במחצית השנייה קרו מבחינת ליברפול שלושה דברים שחשוב להזכיר: בדקה 70' ליברפול הצליחה להשלים בפעם הראשונה! רצף של שבע מסירות ולזכות בקרן. בדקה 81' היא עשתה זאת באחת עשרה מסירות ובדקה 93' היא הראתה שוב שיש לה עוד הרבה מה ללמוד בכל הנוגע להגנה מפני מצבים נייחים.

במחצית הראשונה, כשהשערים הגיעו בקלות יתרה – פלוס בונוס של שני שערים ממצבים נייחים, אפשר היה לחשוב שהמשחק גמור, אך חדי העין בנינו הבחינו בוודאי כי בין השער הראשון לשער השני שלנו, הצליחו חלוצי סביליה לחתוך בקלילות את ההגנה שלנו שלוש פעמים. פעם אחת קריוס נגע לקורה, בפעם השנייה בן יידר בעט מילימטר מהקורה ובפעם השלישית הם נבדלו.

קריוס הציל כדור מצוין אבל לא הקשיב לי בפנדל החוזר. לוברן היה כמעט בכל מקום, גומז שילב מספר פעולות מצוינות עם כמה מביכות, קלאבן שמר על רמה סבירה. הנדו היה פחות טוב, ג'יני כנ"ל, קוטיניו טוב ככל שהמשחק ברגליים שלנו, וכשלא, לא. סלאח, למעט העובדה שלא הבקיע, היה פעיל ויעיל, מאנה, על אף גול יפה, היה פחות טוב מתמיד.

*

ההשתלטות של סביליה על המשחק במחצית שנייה חייבה תגובה וכפתה על קלופ לבצע חילופים מוקדם מהרגיל. מורנו היה מאוד לא יציב, אולי בגלל ההתרגשות, בכל זאת משחק ראשון במגרש בו גדל, אולי בגלל שהפך לאב אתמול. קוטיניו, כשאר חבריו לחולית הקישור, לא ממש מצא את עצמו ומילנר וצ'אן נכנסו. בעוד מילנר נכנס לעניינים מהר יחסית, צ'אן נראה לא מחובר. כל הסיפור עם החוזה לא משרת את האינטרס של הקבוצה כיום. בחילוף השלישי, אם היה תלוי בי, הייתי מוציא דווקא את מאנה שהיה גמור מעייפות ומשאיר את סלאח.

פירמינו פשוט ממריא. לא משחק ראשון שהוא מצטיין, אבל שני שערים, שאפו.

לא מתרגש ולא מתלונן. משחק נהדר, הבקענו שלושה שערים, חטפנו שלושה ועדיין התיקו הזה משאיר את ליברפול במקום הראשון בבית עם סיכוי מצוין לעלות כבר במשחק הבא.

 

שהכול נהייה בדברו
הסחוג כמשל