יהודי דגול

לפני כמה שנים פגשתי את פיטר הימלמן, חתנו של דילן גם הוא סוג של פולק/רוקר. יהודי שומר כמה וכמה מצוות, עושה מוזיקה טובה ולא ממש סובל את חותנו.

גם אני לא סובל אותו. מיזנטרופ מדי לטעמי, אחד שחי רק בשבילו, כמו רכבת שנוסעת על פסים משלה.

*

בכרוניקל'ס שכתב, ושהיה לי העונג להקליט עבור ספריית העיוורים, מספר דילן את סיפור ההקלטה של Oh Mercy, אותו הפיק דניאל לנואה בהמלצת בונו. לנואה, אולי המפיק הכי ייחודי ולא שגרתי בתולדות המוזיקה, שכר בית מידות בניו אורלינס, תחב מיקרופונים בכל חריץ בבית, אטם את החלונות בכריות, פיזר מוניטורים במקומות שממש אי אפשר לדמיין, שם כל נגן בחדר אחר – ואני מדבר על בית קולוניאליסטי צרפתי מטורף בגודלו, עשה חזרות עם הלהקה וחיכה לדילן שלא הגיע.

*

אחרי שבוע דילן הופיע וסיפר שבא לו לטייל עם אופנוע. על פחות מזה הייתי שובר לו כמה שיניים.

לנואה, אגב, לא היה רחוק אף הוא מלשבור לדילן את הפרצוף ולא רק בגלל האיחור המזוין הזה. לנואה תיחם את יחסיו המוזיקליים עם דילן באופן ברור ונחרץ: אתה כותב את השירים, אמר, מלחין את המנגינות ושר. זה הכל. אני אומר לך איך לעשות את זה. ובכל פעם שדילן התעקש לעשות משהו אחר, לנואה הזמין אותו לשיחת עומק במגרש החנייה הסמוך, הרחק מאוזני הנגנים ואנשי ההפקה שבקושי יכלו לשמוע את הקללות והאיומים שעפו שם מצד לצד.

*

בסופו של דבר, לנואה עזר לדילן למצוא את עצמו מחדש. הוא החזיר לדילן את צלם המוזיקאי שהלך  לאיבוד כשדילן התעקש להיות יותר מדי קרוב לאלוהים. התוצאה הייתה אלבום מצוין שהחזיר את דילן לקהל ולמקום שישי ברשימת בטבלת המכירות באנגליה ושלושים בארה"ב.

שמונה שנים אחר כך נקרא שוב לנואה לדגל ועזר לדילן להוציא את Time Out of Mind שהביא את דילן לאלבום השנה בגראמי. כשכתבים שאלו את לנואה,  שהתחבק עם דילן ממושכות על הבמה, על חוויותיו מההקלטות, אמר כי דילן אקסצנטרי, הוא לא ממש אוהב דמוקרטיה.

מאז דילן לא הוציא אפילו אלבום משמעותי אחד.

*

דילן, בעיתוי פנטסטי, נכנס לנעליים ענקיות של מורו ורבו וודי גאטרי, מי שאמר פחות או יותר את מה שהוא אמר, רק בתקופות אפלות יותר. זה כמובן לא הופך את דילן ללא רלוונטי, אבל מוכרחים להודות שלכתוב את Masters of War שש שנים אחרי שמקארתי מת, מלחיץ פחות מלכתוב את This land is your land באוקלהומה ב 44'.

*

דילן אף פעם לא נחשב זמר בעיני. הוא טרובדור ויוצר פנטסטי. בספריית התקליטים שלי אני מחזיק את כל כתבי, רק של ארבעה יוצרים, ביחד ולחוד: ניל יאנג, גראהם נאש, דיוויד קרוסבי וסטפן סטילס. דילן אף פעם לא יצר אצלי את הצורך להאזין לו. מרבית הנושאים עליהם כתב ושר הפכו להיות ערכים עליהם מושתת אמונתי האזרחית/לאומית, אבל עד הקול המאנפף והמוגבל שלו. למוזיקה בעיני יש ערך מוסף, לא רק רעיוני. איפה הוא ואיפה ניל יאנג או כל אחד משלושת האחרים כשזה נוגע לשירה. גם לנגינה.

אמה מה, דילן קיבל פרס נובל לספרות ויאנג לא. זה אומר שבני אדם מעדיפים את המחאה שלהם כזאת:

How many roads must a man walk down
Before you call him a man?
How many seas must a white dove sail
Before she sleeps in the sand?
Yes, and how many times must the cannon balls fly
Before they're forever banned?
The answer, my friend, is blowin' in the wind
The answer is blowin' in the wind

ולא כזאת:

Lily Belle,
your hair is golden brown
I've seen your black man
comin' round
Swear by God
I'm gonna cut him down!
I heard screamin'
and bullwhips cracking
How long? How long?

עניין של טעם.

Share on FacebookTweet about this on Twitter

82 תגובות ל “יהודי דגול”

  1. ניינר / ווריור (פורסם: 13-10-2016 בשעה 22:47)

    איך עורך האתר הרשה לפרסם את דברי הכפירה האלה?

  2. יואב (פורסם: 13-10-2016 בשעה 23:26)

    מאד אוהב את המיזנטרופיות והאניגמטיות שלו. תמיד יהיה שם משהו לא פתור, משהו שלא משתף פעולה.
    טיים אאוט אוף מיינד מופלא. אפילו הקול החורק שלו לא חרק ככה בעבר. נדירים האמנים שיכולים להוציא מעצמם אלבום כזה בגיל כזה.
    על הקלאסיקות הפולקיות והחשמליות שלו נאמר כבר הכל.
    הוא קיבל פרס נובל על שירה. לא על נגינה , לא על יכולתו כזמר ולא על אכויותיו כמלחין. מהראויים!

    • בני תבורי (פורסם: 14-10-2016 בשעה 07:17)

      על כתיבה, ואני לגמרי מסכים אתך.

  3. Amir A (פורסם: 13-10-2016 בשעה 23:37)

    היה קצת עצוב לקרוא את ההשתלחות של נאש בקרוסבי. נראה שנמאס להם מהחרא הזה.

    • בני תבורי (פורסם: 14-10-2016 בשעה 07:19)

      נאש היה אבא ואח בוגר לקרוסבי בכל שנות הסמים, האלכוהול, הדיכאונות, הפראנויות והכלא בשלב מסוים הוא אמר שנמאס לו להיות אבא לילד שמסרב להתבגר. הם ממש לא שם עכשיו.

  4. באבא ימים (פורסם: 13-10-2016 בשעה 23:49)

    זה אומר שבוב דילן את god on our side ב 1962 ויאנג כתב את southern man ב1970.

  5. דוד (פורסם: 14-10-2016 בשעה 00:25)

    כיהודי מאמין אני מתחבר לתפיסה העממית האמריקאית את רוממות האל.
    I and I
    In creation where one's nature neither honors nor forgives
    I and I
    One say to the other, no man sees my face and lives
    קשה למצוא אפילו בטקסטים דתיים ביטוי עז כזה.

  6. דיזידין (פורסם: 14-10-2016 בשעה 01:43)

    People on the street
    need a place to go
    People on the street
    need a place to go
    Walkin' with the beat
    if it's not too slow
    Walkin' with the beat
    if it's not too slow
    When the night's
    dark shadow falls
    On the sidewalk scenes and
    the concrete canyon wall

    https://www.youtube.com/watch?v=QOVkzZn48vo

    מ.ש.ל.

  7. הבן הממזר של ג'ון סטוקטון (פורסם: 14-10-2016 בשעה 01:54)

    Townes van Zandt the best songwriter in the whole world and I'll stand on Bob Dylan's coffee table in my cowboy boots and say that

    Steve earle

    https://www.youtube.com/watch?v=h4-kD3xXPE8

    • אסף the kop (פורסם: 14-10-2016 בשעה 05:22)

      הו ואן זאנדט, אביר היגון !

    • בני תבורי (פורסם: 14-10-2016 בשעה 07:35)

      אפשר להסכים לגבי ואן זאנט גם בלי לגמד את דילן.

      • דיזידין (פורסם: 14-10-2016 בשעה 10:55)

        שנים אחרי שארל אמר את מה שאמר הוא הודה שרצה לעודד את ואן זאנט ושהוא לא באמת חשב שהוא גדול מדילן.

    • ג'ון בירץ' (פורסם: 14-10-2016 בשעה 07:57)

      אני חושב שPacncho & Lefty הוא אולי הסיפור המושר הכי יפה ששמעתי, אבל מלבד השיר זה אני לא חושב שיש מקום להשוואה, גם בנפח העבודה וגם באיכות של השיאים של שניהם.

      • מאנו (פורסם: 14-10-2016 בשעה 14:51)

        לא מסכים לגבי האיכות. אי אפשר להשוות ביניהם בעיקר בגלל היומרות – האחד הוא כוכב בינ"ל מהרגע הראשון של הקריירה שלו כמעט. השני היה ונשאר עלום יחסית, טקסני שעושה את המוזיקה שלו ולא הרבה מעבר. זה לא ניתן להשוואה.

  8. רומן (פורסם: 14-10-2016 בשעה 07:08)

    הבא בתור זה גיספן..
    טוב נו מה אפשר לצפות מארגון שהעניק פרס נובל לשלום לערפאת?
    אם הפזמונאי הזה קיבל פרס נובל לפני עמוס עוז ומאיר שליו, אז הפרס המגוחך הזה אפילו לא מצדיק טור.

    • ניינר / ווריור (פורסם: 14-10-2016 בשעה 08:34)

      בכלל, מי זה נותן פרסים לאמריקקים??? שערורייה!

      • רומן (פורסם: 14-10-2016 בשעה 14:08)

        לא חסר סופרים אמריקאים גדולים.
        חלקם אגב הם בהחלט אוברייטד.
        אחרי שהוא קיבל את הפרס, החלטתי לקרוא כמה מהשירים שלו, לא נפלתי מהכסא, סבבה יש איזה מסר, אבל מפה לפרס נובל?
        אם היית יודע מי זה וולדימיר ויסוצקי, היית יודע ששום זמר לא יכול לקבל פרס נובל אם הוא לא קיבל.

        • יואב (פורסם: 14-10-2016 בשעה 15:34)

          ויסוצקי נפלא.
          עדיין לא מדובר בתחרות שירה. חשוב לזכור את זה.

          • רומן (פורסם: 14-10-2016 בשעה 22:16)

            אם אתה יודע מי זה ואתה מבין רוסית, אתה לא יכול להתייחס להשואה ביניהם ברצינות.
            זמר מקבל פרס נובל לספרות, אני ישר חושב על ויסוצקי, המשורר הגדול ביותר במאה ה 20.כל השאר פשוט לא הוגן

  9. משה (פורסם: 14-10-2016 בשעה 07:13)

    גם אני חסיד של יאנג בקטע הזה אבל כמו שכתבתי אצל דורפן כואב לי על פיליפ רות, אני לא מבין איך אפשר לדלג עליו כך, בעיני קצת פופוליסטי.

  10. אריק (פורסם: 14-10-2016 בשעה 07:15)

    Blowing in the wind שיר מחורבן לגמרי, נעמי שמר סטייל.
    אבל מה, גרם לסם קוק (לפי האגדה) להוציא את אחד השירים הכי יפים אוור ורק על זה מגיע לו קרדיט גדול.

    • גיא זהר (פורסם: 14-10-2016 בשעה 08:31)

      אם שמת את דילן ושמר באותו משפט, גם לי מותר לשים את דילן ושימבורסקה.

      • אריק (פורסם: 14-10-2016 בשעה 08:37)

        ברור. הכל הולך.
        יש להודות ששירים כמו זה ואימג`ן שגם הוא נורא לא פחות, קצת מזכירים לי את פועלה…

        • ניר (פורסם: 14-10-2016 בשעה 09:33)

          מתישהו צריך להתבגר. אם יצירה הופכת לפופולרית ונדושה כי מנגנים אותה בלי הפסקה, זו לא אשמת היוצר ולא מוריד מהערך שלה.

          • אריק (פורסם: 14-10-2016 בשעה 14:04)

            טוב. בסדר ניר הבוגר.

            • באבא ימים (פורסם: 14-10-2016 בשעה 14:22)

              אולי להתבגר זה לא מילה מדוייקת במיוחד אבל עם רוח הדברים אני מסכים. העובדה ש i have a dream הפך לקיטש לא גורע מגדולתו של הביטוי המקורי, העובדה שכל אחד מעוות את הביטוי ״נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן״ לא גורע מגדולתו של הביטוי המקורי והעובדה שכל פישר אומר ש״אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר״ לא גורע מגדולתו של הביטוי המקורי (על אף שנאמר בהקשר של חובות גילוי של חברות בורסאיות). יש סיבה שהביטויים הללו הפכו לקיטש וזה לא בגלל שהם היו קיטשים מלכתחילה.

            • אריק (פורסם: 14-10-2016 בשעה 14:28)

              או קיי אז משטרת המחשבות אוסרת לחשוב שמדובר בשירים מחורבנים… בעיניי הם מחורבנים, קיטשים, קלישאיים ומזכירים לי פרסומת לקוקה קולה.
              לא מתאים לכם? צטער.
              מרטין לוטר קינג מרגש תמיד. והרי הזכרתי שיר של סם קוק שהוא אמור להיות לא הרבה פחות נדוש… ועדיין בעיניי הוא אחד היפים גם אם אובמה מסיים איתו את נאום הבחירות שלו

            • באבא ימים (פורסם: 14-10-2016 בשעה 14:32)

              מה התקפת הרחמים העצמית הזו? מישהו אסר עליך לחשוב משהו? מישהו אשר עליך להגיד אותו. למה חופש הביטוי שלך מחייב שלא יחלקו על מה שאתה אומר?

            • אריק (פורסם: 14-10-2016 בשעה 14:40)

              אני בעיקר ראיתי הסברים ללמה מה שאני חושב על שירים מסויימים לא בסדר או כמו שמגיב שאינני זוכר שהתדיין איתי בעבר. הציע. – ילדותי.
              מכאן אין דיון רק חוסר נימוס בסיסי.

            • ניר (פורסם: 14-10-2016 בשעה 19:09)

              לא היתה כוונה להעליב, אבל אם אתה מוחק כבדרך אגב את נעמי שמר, Imagine ו Blowing in the Wind אתה קצת מאבד את הזכות לעור דק..

              כנער לא סבלתי את הביטלס או אריק איינשטיין, כי נראו לי מיינסטרים ובנאלים. אחר כך הבנתי שהיצירה בפני עצמה היתה מעולה, והפופולריות היא מה שהפריע לי.

              אחד הדברים שבולטים במקומות עם תרבות ותיקה יותר הוא הכבוד שנותנים שם למאסטרים הישנים, גם אם הם כבר מזמן לא רלבנטים. אנחנו עדיין חיים בסרט של "לשחוט פרות קדושות" כאילו זה אקט אמיץ וחתרני שמשפר את רמת היצירה. זה לא – אתה פשוט נשאר עם סתם פרות.

            • אסף the kop (פורסם: 14-10-2016 בשעה 14:38)

              הבחירה של דילן היא טריקית.
              היא טריקית משום שמחד היא בלתי ראויה ומוזילה את הפרס ומאידך מתחנפת לקהל הבית הליברלי-דמוקרטי בעל האוריינטציה השמאלנית שמהווה את האליטה התקשורתית-תרבותית ועל כן אתה מרגיש שכל ביקורת היא בעצם משטרת מחשבות. ניחא, עוד 50 שנה המתבגרים של היום יתנו את הפרס לאיזה אמן היפ הופ.

              בכל אופן, הנה ביצוע שיעזור לך עד שני בערב…

              https://m.youtube.com/watch?v=8H9T7427EbI

            • אריק (פורסם: 14-10-2016 בשעה 14:47)

              במה היפ הופ פחות מדילן?
              יאללה מתיחות ליום שני שמעתי שהמאמן ההולנדי הורה לפצוע את השחקן של ליברפול כי פרגי אמר להווארד ווב להגיד לדיילי בלינד לדבר עם אבא…
              מה יהיה עם החבר`ה שלכם?

            • דורפן (פורסם: 14-10-2016 בשעה 15:45)

              אסף – בעוד חמישים שנה אוסטרליה תהיה באירוויזיון, כלה תתחתן עם כלה גם בישראל, תהיה אלוויזיה בשיפוט, יהיו ארוחות טבעוניות בבתי ספר ואמן היפ הופ אולי יזכה בנובל. הולך להיות קשה!

            • באבא ימים (פורסם: 14-10-2016 בשעה 15:47)

              מתישהוא זה יקרה. ואין לי שום בעיה עם זה ברמה העקרונית.

            • אלי (פורסם: 14-10-2016 בשעה 16:19)

              אוסטרליה כבר עכשיו באירוויזיון.
              https://en.wikipedia.org/wiki/Australia_in_the_Eurovision_Song_Contest

            • אסף the kop (פורסם: 14-10-2016 בשעה 16:40)

              דורפן
              אם בחירות כמו האחרונה, בעוד 50 שנה פרס נובל לספרות יהיה חשוב כמו פרס ארתור רופין לסופרים.

            • אסף the kop (פורסם: 14-10-2016 בשעה 16:45)

              אריק – בכלום.
              ככל הנראה, מהפכת ההיפ הופ גדולה מהשינויים שדילן היה פס הרול שלהם.
              רק נשאר למצוא את הקול דל המהפכה הזאת. אולי ד"ר דרה ?

            • אריק (פורסם: 14-10-2016 בשעה 16:59)

              גיל סקוט הרון הוא הדילן שלה . והוא אגב ממש מעולה והבידיאס הארורים הצליחו לעצור אותו מלהגיע לפה קצת לפני שמת.

            • אסף the kop (פורסם: 14-10-2016 בשעה 19:29)

              אריק, אתה צודק.
              אני צא בקטע של היפ הופ אז ברח לי לגמרי השם סקוט הורן.

              חוץ מזה, אל חשש, יש לנו את אמרה קאן.

              נ.ב.
              מה דעתך על הארגונים הקוויזלינגים "בצלם" ו"שלום עכשיו" שהופיעו הערב בעוד ישיבת רדיפה של היאהוד ? כמה שלמונים לדעתך מעורבים בסיפור ?

            • אריק (פורסם: 14-10-2016 בשעה 20:49)

              לא יודע מה מפריעים לך הארגונים האלה כל כך

            • אסף the kop (פורסם: 15-10-2016 בשעה 11:07)

              סתם לא מת על בוגדים

            • בני תבורי (פורסם: 16-10-2016 בשעה 18:56)

              אסי,
              בוגד זה לא איך שהימין מבין את זה לשיטתו אלא הגדרה חוקית ברורה וממוקדת. הארגונים האלה לא עונים להגדרה הזאת.

            • ר.בקצה (פורסם: 17-10-2016 בשעה 07:14)

              מה אתה רוצה מהארגונים הללו?
              אלו כנופיות של האיחוד האירופי המחוייבות למפעיליהם.

            • אסף the kop (פורסם: 17-10-2016 בשעה 18:50)

              בוגד זה מי שחותר תחת המדינה שלו ומעמיד בסכנה את אזרחיה.
              הם בהחלט עונים על ההגדרה הזאת ואולי באמת הגיע הזמן לבדוק זאת בבית משפט.

    • באבא ימים (פורסם: 14-10-2016 בשעה 14:29)

      תן לגון באאז לשיר את כל השירים של דילן וכולם ישמעו נעמי שמר.

      • בני תבורי (פורסם: 14-10-2016 בשעה 16:31)

        אוי היא בלתי נסבלת

  11. אייל הצפון (פורסם: 14-10-2016 בשעה 07:49)

    בלי להמעיט בחשיבותו של דילן, אני חושב שאם כבר מעניקים פרס נובל לאמריקאי יהודי, שכותב ומבצע שירי פולק וגם נולד בשנת 1941, אז פול סיימון ראוי לא פחות.
    עניין של טעם.
    אבל ברור שהכל פוליטיקה וכולם אנטישמים.

    • אמוץ כהן-פז (פורסם: 14-10-2016 בשעה 08:37)

      אני חושב שהיחידים שמתעסקים ביהדותו הם היהודים (תקנו אותי אם אני טועה).

      • ניר (פורסם: 14-10-2016 בשעה 09:26)

        דילן עצמו התעסק המון ביהדותו (וגם בנצרותו, בתקופות מסוימות)

  12. ran (פורסם: 14-10-2016 בשעה 08:40)

    אם כבר blowin' in the wind, אז אין על הביצוע של יאנג

    • בני תבורי (פורסם: 14-10-2016 בשעה 09:16)

      חשמל!

    • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 14-10-2016 בשעה 09:51)

      בכלל, אם כבר דילן, אז אין כמו יאנג

  13. no propaganda (פורסם: 14-10-2016 בשעה 10:34)

    אני מאוד אוהב את דילן אבל לא כל כך אוהב את זה שהוא קיבל את הפרס. זה מרגיש לי פופוליסטי, לא כי הטקסטים שלו לא מספיק טובים אלא כי זה פותח את הצוהר לתת עוד 20 שנה את הפרס להוגה טוויטר.

    • גיא זהר (פורסם: 14-10-2016 בשעה 11:50)

      למה לא? שירי הייקו לא ארוכים מאורכו של ציוץ ממוצע. אם יהיה מי שמסוגל לכתוב תובנות עמוקות בציוצים, בכבוד!

      • no propaganda (פורסם: 14-10-2016 בשעה 12:46)

        אני לא מומחה לפרס אבל לא זכור לי מישהו שזכה על שירי הייקו, ייתכן ואני טועה.

        ההבדל העיקרי לדעתי הוא הכמות. אף אחד לא כותב עשרות אם לא מאות שירי הייקו בשבוע,כמות כזו פשוט לא יכולה להתרגם לאיכות קבועה. ומצד שני לא ייתכן הוגה טוויטר שמוציא ציוץ פע בחודשיים.

  14. ירון ג (פורסם: 14-10-2016 בשעה 12:05)

    קשה לי בכלל להבין את עולם הפרסים בתחומי יצירה תרבותית. איך בוחרים? תמיד מישהו מתוסכל, מישהו שמגיע לו יותר, מישהו שדילגו עליו. יש זוכה אחד, יש עניינים של טעם ועניינים של פרסטיז׳ה והכרה ציבורית, מוזר.
    לגבי הזכייה של דילן – לי זו נראית הכרה של הממסד התרבותי השמרני בכך שהמוזיקה הפופולרית החל משנות ה – 60 היא יצירה בעלת עומק ומשמעות.
    יש שרשרת ארוכה של יוצרים, שחשפו באומץ ובגילוי לב את הקרביים שלהם על הבמה, דיברו בלי חשש על פחדים, ייאוש, אהבה, אושר, תקווה ודיכאון. ניל יאנג, פול מקרטני, לנון, הלהקה, פול סיימון, ליאונרד כהן, ג׳ניס ג׳ופלין, בואי, ראשים מדברים, הקיור, הסמיתס, יו 2, נירוונה, איימי ויינהאוס ועוד רבין אחרים. בקרב חבורה זו דילן הוא זקן השבט ואין ראוי ממנו.

    • shohat (פורסם: 14-10-2016 בשעה 14:14)

      גם אני חושב שדילן הראוי לקבל בזכות היצירה שלו, וגם כהכרה בז'אנר, במובן רחב יותר, בשם כולם.

    • יואב (פורסם: 14-10-2016 בשעה 15:37)

      ירון,
      נהדר כתבת. וכל כך נכון.

    • בני תבורי (פורסם: 14-10-2016 בשעה 16:32)

      טוב מאוד ירון

    • כוכבית (פורסם: 15-10-2016 בשעה 09:06)

      כל מילה!

  15. דורפן (פורסם: 14-10-2016 בשעה 12:51)

    ראשית, אם היינו שואלים את החתן, החותנת והבן דוד של הרבה זוכי נובל היינו מגלים שעוד בביאליסטוק הם היו ממש לא בסדר.

    שנית, לגבי המחאה. וודי ג׳תרי הוא ענק. אני מקבל שהוא מוחה גדול יותר ערכית. אבל זה עניין לפרס נובל לשלום ולא לספרות. המחאה של דילן וירטואוזית יותר במלים.

    אני אוהב אותו יותר לא כשהוא מוחה על הדברים הגדולים – כמו ויאטנאם וזכויות האזרח – אלא דווקא על הדברים הקטנים והקפקאיים.

    What time is it? said the judge to Joey when they met
    Five to ten, said Joey, the judge says, that's exactly what you get

    • shohat (פורסם: 14-10-2016 בשעה 14:11)

      או סתם על החרא בחיים, כמו בבblood on the tracks/ idiot wind.

  16. באבא ימים (פורסם: 14-10-2016 בשעה 14:27)

    וברוח הדברים, אתם יודעים שמארי קירי היתה פולניה (וכולנו יודעים מה זה אומר על האופי שלה)? איך אפשר היה לתת לה פרס נובל? ועוד פעמיים?

    • מאנו (פורסם: 14-10-2016 בשעה 14:57)

      היא הצתרפתה בצעירותה, זה לא נחשב.

  17. יורם אהרוני (פורסם: 14-10-2016 בשעה 16:02)

    אני לא מסכים כמעט עם אף מילה. אולי הענקת פרס נובל תיתן הזדמנות לקהל בארץ לעשות קצת הכרה עם מכלול יצירותיו של דילן שנכתבו על פני 50 שנים. הטקסטים שלו הם רק חלק מהיצירה. צריך להאזין ולקרוא בו זמנית. הרבה פעמים צריך לשמוע ולקרוא פעם ועוד פעם. המחאה היא חלק פעוט ביצירותיו. החלק הטוב בהן הם שירי האכזבה והמרירות. לא היה לוקח את פסטיבל הזמר אבל אולי את פסטיבל שירי דיכאון.
    אני לא מלכלך

    כאשר הלכתי הלילה בגן הקסום
    על בלימה תלויים פרחים של מטפס אדמוני
    עברתי שם ליד פתח מעיין צלול חסום
    מאחור חבט בי אלמוני

    אני לא מלכלך, רק הולך
    בעולם העייף העטוף באימה
    הלב בוער, מתגעגע לשמוע קולך
    איש בתבל לא יידע עד כמה

    אומרים שלתפילה יש כוח להבריא
    אז אמא, התפללי למעני ברוח הדברים
    בלב האדם רוח רעה עלולה לקנן
    אני מנסה לאהוב את שכני ולעשות טוב לאחרים
    אבל או, אימא, הדברים לא מסתדרים כפי שאני מתכנן

    אני לא מלכלך, רק הולך
    לפני שתנסי לחצותו, את הגשר אשרוף
    הלב בוער, מתגעגע לשמוע קולך
    אין רחמים בתבוסה, רק מהלומת אגרוף

    מבכי עכשיו אני קרוע בפנים
    עיניי מלאו דמעות, שפתיי יבשו, אבריי כואבים
    אם פעם אתפוס את אויבי ישנים
    אני פשוט אטבח אותם במקום בו הם שוכבים

    אני לא מלכלך, רק הולך
    העולם מסתורי ועמום מכל עבר
    הלב בוער, מתגעגע לשמוע קולך
    הולך בערים מוכות הדבר

    העולם עוסק בספקולציות, זו כזו מן התנהגות
    העולם הזה שהוא עגול כפי שאומרים
    הם יסיחו דעתך כדי שלא תוכל לעסוק בדברי הגות
    על כל כשלון שלך הם רוקדים ומזמרים

    אני לא מלכלך, רק הולך
    אוכל כחזיר בעיר בה אין מקום לנזיר
    הלב בוער, מתגעגע לשמוע קולך
    יום אחד עוד תתחנני שמישהו אותך אליי יחזיר

    עם עושרם וכוחם הם אותך מועכים
    בכל רגע ורגע אתה עשוי לקרוס על המקום
    אנצל עד תום את השעה הנוספת לדברים הכרחיים
    כאשר אשוב על עקביי, את מות אבי אנקום

    אני לא מלכלך, רק הולך
    הגישי לי את מקל ההליכה המשוכלל
    הלב בוער, מתגעגע לשמוע קולך
    הולך להוציא אותך ממוחי האומלל

    כל חבריי הנאמנים אותם אני תמיד מקבל בברכה
    הם אתי בראש אחד, בכל אחד מהם בי בוטח
    אני סוגד לאמונה שמזמן נזנחה
    על השביל הארוך והבודד הזה אין כל מזבח

    אני לא מלכלך, רק הולך
    הפרד שלי חולה, סוסי עיוור
    הלב בוער, מתגעגע לשמוע קולך
    על הנערה שעזבתי מהרהר ומהרהר

    השמיים התבהרו והגלגלים טסים
    תהילה וכבוד הם עובדה קיומית
    האש כבתה אך האור הוא נצחי, מעשה ניסים
    מי אמר שלא אזכה לעזרה שמימית?

    אני לא מלכלך, רק הולך
    מגן של איש הרוג נושא בשניים
    הלב בוער, מתגעגע לשמוע קולך
    הולך כשבעקבי כאב שיניים

    הסבל הוא אין סופי ושוחק
    דמעות מילאו את כל הסדקים שבחוץ
    לא מעמיד פנים, אני לא משחק
    לא מטפל בכל פחד לא נחוץ

    אני לא מלכלך, רק הולך
    מאותו הלילה אני עדיין הולך
    הלב בוער, מתגעגע לשמוע קולך
    אלך עד לא אוכל לשמוע קולך

    כאשר הלכתי בגן הקסום
    ביום קיץ בוער על דשא בוער
    סליחה אמא, את הכול כבר ניסו
    אין כאן איש, הגנן התפטר

    אני לא מלכלך, רק הולך
    הלאה בדרך, מעבר לפינה
    הלב בוער, מתגעגע לשמוע קולך
    סוף העולם, תחנה אחרונה

    • בני תבורי (פורסם: 14-10-2016 בשעה 17:47)

      יורם,
      תודה על ההשקעה. עכשיו עם מה.אתה.לא מסכים בדיוק, עם הסיפור על לנואה שדילן בעצמו כתב? עם זה שדילן חתיכת קקה של בנאדם שכולם מספרים? שהוא כבר לא רלוונטי עם המוזיקה שלו כבר יותר מעשור? עם זה שהמורשת שלו בנחלט ראויה לפרס.כלשהו?

      • בני תבורי (פורסם: 14-10-2016 בשעה 17:50)

        סליחה על הבלאגן בכתיבה אני רע מאוד בכתיבה מהנייד

        • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 14-10-2016 בשעה 19:46)

          עוד 50 שנה מישהו יעמיד אותך לנובל על הכתיבה שלך מהנייד.
          יגידו שהיית חתרן…

        • יורם אהרוני (פורסם: 14-10-2016 בשעה 19:53)

          בני תבורי, מה שכתבת על איזה בן אדם הוא דילן לא רלוונטי בכלל ליצירתו. אני מכיר לא מעט ספורטאים שהם אנשים בלתי נסבלים וזה לא משנה בכלל, כל זמן שזה לא משתקף על המגרש. ספורטאי מקצועני ברמה גבוהה יודע לשתף פעולה גם עם אנשים שהוא מתעב. אותו הדבר גם לגבי מוזיקאים. שום אלבום משמעותי מאז טיים אאוט אוף מיינד? יצאו 4 אלבומים מקוריים שיש בהם שירים טובים יותר ושירים טובים פחות אבל הם מאד מעניינים. באהבה וגניבה יש יותר גניבה מאהבה אבל הגניבות כשלעצמן עושות חסד עם הנגנבים כי היא מעלה אותם מתהום הנשיה. את טמפסט אני אוהב מאד. הטעות הגדולה היא לסווג את דילן כזמר מחאה. הוא ממש לא כזה. דילן התחבר לכל מיני אופנות והמחאה הייתה אולי זו שפרסמה אותו אבל גם באלבומים הראשונים שלו לצד שירי המחאה יש שירים של אכזבה מהנשים בחייו וזה אולי הז'אנר שהוא הכי טוב בו. הוא אגו מאניאק וזה מה שיפה אצלו. אני ואני.
          עבר הרבה זמן מאז שכבה אישה מוזרה אצלי במיטה
          ראו כמה יפה היא בשנתה, כמה משוחררים אצלה החלומות.
          בעידן אחר ודאי כל העולם אצלה היה בשליטה או שהייתה נשואה
          בנאמנות למלך צדיק שכתב לה את תהלים בצל ירח ליד עיינות ותהומות .

          אני ואני
          בעולם בו אדם מטבעו לא מתכוון לכבד או לסלוח.
          אני ואני
          אחד אומר לשני, איש לא יראה פני ויוכל עוד עיניים לפקוח.

          אני חושב שאצא לטיול בהליכה
          לא הרבה קורה כאן אם את האמת לומר.
          חוץ מזה, אם היא תתעורר עכשיו היא בטח תרצה שאני אפתח אתה בשיחה
          אין לי מה להגיד, במיוחד על כל מה שהיה ונגמר.

          אני ואני
          בעולם בו אדם מטבעו לא מתכוון לכבד או לסלוח.
          אני ואני
          אחד אומר לשני, איש לא יראה פני ויוכל עוד עיניים לפקוח.

          פסעתי פעם בשביל שאיש לא הלך בו, שם המהיר לא יזכה בתחרות
          המנצח יהיה האדם הנאות, שהאמת שלו כל שדה תדשן.
          זר אחד לימד אותי זאת, להביט אל הצדק ולראות כל תו יפה שעל פניו חרוט
          ולראות עין תחת עין ושן תחת שן.

          אני ואני
          בעולם בו אדם מטבעו לא מתכוון לכבד או לסלוח.
          אני ואני
          אחד אומר לשני, איש לא יראה פני ויוכל עוד עיניים לפקוח.

          חוץ משני אנשים על רציף הרכבת אין איש בטווח ראיה
          הם מחכים לאביב, לאורך הפסים ממשיכים לעשן.
          העולם יכול להיחרב הלילה, אבל אין כאן שום בעיה
          כאשר אחזור הביתה היא תהיה עדיין רדומה כמו דוב שאת שנת החורף ישן.

          אני ואני
          בעולם בו אדם מטבעו לא מתכוון לכבד או לסלוח.
          אני ואני
          אחד אומר לשני, איש לא יראה פני ויוכל עוד עיניים לפקוח.

          שעת צהריים, סוחב עצמי לאורך הכביש, בחלק האפל ביותר משתלב
          אל השבילים הצרים, לא יכול למעוד או להישאר תקוע במקום, אני מרחף.
          מישהו אחר מדבר מגרוני, אבל אני עדיין מקשיב רק לרחשי הלב
          תפרתי נעליים לכולם, אפילו בשבילך, כאשר אני עדיין הולך יחף.

          אני ואני
          בעולם בו אדם מטבעו לא מתכוון לכבד או לסלוח.
          אני ואני
          אחד אומר לשני, איש לא יראה פני ויוכל עוד עיניים לפקוח.

  18. אביאל (פורסם: 14-10-2016 בשעה 16:50)

    העיקר שיהודי זכה :) ועכשיו ברצינות, אני חושב שהפרס הלך לדילן גם בזכות שיריו וגם בזכות הדמות שלו שמשתקפת בציבור, מורד אבל בצורה חכמה, ניל יאנג צעקני מדי כדי לקבל פרס נובל לדעתי, למרות שגם לדעתי הוא לא נופל מדילן בשום פרמטר ואם כבר קיטש אז תמיד מזיז לי משהו בפנים,
    We got soldiers so strong
    they can bury their dead
    And still not go back
    shooting blind.

    ודילן היה מעצבן מאוד בהופעה בארץ, אבל הבנתי שזה דפוס קבוע, חשבתי שדווקא פה הוא לפחות ינסה להיות נחמד.

  19. גל אל-איי (פורסם: 14-10-2016 בשעה 17:33)

    רק תיקון קטן בני, החותן של דילן הוא פיטר הימלמן ולא כריס, טיפוס אגוצנטרי עם כמה אלבומים ממש טובים.

    • בני תבורי (פורסם: 14-10-2016 בשעה 17:49)

      נכון גל, אתה לגמרי צודק, פיטר זה השם. יש לי את האלבומים שלו והוא בהחלט טוב.

  20. קירקגור (פורסם: 14-10-2016 בשעה 17:56)

    דניאל לנואה הוא דושבאג לא קטן מהסיפורים ששמעתי, חלקם ממי שעבדו איתו, גם בתקופת הו מרסי. יש שאומרים שדילן ממש לא שם עליו פס, בטח שלא נלקח לשיחות נזיפה בחצר, והוא פשוט התחרפן מזה ובנה נראטיב שלם.

    אישית מעריץ של יאנג באש ובמים. אבל אם אני מסתכל על רשימת היוצרים שסיפרו לי את סיפורה של אמריקה (יעני ארה״ב) דילן בהחלט שם. זה שיש שם עוד יוצרים/סופרים שלא קיבלו עדיין נובל, לא פוסל אותו.

    • D! פה ועכשיו (פורסם: 14-10-2016 בשעה 22:52)

      אז הנובל בספרות הוא עכשיו הגרלה בין המספרים את סיפורה של אמריקה?

      • קירקגור (פורסם: 15-10-2016 בשעה 12:43)

        כן. לא עדכנו אותך?

  21. צור שפי (פורסם: 14-10-2016 בשעה 22:29)

    מה שאותי מפתיע זו היוקרה ממנה נהנה (עדיין?) הנובל, מיוחד בשתי הקטגוריות הסקסיות של ספרות ושלום. אני לא יודע מי יושב בוועדה השבדית שבוחרת את הזוכה בספרות אבל אני כן יודע שאת הזוכה בקטגוריה של השלום בוחרים כמה חברי פרלמנט נורבגים. האנשים האלה הם לא בעלי איזו שהיא אוטוריטה והם גם נבחרים על פי מפתח פוליטי נורבגי פנימי. זה כאילו הבחירה היתה נעשית על ידי חמישה חברי כנסת ועם אותה סמכות מקצועית או מוסרית. ממש מגוחך בעיני שמישהו (מה מישהו, כל העולם) עדיין מייחס לעניין הזה חשיבות.

  22. D! פה ועכשיו (פורסם: 14-10-2016 בשעה 22:55)

    חבר אמריקאי שהוא משורר ובעל הוצאה עצמאית קטנה אמר שהדבר הכי חשוב הוא שהפייסבוש קיבל פסק זמן מפוליטיקה וכולו מדבר עכשיו על ספרות ושירה ושירים. כולנו כבר הרווחנו.

    וזה לא חשוב אם מסכימים עם הבחירה או לא (אני בצד שלא – כי אם כבר אז כהן היה שם קודם וכתב יפה יותר, הוא בצד שכן – בעבור ההשראה) – הלוואי ועוד אנשים יחשפו לשירת דף, או שירה "קשה" לא יודע איך לקרוא לה, ולא רק לטקסטים מולחנים, והלוואי ועוד משוררים יולחנו, כמו שבארצנו קרה לא מעט ויש המון שירים מעולים שנכתבו כשירה.

לא ניתן להגיב.