תביאו כסף

ההישג המצוין של שלומי חיימי בריו יישאר זיכרון יפה אם לא יגיע כסף

כפי שידוע לחלק מכם, תיעבתי וסבלתי בכל רגע של משחקי ריו, אבל זה אני לא הם. פשוט לא יכולתי לסבול את החגיגה היח"צנית הנערכת במרחק כמה מאות מטרים מכמה מיליונים שחיים בביוב, אבל ממש לא על זה אני רוצה לדבר.

עם זאת, לא הנחתי לעצמי להחמיץ את תחרויות רכיבת אופני הרים. למה? כי זה הספורט בו אני עוסק באופן רציף וקבוע כבר כחמש עשרה שנים – שלוש ארבע פעמים בשבוע. רחוק שנות אור מהרמה שראינו שם כמובן, אבל בהחלט רציני ומשקיע.

בשל כך יכולתי ליהנות מפריבילגיה השמורה לעוסקים ברצינות בספורט. הצפייה במקצוענים מקנה לך אפשרות לזהות ניואנסים שאינם מנת חלקו של צופה "רגיל". אתה יודע להבין מה עובר עליהם. את השריפה בשריר הארבע ראשי בעליות, את רמת הריכוז והידע הנדרשים בקטעים הטכניים של הרכיבה ואת השפריצים של האדרנלין בירידות תלולות על אבנים ודרדרת, בהן אין כל חשיבות למה שאתה חושב שאתה יודע על רכיבה ואפילו אין אפשרות להפריז בלסמוך על מערכות הבלימה. זו בהחלט חוויה שונה.

הדולצ'ה וגבאנה של מסלולי הרכיבה
הדולצ'ה וגבאנה של מסלולי הרכיבה

ניק פלורוס (בתמונה) מדרום אפריקה, מומחה עולמי לעיצוב מסלולי רכיבת הרים, עיצב גם את מסלול הרכיבה למשחקי ריו. המסלול שעיצב ארך ארבעה ק"מ ושמונה מאות וחמישים מטרים והרוכבים נדרשו להקיפו שבע פעמים. תנ"כי משהו, אבל יפה. בסך הכול שלושים ושלושה ק"מ ותשע מאות וחמישים מטרים של רכיבה, חלקה על מסלולי עפר, עליות, ירידות וכמה קטעים המוגדרים טכניים בהם נזרעו אבנים וסלעים. באחד הקטעים האלה נפלו, די כצפוי, כמה רוכבים, ואחד מהם, הסלובקי פיטר סאגאן – מרוכבי העל של היום בשני ענפי הרכיבה – כביש והרים, אשר נחשב עילוי גדול בשניהם, אף סיים את חלקו ברכיבה מוקדם מהצפוי.

*

שלומי חיימי שייצג את ישראל בריו הוא רוכב פנטסטי. הוא צלח יפה את הקטעים הקשים וסיים את ההקפה הראשונה של המסלול במקום הרביעי ואז. התפוצץ לו צמיג. הצורך בהמתנה להחלפת גלגל דרדר אותו למקום ה 44 בדירוג הכללי, אך משחזר לרכוב, העפיל שוב דרך חמישה עשר מקומות וסיים את הרכיבה במקום ה 29 בדירוג הכללי בזמן של 1:43:30, כעשר דקות אחרי נינו שורטר השוויצרי שסיים במקום הראשון. הישג מעולה ומכובד.

ונשאלת השאלה למה זה קורה דווקא לנו. למה חיימי מתפנצ'ר ושורטר לא, והתשובה פשוטה למדי וזהה לחלוטין לתשובה לשאלה למה ברצלונה מסיימת את העונה בספרד כשהיא במקום גבוה יותר מסלטה ויגו. כסף. הרבה כסף.

*

קיימים שני סוגים של אופני הרים: אופני זנב קשיח (Hard tail), שאינן מצוידות בבולם זעזועים בגלגל אחורי ואופני שיכוך מלא (Full suspension) ששני הגלגלים שלהן משוככים. היתרון של אופניים קשיחות זנב הוא משקלן הקל והיציבות בקטעים בהם נדרש דיווש אינטנסיבי כמו עליות למשל, לעומת המשקל שבולם אחורי מוסיף לאופניים שאמורות להיות קלות ככל שניתן והימנעות מתופעת הבובינג הידועה הקיימת באופני שיכוך מלא היוצרת תנועת על-רוד קפיצית של האופניים בעת הדיווש, מה שבהחלט לא רצוי לרוכב מתחרה, וודאי לא בעליות וקטעים מסלול טכניים זרועי מהמורות ומכשולים.

השאלה האם להעדיף אופנים קלות שאינן מצוידות בבולם זעזועים אחורי ולספוג קשה יותר את הזעזועים המתקבלים מפני המסלול ולהסתכן יותר בפיצוצי צמיגים, או לרכב על אופניי שיכוך מלא כבדות בשניים עד שלושה ק"ג משמעותיים ביותר, "המרככות" את פני השטח ויכולתם להינצל מתקרים גבוהה יותר, כמעט ואינה עומדת בפני רוכבים תחרותיים והתשובה ברורה. ממילא בקטעים הקשים הם עומדים על הדוושות. עם זאת, אני מעריך שהדילמה הזאת בהחלט זוכה לתשומת לב בשלבי התכנון.

*

דילמות מסוג זה כמעט אינן קיימות, או לפחות השפעתן מועטת מאוד ככל שאתה עשיר יותר, או במילים אחרות ככל שהספונסרים שלך משקיעים בך. אני מנחש שנינו שורטר, ולא רק הוא, הגיעו לריו מצוידים באופניים שנבנו ועוצבו במיוחד עבורם מ א עד ת' ואשר בתכנונם נלקחו בחשבון גם אותם קטעים במסלול המאתגרים לא רק את יכולות הרכיבה אלא גם את היכולות הטכניות של האופניים לעמוד בעומסים. אני מעריך שאופניו של שורטר כללו יכולת בלימת זעזועים  גם בגלגל אחורי, אף כי ללא ספק לא מדובר בבולם רגיל כבד.

אני מעריך כי אנשי הצוות של שורטר גם ביקרו ובדקו היטב את המסלול עוד בטרם ניגשו לתכנן את האופניים עליהם ירכב ואת המכלולים המרכיבים אותן וידעו בדיוק מה עומד בפניהם, מה יידרש מהרוכב ומה יידרש מהאופניים. לצורך זה נדרשים משאבים כלכליים שאני לא משוכנע שעמדו לרשות שלומי חיימי.

על אף כי נראה שמדובר במשהו זניח, ברמות האלה יש השפעה מכרעת לתופעות שרוכב שאינו מתחרה לא חש באופן קבוע. אני מקווה מאוד שהעובדה שחיימי חזר עם הישג מצוין ובמקביל התפתחות הפופולאריות של ענף רכיבת אופני ההרים בארץ, יסייעו לבאים אחריו לקבל מימון וחסויות שיצמצמו את הפערים ובהחלט אפשר להסתכל על הדרך שעשה הג'ודו כדוגמא ולהבין שיש לאן לשאוף.

 

 

סכנין - מכבי. מחזור 2. הפסד. סיכום
בית זה בסך הכל קופסה – תומר חרוב

54 Comments

49ers 28 באוגוסט 2016

בני תודה, לא ידעתי שאתה רוכב, אחרת הייתי מתייחס לטורים האחרים שלך ברצינות יתר… :) (סימן של סמיילי, שאין לי מושג איך עושים כאן).
לעצם העניין, כאחד שגם מחשיב את עצמו כרוכב רציני (4-5 פעמים בשבוע) שאף מנסה לתרום (זמן וכסף) לסצינת האופניים בארץ (משתתף קבוע בתחרויות בארץ, ובראש האפיק הידוע), אני בהחלט חושב שכסף הוא מרכיב עיקרי, אך כמובן לא העיקר.
שלומי נתן הופעה הירואית, ונעים היה גם לשמוע את דרור ונימי באולפן, מפרגנים ומעבירים שידור מקצועי, אך אני חושש שגם לולא הפנצ'ר הוא לא היה חוצה את קו העשרים הראשונים (וההישג שלו כמובן מכובד ברמות הגבוהות ביותר).
משטר האימונים שכופים על עצמם טובי הרוכבים, המסלולים בהם הם מתאמנים וכמובן המעטפת הסובבת אותם, עולה בהרבה על מה שיש לנו להציע כאן בארץ. אכן, שלומי מתאמן רבות בחו"ל, והאקדמיה שנוסדה לאחרונה (בתחום הכביש) שולחת את מיטב הרוכבים לתהתחרות ולהתאמן בחו"ל, אבל זהו קצה קצהו של החזון. לשלוח צוות טכני שיבדוק את המסלול, זה א-ב של כל מתחרה ששואף לפודיום.
אין לי שום ביקורת על שלומי והצוות שלו (שוב, אני מפרגן ומעריך את המאמץ האדיר שהשקיע עד ובריו), אבל הפנצ'ר הוא רק סוג של סמן. אגב, לא הצלחתי להבין מי אחראי על מתן התמיכה לרוכב בהיבט הטכני וכיצד בדיוק היו ממוקמים לאורך המסלול. האם תוכל להרחיב בעניין?
בכל אופן, התקדמות הטכנולוגיה בענף האופניים מאפשרת היום לרכוב על אופני על, שיכוך מלא, במידה מדיום (רוב הרוכבים נמצאים בקטגורית מדיום) במשקל של מתחת לעשרה קילו. להבדיל מרכיבת כביש, מומלץ מאד לא לרדת מתחת למשקל מסויים, מאחר וחלק מהיציבות נגזרת ממשקל האופניים. כמובן, בחירת צמיגים מהירים לעומת עמידים ועוד שלל היבטים טכניים, מרכיבים את החבילה שעליה יושב הרוכב.
בכל מקרה, שוב – שאפו ענק לשלומי ותודה רבה לך על הטור המרענן.

49ers 28 באוגוסט 2016

ובחירה נהדרת של השיר… פשוט פנטסטי.

matipool 29 באוגוסט 2016

איזה שיר ענק .
לא סתם הוא הפייבוריט של מייקל סטייפ מהשירים של REM .

בני תבורי 28 באוגוסט 2016

וזה שאנחנו שותפים לאהדת אותה קבוצת פוטבול מחורבנת לא מוסיף לערכי בעיניך?
אני לא משתתף בתחרויות בעיקר כי אין לי את הדרייב להתחרות ובנוסף התחלתי לרכב בגיל מבוגר יחסית. אני חושב כמוך בנוגע לתמיכה של שלומי, בהחלט יתכן שאפשר היה לעשות קצת יותר גם במגבלות התקציב, אבל העניין העקרוני – ולכן נדרשתי לדוגמה של ברצלונה, הוא שקשה מאוד להגיע למצוינות ללא תמיכה כספית משמעותית. אין לי מושג איך זה עובד שם, אבל ספונסר רציני היה מקצר מרחקים מול הגדולים. השידורים מהאולפן היו מצוינים והמשך ישיר לשידורים ופרשנויות ברמה מאוד גבוהה בטור דה פראנס לו הקדשתי תשומת לב אדוקה למרות שאני לא רוכב כביש.

49ers 29 באוגוסט 2016

נו.. למה להיות פסימיים? העונה אנחנו מצליחים לגרד ווילד קארד.

תומר 29 באוגוסט 2016

נראה לך?
זאת הולכת להיות עונה יותר גרועה מהקודמת

ניינר / ווריור 29 באוגוסט 2016

ויילד קארד? נראה לי התבלבלת עם הבחירה הראשונה בדראפט הבא

ריצ'י מקאו 31 באוגוסט 2016

עד כמה שידוע לי, הייתה תחנת תמיכה טכנית אחת במסלול ורק שם ניתן היה לקבל טיפול. זו הייתה הבעיה הגדולה של סאגאן שהפאנצ'ר שלו קרה מאות מטרים ספורים אחרי העמדה ונאלץ לרכב סיבוב שלם על גלגל מפונצ'ר עד שיכל להחליף.
ובני, דיברנו על זה, הגיע זמן לאופני כביש :)

MOBY 28 באוגוסט 2016

אכן היה מירוץ נפלא ואפילו השידור בערוץ הספורט הוסיף לדרמה.
מסלול מרשים.
שרק תהיה המשכיות.

no propaganda 28 באוגוסט 2016

צפיתי במירוץ ולמיטב זכרוני היו לחיימי שני תקרים אחד באחורי ואחד בקדמי.

נראה לי שזה ענף שמאוד מתפתח בארץ ואנחנו נמשיך לשלוח מתחרים למשחקים האולימפיים במקצוע הזה

איאן ראש 28 באוגוסט 2016

לא ראיתי את המרוץ אך גם לי נאמר שהיו לו שניים.
הספורט באמת פורץ, לאחרונה כמעט כל הסביבה שלי (משפחה, חברים, עמיתים לעבודה) רוכבים. אפילו אני כבר יצאתי לשלוש רכיבות שבוע שעבר על הגרוטאה שלי. החלפתי לכמה דקות עם גיסי ואופניים נורמליות זה עולם אחר. ברמות הללו כל שיפור קל באופניים יכול לתת יתרון עצום.
מקווה באמת שישקיעו קצת יותר כי תכלס לעומת כדורגל למשל ההשקעה זניחה.

צחי גר 28 באוגוסט 2016

המסלול בריו היה קשה במיוחד, 160 מטר עלייה בכל סיבוב (בערך פי 4 מאשר בלונדון), וטכני מאוד. אולי קילומטר וקצת של עלייה אנכית במסלול לא תרשים את צופי הטור-דה-פראנס, אבל המאמץ הנדרש בטיפוס תחרותי של שיפועים טכניים מטורפים הוא בלתי נתפס. אני לא חושב שיש מקצוע אולימפי קשה יותר פיזית, אולי כדור-מים. הצפייה בתחרות הייתה תענוג אמיתי, למרות שבניגוד ללונדון לא היה מתח – נינו שורטר היה רמה אחת מעל כולם והבטיח את הניצחון בערך באמצע ההקפה הלפני אחרונה.
הפיתוח הטכנולוגי המעניין ביותר באופני הרים בתקופה האחרונה הוא למרבה הפלא לא שינויים בקוטר הגלגל או במבנה הבולם האחורי, אלא שיטת שיכוך חדשה לחלוטין, באמצעות מבנה גלגלים ייחודי. הפטנט הוא של חברה ישראלית שמשווקת כבר כיסאות גלגלים עם מנגנון שכזה, ייתכן שאם הם יאמצו ויעבדו עם שלומי חיימי נוכל להמשיך לקוות.

49ers 28 באוגוסט 2016

עדיין, רוכבי על שהם גם טכניים, יעדיפו זק"ש שמאפשר כח מתפרץ הרבה יותר יעיל. אני גם חולק במקצת על בני בקשר שבין הפנצ'רים לסןג השיכוך.. אולי קשר עקיף וקלוש.

בני תבורי 28 באוגוסט 2016

צחי,
מעניין. יש כבר פרסומים שאפשר לראות? ראיתי לא מזמן סרטון על אופני כביש משוככות שנבנו במיוחד לקטעי האבנים בטור, הבולם שם, אם אני זוכר נכון, מצוי בתוך מוט האוכף. אין לי מושג אם יצא לשימוש.

בני תבורי 29 באוגוסט 2016

צחי,
תודה, לא הכרתי. מעניין מאוד ובהחלט בעל פוטנציאל להיות Game Changer. מתעוררות גם שאלות רבות הנוגעות למשקלה של מערכת השיכוך בתוך הגלגל והשפעה על ביצועים, אבל בהחלט חשיבה יוצאת דופן. נושא כיסאות הגלגלים מוכר לי מכלתי ובהחלט מעורר תקווה לפתרון בעיה לא פשוטה למי שנאלץ להשתמש בו.

ריצ'י מקאו 31 באוגוסט 2016

בני, הבולם שאתה מדבר עליו באופני כביש, נמצא בחיבור בין מוט האוכף לרמה. טרק פיתחו את זה ובעצם הכניסו מיסב בנקודת החיבור מה שמאפשר לכם המוט מקרבון להתגמש קצת. תוכל לראות את זה באופניים שלי :) או שתחפש בגוגל: Trek Domane. בדגם 2017 הם הכניסו את זה גם לדגם ה- Madone ברמה 9.x שלהם. בדגם 2017 של הדומנה הם הוסיפו גם מנגנון שיכוך למזלג הקדמי.

בני תבורי 28 באוגוסט 2016

ציפיתי מאוד לראות את המאצ'אפ בין שורטר לסאגאן…

אמיתי 28 באוגוסט 2016

לא מבין בתחום אבל מתבקש לשאול למה אין וואן דזיין לכל
הרוכבים? ככה הקטע הכלכלי ייתישר חלקית..אגב כמו בשייט
שהיה פעם עם דגם הולנדי מעופף שכל צוות הכניס בו שיפורים
עד שעברו לדגם אחיד

בני תבורי 28 באוגוסט 2016

אין סיבה לעיצוב אחיד וההתפתחות של רכיבת הרים – החלה רק בשנות השמונים, מובילה לשיפורים ושינויים משמעותיים.

יוסי מהאבטיחים 28 באוגוסט 2016

מה ז"א אין סיבה לעיצוב אחיד?
בטח שיש! עיצוב אחיד ימנע יתרון לרוכבים ממומנים.

גיא זהר 28 באוגוסט 2016

אמיתי צודק. מספיק יש הבדלים מבחינת אימונים, הכרת מסלול ומעטפת. אין שום סיבה שהציוד ישפיע.

בני תבורי 28 באוגוסט 2016

יוסי וגיא,
מה זה עיצוב אחיד, באתלטיקה יש עיצוב אחיד לנעליים? בתקציבי רכש יש תקרה אחידה?

יוסי מהאבטיחים 28 באוגוסט 2016

נעליים זה לא אופניים לדעתי.
בגלישת רוח, רובי אוויר, סיף ועוד יש דגמים אולימפיים אחידים כדי לקבוע מיהו הטוב ביותר כשהתנאים שווים.
כתבת בעצמך שיכול להיות שחיימי שווה מקום גבוה יותר במידה והיה לו "מכשור" מתאים.

גיא זהר 28 באוגוסט 2016

וגם בפורמולה ובגי.פי אין אומנם עיצוב אחיד אבל יש מגבלות

בני תבורי 29 באוגוסט 2016

יוסי וגיא,
למדתי משהו לגבי ענפים אחרים, תודה. אין לי מושג אם קיימות מגבלות כאלה גם באופניים.

49ers 29 באוגוסט 2016

מכשור מתאים לחיימי לא היתה הבעיה… הוא בחר לרכוב על האופניים הספצייפים הללו. רכישת אופניים, בעיקר שרובה מתבצעת ע"י הנחה משמעותית ביותר של הספונסר, היא החלק הזול.
האופניים עליהם רכב היו בדיוק מה שהוא בחר, ללא שום מגבלה.

יואב דובינסקי 28 באוגוסט 2016

הפתיחה המוצלחת של שלומי חיימי תפסה לפחות חלק מהעיתונאים הישראלים בריו במבוכה קלה. כמעט כולנו היינו בבוקר יום התחרויות האחרון באולם ההתעמלות, עם נבחרת ההתעמלות האמנותית שם גם היה סיפור גדול וגם סיכוי למדליה. בסיום התרגיל השני שלהן, כשהיה ברור שאין מה לדבר על מדליה, ירדנו למיקס זון לחכות למתעמלות שיצאו ובעיקר לאירה ויגדורצ'יק ולמאמנות וגם לראשי המשלחת שיסכמו את ריו. שם החלו העדכונים על הפתיחה המוצלחת של חיימי ועל המקום הרביעי בהקפה הראשונה. עכשיו לך תדע איפה ההרים האלה ואיך מגיעים לשם. גם ככה ההסעות ביום האחרון זה ברדק אחד גדול וגם הוועדה המארגנת לא בדיוק מדברת בקול אחד לגבי איך יוצאים וחוזרים ועד מתי יש אוטובוסים ואיך מגיעים לטקס הסיום. פתאום חיימי, שכולנו איחלנו לו בהצלחה מרחוק, עוד עשוי לסיים עם מדליה וזו תהיה פדיחה עצומה אם לא יהיו שם עיתונאים ישראלים לדבר איתו ולסקר את זה. עוד מתלבטים מה עושים ומחכים לבנות שיצאו, התבשרנו על הפאנצ'ר והירידה בדירוג. לא אגיד שהיתה שמחה שהוא ירד בדירוג, כי זה לא נכון, אבל היו 10 דקות ככה של תחושת מבוכה ומה עושים אם הוא ממשיך להיות קונטנדר לפודיום גם בהקפות הבאות.

יוסי מהאבטיחים 28 באוגוסט 2016

יואב, במקרה כזה לוקחים מונית ספיישל ולעזאזל ההסעות.
לא מכיר עורך שלא יחזיר לך 150 דולר על מקרה שכזה.

יואב דובינסקי 29 באוגוסט 2016

נו ואז יצאת ממתקן ההתעמלות, מהפארק האולימפי, פספסת ראיונות עם הנבחרת הבכירה של ישראל, פספסת את ויגדורצ'יק והפנינים שהיא בוודאי תספק וראיונות סיכום עם ראשי המשלחת (וגמר כדוריד ואולי כדורסל אחכ) ואחרי 10 דקות במונית אתה מבין שאתה נוסע לאמצע שומקום בלי סיכוי למדליה כי היה פאנצ'ר בדרך לספורטאי בלי הישג משמעותי שאולי תספיק להוציא ממנו כמה מילים וגם זה לא בטוח ועם נהג שלא מבין מילה אנגלית. זאת החלטה לא פשוטה לקבל.

יוסי מהאבטיחים 29 באוגוסט 2016

אם זו היתה החלטה פשוטה היינו שולחים את בורוביץ'…
די, נו, too soon??

וברצינות רגע, לי אין פה דילמה בכלל. ישראלי מתחרה מעניין יותר מכל פנינה (?) של ויגדורצ'יק ולוסטיג, עם כל הכבוד להם.
הם יבלו את השנה הקרובה רק בלסכם ולדבר על מה שהיה.

בכל מקרה מאד נהניתי מהסיקורים שלך.
תבוא כל שנה ולא רק במחזור אולימפי

אלכס דוקורסקי 29 באוגוסט 2016

תכלס, דילמה.

אלכס דוקורסקי 29 באוגוסט 2016

בני, תודה. ההסברים על סוגי האופניים השונים ועל אופי המסלול בריו מאירי עיניים. לא צפיתי בתחרות במלואה, אלא ראיתי רק קטעים מסוימים שהוקרנו בשידורים החוזרים השונים.
קל להיווכח ביכולות הטכניות שנדרשות מהרוכבים, נוסף על הדרישות הפיזיולוגיות השונות (קצב הלב בטח מטפס בעליות התלולות יחד עם רמות גבוהות של חומצת חלב) וכמובן אומץ הלב שלהם (ראיתי כמה ירידות מפחידות על סלעים).
מקווה שבאמת ענף האופניים, ההרים והכביש, יזכה לתמיכה גדולה יותר וכל הכבוד לשלומי חיימי ולצוות המקצועי שלו.

פאקו 29 באוגוסט 2016

בני, תודה על הפוסט (גם רוכב שטח, אבל דה לה שמאטע).
הופעה הירואית של חיימי. אכן היו לו שני מקרים. לפי הצוות באולפן, הראשון נגרם בגלל הרוכב הספרדי שנכנס לו למסלול וזרק אותו הצידה. בלי קשר, היה מירוץ מהנה בטירוף, הרבה בזכות המסלול הפסיכי – הגשם שירד שם לפני וגם השריפה שבוע לפני (ראו את זה בנוף מסביב) די תרמו לקושי.

49ers 29 באוגוסט 2016

לשלומי אכן היו שני פנצ'רים, אחד כיוון שנאלץ לבחור דרך "עוקפת" כדי לא התנגש ברוכב הספרדי שחתך אותו. הפנצ'ר השני נבע כנראה מהתלהבות יתר ובחירת מסלול פחות מוצלחת, אני מניח כיוון שרצה (ועדיין היה בכוחו) לסגור פערים מהמובילים. קשה מאד לקבל החלטות מושכלות בדופק ובאדרנלין שכזה..
כפי שבני היטיב לתאר, רוכב אופניים (גם דה לה שמטע :)) יודע היטב מה זה לקבל החלטה כהדופק קרוב למאה אחוז, השרירים שורפים והפאקינג חבר שמלפניך נראה בר השגה. קשה מאד ומצריך מנטליות ומשמעת מאד חזקה.
ספורט האופניים הוא מהקשים שיש עם הרבה טקטיקה ואסטרטגיה שקשה לעיתים להבינה (ולהדיוטות קשה בכלל לראותה).

Gil - Zimbabwe 29 באוגוסט 2016

שתי שאלות:
– במסלולים האלו ניתן להתאמן לפני התחרות, או שהרוכב ניתקל בהם בפעם הראשונה בהקפה הראשונה?
– הי רוכב דרא"פ שזכה באחת המדליות?

בני תבורי 29 באוגוסט 2016

היי גיל,
אין הפתעות, המסלול נגיש לרוכבים עוד לפני התחרויות. בשלושת המקומות הראשנים בריו זכו שורטר משוויץ בזהב, קולאבי מצ'כיה בכסף וניקולאס מספרד בארד. לא ידוע לי על דרום אפריקאי.

red sox 29 באוגוסט 2016

כמו על מתקן אולימפי, המסלול נגיש לתרגול והסתגלות לפי סדר זמנים מוגדר ושוויוני.
למעשה, היו רוכבים שהופיעו ברשימת המשתתפים וביום המירוץ "נעלמו" ממנה. כשבדקתי גיליתי שהם פשוט התרסקו בהקפות התרגול.

הופעה אדירה של חיימי, לא פחות.

איאן ראש 29 באוגוסט 2016

שמעתי את הראיון עם השבדית שלקחה בנשים. היא אמרה כי הגיעה למסלול שבוע לפני התחרות וכבר ביום הראשון להכרת המסלול התרסקה ויצאה עם תפרים בשני מקומות אך זה לא עצר אותה בהמשך.

ניינר / ווריור 29 באוגוסט 2016

נראה את הנינו הזה בבארי או בגברעם ואז נדבר

צחי גר 29 באוגוסט 2016

הסינגל הטכני ביותר בארץ הוא כנראה היורד ליגור. במקום השני- גשר פז במבואות חיפה בשעות הבוקר, אלא שעת הסינגל הזה אף רוכב אופניים לא הצליח עדיין לעבור.

אבי גלברט 30 באוגוסט 2016

טוב ,לקח לי כמה ימים להגיב מחמת לחץ בעבודה …
גם אני כמובן רוכב אופני כביש מכיר את התחום טוב .התחלתי לפני 8 שנים בשטח אך מהר מאד עברתי לכביש .
ההישג של שלומי הוא אכן הישג אדיר בניגוד ל"הישג " של שני בלוך שחגגה קצת יותר מידי סיום תחרות יומית קשה אך בהחלט בגדר הנורמל לכול רוכב מאסטר בכושר סביר פלוס .
134 קמ על לא יותר מידי טיפוס זה לא משהו שאני וחברי לא עושים על בסיס קבוע בחלק מהרכיבות שלנו .
שלומי התחרה בכבוד מול הטובים ביותר וסבל מחוסר מזל פעמיים . הוא לא היה מסיים בפודיום אבל היה שווה ביום הנתון הזה כנראה מקום 15-20 וזה היה הישג אדיר .
ספורט האופניים בישראל הוא אכן ספורט לעשירים בלבד .רכבתי 6 שנים בקבוצה תחרותית ,ראיתי צעירים רבים וטובים פורשים או לפני הצבא בגלל הרצון לתרום למדינה או אחרי הצבא שהתקשו לממן את התחביב /מקצוע הזה .
מי שלא בא ממשפחה מבוססת מאד או שבמקרה השיג ספונסר חזק ויציב לא יחזיק מעמד .
לי כספורטאי נקרא לזה חצי מקצועני (רוכב כ15 שעות בשבוע כ300 קמ..) עולה הספורט הזה בערך 1000 שח בחודש !
תקציב אסטרונומי לקיבוצניק מקיבוץ לא מופרט .
זה לא רק אופניים של 25 אלף אלא גם כל המסביב כמו ציוד ,מזון ,תוספים ,ציוד מתבלה ,נסיעות ועוד …
בחול יש הרבה יותר תנאים ,מזג אוויר,מסורת ותרבות ספורט שפה לא יהיה גם עוד 30 שנה .
יש המון המון רוכבים ותריאטלתים בארץ אבל אין תרבות ספורט עם מסורת כמו בחול .
זה הרבה יותר מרק כסף בני .זה סובלנות וסבלנות של הנהגים ,זה סדרי עדיפות של המדינה ,תשתיות ,מיסוי מטורף כמו בכול דבר והרבה ,הרבה בעיות שיש רק בישראל ואין במקום אחר .
אכן רבים וכשרוניים פורשים וחבל .בזמן האחרון יותר ויותר רוכבים מנסים את מזלם בקבוצות בחול ומי שמצליח להתקבל זוכה לקצת מהתנאים שמקבלים צעירים בחול .
מי שהיה בתחרות אופניים בישראל (ויש מעט מאד לצערי) היה רואה כמה הספורט הזה הוא בלי בסיס רחב מספיק לצערנו .
ולמבוגרים שביננו אני ממליץ בחום לרכוב .זה בריא,זה כייף,זה מגלה חברים חדשים וטובים והעיקר לא שוחק ונותן אפשרות לעסוק בספורט רציני גם בגיל מבוגר יחסית .
בזכות האופניים הכרתי חברים חדשים ,אנחנו רוכבים בכול הארץ במקומות שלא ההיתי מאז הצבא (כמעט 40 שנה …) רוכבים ומתחרים באירופה (פירינאים ,אלפים) בקיצור חבלז …

Wazza 30 באוגוסט 2016

עם כל האקזיטים של הקיבוץ של בני נראה לי שמצאת ספונסר…

אבי גלברט 31 באוגוסט 2016

ספונסר בגיל 56 …? לא נראה לי ראלי ….

ריצ'י מקאו 31 באוגוסט 2016

נו בני. אתה רואה? לא רק אני אומר. כביש זה הדבר האמיתי :)

49ers 31 באוגוסט 2016

אבי, נפגשנו לדעתי באחד מהטראנסאלפים בכביש…
מה אתה חושב על העובדה ששני בלוך "בחרה" שלא להודות גם לפז בש (בעוד שדף התודות שלה כלל הרבה אנשים)?
התחרות האדירה בינהן עשתה לא מעט כותרות, לא כולן חיוביות.

אבי גלברט 31 באוגוסט 2016

אם עשית טראנס אלפ ב2010 או 2013 אז נפגשנו …לא מצליח להזכר במשהו בשם 49ERS ….אם אדע שם אז בטוח אזכור .
הסיפור בין שני הרוכבות היה סיפור ,סיפור והיות ואחד המעורבים בסיפור ואני בקשרים טובים אז לא אוכל להתפלסף יותר מידי בנושא בפומבי …

49ers 31 באוגוסט 2016

ניצן גרץ (רכבתי עם קרנית), בשנת 2010.
נתראה :)

אבי גלברט 31 באוגוסט 2016

אז תגיד ניצן ! אתה בטח מקשר אז מי הדמות המשותפת לנו אז באימוני שישי ולי גם בהמשך לבין סיפור האולמפידה …
ערן ואני חזרנו רזים ,יפים ומהירים מתמיד למקצה שיפורים ב2013 והיה מדהים .
אם תגיע להרי ירושלים אז נפגש .את קרנית דווקא פגשתי כמה פעמים מאז …

49ers 31 באוגוסט 2016

בהחלט מקשר…
פרשתי מהכביש לטובת השטח, אבל never say never…
נשתמע

היסטוריון של ספורט 30 באוגוסט 2016

לא מבין כלום באופניים …אך מבדיקת התוצאות עולה שחיימי סיים 29/49…שזה בסדר…..אבל 29/34 שסיימו …זה הישג מצויין ?
אני שואל לא בציניות אלא על מנת להבין.

49ers 31 באוגוסט 2016

ראשית, הוא סיים (עם כל התקלות), להבדיל מעוד 15 שלא סיימו (וניתן לומר שהם כשלו לגמרי).
כך שמבחינתו, גם לסיים וגם להיות במיקום כזה, בהחלט שווה שאפו.
לא"אשמתו" שהם התרסקו\נפצעו\בחרו מסלול שגוי ועוד אלף ואחד דברים שקורים לספורטאי שעובד תחת לחץ.
בצורה אובייקטיבית ביותר, ועזוב את המיקום, הוא התחרה בתחרות ברמה גבוהה ביותר והצליח לעמוד בה בכבוד ואף יותר.
מבחינתי זה הרבה יותר חגיגי (וראי לחגיגה צנועה) מאשר לזכות במדליית ארד, בספורט שמחייב אותך לעשירית ריכוז ממה שדרוש לרוכב אופניים.
וגם זה לא בציניות, חלילה.

ריצ'י מקאו 31 באוגוסט 2016

לא חייבים לזלזל בספורט אחר בשביל לציין הישג בספורט אחר. אני רוכב כביש ושטח (פחות) ועסקתי בענפי שפורט רבים נוספים. אני יכול להגיד שכל פעם שאיבדתי ריכוז בטאייקוונדו זה נגמר בבעיטה לראש שלי…

49ers 31 באוגוסט 2016

לא זלזלתי (ואם השתמע מכך, אז הנה תיקון), אני מעריך כל אדם שמשקיע את מיטב זמנו בספורט (ובכל תחביב אחר).
התכוונתי לומר שרמת הריכוז בדופק המטורף שרוכבי האופניים נמצאים בו, חייבת להיות מקסימלית.
גם בג'ודו חייבים שננים של השקעה, ריכוז, עוצמה, טכניקה, מזל ויום טוב… אבל עדיין אני חושב שזה להבדיל אלפי הבדלות מכל ספורט עצים אחר.

Comments closed