%d7%97%d7%96%d7%a7

תראו, אני באמת ממליץ לכם לקרוא מה כותבים אחרים על ג'רארד, כי לי אין סבלנות להתחיל לספור לו גולים ודקות ותארים ולנהל דיונים מה מקומו בהיסטוריה של המשחק ובטח לא להתבקש להתמודד עם סיפור ההחלקה נגד צ'לסי ואיך הוא בהשוואה לסקולס ולאמפארד. זה מעצלנות, בחיי, עצלנות ברוכה ומשעממת. כי זה שג'רארד פורש זו באמת לא סיבה לריב, מה גם שלכל אחד, כמו בסיפור על דילן, הג'רארד שלו.

בשבילי ג'רארד הוא קצת טיול שורשים. הוא החוליה האחרונה בשרשרת של כדורגלנים עצומים שתחילתה כשלקחו אותי בגיל ארבע לראות את סטלמך, אני בן שישים ושלוש כיום, שלארכה שפר עלי מזלי לגדול במקביל לכמה קריירות מפוארות של שחקנים, ובסופה ג'רארד. שרשרת של גלדיאטורים כבירי השפעה וממעצבי עמוד השדרה התרבותי שלי לאורך שנים, יחד עם גיבורי מוזיקה, קולנוע, תיאטרון ובנות. בעיקר בנות.

*

יש לג'רארד המון שיאים אישיים וקבוצתיים, למרביתם הוא אחראי עיקרי. אך גם לא לקחת אליפות כשאתה אחד הטובים במשחק בתקופתך, זה סוג של שיא. מצד שני, שמעו משהו נחמד שיש לי לספר לכם: גארי ליניקר שאל אותו היום בראיון פרידה אם הוא מתוסכל וג'רארד אמר שזה מאוד מתסכל שהוא לא יכול לשחק היום כפי ששיחק פעם ובגלל זה הוא פורש. הוא לא אמר מילה על אליפות שלא לקח, את זה הוא משאיר לפרשנים. הוא גם לא אמר מילה על הילסבורו שהיה חלק ממנו בדם וברוח.

את הסיפור של סטיבן ג'רארד כבר אי אפשר יהיה לכתוב מחדש. זאת אומרת, יש מצב שבעוד כמה שנים יפרוץ בליברפול נער שגדל במועדון מילדות ויפרוש כאחד מהגדולים בהיסטוריה של המועדון וישמש מודל לסיפור דומה,  אבל דבר אחד וודאי: הוא לעולם לא ישחק עם החולצה במכנסיים. חותם לכם. אני מאוד אהבתי את ג'רארד. בתקופה ארוכה כל מה שקיוויתי היה תלוי רק בו. הוא היה הברומטר שלי במדדים של מצב רוח ודימוי עצמי. מבחינתי אם הוא טוב, הכל יהיה בסדר. אין בכלל אפשרות שהוא לא יהיה טוב. היו לו גם רגעים כאלה בקריירה, של חולשה, של רפיון אישי שתרם לרפיון קבוצתי. אבל מעולם, אפילו פעם אחת בלבד, הוא לא גילח את הרגליים.

*

כך הוא היה מוביל את הקבוצה מחדר ההלבשה, אותו חדר הלבשה לאורך כל הקריירה, זקוף, יפה תואר, מקרין כוכבות מהסוג של קרי גרנט ומנהיגות טבעית, חולצה במכנסיים ותלתלים על הרגליים. כוכב בלי קעקועים, חף מבלינג בלינג, איש משפחה. האח המוצלח שאתה רוצה לעצמך. במשחק הוא היה מעורב עד הקצה, פיזית ונפשית. לפעמים הוא היה גאון, לפעמים לא, לפעמים היה יוצא ממנו חרא וזה היה נגמר באדום, אבל אף פעם  הוא לא החליף חולצה עם שחקן יריב על הדשא. רק בחדר ההלבשה, הוא אמר למעוניינים, לדשא אני עולה  אדום, ויורד אדום. עקשן.

*

אני לא עצוב כי ג'רארד פרש. הלך ג'רארד יבוא מישהו אחר, אבל זה לא יהיה אותו דבר כי למישהו אחר אין כיום את אותה השפעה עלי. גם לא לקוטיניו בימים שהוא עושה קסמים. אין מישהו בליברפול שמהווה המשך ישיר לדור שאתו התחלתי את המסע עם ליברפול מגיל שלוש עשרה מאז קיגאן וטושאק והייווי והמרזיביט, ואחר כך פיל ניל, וקינג קני וגרובלאר וראש וסילה בלאק וביג אין ג'אפאן והספייסבוייז והלייטנינג סידס, ובסוף ג'רארד. יהיה ריק.

לא קלה דרכו
קריסת הקונספציה