בוב דיילי (בחולצה מס' 3) הוא שחקן ההוקי הכי גדול שיצא אי פעם מגאנאנוקאה שבאלף האיים שבאונטריו. ב 1970 הוא נבחר במקום התשיעי בסיבוב ראשון בדראפט על ידי טורונטו מרלבורו'ס, אבל את מיטב שנותיו על הקרח (73' – 82') עשה בוונקובר קאנאק'ס ואחר כך בפילדלפיה פלאייר'ס.

שלשום בערב ראיתי אותו במשחק של האיילנדר'ס המקומיים נגד פיקטון. במונחים של גאנאנוקוואיים זו הייתה טרגדיה, שכן הקבוצה המקומית הובסה 5:1. במונחים של אוהד ליברפול זו הייתה חוויה מנחמת. מסתבר שלא רק ליברפול מתקיפה ללא הרף ומחמיצה ומנגד חוטפת ממתפרצות בודדות של היריב.

לאחר שהתעניינתי ולמדתי מי האיש המכובד הזה שכולם מברכים לשלום בהערצה בלתי מוסתרת, ניגשתי אליו, הצגתי עצמי כבלוגר ישראלי הכותב על ספורט, הראיתי לו את דה באזר בנייד וביקשתי תובנה שתשמש כותרת.

לפעמים, הוא אמר, זה פשוט לא הולך, אין מה לעשות, צריך סבלנות, והרבה.

*

את המשחק נגד ניו קאסל לא ראיתי – לא נוהגים ורואים, אבל דיווחים שקיבלתי נשמעו דומים מאוד לאלה שקיבלתי אחרי המשחק הקודם ואחרי זה שלפניו וזה שלפני לפניו ואחרי עוד יותר מדי משחקים כאלה העונה. ובדיוק במקום הזה, כשכל כך נוח לשקוע בייאוש וכל כך מעודד למצוא אשמים ואחראים ולדרוש סקילה פומבית, דווקא המשפט הזה של דיילי גרם לי לרגיעה מסוימת.

ליברפול, לא משחקת רע. היא שווה לפחות שער אחד בהתקפה ולפחות אחד בהגנה, אבל המשחק שלה, ברוב שלבי תשעים הדקות, יפה לעין, מתואם, יעיל, ואלמלא מחסור ברגל מסיימת, היה יכול להיחשב קטלני.

ארי פולמן אוהב להקניט אותי. תאר לך את אובמיינג עם הצ'אנסים האלה שפירמינו, סלאח, מאנה וסטרידג' מחטיאים, איפה היינו יכולים להיות היום. נכון, אני אומר, אבל תאר לך את פירמינו, סלאח, מאנה וסטארידג' מבקיעים את הצ'אנסים האלה, השיחה הזאת בנינו לא מתנהלת.

*

וזו בעצם הנקודה שלי. אנחנו משחקים נכון ומגיעים למצבים טובים ומחטיאים ללא הרף. אין לי הסבר מלומד ממה נובעות ההחטאות, אני מניח שזה עניין של מזל מחורבן. הרי לא מדובר בשחקנים שאינם יודעים את המלאכה. אותם אלה שמחמיצים, גם כבשו בעבר והרבה. במצבים כאלה אין שום תועלת בבכי ונהי. צריך להמשיך ולעבוד קשה עם המון סבלנות. סטטיסטיקות נוטות להתיישר ולביש מזל יש חיי מדף קצובים.

*

אני שומע ודי מתרתח על הקולות הקוראים לפטר את קלופ. יש הסבורים שכבר בינואר הוא צריך ללכת. מבלי להסיר ממנו אפילו גרם של אחריות לכישלון הרכש של ואן דייק – יש לי מחשבות מדוע התעקש עליו ולמה לא הביא בלם אחר משהבין שואן דייק אינו רלוונטי לעונה זו, אבל אשתף אתכם בהן בהזדמנות אחרת – אני חושב שהוא מאמן מצוין והאיש הנכון לנו בכל אספקט של המשחק. קלופ, להזכירכם, לא אימן מעולם בקבוצה שהייתה הכי עשירה בליגה שלה כדוגמת מוריניו, קונטה ופפ, ועדיין לקח אליפויות על הראש של הקבוצה שכל שנה שתתה לו את הכוכב הכי גדול שלו.

קלופ יודע כדורגל. יש לו שיטה והוא בונה קבוצה שתשחק את הכדורגל כפי שהוא מבין אותו. זה ייקח לאט יותר מהפנטזיות שלנו, אבל זה יגיע. לי כאוהד יש תפקיד אחד בלבד: לתמוך. כל פעולה, אמירה או מחשבה אחרת, אינן מוסריות.

ולכן אני מאמץ לעצמי את מה שאמר דיילי, אדם שידע שנים ארוכות בספורט מקצועני מהמעלה העליונה: לפעמים, הוא אמר, זה פשוט לא הולך, אין מה לעשות, צריך סבלנות, והרבה.

חצי חצי