ושוב, אם אתם מחפשים המלצות על סיר אלכס פרגוסון, תקפצו לשכנים. אני לא הולך לבזבז זמן ולדבר שבחיו של שם שחקוק כבר מזמן על כותל המזרח של הכדורגל העולמי.

מה שכן, אני הולך להציע לכם תובנה שהפציעה אצלי בדיוק באמצע סרט נורא על פולחן השטן. זה עניין לפסיכולוגים להבין מדוע קופץ שמו של הסטרא אחרא דווקא בעת בהייה באישה יפה ועירומה על צלב הפוך לרקע מוזיקה של Celtic Frost, אבל זה לא משנה את העובדות.

נהוג לחשוב כי לאימפריות אין תנודות אבל ההיסטוריה מלאה בסיפורי קריסה בדרגות שונות, שהתקיימו בהיעדר מערכות איזון ובולמי זעזועים בנקודת זמן מסוימת. בדרמה הזאת האימפריה של מנצ'סטר יונייטד חווה את אותם זעזועים שחוותה כל אימפריה קודמת בהיסטוריה.

יונייטד לא בקריסה כמובן. למעשה היא נמצאת מרחק קצר מאוד מהמקום בו נהגה לשהות באורח קבוע כמעט שלושה עשורים. מ 92' אם נדייק, ומהפכים, גם הם התרחשו בהיסטוריה וגם הם תוצאה של תנודות.

*

כשאלכס פרגוסון עזב את יונייטד הוא השאיר אחריו ארגון למופת – לא, לא התרככתי, אבל את העובדות הרלוונטיות אני מתעקש להזכיר – ארגון רב מערכות שבמרכזו קבוצת הכדורגל. מן גלאקסיה קטנה. לאורך כמעט שלושה עשורים המערכות הללו תפקדו באופן כמעט מושלם ויצרו את התשתית עליה קמה והתבססה האימפריה המנצחת של מנצ'סטר יונייטד. אימפריה שתפקודה היה לחלק ממשנת DNA סדורה.

התוצאות הלא שגרתיות של קבוצת הכדורגל בשלוש ומשהו השנים האחרונות, אינן גחמה של הטבע ויש להן הסברים. אני לא מבין את כולם אבל ברור כי עזיבתו של סיר אלכס אינה רק מכה קלה בכנף. כחלק מפולחן האבל שנגע במיליוני אוהדי הקבוצה בעולם, התפתחה תקווה כי הארגון ימשיך להישען על פעולתן של אותן מערכות מה שייצור המשכיות ומתן אפשרות לארגון כולו להמשיך ולפעול ביעילות. התקווה נכזבה.

*

הקרבן הראשון של היום שאחרי היה דיוויד מויס. אם לומר את האמת, הפחות מוצלח מהבאים אחריו, הוא גם חטף הכי הרבה ולא קיבל כלום פרט למכולה של ציפיות שנפלה לו על הראש. קח את המושכות ותמשיך ישר, כך נאמר לו, כדורגל אתה יודע. לכשהתאושש ראה כי הוא קבור וניסה לפלס דרכו החוצה על גבי תקציב בסדר גודל דומה לזה שהיה לו באברטון. טקס ההקרבה החגיגי נערך לאחר אחד עשר חודשים.

עיקר המסקנות וההחלטות שבאו בעקבות הניסיון הכושל עם מויס, היה להביא מנג'ר מעוטר ולהעמיד לרשותו תקציב נדיב יותר משמעותית. הגיע ואן חאל שעמד בדרישות הסף והחזיק מעמד חודש אחד יותר מקודמו.

הגיע מוריניו. דרישות הסף קרסו מולו והתקציב הוכפל או שולש או השד יודע מה, ולפי המתרחש לא נראה כי הוא הולך לשבור את השיא של קודמיו אף כי ברור שעד המחזור השלושים ושמונה אי שם במאי 2017, הוא יישאר בתפקידו. באימפריות לא מוציאים להורג על רגליים כושלות בעלייה. שלושה מנג'רים, שכל אחד מהם נחשב שיפור לעומת קודמו, כשלו, ואי אפשר להגזים בעצמת התנודות באימפריה ובחוסר היכולת של מערכות האיזון לתפקד.

*

היונייטד שפרגוסון קיבל כשהגיע, לא הייתה יונייטד שעזב וגם הוא חש בתנודות בתחילת הקריירה, אבל הוא זה שייצב והיה הבנאי הראשי של האימפריה. אלכס פרגוסון הוא הוא מערכת האיזון ובולם הזעזועים שחסרים היום ביונייטד. איך שלא נהפוך את זה, ההישגים של יונייטד בעת כהונתו נבעו בראש וראשונה מאישיותו כמנהיג ורק אחר כך מיכולותיו כגאון מקצועי.

שלושה מנג'רים כושלים בזה אחר זה מעידים על בעיה מנהיגותית. לא תקציבית ולא מקצועית. בצד מחסור בהצלחות מוכחות, נהנה מויס מתדמית של מנג'ר מסור וקרוב לחניכיו. מחליפיו, עם זאת, הגיעו לתקציבי ענק אבל עם רזומה מוכח של אנשי ריב ומדון בשלב זה או אחר של הכהונה בכל מועדון בו היו. אף אחד מהם לא בורך ביכולת פרגוסונית להפעיל מייבש שיער בעצמה אבל בשקט. לאף אחד מהם אין את היכולת להגיד על שחקן בדיוק את מה שהשחקן צריך שיגידו עליו, ובוודאי לא את הטיימינג הראוי. גם הסיפורים שיצאו מחדר ההלבשה של יונייטד בתקופת פרגוסון, היו בדיוק אלה שפרגוסון רצה שייצאו. אף אחד מהם לא הגיע כדי לבנות, אלא כדי להתבסס במושב הקברניט המנצח אנד לט דה שואו גו און.

*

מנצ'סטר יונייטד עכשיו צריכה מנהיג, לא קוסם טקטי או גאון התקפי. אין מנהיג באולד טראפורד, לא בין השחקנים ולא בעמדת המנג'ר. הרוח היונייטדית לא ממש ממלאת את המפרשים כי היא לא ממש קיימת. היא נשענת על תהילת עבר ולא על ההווה. חייבים שם להבין כי מנהיגים לא נוצקים בדמותו של מישהו אלא נוצרים על פס ייצור תוך כדי תנועה, וזה לוקח זמן ונדרשת סבלנות. ואם רוצים ללמוד איך תהליך כזה נראה, ליברפול כולה ארבעים דקות ברכבת.

יהיה ריק
התיקו עם ווסטהאם