בדיון פנימי עתיק המתנהל בתוכי עולות שתי תהיות באשר להגדרת המושג אוהד הצלחות: האם מדובר באוהד המגיע למשחקים רק כשהקבוצה מצליחה, או שמא באוהד שהקבוצה מצליחה רק כל אימת שהוא מגיע למשחקים.

ואין סיבה טובה מזו כדי לגרור את גילי למשחק של הפועל בראש הזהב ואני אסביר: גילי זה הבן שלי, הפועל, זה כי בפתח תקווה יש רק קבוצה אחת, וראש הזהב זה כי ככה אנחנו אוהדי הפועל רוצים. תזרמו או לא.

גילי שנשלח לקופה עם שטר של מאה שקלים חדשים, חוזר עם שני כרטיסים ועם השטר, תוצאה ישירה של החלטת בעלים לאפשר כניסה חינם. לתדהמה מחד ולאושר אין קץ מאידך, מצטרף גם ידיד המחלקה עופר פרוסנר, שצלקות  ארסנל – באיירן כבר אינן ניכרות על פניו.

*

האצטדיון החביב שתכולתו הנקובה הרשמית אחד עשר אלף וחמש מאות מקומות ישיבה, מלא עד קצת יותר מאפס. ההחלטה היכן לשבת מקבלת ממדים אפיים כשל החלטה קיומית. אני לוקח מנהיגות נדיבה ואומר לגילי, עופר ואורי, יאללה תבחרו. אנחנו עולים למרומי גוש חמש, מקום מושבי הקבוע במשחקי הבית של הפועל עוד מימי האורווה הי"ד, ממש על השפיץ של המגרש. מה שיפה שם זה שאם נכנס גול בשער הקרוב, רואים את הרשת זזה ככה בתלת מימד.

בשלב מסוים אופף אותנו ריח נפלא של גראס. ניסיוני מוביל אותי למסקנה כי מדובר בסופר סקאנק מגידול עצמי מסוג "אור עקיבא גולד" וזה כל מה שאני מוכן לחשוף לגבי זהות המקור, אבל תחשבו כמה זה יפה שמשחק של הפועל בלאומית מריח כמו וודסטוק.

*

הרכב הפועל פתח תקווה המשחקת בתלבושת פסים כחולה א-לה דפורטיבו לה מלאבס, מונה שני שחקנים שאני מכיר, אבי איבגי השוער ויואב זיו. על שחקן נוסף, מתן בלטסקה, מעולם לא שמעתי עד שקראתי השבוע כי נמכר למכבי תל אביב, ומאתמול אני מכיר גם את סלבישה סטויאנוביץ' הסרבי שהבקיע את הראשון ובישל את השני. על גב חולצת שחקן אחר של הפועל רשום השם חסן מה שעורר בי זיכרונות נעימים על אף חוסר דמיון מוחלט.

היריבה מגיעה מנצרת עילית, כך נדמה לי, אף כי היא משחקת באדום-צהוב מס אשדודי. עד שליאור אסולין הוחלף בדקה 68', לא זיהיתי אצלם אף שחקן. כך או כך, את הראשון היא חוטפת רבע שעה מפתיחת המשחק ואת השני רבע שעה לפני ההפסקה. את השלישי היא שומרת למחצית השנייה.

בתמונה: הצלם. עורך הווידאו של עמותת "הכחולה" ואוהד קבוצה אחרת שבא לראות למה יבש המעיין.

בתמונה: אוהד, עוד אוהד ואוהד קבוצה אחרת שבא ללמוד מקרוב למה הקבוצה שלו על הפנים.

כשהובקעו השערים לזכות הפועל הקהל הגיב כמצופה. לא יכולתי שלא להיזכר איזו השפעה הייתה פעם לאוושת הקהל הצוהל על חיי, מילדותי המוקדמת. קשה להגזים בעצמת ההתרגשות בעקבות אוושת תשע מאות איש באצטדיון גדול, אבל זה בהחלט מחמם את הלב. נעים גם לראות את מקהלת האוהדים המורכבת כולה מחברי ארגון "החזית הכחולה 06" על דגליהם, תופיהם ותלבושתם, עם הרפרטואר הנפלא המורכב ממנגינות של יואב יצחק, ברוזה, משינה ו Fur Elise הנפלא של לודוויג ואן. יש ברפרטואר גם התייחסות ליריבה העירונית שלא אזכיר את שמה המשוקץ, ובמיוחד לדודיו של שחקן הרכש החדש של הקבוצה של פרוסנר.

*

מה שעוד מחמם את הלב ומפיח תקווה, זו יוזמה חדשה של אוהדי הקבוצה שנולדה בעקבות הבנה כי נדרש שינוי דרמטי בכל הנוגע לבעלות על המועדון על הקבוצה הבכירה ומחלקות הילדים והנוער, ותוצאתה היא הקמת הכחולה עמותת אוהדי הפועל פתח תקווה, שמטרתה יצירת מוקד כוח והשפעה אשר ייכנס כשותף בבעלות על המועדון. הפועל פתח תקווה, למי שלא מבין, הוא מועדון מתפורר שאיבד בשנים האחרונות את נכסיו הכלכליים והמוסריים והקמת העמותה הוא צעד כמעט אחרון לתחייה והתחדשות. יש אמנם מודלים מוצלחים וראויים לחיקוי של קבוצות  אוהדים כמו קטמון, נורדיה ורובי שפירא, ונשאלת השאלה למה לא ללכת בנתיב ידוע ולהקים את הפועל סטלמך או הפועל רצבי למשל? כי איך שלא מסתכלים על זה, הפועל פתח תקווה הוא מותג ענק שעליו ואתו גדלתי, וגם כשהוא צל צלו של עבר מפואר, יהיה לי כמעט בלתי אפשרי לפתח הזדהות עם מותג חדש. יש הרבה תופעות כמו הפועל פתח תקווה, אומר אורי, אין שום דבר שדומה לאהבה להפועל פתח תקווה.

*

אה, המכות. ובכן, לא ממש ראינו מכות. ראינו מהומה והתגודדות ששכללה חבר'ה מהחזית על ברדסיהם המקסימים, כמה אנשים חסרי זהות רשמית ושוטרים שמנוחתם הופרעה. לבד מאצבעות מושטות לכיוונים מנוגדים והבעות איבה קולניות בילטרליות, לא נצפו אגרופים, בעיטות או ראסיות. יש גבול גם לטוב שיכול אחר צהרים אחד של יום שישי לספק.

בערב אכלנו צ'ולנט ואני פתוח לדיון בנושא.

חזון
גיב מי א פאקינג ברייק