זה למה הוא כן

בדיון פייסבוקי חסר חשיבות לו הייתי עד הבוקר, טען ידיד המחלקה יואב בורוביץ', כי ג'ים בראון  הוא הוא הכוכב הגדול של הפוטבול האמריקני לדורותיו ומכאן גם הדמות המשמעותית ביותר בביקור המתוקשר של כוכבי עבר של ה N.F.L בארצנו המיוזעת, ולאו דווקא ג'ו מונטנה.

לא שחשבתי שזה יעבור בשתיקה אבל גם אני הופתעתי מהמהירות בה הגיב הבעלים המייסד רונן דורפן, אשר טען בנחישות הלקונית האופיינית לו, כי ג'רי רייס הוא גדול שחקני הפוטבול האמריקני לדורותיו ואין בלתו. אמירה זו, אגב, נסמכת על בחירת פאנל של מאמנים, שחקנים, בעלי קבוצות, עיתונאים ושדרי פוטבול מטעם ה N.F.L בשנת 2010, אשר קבעו כי בראון יתמקם במקום השני ברשימת מאה הגדולים מכולם, אחרי ג'רי רייס.

אני זוכר במעומעם איזה ניסיון של בורו להציב טיעון שכלתני הנסמך על סטטיסטיקה מעורפלת המאששת, לדבריו, את טענתו ואין לי טיפת מושג איך זה נגמר.

אני, אגב, תמכתי בדורפן ולא רק בגלל השכר וההטבות הנלוות לתפקידי בזירה מכובדת זו, אלא מכיוון שאת רייס זכיתי לראות – לא בלייב, אך בזמן אמת משחק פוטבול, ואילו את ג'ים בראון ראיתי בעיקר בכמה מהסרטים בהם השתתף החל משנת 64' (המערבון "Rio Conchos") – עת עוד היה שחקן פעיל בקליבלנד בראונ'ס, ושנתיים לפני פרישתו ממשחק לטובת קריירה פילמאית שנמשכה כחמישים (50!) שנים וכמה עשרות סרטים, חלקם הגדול בתפקיד ראשי.

*

הדיון, אגב, מיותר. אין סטטיסטיקה שלא תוכיח את עליונותו של רייס בכל הנוגע לריצות, יארדים, תפיסות וטאצ'דאונס ועם כל הכבוד לפוטבול, בראון היה יותר גיבור קולנועי מאשר גיבור על המגרש עם הכדור הסגלגל ביד. בשנות השישים ההם, כשביותר מידי מקומות בארצות הברית נמנעה עדיין באופן חוקי לחלוטין כניסתם של שחורים למוסדות השכלה, תרבות ובידור, הותרה נוכחותם רק בחלקם האחורי של ענקי תחבורה רבי חלונות ואפילו לחרבן יכלו רק בבתי שימוש ייחודיים לגזעם, ג'ים בראון כבר היה שם ענק בהוליווד ואפילו זכה לככב בסצנה ארוטית מהפכנית עם שתי נשים לבנות:

שנות השישים הביאו רוח חדשה להוליווד שעמלה וטרחה על שחיטת פרות אמריקניות קדושות. היפים שכאלה. שחורים נהיו גיבורים, גם שחורות, לא עוד עבד שבורח מאדוניו, אלא גבר גבר שמרביץ  ללבנים רעים, מחסל נאצים, עוזר לאומללים ובעיקר לאומללות. ובימים ההם לו אלסינדור נהיה קארים עבדול ג'אבר וקסיוס קליי נהיה מוחמד עלי ומלקולם אקס וביל ראסל וגי'ם בראון – וכל אלה יושבים יחד במסיבת עיתונאים ומצהירים כי לא יתגייסו לצבא שולחים את אמריקה לחפש מי ינענע אותה בוויטנאם, והסיבה היחידה שאין כאן תמונה היא הפחד שלי מגטי אימגי'ס. מצד שני, מצאתי אזכור קצרצר לאותה מסיבת עיתונאים ביוטיוב:

ובכן, לא עוד אינטלקטואל כד"ר קינג, לא עוד אישה קטנה מברזל כמו רוזה פארקס, אלא כוכב פוטבול שהפך לכוכב קולנוע שתמונותיו עיטרו בין השאר גם קירות של לבנים מחוצ'קנים. בראון, ארבעים שנה לפני אלן אייברסון, היה אחת האצבעות הראשונות שנתקעו לממסד האמריקני הלבן בעין.

ואת זה ג'רי רייס לא עשה.

 

Share on FacebookTweet about this on Twitter

57 תגובות ל “זה למה הוא כן”

  1. רונן דורפן (פורסם: 21-6-2017 בשעה 20:29)

    רק אציין שכלל לא חלקתי על בורוביץ. לרייס אין משמעות מיוחדת חברתית. אבל הוא היה הכי טוב סטטיסטית. בהרבה. פשוט צריך לבדוק פערים ממקום שני

    להגיב
    • יואב בורוביץ' (פורסם: 22-6-2017 בשעה 08:39)

      דורפן, סטטיסטיקה זה לא הכל. גם מאוד קשה להשוות בין גדולתו הסטטיסטיות של רייס כרסיבר לבין זו של בראון בראנינג בק. בקשה זה כדאי לציין שראנינג בקס גדולים, בעיקר בתקופה הקדומה, תמיד קיבלו כבוד גדול בהרבה מרסיברים גדולים (שנתפשה אז כעמדה פחות חשובה). בכל אופן, התפישה הרווחת באמריקה היא שבראון שחקן היסטורית גדול מרייס (למרות גדולתו הבלתי ניתנת לערעור של השני).

      להגיב
      • בני תבורי (פורסם: 22-6-2017 בשעה 10:08)

        אני באמת לא יודע עד כמה עמדת הרסיבר הייתה חשובה עד רייס. הוא כל כך הצליח שאי אפשר היה להתעלם עוד מעמדה שכל מה שאתה צריך לעשות בה זה רק לעמוד ולחכות, ג'ו או סטיב כבר ימצאו את הדרך להביא אליך את הכדור.

        להגיב
      • רונן דורפן (פורסם: 22-6-2017 בשעה 13:09)

        בורוביץ׳ – ולמה פעם התייחסו למשחק הריצה כחשוב יותר והיום למסירה? העיתונאים הגו את זה? אולי שחקני פוטבול הוכיחו דברים במגרש?

        להגיב
    • jhkj (פורסם: 23-6-2017 בשעה 00:47)

      האם אתה חושב שרייס בשיאו יותר טוב ממגטרון בשיאו? למגטרון יש עליונות פיזית, תפיסה יותר טובה, ויותר נפיץ מרייס ומחזיק בשיאים העונתיים. רייס גדול יותר בעיקר בגגל ששמר על קריירה ארוכה ויציבה אבל הואיל ולא היה הטוב ביותר בשיאו לא רואה איך יכול להיקרא הגדול בכל הזמנים. הולך עם בריידי כי הוא טוב בלנצח, ואז טיילור ובראון למרות דעותיי על שחקני ג'איינטס

      להגיב
  2. אסף the kop (פורסם: 21-6-2017 בשעה 20:33)

    Blaxploitation הוא ז'אנר מופלא

    להגיב
    • בני תבורי (פורסם: 21-6-2017 בשעה 20:38)

      נכון

      להגיב
      • ניינר / ווריור (פורסם: 22-6-2017 בשעה 13:07)

        שלא לדבר על המוזיקה!

        להגיב
  3. ב"פ (פורסם: 21-6-2017 בשעה 20:39)

    האמירה שסטטיסטיקה מוכיחה באופן חד משמעי משהו כזה או אחר לגבי השאלה הזאת היא חסרת משמעות אם לא מגדירים את החשיבות של העמדה. רסיבר היא עמדה חשובה הרבה פחות בכל עידן שתרצה ממה שהיה הRB בשנות ה60 לפחות. וכל עוד לא תשקלל את זה אין לסטטיסטיקה מה לומר. וג'ים בראון לא היה "גיבור קולנועי יותר ממה שהיה גיבור על המגרש עם אליפסה ביד". הוא היה גיבור קולנועי בגלל שהוא היה גיבור פוטבול והוא היה יכול לצלם סצנות נועזות בעידן של הפרדה גזעית בגלל שהוא היה כוכב פוטבול, אי אפשר לנתק את שני הדברים למרות שהנקודה שג'ים בראון הוא אייקון תרבות הרבה יותר גדול מג'רי רייס היא ודאי נכונה.

    להגיב
    • בני תבורי (פורסם: 21-6-2017 בשעה 20:51)

      אני לא יודע אם הגדרת העמדה הייתה חלק משיקולי הפאנל שקבע את מאה שחקני הפוטבול הטובים, אבל אין ספק שדיון רציני לא יכול להתנהל בלעדיה. ג'ים בראון ללא ספק נדחף למעלה על ידי הקריירה הספורטיבית שלו, אבל ההמשך לא היה קשור אליה, הוא היה מצוין גם שם.

      להגיב
      • ב"פ (פורסם: 21-6-2017 בשעה 21:08)

        אחרי הפאנל המדובר קראתי כמה ויכוחים עזים באתרים שעוסקים בסטטיסטיקה ששם היו לא מעט שחשבו שלשים רסיבר כשחקן הפוטבול הטוב ביותר בכל הזמנים הוא לא פחות מחילול הקודש. הפער בין מריאנו ריברה לקלוזר השני בכל הזמנים דומה לפער בין ג'רי רייס לראנדי מוס או דון הטסון, הוא בחיים לא יעלה לדיון כשחקן הבייסבול הגדול ביותר בכל הזמנים, מכיוון שהעמדה שלו היא פשוט לא משמעותית מספיק. באופן כללי רסיברים הם מאוד אוברייטד מבחינת התרומה שלהם. דיטרויט איבדה את אחד הרסיברים הטובים ביותר בכל הזמנים ולא פספסה פעימה, סיאטל לעומת זאת לא הצליחה להתאושש מעזיבה של RB טוב מאוד. כל זה לא אומר שאני פוסל את העמדה שג'רי רייס הוא שחקן הפוטבול הגדול ביותר בכל הזמנים (אני אישית ישים שם ק"ב) אני רק אומר שאין כאן שום דבר חד משמעי

        להגיב
        • תומרג (פורסם: 22-6-2017 בשעה 07:06)

          הטיעון על דטרויט וסיאטל בעייתי. ההיחלשות של סיאטל הגיעה מההגנה שנחלשה לא מהיעדרו של לינצ׳.
          גם הקבוצה הגדולה של הניינרס התבססה על מסירות. ה RB קרייג היה טוב מאוד אבל בטח לא איזה כוכב על. ההצלחה שלהם נגמרה כשרייס נגמר.

          להגיב
          • ב"פ (פורסם: 22-6-2017 בשעה 08:18)

            ההתקפה של סיאטל סבלה לא פחות מההגנה מצניחה. האמת, שעד הפציעה של ארל תומאס שנה שעברה, ההתקפה נחלשה יותר מההגנה.
            ההצלחה של הניינרז אכן נסמכה על מסירות, ולכן היא נגמרה כשסטיב יאנג נגמר, והתחילה לפני שרייס הגיע כשהיא זוכה בשתי אליפויות כשהרסיברים שלה היו דוויט קלארק ופרדי סולומון. ג'ו מונטנה היה שחקן חשוב יותר מרייס באליפויות האלו.

            להגיב
            • תומרג (פורסם: 22-6-2017 בשעה 12:36)

              לא מסכים. ההגנה נחלשה הרבה יותר מההתקפה וההתקפה נחלשה כי קו ההתקפה נחלש, לא בגלל שלינצ' הוחלף בראולס (שהיה מצוין אגב).

  4. רונן דורפן (פורסם: 21-6-2017 בשעה 20:41)

    טאצדאונים סטטיסטיקה די חשובה

    להגיב
    • ב"פ (פורסם: 21-6-2017 בשעה 20:48)

      סטטיסטיקה חשובה מאוד, אבל לצורה שבה היא הגיעה יש משמעות עצומה. לטאצ'דאונים שמגיעים מהאוויר יש יחס TO יותר גבוה לדוגמא, כך שהמחיר שאתה משלם על טאצ'דאון מהאוויר גבוה מאשר טאצ'דאון על הקרקע, איך אתה משקלל את זה? טאצ'דאון מהאוויר תלוי במוסר שלך גם כן, איך אתה משקלל את חלוקת הקרדיט? למטרה מספר אחת מבחינת זריקות יש נטיה להוריד מהפרודוקטיביות של מטרות אחרות, כך שצריך לשקלל לא רק את הפרודוקטיביות של השחקן, אלא גם את ההשפעה שלו על ההתקפה הכוללת. יש נסיונות להמציא כלים סטטיסטיים כאלו, הם נורא מסובכים ויש להם הרבה שיקולים סובייקטיביים, כך שהאמירה שהסטטיסטיקה אומרת משהו חד משמעי בנידון היא לא נכונה

      להגיב
      • ב"פ (פורסם: 21-6-2017 בשעה 20:55)

        נ.ב.

        כל דיון לגבי שאלת- מי יותר בראון או רייס? מניחה ששאלת הLONGEVITY מול PEAK הוכרעה לטובת הPEAK. ג'רי רייס שיחק כמעט פי שלוש יותר משחקים מבראון. ומבחינת PEAK לבראון יש יחס TD לא פחות טוב ואולי יותר מרייס.

        להגיב
        • רונן דורפן (פורסם: 22-6-2017 בשעה 12:46)

          ב״פ לכך צריך אכן להסתכל בסרטים. לראות כמה פעמים רייס הוא בעצם הראנינג בק שקיבל מסירה קצרה והוסיף עליה 50 יארד. כל סטטיסטיקת הלטרל הפכה פופולארית כדי להסביר מה עושה רייס.
          ואם עם מונטנה הייתה סימביוזה את סטיב יאנג שהיה מוסר בינוני הוא פשוט הכנייס להול אוף פיים.

          לגבי ראנינג בקס. זה תפקיד מואדר כי הוא הקשה ביותר. אבל הסתבר במשך השנים שגם הפחות נחוץ. הרבה בגלל רייס.

          להגיב
          • ב"פ (פורסם: 22-6-2017 בשעה 13:54)

            היה לנו את הדיון הזה פעם. אני חושב שאתה עושה עוול גדול לסטיב יאנג כשאתה מניח ששנות הרוקי שלו בטאמפה הם הבייסליין לכשרון שלו ושכל מה שהוא השיג (שזה הק"ב הדומיננטי ביותר סטטיסטית בתקופה שלו, ובהתאמה לתקופה הדומיננטי ביותר בהסטוריה) הוא השיג בגלל רייס. ב1997 רייס היה פצוע לכל העונה ויאנג המשיך בדומיננטיות שלו וגם ב1998 שבה רייס הפך (בהשפעת הגיל והפציעה) מהרסיבר הטוב בהסטוריה לרסיבר ענק בלבד, יאנג המשיך עם אותה יכולת. אני מבין שיש בעיה עם העובדה שהקרדיט ל5 טבעות אליפות שחייבים להתחלק בין הק"ב הגדול בהסטוריה, הרסיבר הגדול בהסטוריה, והDB הגדול בהסטוריה אז ליאנג נשאר מעט. נוכל להתפשר על העניין הזה ולומר שיאנג היה צ'וקר פלייאוף סדרתי למרות שהוא היה ק"ב אדיר, וככה נוכל כולנו להמשיך לחשוב שאם מונטנה לא היה שובר את הגב כשהוא ביתרון מול הג'ייאנטס, הניינרז היו ממשיכים לת'ריפיט (הם הרי היו מנצחים את באפלו) ואלי ליותר מזה.

            כמו כן אני חושב שאתה נותן לרייס מדי הרבה קרדיט בהתפתחות של הWCO. אני נותן את הקרדיט בלי שאלה בכלל לג'ו מונטנה (ולביל וולש כמובן). אתה מתחיל לחקות משהו בגלל שהזה מולך מנצח עם יד אטרייה ופרדי סולומון, ולא בגלל שהזה עם תאוצה של צ'יטה ו1800 יארד לעונה

            להגיב
  5. רן מפעם (פורסם: 21-6-2017 בשעה 21:21)

    לפי ההיגיון הזה ג'ורדן תמיד יהיה הגדול מכולם כי אם המידווסט קורא לו אלוהים מה הסיפור עם נשיא ארה"ב שחור? ג'ורדן עם האיפוק שלו (מחוץ למגרש) עם ה"גם רפובליקאים קונים נעליים" לא רק ניבא את אובמה אלא בעיקר איפשר אותו.
    איפה המגה כוכבת שתאפשר נשיאה.

    להגיב
    • אורי (פורסם: 21-6-2017 בשעה 22:43)

      גל גדות -> מירי רגב

      להגיב
  6. רוני (פורסם: 21-6-2017 בשעה 21:36)

    הפוסט נחמד, אבל אולי כבר מספיק עם ויכוחי מי טוב יותר? אני יודע שזו הפגרה אבל זה כל מה שאוהדי ספורט יכולים לדבר עליו? בקצב הזה נגיע לויכוחי פנטזי ליג..

    להגיב
    • דיזידין (פורסם: 22-6-2017 בשעה 02:57)

      חוצפן, 50 שנה מחיי הקדשתי לשאלת מי טוב יותר, ואני לא מתכוון להפסיק עד הרגע שהשאלה תוכרע, סופית.
      פוסטים כמו זה, שמבזים את בראון, והקמפיין המתמשך של דורפן בעד רייס, בהסתמכות על סטטיסטיקה של רואה חשבון, רק מרחיקים את הרגע.

      להגיב
      • רונן דורפן (פורסם: 22-6-2017 בשעה 12:48)

        אתה מפספס לחלוטין אם אתה חושב שזו סטטיסטיקה. תראה את הדרך שהמשחק משוחק עד רייס ואחריו. אם הווסט קואסט אופנס לא היה מנצח המשחק לא היה משתנה כל כך מהר, ובלי רייס הווסט קואסט אופנס היה מנצח הרבה פחות.

        להגיב
        • דיזידין (פורסם: 22-6-2017 בשעה 17:13)

          אצלי זה שמסר לו מעליו ברשימה.
          ואין דרך שבראייה היסטורית של המשחק, ווייד ריסיבר יהיה מעל פול בק.

          להגיב
  7. אריאל גרייזס (פורסם: 21-6-2017 בשעה 22:26)

    כמי שהיה במפגש עם השחקנים בחמישי האחרון (אני מקווה שיצא לי לכתוב על זה קצת) – רק במקום כזה מבינים את המקום של בראון בהיסטוריית הפוטבול. מונטנה קיבל הכי הרבה כבוד מהקהל אבל הכבוד שבראון קיבל מעמיתיו השחקנים היה פשוט מעל ומעבר לכל דבר אחר. האיש היה פורץ דרך ברמת הג'קי רובינסון והוא מוערץ על ידי כולם. ג'רי רייס לא היה אז אי אפשר להשוות (הלוואי בעוד שנה-שנתיים) אבל אני לא חושב שהוא היה זוכה לכזאת הערצה

    הא, וכמובן שבריידי הכי גדול

    להגיב
  8. הממזר של סטוקטון (פורסם: 21-6-2017 בשעה 22:28)

    ג'רי רייס זה לא הבחור עם הדבק על הכפפות ?

    להגיב
    • Havlicek stole the ball (פורסם: 22-6-2017 בשעה 07:35)

      Amen!!
      נוטים להתעלם מזה כל פעם שמדברים עליו.. פשוט מדהים.
      תפקידו היה receiver.. receiver!! והוא תפס כדורים של מונטנה, עם דבק בידיים..
      להעדיף אותו על בראון זה להעדיף את קארים על ג׳ורדן.

      להגיב
  9. שלו (פורסם: 22-6-2017 בשעה 05:47)

    נדמה לי ורק בגלל שאני בור בענייני פוטבול שהכדור הוא סגלגל ולא אליפסה.
    או ליתר דיוק סגלגל היא הצורה התלת ממדית של אליפסה, ההבדל בד"כ בין אלפסואיד לסגלגל הוא בשטח החיתוך של הצורה. אבל יש המשתמשים בהם כשמות נרדפים.

    להגיב
  10. תומר הוותיק (פורסם: 22-6-2017 בשעה 06:08)

    אגב, גיליון ההרשעות/האשמות/תלונות נגדו על אלימות ואלימות כלפי נשים, מרשימה כמו הסטטיסטיקות שלו…

    אם אנחנו מעלים את השפעתו מחוץ למגרש כטיעון, יש לקחת בחשבון גם את זה.

    להגיב
    • בני תבורי (פורסם: 22-6-2017 בשעה 06:11)

      מודה, את זה החמצתי, לא מתוך כוונה ליפות את האיש.

      להגיב
      • תומר הוותיק (פורסם: 22-6-2017 בשעה 10:38)

        הנחתי את זה.
        אני חושב שזה נושא שפחות נקשר לשמו/מורשתו בגלל רוח התקופה השונה.

        ראינו את קובי (שגם היה בתקופה שונה מהיום), רוח התקופה שלנו היום, אני מניח שדיי היו שוחטים אותו ואת מורשתו על ההתנהגות שלו מחוץ למגרש. (ושלא ישתמע כאילו אני אומר שרוח התקופה שלנו היום לא נכונה, מי שנאשם בהתנהגויות הללו, במיוחד האלימות שבינהן, צריך "לשלם" את המחיר הזה )

        להגיב
  11. אריק (פורסם: 22-6-2017 בשעה 06:17)

    רק עפרה חזה!

    להגיב
    • אמיתי (פורסם: 22-6-2017 בשעה 06:43)

      שטויות..ירדנה לא רואה אותה מבחינה סטטיסטית

      להגיב
      • אריק (פורסם: 22-6-2017 בשעה 06:58)

        אבל התרומה של חזה במאבק לשוויון והזהות המזרחית היתה חשובה הרבה יותר

        להגיב
        • אמיתי (פורסם: 22-6-2017 בשעה 07:12)

          ירדנה התמקדה במוזיקה. היציבות במצעדים וההתמדה בהוצאת אלבומים שמים אותה במדרגה משלה

          להגיב
          • משיח (פורסם: 22-6-2017 בשעה 08:13)

            :)

            להגיב
            • רוני (פורסם: 22-6-2017 בשעה 21:53)

              היא הייתה גמוררררההההההה!!!!

  12. גל ד (פורסם: 22-6-2017 בשעה 07:57)

    הקריירה הקולנועית של בראון היא תוצאה, לא סיבה. הרעיון שרייס וספורטאים שחורים אחרים לא היו שותפים לתהליך שאפשר לשחורים להפוך לגיבורי תרבות הוא… איך לומר… מטומטם.

    להגיב
  13. אדם בן דוד (פורסם: 22-6-2017 בשעה 08:10)

    איך אפשר להגיד שרייס טוב מבראון?
    הבנאדם דרס את הליגה עם הבראונס! הבראונס!

    להגיב
    • ב"פ (פורסם: 22-6-2017 בשעה 08:20)

      הבראונז היו קבוצה מצויינת בשנים האלו בלי קשר לג'ים בראון. הוא לא יכול לקחת קרדיט על ההצלחה של הבראונז, את הקרדיט לוקח ברנש אחר בשם בראון

      להגיב
      • אדם בן דוד (פורסם: 22-6-2017 בשעה 09:35)

        זה כמו שטטען שסטלמך הוא לא הגדול מכולם כי הפועל פ"ת של אז הייתה מעצמה וכו

        מי שלוקח חמש אליפויות עם הפועל פ"ת (העיר שהעבר אזרח ותיק בה) – הוא הגדול מכולם.

        (אזהרה מראש- עד כמה שידוע לי תבורי יכול למחוק תגובות, לנדות יוזר ואף לשלוח פיצות באמצע הליה- אז תיזהר לפני שאתה מגיב משהו כלפי סטלמך)

        להגיב
        • ב"פ (פורסם: 22-6-2017 בשעה 14:03)

          אבל מה עם סטלמך הגיע לקבוצה שלקחה חמש אליפויות ואז לוקח איתה רק אחת? כי זה בדיוק מה שקרה עם קליבלנד וג'ים בראון. מקבוצה שהגיע ל7 משחקי תואר ו3 אליפויות בעשור לפניו (ואני מוותר כאן על אליפויות AAFC) היא זוכה לאליפות בודדת ועוד שני משחקי תואר כשהוא נמצא. אז מה שקורה זה שאתה זלזלת בסטלמך כשהשוות אותו לבראון ואתה יכול לחכות לפיצה הלילה.

          להגיב
  14. ניינר / ווריור (פורסם: 22-6-2017 בשעה 08:11)

    הדיון הסוער הזה התנהל בדף הפייסבוק שלי כשכתבתי "מונטנה הוא הכוכב הגדול מבין כל השחקנים שהגיעו אבל הכי הרבה רספקט מקבל ג'ים בראון. שימו לב איך עוזרים לו לקום ובכלל מורגש כמה כולם מעריצים אותו." דבר שהצית את בורוביץ שנכנס בי על כך.
    כמו שניסיתי לענות לו, בלי לזלזל חלילה בבראון, ג'ו מונטנה יותר מפורסם ממנו, בטח עבור מי שלא זכה לראות את בראון משחק אבל בורוביץ כבר לא ראה בעיניים.
    הסיכום שלי, כמי הצית את התבערה הוא פשוט – מונטנה יותר מפורסם מבראון, בראון הרבה יותר מרשים כאישיות ממונטנה ובסך הכל רציתי לחזור הביתה בשלום עם תמונה חתומה ע"י ג'ו קול (המשימה בוצעה בהצלחה).
    ובלי קשר לשני אלה או לג'רי רייס, שחקן הפוטבול הגדול בהסטוריה הוא טום בריידי

    להגיב
    • 7even (פורסם: 22-6-2017 בשעה 13:01)

      ג'ו קול? הקשר השמאלי האימתני לש הפטישים?

      להגיב
  15. אמיתי (אחר) (פורסם: 22-6-2017 בשעה 10:46)

    תודה על הפוסט בני ובמיוחד על ההבנה על שם מי קרואים הקליבלנד בראונס (https://en.wikipedia.org/wiki/Paul_Brown) – בתור מי שעוד מעט שנה חי בצפון מזרח אוהיו (שזה השם המקומי לקליבלנד ופרבריה), אני קצת מתבייש בעצמי שחשבתי שמקור השם הוא רנינג בק שחור…
    אני קצת יותר מבין, לצערי, איך אפשר לראות את ההצלחה של הספורטאים השחורים כגלגול מודרני של העבדות (https://www.amazon.com/Forty-Million-Dollar-Slaves…/dp/0307353141)

    להגיב
    • בני תבורי (פורסם: 22-6-2017 בשעה 11:13)

      הקישור לא מוביל לשום מקום

      להגיב
  16. תומרג (פורסם: 22-6-2017 בשעה 12:33)

    למה כולם מניחים כמובן מאליו שהשחקן החשוב הוא שחקן התקפה?
    אני די בטוח שלורנס טיילור או רוני לוט נחשבים ברשימה לא פחות מבראון, מונטנה או רייס.

    להגיב
    • רונן דורפן (פורסם: 22-6-2017 בשעה 13:07)

      לורנס טיילור ורייס הם שני צדדים של אותו מטבע. הבנה שמשחק המסירה הוא זה שמכריע משחקים. הוא שחקן משפיע לא פחות מאיש בהיסטוריה.

      להגיב
      • דיזידין (פורסם: 22-6-2017 בשעה 18:23)

        לגמרי, כיף גם להסכים איתך

        להגיב
  17. AdamB (פורסם: 22-6-2017 בשעה 19:17)

    בשביל לקבוע גדולה, צריך לראות את הספורטאי מול בני דורו בזמן אמת.
    במבחן העין אפשר לראות אם מישהו עושה דברים שאף אחד אחר באותו הזמן לא מסוגל לבצע.
    אהרון רוגרס לדוגמא הוא גדול הק"ב שהגיעו לליגה במילניום הנוכחי לא בגלל סטטיסטיקה, אלא כי כל מי שרואה
    אותו מבין שהוא ברמה אחרת מכל יליד שנות ה80 או ה90 שהגיע לליגה.

    להגיב
  18. Amir A (פורסם: 23-6-2017 בשעה 05:18)

    עכשיו כשטראמפ מינה את וודי ג'ונסון לשגריר בבריטניה יש סיכוי שהג'טס יחזרו להיות פקטור?

    להגיב
    • NoOne (פורסם: 23-6-2017 בשעה 05:40)

      נרדמת בשמירה , כבר חצי שנה יודעים על זה.
      והתשובה לא קשורה לוודי ג'ונסון , הם יחזרו להיות פקטור כאשר הם יבחרו את סאם דארנולד בבחירה הראשונה בדראפט שנה הבאה.

      לא מבין מה יש לוודי לחפש באנגליה , ביליונר בן 70 , מה זה בדיוק נותן לו?
      אני במקומו קונה איזה אי בפאסיפיק , קונה 2 טון ויאגרה ומביא אספקה טריה של בחורות בנות 20 כל שבוע

      להגיב

מה דעתך?