קריסת הקונספציה

ושוב, אם אתם מחפשים המלצות על סיר אלכס פרגוסון, תקפצו לשכנים. אני לא הולך לבזבז זמן ולדבר שבחיו של שם שחקוק כבר מזמן על כותל המזרח של הכדורגל העולמי.

מה שכן, אני הולך להציע לכם תובנה שהפציעה אצלי בדיוק באמצע סרט נורא על פולחן השטן. זה עניין לפסיכולוגים להבין מדוע קופץ שמו של הסטרא אחרא דווקא בעת בהייה באישה יפה ועירומה על צלב הפוך לרקע מוזיקה של Celtic Frost, אבל זה לא משנה את העובדות.

נהוג לחשוב כי לאימפריות אין תנודות אבל ההיסטוריה מלאה בסיפורי קריסה בדרגות שונות, שהתקיימו בהיעדר מערכות איזון ובולמי זעזועים בנקודת זמן מסוימת. בדרמה הזאת האימפריה של מנצ'סטר יונייטד חווה את אותם זעזועים שחוותה כל אימפריה קודמת בהיסטוריה.

יונייטד לא בקריסה כמובן. למעשה היא נמצאת מרחק קצר מאוד מהמקום בו נהגה לשהות באורח קבוע כמעט שלושה עשורים. מ 92' אם נדייק, ומהפכים, גם הם התרחשו בהיסטוריה וגם הם תוצאה של תנודות.

*

כשאלכס פרגוסון עזב את יונייטד הוא השאיר אחריו ארגון למופת – לא, לא התרככתי, אבל את העובדות הרלוונטיות אני מתעקש להזכיר – ארגון רב מערכות שבמרכזו קבוצת הכדורגל. מן גלאקסיה קטנה. לאורך כמעט שלושה עשורים המערכות הללו תפקדו באופן כמעט מושלם ויצרו את התשתית עליה קמה והתבססה האימפריה המנצחת של מנצ'סטר יונייטד. אימפריה שתפקודה היה לחלק ממשנת DNA סדורה.

התוצאות הלא שגרתיות של קבוצת הכדורגל בשלוש ומשהו השנים האחרונות, אינן גחמה של הטבע ויש להן הסברים. אני לא מבין את כולם אבל ברור כי עזיבתו של סיר אלכס אינה רק מכה קלה בכנף. כחלק מפולחן האבל שנגע במיליוני אוהדי הקבוצה בעולם, התפתחה תקווה כי הארגון ימשיך להישען על פעולתן של אותן מערכות מה שייצור המשכיות ומתן אפשרות לארגון כולו להמשיך ולפעול ביעילות. התקווה נכזבה.

*

הקרבן הראשון של היום שאחרי היה דיוויד מויס. אם לומר את האמת, הפחות מוצלח מהבאים אחריו, הוא גם חטף הכי הרבה ולא קיבל כלום פרט למכולה של ציפיות שנפלה לו על הראש. קח את המושכות ותמשיך ישר, כך נאמר לו, כדורגל אתה יודע. לכשהתאושש ראה כי הוא קבור וניסה לפלס דרכו החוצה על גבי תקציב בסדר גודל דומה לזה שהיה לו באברטון. טקס ההקרבה החגיגי נערך לאחר אחד עשר חודשים.

עיקר המסקנות וההחלטות שבאו בעקבות הניסיון הכושל עם מויס, היה להביא מנג'ר מעוטר ולהעמיד לרשותו תקציב נדיב יותר משמעותית. הגיע ואן חאל שעמד בדרישות הסף והחזיק מעמד חודש אחד יותר מקודמו.

הגיע מוריניו. דרישות הסף קרסו מולו והתקציב הוכפל או שולש או השד יודע מה, ולפי המתרחש לא נראה כי הוא הולך לשבור את השיא של קודמיו אף כי ברור שעד המחזור השלושים ושמונה אי שם במאי 2017, הוא יישאר בתפקידו. באימפריות לא מוציאים להורג על רגליים כושלות בעלייה. שלושה מנג'רים, שכל אחד מהם נחשב שיפור לעומת קודמו, כשלו, ואי אפשר להגזים בעצמת התנודות באימפריה ובחוסר היכולת של מערכות האיזון לתפקד.

*

היונייטד שפרגוסון קיבל כשהגיע, לא הייתה יונייטד שעזב וגם הוא חש בתנודות בתחילת הקריירה, אבל הוא זה שייצב והיה הבנאי הראשי של האימפריה. אלכס פרגוסון הוא הוא מערכת האיזון ובולם הזעזועים שחסרים היום ביונייטד. איך שלא נהפוך את זה, ההישגים של יונייטד בעת כהונתו נבעו בראש וראשונה מאישיותו כמנהיג ורק אחר כך מיכולותיו כגאון מקצועי.

שלושה מנג'רים כושלים בזה אחר זה מעידים על בעיה מנהיגותית. לא תקציבית ולא מקצועית. בצד מחסור בהצלחות מוכחות, נהנה מויס מתדמית של מנג'ר מסור וקרוב לחניכיו. מחליפיו, עם זאת, הגיעו לתקציבי ענק אבל עם רזומה מוכח של אנשי ריב ומדון בשלב זה או אחר של הכהונה בכל מועדון בו היו. אף אחד מהם לא בורך ביכולת פרגוסונית להפעיל מייבש שיער בעצמה אבל בשקט. לאף אחד מהם אין את היכולת להגיד על שחקן בדיוק את מה שהשחקן צריך שיגידו עליו, ובוודאי לא את הטיימינג הראוי. גם הסיפורים שיצאו מחדר ההלבשה של יונייטד בתקופת פרגוסון, היו בדיוק אלה שפרגוסון רצה שייצאו. אף אחד מהם לא הגיע כדי לבנות, אלא כדי להתבסס במושב הקברניט המנצח אנד לט דה שואו גו און.

*

מנצ'סטר יונייטד עכשיו צריכה מנהיג, לא קוסם טקטי או גאון התקפי. אין מנהיג באולד טראפורד, לא בין השחקנים ולא בעמדת המנג'ר. הרוח היונייטדית לא ממש ממלאת את המפרשים כי היא לא ממש קיימת. היא נשענת על תהילת עבר ולא על ההווה. חייבים שם להבין כי מנהיגים לא נוצקים בדמותו של מישהו אלא נוצרים על פס ייצור תוך כדי תנועה, וזה לוקח זמן ונדרשת סבלנות. ואם רוצים ללמוד איך תהליך כזה נראה, ליברפול כולה ארבעים דקות ברכבת.

Share on FacebookTweet about this on Twitter

80 תגובות ל “קריסת הקונספציה”

  1. אהוד

    ואן חאל היה שתי עונות, לא?

    ולגבי פרגוסון: הוא היה כל הערכים והדרך והכוח והעוצמה של המועדון הזה. אין הרבה מאחוריו ואחריו, חוץ מאוהדים שהתרגלו ליותר מדי טוב, והרבה מהם חושבים שההצלחה של פרגוסון קשורה לאיזשהו משהו קסום או מיוחד במועדון הזה. זו עוד קבוצת כדורגל, מאוד עשירה, אבל לא יוצאת דופן.

    להגיב
  2. אמי

    למה לתת להם רעיונות??? שימשיכו ככה

    להגיב
    • בני תבורי

      אני אוהב תחרות

      להגיב
      • ניינר / ווריור

        תן להנות בני. אין הרבה דברים מהנים יותר מלראות את מוריניו מתרסק ועל הדרך גם מתחרפן

        להגיב
        • ישראל

          בטח שיש –
          לראות אותו עושה את זה במנצ'סטר יונייטד

          להגיב
  3. גל ד

    כל התייחסות ליונייטד על סמך שינויים פרסונליים בעמדות המאמן והשחקנים בלי לקחת בחשבון את השינויים בעמדות ההנהלה היא התייחסות לא רצינית שלוקה בסימאון מובנה.

    להגיב
  4. אמיתי

    אותי פרגוסון כבר לא מעניין. תשתי בשימוש בשמו בתגובות
    פה ובכלל בעיתונות הספורט. זה לא רק הנוסטלגיה שמיפה
    את מה שהיה, אלא בעיקר העובדה שאין מה ללמוד מפרגסון
    כי הוא אנומליה. ההיתלות במיתולוגיה שלו לא עוזרת (כרגע)
    לבנות מיתולוגיה חדשה. זמן וסבלנות תמיד במחסור אצלנו
    אוהדי הכדורגל. יהיה טוב בסוףף

    להגיב
  5. אופיר

    האירוניה היא שפרגוסון מוזמן להרצאות בבתי הספר היוקרתיים בעולם למנהל עסקים: מנהיגות וכריזמה כמו שלו אי אפשר ללמד – הבן אדם נכנס לחדר ומיד כולם מרגישים אותה.

    יום אחד אולי הפיזיקאים יצליחו למדוד את השדה הזה שעוטף יחידי סגולה כאלה.

    להגיב
    • אסף the kop

      תחתימו את טראמפ

      להגיב
    • דורפן

      בדיוק חשבתי על זה כשקיבל את התפקיד בהרוורד. מעבר לזה שהמיליארדרים של העתיד אוהבים להסתופף עם אנשים מפורסמים. הם הולכים לנהל ארגונים של אלפי עובדים שמרוויחים בסדרי גודל פחות מהם. הוא טיפל בכמה פרטים שהרוויחו יותר ממנו או כמוהו. חיה אחרת לגמרי.

      להגיב
      • אריאל גרייזס

        הוא לא הראשון ולא האחרון שיעשה כסף מכזה דבר. פט ריילי עשה הון מספרים והרצאות על שיטות הניהול שלו, כאילו זה קשור במשהו לעולם האמיתי. גם פיל ג'קסון, לדעתי

        להגיב
        • רונן דורפן

          כן. קשקוש

          להגיב
          • ד"ר רזי הופמן

            קשקוש ששווה המון כסף. עוד חודש גם מישל אובמה תיכנס למשוואה ותוכל לדרוש חצי מליון להרצאה:)

            להגיב
            • אסף the kop

              כן, אין ספק שסטודנטיות באוניברסיטאות העילית צריכות ללמוד ממנה איך להתחתן נכון.

              להגיב
  6. יואב

    קאנטונה בא והיה החתיכה שחסרה.
    ילדי פרגי המשיכו משם.
    רונאלדו ורוני צמחו לכוכבי ענק והמשיכו.
    ועל כל זה ניצח בתבונת אין קץ המנג'ר הגדול מכולם.
    קאנטונה לא היה עוזר עכשיו כי נדרש להרכיב את הפאזל מתחילתו.
    וכשזה יקרה…צריך למצוא את הקאנטונה הבא.
    וזה בסדר. היתה תקופת יובש רצינית בין באזבי לפרגי.
    אני בלתי עציב בעליל מיונייטד הזאת כי היא סיפקה לי ריגושים לעוד ארבעה גילגולים. מה עוד אוהד יכול לאחל לעצמו?

    להגיב
    • אריק

      תן לאוהדי קבוצות שלא לקחו אליפות משהו קרוב ל30 שנה, או יותר מעשר, או יותר מ50 להסביר לנו מה לא עובד. זה כיף. תתרווח ותקרא. הם על זמן שאול, והם יודעים את זה. לא למדו שסיכומים עושים בסוף… העיקר שצריך ללמוד מקבוצה שגם אחרי הסר הצליחה לסיים שנתיים מתחת ליונייטד ועם פחות תארים כי שלושה חודשים הם משחקים טוב!

      להגיב
      • ב"פ

        איך החלטת מתי זה ה"סוף"? למה עכשו זה לא ה"סוף"? למה הסוף לא היה ב1990? הירידות והעליות היו ויימשכו ובסופו של דבר אם לא מדברים על ההווה לא מדברים על שום דבר שאפשר לקרוא לו סוי

        להגיב
        • אריק

          אנחנו עוד לא בדצמבר….מוריניו ניהל שליש עונה, רבאק.

          להגיב
      • יואב

        לגמרי מתרווח ונהנה.
        form is temporary, class is permanen

        להגיב
      • בני תבורי

        אוי אריק… כמה קטן

        להגיב
        • אריק

          אני לא מתייחס לפוסט, הוא לא מחדש לנו, למי שרואה את יונייטד כל שבוע פעמיים. מעבר לאי דיוקים כמו הזמן שון חאל היה ביונייטד. יונייטד נכשלו בבחירת מאמן פעמיים. זה ברור לכל. בזמן הזה היא בכל זאת לקחה גביע וסיימה טופ 4 פעם אחת ובשוויון נקודות עם מקום 4 פעם שניה. עכשיו הגיע מאמן שלישי. הוא נמצא שליש עונה ביונייטד. כבר להכריז על כשלונו זה מגוחך, יונייטד השתפרה מאוד, אפילו שהתוצאות עוד לא הגיעו ונעשות טעויות, קצת מזכיר את שליש העונה הראשון של קלופ שלא לדבר על פוטיציניו. הצורך של אוהדי הקבוצות האחרות להתעסק ביונייטד ולחגוג את אליפויות אוקטובר/נובמבר הוא פאתטי. אבל תחגגו, כל עוד אתם יכולים. פשוט ראיתי מי הגיב פה ולא מצאתי אוהדי סיטי או צלסי או לסטר או מישהו שקבוצתו לקחה אליפות. עדיף לכולם להתרכז בקבוצה שלהם לדעתי.

          להגיב
          • יג

            אוהדי לסטר (כמוני) עסוקים כרגע בליגת האלופות ופחות בליגה..(-;

            להגיב
          • בני תבורי

            אריק,
            לאוהד הקבוצה האחרת יש בלוג ובו הוא כותב את מה שהוא חושב. בלוג פתוח לציבור אבל אין הכרח להיכנס ובוודאי לא למרכז את עצמך באמצע היקום. אל תחמיא לעצמך ותחשוב שאתה מבין מה בבסיס הפוסט, עדיף שתתבונן במראה ותראה את אותו אוהד שרץ להתבכיין על אוהדים אחרים. אתה לא שונה מאלה שמרגיזים אותך כל כך. הקבוצה שלך מעניינת אותי פחות משאתה חושב, אני עסוק מאוד בקבוצה שלי ובינתיים כותב להנאתי. העלבון שלך הוא הבחירה שלך.

            להגיב
            • אריק

              לא עניין של עלבון. לא מבין מה יש לסכם את הקדנציה של מוריניו ואתה יודע את דעתי עליו עד כה, בסוף נובמבר. ןאתה בפירוש כתבת – “שלושה מנג'רים, שכל אחד מהם נחשב שיפור לעומת קודמו, כשלו“
              הייתי מציע למרות הרצון המובן מעליו של אוהדי ליברפול ספרס ארסנל וכו בכשלונו של מוריניו, להתאפק מעבר לשלושה חודשים. הוא לא פרגי. פרגי פרש.
              זכותך כמובן לכתוב מה שבא לך. זה אתה ששם את יונייטד במרכז.

              להגיב
              • בני תבורי

                כשאני כותב על יונייטד היא במרכז, נכון לעכשיו שלושת המנג'רים, ביחס לציפיות ומורשת פרגוסון, כשלו. אולי משבוע הבא זה יתהפך, כתבתי גם שיונייטד במקום מאוד קרוב למקום בו הייתה רגילה להיות. הרצון שלי לראות את יונייטד כושלת הוא אחד לאחד הרצון שלך לראות את ליברפול כושלת, אל תתנשא.

                להגיב
                • אריק

                  אתה לא מבין את הנקודה! אני לא מתנשא בשום צורה, מאוד אשמח אם תכשלו. אני רק לא הייתי אומר שקלופ כשלון אחרי 12 מחזורי ליגה שבהם השיג פחות מרוגרס. והוא השיג פחות.

                  להגיב
                  • בני תבורי

                    מכיוון שאני לא מבין את הנקודה, חזרתי ובדקתי את תגובתך הראשונה ואלה ממצאי:
                    "תן לאוהדי קבוצות שלא לקחו אליפות משהו קרוב ל30 שנה, או יותר מעשר, או יותר מ50 להסביר לנו מה לא עובד. זה כיף. תתרווח ותקרא. הם על זמן שאול, והם יודעים את זה. לא למדו שסיכומים עושים בסוף… העיקר שצריך ללמוד מקבוצה שגם אחרי הסר הצליחה לסיים שנתיים מתחת ליונייטד ועם פחות תארים כי שלושה חודשים הם משחקים טוב!"
                    וזו תגובה שמתימרת להתייחס לאמור בפוסט וכשלה. עכשיו אני מבין עוד פחות.

                    להגיב
                  • אריאל גרייזס

                    אם אני זוכר נכון, הוא השיג בערך אותו הדבר. כמובן שיש הבדל משמעותי אחד גדול בין קלופ לבין מוריניו – קלופ הגיע באמצע השנה ולא עשה אפילו רכש אחד בעוד מוריניו הגיע בפגרה ובנה את הקבוצה כמו שהוא רוצה, כולל רכש מטורף. אז כן, אני לא רואה איך לאור הרכש הזה והמוניטין של מוריניו מה שקורה עד עכשיו הוא לא כשלון. אבל, כמובן, זה לא אומר כלום על מה יקרה בעתיד.
                    הדבר שהכי צריך לשמח אוהדי ליברפול כמוני (רציתי להגיד – להדאיג אוהדי יונייטד, אבל אני לא מתיימר להיכנס לכם לראש) זה שמוריניו כבר עכשיו נכנס למניירות שמאפיינות את העונה השלישית שלו בקבוצה, עוד לפני שעבר את ההצלחה של העונה השניה. הריבים עם כל העולם, ההרחקות, הקרבות עם השחקנים – כל זה מאפיין את מוריניו של סוף תקופה במועדון ולא את תחילתה. שימשיך ככה.

                    להגיב
                    • אריק

                      כל מה שאתה כותב נכון. עכשיו בוא נחכה לאפריל ככה ואז אפשר יהיה להתחיל לסכם את העונה הראשונה שלו. איבד 8 נקודות במשחקי בית כשהקבוצה שלו היתה הרבה הרבה יותר טובה. 90 בעיטות 3 שערים זאת אנומליה. בדומה לקלופ לא מספיק להסתכל בטבלה. זה כל מה שאני אומר. דומני שאין לנו מחלוקת.

                    • אריאל גרייזס

                      לא, אין לנו. ברור שאף אחד לא מסכם כרגע. גם לא בני, נראה לי

                    • אריק

                      “שלושה מנג'רים, שכל אחד מהם נחשב שיפור לעומת קודמו, כשלו“
                      כשלו בלשון עבר (אני באמת מניח שלא התכוון שמויס זה שיפור לפרגי ולא התעכבתי על זה. השניים האחרים היו אמורים להיות שיפור. אחד מהם כשל. השני התחיל לא טוב מהרבה בחינות אבל הוא בהחלט שיפור שרק עיוור לא רואה)

                  • בני תבורי

                    טוב, תגיע בחמישי ב 13:00 ונמשיך שם.

                    להגיב
    • סימנטוב

      כל מילה יואב, כל מילה!

      להגיב
  7. ניר

    אני אוהד יונייטד ואני דווקא פחות מוטרד. לי המשחקים של הקבוצה נראים כמו בניית תשתית טובה לקראת ההמשך. העונה הזו אבודה אבל הקבוצה נראית כמו משהו שמתחיל להיבנות, בניגוד לעונות של ואן חאל שניראו כמו בזבוז זמן מוחלט.

    אגב, במאמר מוסגר, אנשים אומרים שלכל אדם יש תחליף אבל יש מקומות שבהם לאנשים אין שום תחליף. אין הרבה תחומים כאלה אבל עיתונות למשל הוא תחום שבו אם עיתונאי מקצועי עוזב החור לעולם לא יתמלא, וגם ניהול קבוצת כדורגל לפעמים עשוי להיות תחום כזה.

    להגיב
    • בני תבורי

      אני חושב כמוך בעניין מחליפים. תחליף יכול להיות אחר ובתנאי שיתקיימו בו אותן תכונות מייצבות שחסרות כיום.

      להגיב
      • אמוץ כהן-פז

        אדם יחודי קשה מאוד עד בלתי ניתן להחליף.
        להמשיך אותו, לעומת זאת, ניתן על ידי הבאת תכונות אחרות.
        קלופ למשל, אם היה יורד תחנה אחת קודם, היה רץ היום לאליפות ה21.

        להגיב
        • בני תבורי

          הוא עלה על הרכבת בשביל תחנה אחר כך :)

          להגיב
          • יואב

            מחבב ומעריך את קלופ אבל אין שום תחושת פיספוס. יונייטד זאת חיה אחרת.

            להגיב
  8. אריאל גרייזס

    קצת מוקדם להכריז על כשלון של מוריניו. כרגע מרגיש לי שהוא בלחץ היסטרי וזה לא מתכון טוב אצלו אבל באמת שאי אפשר לדעת. ברור שכל דבר שיבוא אחרי הסר יהיה ירידה, עדיף להנות מזה בשקט

    להגיב
  9. רונן דורפן

    מוריניו בעיקר משעמם אותי. הפתרון שלו רכש. כל כך צפוי. הריבית צפויים. אני מניח שהוא יודע לעבוד אבל הוא שטנץ

    להגיב
    • אריאל גרייזס

      כשיש לך פטיש, כל דבר נראה לך כמו מסמר. אני חושב שזאת בעיה של כל מנג'ר שיבוא ליונייטד – יש לה כל כך הרבה כסף שרכש נראה כמו הפתרון לכל דבר לכל אחד.

      להגיב
      • קירקגור

        מצטט מתוך התת מודע של ווסט-וורלד?

        להגיב
        • אריאל גרייזס

          אין לי מושג, לא ראיתי אותה חוץ מהפרק הראשון

          להגיב
          • קירקגור

            בדיוק אתמול ראיתי פרק והיה בו את הציטוט הזה. לא משנה, לא סדרה כזו טובה כמו שעושים ממנה.

            להגיב
            • אריאל גרייזס

              הא, ציטוט מוכר

              להגיב
              • אמיתי

                כשכל מה שיש לך..

                להגיב
            • יואב

              דווקא נתקלתי במשפט הזה אתמול בסדרת ההמשך לנעדר(נקראת הנעדרת).

              להגיב
        • רונן דורפן

          גם ברכש אפשר לגלות דמיון. פרגוסון עם אותו כסף היה קונה את גריזמן או קיין אבל גם כמה אלמונים וכמה בריטים

          להגיב
          • קירקגור

            פרגוסון היה בסיטואציה אחרת בהיבט הזה, בתחילת הקדנציה שלו שחקנים אלמונים ובריטים היו מנת לחמם של כולם וכאשר הוא כבר היה בשנות השיא היה לו את הפריוולגיה לניסוי וטעיה לצד רכש גדול, ובכל מקרה למשאב טבע נדיר כמו מחזור 92׳ אף מאמן חוץ ממנו לא זכה.

            עדיין מסכים עם דברייך לגבי נועזות הרכש, אם כי בקיץ לפחות עבורי הרכישות שנעשו נדמו כנכונות (שאלת המאה מיליון פאונד בצד…). תוהה כמה מזה היא אחריות של השינויים בצד הניהולי במועדון (לא רק וודרוורד – מי אחראי לסקאוטינג למשל? זה תמיד מישהו שהמנג׳ר מביא?)

            להגיב
          • אופיר

            אקח על עצמי את תפקיד פרקליט השטן לרגע, ואטען לזכותו שהקבוצות הגדולות של מוריניו לא התבססו על רכש נוצץ ובנאלי, אלא דוקא על רכישות נקודתיות (לא זולות, אבל לא מנקרות עינים) שהתבררו כגדולות: דרוגבה, אוזיל, מאטיץ'. גם רג'קטים כמו סניידר ואטו עשו עבורו קסמים.

            הוא לא ביקש את שבצ'נקו או קאקה, וגם רונאלדו הועבר אליו בירושה. הוא באמת מתקן הכל עם רכש, אבל לאו דווקא מהסוג הנוצץ.

            להגיב
            • אריאל גרייזס

              זה בדיוק מה שכל כך מאכזב בקדנציה הזאת של מוריניו. לדעתי זה עוד שריד מתקופת ריאל מדריד, גם אז אני חושב שהוא עשה רכש לא קטן. הוא התמכר לכסף הגדול

              להגיב
    • קירקגור

      אני חושב שמה שיקרה עם מוריניו ויונייטד העונה הוא דווקא די מרתק מבחינה נראטיבית (גם אם לא יהיה מוצלח ובטח ובטח אם ישנה את המומנטום שלו) ובגלל זה גם עובדת היותו משעמם מצליחה לסקרן, אולי יותר אפילו אוהדים של קבוצות אחרות מאשר של יונייטד, או בכלל של חובב ספורט שמקרה המבחן המאוד יחודי הזה מעניין מעבר לרמת הכדורגל שמנצ׳סטר מציגה (כולל מנהלים בהרווארד). מזווית אוהד יונייטד – חבל שזה קורה אצלנו, אבל יתכן ולא משנה מי יגיע עוד נצטרך ללכת במדבר עד שהמועדון כמועדון ימצא את דרכו החדשה.

      להגיב
  10. Shohat

    11, 2, 11, 13 (זכיה בגביע), 6 (זכיה בגביע ואפא), 2 (הפסידו האליפות ללידס). ובעונה הבאה, בנובמבר, הם עוד היו במקום העשירי.
    לפעמים גם גאונות למנהיגות מצריכות סבלנות.

    להגיב
  11. אריק

    פרגי מביא את סקולס להרצאות בהווארד?

    להגיב
  12. איתמר

    לפרגוסון היה דבר נוסף ונדיר אצל אנשים שנמצאים בפסגות הללו – הוא גילה את נקודת הסיום וידע לעזוב בזמן הנכון.
    בשנותיו האחרונות כמנג׳ר, יונייטד הוסיפה לזכות בתארים אבל שיחקה כדורגל בינוני מאוד.
    באותן שנים מבחן התוצאה הפך למבחן המכריע ופרגוסון התגלה כאופורטוניסט לא קטן.
    השקיעה שיונייטד חווה מאז עזיבתו היתה בלתי נמנעת ומתרחשת גם אילו פרגוסון היה נשאר לשנים נוספות.
    הוא הכיר בכך וידע לעזוב לפני הנפילה.

    להגיב
    • יואב

      שום שקיעה לא היתה מתרחשת. בוודאי לא בעתיד הקרוב. הוא היה במימד אחר מעל הליגה. והוא עדיין באותו מימד.
      והוא עזב מסיבות משפחתיות.

      להגיב
    • אריאל גרייזס

      יונייטד היתה ממשיכה לשלוט בליגה איתו, אין לי ספק בזה. הוא לא עזב כי הוא ידע שהחומר שלו לא טוב או משהו כזה אלא פשוט כי אשתו הכריחה אותו.

      להגיב
    • משה

      זו ספקולציה בדיוק כמו שהתגובות של יואב ואריאל הן ספקולציה.

      להגיב
    • ד"ר רזי הופמן

      איתמר זה קשקוש. תראה איך שחקנים שהועזבו את היונייטד ושהיו ילדי טיפוחיו הצליחו בחוץ.
      אולי היה מפסיד אליפות אחת אבל יונייטד היתה נשארת ב 3 המקומות הראשונים. אתה טועה בספקולציה.

      להגיב
  13. ד"ר רזי הופמן

    מתחבר לקטע של חוסר מנהיגות ביונייטד.
    ברור שאין שם מישהו חזק כמנגר. אולי בשנה הבאה סוף סוף נראה את גיגס לוקח את המושכות? הוא יכול להיות המנהיגות החסרה.

    להגיב
  14. אסף the kop

    אריק,

    אתה יותר בלחץ מאשר מוריניו… :-)

    להגיב
    • אריק

      אני עצבני.
      גם מוריניו מעצבן אותי.
      וגם כל החגיגה המוקדמת הזאת.
      וחוץ מזה הכל כדי להסיח את דעתו של בני מהצוללות.

      להגיב
      • בני תבורי

        והצוללות נוע ינועו

        להגיב
        • אמוץ כהן-פז

          מומלץ לפריקת עצבים
          goo.gl/lulwUY

          להגיב
      • אסף the kop

        הצוללות – כל הכבוד לביבי.

        להגיב
        • אריק

          דווקא נראה לי לגנור ושימרון

          להגיב
          • אסף the kop

            גם
            לכל מי שמסייע בבטחון ישראל

            להגיב
  15. Gil - Zimbabwe

    אני דווקא כן מהמודאגים, משום מה אין לי את אותה התרגשות שלפני משחק שהייתה בעבר. רכש נוצץ לא מרגש אותי בתור אוהד, השחקנים הצעירים נחמדים שניים שלושה משחקים ונעלמים, אין את מה שהיה 30 שנה (לצערי אפשר לראות מזה אצל ליברפול) המכבש שלא נעצר לרגע.
    ואת זה עשו שחקנים כמו רובסון, קאנטונה, קין,וידיץ', סקולס, אושה, פלטשר (מי נתן את ההוראה לשחרר אותו?).
    היום זה קיים רק אצל רוני וקאריק וקצת ולאנסייה.
    בכלל במצב היום אני מעדיף קישור של: קאריק, שניידרלין, הררה, רוני, מחטיריאן ומסביבם שישים את מי שהוא רוצה. הם יכולים להפעיל את המערכת.

    להגיב
    • אמיתי

      אני באמת מבין אוהדים שקצת פחות מתרגשים אבל אני
      העונה בדיוק ההפך. פוגבה שחקן מאד מעניין זלאטן תמיד
      כייפ לראות ומחטריאן רק התחיל. ראשפורד צריך להוכיח
      את עצמו כמו גם מרסיאל. אותי זה כן מרגש לראות לאן זה
      יילך גם אם אין בסוף אליפות או צמפיונס. וגם אם איזה 67
      תיקואיים בדרך. אני גם לגמרי מרגיש שיפור מעונה שעברה
      שמתבטא גם ברמת העניין שלי. ומוריניו הוא הצגה בפני עצמה
      לטוב ולרע. ייקח עוד קצת זמן ונראה גם תוצאות טובות יותר.

      להגיב
  16. קירקגור

    ובכן, הערב זה יום המזל שלך… גם פוגבה וגם פלייאני מושעים בגלל צהובים. אין לו ברירה אלא להסתמך על הקישור שלך, ועל כן הוא בטח ימצא דרך לאכזב אותך בכל זאת…

    להגיב
    • קירקגור

      בתגובה לגיל הזימבבוואי…

      להגיב

מה דעתך?