יהיה ריק

ג'רארד הוביל את אותה קבוצה, מאותו חדר הלבשה ותמיד עם החולצה במכנסיים

%d7%97%d7%96%d7%a7

תראו, אני באמת ממליץ לכם לקרוא מה כותבים אחרים על ג'רארד, כי לי אין סבלנות להתחיל לספור לו גולים ודקות ותארים ולנהל דיונים מה מקומו בהיסטוריה של המשחק ובטח לא להתבקש להתמודד עם סיפור ההחלקה נגד צ'לסי ואיך הוא בהשוואה לסקולס ולאמפארד. זה מעצלנות, בחיי, עצלנות ברוכה ומשעממת. כי זה שג'רארד פורש זו באמת לא סיבה לריב, מה גם שלכל אחד, כמו בסיפור על דילן, הג'רארד שלו.

בשבילי ג'רארד הוא קצת טיול שורשים. הוא החוליה האחרונה בשרשרת של כדורגלנים עצומים שתחילתה כשלקחו אותי בגיל ארבע לראות את סטלמך, אני בן שישים ושלוש כיום, שלארכה שפר עלי מזלי לגדול במקביל לכמה קריירות מפוארות של שחקנים, ובסופה ג'רארד. שרשרת של גלדיאטורים כבירי השפעה וממעצבי עמוד השדרה התרבותי שלי לאורך שנים, יחד עם גיבורי מוזיקה, קולנוע, תיאטרון ובנות. בעיקר בנות.

*

יש לג'רארד המון שיאים אישיים וקבוצתיים, למרביתם הוא אחראי עיקרי. אך גם לא לקחת אליפות כשאתה אחד הטובים במשחק בתקופתך, זה סוג של שיא. מצד שני, שמעו משהו נחמד שיש לי לספר לכם: גארי ליניקר שאל אותו היום בראיון פרידה אם הוא מתוסכל וג'רארד אמר שזה מאוד מתסכל שהוא לא יכול לשחק היום כפי ששיחק פעם ובגלל זה הוא פורש. הוא לא אמר מילה על אליפות שלא לקח, את זה הוא משאיר לפרשנים. הוא גם לא אמר מילה על הילסבורו שהיה חלק ממנו בדם וברוח.

את הסיפור של סטיבן ג'רארד כבר אי אפשר יהיה לכתוב מחדש. זאת אומרת, יש מצב שבעוד כמה שנים יפרוץ בליברפול נער שגדל במועדון מילדות ויפרוש כאחד מהגדולים בהיסטוריה של המועדון וישמש מודל לסיפור דומה,  אבל דבר אחד וודאי: הוא לעולם לא ישחק עם החולצה במכנסיים. חותם לכם. אני מאוד אהבתי את ג'רארד. בתקופה ארוכה כל מה שקיוויתי היה תלוי רק בו. הוא היה הברומטר שלי במדדים של מצב רוח ודימוי עצמי. מבחינתי אם הוא טוב, הכל יהיה בסדר. אין בכלל אפשרות שהוא לא יהיה טוב. היו לו גם רגעים כאלה בקריירה, של חולשה, של רפיון אישי שתרם לרפיון קבוצתי. אבל מעולם, אפילו פעם אחת בלבד, הוא לא גילח את הרגליים.

*

כך הוא היה מוביל את הקבוצה מחדר ההלבשה, אותו חדר הלבשה לאורך כל הקריירה, זקוף, יפה תואר, מקרין כוכבות מהסוג של קרי גרנט ומנהיגות טבעית, חולצה במכנסיים ותלתלים על הרגליים. כוכב בלי קעקועים, חף מבלינג בלינג, איש משפחה. האח המוצלח שאתה רוצה לעצמך. במשחק הוא היה מעורב עד הקצה, פיזית ונפשית. לפעמים הוא היה גאון, לפעמים לא, לפעמים היה יוצא ממנו חרא וזה היה נגמר באדום, אבל אף פעם  הוא לא החליף חולצה עם שחקן יריב על הדשא. רק בחדר ההלבשה, הוא אמר למעוניינים, לדשא אני עולה  אדום, ויורד אדום. עקשן.

*

אני לא עצוב כי ג'רארד פרש. הלך ג'רארד יבוא מישהו אחר, אבל זה לא יהיה אותו דבר כי למישהו אחר אין כיום את אותה השפעה עלי. גם לא לקוטיניו בימים שהוא עושה קסמים. אין מישהו בליברפול שמהווה המשך ישיר לדור שאתו התחלתי את המסע עם ליברפול מגיל שלוש עשרה מאז קיגאן וטושאק והייווי והמרזיביט, ואחר כך פיל ניל, וקינג קני וגרובלאר וראש וסילה בלאק וביג אין ג'אפאן והספייסבוייז והלייטנינג סידס, ובסוף ג'רארד. יהיה ריק.

הניצחון העצום על פיינורד
פרשת חיי שרה – יחסים שבינו לבינה

105 Comments

רועי מ 25 בנובמבר 2016

מצויין כרגיל בני.

אסף the kop 25 בנובמבר 2016

תודה ג'רארד על רגעי הקסם.
במיוחד באותו הערב באיסטנבול.

אסף the kop 25 בנובמבר 2016

אהה…
ו Big in Japan, הסופר גרופ היחידה בהסטוריה שחבריה נהיו מפורסמים רק אחרי שעזבו את הלהקה.

B. Goten 25 בנובמבר 2016

כתבת נפלא.

מאנו 25 בנובמבר 2016

טור יפה. עם זאת: "אחד הטובים במשחק בתקופתך", כתבת. אני לא חושב שמר. ג'רארד נכלל בשום שלב בקריירה שלו בין 10 השחקנים הטובים בעולם. לא בטוח שגם בין ה-20. היו גם לא מעט טובים ממנו בתפקידו. גדולתו של ג'רארד דומה לגדולתו של טוטי – הערכה עצומה וסמל של מועדון. טוטי היה גם חלוץ גדול. ג'רארד? שחקן טוב, טוב מאוד. סמל. ייחודי בנאמנות ובאופי. יכולת? לא ייזכר כגדול בגלל זה. מי שאומר אחרת משקר לעצמו.

אסף the kop 25 בנובמבר 2016

שטויות.

מאנו 25 בנובמבר 2016

לא חשבתי שתגיב אחרת.

איציק 25 בנובמבר 2016

אולי צפוי, אבל הוא צודק.

מאנו 25 בנובמבר 2016

צודק? אתה באמת חושב שג'רארד היה אי פעם בטופ 10 העולמי? די עם גניבת הדעת

איציק 25 בנובמבר 2016

לא, אני לא חושב כך. אני יודע!!!

מאנו 25 בנובמבר 2016

טוב

איציק 25 בנובמבר 2016

שמח שהסכמנו.

דורפן 26 בנובמבר 2016

אני רוצה לדעת מיהם עשרת השחקנים שאם תחליף רק אותם בג׳ררד – לא עם כל ההרכב שהם משחקים איתו – נניח ג׳ררד תמורת איניאסטה או ג׳ררד תמורת גיגס – שליברפול תשיג יותר? זה לא אומר שהוא טוב מהשחקנים שציינתי, אבל צריך להפריד לחלוטין מהדיון שחקנים שהם השני או השלישי או הרביעי בקבוצה שלהם.

מאנו 26 בנובמבר 2016

לא ממש הבנתי למה אתה מתכוון

MOBY 25 בנובמבר 2016

במיץ

matipool 25 בנובמבר 2016

משנת 2005 עד 2009 הוא היה אחד הטובים בעולם ובשלבים מסוימים היה גם הכי טוב מבחינת שילוב כל האלמנטים של שחקן רב גוני במשחק . לפחות בעיני . שחקן שידע לעשות הכל . הגדרתי אותו אז כ"שחקן הראשון שאני בוחר לקבוצה שלי אם אני מנג'ר שמקים קבוצה חדשה" .
תקרא מה אומרים ומה אמרו עליו בזמן אמת אושיות כמו זידאן ( שאמר בשנת 2009 ( בתרגום חופשי ) – "מסי ורונאלדו זוכים ליותר תשומת לב , אבל כן , אני חושב שיש תקופות שהוא הטוב בעולם " ) , טורס , הנרי , קראגר ועוד ועוד . גם בניון שזכה לשחק בכמה קבוצות פאר ועם הרבה כוכבים , בחר בו לשחקן הכי טוב ששיחק לצידו . סומך עליהם קצת יותר מעל מאנו אבל כמו שכתב בני – לא בא לי להתחיל ריבים עליו כאן .

בני תבורי 25 בנובמבר 2016

טוב שאתה זורם אתי בעניין הוויכוחים והדיונים עליו, זה פוסט חגיגי ופייסני שכל מי שרוצה יכול להתחבר אליו ומי שלא רוצה לא צריך.

מאנו 25 בנובמבר 2016

אין שום בעיה ב"חיבור לפוסט". אמרתי שכתבת יפה, כמו תמיד. יש לי רק בעיה עם הצבתו כאחד הגדולים מבחינת יכולת. הוא פשוט לא היה כזה, ומספיק להציץ ברשימת השחקנים שהביא פה באבא. כל אחד רשאי לאהוב ולהלל כל שחקן, אין שום בעיה. צריך אבל להיות הוגנים לדעתי. אין צורך להתווכח. אפשר להיות הוגנים.
אגב, זה שאמרו עליו מה שאמרו – לא עושה אותו לשחקן גדול באמת. הוא היה סמל ומופת, לא ייזכר, מקצועית, כאחד הגדולים באמת. ככה זה, אם תאהבו זאת או לא.

באבא ימים 25 בנובמבר 2016

אני מת על סטיבי אבל בתקופתו שיחקו זידאן, רונאלדו (שניהם), רונאלדיניו, ריבאלדו, פיגו, דקו, צאבי, אינייסטה, הנרי, טורס, פירלו, מסי, ויירה, מקאללה, דל פיירו, מולר, ריברי, קאקה, שבצ׳נקו, ראול, סוארס – וזו רשימה של שחקנים שניתן להרכיב ללא מאמץ מיוחד ובלי להיות קונטרוברסלי. לא נכנסתי לגיגס, סקולס, לאמפרד, דרוגבה, יאיה טורה, רובן, רוי קין. לא כללתי שחקני הגנה (מלדיני, נסטה, קאנאברו וזה רק איטלקים).

האמת- לאורך רוב תקופתו שיחקו בליברפול שחקנים שהיו טובים ממנו (למעט בין השנים 2005 -2007) פאולר, מקמנמן, אואן, טורס, סוארס.

ובכל זאת- אני אוהב את סטיבי יותר. אז לרגל פרישתו – הקטע שהקדשתי שלו בראפ האליפות (למגירה) שלי שנכתב בעונת 2009:

הוא הקפטן, הסמל, המנוע, הנשמה
הלב אשר פועם במכונה האדומה
היו שמועות שהוא עוזב ואז נפל הרעיון
(אמרו שיש להודות על כך לעולם התחתון)
הוא ההשראה שלנו בשרב או במבול
אם רק תאמרו אולימפיאקוס או תחשבו על איסטנבול
ואם קורה שהקבוצה שלך נקלעת לפיגור
זוז הצידה, תרגע ורק תיתן לו ת׳כדור
אז קומו סקקאוסרים ותנו כבוד למלך המגרש
קומו סקאוסרים, נקבו עכשיו בשם המפורש
וידע כל העולם שאלוהים יש רק אחד
זה לא פאולר, זה לא ג׳ורדן, זהו סטיבן….

בני תבורי 25 בנובמבר 2016

החלק הראשון שלך הוא קובץ של עובדות ידועות, ג'רארד אכן שיחק בתקופה של כדורגלנים ענקיים. מה זה אומר לגבי הפוסט שלי אתה תסביר לי בהזדמנות אחרת. החלק השני נפלא :)

באבא ימים 25 בנובמבר 2016

תודה, תנחש מי הבאים:

מדי פעם הוא מעיף איזה כדור לעננים
אך בברידג קטע הוא רצף של מעל ארבע שנים
ראיית משחק אותה באף בית ספר לא לומדים
כוונת לייזר ברגלים, וקרח בורידים

וזה:

הוא לימד את יזי דודק לעשות רגלי ספגטי
במקומו מופיע בנבחרת טרי הפאתטי
הוא יחיה והוא ימות במדים האדומים
על קבוצה שהיא רק הוא האוהדים כולם חולמים

ועוד אחד (קצר במיוחד)
את חומות הברנבאו בנגיחה הוא הפיל
בחור צנום מעיר קטנה בה יש מפעל טקסטיל

ולעניין עצמו-זו היתה תגובה לתגובה. לא למה שאתה כתבת.

רועי ויינברג 25 בנובמבר 2016

השני קראגר והשלישי בניון. הראשון צ'אבי אלונסו?

באבא ימים 25 בנובמבר 2016

כן

בני תבורי 25 בנובמבר 2016

בחיים לא הייתי מזהה

Matipool 25 בנובמבר 2016

זיהיתי בקלילות את שלושתם .
באבא – יש מצב שאתה מחליף את דורפן מדי פעם בחידונים ?

באבא ימים 25 בנובמבר 2016

לא. אני דיליטאנט במקרה הטוב.

באבא ימים 25 בנובמבר 2016

גם אחרי התשובות?

matipool 25 בנובמבר 2016

באבא – תתמקד ב-2005-2007 או אפילו עד 2009 .
חלק מהשמות שכתבת כאן לא רלוונטיים לתקופה הזו ומחלק אחר שכן רלוונטיים , הוא היה טוב מהם .

באבא ימים 25 בנובמבר 2016

אנסה לענות לאתגר,

בקישור באותה תקופה שיחקו והיו בשיאם
קאקה
פירלו
צאבי
אינייסטה

לפני מי מהם היית בוחר את סטיבי?

מאנו 25 בנובמבר 2016

+1.
גם זידאן, עד סוף 2006.
אתם מדברים כאוהדים, וזה סבבה. תנסו להיות אובייקטיבים, רק קצת.

באבא ימים 25 בנובמבר 2016

זידאן כבר לא בשיאו.

מאנו 25 בנובמבר 2016

סתם נבחר כשחקן המונדיאל ב-2006, והיה ענק בכל שלבי הנוק-אאוט.

Matipool 25 בנובמבר 2016

באבא – שים כל אחד מהם בליברפול במקום סטיבי , ואף אחד מהם לא מצליח כמוהו .
צ׳אבי ואינייסטה הם חלק ממכונה ומקבוצה חד פעמית . סטיבי פאקינג הוביל את ליברפול פעמיים לגמר האלופות כשהחלוץ המוביל בפעם הראשונה היה בארוש האנמי או סיסה הגמור מהפציעה ובפעם השנייה דירק קאוט שהוא נשמה והכל אבל בטח לא חלוץ על .
צמד הספרדים הפכו למה שהפכו אחרי שהוא עלה לגדולה . ב- 2005 הם בכלל לא היו באיזור חיוג שלו. .
קאקה היה אדיר אבל שוב – אם היית שם אותו עם הנגרים של ליברפול , הוא היה מצליח פחות . גם הוא שיחק בקבוצה היסטורית .
לפני מונדיאל 2006 כשכתבי ועורכי ידיעות בחרו את נבחרת שאר העולם מול ברזיל שנחשבה לפני המונדיאל לזוכה בטוחה , מי שאיישו את מרכז השדה היו סטיבי ובאלאק .
תראה את התגובה של ראמוס אתמול שצירף את הנבחרת האולטימטיבית של אופ״א . במרכז השדה – צ׳אבי , אינייסטה ו.. סטיבי ( בהתקפה – רונאלדו , מסי והנרי ) .
לי אין ספק שבין 2005 ל-2009 , השחקן הראשון שהייתי לוקח לקבוצה שאני מקים מחדש היה סטיבי .
דרך אגב – אם לא הייתי יכול לקחת אותו , הייתי לוקח את למפארד .

אופיר 25 בנובמבר 2016

מסכים, אף אחד מהם לא היה מצליח יותר ממנו בסיטואציה הזו ועד כמה שזה נשמע מופרך היום, ליברפול היתה במשך 4-5 שנים כח אירופאי משמעותי מאוד בהנהגתו. בכלל מנהיגות זו תכונה נדירה ולא מוערכת מספיק (וגם הטכניקה הכי טובה לא יכולה להחליף אותה).

נתנאל 25 בנובמבר 2016

מצאתי נתונים מ2009 אז ככה:
צ'אבי: 3+13 בעיטו 1.3 אריאל:0 איש המשחק:4
אינייסטה: 5+1 בעיטות: 1 אריאל: 0.1 איש המשחק: 2
פירלו: 8+4 בעיטות: 1.4 אריאל: 0.3 איש המשחק: 2
סטיבי: 6+9 בעיטות: 3.2 איראל: 0.9 איש המשחק: 6

עכשיו תבחר את מי שבא לך

איציק 25 בנובמבר 2016

האמת, לפני כולם. מצטער, הם גדולים, אבל אותו היתי בוחר קודם.

בני תבורי 25 בנובמבר 2016

בשיאו לפני כל אחד מהם

אסף THE KOP 26 בנובמבר 2016

גם לא בשיאו.

בני תבורי 26 בנובמבר 2016

באבא,
הגמר באיסטנבול הוא רק משחק אחד, אבל שם שיחקו קאקא ופירלו ולפניהם קרספו ושבצ'נקו, ארבעתם בשיא פריחתם המקצועית. ליד ג'רארד שיחק אלונזו על תקן הבטחה עולמית ולפניו מילאן בארוש והארי קיואל. זה רק משחק אחד כאמור שאינו מספר את הסיפור כולו. צ'אבי ואינייסטה תמיד נהנו מחלוצי על ששיחקו איתם. ג'רארד לעומתם, למעט השנים 2007 עד 2014 בהן נהנה משירותם של חלוצי-על כטורס וסוארז, שיחק בעיקר עם חלוצים דרג ב'. רק על זה הוא אצלי לפני כל אחד מהארבעה שהזכרת.

מאנו 26 בנובמבר 2016

טוב שהוספת "אצלי". כל מי שמבין כדורגל ואינו אוהד ליברפול יחלוק עליך, אם נאמר זאת בעדינות. רק במרחב "דה באזר" ג'רארד טוב יותר מאינייסטה, צ'אבי, קאקה ופירלו. שזה אסקפיזם יפה, ונאמר לזכות דה באזר, שמאפשר פלורליזם שכזה, על גבול ההזייה.

איציק 26 בנובמבר 2016

מאנו, מה קרה? כואב לך שמישהו טוב מאהוביך מקבל פוסט.
אינייסטה וצ'אבי צריכים לקרוע עוד הרבה זוגות נעליים כדי להגיע לסטיבי. יש להם שליטה בכדור טובה יותר, אולי מסירה טובה יותר, אך כפי שכתבתי זה לא המדד החשוב. החשוב הוא, לפחות להבנתי, זה את מי הית לוקח להתחיל לבנות מסביבו קבוצה מנצחת (כן, מנצחת). ברור שאת אלו שכתבת כל אחד היה רוצה בקבוצה, אבל אף אחד מהם לא היה נבחר ראשון לבניית קבוצה. את ג'רארד אפשר לבחור בעיניים עצומות. וכן, הוא לא היחיד כזה, אבל הוא מעל כל מי שציינת.

מאנו 26 בנובמבר 2016

לא כואב לי כלום. מצידי תכתבו פוסט על דודק. אני אדיש כלפיו כמו שאני אדיש לגבי ג'רארד.
מעבר לכך? אתה חי בסרט. המשפט המדהים שלך, "אינייסטה וצ'אבי צריכים לקרוע עוד הרבה זוגות נעליים כדי להגיע לסטיבי" והקריטריונים ההזויים שליפהם אתה חושב ששחקן אחד טוב יותר מקצועית מאחר, מוכיחים שאתה לוקה בעיוורון. ג'רארד גדול גם ממראדונה ופלה. יחי הטמטום.

איציק 25 בנובמבר 2016

באבא, כשאני בודק גדולה של שחקן, אני לא מסתכל על טכניקה, כמות שערים, כמות אסיסטים ועוד. אני קודם כל שואל את עצמי שאלה אחת. אם היתי בונה קבוצה, את מי היתי בוחר ראשון לבנות סביבו קבוצה.. עם כל הכבוד לרשימה המכובדת שרשמת, האם יש אחד שהיתה בוחר לפני סטיבי? יש שלושה מועמדים להיות איתו בתחרות מבחינתי, זידאן, סקולס ולאמפרט. אז כן, מחינתי הוא בעשירייה בהחלט.
מבחינת האהבה, הרבה לפני שלושתם, ולכן אצלי הוא נבחר פה אחד.

אביאל 25 בנובמבר 2016

אין שחקן שמוריניו רצה להחתים כמו ג׳רארד, זה כבר אומר עליו משהו, בהחלט בתקופות בקריירה שלו היה מהטובים בעולם, היה חלק מליברפול שהיתה אימת אירופה בליגת האלופות, אף אחד לא רצה לקבל אותה.

גור אילני 26 בנובמבר 2016

בדיוק אביאל.
שחקן שבמו רגליו הביא קבוצה טובה אבל לא וורלד קלאס לשני גמרים אירופיים וזכה באחד מהם, שהסתדר מצוין תחת כל מנג'ר ורק השתפר מהם, והיו שם יצורים כמו ז'ראר הוייה, בניטס ורוג'רס.
הזווית לבחון האם היה טופ 10 או לא כולה מושפעת מנקודת המבט, זה לא רק עניין של אנגלופיליות. גם לגרדיאן הבריטי לדוגמה יש נטייה להלל כל שחקן אם הוא איטלקי או ספרדי.
מי שחושב שמקמנמן גדול יותר בגלל ששיחק במדריד זו זכותו, אני לא רואה את זה ככה. אין ספק שיש הילת וורלד קלאס לכל מי ששיחק בריאל, אבל בשביל לקבל מזה באמת נקודות בספר שלי צריך גם לשחק שם והרבה.

מאנו 26 בנובמבר 2016

מקמנמן באמת לא היה מעולם שחקן גדול.

Matipool 26 בנובמבר 2016

???
מקמנמן היה שחקן אדיר .

מאנו 26 בנובמבר 2016

בהשוואה למי? בהשוואה למי ששיחקו איתו בזמנו במדריד – הוא לא היה ממש קרוב. הוא היה שחקן טוב מאוד. לא מהגדולים בדורו.

יואב דובינסקי 25 בנובמבר 2016

יפה מאוד. למרות שעבורי הריק החל כשעזב. אמוציונלית, הוא פרש ברגע שעבר ללוס אנג'לס. עכשיו זה רק לפרוטוקול.

matipool 25 בנובמבר 2016

לגמרי .
יחד עם זאת , העונה פיתחתי תסמיני התגברות עליו בעזרת קלופ , קוטיניו , פירמינו , מאנה , הנדרסון ופאקינג אדם לאלנה .

cookie-monster 25 בנובמבר 2016

תסמיני התגברות! בדיוק ולגמרי :)

איאן ראש 25 בנובמבר 2016

מסכים עם יואב, הריק התחיל כשעזב לגלאקסי ועדיין קיים למרות ההנראה והנחת שיש מהקבוצה השנה. אף אחד מקוטיניו, פירמינו, ללאנה, הנדרסון ושות' לא יכול להיות מה שג'רארד היה – בשר מבשרה של ליברפול.

cookie-monster 25 בנובמבר 2016

ודאי
אבל גם בלי הגלובליזציה של המשחק
זה שחקן של פעם בדור
ומה הסיכוי שהאחד הבא יהיה גם סקאוזר וגם יפלס את דרכו לקבוצה?
כזה שחקן כגדול הוא היה.

אופיר 25 בנובמבר 2016

יפה בני, ומושא הפוסט ראוי לו.

אריאל גרייזס 25 בנובמבר 2016

יפה בני. מבחינתי ג'רארד פרש כשהוא עזב את ליברפול ואני די שמח שהוא לא הלך על כל ההצעות האלו שדיברו עליהן – ליגה שלישית או אינטר או סלטיק. עשה את הכסף שלו מעבר לים, מבחינתי זה לא ממש קיים.
אני מסכים שהמקום שלו הוא ריק אבל מה אני אגיד לך – הוא כבר שנתיים לא במועדון ומתרגלים. אם איכשהו נצליח לקחת אליפות בשנים הקרובות, אני בטוח שהוא ישמח מאוד בצורה פומבית כי זה הבית שלו ובפנים יהיה לו חמוץ וגם לי קצת יכאב עליו. מקווה שיצליחו למצוא לו עמדה במועדון שתכבד אותו.

בני תבורי 25 בנובמבר 2016

רק בתנאי שתהלום את יכולותיו. לא הייתי רוצה לראות אותו מתמנה לתפקיד שאינו יכול להיות בו הכי טוב.

איציק 25 בנובמבר 2016

אכן

גור אילני 26 בנובמבר 2016

אריאל, מתרגלים כי המועדונים של היום, וסלח לי שאני נשמע כמו זקן נרגן שהצביע ברקסיט, הם אוספים של שחקנים ושל סטטיסטיקות. עד שמגיע מישהו שמשנה את הכל.

Ivan Pedroso 25 בנובמבר 2016

כתוב יפה מאוד.

באמת סטיבי היה משחקני האולד-סקול האלה, שפחות נפוצים כיום.

לא אוהד ליברפול אבל תמיד אהבתי אותו.

טלסי 25 בנובמבר 2016

יפה כתבת בניק, החולצה והתשוקה.
חור גדול נפער עבורי בכדורגל. חלל עצום. ריק.
המשחק לא יחדול לעולם, לא יפסיק לרוץ,
אבל עבורי משהו בקסם שלו אבד לתמיד.

matipool 25 בנובמבר 2016

יפה וראוי , בני .
בראיון עם ליניקר , ככל הזכור לי הוא כן הגדיר את 2 נקודות הקיצון בקריירה – איסטנבול כמובן ואי הזכייה באליפות בעונה ההיא . יחד עם זאת , רואים שהוא התגבר יפה על העניין וגאה ומרוצה מאד מהקריירה המדהימה שלו .
אהבתי מאד גם את זה שהוא אמר בצניעות האופיינית לו משהו כמו – לא הייתי הכי טוב בזה ולא הכי טוב בהוא אבל ידעתי לעשות קצת מכל דבר .

cookie-monster 25 בנובמבר 2016

יום עצוב. נכון שכנראה רובנו עשינו את הפרידה ממנו אחרי שעזב.
אבל איכשהו הפרישה זה כמו אגרוף לפנים שאין מנוס ממנו.
הראיון עם ליניקר היה ממש טוב. גלוי ומתמצת.
אין על ג'רארד.
ענק אמיתי.

גיא זהר 25 בנובמבר 2016

מאוד מתחבר. הבן אדם הגשים כמעט את כל החלומות שילד בן שמונה שעומד בקופ יכל להגשים, שיישאר לו משהו גם לחיים השניים. ובקשר לריק, אין אדם שאין לו תחליף, בדר כזו או אחרת.

Gil - Zimbabwe 25 בנובמבר 2016

חיכיתי לפוסט הזה, תודה בני.
כמה שאני לא אוהב את ליברפול ככה אני אוהב אותו.
ללא ספק שחקן ענק, וכן בני לא צריך להיכנס לויכוחים כי מי שניכנס לויכוחים על ג'רארד זה מיותר.
לדעתי הוא בכל 11 של כל הזמנים בליברפול, באנגליה ואירופה (רק שחקנים אירופאים).
ענק!!!

Matipool 25 בנובמבר 2016

ב-11 של ליברפול הוא בטוח ( במערך של 4-3-3 , הוא בקישור עם סונס ובארנס . בהתקפה – קיגן , ראש ודלגליש ) .
ב-11 של אנגליה הוא יכול להיות אם מתייחסים ליכולתו הכללית ולא רק בנבחרת . אין ממש שחקן אנגלי בעשרים השנים האחרונות שהיה טוב בנבחרת לאורך זמן . אואן היה בדרך לשם אבל הפציעות והמעבר לריאל גמרו עליו .
ב-11 של אירופה של כל הזמנים , אפילו אני לא הייתי בוחר בו . אולי בהרכב השלישי .

מוריניו גוניור 25 בנובמבר 2016

אני לא בטוח. אולי כן אולי לא.
יוז היה דורבילי לפחות כמוהו ומה שהוא נתן בשנים הגדולות באמת (מאופא לאלופות והאליפויות)- לא בטוח שניתן להשוות. בוא נאמר שב77 שהיא אולי עדיין השנה הכי גדולה של ליברפול הוא היה השחקן הטוב ביותר שלה. וזאת שנה של קיגן וטושאק תוארים זה לא הכל אבל להיות בורג כזה חשוב בהתהוות אחת הקבוצות הדומיננטיות בהיסטוריה זה לא כזה פשוט שלא להכניס אותו למערכת השיקולים הקרה (שלאוהד לא אומרת ולא צריכה להגיד דבר).

Matipool 26 בנובמבר 2016

את יוז הייתי מציב כבלם ליד האנסן או אפילו כמגן שמאלי מכיוון שהיו עוד בלמים מעולים כמו תומפסון , לורנסון וגם היפיה וקראגר ובעמדת המגן השמאלי רק את קנדי .

תiמר 25 בנובמבר 2016

סתם גזען כנראה

באבא ימים 25 בנובמבר 2016

???

יואב 25 בנובמבר 2016

מישהו שם לב פעם לדימיון החיצוני המדהים לדאנקן אדוארדס? ועל פי עדויות, גם מאד דומים בתכונות הכדורגלניות שלהם.

בני תבורי 25 בנובמבר 2016

נכנסתי לבדוק, בחיי שיש דמיון.

ניינר / ווריור 25 בנובמבר 2016

Class act
גם אנטי ליברפול כמוני מצדיע לו (ולך בני על פוסט נהדר)

Amir A 25 בנובמבר 2016

אני יודע שהדור הנוכחי של הכדורגלנים קצת מטורזן (או הרבה) אבל אני חייב להודות שחידשת לי כאן עם הסיפור של לגלח את הרגליים. יש בהם כאלו שאשכרה מגלחים את הרגליים?

אמיתי 25 בנובמבר 2016

נראה לי כל ספורטאי מקצועני בימינו מגלח..עיסויים ומסזיים פעמיים ביום

בני תבורי 25 בנובמבר 2016

שאל את זה אחרת: "יש בהם כאלו שאשכרה לא מגלחים את הרגליים?"

איאן ראש 25 בנובמבר 2016

תודה בני על פוסט שנוגע. לכל אוהד יש לרוב שחקנים שמייצגים את קבוצתו והוא היה שלנו בשנים האחרונות. באמת שאין כאלו יותר.

אריק 25 בנובמבר 2016

בהחלט חור. לא היה אף שחקן שהיה כל כך לשנוא. וההחלקה שלו היא רגע החסד האמיתי היחיד מאז הפרישה של הסר, ובלי צחוק – יש לזה קרדיט גדול אצלי.
לדעתי אגב ההחלקה היא הסיפור הכי טוב שהיה אפשר להשאיר אחריו. בלי סוף הוליוודי, דרמה משובחת ובהחלט לא טראגית.
זה שנשאר כדי לא לזכות באליפות כשאחרים כמו מקמנמן ואואן חיפשו להצטרף לארגון מנצח כטרמפיסטים ישאיר את זכרו הרבה אחרי שהם ישכחו. בחיפוש אחר משמעות להחלקה ההיא יש הרבה כח בזכרון.

בני תבורי 25 בנובמבר 2016

דרמה בריטית מעולה. תן את זה למישהו בהוליווד והוא קם אחרי ההחלקה, עוקף את דמבה בה וחוטף לו את הכדור, פותח בריצה לשער של צ'לסי תוך שהוא טס לאורך הקו ומכניס כאפה למוריניו, מחליף מסירות עם סוארז שעובר את כל ההגנה והשוער, מחזיר אחורה לג'רארד שממרחק של ארבעים מטר משחיל לחיבורים. באופן אישי הייתי מקיא.

טל המנצ'סטרי 25 בנובמבר 2016

אני נזכר באהבה ואהדה עצומה שהיתה לסקאוזרים כלפי רובי פאולר בשנים הראשונות שלו בליברפול, לאחר מכן גם למייקל אואן.
לאוהדים של ליברפול היה קל להתחבר אליהם כי מדובר היה בחלוצים, שכבשו ללא הפסקה וקטפו ללא בעיה את הכותרות, פאולר אפילו קיבל כינוי של אלוהים מצד חלק, אבל שניהם, כל אחד מסיבותיו שלו, מקצועית הם דעכו (הפציעות היו הגורם הכי גדול אבל לא רק).
אואן לעומת פאולר ידע לעשות קריירה טובה יותר לאחר ליברפול, גם כשהמהירות לא היתה אותה המהירות, כי היה לו שכל כדורגל וגם יכולת טכנית טובה יותר, ובכל אופן מידת ההערצה כלפיהם דעכה משהו (למרות שבפאולר לא נדבק שום רבב על שעבר לקבוצות אחרות, לא כמו אואן שעבר כמובן לבשלב מסויים ליונייטד).
ג'רארד החל מאחוריהם, היה נחשב לפרוספקט מבטיח אבל ואולי כמו סקולס, קיבל את ההכרה תוך כדי תנועה ולאחר מספר שנים (אצל פאולר ואואן זה מיידית) ובדרגת החשיבות הוא קרוב יותר לדלגליש, ראש, סונס, יוז ועוד כמה מהדורות הבאמת מוצלחים של ליברפול מאשר פאולר ואואן.
(עכשיו הכל עדיין טרי אבל במרחק הזמן ובגלל שלא הצליח להוביל את ליברפול לאליפות, זה לתמיד ישאיר אותו מעט מאחור, שוב לעומת דלגליש למשל)

כאוהד יונייטד ראיתי אותו מהיציע כובש נגדנו לא פעם, בין היתר ב 2-0 באנפילד (מול בארטז) וגם ב 4-1 ההוא באולד טראפורד כשג'רארד נישק את המצלמה, רגעים שבהם הלב נדקר, אבל וואלה, אני יכול להגיד שראיתי מקרוב שחקן מצויין מול העיניים, באמת אחד הטובים שדרכו באנגליה ב 20 השנה האחרונות וגם באירופה.
מנקודת המבט הצינית שלי כאוהד יונייטד, אם אני צריך לדרג את שלושת הרגעים הכי שמחים שהיו לי עם ג'רארד, אז אני מתקשה לבחור בין ההחלקה נגד צ'לסי, הדמעות נגד קריסטל פאלאס או האקט האחרון שלו במשחק נגד יונייטד, כרטיס אדום תוך חצי דקה.

בני תבורי 25 בנובמבר 2016

יפה כתבת

יואב 25 בנובמבר 2016

מפאולר פחדתי. מסטיבן לא. אין לי הסבר רציונאלי לזה.

טל המנצ'סטרי 25 בנובמבר 2016

בשנים הראשונות שלו, גם אני. גם יותר מאואן. איזה צמד הוא נתן במשחק החזרה של אריק…היה קשה נגדו.

באבא ימים 25 בנובמבר 2016

האדום הזה היה בעיני רגע הפרישה שלו.

cookie-monster 25 בנובמבר 2016

גם אני הרגשתי ככה
כל כך הזוי זה היה

פה איתמר 25 בנובמבר 2016

הוא נכנס לרשימת ה10 הכי גדולים שמעולם לא זכו באליפות מקומית?

טל המנצ'סטרי 25 בנובמבר 2016

רעיון לא רע, וכן, אני חושב שהוא שם בקלות.
מי עוד? לה טיסייה,הודל,גאסקווין…

פה איתמר 25 בנובמבר 2016

חושב שגם ליניקר. אם תוחמים לכדורגל מאז שנות ה80 אז כנראה שכן.
אבל עם מוסיפים עוד ענפים כמו NBA ו NFL אז כמובן שהוא לא ברשימה.
אפילו עם תוחמים רק לכדורגל או כדורגל אנגלי ומוסיפים את העשורים שלפני בוסמן והסופר גרופ בה הסגלים היו יותר קטנים והכוכבים יותר נאמנים
אז כנראה שהוא לא ב10.

איציק 25 בנובמבר 2016

ג'רארד כמה משה, ואולי אפילו יותר לא הגיע לארץ המובטחת. הוא עשה הכל, ואפילו לא הכה בסלע אלה דיבר איתו, ועדיין מישהו מצא בו פגם ולא נתן לו אליפות. ואחרי זה עוד אומרים שיש אלוהים, ושהוא מתגמל את אלו שעושים הכל נכון. אז בכדורגל הוא מבין פחות.

אמיתי 25 בנובמבר 2016

אחלה השוואה ומהפה שלך לאלהים שייקח להם עוד 40 שנה
להגיע לארץ המובטחת אינשאללה אמן

איציק 25 בנובמבר 2016

אתה רשע. וחוץ מזה, מ-40 שנה כבר לא נשאר הרבה, ומגיע להם הורדת שליש על התנהגות טובה.

מאנו 25 בנובמבר 2016

הוא לקח את ליגת האלופות. עם כל הכבוד לליגה ה"אנגלית"

איציק 25 בנובמבר 2016

גם משה היה מועמד לפרעו במיצרים, אבל הגליק הגדול היה להיכנס לארץ המובטחת. כך גם סטיבי, לקח את ליגת אירופה, אבל הפרס הגדול מבחינתו, להערכתי היה להיות אלוף הפרמייר ליג ביי פאר.

אמיתי 25 בנובמבר 2016

חח. מועמד לפרעה..נפסל בבגץ..סטיבי פשוט לא היה מ"הטובים בזמנו"
לכן הצליח "רק" לזכות בצמפיונס..

איציק 25 בנובמבר 2016

כמו משה

אביאל 25 בנובמבר 2016

באמת אהבתי (כמה שאפשר לאהוב שחקנים מקבוצה שנואה) את הסדר הזה של ג׳רארד, תמיד עולה למגרש בנונשלנטיות, עם החולצה במכנס, איזה משחקים גדולים נגד צ׳לסי, בליגה, באלופות. כתיבה מעולה כרגיל בני.

בא בלילות 25 בנובמבר 2016

פוסט משובח בני, כל הכבוד. תודה!

טל 12 26 בנובמבר 2016

בתחילת דרכו בבוגרים ג׳רארד בכלל לא נראה לי שחקן כל כך טוב כמו שהתברר שהוא בסופו של דבר.אני זוכר שהערכתי את העבודה שלו ושל דני מרפי בקישור לא משהו מעבר…אבל אז זה קרה,הוא הגיע לרמות הגבהות,עבד קשה להישאר שם וגם הצליח כמה וכמה עונות לשמחתי גם נשאר בליברפול בתקופה שכבר חשב לעבור ואז הגיע הגמר ב 2005 אחחח..

לדעתי הוא יכל לשחק בכל תפקיד כמעט ברמה גבוהה, בקלות יכל לשדרג קבוצה,אבל הוא בחר להישאר בליברפול, וזו היתה הקבוצה שלו כמה וכמה עונות.כל שער שכבש באותה תקופה היה מכל הלב.ככה הרגשתי.והיו לא מעט שערים בלתי נשכחים וחשובים.

אלעד כץ 26 בנובמבר 2016

ב 1998 הייתי עם חבר באנגליה, אני אוהד יונייטד והוא ליוורפול. הוא קנה חולצה והתלבט איזה שם להדפיס עליה, ג'רארד או מרפי. אני המלצתי לו שילך על מרפי, כי הוא תמיד מבקיע נגד יונייטד, סימן שהוא יהיה שחקן מוצלח יותר… אני חושב שהוא לא סולח לי עד היום.

איאן ראש 26 בנובמבר 2016

ראיתי איזה סרטון עם כמה רגעים שלו. התנועה עם הידיים לאחר שער פשוט מראה כמה היה אוהד הקבוצה. שחקן ענק.
תמיד קיוויתי שלא יעזוב ויקח על עצמו מעין תפקיד מנטור ושחקן משלים משמעותי ויסיים קריירה שלמה אצלנו.

דורפן 26 בנובמבר 2016

הסיכום השבטי שלי. גם באמריקה הוא לא היה דייויד בקהאם

איציק 26 בנובמבר 2016

וטוב שכך.

ע.נ. צפון 27 בנובמבר 2016

תיסלם!

הייתי פה פעם 1 בדצמבר 2016

בני
קלעת בדיוק לרגשותי.
זה כ"כ חשוב שיש מי שיודע לספר את מה שאתה מרגיש.
תודה גדולה!

** לפני מספר חודשים התראיינת על אסון הילסבורו לעיתון אינט' בשם "דבר ראשון". אחלה עיתון. רציני ואמיתי. ממליץ לכל הקוראים.

Comments closed