קלופ חשש משאננות. ובכן, שאננים הם לא היו, וגם לא מאוד לא יוצלחים, כך מעידה התוצאה הסופית.

סיפור המשחק הזה, למעט האופנוע, סופר כבר נגד האדרספילד. שליטה מוחלטת והתקפה עקרה במחצית ראשונה – היה נדמה כי גם אם ליברפול תמשיך לתקוף בהפסקה היא לא תבקיע, ושליטה מוחלטת – עם הבלחות מריבוריות מעטות – ושלושה שערים במחצית השנייה.

קריוס היה בסדר גמור בפעם היחידה בה התבקש להיות כזה, מורנו ואלכסנדר נתנו המון התקפה ולא נדרשו למאמצים כבירים בהגנה, מאטיפ וקלאבן עשו את מה שהתבקשו במעמד צד אחד, הנדו, מילנר וצ'אן קישרו ביעילות. אגב, באיזה סרט ווינאלדום עדיף על צ'אן?

פירמינו ממש היה טוב אבל לא מספיק מסתדר עם נגיעה אחרונה. השער של סלאח – תוקנתי ואני כבר לא מתלבט היכן לשבץ את האלף בשמו – די דרדל'ה יש לומר, השער של צ'אן הוא בדיוק מה שצריך נגד קבוצות כאלה והשער של סטארידג', משחק שני ברציפות, מעורר תקוות.

סוגיית הפנדלים: בסופו של דבר, במלחמת המוחות בין בועט ושוער, מנצח זה שהכדור שלו הכי בומבה שיש, אז למה להתחכם?

הניצחון במריבור
לופ