שלוש נקודות חשובות מאוד שהחזירו את ליברפול למקום השני, אבל לא הסיפור הכי חשוב במשחק ובניצחון הנאה על מידלסבורו. אחרי הכל, לא בריא להפריז בחשיבות של משחק וניצחון שהושג כמעט במעמד צד אחד בלבד. הסיפור הנפלא הוא השכן של קלופ, אדם לאלאנה. שכן שכן, כזה שדופק על הדלת לבקש שתי ביצים וכוס סוכר.

אדם לאלאנה התחיל את העונה הטירוף, עשה הפסקה לפציעה, ומאז החלים וחזר, יש לו כבר שלושה שערים בשני משחקים. אבל להתמקד בשערים הנהדרים של לאלאנה זה פשוט להחמיץ את העיקר. לאלאנה, גם בהשפעה החיובית של השכנות עם קלופ, כפי שהוא סיפר בראיון, הפך להיות הברומטר של ליברפול. כשהוא טוב, הקבוצה טובה. כשהוא לא, אז בורנמות' נהדרת. לאלאנה מתופקד איפשהו בהתקפה אבל נמצא בכל מקום. ריאותיו ברזל, רגליו קלות, השליטה שלו בכדור לטינית וההבנה שלו את המשחק, פנטסטית. פעם אולי יכתבו עליו באיזה מגזין נחשב.

ליברפול שיחקו נכון במידלסבורו. מיניולה שהחליף את קריוס לא ממש הרוויח את המקלחת אתמול, ההגנה לא התקשתה לא לטעות, הקישור עשה מה שצריך, מאנה, אוי מאנה, חרוץ ויעיל ואילו רק ידע לעשות קסמים בסיומת כמו סוארז היו לו היום עשרות שערים, אוריגי שביום שישיל מעליו את סממני הילדות כמו למשל להישען אחורה על מגן ולקוות שהוא ייבהל או שהשופט יתבלבל, יהיה מפלצת ואדם לאלאנה שראוי לכל סופרלטיב. לא אהבתי את החילוף עם לוקאס, אהבתי מאוד את הכניסה – המאוחרת מדי לטעמי, של הילד עם השם של פילוסוף מהמאה השבע עשרה שבשתי הופעות הראה כישרון וחוצפה שהולידו בישול נהדר לוודבורן שלא שיחק אתמול. היה נהדר לראות איך העיף מעליו את כף ידו של הבלם המידלסבורואי שגבוה ממנו במטר שהונחה על מצחו בסגנון מתפטרן אחרי שהילד לא אהב שריקה נגדו.

צ'לסי נראים אש, ארסנל פגיעה, ולכן ניצחון נאה, נקודות חשובות ויאללה לשכוח ולהתארגן הלאה. תביאו את הדרבי.

פוסט קצר אז מגיע לכם שיר ארוך:

התיקו עם ווסטהאם
כבודו טעה