמיילי ,אבל בכל זאת… )
אמיר
לכל משפחה באשר היא זה עולם ומלואו אין ספק בכלל,
הבעיה היא שכיתוב שונה יכול לגרום לאי נוחות כלשהי למשפחות אחרות ובנוסף
המטרה היא גם שמכיוון שיש משהו משותף בכל זאת בין כל הנופלים
שלא יהיה שוני "ביחס" בין כולם.
ובוא גם נלך לשיטתך
איך תעשה סדר שהדברים לא יגלשו ל"בלגן"
תגביל כמות מילים או אותיות?
תגביל מילים שאולי "לא ראויות"?
תגביל לא להזכיר דעות פוליטיות כלשהן?
ורק התחלתי בלשאול אילו הגבלות,
ישנם מלא הגבלות שתצטרך לשים כדיי שזה יהיה "ממלכתי"
עד כמה שבעיניך זה לא חשוב
לכן נוסח אחיד עדיף

בני תבורי 11 במאי 2016

הנה אני מוסיף בשבילך :)

צור שפי 11 במאי 2016

אני דווקא בדעה שניתן להיות ממלכתי ועדיין לשמור על מרחב של גמישות ולכן אינני חושב שהמילה סטנדרטיזציה מתאימה. אני מניח אמיר, שגם אתה תסכים שאין מקום להבעת דעות פוליטיות, או הטחת האשמות/מלים קשות במנהיגים (או "מנהיגים") על גבי המצבות. לכן, מעבר לגודל האחיד אני כן תומך בלתת למשפחות מרחב מסויים של ביטוי אישי ביחס לטקסט רק שהוא לא יכול להיות בלתי מוגבל. כל משפחה שכולה (והלוואי ולא יהיו חדשות) שתבקש להציג כיתוב ייחודי תוכל להציג את בקשתה למשרד הבטחון שיצטרך לאשר או לאשר כשהקו צריך להיות של בית הלל. לשמחתנו (טפו טפו) מספרי ההרוגים בשנים האחרונות הם כאלה שהמערכת יכולה לדון נקודתית בכל בקשה של משפחה ואין צורך לתחום מראש את הכיתוב בנוסח אחיד אחד או אפילו שניים-שלושה.

צור שפי 11 במאי 2016

תיקונצ'יק: משרד הבטחון יצטרך לאשר או לא לאשר כמובן.

אנדר 11 במאי 2016

מסכים לגבי גודל המצבה אולם מדוע לדעתך בעייתי לאפשר חרות לגבי הטקסט? האם למנוע מצב בו מפארים את גבורתו של לוחם שנפל בקרב לעומת הצער העלול להיגרם למשפחה שבנם למשל התאבד אז לא יוכלו להתגאות בו? (כביכול)

בני תבורי 11 במאי 2016

יש משהו בדבריך. נכון לדעתי גם לאפשר התייחסות דתית בטקסט, או חילונית למי שחשוב לו.

באבא ימים 11 במאי 2016

גם אני לא מסכים עם צור. אני חושב שהמשפחה צריכה להיות רשאית לאמר על המצבה ככל העולה על דעתה. לדעתי העובדה שאדם מת כחייל לא אומרת שהוא צריך להיות חייל לנצח נצחים. זה נשמע לי כמו שירות קבע ארוך במיוחד. המשפחה היא זו שנושאת בכאב.

בני תבורי 11 במאי 2016

נקודה מעניינת שלא חשבתי עליה. התייחסתי לחופש בחירה בין טקסט דתי או חילוני, למשל פסוק מהכתובים או שיר.

אנדר 11 במאי 2016

שאלה: האם צה"ל מעורב במפעלי ההנצחה שיוזמות המשפחות? כי זה ניראה לי יותר מפשרה הולמת (אומר בצניעות. בסופו של דבר למזלי אין לי מושג איך מרגישה קרבה ראשונה לשכול). באבא ימים – מה דעתך על מה שכתבתי תגובה אחת מעליך?

בני – מסכים. בחירת אופי הטקס יכולה וצריכה להיות מותאמת לאורח חייו של החייל. כל עוד נשמרת סוג של 'ממלכתיות' מסוימת, מדוע לא..

צור שפי 11 במאי 2016

באבא – האם לדעתך צריך לאפשר לטקסט כמו "יקירנו נפל בקרב מיותר בגלל X רה"מ הפושע" להופיע? האם זה נכלל מבחינתך ב"ככל העולה על דעתה"? אם כן – אנחנו חלוקים. בראייתי יש מידה מסויימת של ממלכתיות שחייבת להישמר.

אסף the kop 11 במאי 2016

למיטב הבנתי, הכרית שעל המצבה הינה סטנדרטית ע"פ הוראות משרד הביטחון, אבל היום מותר לצרף למרגלות המצבה איזה כיתוב שרוצים.
פשרה נאותה בעיני.

באבא ימים 11 במאי 2016

צור- לדעתי כן. כל דבר שהמשפחה יכולה להגיד בעיתון היא רשאית לומר על המצבה. הממלכתיות הישראלית צריכה להיות מסוגלת להכיל את זה. כבוד למשפחות השכולות צריך לכלול כבוד לזעם שלהן.

Amir A 11 במאי 2016

אסף, כפי שכתבתי באחת התגובות שלי אין לי בעיה במידה והפתרון יהיה טקסט ממלכתי סטנדרטי על הכרית וכיתוב משפחה על המצבה עצמה. אם אכן זה המצב אז הסיפור בעיני סגור.
צור, אני מסכים עם באבא. למדינה צריכה להיות היכולת להתמודד גם עם משפחות שכולות שמסרבות לקבל על עצמן את השכול כגזירה משמים. נלקח מהם הדבר היקר להן מכל. המינימום שאפשר זה לתת להן לבטא את תחושתם על הקבר, גם אם תחושתם לא נוחה לנו.

צור שפי 11 במאי 2016

באבא, אמיר – אז כמו שאמיר כבר ציין. נסכים שלא להסכים. בראייתי המצבה שונה מהתבטאות בעל פה, ראיון בטלוויזיה או מאמר בעיתון.

Amir A 11 במאי 2016

אתמול היה כאן טקס יום הזכרון במרכז היהודי המקומי. בין כל הדברים, הקרינו גם וידאו שממחיז בדרמטיות את ההגעה של קצין העיר לבית של משפחה. לא רואים פנים, רק נעליים וברקע שומעים נאום של נתניהו על ההכרח ועל המחיר הכבד שמשלמות משפחות וכל זה. ומה שאני חשבתי עליו הוא הקרב בסג'עיה בצוק איתן והעובדה ששלחו לתוך התופת הזו חיילים בתוך M-113. למי שמכיר, מדובר בחתיכת קרטון שמודבקת בסלוטייפ, ואשר שימשה לראשונה בזמן הפלישה של אלכסנדר מוקדון למדינות המזרח.
אז נכון שלפעמים אין ברירה, והדרך האחרונה שנשארת על מנת לשרוד בשכונה הזו היא דרך הכוח והמלחמה. אבל אם המדינה שולחת חיילים לקרב ולמותם האפשרי, המינימום המחוייב ממנה הוא לעשות ככל יכולתה על מנת לתת להם את הסיכוי לחזור מהקרב. ולשלוח חיילים לתוך סג'עיה ב- M-113 זה לא מתקרב להגדרה של המינימום הנדרש. זה יותר מתקרב לדעתי להגדרה של פשע שעליו מישהו צריך לשלם מחיר כבד. מאוד כבד.

מאנו 11 במאי 2016

Amir A^, איפה זה "כאן"?

Amir A 11 במאי 2016

קונטיקט

רטקסס 10 במאי 2016

אני מתקשה להבין את ההקשר הלוגי בין חלקי המשפט שלך:

מכבד את העובדה שייוחד יום לצורך זכרון – אך לא מכבד את תוכן היום?

קביעת היום הוא הדבר הכי מלאכותי בכל מערך ההנצחה. רבים האנשים שמעדיפים לא לייחס חשיבות ליום הזכרון אלא להתאבל ביום נפילתו של האדם, או ביום הולדתו, או ביום אחר בעל משמעות אישית עבורם. יום הזכרון ה*לאומי* להנצחת זכר חללי צה"ל. גם המדינה, כגוף בעל ערכים, שרוצה לסמל, כלפי פנים וכלפי חוץ, את המחוייבות שלו לחללי צה"ל, מציינת יום שכזה.
הקו שבין לאומיות לשכול פרטי מודגש בכל רגע ביום הזכרון. האם אני רוצה לחלוק את השכול שלי עם כולם? הרי כולם נמצאים בבתי העלמין. יש נציג של הממשלה, והרבה נציגי צבא, ומה המקום שלי ושל האדם הקרוב אלי במסגרת הזו?
בנוגע לטקס פרטי – אני לא חושב שאף אחד מונע ממך לציין ולהעביר תכנים אלטרנטיבים בטקס פרטי. אדרבא. אני, באופן אישי, לא אוהב חלק מהתכנים שיש בטקסים הממלכתיים, למשל.

אם כבר, אני רוצה מילה על החוק בהיבט הזה – אני חושב שזו שערוריה שיום הזכרון הוא רק "חצי יום חופש" בהיותו יום זכרון לאומי. בנוסף, אני יודע על הרבה מאוד חברות בישראל (בסדר גודל של למעלה מ-600 עובדים) שלא מציינות את יום הזכרון בטקס. לדעתי זו בושה. זו הסולדיריות שחסרה לי. זה הטקס הפרטי שיכול לגשר על הפער בינינו : תתכבד חברה מסוימת, תביא את המנכ"ל, ושיפתח שיח מסוים על מה אומר היום הזה לחברה שלו. איך כל אחד מתחבר. סיפורים אישיים. איזה תוכן שלא ירצה. אבל שיציין זאת בצורה מסוימת. זו דעתי.

בני תבורי 10 במאי 2016

אוי ואבוי, זה מה שאמרתי? ובכן ממש לא. הנה הציטוט אם אין לך כוח לגלול שוב: "אני מכבד מאוד את ההחלטה לייחד את היום הזה לנושא הזיכרון, אך מרגע זה ואילך אני אוסר על המדינה להתערב."
זה מה שאמרתי וחשוב לי מאוד שמי שמגיב ובמיוחד רוצה לתרום לדיון, יקפיד על ציטוט כראוי. לגבי ההמשך נדמה לי שיש לנו הסכמה ובמיוחד הנוגע לקטע האחרון בדבריך, יום זיכרון עם תכנים עצמאיים ויחודיים.

רטקסס 10 במאי 2016

כוונתי הייתה ב"לא מכבד את תוכן היום" בעובדה שאתה מבקש מהמדינה שלא תתערב בטקסי האבל וכדומה. כלומר שהיא מכתיבה את המועד – אבל שאסור לה להכתיב את התוכן.

אסף THE KOP 10 במאי 2016

הטקס "שמכתיבה" המדינה הוא בן 45 דקות לכל היותר ונמשך בין השעות 11:00 ל 11:45.
מה הבעיה עם זה ?

בני תבורי 11 במאי 2016

אסי,
אין לחלוטין כל בעיה עם הטקס, אני רוצה לבחור את התכנים בו. בטקסי יום הזיכרון אותם הפקתי בקיבוץ קרוב לשלושים שנה שובצו, בנוסף לקריאת יזכור, גם קטעי מחול, קטעים מומחזים מתוך ספרים שנכתבו בהקשר מתאים, וכמובן שירת נשים וגברים.

אסף the kop 11 במאי 2016

מעולה
בטקס שגם אני הולך אליו כבר 30 שנה זה מאוד דומה.

Comments closed