יהיה ריק

%d7%97%d7%96%d7%a7

תראו, אני באמת ממליץ לכם לקרוא מה כותבים אחרים על ג'רארד, כי לי אין סבלנות להתחיל לספור לו גולים ודקות ותארים ולנהל דיונים מה מקומו בהיסטוריה של המשחק ובטח לא להתבקש להתמודד עם סיפור ההחלקה נגד צ'לסי ואיך הוא בהשוואה לסקולס ולאמפארד. זה מעצלנות, בחיי, עצלנות ברוכה ומשעממת. כי זה שג'רארד פורש זו באמת לא סיבה לריב, מה גם שלכל אחד, כמו בסיפור על דילן, הג'רארד שלו.

בשבילי ג'רארד הוא קצת טיול שורשים. הוא החוליה האחרונה בשרשרת של כדורגלנים עצומים שתחילתה כשלקחו אותי בגיל ארבע לראות את סטלמך, אני בן שישים ושלוש כיום, שלארכה שפר עלי מזלי לגדול במקביל לכמה קריירות מפוארות של שחקנים, ובסופה ג'רארד. שרשרת של גלדיאטורים כבירי השפעה וממעצבי עמוד השדרה התרבותי שלי לאורך שנים, יחד עם גיבורי מוזיקה, קולנוע, תיאטרון ובנות. בעיקר בנות.

*

יש לג'רארד המון שיאים אישיים וקבוצתיים, למרביתם הוא אחראי עיקרי. אך גם לא לקחת אליפות כשאתה אחד הטובים במשחק בתקופתך, זה סוג של שיא. מצד שני, שמעו משהו נחמד שיש לי לספר לכם: גארי ליניקר שאל אותו היום בראיון פרידה אם הוא מתוסכל וג'רארד אמר שזה מאוד מתסכל שהוא לא יכול לשחק היום כפי ששיחק פעם ובגלל זה הוא פורש. הוא לא אמר מילה על אליפות שלא לקח, את זה הוא משאיר לפרשנים. הוא גם לא אמר מילה על הילסבורו שהיה חלק ממנו בדם וברוח.

את הסיפור של סטיבן ג'רארד כבר אי אפשר יהיה לכתוב מחדש. זאת אומרת, יש מצב שבעוד כמה שנים יפרוץ בליברפול נער שגדל במועדון מילדות ויפרוש כאחד מהגדולים בהיסטוריה של המועדון וישמש מודל לסיפור דומה,  אבל דבר אחד וודאי: הוא לעולם לא ישחק עם החולצה במכנסיים. חותם לכם. אני מאוד אהבתי את ג'רארד. בתקופה ארוכה כל מה שקיוויתי היה תלוי רק בו. הוא היה הברומטר שלי במדדים של מצב רוח ודימוי עצמי. מבחינתי אם הוא טוב, הכל יהיה בסדר. אין בכלל אפשרות שהוא לא יהיה טוב. היו לו גם רגעים כאלה בקריירה, של חולשה, של רפיון אישי שתרם לרפיון קבוצתי. אבל מעולם, אפילו פעם אחת בלבד, הוא לא גילח את הרגליים.

*

כך הוא היה מוביל את הקבוצה מחדר ההלבשה, אותו חדר הלבשה לאורך כל הקריירה, זקוף, יפה תואר, מקרין כוכבות מהסוג של קרי גרנט ומנהיגות טבעית, חולצה במכנסיים ותלתלים על הרגליים. כוכב בלי קעקועים, חף מבלינג בלינג, איש משפחה. האח המוצלח שאתה רוצה לעצמך. במשחק הוא היה מעורב עד הקצה, פיזית ונפשית. לפעמים הוא היה גאון, לפעמים לא, לפעמים היה יוצא ממנו חרא וזה היה נגמר באדום, אבל אף פעם  הוא לא החליף חולצה עם שחקן יריב על הדשא. רק בחדר ההלבשה, הוא אמר למעוניינים, לדשא אני עולה  אדום, ויורד אדום. עקשן.

*

אני לא עצוב כי ג'רארד פרש. הלך ג'רארד יבוא מישהו אחר, אבל זה לא יהיה אותו דבר כי למישהו אחר אין כיום את אותה השפעה עלי. גם לא לקוטיניו בימים שהוא עושה קסמים. אין מישהו בליברפול שמהווה המשך ישיר לדור שאתו התחלתי את המסע עם ליברפול מגיל שלוש עשרה מאז קיגאן וטושאק והייווי והמרזיביט, ואחר כך פיל ניל, וקינג קני וגרובלאר וראש וסילה בלאק וביג אין ג'אפאן והספייסבוייז והלייטנינג סידס, ובסוף ג'רארד. יהיה ריק.

Share on FacebookTweet about this on Twitter

105 תגובות ל “יהיה ריק”

  1. רועי מ (פורסם: 25-11-2016 בשעה 02:03)

    מצויין כרגיל בני.

  2. אסף the kop (פורסם: 25-11-2016 בשעה 02:26)

    תודה ג'רארד על רגעי הקסם.
    במיוחד באותו הערב באיסטנבול.

    • אסף the kop (פורסם: 25-11-2016 בשעה 03:04)

      אהה…
      ו Big in Japan, הסופר גרופ היחידה בהסטוריה שחבריה נהיו מפורסמים רק אחרי שעזבו את הלהקה.

  3. B. Goten (פורסם: 25-11-2016 בשעה 02:56)

    כתבת נפלא.

  4. מאנו (פורסם: 25-11-2016 בשעה 03:04)

    טור יפה. עם זאת: "אחד הטובים במשחק בתקופתך", כתבת. אני לא חושב שמר. ג'רארד נכלל בשום שלב בקריירה שלו בין 10 השחקנים הטובים בעולם. לא בטוח שגם בין ה-20. היו גם לא מעט טובים ממנו בתפקידו. גדולתו של ג'רארד דומה לגדולתו של טוטי – הערכה עצומה וסמל של מועדון. טוטי היה גם חלוץ גדול. ג'רארד? שחקן טוב, טוב מאוד. סמל. ייחודי בנאמנות ובאופי. יכולת? לא ייזכר כגדול בגלל זה. מי שאומר אחרת משקר לעצמו.

    • אסף the kop (פורסם: 25-11-2016 בשעה 03:05)

      שטויות.

      • מאנו (פורסם: 25-11-2016 בשעה 13:28)

        לא חשבתי שתגיב אחרת.

        • איציק (פורסם: 25-11-2016 בשעה 18:20)

          אולי צפוי, אבל הוא צודק.

          • מאנו (פורסם: 25-11-2016 בשעה 18:34)

            צודק? אתה באמת חושב שג'רארד היה אי פעם בטופ 10 העולמי? די עם גניבת הדעת

            • איציק (פורסם: 25-11-2016 בשעה 18:46)

              לא, אני לא חושב כך. אני יודע!!!

            • מאנו (פורסם: 25-11-2016 בשעה 19:15)

              טוב

            • איציק (פורסם: 25-11-2016 בשעה 19:26)

              שמח שהסכמנו.

            • דורפן (פורסם: 26-11-2016 בשעה 14:46)

              אני רוצה לדעת מיהם עשרת השחקנים שאם תחליף רק אותם בג׳ררד – לא עם כל ההרכב שהם משחקים איתו – נניח ג׳ררד תמורת איניאסטה או ג׳ררד תמורת גיגס – שליברפול תשיג יותר? זה לא אומר שהוא טוב מהשחקנים שציינתי, אבל צריך להפריד לחלוטין מהדיון שחקנים שהם השני או השלישי או הרביעי בקבוצה שלהם.

            • מאנו (פורסם: 26-11-2016 בשעה 19:05)

              לא ממש הבנתי למה אתה מתכוון

    • MOBY (פורסם: 25-11-2016 בשעה 08:21)

      במיץ

    • matipool (פורסם: 25-11-2016 בשעה 09:28)

      משנת 2005 עד 2009 הוא היה אחד הטובים בעולם ובשלבים מסוימים היה גם הכי טוב מבחינת שילוב כל האלמנטים של שחקן רב גוני במשחק . לפחות בעיני . שחקן שידע לעשות הכל . הגדרתי אותו אז כ"שחקן הראשון שאני בוחר לקבוצה שלי אם אני מנג'ר שמקים קבוצה חדשה" .
      תקרא מה אומרים ומה אמרו עליו בזמן אמת אושיות כמו זידאן ( שאמר בשנת 2009 ( בתרגום חופשי ) – "מסי ורונאלדו זוכים ליותר תשומת לב , אבל כן , אני חושב שיש תקופות שהוא הטוב בעולם " ) , טורס , הנרי , קראגר ועוד ועוד . גם בניון שזכה לשחק בכמה קבוצות פאר ועם הרבה כוכבים , בחר בו לשחקן הכי טוב ששיחק לצידו . סומך עליהם קצת יותר מעל מאנו אבל כמו שכתב בני – לא בא לי להתחיל ריבים עליו כאן .

      • בני תבורי (פורסם: 25-11-2016 בשעה 10:51)

        טוב שאתה זורם אתי בעניין הוויכוחים והדיונים עליו, זה פוסט חגיגי ופייסני שכל מי שרוצה יכול להתחבר אליו ומי שלא רוצה לא צריך.

        • מאנו (פורסם: 25-11-2016 בשעה 13:27)

          אין שום בעיה ב"חיבור לפוסט". אמרתי שכתבת יפה, כמו תמיד. יש לי רק בעיה עם הצבתו כאחד הגדולים מבחינת יכולת. הוא פשוט לא היה כזה, ומספיק להציץ ברשימת השחקנים שהביא פה באבא. כל אחד רשאי לאהוב ולהלל כל שחקן, אין שום בעיה. צריך אבל להיות הוגנים לדעתי. אין צורך להתווכח. אפשר להיות הוגנים.
          אגב, זה שאמרו עליו מה שאמרו – לא עושה אותו לשחקן גדול באמת. הוא היה סמל ומופת, לא ייזכר, מקצועית, כאחד הגדולים באמת. ככה זה, אם תאהבו זאת או לא.

    • באבא ימים (פורסם: 25-11-2016 בשעה 10:40)

      אני מת על סטיבי אבל בתקופתו שיחקו זידאן, רונאלדו (שניהם), רונאלדיניו, ריבאלדו, פיגו, דקו, צאבי, אינייסטה, הנרי, טורס, פירלו, מסי, ויירה, מקאללה, דל פיירו, מולר, ריברי, קאקה, שבצ׳נקו, ראול, סוארס – וזו רשימה של שחקנים שניתן להרכיב ללא מאמץ מיוחד ובלי להיות קונטרוברסלי. לא נכנסתי לגיגס, סקולס, לאמפרד, דרוגבה, יאיה טורה, רובן, רוי קין. לא כללתי שחקני הגנה (מלדיני, נסטה, קאנאברו וזה רק איטלקים).

      האמת- לאורך רוב תקופתו שיחקו בליברפול שחקנים שהיו טובים ממנו (למעט בין השנים 2005 -2007) פאולר, מקמנמן, אואן, טורס, סוארס.

      ובכל זאת- אני אוהב את סטיבי יותר. אז לרגל פרישתו – הקטע שהקדשתי שלו בראפ האליפות (למגירה) שלי שנכתב בעונת 2009:

      הוא הקפטן, הסמל, המנוע, הנשמה
      הלב אשר פועם במכונה האדומה
      היו שמועות שהוא עוזב ואז נפל הרעיון
      (אמרו שיש להודות על כך לעולם התחתון)
      הוא ההשראה שלנו בשרב או במבול
      אם רק תאמרו אולימפיאקוס או תחשבו על איסטנבול
      ואם קורה שהקבוצה שלך נקלעת לפיגור
      זוז הצידה, תרגע ורק תיתן לו ת׳כדור
      אז קומו סקקאוסרים ותנו כבוד למלך המגרש
      קומו סקאוסרים, נקבו עכשיו בשם המפורש
      וידע כל העולם שאלוהים יש רק אחד
      זה לא פאולר, זה לא ג׳ורדן, זהו סטיבן….

      • בני תבורי (פורסם: 25-11-2016 בשעה 10:53)

        החלק הראשון שלך הוא קובץ של עובדות ידועות, ג'רארד אכן שיחק בתקופה של כדורגלנים ענקיים. מה זה אומר לגבי הפוסט שלי אתה תסביר לי בהזדמנות אחרת. החלק השני נפלא :)

        • באבא ימים (פורסם: 25-11-2016 בשעה 11:08)

          תודה, תנחש מי הבאים:

          מדי פעם הוא מעיף איזה כדור לעננים
          אך בברידג קטע הוא רצף של מעל ארבע שנים
          ראיית משחק אותה באף בית ספר לא לומדים
          כוונת לייזר ברגלים, וקרח בורידים

          וזה:

          הוא לימד את יזי דודק לעשות רגלי ספגטי
          במקומו מופיע בנבחרת טרי הפאתטי
          הוא יחיה והוא ימות במדים האדומים
          על קבוצה שהיא רק הוא האוהדים כולם חולמים

          ועוד אחד (קצר במיוחד)
          את חומות הברנבאו בנגיחה הוא הפיל
          בחור צנום מעיר קטנה בה יש מפעל טקסטיל

          ולעניין עצמו-זו היתה תגובה לתגובה. לא למה שאתה כתבת.

          • רועי ויינברג (פורסם: 25-11-2016 בשעה 12:09)

            השני קראגר והשלישי בניון. הראשון צ'אבי אלונסו?

            • באבא ימים (פורסם: 25-11-2016 בשעה 12:29)

              כן

            • בני תבורי (פורסם: 25-11-2016 בשעה 12:42)

              בחיים לא הייתי מזהה

            • Matipool (פורסם: 25-11-2016 בשעה 14:22)

              זיהיתי בקלילות את שלושתם .
              באבא – יש מצב שאתה מחליף את דורפן מדי פעם בחידונים ?

            • באבא ימים (פורסם: 25-11-2016 בשעה 14:37)

              לא. אני דיליטאנט במקרה הטוב.

            • באבא ימים (פורסם: 25-11-2016 בשעה 14:37)

              גם אחרי התשובות?

      • matipool (פורסם: 25-11-2016 בשעה 10:57)

        באבא – תתמקד ב-2005-2007 או אפילו עד 2009 .
        חלק מהשמות שכתבת כאן לא רלוונטיים לתקופה הזו ומחלק אחר שכן רלוונטיים , הוא היה טוב מהם .

        • באבא ימים (פורסם: 25-11-2016 בשעה 11:22)

          אנסה לענות לאתגר,

          בקישור באותה תקופה שיחקו והיו בשיאם
          קאקה
          פירלו
          צאבי
          אינייסטה

          לפני מי מהם היית בוחר את סטיבי?

          • מאנו (פורסם: 25-11-2016 בשעה 13:22)

            +1.
            גם זידאן, עד סוף 2006.
            אתם מדברים כאוהדים, וזה סבבה. תנסו להיות אובייקטיבים, רק קצת.

            • באבא ימים (פורסם: 25-11-2016 בשעה 14:35)

              זידאן כבר לא בשיאו.

            • מאנו (פורסם: 25-11-2016 בשעה 14:38)

              סתם נבחר כשחקן המונדיאל ב-2006, והיה ענק בכל שלבי הנוק-אאוט.

          • Matipool (פורסם: 25-11-2016 בשעה 14:35)

            באבא – שים כל אחד מהם בליברפול במקום סטיבי , ואף אחד מהם לא מצליח כמוהו .
            צ׳אבי ואינייסטה הם חלק ממכונה ומקבוצה חד פעמית . סטיבי פאקינג הוביל את ליברפול פעמיים לגמר האלופות כשהחלוץ המוביל בפעם הראשונה היה בארוש האנמי או סיסה הגמור מהפציעה ובפעם השנייה דירק קאוט שהוא נשמה והכל אבל בטח לא חלוץ על .
            צמד הספרדים הפכו למה שהפכו אחרי שהוא עלה לגדולה . ב- 2005 הם בכלל לא היו באיזור חיוג שלו. .
            קאקה היה אדיר אבל שוב – אם היית שם אותו עם הנגרים של ליברפול , הוא היה מצליח פחות . גם הוא שיחק בקבוצה היסטורית .
            לפני מונדיאל 2006 כשכתבי ועורכי ידיעות בחרו את נבחרת שאר העולם מול ברזיל שנחשבה לפני המונדיאל לזוכה בטוחה , מי שאיישו את מרכז השדה היו סטיבי ובאלאק .
            תראה את התגובה של ראמוס אתמול שצירף את הנבחרת האולטימטיבית של אופ״א . במרכז השדה – צ׳אבי , אינייסטה ו.. סטיבי ( בהתקפה – רונאלדו , מסי והנרי ) .
            לי אין ספק שבין 2005 ל-2009 , השחקן הראשון שהייתי לוקח לקבוצה שאני מקים מחדש היה סטיבי .
            דרך אגב – אם לא הייתי יכול לקחת אותו , הייתי לוקח את למפארד .

            • אופיר (פורסם: 25-11-2016 בשעה 14:50)

              מסכים, אף אחד מהם לא היה מצליח יותר ממנו בסיטואציה הזו ועד כמה שזה נשמע מופרך היום, ליברפול היתה במשך 4-5 שנים כח אירופאי משמעותי מאוד בהנהגתו. בכלל מנהיגות זו תכונה נדירה ולא מוערכת מספיק (וגם הטכניקה הכי טובה לא יכולה להחליף אותה).

          • נתנאל (פורסם: 25-11-2016 בשעה 14:55)

            מצאתי נתונים מ2009 אז ככה:
            צ'אבי: 3+13 בעיטו 1.3 אריאל:0 איש המשחק:4
            אינייסטה: 5+1 בעיטות: 1 אריאל: 0.1 איש המשחק: 2
            פירלו: 8+4 בעיטות: 1.4 אריאל: 0.3 איש המשחק: 2
            סטיבי: 6+9 בעיטות: 3.2 איראל: 0.9 איש המשחק: 6

            עכשיו תבחר את מי שבא לך

          • איציק (פורסם: 25-11-2016 בשעה 18:25)

            האמת, לפני כולם. מצטער, הם גדולים, אבל אותו היתי בוחר קודם.

          • בני תבורי (פורסם: 25-11-2016 בשעה 22:40)

            בשיאו לפני כל אחד מהם

            • אסף THE KOP (פורסם: 26-11-2016 בשעה 20:33)

              גם לא בשיאו.

          • בני תבורי (פורסם: 26-11-2016 בשעה 10:12)

            באבא,
            הגמר באיסטנבול הוא רק משחק אחד, אבל שם שיחקו קאקא ופירלו ולפניהם קרספו ושבצ'נקו, ארבעתם בשיא פריחתם המקצועית. ליד ג'רארד שיחק אלונזו על תקן הבטחה עולמית ולפניו מילאן בארוש והארי קיואל. זה רק משחק אחד כאמור שאינו מספר את הסיפור כולו. צ'אבי ואינייסטה תמיד נהנו מחלוצי על ששיחקו איתם. ג'רארד לעומתם, למעט השנים 2007 עד 2014 בהן נהנה משירותם של חלוצי-על כטורס וסוארז, שיחק בעיקר עם חלוצים דרג ב'. רק על זה הוא אצלי לפני כל אחד מהארבעה שהזכרת.

            • מאנו (פורסם: 26-11-2016 בשעה 14:37)

              טוב שהוספת "אצלי". כל מי שמבין כדורגל ואינו אוהד ליברפול יחלוק עליך, אם נאמר זאת בעדינות. רק במרחב "דה באזר" ג'רארד טוב יותר מאינייסטה, צ'אבי, קאקה ופירלו. שזה אסקפיזם יפה, ונאמר לזכות דה באזר, שמאפשר פלורליזם שכזה, על גבול ההזייה.

            • איציק (פורסם: 26-11-2016 בשעה 14:45)

              מאנו, מה קרה? כואב לך שמישהו טוב מאהוביך מקבל פוסט.
              אינייסטה וצ'אבי צריכים לקרוע עוד הרבה זוגות נעליים כדי להגיע לסטיבי. יש להם שליטה בכדור טובה יותר, אולי מסירה טובה יותר, אך כפי שכתבתי זה לא המדד החשוב. החשוב הוא, לפחות להבנתי, זה את מי הית לוקח להתחיל לבנות מסביבו קבוצה מנצחת (כן, מנצחת). ברור שאת אלו שכתבת כל אחד היה רוצה בקבוצה, אבל אף אחד מהם לא היה נבחר ראשון לבניית קבוצה. את ג'רארד אפשר לבחור בעיניים עצומות. וכן, הוא לא היחיד כזה, אבל הוא מעל כל מי שציינת.

            • מאנו (פורסם: 26-11-2016 בשעה 19:00)

              לא כואב לי כלום. מצידי תכתבו פוסט על דודק. אני אדיש כלפיו כמו שאני אדיש לגבי ג'רארד.
              מעבר לכך? אתה חי בסרט. המשפט המדהים שלך, "אינייסטה וצ'אבי צריכים לקרוע עוד הרבה זוגות נעליים כדי להגיע לסטיבי" והקריטריונים ההזויים שליפהם אתה חושב ששחקן אחד טוב יותר מקצועית מאחר, מוכיחים שאתה לוקה בעיוורון. ג'רארד גדול גם ממראדונה ופלה. יחי הטמטום.

      • איציק (פורסם: 25-11-2016 בשעה 18:31)

        באבא, כשאני בודק גדולה של שחקן, אני לא מסתכל על טכניקה, כמות שערים, כמות אסיסטים ועוד. אני קודם כל שואל את עצמי שאלה אחת. אם היתי בונה קבוצה, את מי היתי בוחר ראשון לבנות סביבו קבוצה.. עם כל הכבוד לרשימה המכובדת שרשמת, האם יש אחד שהיתה בוחר לפני סטיבי? יש שלושה מועמדים להיות איתו בתחרות מבחינתי, זידאן, סקולס ולאמפרט. אז כן, מחינתי הוא בעשירייה בהחלט.
        מבחינת האהבה, הרבה לפני שלושתם, ולכן אצלי הוא נבחר פה אחד.

    • אביאל (פורסם: 25-11-2016 בשעה 18:48)

      אין שחקן שמוריניו רצה להחתים כמו ג׳רארד, זה כבר אומר עליו משהו, בהחלט בתקופות בקריירה שלו היה מהטובים בעולם, היה חלק מליברפול שהיתה אימת אירופה בליגת האלופות, אף אחד לא רצה לקבל אותה.

      • גור אילני (פורסם: 26-11-2016 בשעה 09:47)

        בדיוק אביאל.
        שחקן שבמו רגליו הביא קבוצה טובה אבל לא וורלד קלאס לשני גמרים אירופיים וזכה באחד מהם, שהסתדר מצוין תחת כל מנג'ר ורק השתפר מהם, והיו שם יצורים כמו ז'ראר הוייה, בניטס ורוג'רס.
        הזווית לבחון האם היה טופ 10 או לא כולה מושפעת מנקודת המבט, זה לא רק עניין של אנגלופיליות. גם לגרדיאן הבריטי לדוגמה יש נטייה להלל כל שחקן אם הוא איטלקי או ספרדי.
        מי שחושב שמקמנמן גדול יותר בגלל ששיחק במדריד זו זכותו, אני לא רואה את זה ככה. אין ספק שיש הילת וורלד קלאס לכל מי ששיחק בריאל, אבל בשביל לקבל מזה באמת נקודות בספר שלי צריך גם לשחק שם והרבה.

        • מאנו (פורסם: 26-11-2016 בשעה 14:40)

          מקמנמן באמת לא היה מעולם שחקן גדול.

          • Matipool (פורסם: 26-11-2016 בשעה 14:46)

            ???
            מקמנמן היה שחקן אדיר .

            • מאנו (פורסם: 26-11-2016 בשעה 19:02)

              בהשוואה למי? בהשוואה למי ששיחקו איתו בזמנו במדריד – הוא לא היה ממש קרוב. הוא היה שחקן טוב מאוד. לא מהגדולים בדורו.

  5. יואב דובינסקי (פורסם: 25-11-2016 בשעה 03:26)

    יפה מאוד. למרות שעבורי הריק החל כשעזב. אמוציונלית, הוא פרש ברגע שעבר ללוס אנג'לס. עכשיו זה רק לפרוטוקול.

    • matipool (פורסם: 25-11-2016 בשעה 09:33)

      לגמרי .
      יחד עם זאת , העונה פיתחתי תסמיני התגברות עליו בעזרת קלופ , קוטיניו , פירמינו , מאנה , הנדרסון ופאקינג אדם לאלנה .

      • cookie-monster (פורסם: 25-11-2016 בשעה 10:52)

        תסמיני התגברות! בדיוק ולגמרי :)

        • איאן ראש (פורסם: 25-11-2016 בשעה 15:16)

          מסכים עם יואב, הריק התחיל כשעזב לגלאקסי ועדיין קיים למרות ההנראה והנחת שיש מהקבוצה השנה. אף אחד מקוטיניו, פירמינו, ללאנה, הנדרסון ושות' לא יכול להיות מה שג'רארד היה – בשר מבשרה של ליברפול.

          • cookie-monster (פורסם: 25-11-2016 בשעה 22:23)

            ודאי
            אבל גם בלי הגלובליזציה של המשחק
            זה שחקן של פעם בדור
            ומה הסיכוי שהאחד הבא יהיה גם סקאוזר וגם יפלס את דרכו לקבוצה?
            כזה שחקן כגדול הוא היה.

  6. אופיר (פורסם: 25-11-2016 בשעה 05:14)

    יפה בני, ומושא הפוסט ראוי לו.

  7. אריאל גרייזס (פורסם: 25-11-2016 בשעה 07:25)

    יפה בני. מבחינתי ג'רארד פרש כשהוא עזב את ליברפול ואני די שמח שהוא לא הלך על כל ההצעות האלו שדיברו עליהן – ליגה שלישית או אינטר או סלטיק. עשה את הכסף שלו מעבר לים, מבחינתי זה לא ממש קיים.
    אני מסכים שהמקום שלו הוא ריק אבל מה אני אגיד לך – הוא כבר שנתיים לא במועדון ומתרגלים. אם איכשהו נצליח לקחת אליפות בשנים הקרובות, אני בטוח שהוא ישמח מאוד בצורה פומבית כי זה הבית שלו ובפנים יהיה לו חמוץ וגם לי קצת יכאב עליו. מקווה שיצליחו למצוא לו עמדה במועדון שתכבד אותו.

    • בני תבורי (פורסם: 25-11-2016 בשעה 14:02)

      רק בתנאי שתהלום את יכולותיו. לא הייתי רוצה לראות אותו מתמנה לתפקיד שאינו יכול להיות בו הכי טוב.

      • איציק (פורסם: 25-11-2016 בשעה 18:33)

        אכן

    • גור אילני (פורסם: 26-11-2016 בשעה 12:29)

      אריאל, מתרגלים כי המועדונים של היום, וסלח לי שאני נשמע כמו זקן נרגן שהצביע ברקסיט, הם אוספים של שחקנים ושל סטטיסטיקות. עד שמגיע מישהו שמשנה את הכל.

  8. Ivan Pedroso (פורסם: 25-11-2016 בשעה 09:19)

    כתוב יפה מאוד.

    באמת סטיבי היה משחקני האולד-סקול האלה, שפחות נפוצים כיום.

    לא אוהד ליברפול אבל תמיד אהבתי אותו.

  9. טלסי (פורסם: 25-11-2016 בשעה 09:39)

    יפה כתבת בניק, החולצה והתשוקה.
    חור גדול נפער עבורי בכדורגל. חלל עצום. ריק.
    המשחק לא יחדול לעולם, לא יפסיק לרוץ,
    אבל עבורי משהו בקסם שלו אבד לתמיד.

  10. matipool (פורסם: 25-11-2016 בשעה 09:39)

    יפה וראוי , בני .
    בראיון עם ליניקר , ככל הזכור לי הוא כן הגדיר את 2 נקודות הקיצון בקריירה – איסטנבול כמובן ואי הזכייה באליפות בעונה ההיא . יחד עם זאת , רואים שהוא התגבר יפה על העניין וגאה ומרוצה מאד מהקריירה המדהימה שלו .
    אהבתי מאד גם את זה שהוא אמר בצניעות האופיינית לו משהו כמו – לא הייתי הכי טוב בזה ולא הכי טוב בהוא אבל ידעתי לעשות קצת מכל דבר .

  11. cookie-monster (פורסם: 25-11-2016 בשעה 10:26)

    יום עצוב. נכון שכנראה רובנו עשינו את הפרידה ממנו אחרי שעזב.
    אבל איכשהו הפרישה זה כמו אגרוף לפנים שאין מנוס ממנו.
    הראיון עם ליניקר היה ממש טוב. גלוי ומתמצת.
    אין על ג'רארד.
    ענק אמיתי.

  12. גיא זהר (פורסם: 25-11-2016 בשעה 11:22)

    מאוד מתחבר. הבן אדם הגשים כמעט את כל החלומות שילד בן שמונה שעומד בקופ יכל להגשים, שיישאר לו משהו גם לחיים השניים. ובקשר לריק, אין אדם שאין לו תחליף, בדר כזו או אחרת.

  13. Gil - Zimbabwe (פורסם: 25-11-2016 בשעה 12:37)

    חיכיתי לפוסט הזה, תודה בני.
    כמה שאני לא אוהב את ליברפול ככה אני אוהב אותו.
    ללא ספק שחקן ענק, וכן בני לא צריך להיכנס לויכוחים כי מי שניכנס לויכוחים על ג'רארד זה מיותר.
    לדעתי הוא בכל 11 של כל הזמנים בליברפול, באנגליה ואירופה (רק שחקנים אירופאים).
    ענק!!!

    • בני תבורי (פורסם: 25-11-2016 בשעה 14:01)

      תודה

    • Matipool (פורסם: 25-11-2016 בשעה 14:43)

      ב-11 של ליברפול הוא בטוח ( במערך של 4-3-3 , הוא בקישור עם סונס ובארנס . בהתקפה – קיגן , ראש ודלגליש ) .
      ב-11 של אנגליה הוא יכול להיות אם מתייחסים ליכולתו הכללית ולא רק בנבחרת . אין ממש שחקן אנגלי בעשרים השנים האחרונות שהיה טוב בנבחרת לאורך זמן . אואן היה בדרך לשם אבל הפציעות והמעבר לריאל גמרו עליו .
      ב-11 של אירופה של כל הזמנים , אפילו אני לא הייתי בוחר בו . אולי בהרכב השלישי .

      • מוריניו גוניור (פורסם: 25-11-2016 בשעה 15:47)

        אני לא בטוח. אולי כן אולי לא.
        יוז היה דורבילי לפחות כמוהו ומה שהוא נתן בשנים הגדולות באמת (מאופא לאלופות והאליפויות)- לא בטוח שניתן להשוות. בוא נאמר שב77 שהיא אולי עדיין השנה הכי גדולה של ליברפול הוא היה השחקן הטוב ביותר שלה. וזאת שנה של קיגן וטושאק תוארים זה לא הכל אבל להיות בורג כזה חשוב בהתהוות אחת הקבוצות הדומיננטיות בהיסטוריה זה לא כזה פשוט שלא להכניס אותו למערכת השיקולים הקרה (שלאוהד לא אומרת ולא צריכה להגיד דבר).

        • Matipool (פורסם: 26-11-2016 בשעה 14:45)

          את יוז הייתי מציב כבלם ליד האנסן או אפילו כמגן שמאלי מכיוון שהיו עוד בלמים מעולים כמו תומפסון , לורנסון וגם היפיה וקראגר ובעמדת המגן השמאלי רק את קנדי .

  14. תiמר (פורסם: 25-11-2016 בשעה 13:10)

    סתם גזען כנראה

    • באבא ימים (פורסם: 25-11-2016 בשעה 14:41)

      ???

  15. יואב (פורסם: 25-11-2016 בשעה 13:27)

    מישהו שם לב פעם לדימיון החיצוני המדהים לדאנקן אדוארדס? ועל פי עדויות, גם מאד דומים בתכונות הכדורגלניות שלהם.

    • בני תבורי (פורסם: 25-11-2016 בשעה 14:00)

      נכנסתי לבדוק, בחיי שיש דמיון.

  16. ניינר / ווריור (פורסם: 25-11-2016 בשעה 13:41)

    Class act
    גם אנטי ליברפול כמוני מצדיע לו (ולך בני על פוסט נהדר)

  17. Amir A (פורסם: 25-11-2016 בשעה 14:30)

    אני יודע שהדור הנוכחי של הכדורגלנים קצת מטורזן (או הרבה) אבל אני חייב להודות שחידשת לי כאן עם הסיפור של לגלח את הרגליים. יש בהם כאלו שאשכרה מגלחים את הרגליים?

    • אמיתי (פורסם: 25-11-2016 בשעה 15:21)

      נראה לי כל ספורטאי מקצועני בימינו מגלח..עיסויים ומסזיים פעמיים ביום

    • בני תבורי (פורסם: 25-11-2016 בשעה 18:01)

      שאל את זה אחרת: "יש בהם כאלו שאשכרה לא מגלחים את הרגליים?"

  18. איאן ראש (פורסם: 25-11-2016 בשעה 15:22)

    תודה בני על פוסט שנוגע. לכל אוהד יש לרוב שחקנים שמייצגים את קבוצתו והוא היה שלנו בשנים האחרונות. באמת שאין כאלו יותר.

  19. אריק (פורסם: 25-11-2016 בשעה 15:32)

    בהחלט חור. לא היה אף שחקן שהיה כל כך לשנוא. וההחלקה שלו היא רגע החסד האמיתי היחיד מאז הפרישה של הסר, ובלי צחוק – יש לזה קרדיט גדול אצלי.
    לדעתי אגב ההחלקה היא הסיפור הכי טוב שהיה אפשר להשאיר אחריו. בלי סוף הוליוודי, דרמה משובחת ובהחלט לא טראגית.
    זה שנשאר כדי לא לזכות באליפות כשאחרים כמו מקמנמן ואואן חיפשו להצטרף לארגון מנצח כטרמפיסטים ישאיר את זכרו הרבה אחרי שהם ישכחו. בחיפוש אחר משמעות להחלקה ההיא יש הרבה כח בזכרון.

    • בני תבורי (פורסם: 25-11-2016 בשעה 18:04)

      דרמה בריטית מעולה. תן את זה למישהו בהוליווד והוא קם אחרי ההחלקה, עוקף את דמבה בה וחוטף לו את הכדור, פותח בריצה לשער של צ'לסי תוך שהוא טס לאורך הקו ומכניס כאפה למוריניו, מחליף מסירות עם סוארז שעובר את כל ההגנה והשוער, מחזיר אחורה לג'רארד שממרחק של ארבעים מטר משחיל לחיבורים. באופן אישי הייתי מקיא.

  20. טל המנצ'סטרי (פורסם: 25-11-2016 בשעה 16:29)

    אני נזכר באהבה ואהדה עצומה שהיתה לסקאוזרים כלפי רובי פאולר בשנים הראשונות שלו בליברפול, לאחר מכן גם למייקל אואן.
    לאוהדים של ליברפול היה קל להתחבר אליהם כי מדובר היה בחלוצים, שכבשו ללא הפסקה וקטפו ללא בעיה את הכותרות, פאולר אפילו קיבל כינוי של אלוהים מצד חלק, אבל שניהם, כל אחד מסיבותיו שלו, מקצועית הם דעכו (הפציעות היו הגורם הכי גדול אבל לא רק).
    אואן לעומת פאולר ידע לעשות קריירה טובה יותר לאחר ליברפול, גם כשהמהירות לא היתה אותה המהירות, כי היה לו שכל כדורגל וגם יכולת טכנית טובה יותר, ובכל אופן מידת ההערצה כלפיהם דעכה משהו (למרות שבפאולר לא נדבק שום רבב על שעבר לקבוצות אחרות, לא כמו אואן שעבר כמובן לבשלב מסויים ליונייטד).
    ג'רארד החל מאחוריהם, היה נחשב לפרוספקט מבטיח אבל ואולי כמו סקולס, קיבל את ההכרה תוך כדי תנועה ולאחר מספר שנים (אצל פאולר ואואן זה מיידית) ובדרגת החשיבות הוא קרוב יותר לדלגליש, ראש, סונס, יוז ועוד כמה מהדורות הבאמת מוצלחים של ליברפול מאשר פאולר ואואן.
    (עכשיו הכל עדיין טרי אבל במרחק הזמן ובגלל שלא הצליח להוביל את ליברפול לאליפות, זה לתמיד ישאיר אותו מעט מאחור, שוב לעומת דלגליש למשל)

    כאוהד יונייטד ראיתי אותו מהיציע כובש נגדנו לא פעם, בין היתר ב 2-0 באנפילד (מול בארטז) וגם ב 4-1 ההוא באולד טראפורד כשג'רארד נישק את המצלמה, רגעים שבהם הלב נדקר, אבל וואלה, אני יכול להגיד שראיתי מקרוב שחקן מצויין מול העיניים, באמת אחד הטובים שדרכו באנגליה ב 20 השנה האחרונות וגם באירופה.
    מנקודת המבט הצינית שלי כאוהד יונייטד, אם אני צריך לדרג את שלושת הרגעים הכי שמחים שהיו לי עם ג'רארד, אז אני מתקשה לבחור בין ההחלקה נגד צ'לסי, הדמעות נגד קריסטל פאלאס או האקט האחרון שלו במשחק נגד יונייטד, כרטיס אדום תוך חצי דקה.

    • בני תבורי (פורסם: 25-11-2016 בשעה 18:01)

      יפה כתבת

    • יואב (פורסם: 25-11-2016 בשעה 18:11)

      מפאולר פחדתי. מסטיבן לא. אין לי הסבר רציונאלי לזה.

      • טל המנצ'סטרי (פורסם: 25-11-2016 בשעה 18:29)

        בשנים הראשונות שלו, גם אני. גם יותר מאואן. איזה צמד הוא נתן במשחק החזרה של אריק…היה קשה נגדו.

  21. באבא ימים (פורסם: 25-11-2016 בשעה 17:51)

    האדום הזה היה בעיני רגע הפרישה שלו.

    • cookie-monster (פורסם: 25-11-2016 בשעה 22:29)

      גם אני הרגשתי ככה
      כל כך הזוי זה היה

  22. פה איתמר (פורסם: 25-11-2016 בשעה 18:12)

    הוא נכנס לרשימת ה10 הכי גדולים שמעולם לא זכו באליפות מקומית?

    • טל המנצ'סטרי (פורסם: 25-11-2016 בשעה 18:24)

      רעיון לא רע, וכן, אני חושב שהוא שם בקלות.
      מי עוד? לה טיסייה,הודל,גאסקווין…

      • פה איתמר (פורסם: 25-11-2016 בשעה 23:30)

        חושב שגם ליניקר. אם תוחמים לכדורגל מאז שנות ה80 אז כנראה שכן.
        אבל עם מוסיפים עוד ענפים כמו NBA ו NFL אז כמובן שהוא לא ברשימה.
        אפילו עם תוחמים רק לכדורגל או כדורגל אנגלי ומוסיפים את העשורים שלפני בוסמן והסופר גרופ בה הסגלים היו יותר קטנים והכוכבים יותר נאמנים
        אז כנראה שהוא לא ב10.

  23. איציק (פורסם: 25-11-2016 בשעה 18:44)

    ג'רארד כמה משה, ואולי אפילו יותר לא הגיע לארץ המובטחת. הוא עשה הכל, ואפילו לא הכה בסלע אלה דיבר איתו, ועדיין מישהו מצא בו פגם ולא נתן לו אליפות. ואחרי זה עוד אומרים שיש אלוהים, ושהוא מתגמל את אלו שעושים הכל נכון. אז בכדורגל הוא מבין פחות.

    • אמיתי (פורסם: 25-11-2016 בשעה 19:03)

      אחלה השוואה ומהפה שלך לאלהים שייקח להם עוד 40 שנה
      להגיע לארץ המובטחת אינשאללה אמן

      • איציק (פורסם: 25-11-2016 בשעה 19:09)

        אתה רשע. וחוץ מזה, מ-40 שנה כבר לא נשאר הרבה, ומגיע להם הורדת שליש על התנהגות טובה.

    • מאנו (פורסם: 25-11-2016 בשעה 19:19)

      הוא לקח את ליגת האלופות. עם כל הכבוד לליגה ה"אנגלית"

      • איציק (פורסם: 25-11-2016 בשעה 19:25)

        גם משה היה מועמד לפרעו במיצרים, אבל הגליק הגדול היה להיכנס לארץ המובטחת. כך גם סטיבי, לקח את ליגת אירופה, אבל הפרס הגדול מבחינתו, להערכתי היה להיות אלוף הפרמייר ליג ביי פאר.

        • אמיתי (פורסם: 25-11-2016 בשעה 19:29)

          חח. מועמד לפרעה..נפסל בבגץ..סטיבי פשוט לא היה מ"הטובים בזמנו"
          לכן הצליח "רק" לזכות בצמפיונס..

  24. איציק (פורסם: 25-11-2016 בשעה 18:44)

    כמו משה

  25. אביאל (פורסם: 25-11-2016 בשעה 18:50)

    באמת אהבתי (כמה שאפשר לאהוב שחקנים מקבוצה שנואה) את הסדר הזה של ג׳רארד, תמיד עולה למגרש בנונשלנטיות, עם החולצה במכנס, איזה משחקים גדולים נגד צ׳לסי, בליגה, באלופות. כתיבה מעולה כרגיל בני.

  26. בא בלילות (פורסם: 25-11-2016 בשעה 20:13)

    פוסט משובח בני, כל הכבוד. תודה!

  27. טל 12 (פורסם: 26-11-2016 בשעה 01:17)

    בתחילת דרכו בבוגרים ג׳רארד בכלל לא נראה לי שחקן כל כך טוב כמו שהתברר שהוא בסופו של דבר.אני זוכר שהערכתי את העבודה שלו ושל דני מרפי בקישור לא משהו מעבר…אבל אז זה קרה,הוא הגיע לרמות הגבהות,עבד קשה להישאר שם וגם הצליח כמה וכמה עונות לשמחתי גם נשאר בליברפול בתקופה שכבר חשב לעבור ואז הגיע הגמר ב 2005 אחחח..

    לדעתי הוא יכל לשחק בכל תפקיד כמעט ברמה גבוהה, בקלות יכל לשדרג קבוצה,אבל הוא בחר להישאר בליברפול, וזו היתה הקבוצה שלו כמה וכמה עונות.כל שער שכבש באותה תקופה היה מכל הלב.ככה הרגשתי.והיו לא מעט שערים בלתי נשכחים וחשובים.

  28. אלעד כץ (פורסם: 26-11-2016 בשעה 10:28)

    ב 1998 הייתי עם חבר באנגליה, אני אוהד יונייטד והוא ליוורפול. הוא קנה חולצה והתלבט איזה שם להדפיס עליה, ג'רארד או מרפי. אני המלצתי לו שילך על מרפי, כי הוא תמיד מבקיע נגד יונייטד, סימן שהוא יהיה שחקן מוצלח יותר… אני חושב שהוא לא סולח לי עד היום.

  29. איאן ראש (פורסם: 26-11-2016 בשעה 13:22)

    ראיתי איזה סרטון עם כמה רגעים שלו. התנועה עם הידיים לאחר שער פשוט מראה כמה היה אוהד הקבוצה. שחקן ענק.
    תמיד קיוויתי שלא יעזוב ויקח על עצמו מעין תפקיד מנטור ושחקן משלים משמעותי ויסיים קריירה שלמה אצלנו.

  30. דורפן (פורסם: 26-11-2016 בשעה 14:43)

    הסיכום השבטי שלי. גם באמריקה הוא לא היה דייויד בקהאם

    • איציק (פורסם: 26-11-2016 בשעה 14:46)

      וטוב שכך.

  31. ע.נ. צפון (פורסם: 27-11-2016 בשעה 13:24)

    תיסלם!

  32. הייתי פה פעם (פורסם: 1-12-2016 בשעה 08:31)

    בני
    קלעת בדיוק לרגשותי.
    זה כ"כ חשוב שיש מי שיודע לספר את מה שאתה מרגיש.
    תודה גדולה!

    ** לפני מספר חודשים התראיינת על אסון הילסבורו לעיתון אינט' בשם "דבר ראשון". אחלה עיתון. רציני ואמיתי. ממליץ לכל הקוראים.

לא ניתן להגיב.