שווים באופן שונה

הכרה בזכויות הנכים לתנועה חופשית ובלתי מוגבלת היא סימן לחברה בריאה

בארוחת שישי ליהגנו קצת על המשחקים הפאראלימפיים. באופן די מובן הגענו לוויט-ווטר וויסקונסין.

למה דווקא וויט-ווטר אתם שואלים? ובכן, מסתבר שהעיירה הזאת, בת כחמישה עשר אלף תושבים, דווקא היא על פני כל מקום אחר, מכילה בתוכה את האוניברסיטה שרשאית להתגאות בין השאר בשני תחומים: ג'ון בלושי בילה שם שנתיים – מעולם לא סיים, ומחלקת האתלטיקה שלה, הכוללת מספר רב של אתלטים נכים, מחזיקה, ברצף של שלוש אליפויות ארה"ב בכדורסל נשים בכיסאות גלגלים. הגברים קצת פישלו וחלפו שנתיים עד שהשלימו את השלישית אף הם.

תהינו איך דווקא שם, באמצע השום והכלום, המחייבת ארבע שעות נהיגה לגרין ביי אם יש לך כרטיס לפקרס או שעתיים למילווקי אם הצלחת להתארגן על הבאקס או שש (6) פאקינג שעות לווטרלו למרכז המבקרים של TREK תעשיות אופניים, מתקיימת מציאות סובלנית ומכילה שאצלנו מתקשים כל כך לקבל.

*

עיקר התהייה הופנתה לגילי, האמצעי בבניי. גילי הוא בחירה טבעית שהרי ירדן, רעייתו וכלתי המקסימה, נמנית עם שחקניות האלופה.

שרון, אימה של ירדן, הציעה את ההסבר הבא: רוב עצום של החיים בוויסקונסין, כמו במדינות נוספות במיד ווסט, דתיים מאוד והפלות ובדיקות גנטיות, אסורות שם בתכלית האיסור, ומתוך כך, מלכתחילה, מתקיימת מציאות טבעית של קבלה והכלה על פיה כולם שווים ואין הבדל ושוני בין בני אדם בריאים בגופם או נושאים לקות כלשהי.

חדר ההלבשה של ה Warhawks
חדר ההלבשה של ה Warhawks

אגדה אורבנית, או שמא אין זו אגדה, מספרת על ראש עיריית וויט-ווטר אי אז בשנות השישים, אשר אסף באחד הימים את כל עובדי העירייה, הושיב אותם בכיסאות גלגלים ושלח אותם להסתובב בעיר ולנסות לנהוג כאילו אין להם ברירה אחרת.

סיפור או אגדה, וויט-ווטר כיום היא העיר המונגשת ביותר בארצות הברית ומן הסתם מועמדת רצינית לתואר זה בעולם. אפשר להבין מתוך כך מדוע מחלקת ספורט הנכים כל כך מצליחה שם.

*

והשאלה היא למה אצלנו, מדינה אשר לרוע המזל נכות היא חלק ותוצאה ידועה של האתוס שלנו, נושא הנגישות אינו מובן מאליו. יש שיפור די ניכר, אבל עדיין אין יום בו לא נוכל לראות חניית נכים תפוסה על ידי רכב שאינו מורשה, לשמוע סיפור על נכה שביקש ולא הצליח להיכנס למבנה ציבור לא מונגש, על מכשול המונח ברשות הרבים או על בילוי שנמנע בשל סיבות דומות.

הרי אין כאן שאלה פוליטית. לא דיון בין שמאל לימין ולא מאבק אידאי חילוני – דתי. יש כאן צורך בהבנה שנכות, כל נכות, היא חלק מהקיום האנושי. היא לא סטייה ולא מקרה מצער, היא קיימת, פשוט קיימת ואסור לנו להתעלם. זכותם של נכים לתנועה במרחב הציבורי בקלות – יחסית למגבלות איתן הם מתמודדים, ובחופשיות, חייבת להיות חלק ברור ומובן מאליו במחזור הדם של החברה כאן.

חייהם של נכים אינם פשוטים. גם אם הם מנהלים חיים עצמאיים ועשירים, הם מוטרדים מאד בשל מגבלותיהם. כל פעולה הנתפסת כטרוויאלית הופכת אצלם למשימה מורכבת. חישבו על הצורך להתמודד עם נוכחות קבועה של כיסא גלגלים בחייך עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. חישבו על הצורך להסתייע באחרים, בצורך בהתאמת כל פרט שולי ליכולת הנובעת ממגבלות גופניות.  הכרה בזכויות הנכים לתנועה חופשית ובלתי מוגבלת היא סימן לחברה בריאה.

*

אם לא יהיה דה באזר איך תתעצבנו?

 

 

יוחנן הֻרקנוס כהן גדול
7 נקודות - סיכום מרתון ברלין

14 Comments

D! בלייפציג 25 בספטמבר 2016

אמן, בני
אמן

יואב דובינסקי 25 בספטמבר 2016

מאוד מעניין

זה משנה 25 בספטמבר 2016

כנראה אחד השירים הכי יפים אי פעם.

Martzianno 25 בספטמבר 2016

אתה אומר – תן להם את הכלים להצליח והם יצליחו.
הזוי.

Matipool 25 בספטמבר 2016

אם הסיפור על ראש העיר אמיתי – זה סיפור נפלא וחשיבה אדירה מחוץ לקופסא .
נושא הנגישות בישראל מתקדם ויש היום חוקים קשיחים בבניית מבני ציבור חדשים וגם מאמץ לשפר במבנים קיימים ( אצלנו בעבודה למשל , נערך בשבוע שעבר סקר נגישות במתחם ע״י יועצים מומחים שעלה עשרים אלף ש״ח ( עשיית הסקר בלבד ) . אני מעריך שמימוש הסקר יעלה כמה מאות אלפי ש״ח ) . עצרנו למשל שיפוץ חדרי שירותים באזורים מרכזיים עד שנקבל את תוצאות ודרישות הסקרמ.
יש מודעות היום לנושא שירותי נכים והנגשה למבנים לדוגמא ואנשים לוקחים את הנושא הזה ברצינות .
לסיום – מי שלא נכה וחונה בחניית נכים ( גם אם זה לדקה לקנות משהו בקיוסק ) הוא מניאק .

shadow 25 בספטמבר 2016

ישראלים כחברה סולדים בעיקר משונות ומחולשה ונכה נתפס בחברה הישראלית גם כשונה וגם כחלש.

על פי הסנדרטים בארץ "חלש = לא טוב" ו"שונה = לא טוב" כל השאר כבר קורה מעצמו.

אם נפצעת זה כנראה כי לא היית מספיק טוב ואם נולדת עם פגם זה כנראה כי ההורים שלך לא היו מספיק טובים. כל בר דעת גם יכול להבין בדיוק מאיפה מגיעות ההנחות האלה.

Amir A 26 בספטמבר 2016

ממוצאנו הספרטני

shadow 26 בספטמבר 2016

האמת שלפעמים אפשר להתבלבל מרוב מיליטנטיות אבל אז משווים זכויות נשים ומגלים שכבר לפני יותר מ2000 שנה היו חברות הרבה יותר מתקדמות מאיתנו.

Amir A 26 בספטמבר 2016

ועדיין מרבית החברות בתקופה ההיא היו כפי הנראה הרבה יותר נחשלות מאיתנו.

בני תבורי 26 בספטמבר 2016

לא בכל הנוגע למעמד האישה

ר.בקצה 26 בספטמבר 2016

מנה 2

בני תבורי 26 בספטמבר 2016

מצרים ורומא

ר.בקצה 26 בספטמבר 2016

השפחות ברומא בוודאי יסכימו עמך.

ר.בקצה 26 בספטמבר 2016

מנה 2 חברות כאלו.

Comments closed